אולי תעתיק לכאן?

הטבעת נפלה: למה יותר דתיים מתגרשים?

גרוש או גרושה דתיים היו לפני 20 שנה זן נדיר למדי, אבל כיום קשה למצוא מישהו מהמגזר שלא מכיר אישית לפחות זוג או שניים שפירקו את החבילה. אז מי אשם - המתירנות או ההקצנה הדתית? הנישואים בגיל צעיר או הרווקות המאוחרת?
כתבי "מוצש"

פעם, לפני 20 שנה, יכולתם לפגוש גרוש או גרושה דתיים בתדירות שבה אחמדינג'אד מחמיא לישראל על היחס לפלסטינים. אבל מאז עברו כמה תיקים ברבנות הראשית, ודומה שאין אחד מאתנו שלא מכיר זוג שסגר את הבאסטה. מה גם שכבר לא מדובר בסטריאוטיפ הישן של גרושה בשנות ה-40 לחייה שמסתובבת בפנים קודרות עם שני פינצ'רים ברחוב, אלא בצעירים וצעירות בשנות ה-20 וה-30 לחייהם, שנראים בדיוק כמו כולם, והסטטוס המשפחתי שלהם מתגלה רק בטעות, אחרי שאלה חסרת טקט בסגנון "מה עושה בעלך".

שיעור הגירושים בארץ, על פי נתוני ארגון "משפחה חדשה", עומד על 26 אחוז. באופן תמוה, אף אקדמאי לא לקח על עצמו עדיין לערוך מחקר אמפירי רציני, מפולח סקטוריאלית, על היקף התופעה במגזר הדתי. במאמר שפרסמו הסוציולוגים עוז אלמוג וסימה זלצברג, שיערו השניים כי אחוז המתגרשים הדתיים נמוך בהרבה מאשר באוכלוסייה הכללית, אך עם זאת הוא הולך ועולה במהלך השנים.

בניסיון לדלות איזושהי תמונת מצב נעזר מוצש בנתונים לא מפולחים מארכיון הרבנות הראשית, המעידים על עלייה של 16 אחוז במספר הזוגות שהתגרשו בין השנים 2005-2009, בכמה יישובים המזוהים עם האוכלוסייה הדתית. כך או כך, גם ללא מספרים רשמיים, כל מי שמצוי בתחום מדווח על עלייה משמעותית בתיקי גירושין של זוגות דתיים. אז מה השתנה בשנים האחרונות? מדוע יותר ויותר זוגות דתיים מוצאים את עצמם מחליפים ילדים פעמיים בשבוע, ושבת אחת לשבועיים?

אז למה באמת?
אולי כדאי להתחיל קודם במה זה לא. בניגוד ללחשושים על עלייה באחוז הבגידות במגזר הדתי, מתברר שמדובר באחוז זניח, ובעיקר בשמועות מנופחות. אף לא אחד מאנשי המקצוע שרואיינו לצורך הכתבה ציין את הבגידות כגורם משמעותי לפרידה. אז מה כן? ובכן, הדעות חלוקות.

הרב יובל שרלו פגש במסגרת תפקידו מאות זוגות שבאו להתייעץ עימו רגע לפני הגירושין, והרבה מהם ציינו בפניו את הסיבות לפרידה. "מניסיוני למדתי שיש שלוש סיבות מרכזיות לגירושין - הסתרת דברים לפני החתונה; התחושה שהרבנים והמחנכים 'רימו אותי' ולא סיפרו לי על הקשיים בנישואים; ובעיות תקשורת קשות, שנובעות מכך שבני הזוג כלל לא הכינו את עצמם לזוגיות. חשוב להדגיש שמדובר בשלוש סיבות ישירות, אם כי הסיבות הצצה:


היותר עמוקות הן עצם האווירה התרבותית שאנו קיימים בתוכה, החותרת לשינוי, למימוש עצמי אינידיבידואלי, לעצמאות ולריגוש מתמיד".

