ובעיני הוא הפך לממש חתיך...

בכל מקרה זה ממש לא קורה בכל מצב. לפעמים זה מסמל משהו פנימי שמפריע ולפעמים אפשר להתגבר... 

אם את רוצה אני יכולה לשתף אותך באישי.

לא יודעת אם יש מה לעשות עם זה, אבל אם זה רק מפריעה אז כנראה שמתרגלים. לבעלי יש משהו במראה שבגללו פסלו אותו בנות רבות כשאני נפגשתי איתו ידעתי על זה מראש ולא הבנתי על מה המהומה!!! [כנראה שזה היה בשביל שהוא יהיה שלי] ועוד משהו....גם ליופי מתרגלים ...

אבל בשביל מה?

תמצאי לך מישהו שכן יפה בעינייך.

רק שבכל אדם צריך להתרגל לצדדים הפחות חיובים שלו וכל אחד צריך לעשות את השיקול לעצמו עם מה הוא חי.

ולכן, אם כל השאר "מקסים" תעשי את שיקולך עם איזה לא "מקסים" את רוצה לחיות.

ואכן, אם זה ממש דוחה  אותך [לא רק לא מושך] לא נראה לי שאפשר להתרגל.

שהוא באמת משהו מיוחד...

השאלה היא אם למרות זה,זה עדיין מציק אז זה בעייתי...

אני בשום פנים לא הייתי מתחתן עם מישהו שאינו יפה בעיני.

אני בכל אופן חושבת שהדבר העיקרי שמשפיע זה הבנאדם וגם יופי משתנה לפי האישיות שלו...

אבל לא יודעת,אין לי שום ניסיון בזה...

בציבור החסידי אצלינו מאד מקובל לשלוח תמונות אחד לשני דרך השדכן לפני הפגישה הראשונה, בגלל שלא נפגשים הרבה פעמים לפני הווארט (אירוסין), וגם אחרי כמעט ולא נפגשים. ויש כאלה שלא נפגשים בכלל בין האירוסין לחתונה.

אצלי כשקיבלתי את התמונה של ההצעה הראשונה אמרתי מיד שלא בא בחשבון בגלל המראה ואכן זה מיד ירד מהפרק לגמרי. בהצעה השניה גם קיבלתי תמונה ורציתי גם להוריד מהפרק, אבל ההורים שכנעו אותי בכל זאת להיפגש ולראות איך ההתרשמות, ואחרי זה להחליט.

ואכן נפגשנו והמראה שלו היה הרבה יותר נחמד מאשר בתמונה ומיד אחרי הפגישה הראשונה אמרתי לההורים שאני מוכנה לסיים את השידוך.

וגם מהצד השני הגיע תשובה חיובית. ומיד סיכמנו שלמחרת נסגור אחרי פגישה שניה, וכך היה שהתארסתי רק לאחר שתי פגישות.

לאחר מכן נפגשנו עוד פעמיים בתקופת האירוסין, ואחרי זה כחצי שנה לא נפגשנו עד שבועיים לפני החתונה שלנו שאז נפגשנו במקרה שבעלי הגיע לחתונה משפחתית מהצד שלי. גם אז דברנו רק כמה דקות בלבד, וזה היה ממש כיף לפני החתונה קצת לדבר.

היום אנחנו משלימים את החסר....

בכל אופן אני מציעה לך להתייעץ בנושא גם עם מדריכה מנוסה....  

בהצלחה    

כמה זמן אתם כבר מתראים? אם המשיכה לא הגיעה עד עכשיו למה שתגיע אחרי החתונה?

אני לא הייתי מסוגלת להתחתן עם בחור שהמראה החיצוני שלו לא מוצא חן בעיני. ויצאתי תקופה ארוכה עם בחור מקסים שלא נמשכתי אליו בכלל ולא יכולתי להמשיך..

וחסידית, אני בשוק!!!!!!!!!!!!

בשוק

בשוק

בשוק

מה העניין להחליט כל כך מהר ועוד להתראות כל כך מעט בתקופה כזאת ארוכה לפני הנישואין?

איך זה תורם לקשר הזוגי שלכם אחרי החתונה?

אחת עם בטן יקרה

אני בשוק!!! בשוק! בשוק!

מה הקטע להתערב בחיים? זה המנטליות שלהם.. ואחוזי הגירושין שם וגם האמונציונלים לא שונים משאר הציבורים.

יש תועלת בזמן הפגישות שלנו.. אבל פעם לא נפגשו ככה.. אז מי צודק? לא יודעים.

"אלה ואלה דברי אלוקים חיים".

