תפילה! ותדברי עם התינוק....

בהצלחה! בקלות! בבריאות!

כן עשיתי את זה דיברתי איתו כל חודש 9 והוא לא יוצא!!! אני ממש מפחדת מהזירוז...

הפרשת חלה..והכי חשוב להרפות. יש גם לידות טובות שמתחילות בזירוז.

איזו לידה זאת שלך?

אולי היה טעות בחישוב התאריך?

חיבוק גדול 

אבל אם היה טעות בחישוה הרופא לא היה רואה את זה? הפרשת חלה כבר 3 פעמים!!! עשיתי כל מה שרק אפשר!!!!!

ועד מחר אלוקים גדול..בע"ה הלילה..

ובתת מודע שלך את פשוט עוצרת את התהליך בלי ששמת לב. את צריכה לדעת שהוא יצא בסוף לא משנה מתי אבל הוא יצא...והיום עם כל הטכנולוגיה המתחדשת אין לך מה לפחד בסוף התהליך את תהיי עם האוצר על הידיים.פשוט תרפי תחשבי חיובי .תחשבי על האוצריקו שלך וגם תעלי ותרדי מדרגות שתיים שתיים,תחזיקי בשיש ותעמדי בפיסוק ואז תכרעי כמו צפרדע תרדי ותזדקפי כמה פעמים ויש לי עוד כל מיני רעיונות אם את רוצה תדברי איתי באישי

מזכירה לך שהרופאים מייעצים לך לזרז. זו לא משטרה.

ואני הייתי מחליפה את המילה "זירוז" ב"שיבוש", מכיוון שאם הלידה עוד לא התחילה, השיבוש בעיקר משבש ולא מזרז.

אם את מרגישה טוב, והתינוק מרגיש טוב (ואת יודעת כי את מדברת איתו כבר 9 חודשים), ואין סיבה אובייקטיבית לזרז (השילייה מתפקדת בהתאם לגילה), אז אין צורך לזרז!

אני אספר לך משהו מצחיק.

פעם הריון היה נמשך 40 שבועות. אחרי 42 שבועות, היו שולחים אוטומטית לזרוז.

בשנים האחרונות התחילו לזרז אחרי 41 שבועות, ואפילו פחות מזה.

לא מזמן קראתי שכנראה שיחליטו שהריון נמשך רק 39 שבועות, מאחר והממוצע הפך נמוך יותר (אחרי שהתחילו לזרז יותר ויותר מוקדם...).

לא למות מצחוק?! (בעצם, מבכי...)

את יכולה להגיד לרופאים "תודה רבה על העצה ועל הדאגה. אני אחזור לביקורת שוב מחר!" (ותהיי מוכנה ללחץ יותר ויותר כבד, עם הפחדות ואימים, למרבה הצער...).

בהצלחה בכל דרך בה תבחרי! לא פשוט!

הקטע עם ירידת הממוצע בגלל הזירוזים הוא אמיתי?

יש מקור?

תודה!

קטע... מצאתי שני קישורים צ'יק צ'ק, ואז כתבתי שאני לא יכולה לחפש את המקור שכתבתי כי אני ממהרת, וכנראה שמרוב שמיהרתי, גם את שני הקישורים האלה זרקתי לפח במקום ללחוץ על "שלח"

http://doula.co.il/233307&parent_group=232977

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3235302,00.html

מסתבר שהיתה לי איזה אי-הבנה אצלך קודם - חשבתי שאת אומרת משהו קצת אחר.

תודה רבה בכל אופן. עכשיו ברור לי על מה מדובר.

הם מראים על לידה לפני 37, על קשיים של תינוקות ולא על זרוזים בשבוע 41-42.

תראי מי מכותב במאמרים ומה המגמה שלהם.....

הם ממש לא אובייקטיבים!!

נכון שתינוק שנולד לפני הזמן (לפני 37-36) צריך עזרה נשימתית.

יתרונות? מול חסרונות? 

ממש לא להביא ראיה לנשים שלא כל כך מבינות ברפואה ומחקרים רפואיים, אפילו שזה פורסם בחדשות....