גם הרב שלמה אבינר מזכיר את העקרונות הקדושים של המערב כגורם מרכזי בגירושים: "כאשר אדם חושב רק על עצמו, ואין לו אידיאל לשמח את הזולת, אזי ודאי שקשה לו בזוגיות. אנשים שמים במרכז את ההגשמה עצמית שלהם וזו בעיה".

רפאל אוחנה, בן 35, טוען רבני במקצועו וגרוש בעצמו, טוען שלעתים קרובות הטריגר לגירושין הוא מצב כלכלי לא פשוט. "גם אנשים מאוד אמידים מתגרשים", הוא אומר, "אבל כשבעל יושב מובטל בבית, מתוסכל וחסר עשייה, זה מתכון לבעיות. בני הזוג נמצאים הרבה ביחד ויש להם זמן לריב. כולם מדברים ברבנות על כך שאחרי חגים וחופשות מספר תיקי הגירושין עולה ב-100 אחוז. זה נתון מדהים. השהות הממושכת יוצרת כנראה פצצות מתקתקות".

ויש כמובן מי שחושב ההפך. לאה צ'סטרמן, פקידת סעד לסדרי בית דין ומנחת סדנאות בנושא זוגיות, טוענת שהבעיה נעוצה דווקא בחוסר בזמן איכות של בני הזוג, שהוא נגזרת של - נו באמת, לא חשבתם שלא נדבר על זה - הפמיניזם. "כולם מדברים היום על שוויון, שוויון, שוויון, ויש בזה מעין זריית חול בעיניים. הרי בסופו של דבר כתוצאה מהשוויון הזה נשים רק העמיסו על עצמן יותר, כי בנוסף לקריירה המאתגרת, לא התבטלו התפקידים המסורתיים - להרות, ללדת, להניק, לקום בלילה. עם כל הטורבו הנשי הזה, כבר לא נותר זמן לזוגיות נטו. בבית ממוצע, שבו שני הצדדים עובדים, סדר היום מתיש ושניהם קורסים אל המיטה בסוף היום. אני שומעת שוב ושוב על זוגות שאומרים לי - אנחנו לא זוכרים מתי הפעם האחרונה שיצאנו".

תכנן לך משפחה
הרבנית מלכה פיוטרקובסקי, ממובילת לימודי התורה לנשים בדור האחרון, סבורה שנישואים בגיל צעיר הם סיבה מרכזית לגירושין במגזר. היא אינה טוענת שבהכרח מדובר בדבר לא ראוי, אבל מזהירה מפני נישואים לא-בשלים, או כאלה שנעשים שלא מהמניעים הנכונים.

פיוטרקובסקי מתנגדת בחריפות לנישואים שהמניע להם הוא אי-יכולת לעמוד באתגר ההלכתי. "נוצר שדר חברתי כולל שאם קשה לשמור נגיעה - מתחתנים. זה אבסורד. הרי האתגר לא נגמר בנישואים. מה הם יעשו אחר-כך בתקופת נידה? במקום שהמחנכים ישימו על השולחן את העיסוק בגוף, מגיל גן, במקום שידברו על היצר, מה קורה לבחור כשהוא רואה בחורה, מה הוא מרגיש, במקום זה, בכל פעם שמגיעים לאתגר – מפרידים, העיקר לא טור אישי:

להתמודד עם זה. אז מפרידים בבית הספר ומפרידים בבני עקיבא, ולא פלא שכשהם סוף-סוף נפגשים, הם לא עומדים במתח המיני".

אבל יותר מאשר שמירת הנגיעה, הרבנית תוקפת את הבעיה בחינוך לתכנון המשפחה. "אני מודה שבזה גם אני נכשלת", היא אומרת, "אין משימה יותר קשה מזו. הגיע הזמן לדיון אמיתי, להפסיק עם הצביעות הזו. הגיע הזמן שתתחיל פה שיחה אמיתית, מורכבת יותר בעניין הזה.

