לקרוא את מה שאת כותבת.. הרבה רוך 

לנו יש גם ילדים ברווח כביכול צפוף ..

זה לא מפריע, זה מפרה.

יש לנו כללי ברזל כגון: לא להשוות כלל. כל אחד בן יחיד.. ועומלים על זה בהקפדה ואהבה.

עוד כלל.. שלא משנה כמה ילדים יש .. אבא ואמא זה יחידה שלמה שאף אחד לא יכול לגעת בה . נותנים המון והרבה לילדים.. זמן אכות, העצמה, אהבה ,זמן משפחתי קבוע, תשומת לב, כל אחד והאישיות שלו, היופי שלו.. ניתובו, מה אנחנו יכולים לקבל מאורו וכו'.

אבל..

על גבי שהגרעין של אבא ואמא שלם

זמן איכות קבוע ביננו, , עומק של קשר. להגיע אל הילדים מתוך בן הזוג.. לא לעקוף אותו

כלומר לא להסתכל.. אני ובעלי הורים של.. (ברור שאנו הורים של.. אבל לא מכאן הכל מתחיל)

אלא אני ובעלי זוג אוהב , הרמטי, שבגן עדן הפרטי שלנו, ששיך רק לנו . מקיימים פרחים שהם הילדים המדהימים שלנו. שאהבתנו הולידה פרות והם הילדים.  וזה עבודה, שאם יש אותה.. לא משנה כמה ילדים יש ובאיזה גיל (ברור שיש מציאות יותר תוססת - המון ילדים שובבים וחמודים ויש יותר פשוטה, למרות שילדים ברווח זה יותר פשוט ממקום נטו של גיל, יש רק אחד בגיל חיתולים וכו ורק אחד להאכיל וכו'.. אבל לפעמים המרחק בגילאים מוליד בדידות לילד השני והוא פחות מוצא עיסוק כי אין לו חבר איתו והוא רוצה תש'ומי רק מאבאמא ועוד).

אבל העיקרון צריך להיות שהאושר לא ייקבע ממה התנאים בחוץ , אלא מה התנאים שאנחנו דובקים בהם.

(לבנות את החדר שלנו מהאינסוף הפנימי שלנו).

מזדהה עם כל מילה.(טוב , כמובן כל התיאור על התינוק החמוד, כרגיל, כגבר אתה לא ממש חי את זה, אבל התיאור מזכיר משהו... ומעורר חיוך).

היה לנו סיפור דומה, אך לא בהפרש כ"כ קטן. כשקראתי דבריך והיגעתי לזה, נמחק לי החיוך והבעת הלם התפשטה על פני...

כשלנו זה הגיע במפתיע, לקחנו קשה, וגם הזוגיות הושפעה לרעה.

וכאן אני מגיע עם תובנות של בעל ניסיון,

במבט לאחור, אני יודע שהכל עניין של מבט, ותלוי בנו. אם היינו מסתכלים על היופי שבעוד ילד, השמחה שהוא מביא, היה הכל נפלא!

מדברייך נשמע שלאחר ההתאוששות מההלם, תהיי מאושרת.

עוד ילד כמו שתיארת, זה מדהים!

זה שווה וכדאי!

ופרנסה?

אני תמיד זילזלתי בזה שכל ילד מגיע עם ברכה בפרנסה,

אבל מה לעשות הפעם ראיתי את זה בחוש ופי שתיים מלפני!!

אז תאמיני ןתשמחי ובע"ה יהיה אושר והמון נחת!

אחרי הלידה, תבטי בו ןתחשבי "מה , על זה רציתי לוותר???

אז למה לא לחשוב את זה מעכשיו?

הרבה נחת!!

כאמא לשלוש בנות צפופות (שנתיים , שנה וחודש)

אין ספק שהטירחה סביבן היא רבה, הלילות הלבנים חסרי השינה, החלפה של 10-15 טיטולים ביום,

מרתון של בקבוקי דייסה, משחקים בכל מקום ובכלל החזרת הבית ממצב של פוגרום למקום מגורים

מהצד זה נראה קשה, אבל צריך לקחת את הכל במבט הנכון.

אני חושבת שילדים צפופים זה ברכה, זה ממש אושר עילאי.

ההנאה מהחיים זה לראות את החוכמות שלהם, איך הן מלמדות האחת את השניה מילים מספר תמונות.

איך הן משחקות, רבות, מתגלגלות מצחוק ומשחקות באמבטיה יחד.

את כל כך תהני מהגידול המשותף הזה, בתנאי שתדעי להנות מהדברים הקטנים האלה בחיי היום יום.

אני לא מסכימה כלל עם הגישה שילדים קרובים בגיל זה עוול לגדול כל עוד לא מבגרים אותו בכח.

וחשוב לשים לב לזה, כי ברגע שהגדול הופך להיות אח לנו כהורים יש נטיה לבגר את הבכור יותר מכפי גילו באמת.

הכי חשוב- גידול בנחת.