לי לדוג' המליצו על זירוז כי התינוק היה קטן,

לא הבנתי את ההיגיון שכן יחסית לעצמו הוא גדל כל הזמן.

בסופו של דבר ילדתי בסוף שבוע 42, במשקל של 2580 (אפגר 5:5, החזיק את הראש מהלידה!!!)

מה היה קורה אילו הייתי מסכימה לזירוז שבועיים קודם? חודש קודם?? ונדמה לי שההמלצה הראשונה היתה אפילו חודש וחצי קודם...(מזכירה שבשבועות האחרונים הם גודלים הכי הרבה, כך שזה היה יכול להיות מאוד מאוד מאוד משמעותי)

לא סתם סירבתי לזירוז, הפעלתי הגיון פשוט ותיחקרתי את הרופאים, וראיתי שההסברים שלהם נודפים ריח של כיסתו"ח. 

אבל לא פשוט לעמוד מול מערכת. במיוחד שלפעמים ההמלצות הן באמת טובות ונכונות. תבדקו טוב טוב!

משום מה היה לי זכור שזה עד 5

כן אני יודעת מה זה משקלים נמוכים הטווח שילדתי הוא 2.190 ל-2.580, מעקב גדילה של העובר מתחילת שליש 3.כשלקראת תשיעי מתחילים לדבר איתי במושגים של IUGR

כשהמליצו לי בבי"ח, בלידה הראשונה (שבוע 38), לעשות זירוז בגלל המשקל הנמוך כ"כ שאלתי את הרופא- למה שהוא לא ישאר בפנים ושיגדל עוד קצת?

הרופא ענה לי (בלי הסברים מגומגמים ולא בשביל הכסת"ח) שאם עד עכשיו הוא לא כ"כ עלה בשבועיים- שלושה שנשארו עד סוף תשיעי הוא לא יעשה פתאום קפיצה בגדילה, להיפך ההאטה יכולה להמשיך וגם שככל שהתינוק יותר קטן, כך יש לו סיכוי יותר גבוה להיכנס למצוקה ולעומת זאת בחוץ יהיה לו יותר סיכוי להעלות במשקלו- וככה היה בחודשים הראשונים הוא די צימצם את הפער של המשקל.

בכל זאת לא הסכמתי מיד לזירוז בלי לשקול עם בעלי ולהתייעץ עם גורמים נוספים. דיברנו עם הרב פירר (שידוע כמישהו שלא ממהר לתת הוראה לזרז), ללכת מיד בבוקר למחרת לבי"ח ולעשות זירוז.

ואם גיסתי לא הייתה מקשיבה לרופאים שאמרו לה בסוף שמיני שהעובר לא גדל במשך 3 שבועות, אני לא רוצה לחשוב איך זה היה עלול להסתיים (רמז- אחרי הלידה, שהייתה עם זירוז גילו שחבל הטבור היה כרוך סביבו).

לא היתה ירידה בגדילה אצלו

לעשות זירוז היה מנוגד לכל היגיון

וזה היה הדבר השני בהריון הזה שניסו לשכנע אותנו (שכנוע שכלל איומים והפחדות) רק כדי לכסות את עצמם. 

גם במהלך הלידה השלישית היו דברים כאלו. בנס נגמר ללא ניתוח.

רפואה זה דבר מדהים ומציל חיים, לפי שאת מספרת זה מה שקרה אצלך,

אבל לצערי זה ממש לא תמיד נקי משיקולים זרים שלא לטובת החולה.

תפני לאנשי מקצוע נוספים, חוות דעת בלי שיקולים אישיים, בי"ח אחר, הרב פירר, מכון פוע"ה ועוד אבל רק להתנגד כי זה כסת"ח, בפעם הבאה זה יפגע בך חס ושלום. 

תאמיני לי הרופאה רוצה אמא בריאה ותינוק בריא ולא רק שלא תתבעי אותם עוד 20 שנה....