יש כאלה שנפגשים שנתיים.. מנסים הכל יחד.. ואחרי שניה.. אוופ להתראות.

להעביר ביקורת על עולם אמוני ודרך חיים של אנשים שמגיעה מתוך מסורת ואמונה.. נראה לי, יהירות, ואפילו קצת חוצפה. תסמכי על החוכמה של דורות חכמים משלנו.

(ואל תקחי את הערתי אישית אלייך , אלא נגד המעשה .)

איך את קוראת יהירות או חוצפה ממה שכתבתי? פניתי אליה באמת בתמיהה איך והאם זה ייתכן להתחתן אחרי 2 פגישות.

אני אתחיל מכך שלכל אחד הזכות לבחור באיזו דרך לחיות את חייו וזכותי להשמיע את דעותי ומחשבותי בצורה מכובדת. (לא השתמשתי באנונימי במכוון)

אין קשר לביקורת על עולם אמוני. אני לא רואה בזה אמונה. מצטערת. אני רואה בזה הימור שטותי וגדול מדי לגבי הדבר שהכי חשוב בחיים שלנו.

לחשוב שבפגישה הרביעית הייתי כבר נשואה למישהו שיצאתי איתו בעבר למשל, ובפגישות הראשונות הייתה התלהבות, ואחרי כמה פגישות כבר הבנתי מי הבן אדם ולמדתי עליו דברים חדשים שלא יכולתי לראות בפגישה שתיים הראשונות... חבל לא? לא עדיף לקחת את הזמן לבדוק קצת יותר לעומק? בגדרי ההלכה כמובן

אני באופן אישי מרגישה שלהחליט אחרי 2 פגישות ועוד בקושי להתראות עד החתונה זה דבר הזוי ולא מציאותי, במיוחד לאור העובדה שציינה חסידית שנשארה אחרונת הרווקות בכיתה...

אני לא אומרת שצריך לצאת שנתיים, אבל בעיני יש חשיבות גדולה, בנוסף להרבה פגישות ולשיחות עמוקות, לחוות דברים ביחד, כדי ללמוד דברים חשובים על הבן אדם שלא תוכלי לדעת לעולם רק על סמך מה שיספרו. להכיר את הבחור דרך התנהגות בציבור, כלפי חברים, מוכרים, נהגי אוטובוס, מלצרים ילדים וכו'

חסידית, אם פגעתי בך אני מתנצלת מראש, אני קוראת את ההודעות שלך בד"כ ואת נשמעת לי אישה מאוד יקרה ואצילית ואני מאחלת לכם המשך דרך צלחה ביחד.

צדיקה.

לא התכוונתי לפגוע בך.. רק הייתי רגישה למה שכתבת לחסידית. גם אם לא מסכימים.. היא לא פגעה באף אחד, שצריך להתנפל עליה.

זה המנטליות שלהם, ואני מאמינה שהם מסתדרים איתה ויש יתרונות וחסרונות כמו בהרבה דברים.

גא אני מצד עצמי הייתי צריכה יותר זמן בזמן היציאות. אני לא מבינה, אבל אני מבינה שהם כנראה מבינים.

בכל אופן הדבר האחרון שרציתי זה שזה יפגע בך או יצער אותך .. כי זה מזה לא היתה כוונתי, ואם זה קרה אז..

סליחה!

ככה זה אצל החסידים. כך זה הולך וזה כנראה מקובל אצל כולם.

למעשה, אצלנו גם הוא וגם אני כבר מאוד רצינו להתארס בשל לחץ חברתי, כי רבים מבני גילנו ומהכיתה של שניינו כבר היו מאורסים או נשואים. אצלי למשל, אני הייתי צעירה בגיל, אבל בפועל כבר הייתי אחרונה בכיתה. נקראתי "מבוגרת" ....

פתאום נפגשתי עם בחור שמצא חן בעיני וידעתי שזה מספיק. אין אצלנו - בציבור החסידי - הכרות מעמיקה או קשר עמוק מאוד לפני האירוסין-החתונה. הקשר מתהווה בעיקר לאחר הנישואין. יש בכך חסרונות אבל גם יתרונות.

אני באמת חושבת שצריך קצת לאזן ולהגיע לקו האמצע. לא לסגור אחרי פגישה אחת אבל גם לא לסחוב חודשים ושנים עם אין ספור מפגשים עם מלאי בלתי מוגבל של בחורות או בחורים.

אני ב"ה נשואה כבר כ-8 שנים וב"ה זה כל הזמן הולך ומשתפר. יש קשיים ב"ה אבל זה הולך ונהיה קל יותר וחיובי יותר כל הזמן.

