שותפה למצב...

זה באמת מבאס אחרי שהשתדלתי במשך היום להיות סבלנית, לסיים את היום בכעס/חוסר נחמדות ועוד וריאציות שונות.

תקופה מסוימת עזר לשים להם קלטת של סיפורים (של הרב עמנואל תהילה),

היום כשהילד השני גדל אך לא מספיק כדי להתעניין בסיפורי קלטות

ומה שקורה זה שהם משתוללים/רבים/צועקים ולא מקשיבים לסיפור,

החלטתי שבשלב זה של חיי אני מעדיפה להיות אמא לא מושלמת,

להכיר בזה שאצלי הילדים לא ישנים/יודעים לישון בשקט יחד בחדר,

ואני פועלת בשיטת הפרד ומשול,

אומנם הילד הקטן יותר לא קיבל זאת בתחילה (לפחות שבועיים) ותמיד היו אמירות של -

למה רק אני? למה הוא בסלון? וכו'

אבל אני מכניסה את הקטן למיטה ב-6 וחצי אחרי שאמרנו כולנו (בן6,, 3 וחצי ותינוק כמעט בן שנה) קריאת שמע,

הוא עייף יותר מוקדם ובסוף תקופת ההתאקלמות הוא אפילו שמח לישון מוקדם ומרגיש רוגע,

הולכת לסלון ויושבת עם הגדול.

או מספרת סיפור/הוא קורא סיפור- (לומד במכינה אז יש לו חזרה על קריאה כל יום)

משחקת משחק שקט איתו (אם התינוק מאפשר)

או שהוא מעסיק את עצמו.

הבינוני נרדם די מהר,

ואחרי שעה הגדול עולה למיטה.

בכל זאת הפער גדול והצרכים שונים.

המון הצלחה.

אצלי הבעיה כפולה כי הם לא מספיקים לראות אותי הרבה וכבר צריכים לישון והם דורשים את הצומי שלהם ובצדק.

עצות (מזכירה גם לעצמי) :

1.לפני המבצע לסגור את עצמך בחדר,להרגע לנשום,להתפנק באיזה משהו נחמד ולהכין את עצמך פיזית ונפשית לקרב (סתם)

2. לשים להם קלטת מרגיעה ,כמו שאמרו,בדר"כ זה עבד.

3. שיטת האסימונים,לפעמים פרס קטן מספיק כדי לסדר את העניינים.

4. לשים לב איפה הם ישנים,מי ליד מי.להרחיק מיטות וכד' כשכולם אצלי ישנו באותו חדר, ההשכבה לקחה פי שלוש זמן.לפעמים אני נותנת לקטנים צ'ופר,לישון במיטה שלנו..הם נרדמים שם מאושרים ואח"כ בעלי מעביר אותם למיטה שלהם.

ועם הכל זה הרבה פעמים מצריך הרבה סבלנות ונחישות להשאר רגועים במצב שאנחנו כבר כ"כ מרוטים בעצמנו,ולא תמיד מצליחים...ואז נוסף על הנפילה היצר הרע כותש אותנו עם אשמה לקינוח...   

שה' יתן לנו הרבה סבלנות וכוח להיות איך שאנחנו באמת רוצים להיות-אבאמא טובים.ונחמדים.

שעכשיו היא שעת שינה.

ואת כל הצומי והפינוקים מקבלים במהלך הטקס.

מה זה טקס שינה? שעה לפני זמן השינה אני מעדכנת את הבנות שלי שעוד מעט הולכים לישון.

בערך כל 10 דקות אני מכינה אותן נפשית למעבר לשינה ע"י תזכורת שעוד מעט ישנים.

במהלך השעה הזו הן אוכלות ארוחת ערב, מקלחת, יושבות על הספה עם ספר ומשם עוברות למיטה עם עוד טקס של חיבוקים (זה השלב המרגש בכל יום לראות בנות שנה ושנתיים מתחבקות ומאחלות לילה טוב  אחת לשניה ).

קריאת שמע, כיבוי אורות ולילה טוב.

בד"כ אין בעיות מאז שהטקס הזה מתנהל בביתנו באופן קבוע.

ממליצה על זה בחום!!

לראות בנות שנה ושנתיים מתחבקות ומאחלות לילה טוב  אחת לשניה  )

יואו.. את ממוגגת אותי.. כמו לקרוא ספר ילדות ורוד

רק נחת

זה בהחלט מחזה מיוחד שאני תמיד מבטיחה לעצמי שאצלם ועדיין לא זכיתי..

גם אצלנו הסדר ערב (חי,חי,חי...) הוא קבוע. ב"ה הכל יכול להיות מצוין, עם שירים, ריקודים, כיף ושמחה. כל האחה"צ, ארוחת ערב, מקלחות. אח"כ זה סיפור/תיאטרון בובות.

ואז...... כל אחת נזכרת במשהו אחר, ועושות צחוקים והשתוללויות, יורדות/עולות מהמיטה, אני כמובן חייבת להשאר בחדר כי רק ככה הן נרדמות. ואני כבר רוצה שהן ישנו.... וזה יכול להיות שהן נרדמות רק אחרי שעה במיטה (והגדולה כבר שפוכה הרבה לפני כן......)

ב"ה אני כן סבלנית איתן כל היום אבל מלאי הסבלנות שלי כנראה כבר נגמר אחרי 7וחצי....

אולי באמת אנסה קלטת עם סיפורים (כמו שהייתי קטנה...) נשמע מעולה!

וצריך עבודה על המידות... ותפילות... בע"ה...

(ואני גם צריכה לזכור שזה קורה רק לפעמים... פרופורציות לעצמי...)

תודה לכולם!! ו"מה' "- אהבתי מה שכתבת ב3 השורות האחרונות.. שנזכה...

מזכיר לי את עצמי. ולאחרונה שיחררתי. הם יירדמו בלעדי. לוקח לפעמים יותר זמן אבל חוסך לי עצבים ודיכאון על בסיס יומיומי...

הבנתי שהלחץ  שלי לא ממש תורם להם להירגע ולהירדם...

מחבקת כמה דקות, חוזרת לעוד חיבוקים, אבל לא על תקן מרדימה. וזה ממש הקלה! נהייתי בנאדם אחר, לאורך כל היום.

קשור להבנה שאני לא יכולה להיות אחראית לאושר של ילדי.

(כמובן שזה קשור לגיל, לא הייתי אומרת את זה על תינוק)

רעבה, ( גם כריך זה טוב)

צמאה, ( כוס מים ואפילו עדיף מיץ לפני ה"טקס" מתוק מרגיע- אי אפשר להתעלם מזה)

עם רשימת מטלות נוספות בראש ( אם אפשר לכתוב על דף - שיעזור לך לזכור וגם בד"כ זה מרגיע ומסדר דברים בראש, נותן הרגשה שכבר התחלת "לטפל בעניינים", או להחליט שממתינים עכשיו חצי שעה עד שניגשים אליהן)

כעוסה על הילדים או על מישהו אחר. להקדיש כמה דקות לפני הערב להרגעה או לחשיבה על דרך פעולה . ( גם אם תחליטי שאחרי שכולם ישנו תשפכי את הלב בפני הבעל שלך, תכנסי לפורום להתייעץ, תתקשרי לאמא זה יקל עליך)

חייבת לשירותים כן, כן... אמהות מתאפקות הרבה יותר מדי. מה שנמצא בלחץ יוצא בלחץ לפעמים ממקור אחר  ( לחץ גופני ---> לחץ נפשי)

ובקיצור- הקדישי זמן לעצמך לפני שאת מקדישה אותו לילדייך. זה לא חייב להיות יותר  מ5-10 דק' , אבל זה יביא אותך פחות סחוטה לרגעי השיא של סוף היום.

בדיוק אתמולכשבעלי נכנס שמתי לב שאני מתאפקת כבר איזה 3 שעות עם הצרחן שלי על הידיים

את כ"כ צודקת!!

שזה -לעשות אמא.דווקא חברה מרוקאית לימדה אותי,שפעם לזמן המנוחה של אמא קראו מעכא א מאמא-או משהו כזה .לפעמים מרוב מסירות אנחנו שוכחות שלדאוג לעצמנו זה לא פשע,זה גם חלק מלידאוג לילדים.

(זה מה שאני עושה פה,אגב...תופסת רגע של רוגע ויישוב דעת)

ואני לא ממש מצליחה ליישם

שאם אני אפסיק לרצות שהילדים ילכו לישון בגלל שאני צריכה את השקט,

וארדים אותם כי הם עייפים וזקוקים לשינה.

מה שכן, לקטן - בזמן האחרון מאוד מרגיע  אותו שמספרים לו סיפור קטנטן במיטה,

לבד,

והוא נרדם.

לגדול דחיתי שוב עוד קצת את שעת השינה והוא מתחיל להרגיש שהוא עייף יותר

(אני פחות בלחץ שיילך כבר לישון והוא מספיק לעשות דברים באווירה רגועה ושקטה -מצייר, קורא כו')

וכשהוא עולה עייף למיטה הוא נרדם מהר יותר.

אפשר ללכת לישון שעה לפני שמתחילים???

אצלנו הסיוט זה המקלחות...

ב"ה למשל לשפוך חצי כפית יהלומים (מלח אמבט ריחני)\ לבחור את המשחק השווה כל פעם מה שאתם מחשיבים לשווה.. כנ"ל ביציאה- מי שהכי חרוץ בוחר את המגבת האהובה..

אכן , קשה ואף מתסכל את רובינו בדר"כ. יחד עם זאת אין מנוס משינוי התפיסה שילדינו המופקדים בידינו בזכות עצומה גם אם דורשת היא משאבים. הרווח משינוי התפיסה הוא כפול:

1. נרגיש כהורים באמת סיפוק מן העבודה המאתגרת.

2. הילדים ירגישו באמת את השמחה שלנו ההורים בהם ותגובתם הטבעית תנטה לשיתוף פעולה. זהו מעגל קסמים חיובי.

נ.ב. זמן ההשכבה הוא הקריטי ביותר לבריאותו הנפשית של הילד. כשהולך לישון הוא מעצים פי כמה וכמה את חויותיו טרם השינה ולכן אני ממליץ בחום לסיים את כל הבלאגן 10 דקות לפני ההשכבות. לשטוף פנים , לחייך ולהשקיע 10 דקות (גם אם בהתחלה באופן מלאכותי) בהענקת תחושת חום ואהבה לילד עם הליכתו לישון. זה מה שבונה את החוסן הנפשי שלו בלילה.

בהצלחה.

אז אני רוצה לדווח שב"ה כבר שבוע, הולכים פה לישון בנחת וברוגע.......

השבח לא-ל!

זה משמח אותי ונותן כוח גם למחרת..

ותודה לכולן...

ב"ה אם הם נסערים וכו אני מפעילה  על הנייד סרט אהוב (מנוחה פוקס[מלכהלי וכד) ומחשיכה מסך, כך ששוכבים ומקשיבים.. כשזה בלופ זה כיף לראות אותם ישנים לגמרי בסבב השני כשאני באה לכבות...)

אם פתאום רעבים משיעמום  אני מרשה פרוסת תפוח\קרקר\פרוסה ללא ממרח  במיטה.. (למרות שאולי לא הכי בריא לשיניים אך לא קורה כל יום..בגלים..)

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות