שותפה למצב...

זה באמת מבאס אחרי שהשתדלתי במשך היום להיות סבלנית, לסיים את היום בכעס/חוסר נחמדות ועוד וריאציות שונות.

תקופה מסוימת עזר לשים להם קלטת של סיפורים (של הרב עמנואל תהילה),

היום כשהילד השני גדל אך לא מספיק כדי להתעניין בסיפורי קלטות

ומה שקורה זה שהם משתוללים/רבים/צועקים ולא מקשיבים לסיפור,

החלטתי שבשלב זה של חיי אני מעדיפה להיות אמא לא מושלמת,

להכיר בזה שאצלי הילדים לא ישנים/יודעים לישון בשקט יחד בחדר,

ואני פועלת בשיטת הפרד ומשול,

אומנם הילד הקטן יותר לא קיבל זאת בתחילה (לפחות שבועיים) ותמיד היו אמירות של -

למה רק אני? למה הוא בסלון? וכו'

אבל אני מכניסה את הקטן למיטה ב-6 וחצי אחרי שאמרנו כולנו (בן6,, 3 וחצי ותינוק כמעט בן שנה) קריאת שמע,

הוא עייף יותר מוקדם ובסוף תקופת ההתאקלמות הוא אפילו שמח לישון מוקדם ומרגיש רוגע,

הולכת לסלון ויושבת עם הגדול.

או מספרת סיפור/הוא קורא סיפור- (לומד במכינה אז יש לו חזרה על קריאה כל יום)

משחקת משחק שקט איתו (אם התינוק מאפשר)

או שהוא מעסיק את עצמו.

הבינוני נרדם די מהר,

ואחרי שעה הגדול עולה למיטה.

בכל זאת הפער גדול והצרכים שונים.

המון הצלחה.

אצלי הבעיה כפולה כי הם לא מספיקים לראות אותי הרבה וכבר צריכים לישון והם דורשים את הצומי שלהם ובצדק.

עצות (מזכירה גם לעצמי) :

1.לפני המבצע לסגור את עצמך בחדר,להרגע לנשום,להתפנק באיזה משהו נחמד ולהכין את עצמך פיזית ונפשית לקרב (סתם)

2. לשים להם קלטת מרגיעה ,כמו שאמרו,בדר"כ זה עבד.

3. שיטת האסימונים,לפעמים פרס קטן מספיק כדי לסדר את העניינים.

4. לשים לב איפה הם ישנים,מי ליד מי.להרחיק מיטות וכד' כשכולם אצלי ישנו באותו חדר, ההשכבה לקחה פי שלוש זמן.לפעמים אני נותנת לקטנים צ'ופר,לישון במיטה שלנו..הם נרדמים שם מאושרים ואח"כ בעלי מעביר אותם למיטה שלהם.

ועם הכל זה הרבה פעמים מצריך הרבה סבלנות ונחישות להשאר רגועים במצב שאנחנו כבר כ"כ מרוטים בעצמנו,ולא תמיד מצליחים...ואז נוסף על הנפילה היצר הרע כותש אותנו עם אשמה לקינוח...   

שה' יתן לנו הרבה סבלנות וכוח להיות איך שאנחנו באמת רוצים להיות-אבאמא טובים.ונחמדים.

שעכשיו היא שעת שינה.

ואת כל הצומי והפינוקים מקבלים במהלך הטקס.

מה זה טקס שינה? שעה לפני זמן השינה אני מעדכנת את הבנות שלי שעוד מעט הולכים לישון.

בערך כל 10 דקות אני מכינה אותן נפשית למעבר לשינה ע"י תזכורת שעוד מעט ישנים.

במהלך השעה הזו הן אוכלות ארוחת ערב, מקלחת, יושבות על הספה עם ספר ומשם עוברות למיטה עם עוד טקס של חיבוקים (זה השלב המרגש בכל יום לראות בנות שנה ושנתיים מתחבקות ומאחלות לילה טוב  אחת לשניה ).

קריאת שמע, כיבוי אורות ולילה טוב.

בד"כ אין בעיות מאז שהטקס הזה מתנהל בביתנו באופן קבוע.

ממליצה על זה בחום!!

לראות בנות שנה ושנתיים מתחבקות ומאחלות לילה טוב  אחת לשניה  )

יואו.. את ממוגגת אותי.. כמו לקרוא ספר ילדות ורוד

רק נחת

זה בהחלט מחזה מיוחד שאני תמיד מבטיחה לעצמי שאצלם ועדיין לא זכיתי..

גם אצלנו הסדר ערב (חי,חי,חי...) הוא קבוע. ב"ה הכל יכול להיות מצוין, עם שירים, ריקודים, כיף ושמחה. כל האחה"צ, ארוחת ערב, מקלחות. אח"כ זה סיפור/תיאטרון בובות.

ואז...... כל אחת נזכרת במשהו אחר, ועושות צחוקים והשתוללויות, יורדות/עולות מהמיטה, אני כמובן חייבת להשאר בחדר כי רק ככה הן נרדמות. ואני כבר רוצה שהן ישנו.... וזה יכול להיות שהן נרדמות רק אחרי שעה במיטה (והגדולה כבר שפוכה הרבה לפני כן......)

ב"ה אני כן סבלנית איתן כל היום אבל מלאי הסבלנות שלי כנראה כבר נגמר אחרי 7וחצי....

אולי באמת אנסה קלטת עם סיפורים (כמו שהייתי קטנה...) נשמע מעולה!

וצריך עבודה על המידות... ותפילות... בע"ה...

(ואני גם צריכה לזכור שזה קורה רק לפעמים... פרופורציות לעצמי...)

תודה לכולם!! ו"מה' "- אהבתי מה שכתבת ב3 השורות האחרונות.. שנזכה...

מזכיר לי את עצמי. ולאחרונה שיחררתי. הם יירדמו בלעדי. לוקח לפעמים יותר זמן אבל חוסך לי עצבים ודיכאון על בסיס יומיומי...

הבנתי שהלחץ  שלי לא ממש תורם להם להירגע ולהירדם...

מחבקת כמה דקות, חוזרת לעוד חיבוקים, אבל לא על תקן מרדימה. וזה ממש הקלה! נהייתי בנאדם אחר, לאורך כל היום.

קשור להבנה שאני לא יכולה להיות אחראית לאושר של ילדי.

(כמובן שזה קשור לגיל, לא הייתי אומרת את זה על תינוק)

רעבה, ( גם כריך זה טוב)

צמאה, ( כוס מים ואפילו עדיף מיץ לפני ה"טקס" מתוק מרגיע- אי אפשר להתעלם מזה)

עם רשימת מטלות נוספות בראש ( אם אפשר לכתוב על דף - שיעזור לך לזכור וגם בד"כ זה מרגיע ומסדר דברים בראש, נותן הרגשה שכבר התחלת "לטפל בעניינים", או להחליט שממתינים עכשיו חצי שעה עד שניגשים אליהן)

כעוסה על הילדים או על מישהו אחר. להקדיש כמה דקות לפני הערב להרגעה או לחשיבה על דרך פעולה . ( גם אם תחליטי שאחרי שכולם ישנו תשפכי את הלב בפני הבעל שלך, תכנסי לפורום להתייעץ, תתקשרי לאמא זה יקל עליך)

חייבת לשירותים כן, כן... אמהות מתאפקות הרבה יותר מדי. מה שנמצא בלחץ יוצא בלחץ לפעמים ממקור אחר  ( לחץ גופני ---> לחץ נפשי)

ובקיצור- הקדישי זמן לעצמך לפני שאת מקדישה אותו לילדייך. זה לא חייב להיות יותר  מ5-10 דק' , אבל זה יביא אותך פחות סחוטה לרגעי השיא של סוף היום.

בדיוק אתמולכשבעלי נכנס שמתי לב שאני מתאפקת כבר איזה 3 שעות עם הצרחן שלי על הידיים

את כ"כ צודקת!!

שזה -לעשות אמא.דווקא חברה מרוקאית לימדה אותי,שפעם לזמן המנוחה של אמא קראו מעכא א מאמא-או משהו כזה .לפעמים מרוב מסירות אנחנו שוכחות שלדאוג לעצמנו זה לא פשע,זה גם חלק מלידאוג לילדים.

(זה מה שאני עושה פה,אגב...תופסת רגע של רוגע ויישוב דעת)

ואני לא ממש מצליחה ליישם

שאם אני אפסיק לרצות שהילדים ילכו לישון בגלל שאני צריכה את השקט,

וארדים אותם כי הם עייפים וזקוקים לשינה.

מה שכן, לקטן - בזמן האחרון מאוד מרגיע  אותו שמספרים לו סיפור קטנטן במיטה,

לבד,

והוא נרדם.

לגדול דחיתי שוב עוד קצת את שעת השינה והוא מתחיל להרגיש שהוא עייף יותר

(אני פחות בלחץ שיילך כבר לישון והוא מספיק לעשות דברים באווירה רגועה ושקטה -מצייר, קורא כו')

וכשהוא עולה עייף למיטה הוא נרדם מהר יותר.

אפשר ללכת לישון שעה לפני שמתחילים???

אצלנו הסיוט זה המקלחות...

ב"ה למשל לשפוך חצי כפית יהלומים (מלח אמבט ריחני)\ לבחור את המשחק השווה כל פעם מה שאתם מחשיבים לשווה.. כנ"ל ביציאה- מי שהכי חרוץ בוחר את המגבת האהובה..

אכן , קשה ואף מתסכל את רובינו בדר"כ. יחד עם זאת אין מנוס משינוי התפיסה שילדינו המופקדים בידינו בזכות עצומה גם אם דורשת היא משאבים. הרווח משינוי התפיסה הוא כפול:

1. נרגיש כהורים באמת סיפוק מן העבודה המאתגרת.

2. הילדים ירגישו באמת את השמחה שלנו ההורים בהם ותגובתם הטבעית תנטה לשיתוף פעולה. זהו מעגל קסמים חיובי.

נ.ב. זמן ההשכבה הוא הקריטי ביותר לבריאותו הנפשית של הילד. כשהולך לישון הוא מעצים פי כמה וכמה את חויותיו טרם השינה ולכן אני ממליץ בחום לסיים את כל הבלאגן 10 דקות לפני ההשכבות. לשטוף פנים , לחייך ולהשקיע 10 דקות (גם אם בהתחלה באופן מלאכותי) בהענקת תחושת חום ואהבה לילד עם הליכתו לישון. זה מה שבונה את החוסן הנפשי שלו בלילה.

בהצלחה.

אז אני רוצה לדווח שב"ה כבר שבוע, הולכים פה לישון בנחת וברוגע.......

השבח לא-ל!

זה משמח אותי ונותן כוח גם למחרת..

ותודה לכולן...

ב"ה אם הם נסערים וכו אני מפעילה  על הנייד סרט אהוב (מנוחה פוקס[מלכהלי וכד) ומחשיכה מסך, כך ששוכבים ומקשיבים.. כשזה בלופ זה כיף לראות אותם ישנים לגמרי בסבב השני כשאני באה לכבות...)

אם פתאום רעבים משיעמום  אני מרשה פרוסת תפוח\קרקר\פרוסה ללא ממרח  במיטה.. (למרות שאולי לא הכי בריא לשיניים אך לא קורה כל יום..בגלים..)

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....