"אני לא יועצת זוגיות, אך הזוגות האלה מגיעים אליי בהמוניהם. חבר'ה טובים ממשפחות טובות. הורים צעירים שפשוט קרסו תחת הנטל. אנשים מתחתנים בגיל מאוד צעיר, ובאותם שנים ממש נולדים ילדים. בחברה שלנו לא מדברים באופן גלוי על מתי ללדת את הילדים ואיזה רווחים לעשות ביניהם. מה שקורה הוא שזוגות צעירים עובדים בלילות בשמירה כדי לפרנס, ולומדים בימים. בנוסף, הם גם צריכים לקום בלילה. עול החיים הזה פשוט ממוטט אותם. כולם מדברים כמה זה נפלא להיות נשוי. אף אחד לא מדבר איתם על המחויבות העצומה שכרוכה בגידול ילדים".

הרבנים, אגב, לא חושבים שהבעיה נעוצה בילדים. בנוגע לתכנון משפחה, נוקט הרב שלמה אבינר עמדה נחרצת למדי: "לא שמעתי על ילד שמגיע מיד. זה לוקח לפחות תשעה חודשים, בדרך כלל גם יותר. אם הזוג לא מוכן לנישואים, אז למה הוא מתחתן? ואם הוא מוכן לנישואים וכעת נותר לו להיות מוכן ללידה ולהורות, אזי מספיקים להם תשעה חודשים. כשזוג אומר 'אנחנו צריכים זמן' אני אומר אין בעיה, תביאו חוות דעת של פסיכולוג. אם פסיכולוג טוען שאתם צריכים יותר מתשעה חודשים כדי לעבור מזוגיות מוצלחת להורות מוצלחת - אז הוא יודע מה שהוא אומר. ובמקרים האלו, שהם מאוד מאוד נדירים, בוודאי שנתחשב בבעיות והזוג יקבל היתרים מיוחדים".

גם הרב מנחם בורשטיין, ראש מכון פוע"ה, מצטרף לדברים: "צריך להבין שנישואים וילודה הם עסקת חבילה. ועם זאת, הקדוש-ברוך-הוא חכם והוא יודע בדיוק מתי להביא הריון ומתי לא. לי יש אמונה שכשהילד מגיע - מזונותיו מגיעים עמו. זו הבטחה אלוקית. ואם הקב"ה הבטיח שתינוק מגיע עם הפרנסה שלו, אז מי אני? אלא מה, אנשים לא יודעים לכלכל את עצמם נכונה. הם מבזבזים את הכסף לא בחוכמה".

להתחתן מוקדם זה טוב או רע?
אם תשאלו לא-מעט זוגות שהתחתנו מוקדם, הנישואים היו בחירה מוצלחת ביותר. קחו למשל את תמר ואסף הרנוי, בני 35, שהתחתנו לפני חמש שנים. הם הכירו בתנועת הנוער ו"סחבו" חברות במשך כמה שנים. עבורם, החופה המוקדמת הייתה הדבר הנכון ביותר. "ככה הקב"ה כיוון ולא צריך להיבהל מכך", הם אומרים. "בגיל צעיר יש קשיים של תחילת החיים, התמסדות ומציאת המקצוע הנכון, ובגיל מבוגר יש קשיים אחרים".

מצד שני, יש מי שמאמין שנישואים בגיל צעיר לא מומלצים לכל אחד. מייק (מיכאל) לינדנר, בן 34, גרוש ואב לשני ילדים, מסביר: "בחברה שחייתי בה, מצפים ממך תוך שנה מהיום שאתה מתחתן לעשות ברית. אתה מוצא את עצמך מביא ילד עוד לפני שבדקת שהבית בנוי כמו שצריך... לי לא היה זמן לעצמי בתקופה שהייתי צעיר, סטודנט ואבא. תמיד הייתי מחויב למשהו. אני עובר היום תהליכים שבמגזר החילוני עוברים בגילאים הרבה יותר צעירים.

