א. תפרים- אני לא יודעת להגיד באופן גורף אבל אחרי איזה שבוע זה אמור להתחיל להירגע קצת...תנסי לשטוף את האזור במים חמימים במקלחת, לנגב אחרי יציאות עם מגבונים ולא נייר טואלט...וקחי אופטלגין אם צריך. לי מאד עזרו הפדים הקפואים שהיו בבית חולים והמשכתי להכין לעצמי כשחזרתי הביתה...

ב. גודש- שימי כרוב. יש כאלה שיאמרו שאם שמים ליותר מדי זמן זה מייבש את החלב- אני יודעת שאני ישנתי עם זה בלילה וזה מה שהרגיע הכל. גם זה עובר, הגוף מתרגל לאט לאט לייצור החלב...

א. אצלי עברו שבועיים בערך עד שהכאבים מהתפרים שככו. אני התזתי נטלה עם מים לאותו אזור בכל פעם שהלכתי לשירותים, וזה מאוד הרגיע (מים בלי סבון).

ב. הגודש נוצר מכך שהגוף עוד לא התאזן בייצור החלב. זה לא הכרחי כמובן, אלא קורה לפעמים. כשלי היה קצת גודש, דאגתי להניק הרבה דווקא מאותו צד כדי לרוקן לגמרי, ובסוף זה עבר. אפשר גם לסחוט עם היד.

בהצלחה, ומזל טוב!

תפרים בדר"כ עוברים תוך עשרה ימים עד שבועיים,תקפידי על המון שטיפות,

לגבי גודש בדר"כ הוא מגיע ביום שלישי כשמתחיל להיווצר חלב {עד היום השלישי יש קולסטרום}

אפשר להניח כרוב גג חצי שעה רק להקלה,אפשר לסחוט ידנית במקלחת.

או לשאוב טיפה גם רק להקלה..והכי טוב פשוט שהתינוק ינק.

לאט לאט החלב יתאזן והגוף ידע כמה בדיוק לייצר.

מזל טוב!

מניסיון של 3 לידות, לא בעלת ידע מקצועי בתחום:

א. לגבי תפרים - 

3 דברים שיכולים לעזור - ניקיון המקום, קור במקום, מגנזיום.

ניקיון כדי שלא יזדהם - לכן חשוב לשטוף במים (קרים). אם קשה לך להזרים לשם מים בתדירות גבוהה, את לנקות עם נייר סופג שספוג במים.

קור - כי כך כלי הדם מצטמצמים ותהליך האיחוי מהיר יותר (בטח אני לא מדייקת בתיאור, אבל משהו כזה).

את יכולה גם להכין לך פדים קפואים - מרטיבים, סוחטים ומקפיאים, ואז שמים במקום, אפשר בתוך ניילון כדי שלא יימס ויטפטף עלייך. 

מגנזיום - קונים את זה באבקה בבית מרקחת ולשים על פדים, זה גם גורם להאצת האיחוי (יש בבייבי טבע פדים עם מגנזיום).

ב. גודש - 

נהיה בד"כ כי הגוף עוד לא יודע מהי הכמות שהתינוק צריך. זה קורה אחרי לידה וגם עשוי לקרות בעוד כמה פעמים הקרויות 'קפיצות גדילה' שיחסית באופן פתאומי התינוק אוכל יותר, ואז הגוף מייצר יותר חלב, אבל יותר מידי, וזה גורם לגודש. 

טיפול - 

מה לא לעשות - 

לא לשאוב משם בכמויות, 

עדיף לא להניק מהצד של הגודש.

מה כן - 

להניק מהצד שאין בו גודש (ככה את משדרת לגוף שאין צורך בחלב הזה, וזה יורד מעצמו)

אם את חייבת טיפונת לשחרר - אז טיפטיפה להוציא מעט חלב ולא יותר.

אפשר כאמור גם לשים כרוב - זה מדהים כמה שזה עוזר.

בנוסף, אני ממליצה מאוד על הקונכיות של מדלה, הן מונעות היווצרויות של גודש וגם פצעים.  

בהצלחה רבה!

אם יש גודש: קומפרס קר למשך 20 דקות ( משפר מאוד את הניקוז הלימפטי ולא יביא להתכווצוות כלי הדם), ולאחריו הנקה ו/או שאיבה במשאבת חלב טובה עד להקלה. ב9-16 הדקות הראשונות יש הפחתה בזרימת הדם ובבצקת ושיפור בניקוז הלימפטי. ב4-6 הדקות הבאות יש הרחבה בכלי הדם שתמנע את הפגיעה מהקור.

