צריך לזכור שחיצוניות אחרי הכל זו רק חיצוניות,ומה ייעשה אדם שנולד מכוער?לא ייתחתן?
אבל חשוב מאוד ליצור אהבה בין איש לאישתו-ולכן אם הוא ממש מרתיע אותך...

לפעמים לא.

מחכים קצת - ורואים: האם זה כבר לא מפריע (ואולי - פתאום זה דווקא הכי יפה בעולם...),

או שסובייקטיבית אי אפשר להסתגל.

כמובן, לא לסחוב בלי סוף עד ההחלטה - שלא  לשבור לבבות, חלילה.

ענ"ד.

אם זה מפריע ממש- חבל"ז של שנייכם.

אם זה ספק, תחכו עד פגישה שלישית.

אם הוא דוחה אותך- אין מה לעשות

אבל לפעמים יש דברים שפשוט מתרגלים

(אפילו ברמה של עוד פגישה וזה כבר לא מפריע).

ויש דברים שאפשר לשנות-

שינוי בגדים

תספורת

משקפיים

עד סידור גבות

דיאטה

ואפילו ניתוח לתיקון פזילה

-אם על זה יקום ויפול דבר...

כמובן שאת לא אומרה לומר לו בפרצוף

בהצלחה

מי היה רוצה שיתחתנו איתו במחשבה שיש מה לשפץ ע"י ניתוחים ומייקאוברים? לכל אחד מגיע {ויש} מי שיראה בו את ההכי יפה. ללא תלות בשינויים..

הייתי ממליצה להמשיך, הרבה מאוד פעמים הפנימיות מקרינה על החיצוניות וכבר לא רואים את הנתונים ה"יבשים" שמפריעים. אך,כמובן, עם יד על הדופק- לראות אם יש מציאת חן. כי אם אין-שווא עמלו בוניו..

ב"הצלחה אחותי

לפעמים לבוש ושינוי סגנון,

יכולים ליצור אדם שונה לגמרי.

וזה לא אומר שהוא היה "חסר", פשוט סגנון אחר...

מעולם. (למרות שהסיפורים היו מצד הבעל- שהאישה עשתה ניתוח לסידור פזילה)

אבל להחליף כיפה ומשקפים ולהסתפר?

מה הסיפור??

יש כאלה שפשוט לא מחמיא להם  איזה משהו שהם עושים

או סתם לבחורה יש שריטוה עם משקפים עקומות ושרוטות

לפסול על זה?

לא כדאי!

כמובן, שלפעמים פשוט אין מציאת חן וזהו.

ואז נתלים בחיצוניות

תחשבי שמישהו היה מבקש ממך לשנות משהו שמבטא את החיצוניות שלך, ומן הסתם קשור לפנימיות..

היה לך קל לסדר גבות בצורה אחרת עבור מישהו?

לשנות מלתחה?

להסתפר אחרת?

זה ממש לא פשוט..

ושיר- אני לא יודעת אם אפשר להתרגל למשהו שלא אוהבים אא"כ את בחורה שיכולה להכיל מורכבויות

אם זה מאוד מפריע, ברמה שקשה להתחבר נפשית- פנימית בגלל החיצוניות, אני לא רואה טעם להמשיך..

שאם משהו במראה החיצוני מפריע - אז זהו עושים שינוי .

רק שתבדוק אם יש דברים קטנים שאפשר לשנות שיכולים לעזור...

אנשים לפעמים עובדים על עצמם בקשר על שינוי הרגלים של ממש...

אז לעשות כמה שינויים קטנים כמו להחליף מקפיים...

ושימי לב עניתי למישהיא לא למישהו.

יש הבדל גדול בין בנים לבנות.

בס"ד בר"ה

ואח"כ זה כבר לא הרגל, זו תהיה אהבה מטורפת, הוא יהיה הכי מדהים בעינייך...מניסיון!!

ב"הצלחה, מלא ישועות!!

אבל הרבה פעמים מתרגלים למראה, ויש דברים שמאוד הפריעו בהתחלה ופתאום לא רואים אותם בכלל..

לפסול על ההתחלה? לא.

אם יש דחייה לגמרי- כן.