זו הסיבה הראשונה שהם עוסקים במקצוע, לצערנו יש כ"כ הרבה תביעות בנושא לידה שאין ברירה להיות יותר זהירים ולהציע לך את כל מגוון האפשרויות שלא תגידי לא אמרו לי, אם הייתי יודעת שזה משפיע ככה הייתי מתנהגת אחרת ועוד כל מיני תרוצים....

אל תעשי מעקב אם את גם ככה לא מתכוונת להשתמש בנתונים שאת מקבלת.... תבואי מתי שנראה לך שאת יולדת ומה שיצא יצא...

איפה קראת שהתנגדתי רק כי שמתי לב שהם מוטים כדי לכסות את עצמם (וסליחה על הביטוי הקודם, ראשי תיבות של מילה שאני לא מוציאה מפי)??

והמשפט האחרון שלך ???

ולא שמת לב למה שכתבתי?? בעצם זה שהתנגדתי הצלתי את הילד שלי!!

כל מה שעשיתי היה עם שיקול דעת מעמיק ותוך כדי התייעצויות, תוך כדי שיחה עם הרופאים.

ותוך כדי המשך מעקב ובדיקות.

לדוגמא - בניגוד לאמא מסורה, אצלי היה ברור שהוא ממשיך לגדול. והלכתי גם למעקב של איכות ההעברה מהשיליה שהיתה תקינה. 

קראתי המון חומר ולמדתי את הנושא, ממקורות שונים, בעיקר קונבנציונאליים אך גם אלטרנטיביים.

והמסקנה היתה ללכת כנגד המלצת הרופאים המטפלים. וכן, בשביל זה הפעלתי את שיקול הדעת שלי, אבל הכל על סמך הנתונים שהרופאים אמרו, פשוט היה זועק להפעיל פה מסננת. 

התייעצתי גם עם אנשי מקצוע בתחום שאני מכירה (משפחה וחברות)

וזה היה כל כך ברור, עד כדי כך שפשוט לא היה צורך להמשיך להתייעץ.

וחוץ מזה שגם באותו זמן זה היה ברור שזה מה שנכון לעשות,

במבט לאחור אפשר כאמור לראות עד כמה זה היה יכול לגרום לנזק.

ד"א - הם בעצמם ירדו בסוף מההמלצה על זירוז: הרופאה שלחה אותי לזירוז (לפני כן זה היה דבר שדובר עליו והוזכר ככיוון להמשך כמה פעמים אך לא חובה כאן ועכשיו), אני הלכתי עם ההפנייה למרות שמאוד לא רציתי זירוז, הלכתי לעשות בדיקות וחשבנו שאם גם הן יעידו על הצורך לעשות זירוז נמשיך להתייעץ (כי אז, מלמידת הנושא, ידענו שעצם הזירוז יכול לגרום חו"ח לנזק, בלי קשר לעניין המשקל) עם אנשי מקצוע נוספים (כמובן אלא אם כן הממצאים יעידו שחייבים ממש עכשיו עכשיו להוציא) 

הגענו לבית חולים והפנו אותנו שוב להערכת משקל.

ולהלן התוצאות (פתחתי הפעם את הקלסר כדי לא להיות מושפעת מטמטמות למיניהן ):

בדיקה שעשיתי במסגרת מעקב הריון עודף במרפאה המיועדת לכך:

אולטרסאונד, מרפאת לין חיפה, 5.1.06: גיל הריון: 39.1 משקל ילוד  2616

בדיקה שעשיתי בבית החולים במסגרת הבדיקות המקדימות לזירוז:

אולטרסאונד, בית חולים בני ציון, 9.1.06: גיל הריון: 39.5 משקל הילוד 3100

ובסוף... 

הלידה ב 21.1.06, בי"ח לניאדו, גיל הריון 41.3 והמשקל... 2580

ז"א, בהפרש של 4 ימים, העובר שלי "גדל בחצי קילו" לפי ההערכה וזה השקיט את הרופאים (למרות שזה היה דווקא מנוגד להיגיון, כי הערכות קודמות היו בסדר גודל אחר).

ובסוף, שבועיים אחר כך (ומזכירה שוב שבשבועות אלו הגדילה הכי משמעותית), הוא נולד במשקל נמוך מההערכה שהיתה לפני שבועיים!