חום יכול להועיל בשימוש לזמן קצר בלבד. ממש לפני השאיבה למשל, כדי להקל על שחרור החלב.

לגבי הכרוב, זה באמת מקל על הכאב, אבל כמו אמרה יפעת לא יותר מחצי שעה. בהצלחה!

מרים

מדריכה הכנה ללידה

תומכת בלידה

ohybab@yahoo.fr

0526699133

תפרים- אני חודש אחרי הלידה ועוד מרגישה אותם בשירותים.

שלושה שבועות לקח להם להיעלם מהעין.

הדבר שהכי עזר לי זה שאחרי כל פעם בשירותים נכנסתי מיד לשטיפה במקלחת.
(גם לא היה לי אומץ להתקרב לשמה ולנגב)

הפדים הקפואים ממש לא עזרו לי, אבל קניתי משחת אלחוש שמאוד עזרה.

גודש- קודם כל כמה שזה כואב תקווי שיהיה לך גודש כמו שאמרו לי פה זה צרות של עשירים.

אני שמתי את הפדים להנקה במקפיא עם קצת מים והדבקתי אותם לחזיית הנקה זה מעט מקל.

וממש חשוב שתהיי עם חזיה!!! כשזה בלי חזיה הם גדלים וגדלים וגדלים ללא גבולות.

החזיה שיפרה לי את המצב בטירוף.

אומרים לשים כרוב ושזה ממש עוזר, אני אישית פחדתי.

החלק המשמח שזה עובר מהר 

לילה??? (עם החזיה)
אני זוכרת שאחרי שיצאתי מבית חולים כל בוקר הייתי קמה עם חולצה רטובה!
ואפילו היו פעמים שהלחפתי בלילה ושוב בבוקר.

אבל לישון עם חזיה?? זה סיוט הסיוטים!
נראה לי שאם זה היה שוב אני אגש לעלי כרוב.

עם הרטיבות הייתי מחליפה ביחד עם חולצה שמה אחת על הרדיאטור שתתיבש עד להירטבות של השניה...
וכך חוזר חלילה...

והחזיות הנקה הן יותר קלילות מהחזיות הרגילות לכן הן ממש נוחות לשינה איתן...

צריך להמציא איזה טיטול למעלה לתקופת הגודש...זה פשוט נוראי..

ולא משנה לי איזה סוג זה, עם בלי ברזל-ריפוד וכו'..

אני לא מסוגלת!!

לייבש על רדיאטור אבל יש לזה ריח של חלב?!

נראה לי שאם היתיי שואבת אפילו טיפה זה היה קצת מקל..

בתקווה שלא אצטרך אותם..
מקווה שיעבור לך הכאב בקלות, אין היום כל מיני תכשירים שעוזרים לתפרים ומקלים על הכאב?
וגם עוד שאלה, אני אמורה ללדת עוד שבועיים, חברה שלי סיפרה לי על מוצר שנקרא לאחר לידה של צמחים שמחזק ועוזר להתאושש, לוקחים אותו ממש אחרי הלידה במשך כמה שבועות (ניראה לי פחות מחודשיים) יש פה מישהי שמכירה? ניסתה? 

"קל פוסט" . קניתי אותה לגיסתי שצריכה גם ללדת בעוד שבועיים. תבדקי בגוגל   "Dr K"

1. הרבה-הרבה שטיפות.

2. גודש בשד? - אם כן, בד"כ זה עובר מעצמו תוך כדי שהשד מתרגל להנקה.

חברה נתנה לי והוא עושה פלאים...

מטפטפים כמה טיפות על התחבושת בצד של התפרים

וזה ממש מרגיע  - קונים בכל סופר פארם יקר אבל שווה כל שקל

חוץ מזה יש גם עזרקאין ג'ל שמיועד לאילוחוש תפרים - גם ניתן לקנות בבית מרקחת

שיהיה בהצלחה והרבה מזל טוב

בינתיים ב"ה כמו שהרגעתן אותי, הגודש אכן ירד.

ועוד שאלות- אם אתן כאלה מקסימות:

1. יש משהו לעשות עם הבטן שנשארה? היא כזאת מוזרה.. הרוב בגדול ירד, אבל עדיין נשארה בטן רופסת כזו...

2. אמרו לי שההנקה כואבת בהתחלה, ואכן זה כאב. ועדיין עוד כואב בכל יניקה, אבל פחות. זה אמור לעבור מתישהוא? בהמשך לא אמורים להרגיש כל יניקה? או שזה ככה כל הזמן? (זה לא כאבים מטורפים, משהו בגדר הנסבל)

אני חודשיים וחצי אחרי לידה וזה ממש מדהים לראות איך פשוט צריך לקבל הכל

באהבה ובסבלנות!! זה תהליך!!!