בס"ד

סתם איזה ארוסתי מדהימה! כפרעליה.. =] 

ובקשר לשאלה אני חושב שזה תלוי איזו רמה של דחיה אם זו דחיה שמקשה עלייך להסתכל עליו אז זה בעיה..אם זה לא כ"כ נורא אז אני מאמין שאפשר להתרגל..

עוד כמה מילים ואני יהיה חייב למישהו מגש פיצה...

אחרת - 

חבל, אני יודעת איפה אתה גר.

ובטח ששמוליק טמבל

כל גבר שמחליט להתחתן- הוא טיפש גמור, מכבה את המוח והולך אחרי האהבה...

שכתובה זה מסמך שאף עורך דין לא היה ממליץ ללקוח שלו -לחתום עליו

או על האב שאומר לבנו יום לפני חתונה- ברכותי, זה היום המאושר בחייך

הו! אני נשואה כ"כ הרבה זמן שאני כבר מנחשת מה בעלי יגיב! D:ג

האב אומר לבנו יום לפני החתונה- ברכותיי, זה היום האחרון המאושר בחייך

ומה לעשות, רק נשואים יכולים לצחוק על כמה זה אדיוטי להתחתן.. (או מאורסים, במקרה שלי..)

זה נראה לי נורא להתחתן עם בן אדם כשאת לא אוהבת משהו בו!

ברור שיש בכל אחד חסרונות - אבל להיות בחופה לצד החתן כשהוא לא מוצא חן בעינייך באיזה שהוא משהו..

אוח קשה להסביר אבל זה נראה לי זוועה!!

לא מדובר על להתחתן כשאת חושבת שהוא מכוער, מדובר על לצאת עם מישהו מכוער.

ובמצב כזה כדאי לתת כמה דייטים צ'אנס ולהשתדל לא לחשוב על זה.

מנסיון, כשההיכרות יותר מעמיקה זה פחות מפריע. ונראה לי שיש גם מצב שבו המבט ממש משתנה, לא רואים את הכיעור.

קשה לאהוב מישו ולרצות להתחתן איתו כשכל הזמן חושבים על זה שהוא מכוער, זה מקרה לא פרקטי.

לדעתי החיצוניות גם מאוד חשובה, לכל אחד יש טעם שונה.

אין מלעשות את צריכה לחיות איתו כל החיים ובזה אין פשרות..

צריך שתהיה לפחות מציאת חן סבירה..

השאלה מה מה מפריע לך בחיצוניות?? אם זה לבוש או משו כזה- זה יכול להשתנות תלוי בך..

תנסי לבדוק אם בכלליות את נהנית להיפגש ולדבר איתו?

עם כל זה שהפנימיות- המידות הטובות והתכונות אופי המתאימות לך חשובות מאוד ולא שווה כלום אם אין את זה,

ללא ספק אם עברת כמה פגישות איתו וזה לא משתנה (החיצוניות שמפריעה לך), אני לא הייתי מתפשרת..

יצאתי עם בחורה כזו מדהימה ביופיה הפנימי רק מה שהייתה שעירה עד עמקי נשמתה לא יכולתי הייתי פשוט נגעל ממנה...אז חתכתי ולא סיפרתי לה מה הסיבה האמתית

אני מכירה זוג שהבעל התלבש בצורה מאוד לא יפה אבל הם התחתנו ועוד לפני החתונה (אחרי הארוסין) האישה הלכה איתו לקניות של בגדים...

לרוב הבחורים שמתחתנים יש בגדים ש"נעלמים" אחרי החתונה..

א"א וזה ממש לא פייר לפסול על ההתחלה..

אתם לא מתחתנים מחר.. אם את מרגישה שיש פנימיות!! תחכי עוד כמה פגישות טובות לפני שאת פוסלת בפזיזות על חיצוניות!!

כמובן שאם אחרי מספר גדול יחסית( לא לפני 6...) עדין את לא מרגישה יכולת להתחבר.. אז צריך שוב לעשות חושבים!!

וגם יופי באמת זה דבר סובייקטיבי ברמות צאי מהסרט שהוא יהי חתיך מושלם..וסרטים אין בחיים ברוך ה, כי באמת לא היינו רוצים לחיות חיים כאלה רדודים כמו בסרטים!!!

בהצלחה רבה!!!!