"גם אתגר הנידה לא תמיד תורם למתחים שיש בבית. בשביל מי ששומר נידה כהלכתה, המשמעות היא שאם אשתך חולה אסור לך לבדוק אם יש לה חום. אתה לא יכול להעביר ילד מיד ליד. זה משהו שיכול לפעמים לשבור זוג. באין מגע - המריבות מתחילות לצוץ".

לדברי לינדנר, כשהודיע לחברים שהוא עומד להתגרש, פתאום שדים יצאו מהארון. "הרבה מהם אמרו לי, 'אם כבר סיפרת את זה, אז האמת שגם העניינים אצלנו העניינים לא משהו. אנחנו בטיפול זוגי, אפילו שוקלים להתגרש'. או 'אני לא אתגרש בחיים אבל יש הרבה בעיות בבית עם האישה'. פתאום קלטתי שהסרט הפרטי שלי ממש לא פרטי".

היום קל יותר להיות גרוש
מתח כלכלי, אי-אמירת אמת או נישואים בגיל צעיר - כל אלו היו קיימים מאז ומעולם, ובכל זאת חל שינוי. יכול להיות שאלו רק סימפטומים והיד היום פשוט קלה על ההדק?

פנינה פרנקל, עד לא מזמן מנהלת יחידת משפחה בעיריית ירושלים וכיום מטפלת זוגית, בהחלט חושבת שמשהו השתנה: "כשהתחלתי את דרכי כמטפלת, פנייה לטיפול הייתה מילה מגונה. אנשים דאגו להסתיר את העניין. כיום הנושא מאוד התפתח וזה הרבה פחות מביך אנשים.

"יש גם המון תשתית סביב הגירושים, שלא הייתה בעבר. מרכזי קשר שעוזרים להורים גרושים לשמור על קשר עם הילדים, קבוצות תמיכה, פורומים... יש אפילו מרכזי תיאום הורות, שירות שעוזר לתווך בין הורים שלא מתקשרים. גם אמצעי התקשורת האלקטרוניים כמו מיילים ו-SMS, מקלים על זוגות שהתגרשו לתקשר ביניהם".

אז יהודית רביץ כבר סיפרה לכולם איך זה להיות לבד על הגג, שבתות וחגים, ולראות את הזוגות בבית, אך מתברר שהיום זה השתכלל קצת. הגרושים והגרושות אמנם נמצאים על הגג, אבל הם ממש לא לבד: ארוחות שבת משותפות, מסיבות ומפגשים חברתיים הם רק חלק מהאירועים שמתרחשים בביצת המחכים לפרק ב'.

בפורום "הזדמנות שניה" באתר כיפה פעילים כ-70 גרושים וגרושות, רובם בשנות ה-20 וה-30 לחייהם. מנהל הפורום, דובי לילינג, 31, גרוש ואב לשני ילדים, מספר על הנעשה שם: "הפורום נותן לאנשים בעיקר תמיכה. הוא מספק להם חברה עם חוויות משותפות, וכן, גם היכרויות, אבל זה לא העיקר. מה שבדרך כלל קורה הוא שאתה מוצא שם חברי נפש לכל החיים. יש הרבה מפגשי פורום, רשמיים ולא רשמיים, כל פעם בבית של מישהו אחר, אבל המענה הכי חשוב הוא השבתות. רוב הגרושים נמצאים כל שבת שנייה לבד, כי הילד אצל הצד השני. בשבתות האלה מתרחשת סצנה שדומה קצת לרווקיאדה - אוכלים ומעבירים את הזמן ביחד. פעם אפילו עשו שבת משותפת במלון".

יש מגמה של היחלשות דתית אצל גרושים?

"בתהליך הגירושין אדם עובר טלטלה שגורמת לו לבחון את כל אורחות חייו, ובין השאר גם האמונה הדתית עוברת זעזוע. ממה שאני רואה, יש יותר מתירנות. מעט מאוד ממשיכים לשמור נגיעה, ואפילו יותר מזה. אחרי שהתרגלת להיות בזוגיות קשה מאוד להיות נטול יחסים".

מה החברים בפורום ממליצים למי שמתעניין באופציה להתגרש?

"זה מעניין. פעם בכמה זמן מפציע בפורום הנשוי התורן שיש לו בעיות בחיי הנישואים ומנסה לרחרח איך זה בחוץ. מה שמדהים הוא שכולם כמעט אומרים לו - תתאמץ, תעשה כל מה שאתה יכול כדי לשמור על חיי הנישואים. אני כמובן לא מדבר על מקרים של אלימות במשפחה. אבל בוודאות, מרבית החברים ממליצים על טיפול, מתוך ידיעה שגירושין זה ממש לא פיקניק".

קל יותר היום להיות גרוש?

"כן ולא. כן, כי יש היום הרבה יותר תשתית, קבלה חברתית, ואופציות להכיר. לא, כי חלק מהסטריאוטיפים עדיין נשארים. עדיין יש את המקומות שמתייחסים אליך אחרת. למשל, יש ועדות קבלה ביישובים דתיים שלא מקבלות גרושים. ובכלל, יש תחושת זרות בתוך המעגלים החברתיים של הנשואים".

למה מתגרשים, למה בכלל מתחתנים
בסופו של פולמוס, נותר רק לשאול את עצמנו מה עושים? האם בעוד עשור הציבור הדתי ימצא את עצמו עמוק בתוך הסטטיסטיקה האכזרית, כשיותר ויותר מבניו רוקדים על מדרגות הרבנות?

ארגון "בניין שלם" אמנם מארגן בכל שנה כנס המושך אליו יותר מ-5,000 גברים ונשים. בכנס מחזקים את נושא בניין הבית והעבודה בזוג, מעניקים ייעוץ זוגי מקצועי לכל המעוניין ומזכירים את אותם דברים שלכאורה נלמדים רק לפני הנישואים. אבל אם תשאלו את רפאל אוחנה, מה שצריך זה 
משוגע לדבר, שייקח על עצמו את זה כפרויקט.

"לא מצאתי רב שהרים את הכפפה ואמר 'אני רוצה לעצור את המגיפה הזו'". אומר אוחנה. "הרבנים נותנים מענה בדיעבד לזוגות שנקלעו לבעיות. זה נכון, אבל אין תכנית הבראה. מה שיכול היה מאוד לעזור זה להרחיב את המושג של 'הדרכת נישואים' שכבר קיים היום. כל חתן הולך להדרכת חתנים וכל כלה הולכת למדריכת כלות. אבל אחרי 3-4 פגישות זה נפסק. הבחור או הבחורה לא רואים את המדריך יום אחרי הנישואים. כל הלימוד הוא למעשה בתיאוריה, ואחרי הנישואים, כשמשהו מתרחש - המדריכת כלות כבר מזמן לא בשטח, למה? אם הוא או היא היו ממשיכים להיות בקשר, להתעניין מה קורה עם בני הזוג למשך חצי שנה או שנה אחרי החתונה, הייתה לבני הזוג כתובת לפנות אליה.

"השורש של מרבית הבעיות מתחיל בשנה הראשונה לנישואים, ובעובדה שאין לימוד רציני ומעמיק בתקופה שקודמת לכך. אולי לפני שאנחנו שואלים את עצמנו למה אנחנו מתגרשים, צריך לשאול קודם למה אנחנו בכלל מתחתנים".

כתבתן המלאה של רחלי מלק-בודה וענבל וייס תתפרסם בסוף השבוע בגיליון מוצש, מבית מקור ראשון.