שיהיה בהצלחה עם החזרה לעבודה, לא קל.

אבל ברוך השם שמתרגלים להכל, את תראי שבעז"ה היציאה לעבודה אולי תהיה קשה בהתחלה, אך ללא ספק היא תהווה שבירת שיגרה בריאה.

תצליחו.

איזה תיאור מדהים, מוגגת אותי.

וטמטום. אין מילה אחרת (ה"מידע" שקראת).

"עוול"... אפשר לשאול כמה ילדים יש לההוא שכותב על ה"עוול"?....

לא פוגע בגדול, לא פוגע בשום דבר.

ואיך בדיוק זה "לא נותן להורים זמן ללמוד על גידול ילדים"?... מה זה - יולדים באוניברסיטה?!

ההיפך, מלא חיים וחיוניות, לפני שמתקהים קצת, כבר שוב לידה. שיא האושר..

לאן הגענו שאשה חושבת שהיא צריכה "להתנצל", שהיא "עשתה השתדלות" כזו... אל תדאגי..

[אולי זה בדיוק מה שהקב"ה רצה ללמד? .. אחרי שפעם אחת ה"השתדלות" לא הלכה בכיוון ההפוך ואיחרה, כעת היא הקדימה לכאן. ללמדנו, שכל "תכנוננו" הם בע"מ, וגם לא תמיד צודקים ו/או נכונים..]

כמו שכתבת "נשמה שרצתה להגיע לעולם" - שהקב"ה רצה שתגיע לעולם (יש סיפור כזה בספר על הרב אליהו זצ"ל, שהיתה לו "ראיה" מיוחדת.. והוא אמר למישהי שהיא מעכבת נשמה שכבר שלש שנים צריכה לרדת לעולם..).

תשמחי!  מנסיון אני אומר לך שכל הציטוטים הנ"ל הם פשוט שטויות.  בדיוק ההיפך הוא הנכון - וחשוב גם שתסתכלו נכון.  אין דבר בונה קשר בין הורים כמו זה (כל הביטוי "זוגיות" צריך עיון מהיכן הוא בא.. אינני בטוח שזה ממקורות שתופסים ש"זוגיות" זה בית ובנין בית - ואין בלתה), זה מצוין לילדים - השמחה הכי גדולה שיש להם.

ואני מכיר משפחות שיש להם הרבה יותר ילדים - ממש אחד אחרי השני ללא כל רווח. איזו שמחה, איזו משפחתיות. בין כולם. כמובן, כמו כל דבר - תלוי גם במשפחה. ראינו גם עם שני ילדים שאפשר להתנהג בלי שכל.

אבל ילדים בזה אחר זה, נתון פתיחה טוב.

יותר מידי "מדענים" נהיינו, בנושאים ששייכים לתחושות החיים הבסיסיות.  חבל לחפש יותר מידי "מידע" על רווחים" וכד'. "קול הלב" - "שימו לב אל הנשמה"...

ואני מציע לכם - במקום לחפש כעת "מידע" איך מסתדרים עם זה, תחשבו בשכל ישר ובהרגשה רגועה, איך דווקא זה מעצים את הביחד. קחו הכל בשמחה. אתם תודו לקב"ה על כל רגע.

[כמובן, אל תספרי על הריון במקום עבודה חדש. אין חובה לעשות זאת]

זה עוול זה?

אני מרגישה תמיד שהדבר הכי טוב שיש לי בחיים זה ארבעת האחים הקרובים מאוד בגיל אליי, שגדלתי איתם יחד ובזכות זה הייתה לי הילדות הכי מאושרת בעולם. והסיבה כמעט הכי משכנעת רגשית, מבחינתי, להביא עוד ילדים, זה שאני מרחמת על הילדים שלי כמה יחסר להם מתוך האושר שהיה לי, אם הם יגדלו במשפחה קטנה מדי.

איזה שטויות להסתכל על זה כעוול!

אנחנו חמשת הילדים שנולדנו ראשונים בהפרשים של שנה + בין אחד לשני, היינו תמיד ונשארנו חברים הכי טובים, ואין כיף יותר גדול מזה. האחים שנולדו אח"כ בהפרשים גדולים יותר, כבר לא היו קשורים ל'חבורה' התוססת שלנו הגדולים, וגדלו הרבה יותר כמו ילדים יחידים, והם תמיד מרגישים מופסדים מזה! תמיד היה להם יותר משעמם, לא הייתה חברה זמינה כל כך. כשהם גדלו וחיפשו חברים למשחק היה הרבה פחות אקשן בבבית, לא היו כל המשחקים וההשתוללויות בשבת, וכל הפעילויות וההמצאות שעשינו ביחד, דברים שרק אחים קרובים יכולים לייצר. בימים ההם אנחנו כבר התבגרנו לנו ביחד, עם שיחות מעמיקות אל תוך הלילה ופילוסופיות ותובנות מאחים לאחיות ובחזרה... אלו החיים הכי טובים שיש! אחים קרובים בגיל זו ברכה שאין כמוה!

משתדלת להביא עוד ילדים בגלל שכל כך סבלתי לבד (ההבדל בייני לאחי זה 5 שנים).

כל אח/ות זה מתנה כ"כ גדולה,בגלל זה אני לא סובלת לראות שקונים מתנות "פיצוי" לילדים אחרי לידה.התינוק זה המתנה הכי גדולה ושווה..וב"ה ככה גם הילדים שלי תמיד הרגישו,אף פעם לא היתה קינאה או פגיעה בילד בגלל שנולד עוד אח/ות ,ההפך..הם מאושרים וגאים ועוטפים אותם בחום ומקבלים מכך הרבה אחריות ורוך ומידות טובות.

כמו שאנחנו מאמינים שכל ילד מגיע לעולם עם הפרנסה שלו משמיים ,ככה עם כל ילד ההורים והמשפחה מקבלים את כל הכוחות הנפשיים והפיזיים כדי לגדל אותו באהבה ובתנאים שהוא צריך לקבל..נכון יש קשיים אבל ברוך ה' זה עמל של חיים,של בניין של נשמות,בניין שימשיך לדורות-לנצח.

גם אצלנו הילדים היו "מקבלים" את הילד יחד עם ההורים.

אני ראיתי שזו השיטה הכי טובה: יחד עם הגדול - שמרגיש "שותף" - מקבלים את הקטן. כמובן, בלי לגרוע מהזמן המיוחד לגדול יותר - להרגיש גם הוא "ילד קטן" באופן אישי..

קשה לחזור לעבודה אחרי שנהנים כ"כ מהיצור הקטן והמתוק הזה שמכניס הרבה אושר ושמחה לבית, בוודאי כשזה מתוך אילוצים ולא מתוך בחירה.

אם יזמנו אותך לראיון בשבועת הקרובים את ממש לא חייבת לספר, במיוחד שזה כזה טרי תמיד תוכלי בהמשך לטעון שבשלב ששלחת קורות חיים עוד לא ידעת על קיומו, רק אם זה יהיה רלוונטי, לקראת שנה"ל הבאה כן תהיי חייבת לדווח.

מה שכתבת על העוול- הגישות שאומרות שזה עוול ללדת צפופים כי זה פוגע נפשית בילדים שכבר נולדו הן אותם גישות ששמות את הילד במרכז ושאומרות שאם לא תתני לילד מספיק חום ואהבה הוא יצא פגוע נפשית (עיין פרויד ודומיו) והן גם מחלישות את הסמכותיות של ההורים שאסור לו לתת את הטון והאמירה בבית- כי זה פוגע בילד.

במציאות רואים שדווקא במשפחות מרובות ילדים ושההורים הם הדמויות הסמכותיות יש הרבה יותר שמחה וקבלה אחד של השני והילדים גדלים עם בריאות נפשית מאשר משפחות עם ילד- שנים מתוך בחירה ששם הילד במרכז.

ברור שיש יוצאים מהכלל ולא כל משפחה ברוכת ילדים מאושרת, אבל זה תלוי בעיקר בכוחות של ההורים ובמה שהם משדרים ולא בעצם כמות הילדים (למרות שזה משפיע).

נשמע שאת אמא מאוד אוהבת ומכילה שלא תגרום לילדיה לאיזו פגיעה נפשית רק כי הקב"ה החליט שהגיע זמנה של עוד נשמה לרדת לעולם דרכיכם, למרות שאתם עשיתם את ההשתדלות שלכם.

נכון, זה קשה יותר כשזה בא בכזאת פתאומיות ובצורה לא מתוכננת, אחרי ההלם הראשוני, לאט לאט בוודאי תתרגלי למציאות והתינוק שהיום בן 4 חודשים יגדל ואולי יתחיל לצעוד פסיעות ראשונות לפני הלידה הבאה וכבר לא יראה לך התינוק הקטן שכ"כ זקוק לך כמו עכשיו.

חוץ מהקטע עם ההריון...

וואי יקרה, שיהיה בהצלחה!!

ב"ה

בנות חשוב שנדע- מותר לחתום  במשך 5 חודשים בלשכת עבודה מתוך הצהרה שאנו רוצים לטפל בתינוק בתור עיסוק מרכזי!!

מנהלת חשב גילתה אלי את הסוד הזה לאחרונה.ץיש תקופת צינון של 60 יום בין חופשת הילדה לחופשת טיפול אך המשכורת היא 75% מהמשכורת הקודמת!

מכיוון שאת מתכננת גם כך לפחית במשרה זה יוצא אותו דבר..

אל תשאלו למה לא מספרים לנו על זה..

היא גילתה לי עוד כל מיני טיפים שלא ידעתי..

בהצלחה!

אגב- חשוב ללכת ללשכה כמה שיותר מהר לאחר תום החופשת לידה כדי להתחיל את תקופת הצינון

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...

תפני לעורך דין.

לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.