*הבטן תרד לאט לאט בתנאי שתעשי קצת כושר

(אני ממש לא אחת שעושה ועשיתי ממש קצת כושר..והבטן שלי כבר כמעט חזרה לעצמה ב"ה..

*ההנקה אכן כואבת בהתחלה אבל לאט לאט זה ממש משתפר...

חוצמיזה שכדאי לשים לב שאין איזה פצע או משו...

*אני רוצה להוסיף בקשר לגודש -

כמו שאמרו לשים כרוב וגם- יותר פשוט ,לעשות מקלחות ולשים את הזרם של המיים החמים על השד תוך כדי שקצת מעסים אותו..זה מקל מאוד!!

*בקשר לתפרים-

שמן לבנדר!!

ורוקחת אחת מעולה (חברה..) אמרה לי לערבב את השמן עם דבש..ולמרוח על התחבושת,

זה קצת דוחה ודביק- אבל בתקופת התפרים בכל מקרה מומלץ לעשות מקלחונת אחרי כל שירותים..

ולא לגוע שם עם נייר טואלט בשום אופן!!

המון בריאות והצלחה!! 

אז כדי שגם את וגם התינוק לא תסבלו, מומלץ מאוד לפנות ליועצת הנקה!

יש תרסיס אלוורה של חברת forever living שממש מקל.

אם את מעוניינת דברי איתי באישי, אמא שלי משווקת כאלה...

לגבי תפרים - תרסיס של שמן דם המכבים 

ולגבי ההנקה - כדאי לבדוק שאין פצע או סדקים (אז כדאי להיעזר במשחות/טיפול או לתמרן בין הצדדים כדי לאפשר החלמה). מה שבטוח - שאחרי ששלב הכאבים עובר, זה תענוג. לא כואב אפילו לא מעט....

ואם לא מרגישים כלום בהנקה, איך יודעים שהוא יונק ולא סתם מחזיק את הפטמה בפה?

הוא יונק ממש טוב, ב"ה. בערך פעם ב3 שעות, הנקה של כרבע שעה. הטיטולים ב"ה מלאים בשפע... ונראה שהוא גם גודל יפה.

אבל היניקות עצמן קצת כואבות לי.

המוהל אמר לנו שיש לו קצת לשון קשורה. יכול להיות שזה הסיבה לכאבים?

ועדכון לגבי התפרים- ב"ה כמעט עבר לגמרי הכאבים. השתמשמתי בתרסיס אלוורה (משהו שהביאו לי, לא יודעת איזה חברה), וב"ה באמת יש שיפור משמעותי.

תודה לכולן!

הטיטולים מלאים, התינוק גדל - כל זה לא היה קורה אם הוא סתם היה מחזיק פטמה בפה (-:

אבל כן, ייתכן שהכאבים הם מהלשון הקשורה, ואולי יש צורך לנתק אותה או לשפר תנוחה כך שהלשון הקשורה לא תפריע (תלוי עד כמה היא קשורה), ולדעתי כדאי לך לפנות לעזרה מקצועית.

בהצלחה!

כי אני יודעת בכללי שהוא אוכל טוב. אבל בהנקות הוא עושה לפעמים הפסקות באמצע, ואני מעוררת אותו. לזה התכוונתי- איך אדע שהוא לא נרדם באמצע או סתם הפסיק באמצע ההנקה.

נבדוק לגבי הלשון.

תודה על העזרה!!

בנוגע להנקה כל אם והתמודדות הנקה שלה (לפחות לפי דעתי) גם לי היו כאבים בהנקה מהתינוקות שלי (2 תינוקות שהנקתי) (ובע"ה יהיה עוד) אין ברירה ובנוגע להרגעה אני ממליצה למרוח מחלב האם שלך על הפטמות זה מקל מאוד וגם מרפא!!

בלי להלחיץ. זה פוגע בעוד המון דברים חוץ מהנקה, בעיות אזניים, גרון, דיבור ועוד.

המלצה חמה - ד"ר רועי פורר. מקבל בירושלים, לרוב אפשר לקבוע תור תוך שבוע.

עושים אלחוש מקומי וחותכים (זה נשמע נורא מפחיד, בטח עם ילד ראשון), הילד מתאושש תוך יום יומיים מקסימום (תלוי בגיל, ככל שיותר קטנים מתאוששים מהר יותר).

אנחנו גילינו לשון קשורה רק בגיל 7 חודשים כי ב"ה לא היו בעיות בהנקה, אבל בכל זאת מומלץ לפתוח.