שלום רב חברים,

לשאלה מדוע מתגרשים יש תשובה והנה היא,הזוגות לומדים כל אחד לפי בחירתו מגיע לגיל 20 הופ ממהרים להגיד להם יאללה להתחתן ,מאחר ומפחדים לאחר את הרכבת  עקב בעיית גיל. היום בת 24 כבר "זקנה" לצערי הם ממהרים ונישאים צעירים, ישנם המון דרישות מחירי הדיור בשמיים (העול על ההורים) ואם להורים אין מה קורה? הזוג עדיין לא בשל להתמודד בחיים מחוץ לבית כל שכן בתוך הבית, צריך לצאת יותר להכיר יותר לבנות יחד את המעטפת לחיים אפשרי ביותר,ואז לנסות לבדוק לשאול אחד את השנייה האם אנו בשלים מספיק כי לא מספיקה רק אהבה צריך גם בשלות נפשית ,הדדיות וכנות הם הבסיס להכל. חשוב מאוד לחדד את האמונה ואת ההשקפה על העולם בכלל ועל חיי המשפחה בפרט, כגון כיסוי כן לא ילדים כמה? דירה לימודים וכו' אני תפילה לאבינו שבשמיים שיתן בליבנו את הבינה הדרושה להקמת בית בארץ לכל המתחתנים דעו אתם שתי הפכים! ע"מ להשלים יש צורך בהדדיות וכנות בלתי מתפשרת דע דעי רק ככה תדעו שהבית יהיה לעד כמו אבותינו אתה משלים אותה ואיתה ואת משלימה אותו ואיתו .

כאילו "סחיבת הזמן" עוזרת.

בשביל "בשלות" לנישואין - אחרי גיל 20 זה לא נקרא "נישאים צעירים" באופן קטגורי..

ומי שחושב שיתחתן רק אחרי שיהיה לו כסף לקנות דירה, הוא כבר יודע כמה ילדים (!) הוא מתכוין שיהיו וכו' - יגיע מהר מאד לבעיה האמיתית של הרווקות המאוחרת מאד..

כל הדברים היפים שכתבת, על "בשלות" הדדיות וכנות - אין פירושם איחור מופרז של נישואין וסחיבה מופרזת, מעבר לנצרך, של התקופה שלפני כן.

וכמו שהזכרת - "אבותינו" לא נהגו לסחוב באופן מופרז.. (כמובן, הכל ביישוב הדעת)

יפה שהביאו מגוון דעות.

תודה

אנשים לא מדברים על מקרים רעים? על מוות? על מחלות?

הפחד מהווה סיבה מספיק טובה כדי לא לעסוק בנושא?

לדעתי זה נכון .. שהנפש שלה לא מחוספסת וברור לה שזה לא בלקסיקון שלנו.

ממתי עוסקים רק במציאות אידיאלית?

האם לא נעסוק בנושאים שמרתיעים?

לצערינו גירושין הפכו למחזה נפוץ מאוד במגזר. מתערב שגם את מכירה כמה זוגות שהתגרשו ל"ע......

אבל זה לא אומר שזה לא צריך להרתיע, המציאות הזו.

אהבתי את הטוהר של לעולם חסדו (חוסר חספוס)

לי הרגיש לא נעים לראות את הכותרת ולנבור בכתבה. לכן נמנעתי..

מה שכן, בוודאי שהפחד לא מונע מאתנו להתעסק בנושאים חשובים

השאלה היא האם עלינו להתעסק בכל הדברים הלא אידיאלים שקיימים בעולמנו רק בגלל  עצם קיומם? שאלה

ובאמת- מה הצורך העולה מן הכתבה שמצדיק את הקריאה שלה?

חוץ מלהכניס מחשבות ולהרתיע את מי שעוד לא התחתן ובכלל

וגם אני מסכים שאין כל טעם בקריאת דברים כאלה - אלא אם כן מישהו עסוק בכך במקצועו, וזה יכול לעזור לו לייעץ.

ככלל, אי עיסוק בדברים שליליים ללא צורך, הוא דבר טוב ומשאיר את הצלילות והרגישות של האדם בראשוניותם. וזה טוב.

שאחת ממטרותיו היא לסקרן ולבדר את הקורא.