תהנו

(כמובן ברוח טובה... )

פעם אחת בא אחד לחבר שלו אמר לו "תשמע... יש לי בחורה בשבילך משהו משהו!!! "  

אומר לו החבר "אתה בטוח?" הוא אומר לו "כן! , רק יש בעיה קטנה אחת היא קצת פוזלת, אבל יש להם הרבה כסף, ניתוח אחד והכל מסתדר".

אומר לו המשודך "בסדר גמור זה הבעיה היחידה?", הוא אומר לו "תשמע היא גם קצת צולעת אבל אמרתי לך יש להם מלא כסף תסדר לה איזה רגל ככה משהו מיוחד ואתה מסודר"... "וזהו?" אומר לו "תשמע היא גם קצת חרשת, אבל עם כסף מסדרים הכל היום" אומר לו החבר "אם אתה אומר שזה כל הבעיות והכל אפשר לסדר אז אני מסכים..."

בשעה טובה ומוצלחת הזוג התחתן ואחרי כמה שבועות חוזר החתן לחבר שלו ואומר לו "תשמע עם כל מה שאמרת לי, פוזלת, צולעת, חרשת, אבל הכסף איפה?"

אומר לו החבר "תשמע יכול להיות שבעניין של הכסף אולי התבלבלתי אבל השאר כמו שהבטחתי נכון??"

אישה א:יש לי מישהו מתאים בשבילך: חמוד, צדיק , מידות טובות, יפה, אין דברים כאלה..

אישה ב:כן באמת?

אישה א:כן-פשוט משלים אותך.. ח...

לאור ההצעות שעלו בשרשור, אולי תוכלי לפרט מה הכיוון של ההפרעה (ביגוד/משקפיים/פזילה/כהה מדי/לבקן/שמן,..) כך שהעצות תהיינה יותר ענייניות?

היופי הפנימי.

היא כנראה לא שלך

יצאתי עם מישהו, השיחה היתה קולחת, היו לנו המון נושאי עניין משותפים, אבל משהו בחיצוניות מאוד הפריע לי.

ניסיתי לתת צ'אנס, לראות אם זה פחות יפריע לי עם הזמן, אבל למרות שהפגישות היו מאוד נעימות, העניין החיצוני עדיין גרם לי לדחיה. כמובן שלא אמרתי לו את הסיבה האמיתית לפרידה, כדי לא לפגוע בו.

(דרך אגב, לבעלי יש אף שבור, שמאוד בלט לי בפגישות הראשונות. עד שהתארסנו כבר לא שמתי לב לזה בכלל)

לדעתי, משיכה בין בני זוג היא דבר חשוב.

אם אחרי כמה פגישות עדיין החיצוניות מפריעה עד כדי כך שאת לא מסוגלת לדמיין את עצמך חיה איתו - תחתכי!

דייט ראשון איתו-

הכל זרם, היה נעים וטוב, אבל... הוא פשוט... לא יפה! במילים עדינות.

כשנפגשנו, הייתי מעט מופתעת. אבל מיד התאפסתי, והתעלמתי מהעניין, והשתדלתי לא לחשוב על המראה שלו לכל אורך הפגישה.

ב"ה אני מאוד שמחה על איך אני "מנטרלת" את הרגש הזה כרגע, ואני בטוחה, שאם בעז"ה יצא מזה משהו טוב (חתונה!) אז הוא יהיה הכי יפה בעולם- ושכולם יקנאו.

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אני חושבת שיש כאן גם צד נוסף.

יש בנות שהתחתנו בגיל צעיר בין היתר כי התלהבו מהבחור הראשון שבאמת נתן להן תחושה שרואים אותן, שמתעניין בהן ונותן להן תשומת לב. לפעמים זה הרגיש להן כמו הזדמנות שלא תחזור, והן חשבו כנראה שלי ..

ומנגד, יש נשים בנות 28, 30 ו-32 שאני מנסה לשדך. דווקא להן הרבה יותר קשה להתרגש ממחמאות או מהתחלה טובה, כי הן כבר פגשו את זה לא מעט. מחמאות ותשומת לב הן לא מה שמכריע עבורן (:

האם הן יכלו להתחתן? כנראה שכן, ואולי אפילו מזמן. אבל בעיניי הן לא מחפשות רק את ההתרגשות הראשונית או את התחושה שמישהו בחר בהן.

 הן מחפשות משהו עמוק יותר  חיבור אמיתי, ערכים משותפים ותחושה שזה באמת האדם הנכון לבנות איתו חיים.

