לדעתי את לא חייבת לספר על ההריון, עד חודש חמישי. עם זאת... אולי הייתי רוצה לדעת בתור מעסיק. תחליטי את

אולי יש משהו שאת יכולה לעשות מהבית? נקיון, בישולים, טיפול בילד נוסף, תיקוני תפירה, מורה פרטית (לילדים, או שיעורי מחשב למבוגרים), חלוקת דואר, מכירת סנדוויצ'ים באוזרי תעשיה...

לגבי הרווח בין הילדים - את נשמעת אמא כל כך אוהבת, שלא נראה לי הגיוני שאיזשהו ילד יפגע אצלך

ולגבי הזוגיות - זה נראה לי מאוד אישי.

אצלנו יש כמה צפופים, וב"ה הזוגיות לא נפגעה. אני חושבת שתינוק חדש מביא איתו כל כך הרבה קושי (ב"ה), שעוד אחד כבר לא משנה

לקרוא את מה שאת כותבת.. הרבה רוך 

לנו יש גם ילדים ברווח כביכול צפוף ..

זה לא מפריע, זה מפרה.

יש לנו כללי ברזל כגון: לא להשוות כלל. כל אחד בן יחיד.. ועומלים על זה בהקפדה ואהבה.

עוד כלל.. שלא משנה כמה ילדים יש .. אבא ואמא זה יחידה שלמה שאף אחד לא יכול לגעת בה . נותנים המון והרבה לילדים.. זמן אכות, העצמה, אהבה ,זמן משפחתי קבוע, תשומת לב, כל אחד והאישיות שלו, היופי שלו.. ניתובו, מה אנחנו יכולים לקבל מאורו וכו'.

אבל..

על גבי שהגרעין של אבא ואמא שלם

זמן איכות קבוע ביננו, , עומק של קשר. להגיע אל הילדים מתוך בן הזוג.. לא לעקוף אותו

כלומר לא להסתכל.. אני ובעלי הורים של.. (ברור שאנו הורים של.. אבל לא מכאן הכל מתחיל)

אלא אני ובעלי זוג אוהב , הרמטי, שבגן עדן הפרטי שלנו, ששיך רק לנו . מקיימים פרחים שהם הילדים המדהימים שלנו. שאהבתנו הולידה פרות והם הילדים.  וזה עבודה, שאם יש אותה.. לא משנה כמה ילדים יש ובאיזה גיל (ברור שיש מציאות יותר תוססת - המון ילדים שובבים וחמודים ויש יותר פשוטה, למרות שילדים ברווח זה יותר פשוט ממקום נטו של גיל, יש רק אחד בגיל חיתולים וכו ורק אחד להאכיל וכו'.. אבל לפעמים המרחק בגילאים מוליד בדידות לילד השני והוא פחות מוצא עיסוק כי אין לו חבר איתו והוא רוצה תש'ומי רק מאבאמא ועוד).

אבל העיקרון צריך להיות שהאושר לא ייקבע ממה התנאים בחוץ , אלא מה התנאים שאנחנו דובקים בהם.

(לבנות את החדר שלנו מהאינסוף הפנימי שלנו).

דבר ראשון את נשמעת אמא נהדרת!!

את צודקת זה כ"כ קשה לחזור לעבודה אחרי חופשת לידה. זה הדבר הכי קשה בעולם!!!!!!!!!!!!!!!!!!

ואין לי איך לנחם אותך חוץ מלשלוח לך חיבוק 

ובקשר להריון - 

תראי כמה הקב"ה מאמין בך!!!

הוא שלח לך נשמה טהורה שתוולד דרכך!!

אפילו  שחשבת שעכשיו לא יהיה לך כוחות וכו' ה' רואה איזה אמא אדירה את!!

לא לכל אחד הוא שולח מתנה כזאת (בד"כ הגלולות עוזרות נכון?)

כי את מסוגלת !! וזה הדבר הכי הכי טוב בעבורך ובעבור כל המשפחה שלכם!

וזה מזכיר לי סיפור

שבא פעם חסיד אני חושבת לבעש"ט אבל לא בטוחה

ואמר לו שאין לו כסף לשלם נידוניה לבנותיו ויש לו כמה וכמה שעומדות בתור ולא מצליחות להנשא.

ברך אותו הרבי בבן שיוולד לו במזל"ט!

אמר החסיד: רבי אולי לא שמעת טוב ביקשתי פרנסה לא עוד ילד (זה מה שחסר לי עכשיו...)

אך הרבי התעקש וברך אותו בבן.

כעבור שנה ילדה אישתו בן

ובדרך לקנות את צרכי ברית הוא התחיל לסחור (אני לא כותבת את כל הפרטים)

אך בקיצור הוא התחיל לסחור מפה לשם בשוק הקים דוכן קטן שהתפתח לעסק משגשג

בנותיו הבוגרות נישאו בזו אחר זו

כשבא החסיד לרבי לספר לו

אמר לו הרבי: ראיתי שאין לי שום אפשרות לברכך בפרנסה טובה האפשרות היחידה להמשיך לך שפע היא ע"י הורדת נשמה חדשה שתפתח לך ברכה חדשה

כל נשמה יורדת וממשיכה ברכה חדשה לבית.

ובנימה אישית אכתוב

שלהריון האחרון נכנסתי עם המון חששות 

ואחרי הלידה הרגשנו ברכה אדירה!! (ואני מתכוונת גם הצלחה גשמית)

יו חפרתי...

אני מאחלת לך הצלחה רבה והריון קל!

מזדהה עם כל מילה.(טוב , כמובן כל התיאור על התינוק החמוד, כרגיל, כגבר אתה לא ממש חי את זה, אבל התיאור מזכיר משהו... ומעורר חיוך).

היה לנו סיפור דומה, אך לא בהפרש כ"כ קטן. כשקראתי דבריך והיגעתי לזה, נמחק לי החיוך והבעת הלם התפשטה על פני...

כשלנו זה הגיע במפתיע, לקחנו קשה, וגם הזוגיות הושפעה לרעה.

וכאן אני מגיע עם תובנות של בעל ניסיון,

במבט לאחור, אני יודע שהכל עניין של מבט, ותלוי בנו. אם היינו מסתכלים על היופי שבעוד ילד, השמחה שהוא מביא, היה הכל נפלא!

מדברייך נשמע שלאחר ההתאוששות מההלם, תהיי מאושרת.

עוד ילד כמו שתיארת, זה מדהים!

זה שווה וכדאי!

ופרנסה?

אני תמיד זילזלתי בזה שכל ילד מגיע עם ברכה בפרנסה,

אבל מה לעשות הפעם ראיתי את זה בחוש ופי שתיים מלפני!!

אז תאמיני ןתשמחי ובע"ה יהיה אושר והמון נחת!

אחרי הלידה, תבטי בו ןתחשבי "מה , על זה רציתי לוותר???

אז למה לא לחשוב את זה מעכשיו?

הרבה נחת!!

כאמא לשלוש בנות צפופות (שנתיים , שנה וחודש)

אין ספק שהטירחה סביבן היא רבה, הלילות הלבנים חסרי השינה, החלפה של 10-15 טיטולים ביום,

מרתון של בקבוקי דייסה, משחקים בכל מקום ובכלל החזרת הבית ממצב של פוגרום למקום מגורים

מהצד זה נראה קשה, אבל צריך לקחת את הכל במבט הנכון.

אני חושבת שילדים צפופים זה ברכה, זה ממש אושר עילאי.

ההנאה מהחיים זה לראות את החוכמות שלהם, איך הן מלמדות האחת את השניה מילים מספר תמונות.

איך הן משחקות, רבות, מתגלגלות מצחוק ומשחקות באמבטיה יחד.

את כל כך תהני מהגידול המשותף הזה, בתנאי שתדעי להנות מהדברים הקטנים האלה בחיי היום יום.

אני לא מסכימה כלל עם הגישה שילדים קרובים בגיל זה עוול לגדול כל עוד לא מבגרים אותו בכח.

וחשוב לשים לב לזה, כי ברגע שהגדול הופך להיות אח לנו כהורים יש נטיה לבגר את הבכור יותר מכפי גילו באמת.

הכי חשוב- גידול בנחת.

שיהיה בהצלחה עם החזרה לעבודה, לא קל.

אבל ברוך השם שמתרגלים להכל, את תראי שבעז"ה היציאה לעבודה אולי תהיה קשה בהתחלה, אך ללא ספק היא תהווה שבירת שיגרה בריאה.

תצליחו.

איזה תיאור מדהים, מוגגת אותי.

וטמטום. אין מילה אחרת (ה"מידע" שקראת).

"עוול"... אפשר לשאול כמה ילדים יש לההוא שכותב על ה"עוול"?....

לא פוגע בגדול, לא פוגע בשום דבר.

ואיך בדיוק זה "לא נותן להורים זמן ללמוד על גידול ילדים"?... מה זה - יולדים באוניברסיטה?!

ההיפך, מלא חיים וחיוניות, לפני שמתקהים קצת, כבר שוב לידה. שיא האושר..

לאן הגענו שאשה חושבת שהיא צריכה "להתנצל", שהיא "עשתה השתדלות" כזו... אל תדאגי..