זה עולה 400 ומשהו ש"ח ואם יש לך מכבי מגן זהב את מקבלת החזר מלא.

ולהתייעץ עם יועצת הנקה אחרי הניתוח איך לעזור לילד לינוק כמו שצריך.

ב"הצלחה!!

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

רלוונטי, וחשוב מאוד, למי שלא - כנראה שהתלוש מספיק

אם זה סעיף חובה זה מה שהייתי עושה 

בס"ד

לא פירטת אבל נשמע כואב מאד ❤️‍🩹

בגלל שביקשת עצות: שקלת טיפול כדי לעבד את מה שהיה? מהמעט שכתבת מזכיר קצת תגובות פוסט טראומטיות. המוח והגוף זוכרים את הטראומה ושולפים אותה בכל מיני הזדמנויות וכשזה קורה, זה גורם לכאב ולשיבושים של כל מיני הסיטואציות.

מצד אחד חצי שנה זה עדיין די טרי לחוויה קשה.

מצד שני נשמע שאת סובלת ושזה פוגע בך ביום יום 💔 וטיפול טוב יכול לעזור עם זה.

חיבוק גדול שוב!

בע"ה שמכאן תראי רק אור ומתוק תמיד!!!

לידה שקטה.

בעקבות הפסקת הריון.

ועכשיו צריכים טיפולים.

והמלחמה הזאת דחתה את כל התורים...

זה נחשב טראומה? לא יודעת

בעקרון קיבלתי 12 פגישות עם עו"סית. הרחיבו לי כי עברנו לטיפולים, אבל אין כמעט תורים.

אמן!!!

לגמרי טראומתי

וקשה גם לחשוב על העתיד ומה שתצטרכו לעבור

שולחת מלא כוחות

חיבוק על זה🩷

אולי אם את לא מקבלת מענה מספיק דרך הקופה, שווה לשקול ללכת לטיפול באופן פרטי כדי לעבד את זה.

ומצד שני כמובן שזה הגיוני לגמרי להמשיך להתאבל על זה. זה גם יכול להמשיך לכאוב עוד שנים, וזה בסדר שכואב🩷

לק"י

בבוקר- לא.

(ואצלינו הם כל יום כמעט במחשב, ויותר מעשרים דקות. ואני יודעת כמה קשה להגביל. אבל מזמן קבעתי כלל שבמוצ"ש אין מחשב, ואין. והם גם לא מבקשים.

אז מציעה לקבוע כללים ברורים וממש לעמוד עליהם).

ואישית אין מצב שהייתי נותנת מחשב או משחק כלשהו או התעסקות כלשהי - בבוקר.

מי שמוכן שישב לאכול משהו לפני שהוא יוצא...

לא בתור התנצלות או משהו...

תגדירי מתי כן מותר לשחק במחשב, למשל אחרי שחוזרים מבית ספר, מניחים תיק במקום, אוכלים צהריים ואז אפשר מחשב. או מה שמתאים לך. בבוקר לא כדאי לדעתי. 

ספרים עם ציורים

כמו של מדע

לגו בהתחלה בעלי שיחק איתו בשבתות , בנה איתו ביחד ועכשיו הוא כבר מדמיין בראש עולם ובונה לבד

משחקי הרכבה אחרים מעסיק אותו?

אפשר חוברת צביעה, מקו לקו וכדומה

אם כל יום זה לא יותר מידי בגיל הזה, כי זה באמת מייצר איזושהי "תלות" או ציפייה לזה כל יום.

אצלנו מותר בימי שישי אחרי התארגנות לשבת

ומיד פעם במקרים חריגים במהלך השבוע, לזמן מוגבל

בבוקר אף פעם אי אפשר, זה לא הזמן לזה.

אם אני מרשה, זה רק אחרי הצהריים.

אפשר להחליט על זמן מרוכז יותר ביום שישי או להפסיק לגמרי עד שיהיה בשל.

רעיון לחלופה, להשמיע לו סיפורים ברמקול שמחובר לבלוטוס של הטלפון שלך, דרך ספוטיפיי.

אין מסך, הטלפון אצלך.

הפרקים עוברים ברצף.

אפשר ללמד אותו לצבוע מנדלות הזמן הזה או לשחק בבצק וכד.

או פשוט לשבת ולהקשיב.

תעסוקה אקטיבית, אפשר ערכות לגו. זה ממש מתאים לגיל.

תקני את הערכות לגיל 5+

בהתחלה צריך ללמד אותם איך לעבוד לפי החוברת, בערכות הבאות הוא ידע לבד.

אפשר גם פאזלים.