לכן אני דווקא חושבת שיש בזה אומץ. לא לבחור מתוך לחץ, לא מתוך נו כבר הגיע הזמן להתחתן ולא מתוך רצון לרצות את הסביבה, אלא להישאר נאמנה לעצמך גם כשזה לא פשוט בכלל.

האם יש גם מקרים שבהם צעירות מושפעות יותר מלחץ חברתי? לדעתי כן. יש משהו בנשים שכבר עברו כמה שנים בעולם הדייטים נניח מעל 26 שהן פחות עסוקות בלרצות את הסביבה ויותר יודעות להקשיב לעצמן.

אני זוכרת בחורה בת 22 שבכתה לי בטלפון רק כי אמרה לא להצעה. כששאלתי מה קרה אמרה שהייתה לה שדכנית שגרמה לה להרגיש שהיא חייבת לתת אינסוף הסברים ולהצדיק את עצמה.. אז היא ממש נלחצה שזה שוב יקרה

בעיניי זה לא נכון. בגיל צעיר הרבה פעמים עדיין קשה להתמודד עם הלחץ הזה.

בסוף, כל אחת נמצאת במסע שלה. הכי חשוב הוא הרבה חיבור לעצמך, תפילה, ועבודה פנימית  כדי שהבחירה תגיע ממקום שלם ולא ממקום של פחד או לחץ.

( ובפן האישי ואני יכולה להגיד על עצמי  יכולתי להתחתןזה לא שאין בחורים שרוצים , זה שפשוט לא הרגשתי שזה בעלי..

זה שחברות שלי כבר נשואות לא אומר שאני צריכה להתחתן מתוך לחץ. זה פשוט לא..

אני לא יאבד את עצמי רק בגלל כמה בחורים שרוצים להתחתן מי אמר שאני רוצה ;/

שהרבה פעמים את מחלקת בתגובות שלך בין בין הכלות הצעירות- אלו שהתחתנו מתוך לחץ חברתי, התלהבות ראשונית וחוסר בשלות

לבין הכלות מבוגרות יותר: אלו שהתחתנו מתוך קשר אמיתי, פנימי ועמוק, מחוברות לעצמו ולאנרגיה שלהן.

ואני מתקוממת על החלוקה הזו.

נכון, יש כאלה שאכן אצלם זה ככה, אבל ממש לא כולם, וממה שאני מכירה בסביבה שלי, גם לא הרוב.

כי באמת יש מכל הסוגים.

אז נכון שמי שהתחתנה בגיל 19 כנראה פחות בוגרת מבחורה בת 29 אבל זה לא בהכרח הופך אותה ללא בשלה שהתחתנה ממניעים לא נכונים.

ברור שלך כרווקה יותר נכון להתמקד ביתרונות של נישואין בשלב יותר מאוחר, ואין לך מה להתבחבש בכמה כיף להתחתן בגיל 19, אבל עדיין, ההכללה מאוד צורמת לי

(ודווקא מי שמתחתנת בגיל ממש צעיר, הרבה פעמים זה לא מתוך לחץ, כי אף אחד עוד לא מצפה ממנה להתחתן...)

באופן אישי, אני לא מכירה הרבה נשים שהתחתנו בגיל 19 מתוך בשלות מלאה והחלטה מאוד מגובשת. ברור שיש כאלה, אבל בעיניי הן פחות שכיחות.

ומצד שני, הכרתי גם נשים שהתחתנו בגיל 21 והיו בוגרות מאוד וקיבלו החלטה מתוך מקום בריא ומהמם

ואם כבר מדברים על לחץ, לפעמים דווקא בנות בנות 22 מרגישות יותר לחץ להתחתן מאשר בנות 27. למה?, בעיניי זה קשור לסביבה משדרת אותו דבר

"בשלות מלאה". אם מישהי התחתנה בגיל 19 והקימה בית יציב עם קשר פתוח אוהב, זו בשלות מלאה? מה המדד בעצם?

לגבי ההבדל בין גיל 22 ל27 מסכימה איתך, יש איזו תחושה של סיר לחץ סביב גיל 21-22 ש"כולן מתחתנות"

בשלות ..היכולת לקבל החלטות מתוך היכרות עם עצמך אחריות תקשורת טובה ובחירה מודעת

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך