שותפה למצב...

זה באמת מבאס אחרי שהשתדלתי במשך היום להיות סבלנית, לסיים את היום בכעס/חוסר נחמדות ועוד וריאציות שונות.

תקופה מסוימת עזר לשים להם קלטת של סיפורים (של הרב עמנואל תהילה),

היום כשהילד השני גדל אך לא מספיק כדי להתעניין בסיפורי קלטות

ומה שקורה זה שהם משתוללים/רבים/צועקים ולא מקשיבים לסיפור,

החלטתי שבשלב זה של חיי אני מעדיפה להיות אמא לא מושלמת,

להכיר בזה שאצלי הילדים לא ישנים/יודעים לישון בשקט יחד בחדר,

ואני פועלת בשיטת הפרד ומשול,

אומנם הילד הקטן יותר לא קיבל זאת בתחילה (לפחות שבועיים) ותמיד היו אמירות של -

למה רק אני? למה הוא בסלון? וכו'

אבל אני מכניסה את הקטן למיטה ב-6 וחצי אחרי שאמרנו כולנו (בן6,, 3 וחצי ותינוק כמעט בן שנה) קריאת שמע,

הוא עייף יותר מוקדם ובסוף תקופת ההתאקלמות הוא אפילו שמח לישון מוקדם ומרגיש רוגע,

הולכת לסלון ויושבת עם הגדול.

או מספרת סיפור/הוא קורא סיפור- (לומד במכינה אז יש לו חזרה על קריאה כל יום)

משחקת משחק שקט איתו (אם התינוק מאפשר)

או שהוא מעסיק את עצמו.

הבינוני נרדם די מהר,

ואחרי שעה הגדול עולה למיטה.

בכל זאת הפער גדול והצרכים שונים.

המון הצלחה.

אצלי הבעיה כפולה כי הם לא מספיקים לראות אותי הרבה וכבר צריכים לישון והם דורשים את הצומי שלהם ובצדק.

עצות (מזכירה גם לעצמי) :

1.לפני המבצע לסגור את עצמך בחדר,להרגע לנשום,להתפנק באיזה משהו נחמד ולהכין את עצמך פיזית ונפשית לקרב (סתם)

2. לשים להם קלטת מרגיעה ,כמו שאמרו,בדר"כ זה עבד.

3. שיטת האסימונים,לפעמים פרס קטן מספיק כדי לסדר את העניינים.

4. לשים לב איפה הם ישנים,מי ליד מי.להרחיק מיטות וכד' כשכולם אצלי ישנו באותו חדר, ההשכבה לקחה פי שלוש זמן.לפעמים אני נותנת לקטנים צ'ופר,לישון במיטה שלנו..הם נרדמים שם מאושרים ואח"כ בעלי מעביר אותם למיטה שלהם.

ועם הכל זה הרבה פעמים מצריך הרבה סבלנות ונחישות להשאר רגועים במצב שאנחנו כבר כ"כ מרוטים בעצמנו,ולא תמיד מצליחים...ואז נוסף על הנפילה היצר הרע כותש אותנו עם אשמה לקינוח...   

שה' יתן לנו הרבה סבלנות וכוח להיות איך שאנחנו באמת רוצים להיות-אבאמא טובים.ונחמדים.

שעכשיו היא שעת שינה.

ואת כל הצומי והפינוקים מקבלים במהלך הטקס.

מה זה טקס שינה? שעה לפני זמן השינה אני מעדכנת את הבנות שלי שעוד מעט הולכים לישון.

בערך כל 10 דקות אני מכינה אותן נפשית למעבר לשינה ע"י תזכורת שעוד מעט ישנים.

במהלך השעה הזו הן אוכלות ארוחת ערב, מקלחת, יושבות על הספה עם ספר ומשם עוברות למיטה עם עוד טקס של חיבוקים (זה השלב המרגש בכל יום לראות בנות שנה ושנתיים מתחבקות ומאחלות לילה טוב  אחת לשניה ).

קריאת שמע, כיבוי אורות ולילה טוב.

בד"כ אין בעיות מאז שהטקס הזה מתנהל בביתנו באופן קבוע.

ממליצה על זה בחום!!

זה בהחלט מחזה מיוחד שאני תמיד מבטיחה לעצמי שאצלם ועדיין לא זכיתי..

מזכיר לי את עצמי. ולאחרונה שיחררתי. הם יירדמו בלעדי. לוקח לפעמים יותר זמן אבל חוסך לי עצבים ודיכאון על בסיס יומיומי...

הבנתי שהלחץ  שלי לא ממש תורם להם להירגע ולהירדם...

מחבקת כמה דקות, חוזרת לעוד חיבוקים, אבל לא על תקן מרדימה. וזה ממש הקלה! נהייתי בנאדם אחר, לאורך כל היום.

קשור להבנה שאני לא יכולה להיות אחראית לאושר של ילדי.