לכן צריך לקחת את הדברים ואת הציטוטים בזהירות ולא להתייחס אליהם כאל אמת שאין בלתה.

מאידך, יש כאן מגוון של דעות ודוגמאות מעוררות מחשבה.

כן, אני הייתי נשואה והתגרשתי בגיל 20. מה שבטוח זה שהעולם מסתכל עליך אחרת ולא משנה למה התגרשת. זה עושה אותך כאילו סוג ב' ולא משנה מה הייתה הסיבה לגירושים. אני חושבת שאם זוג נורמלי מתחתן ועשה את זה מתוך אהבה ורצון להיות יחד ולהקים משהו משותף ואם הם יצאו מספיק זמן ותהו על קנקנם של הבן זוג אין שום סיבה שפתאום יהיה משהו שלא מתאים להם ובגלל זה הם רוצים לפרק את החבילה.

עיצה שלי מניסיון- אל תסתכלו על גרוש/ה כמישהו חריג, דעו לכם שהוא עבר הרבה בחיים שלו וזה רק מוסיף סבל וכאב שמקטלגים אותו (ומי שמכיר אותי מפה יודע...)

כשבעלי היקר שמע שאני גרושה והוא היה רווק הוא סמך על מי שהציע לו אותי ולא ישר סירב כי אני גרושה.

וכאשר החברה שמעה שהוא מתחתן עם גרושה היו בטוחים שיש לו בעייה....

תחשבו כמה זוגות יכלו להיות היום נשואים באושר אם הם רק היו נפתחים לצאת עם מישו/הי שהתגרשו....

ולרווקים שביננו- בידקו היטב מכל הצדדים והכיוונים מה יש לכם בידיים ואם ב-א-מ-ת אתם מתאימים גם אם נראה לכם שפגישה ראשונה אתם סגורים שזה הוא (מה שקרה לי...) ואל תמהרו למרות הלחץ של ההורים, הרבנים וכו'... קחו את הזמן תצאו לפחות חצי שנה.

אנחנו נשואים שלושה חודשים באושר. בעזרת ה' אצל כולם!!

אני יוצאת עם השידוך, אם יודעים מה חשוב לגללות ומה לא

אז גם זמן  מועט מספיק

ההפך הוא הנכון, ככל שאני אצא עם משהו אני יפתח יותר רגש אליו ואם הוא לא טוב בשבילי כבר יהיה לי הרבה יותר קשה להפרד או להחליט.

אני הייתי חילונית שיצאה חצי שנה וגרה עם הבחור עוד שנה בערך, התארסנו, והתחתנו, ועשיתי טעות גדולה - למרות שברור שזה מהשם, התגרשתי, והיום - אני נשואה למשהו שיצאנו חודש וחצי, ואחרי 3 חודשים התחתנו, והיום ברוך השם אני יודעת להגיד שהוא האמיתי שלי בלא ספק.

צריך לעשות דווקא בחירה שכלית יותר מרגשית, כמה שהבן זוג יותר דומה בהשקפות, ברמה השכלית, בהתעניינות, וכולי ככה יהיה יותר קל וטוב בזוגיות, תנסו לקרא את "הבית היהודי" של הרב שימחה כהן הוא מסביר ביותר פירוט.

נכון, שאחרי שעוברים דברים בחיים יותר קל לדעת מה מחפשים, אבל לרוווקים שביננוו, הייתי אומרת שלא צריך להיות לחץ אבל ככול שעובר הזמן זה וותר קשה, ואם יוצאים גם הרבה זמן, קשה יותר לשמור נגיעה וצניעות, ואין אפטרופוס לעריות, ושוב, מעל הכל, אצל כל אדם זה שונה ולכל אדם יש את הנסיונות שלו בעניין, כי למעשה זה התיקון הגדול ביותר שלנו.

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

והכי חשוב

בהצלחה !

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

מעריך את המילים

יודע לומר נק' מפנה?

נקודות מפנה..

רצף של דברים קשים ומאכזבים

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!