חשבתי גם לקנות מיקרוסקופ מאליאקספרס, עוד לא רכשתי אז לא יודעת להמליץ אבל נשמע מתאים לסגנון.

מעבר לכמה זמן, יש עניין גם לתוכן של המשחק.

יש משחקים יותר ממכרים, יש כאלו שמשפיעים פחות לטובה.

אצלנו משחקים בעיקר במשחקים לימודיים (חשבון, אנגלית, מיומנויות כלשהן) ולא סתם משחקים כמו אנגרי ברדס או משחקי מלחמה.

לפעמים עדיף גם לשלם קצת כדי לקבל תוכן איכותי

מותר זמן מחשב(משחק/צפיה, בתכנים בפיקוחנו)

שננעל ברגע שהזמן עובר(ללא תלות בנו אלא אוטומטי בבקרת הורים, לתחושתי מנטרל הרבה מהמתח סביב זה כי פשוט נסגר וזהו)

ורק בין השעות 15:30-18, אם מתאים באותו יום ואחרי ארוחת צהריים ומטלות נצרכות(ש"ב, עזרה מסוימת בבית..)

כשלא היה את הזמנים האלה זה באמת היה יוצא מפרופורציות ועכשיו שיש ממש הגדרות ברורות ההתנהלות סביב זמן מחשב נעימה לנו יותר

הוא בן 7.5

גם כי אני לא מבינה בזה ובעלי עשה

וגם כי הוא יוכל להדריך אותך הכי טוב.

בכל אופן יש אצלנו בקרה כפולה-

1. משתמש במייקרוסופט עם הגבלת זמן

2. משתמש כרום עם פמילי לינק ורק אתרים שאנחנו מאפשרים פתוחים.

מוגזמת... עד עכשיו הם עשו רק דברים מועילים - עלונים, ציורים, עיצובים... ואז הם גילו אתרים עם משחקים והתמכרו

הודענו להם שמאחרי פסח אין יותר משחקים במחשב, אבל הם כן יכולים לעשות את אותם דברים מועילים.

בקשר לבן שלך יש שתי אפשרויות, לדעתי:

1. למצוא משהו אחר שהוא יכול לעשות במחשב, מקסימום משחקים לימודיים - משהו פחות ממכר.

2. להוציא לגמרי מהתחום את השימוש במחשב. בהתחלה יהיה לו קשה, אחר כך כנראה שהוא יתרגל.

רעיונות לתעסוקות אחרות:

משחקי דמיון (פליימוביל וכו')

ערכות מדע ויצירה

יצירה חופשית ממגוון חומרים פשוטים

פרויקט בנייה (אם יש לכם חצר או מרפסת)

אולי גידול בעל חיים

ואומרת בעדינות - שאם אתם רואים את ההתפרצויות חסרות השליטה האלו בעוד תחומים, אולי כדאי ללכת לאבחון...

-ספרי תמונות ברמה גבוהה יותר(למשל יש את סדרת מבט מקרוב על.. שהבן החכם והסקרן שלי מאוד אוהב)

-משחקי הרכבה ברמות שונות לפי היכולת- לגו גדול או קטן עם או בלי הוראות, קליקס, מגנטים.. אצלנו סביב הגיל הזה התחילה ממש התעניינות ביצירת דגמים מהחוברות. אפשר לחפש גם דגמים נוספים באינטרנט ולהדפיס ושמעתי שיש אתר שאפשר לצלם לו חלקי לגו והוא מוציא דגמים מתאימים...

-יצירות מהשקל וכאלה שאפשר לעשות לבד. שוב תלוי רמה אבל דברים כמו הדבקה של מדבקות לפי מספרים, הדפים השחורים שצריך לגרד ועוד כל מיני כאלה אהובים פה מאוד.

-חוברות פעילות/עבודה, אצלנו הכי תופס או כאלה של משימות קלות, או כאלה שהן יותר חוברת צביעה אבל סביב תחום עניין.

-רולר בליידס/אופניים/קורקינט אם רלוונטי אצלכם

-לוח איזון, טרמפולינה ביתית וכו

אין הגבלת זמן על מסך

גם לבן ה6

אני לא מתייחסת למסך באופן שונה מכל דבר אחר

ואני לא רואה שהילד מתייחס/ מתנהל אחרת לגבי המסך

בתקופה הזו הוא אכן היה במסך יותר מדי

בעיניי זה מאד הגיוני

חופש ארוך נטול מטרה

עכשיו חוזרים ללימודים והמסך יחזור להיות משהו יחסית שולי

אצלנו התעסוקות שלו הן:

ציור/ יצירה/ דופלו/ לגו/ פליימוביל/ חברים