פגישות.

אמנם קשה להסביר, תחושתי, כי פגישות לפני אירוסין תורמות בעיקר לגירושין..

[בציבורים שנפגשים הרבה לפני אירוסין יש הרבה יותר גירושין מציבורים שממעטים בפגישות אלו.]

ושבכלל כמעט לא נפגשתי אתו מעוררת בי סלידה וחלחלה.

איך בכלל יתכן לעשות דבר כזה?

איך בכלל יתכן ללכת לישון באותה מיטה עם אדם שאין אליו שום קשר ושום יחס?

וכפי שאת מספרת עברו עליך בינתיים שמונה שנים קשות עם אדם שנישאת לו בלי סיבה של ממש.

בזבזת שמונה שנים מהחיים, אילו היית מתחתנת עם מישהו שאהוב עליך ואת אהובה עליו, היו השנים האבודות הללו להיות שנים מאושרות מאד.

אלעד, למילים יש כוח.

יש להן משמעות.

כשאנחנו כותבים דברים אנחנו צריכים לבדוק האם הם יעשו טוב או רע.

מה טוב יצא מלהגיד או לרמוז לאישה שהיה עדיף שתתחתן עם משהו אחר?

היא כותבת שהיא נמצאת בתהליך של צמיחה -

זה עוזר להגיד לה שהיא טעתה (לדעתך המלומדת כמובן) בבחירה?

אתה יודע איזה בלאגן שלילי זה יכול לעשות לה בבטן? בראש?

בלב? בתהליך המקסים שהיא נמצאת בו?

אני מאמינה שאלוקים נתן לנו את הכוח לכתוב ולבטא (כמו את כל הכוחות שהוא נתן לנו)

כדי שנעשה בהם טוב, לא כדי שנשפריץ תובנות שיש לנו

מבלי לחשוב למה זה גורם.

(ובעומק - אולי כדאי ללמוד מה זה "אמת מארץ תצמח",

ומה הפירוש האמיתי של המילה אמת בעולם הזה)

ולך, חסידית,

אני לא חיה כמו שאת חיה, ולא בוחרת את הבחירות שלך,

אבל אל תתני לאנשים לחבל בתהליך הצמיחה והמודעות שלך.

אלוקים שמח בכל צעד שאת עושה,

והוא זה שמזווג זיווגים, לא חברים בפורום כלשהו...

אני לא מצטערת כי אני יודעת שהקב"ה יושב ומזווג זיווגים.

אני בטוחה שגם למי שיתחתנו אחרי חודשים ושנים של הכרות קודמת, יש לפעמים פרפרים בראש או בבטן האם התחתנתי עם האדם הנכון וכו'.

והראיה שבציבור החילוני יש הרבה יותר גרושין מאשר בציבור החרדי, למרות ששם זה ברור שיש הכרות מעמיקה קודמת. אני חושבת שגם בציבור הדתי יש מקרי גרושין ולא פחות מבציבור החרדי.

תודה לך, תאנה.

אני מסכימה איתך בכל מילה.

צריך לכבד כל אדם באשר הוא ובבחירות שהוא עשה בחייו!

שיהיה לכולם רק טוב

כי אתה לא תבין את הסיטואציה בכלל.

אגב, התגובה שלך ממש בוטה.

מעוררת בי סלידה וחלחלה.

איך בכלל יתכן לעשות דבר כזה??????

שכל!!! אנשים!!!!

מספיק כבר עם התגובות המחורפנות שלך.

זאת לא הפעם הראשונה ולא השנייה ולא השלישית שאתה מתבטא בצורה כזאת בנושאים רגישים כאלה.

די כברררררררררררררררררררררר!

תודה!

דרך אגב, אם אין משהו חכם לומר אפשר פשוט לשתוק.

אלעד תסלח לי ממש הגזמת

אומרים איך את מסוגלך להתחתן עם משהו שאת מכירה אותו רק חצי שנה? ואפילו לא גרתם ביחד? ואת לא יודעת איך הוא במיטה?או אפילו אם הוא יודע לנשק? יש פה הרבה עניין תרבותי וחסידית הגיע מרקע אחר. כדאי לכבד.

היה אפשר לוותר על הציטוטים המגעילים מהאנשים הללו...

ואין כאן כל מקום להשוואה בין "תרבויות" כביכול.

מה ש"חסידית" כותבת, זו אכן תרבות. תרבות בסיסית של שמירת מרחק, וכבוד נורמלי למי שאינה אשתך שלך.

