לפני ארבעה חודשים ילדתי בן מתוק ומקסים, אח קטן לילדתי בת ה3.
חופשת הלידה שלי מסתיימת ולצערי אני חייבת לחזור לעבודה עקב אילוצים כלכליים ולא שיקולי קריירה... אז אני חוזרת למשרה חלקית כדי שאוכל להיות עם הילדים
להביא את הגדולה לגן ואותו למעון בבוקר ולהוציא אותם בשעה סבירה
אני אעבוד בסך הכל 5 שעות ביום + שעה נסיעה לכל כיוון
וזה כל כך קשה לי,
אני אתגעגע אליו... המון
הוא ישן עכשיו בעגלה ועושה פרצופים מתוקים כל כך.... הוא מנהל איתי שיחות שלמות בבוקר
גווו אררררי גוגו ומצחקק לו כשאני מדברת
כשהוא רעב הוא מחכך את הפנים שלו בשלי וכשהוא עייף הוא משפשף את העיניים ואת האוזניים, כמעט תולש לעצמו את האוזניים מרוב עצבים כשהוא לא מצליח להרגע ולהרדם
באמבטיה הוא בועט במים בידים וברגלים, השבוע הוא גילה את הבטן שלו והוא צובט אותה בלי רחמים....
יואו, מתחילה להתגעגע מעכשיו כשהוא לידי
שלחתי קורות חיים לכמה מקומות באיזור כדי שאוכל לחסוך לפחות את זמן הנסיעה....
ואז גיליתי שאני בהריון.... עם ילד שלישי למרות שלקחתי גלולות,
ילד שאמור להוולד כשמתוקי שלי יהיה בן שנה בערך...
לא נראה לי הזמן להחליף מקום עבודה... מצד שני אם יקראו לי לראיון, אני צריכה לספר על ההריון?
לא סיפרתי לאף אחד על ההריון מרוב שהוא היה מפתיע, אני אחכה כנראה לסוף השליש הראשון
ועוד שאלה, חיפשתי הבוקר מידע על רווח בין ילדים, הבן שלי נולד לפי התכנון, שלוש שנים לאחר אחותו (התכנון היה שנתיים, אז בערך...) , קראתי שזה עוול להביא ילדים לעולם שנה אחר שנה
נראה לכם?
שזה פוגע בילד הגדול, פוגע בזוגיות ולא נותן להורים זמן ללמוד על גדיול ילדים וכך ההורים הופכים ל"לא רלונטים"
אז מה, נשמה טהורה רוצה להגיע לעולם, לבית שלנו, והיא תגיע לכאן בע"ה למרות שעשיתי השתדלות ולקחתי גלולות,
אז אני לא אפתח לה את הדלת באהבה ובברכה?
תגיבו בבקשה. תמיכה, עידוד וטיפים יתקבלו בברכה
)