[אולי זה בדיוק מה שהקב"ה רצה ללמד? .. אחרי שפעם אחת ה"השתדלות" לא הלכה בכיוון ההפוך ואיחרה, כעת היא הקדימה לכאן. ללמדנו, שכל "תכנוננו" הם בע"מ, וגם לא תמיד צודקים ו/או נכונים..]

כמו שכתבת "נשמה שרצתה להגיע לעולם" - שהקב"ה רצה שתגיע לעולם (יש סיפור כזה בספר על הרב אליהו זצ"ל, שהיתה לו "ראיה" מיוחדת.. והוא אמר למישהי שהיא מעכבת נשמה שכבר שלש שנים צריכה לרדת לעולם..).

תשמחי!  מנסיון אני אומר לך שכל הציטוטים הנ"ל הם פשוט שטויות.  בדיוק ההיפך הוא הנכון - וחשוב גם שתסתכלו נכון.  אין דבר בונה קשר בין הורים כמו זה (כל הביטוי "זוגיות" צריך עיון מהיכן הוא בא.. אינני בטוח שזה ממקורות שתופסים ש"זוגיות" זה בית ובנין בית - ואין בלתה), זה מצוין לילדים - השמחה הכי גדולה שיש להם.

ואני מכיר משפחות שיש להם הרבה יותר ילדים - ממש אחד אחרי השני ללא כל רווח. איזו שמחה, איזו משפחתיות. בין כולם. כמובן, כמו כל דבר - תלוי גם במשפחה. ראינו גם עם שני ילדים שאפשר להתנהג בלי שכל.

אבל ילדים בזה אחר זה, נתון פתיחה טוב.

יותר מידי "מדענים" נהיינו, בנושאים ששייכים לתחושות החיים הבסיסיות.  חבל לחפש יותר מידי "מידע" על רווחים" וכד'. "קול הלב" - "שימו לב אל הנשמה"...

ואני מציע לכם - במקום לחפש כעת "מידע" איך מסתדרים עם זה, תחשבו בשכל ישר ובהרגשה רגועה, איך דווקא זה מעצים את הביחד. קחו הכל בשמחה. אתם תודו לקב"ה על כל רגע.

[כמובן, אל תספרי על הריון במקום עבודה חדש. אין חובה לעשות זאת]

זה עוול זה?

אני מרגישה תמיד שהדבר הכי טוב שיש לי בחיים זה ארבעת האחים הקרובים מאוד בגיל אליי, שגדלתי איתם יחד ובזכות זה הייתה לי הילדות הכי מאושרת בעולם. והסיבה כמעט הכי משכנעת רגשית, מבחינתי, להביא עוד ילדים, זה שאני מרחמת על הילדים שלי כמה יחסר להם מתוך האושר שהיה לי, אם הם יגדלו במשפחה קטנה מדי.

איזה שטויות להסתכל על זה כעוול!

אנחנו חמשת הילדים שנולדנו ראשונים בהפרשים של שנה + בין אחד לשני, היינו תמיד ונשארנו חברים הכי טובים, ואין כיף יותר גדול מזה. האחים שנולדו אח"כ בהפרשים גדולים יותר, כבר לא היו קשורים ל'חבורה' התוססת שלנו הגדולים, וגדלו הרבה יותר כמו ילדים יחידים, והם תמיד מרגישים מופסדים מזה! תמיד היה להם יותר משעמם, לא הייתה חברה זמינה כל כך. כשהם גדלו וחיפשו חברים למשחק היה הרבה פחות אקשן בבבית, לא היו כל המשחקים וההשתוללויות בשבת, וכל הפעילויות וההמצאות שעשינו ביחד, דברים שרק אחים קרובים יכולים לייצר. בימים ההם אנחנו כבר התבגרנו לנו ביחד, עם שיחות מעמיקות אל תוך הלילה ופילוסופיות ותובנות מאחים לאחיות ובחזרה... אלו החיים הכי טובים שיש! אחים קרובים בגיל זו ברכה שאין כמוה!

משתדלת להביא עוד ילדים בגלל שכל כך סבלתי לבד (ההבדל בייני לאחי זה 5 שנים).

כל אח/ות זה מתנה כ"כ גדולה,בגלל זה אני לא סובלת לראות שקונים מתנות "פיצוי" לילדים אחרי לידה.התינוק זה המתנה הכי גדולה ושווה..וב"ה ככה גם הילדים שלי תמיד הרגישו,אף פעם לא היתה קינאה או פגיעה בילד בגלל שנולד עוד אח/ות ,ההפך..הם מאושרים וגאים ועוטפים אותם בחום ומקבלים מכך הרבה אחריות ורוך ומידות טובות.

כמו שאנחנו מאמינים שכל ילד מגיע לעולם עם הפרנסה שלו משמיים ,ככה עם כל ילד ההורים והמשפחה מקבלים את כל הכוחות הנפשיים והפיזיים כדי לגדל אותו באהבה ובתנאים שהוא צריך לקבל..נכון יש קשיים אבל ברוך ה' זה עמל של חיים,של בניין של נשמות,בניין שימשיך לדורות-לנצח.

גם אצלנו הילדים היו "מקבלים" את הילד יחד עם ההורים.

אני ראיתי שזו השיטה הכי טובה: יחד עם הגדול - שמרגיש "שותף" - מקבלים את הקטן. כמובן, בלי לגרוע מהזמן המיוחד לגדול יותר - להרגיש גם הוא "ילד קטן" באופן אישי..

קשה לחזור לעבודה אחרי שנהנים כ"כ מהיצור הקטן והמתוק הזה שמכניס הרבה אושר ושמחה לבית, בוודאי כשזה מתוך אילוצים ולא מתוך בחירה.

אם יזמנו אותך לראיון בשבועת הקרובים את ממש לא חייבת לספר, במיוחד שזה כזה טרי תמיד תוכלי בהמשך לטעון שבשלב ששלחת קורות חיים עוד לא ידעת על קיומו, רק אם זה יהיה רלוונטי, לקראת שנה"ל הבאה כן תהיי חייבת לדווח.

מה שכתבת על העוול- הגישות שאומרות שזה עוול ללדת צפופים כי זה פוגע נפשית בילדים שכבר נולדו הן אותם גישות ששמות את הילד במרכז ושאומרות שאם לא תתני לילד מספיק חום ואהבה הוא יצא פגוע נפשית (עיין פרויד ודומיו) והן גם מחלישות את הסמכותיות של ההורים שאסור לו לתת את הטון והאמירה בבית- כי זה פוגע בילד.

במציאות רואים שדווקא במשפחות מרובות ילדים ושההורים הם הדמויות הסמכותיות יש הרבה יותר שמחה וקבלה אחד של השני והילדים גדלים עם בריאות נפשית מאשר משפחות עם ילד- שנים מתוך בחירה ששם הילד במרכז.

ברור שיש יוצאים מהכלל ולא כל משפחה ברוכת ילדים מאושרת, אבל זה תלוי בעיקר בכוחות של ההורים ובמה שהם משדרים ולא בעצם כמות הילדים (למרות שזה משפיע).

נשמע שאת אמא מאוד אוהבת ומכילה שלא תגרום לילדיה לאיזו פגיעה נפשית רק כי הקב"ה החליט שהגיע זמנה של עוד נשמה לרדת לעולם דרכיכם, למרות שאתם עשיתם את ההשתדלות שלכם.

נכון, זה קשה יותר כשזה בא בכזאת פתאומיות ובצורה לא מתוכננת, אחרי ההלם הראשוני, לאט לאט בוודאי תתרגלי למציאות והתינוק שהיום בן 4 חודשים יגדל ואולי יתחיל לצעוד פסיעות ראשונות לפני הלידה הבאה וכבר לא יראה לך התינוק הקטן שכ"כ זקוק לך כמו עכשיו.

חוץ מהקטע עם ההריון...

וואי יקרה, שיהיה בהצלחה!!

ב"ה

בנות חשוב שנדע- מותר לחתום  במשך 5 חודשים בלשכת עבודה מתוך הצהרה שאנו רוצים לטפל בתינוק בתור עיסוק מרכזי!!

מנהלת חשב גילתה אלי את הסוד הזה לאחרונה.ץיש תקופת צינון של 60 יום בין חופשת הילדה לחופשת טיפול אך המשכורת היא 75% מהמשכורת הקודמת!

מכיוון שאת מתכננת גם כך לפחית במשרה זה יוצא אותו דבר..

אל תשאלו למה לא מספרים לנו על זה..

היא גילתה לי עוד כל מיני טיפים שלא ידעתי..

בהצלחה!

אגב- חשוב ללכת ללשכה כמה שיותר מהר לאחר תום החופשת לידה כדי להתחיל את תקופת הצינון

אתקן אותך (או שלא... לא יודעת ככה אמרו לי):

רק בתום חצי שנה מהלידה אפשר לחתום אבטלה

תקופת החתימה היא לשלושה חודשים (אני מקווה שאת צודקת, אולי לא אמרו לנו נכון )

צריך להתפטר מהעבודה בשביל זה 

(את צריכה להביא מכתב התפטרות מאושקר ע"י העבודה)

צריך שיהיה לפחות 300 ימי עבודה בשנה וחצי אחרונות לפני הלידה

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....