זאת דוגמא לידע, שאפשר על ידי קריאה ומחקר להיחשף אליו גם אם אני לא אשת מקצוע. וזה באמת מה שידעתי- שהבדיקות האלו, שעל סמך זה הם רוצים שאזרז, הן ממש לא מדוייקות. הן כן נותנות אינדיקציה חשובה שחייבים להתחשב בה, במיוחד במקרי קצה. אבל ראיתי שכשאני באותה מעבדה וטכנאית - הערכת המשקל גדלה בקצב טוב (רואים לפי הגרף). שהמעקב על המעבר בין השיליה לעובר תקין. 

הלכתי כל הזמן לבדיקות, הרגשתי כל הזמן תנועות טובות.

הייתי אחראית לגמרי, ומה לעשות, לפעמים זה אומר להתנגד להמלצה הרפואית. (שהיתה עד שהלכתי ממש לזירוז) 

ומה היה קורה אם בבדיקה בביה"ח שוב היו מגלים משקל קטן? ברור לי שמה שהייתי עושה הוא כך: בשלב הראשון, לעשות מה שעשיתי כל ההריון - ללמוד, לשאול ולהתעניין אצל הרופאים המטפלים. לברר שוב אם אין משהו שפיספסתי, אם אכן זה מנוגד להיגיון, לנסות לעשות שוב בדיקות כגון מעבר תקין מהשילייה לעובר. אם המסקנה נשארת בעינה, ואני לא מצליחה לשכנע את הרופאים המטפלים,

אז בשלב השני: למצוא מומחה בתחום, שקיבלתי עליו המלצות, וללכת אליו באופן פרטי. אני בטוחה ב-99% שהיה ממליץ לא לזרז.  

אולי הייתי מתייעצת עם רב מקובל (הרב שלנו אומר שמה שהרופא אומר, אז לא בטוח...)

בעברי ניתוחי עיניים ואזניים ו-3 לידות, וגם הריון עם מעקב מיוחד 

ויש לי עוד כמה דוגמאות מניסיוני עד כמה השיקול הזה חשוב לרופאים/יולדות, ויכול להטות את דעתם.

ברור לי שאצל רובם המוחלט המניע הטהור שלהם הוא רצון נקי וטהור של נתינה ועזרה לזולת.

תאמיני לי הרופאה רוצה אמא בריאה ותינוק בריא, אבל גם לכסות את עצמה, ולפעמים מסתבר שזה סותר.

אז אני חושבת שצריך לבוא ללידה מוכנים עם ידע, לעשות קורס הכנה ללידה קונבנציונאלי טוב (חוץ מקורסים נוספים שודאי עוזרים) כדי שאפשר יהיה להפעיל שיקול דעת. לבוא בגישה חיובית ולא לחפש איפה מופעלים כאן שיקולים זרים, אבל הידע המוקדם יתן את האפשרות לזהות את זה אם זה קורה.

ובודאי שלהפעיל שיקול דעת שלך, למרות אי היותך אשת מקצוע, כמובן תוך כדי הקשבה אמיתית לצוות המטפל. לדעתי זה מאמץ שראוי לעשות מתוקף ההשתדלות, ומעבר לזה זה כבר אמונה ב-ה', גם אם משהו נעלם ממני באותו הזמן, כנראה שבדיוק כך זה היה צריך להיות. 

(ד"א זה אחד היתרונות בדולה, שיש לה את המידע, והיא גם מחוץ ללידה כך שקל לה הרבה יותר גם להבין ולשים לב אם משהו כזה קורה). 

כתבת שבניגוד אלי, אצלך הוא גדל.

נראה שהדברים שלי לא היו מובנים.

אצלי הוא עלה במשקל, לא הייתה בדיקה שלא ראו עליה.

מה שכן כבר בסקירה שנעשתה בשבוע 22-23, ראו שיש פער של בערך שבוע וחצי בין גיל ההריון למשקל.

בתחילת שמיני הפער קצת גדל, היה פער של שבועיים בהמשך הבדיקות הפער הזה נשמר.

זה לא שהוא לא גדל ולא עלה, הוא עלה ודי שמר על עליה יחסית.

ועשו לי בדיקה של תפקודי שליה והיא הייתה תקינה ועם זאת לא לקחנו סיכונים.

בסופו של דבר הוא נולד במשקל שהיה קטן ב 200-300 גרם מההערכה שהיתה יום קודם.

א"א לדעת אם זה שילדתי בזירוז בשבוע 38 עזר לו לעלות מהר במשקל או שהוא היה ממשיך לעלות ברחם עוד.

(עם גיסתי היה סיפור אחר שם בכלל לא הייתה עליה במשקל)

אז הסיפור שלך די דומה לשלי, 

גם אצלי היה הפרש מההתחלה, 

וזה היה לי ברור כי טענתי מההתחלה שזמן העיבור שונה בשבוע, והרופאה פשוט קבעה לפי הכללים.

אבל הוא היה קטן גם בלי קשר ל"מחלוקת" אם יש הפרש בשבוע. 

הפער אצלנו לא גדל. ובכל זאת המליצו על זירוז.

ואני סירבתי, כי לפי המחקר האישי שעשיתי - הבנתי שהערכות המשקל הן ממש לא מדוייקות. (ושוב-השאר היה תקין).

ולכן, באותה נקודה שאת עמדת, בעיני לעשות זירוז היה דווקא לקחת סיכון ולא להימנע ממנו.

זירוז עלול ליצור שרשרת בעיות, ועדיף מאוד להימנע ממנו אם יש דרך אחרת.

וברור שכשצריך - אז עושים! והוא מציל חיים, וכך גם אתם ראיתם זאת לפי נקודת המבט שלכם, ולכן גם עשיתם. 

ובשביל זה אני כותבת את זה פה, בפורום ציבורי, כדי שמי שלא יודעת את הדברים - שתדע - שהערכת משקל זה ממש לא מדוייק, ושרופאים לצערי אכן לפעמים מתחשבים בשיקולים זרים.

ושוב - מה שהיה - הכל בהשגחה וכך בדיוק היה צריך להיות. 

סיפרה לי על תינוקת שהיתה מאושפזת אצלם

האימא הגיע בחודש תשיעי (נראה לי בשבוע 39 לא זוכרת) בגלל מיעוט בתנועות עובר

באלוטרסאונד ראו שיש עדין תנועות, אבל חלשות, אז המליצו לה על זירוז

היא לא רצתה, אמרה שהיא תלך קצת כדי לראות אם היא מצליחה לגדרום ללידה להתחיל

היא חזרה אחרי שעתיים, כבר לא היה תנועות בכלל, וגם ירידה בדופק, אז המליצה לה כבר על ניתוח קיסרי, היא המשיכה לסרב במשך עוד כמה שעות עד שהסכימה

התינוקת נולדה פגועת מוח בצורה קשה מאוד באופן בלתי הפיך אחרי יותר מידי זמן בלי חמצן.

וגם גיסתי סיפרה לי סיפור על אישה שהחליטה שהיא לא רוצה זירוז (כשהלידה לא התקדמה בכלל), ועד שהתינוקת נולדה היא בלעה הרבה יותר מידי מקונאליים. היא מתה. (וזאת היתה בת ראשונה למי שהיא עצמה ילדה יחידה להוריה)

הרופאים לא מטומטמים, הם למדו הרבה. ואם השלייה מתפקדת מעט זה אולי נורמלי לשבוע אבל זה לא טוב לתינוק. קל להפריח אמירות שכאלו באוויר "זה בסדר, זה נורמלי לשבוע שלה" זה אולי בסדר לשלייה, זה לא בסדר לתינוק

וגם מי שמדברת אם התינוק שלה ומכירה אותו ומרגישה שהכל בסדר, מצטערת לסמוחך על התחושות האלו כשהבדיקות מראות אחרת זה פשוט טימטום. אני הרגשתי שהכל בסדר עם הבן שלי, ובכל זאת בספירת דם השיגרתית של גיל שנה הסתבר שהיה לו המוגלובין 6 (!!) לאף אחת אין עיני לייזר, ושיבוש של המערכות לא תמיד מלווה בתחושה רעה

אז שכל אחת תעשה את השיקול שלה - מה יותר חשוב לה, לידה טבעית או החיים והבריאות של התינוק שלה.