נכון שזה לא חייב להיות באופן שהיא כותבת, וזה באמת תלוי ב"תרבויות" פנים-יהודיות.

אך "ללמד על זה זכות" בכך שזה כביכול "מקביל" ל"תרבויות" אחרות מהסוג שהזכרת?...  רחמנא ליצלן!

לא כל דבר בעולם הוא "תרבות". יש גם דברים מגעילים שהם ההיפך לגמרי מתרבות, וזה שכרגע לא מעט עושים אותם (אוירה חברתית, שיכולה להשתנות תוך זמן מהקצה לקצה. ועד לפני לא הרבה שנים, היתה מתועבת גם על גויים תרבותיים) - לא הופך אותם לנמצאים בגבולות הסובלנות הלגיטימית.

עם כל כוונתך שהיתה בוודאי לטובה -

תמהני איך יכולת להוציא את המילים הללו מתחת לקולמוסך (מקלדתך..).

ואני לא מתכוין אפילו להיכנס לדיון על זה..

חבל לי לאבד אפילו טיפה מהתחושה האינסטנקטיבית של של הגועל כלפי אמירות כמו שהם אמרו לך בדבר ה"נסיונות" שהם מעוניינים לעשות במישהי שאינה נשואה להם.

מגעיל, ולא פחות מכך - מגעיל ומאד מצער, שכבר אינם חשים כנראה את הגועל שבכך.

צריך לזכור כי הפורום איננו התכתבות פרטית בין שני אנשים וכי יש כאן קוראים רבים מאד.

הדברים שנכתבים נועדו לא רק לאלו השואלים אלא לכל מי שעשוי לקרא אותם אי פעם.

לכן, אם אפילו אדם אחד יחשוב פעם נוספת כתוצאה מהדברים שכתבתי, הרי שהיה כדאי לכתוב אותם.

בנוסף, מי שפורש כאן בפרוטרוט ובגלוי לב את ענייניו הפרטיים, יכול לשער שחלק מהתגובות לדבריו לא תמיד תהיינה לרוחו.

לא תבין.

אבל אני מתנחמת, כי תמיד יש פתח לתשובה.

כן, זה עצוב .

מי אמר לך בכלל שהם לא חיים טוב? דוקא מתוך דבריה נשמע שחיים נפלא, והוא בחור מקסים.

אז הפריע לה משהו בבעלה, ואישתך שבדקת אותה מכל זוית אפשרית(בטחחח...), מושלמת?

אף פעם לא היה לכם קושי(בטחחח...)!

האמת? הרבה פעמים אני נהנה לקרוא את ההמבט הפשטני שלך, הישיר, אך... יש גבול חבר!

בפרט שזה לא נכון.

בכלל, לא בטוח שלמי שנפגש יותר הבחירה יותר נכונה.

לא אחזור על דברי קודמי, אבל לצעוק במקום שצריך, מרשה לעצמי.

טוב שהגבת בענייניות. 

ולדבריך - 

נשמע שאתה חושב לפני שאתה כותב, ואתה כותב כדי שדברים יועילו.

בדיוק בשביל זה הקב"ה ברא לנו שכל, שבו נחשוב האם התועלת רבה על הנזק.

בהודעה שכתבת ברור מה הנזק שיכול להגרם, נכון?

היתרון ממש מוטל בספק.

למה?

כי רוב האנשים פה בפורומים הם לא חסידים שנפגשים פעמיים לפני שמחליטים,

וגם - כי רוב האנשים בעולם הם מספיק חכמים

בשביל להסיק את המסקנות שלהם מכל סיפור שהוא.

וגם אם החלטת שהדבר הכי נכון בעולם הוא לכתוב את התובנה שלך - 

יש דרך לכתוב. יש דרך ארץ לכתוב.

יש כמה כללים שיכולים לעזור. אם זה רלוונטי:

1. ענווה. אף אחד בעולם לא יודע הכל, 

וכמעט לכל דיעה יש מקום בעולם.

כמובן שאפשר להגיב או לחשוב אחרת, אבל מתוך ענווה למציאות ולאנשים שמולך.

(זה גם עוזר פרקטית - כשאדם מרגיש שמעריכים את דעתו, גם אם לא מסכימים,

הוא מוכן לשמוע. כשתוקפים בגסות - זה כנראה יגרום לו לתקוף חזרה)

2. אל תבקר את האדם שמולך. תציע דרך חלופית למעשה שלו.

3. תמיד לחשוב מה המטרה. 

המטרה היא לעזור לאדם שכותב? להראות שאני כותב טוב?

להוכיח את יכולותיי? לפרוק תסכולים ממקום אחר לגמרי?

יכולות להיות עוד מלא אפשרויות.

אני מצאתי את עצמי כמה פעמים כותבת תגובות,

ואחרי שראיתי שהן מגיעות ממקום לא נקי - מחקתי אותן.

מודעות עצמית, בקיצור.

בהצלחה!

לא מצאתם בי את האדם שיגרר לכך.

הדבר החשוב ביותר מבחינתי זה שהדברים שכתבתי יקראו על ידי אנשים שעדיין לא התחתנו ושהם ישתכנעו מעמדתי.

ועמדתי היא כי לא יעלה על הדעת להתחתן עם אדם שאתם לא מכירים, זה פשוט מעשה שלא יעשה שעלול לעלות לכם ביוקר רב במשך כל חייכם.

צריך להנשא אך ורק מתוך חברות, היכרות עמוקה, שיתוף ערכים, חיבה ואהבה.

כשתמצאו את כל אלה - אז תתחתנו!

אל תצפו שזה יקרה לכם אחר כך, זה צריך להיות לפני כן.

נכון, לא תמיד נמצא הכל, לא כל הצרכים מתמלאים באותה מידה, לא הכל בא באותו הזמן, אבל זו צריכה להיות השאיפה שלנו.

לכל אדם יש את ההשקפות שלו ואת הדרך בה נהגו הוריו ואבותיו.

אני באה מזרם חרדי, אצלנו נהוג להיפגש 4-5 פגישות ולהינשא.

אולי בציבורים אחרים נהוג להיפגש יותר או פחות, זה לא המטרה.

זו רק הדרך להגיע אל המטרה האמיתית הקמת בית עד 120.

כל אחד יעשה זאת בדרך המתאימה לו.

ייתכן שבדבריך אתה פוגע באנשים אשר אינם חושבים כמוך, או אולי מקומם צעירים שחושבים כמוך אך לא יכולים לפעול כך.

אנא, נסה להיזהר במילים, הדיעה שלך מכובדת בעיני בעיקר כאשר היא דיעה ולא כפייה.

אגב, שים לב באילו ציבורים אחוז הגירושים גבוה יותר (מבלי להיכנס לסיבות וגורמים) בציבורים בהם רמת ההיכרות ללא קידושין קצרה או בציבורים בהם ההיכרות ארוכה יותר מחיי הנישואים לצערי..

מוסמכים לפני שהיא החליטה. ראו שהם מתאימים. וזה מה שנהוג אצלם, וב"ה- יש סיעתא דשמיא. הרי ג םאנשים שחיו יחד מה שאסור הלכתית ולצערנו הם לא למדו תורה וחושבים שאם זה כדי לראות התאמה מותר- אבל גם כאלו התגרשו. מבינה את ההלם שלך .גם אני נפגשתי כמה וכמה פעמים לפנ שהחלטנו (8 פגישות, לא חשבתי שצריך יותר במשך כחודשים) וכמובן בררתי ואני דתי תלאומית  ונישואין- זו עבודת המידות העיקר שיטש נכונות .

יש לה זיקה שזה חלות שמתקיימת מיד עם החתונה. (וזה המציאות ואין מה לדון עליה)

מכאן הכל אפשרי. יכול להיות שדוקא אצלם פחות נופלים ב"מובן מאליו" וכו'

ואת מה שאתה אומר .. תגיד ליצחק ורבקה 

שעליהם עוד נאמר ויאהבה.

כן כן נישואין מוצלחים תלויים בעמל, רצון, ואהבה. לא אהבה של סרטים אלא אהבה יהודית אמיתית.

וחתכתי

מצד שני זה קרה לעוד שתי בנות שאני מכירה והיום הם נשואות + באושר...

דוגמאות יש אינספור....

את צריכה לשבת ולהחליט עם עצמך...

יצחק הכיר בשידוך ויעקב הכיר באופן אישי , משהו יכול לומר למי היה יותר טוב?

ובנימה מבודחת משהו - יצחק הספיקה לו אחת ויעקב חי עם ארבע נשים - אולי זה בגלל שהוא ניסה לבדוק לבד?

בכל אופן אפשר גם בשתיים או שלוש פגישות להכיר ולדעת . אני לא מהציבור החסידי אחרי הפגישה הראשונה אמרתי לחבר שאם היא תרצה אנחנו נתחתן , ולה אמרתי אחרי הפגישה השלישית . ב"ה אנחנו השנה כבר 20 שנים יחד.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?