(כמובן שזה קשור לגיל, לא הייתי אומרת את זה על תינוק)

רעבה, ( גם כריך זה טוב)

צמאה, ( כוס מים ואפילו עדיף מיץ לפני ה"טקס" מתוק מרגיע- אי אפשר להתעלם מזה)

עם רשימת מטלות נוספות בראש ( אם אפשר לכתוב על דף - שיעזור לך לזכור וגם בד"כ זה מרגיע ומסדר דברים בראש, נותן הרגשה שכבר התחלת "לטפל בעניינים", או להחליט שממתינים עכשיו חצי שעה עד שניגשים אליהן)

כעוסה על הילדים או על מישהו אחר. להקדיש כמה דקות לפני הערב להרגעה או לחשיבה על דרך פעולה . ( גם אם תחליטי שאחרי שכולם ישנו תשפכי את הלב בפני הבעל שלך, תכנסי לפורום להתייעץ, תתקשרי לאמא זה יקל עליך)

חייבת לשירותים כן, כן... אמהות מתאפקות הרבה יותר מדי. מה שנמצא בלחץ יוצא בלחץ לפעמים ממקור אחר  ( לחץ גופני ---> לחץ נפשי)

ובקיצור- הקדישי זמן לעצמך לפני שאת מקדישה אותו לילדייך. זה לא חייב להיות יותר  מ5-10 דק' , אבל זה יביא אותך פחות סחוטה לרגעי השיא של סוף היום.

בדיוק אתמולכשבעלי נכנס שמתי לב שאני מתאפקת כבר איזה 3 שעות עם הצרחן שלי על הידיים

את כ"כ צודקת!!

שזה -לעשות אמא.דווקא חברה מרוקאית לימדה אותי,שפעם לזמן המנוחה של אמא קראו מעכא א מאמא-או משהו כזה .לפעמים מרוב מסירות אנחנו שוכחות שלדאוג לעצמנו זה לא פשע,זה גם חלק מלידאוג לילדים.

(זה מה שאני עושה פה,אגב...תופסת רגע של רוגע ויישוב דעת)

ואני לא ממש מצליחה ליישם

שאם אני אפסיק לרצות שהילדים ילכו לישון בגלל שאני צריכה את השקט,

וארדים אותם כי הם עייפים וזקוקים לשינה.

מה שכן, לקטן - בזמן האחרון מאוד מרגיע  אותו שמספרים לו סיפור קטנטן במיטה,

לבד,

והוא נרדם.

לגדול דחיתי שוב עוד קצת את שעת השינה והוא מתחיל להרגיש שהוא עייף יותר

(אני פחות בלחץ שיילך כבר לישון והוא מספיק לעשות דברים באווירה רגועה ושקטה -מצייר, קורא כו')

וכשהוא עולה עייף למיטה הוא נרדם מהר יותר.

אפשר ללכת לישון שעה לפני שמתחילים???

אצלנו הסיוט זה המקלחות...

ב"ה למשל לשפוך חצי כפית יהלומים (מלח אמבט ריחני)\ לבחור את המשחק השווה כל פעם מה שאתם מחשיבים לשווה.. כנ"ל ביציאה- מי שהכי חרוץ בוחר את המגבת האהובה..

אכן , קשה ואף מתסכל את רובינו בדר"כ. יחד עם זאת אין מנוס משינוי התפיסה שילדינו המופקדים בידינו בזכות עצומה גם אם דורשת היא משאבים. הרווח משינוי התפיסה הוא כפול:

1. נרגיש כהורים באמת סיפוק מן העבודה המאתגרת.

2. הילדים ירגישו באמת את השמחה שלנו ההורים בהם ותגובתם הטבעית תנטה לשיתוף פעולה. זהו מעגל קסמים חיובי.

נ.ב. זמן ההשכבה הוא הקריטי ביותר לבריאותו הנפשית של הילד. כשהולך לישון הוא מעצים פי כמה וכמה את חויותיו טרם השינה ולכן אני ממליץ בחום לסיים את כל הבלאגן 10 דקות לפני ההשכבות. לשטוף פנים , לחייך ולהשקיע 10 דקות (גם אם בהתחלה באופן מלאכותי) בהענקת תחושת חום ואהבה לילד עם הליכתו לישון. זה מה שבונה את החוסן הנפשי שלו בלילה.

בהצלחה.

ב"ה אם הם נסערים וכו אני מפעילה  על הנייד סרט אהוב (מנוחה פוקס[מלכהלי וכד) ומחשיכה מסך, כך ששוכבים ומקשיבים.. כשזה בלופ זה כיף לראות אותם ישנים לגמרי בסבב השני כשאני באה לכבות...)

אם פתאום רעבים משיעמום  אני מרשה פרוסת תפוח\קרקר\פרוסה ללא ממרח  במיטה.. (למרות שאולי לא הכי בריא לשיניים אך לא קורה כל יום..בגלים..)

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...