חבל להפחיד סתם.

על סמך הסיפורים שלך, כדאי לתת זירוז בשבוע 38 לכלל הנשים...

הריון שנמשך יותר מידי, הוא הריון בסיכון. וזאת בעיה. שלייה מזדקנת זאת בעיה, אפילו אם זה נורמלי לה להזדקן, זה עדין לא טוב לתינוק. (והנקודה בשני הסיפורים זה נשים שסירבו להמלצה של הרופאים כי הכל בסדר, וכי הן לא חייבות להסכים, ובגלל אמירות בדיוק כמו זאת שאת אמרת קודם, והתוצאה היתה הרת אסון)
ולזלזל סתם ככה ברופאים זה לא יפה ולא חכם.

ולגרום לנשים להיות שאננות מידי ולסמוך על כל מיני תחושות חסרות בסיס זה חוסר אחריות.

הרופאים לא עושים את זה סתם בשביל הנוחות שלהם, תהי בטוחה בזה

הם עושים את זה כי הם רוצים אימא בריאה ותינוק בריא.

אבל היי, שכל אחת תעשה מה שהיא רוצה. מי שלידה טבעית עד כדי כך חשובה לה שהיא מוכנה להסתכן, בבקשה החיים שלה, הילד שלה

פרט לשבוע ההריון!

כמובן שאם יש עדות לשילייה לא מתפקדת (להבדיל מסתם "שילייה זקנה/שילייה דרגה 3"), או להתפתחות של רעלת הריון, וגם במקרים של סכרת הריון, אז זה עניין אחר - יש ממצאים אובייקטיביים!

אבל סתם ככה? אפשר להמשיך במעקב, ולחכות! ואני חושבת שכך כדאי לעשות. אני חושבת שאחרת, שכרנו עלול לצאת בהפסדנו. יש מחירים כבדים מאוד לזירוזים (ואני מאמינה שבעתיד גם יהיו מחקרים אודות כך).

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t332569#4115127

ומים מקוניאלים= התינוק בבטן בולע מים ומשתין אותם אם הם נקיים אין בעיה ולפעמים קצת יש בריאות מים וזה יוצא בנשימה, אך אם הם מקוניאלים ולפי הסיפור סמיכים (מאוד מרוכזים ולא דלילים) אז הם יוצרים פקק בריאות ולא יוצאים בנשימה ולכן קוראים לרופא תינוקות כי יש חשש שהתינוק יצטרך סיוע בנשימה... (הנשמה)

שלא נדע!

אבל גם להיות יותר מידי זמן בפנים זה לא בריא.... 

נשים רבות יולדות בשבועות מתקדמים כשהמים צלולים.

וזירוזים גורמים במקרים רבים להפרשת מקוניום אל המים...

קודם כל יש לך זמן לזרוז עד סופ 42 אם מוניטור תקין תנועות את מרגישה רגיל ובאולטרסאונד יש תנועות גוף תנועות נשימה וכמות מים מספקת אין סיבה להיות בלץ בבתי החולים האוניברסיטאים ושלוחותיהן השונות נוהגים להפעיל לידות אז קחי אורך נשימה ושבוע זה הרבה זמן מומלץ מאוד על הירוטרפיה תכיני לך בקבוק ליטר תה שמורכב מקינמון גינגר לואיזה ועלי פטל לשתות במשך היןם עושה הכנה טובה

שווה לנסות ללכת לרבנית אליהו לקבל ברכה עם הטלית של הרב זצ"ל.

סחטיין על הפסח...הלוואי עלי .

ואת בשבוע בכלל מוקדם יותר מהשבוע ה- 42 לא כדאי להלחיץ או להלחץ מזה!!!

משמים נקבע מתי יוולד התינוק כל עוד אין סיבוכים תמתיני עוד טיפ טיפה.

מקווה שהכל יסתדר .

רפואה שלמה, וב"ה לידה קלה ובמהרה.

פשוט, תחשבי בהיגיון, ששום בן אדם ובוודאי לא רופא, לא אומר משהו "סתם" בלי נתונים אובייקטיבים!

מה נראה לנו? שאנחנו נדע נתונים שקיימים והם לא? הם לרוב מבינים יותר ממנו באולטרסאונד,בדיקות דם, ובהשלכות של מצבים מסוימים גם אם כרגע הם יציבים.

בדכ יש להתייעץ עם שניים ללשמוע את דעתם וכמובן להשתמש בידע שלך, ולדרוש הסבר שתהיי שלימה עם מה שאת עושה ותביני גם אותם.

לצוות אכפת רק ממך, הם עברו מרורות כדי להיות רופאים או כל איש צוות, תאמינו לי, בלי שום הנחות על כלום.

כשאני הייתי צריכה ללדת, סחבו אותי 4 שעות עם פתיחה מלאה, בלידה ראשונה, כדי לא להגיע לניתוח. הילד היה תקוע בזווית לא נכונה ולא יכל לצאת.

באו שתי רופאות והנחיתו עלי את הבשורה, אמרתי לה, כמו שחשבתי אז,אפשר לחכות? הוא בסיכון? אם הוא לא בסיכון אני לא רוצה. היא אמרה לי:כרגע, הוא לא בסיכון אבל זה יכול להגיע. באותו זמן הדופק עוד היה יציב, יחסית, אז הוא לא היה בסכנה, אבל ברור שהוא היה בסכנה כי הוא לא יכל לצאת!

מה היה עוזר לי לחכות עןד זמן, הדופק היה יורד עוד, ואז נרוץ לניתוח?

באו שיכנעו אותי, הביאו לי טופס לחתום שאני מוותרת על ניתוח לא ידעתי מה לעשות, בכיתי, היה בלאגן, עד שהחלטתי, שאני עושה את זה וזהו. 

הבעיה ששאלנו בטלפון רב אחד מה לעשות, והוא לא ידיע מה המצב. הוא אמר אם אין סיכון לא לעשות. 

והיה וואחד סיכון! רק שלא הבנתי את זה מייד, רק אחרי הלידה הבנתי את הסכנה.

ב"ה הילד מקסים, מהמם, גאון, אין דברים כאלו..

אז בנות, בואו נהיה נורמטיביות, יש אנשי מקצוע, יש אותנו, ויש שיח מכבד בין שני הצדדים.

גם אני משכתי עד סוף 42, תחילת 43, חיכיתי המון זמן בלי שום סימן,

בסוף אכלתי קצת ריבת אתרוגים, וילדתי למחרת.. זה סגולה ידועה, שבאה יחד עם הזמן של התינוק להיוולד.

מצד ההגיון היה עדיף לעשות ניתוח? גם זה חשוב לי לדעת.

יש משפחות שיולדות בתחילת החודש ה-9, יש כאלה שיולדות רק באמצע ה-10 (או לקראת סופו - כמו המשפחה שלי...).  חלק מההבדל נובע ממועד הביוץ.  במשפחתי, ביוץ קורה ביום ה-24, גם אם המחזור  של 30 יום!

אז ברור שהלידה תתאחר, כי העובר עוד צריך להתפתח, לפחות עוד 10 ימים,,,

חשוב להיות עם יד על הבטן - יש תנועות טובות? יש האטה? מצד אחד - לא לרוץ לניתוח\זירוז כדי להתאים ללו"ז של הרופא ולנוחותו, מאידך, מדובר בחיינו ובחיי העובר, וחשוב לא לזלזל בעצות טובות. וברכת רבנים\רבניות תמיד מועילה

ולהתפלל ולהתפלל ולהתפלל!

כי הרופאות אמרו לי , הוא עדיין ב-1, הוא לא יכול לצאת! 

ואני הייתי ב-ט-ו-ח-ה! שאני אעשה לידה רגילה, טבעית בלי אפידורל כי פחדתי מזה,

אבל בסוף ה' שלח לי כוח, עשיתי, ואז הבנתי ,רק אחכ, שהוא פשוט לא לא לא לא יכל לצאת. הוא היה ממוקם עקום לא בפתח התעלה אלא עם הפנים לצד, והוא לא יכל גם אם הוא רצה מסכן... 4 שעות בפתיחה מלאה יודעת מה זה?

כאבי תופת . 

עם ההטרדה עם ההערות כאלו

זה ממש מטריד שנשים עסוקות בצורה אובססיבית עם המשקל שלי

אם כי אני כן מרוצה מהמשקל שלי (ולא מרוצה מהסיבה שהגעתי אליו)

בעיניי הסיבה שנשים כן מרשות לעצמן להעיר ולהתערב

כי זה לא פוגעני בעיניהן

אלא שיח מתוך קנאה

ועדיין כשקיבלתי כמה הערות ביום זה היה מטריד ביותר (הפסקתי להתייחס להערות והן לאט לאט התאדו)

אחרי הלידה הזאת עליתי במידה והייתי ממש מתוסכלת על זה שבגדים לא עולים עלי - הרגשתי מוזנחת ושאין לי מה ללבוש כל פעם שפתחתי את הארון

ואז קיבלתי מאיזה מישהי הערה שאני לא נראית שילדתי.

ועוד אחת עם הערה שאני בטח לא מתמודדת עם דימוי גוף ומשקל.. אז כן. אני כן.

אף פעם אי אפשר לדעת איפה ההערות האלו תופסות את הצד השני...

חיבוק❤️

בא לך להחמיא? תגידי למישהי שהיא יפה/ נראית טוב

לא צריך להוסיף ירדת/עלית/רזה/שמנה.

לא רלוונטי! לא מתאים. לא נכון.

בדיוק הייתה לי שיחה כזו עם חברה לפני כמה שבועות. ודיברנו על כמה צריך לתת את הדעת לכל מילה שיוצאת מהפה, כי אולי מצד הדוברת היא חושבת שזו מחמאה אבל לעולם לא תדעי איך זה מתקבל בצד השני.

ובכלל בעיניי כל השיח על הנראות החיצונית, צריך לקבל גבולות ופרופורציות..

הלוואי ותזכי בהודעה שלך להאיר את עיניי הסביבה ולו במעט🥰 

אני בטוחה שיש עוד כמה שיסכימו איתי.

אני משתדלת תמיד לדבר ברגישות ובטקט, אבל הודעות כאלה גורמות לי לשתוק ולא לדבר עם אף אחת, אולי לפעמים בצורה קצת פוגעת.

אני אחת לא פטפטנית בכלל וגם ככה לפעמים קשה לי למצוא נושאי שיחה, אז עוד יותר קשה לי אם אני יודעת שאני צריכה להיזהר במלא דברים...

אולי לא עם האישה שלידי על ילדים כי אולי יש לה בעיות פוריות? אולי לא אדבר איתה על בעלי, כי אולי היא רווקה שממש מחפשת או גרושה או אלמנה או שיש לה בעיות בזוגיות? אולי לא אספר לה על הדיאטה היקרה שעשיתי כי היא במשבר כלכלי כרגע? אולי לא אספר משהו על ההורים שלי כי שלה נפטרו?

כן יש מצב שהייתי מחמיאה למישהי, "איזה כיף לך לא רואים שילדת בכלל, בניגוד אליי שקבוע נראית בחודש שביעי" אבל בפירוש לא הייתי חופרת לה כל יום על המשקל.

בכל מקרה חיבוק על החוויה הלא נעימה 🫂

ברור שאם את תדברי על כך שהשמנת, זה לא יפריע לך.

אבל אם מישהו אחר ידבר/יעיר על זה- זה יפריע מאוד.

אז אני אדבר עם חברה שלי שעוד אין לה, על הילדים *שלי*, והיא תדבר על התואר השני *שהיא עושה* ולי כרגע אין אפשרות לעשות.

אבל בחיים זה לא יקרה הפוך, שאני אדבר על הילדים שאין לה או שהיא תשאל אותי לעומקן של הסיבות שבגינן אני לא לומדת.

שתינו משותפות אחת את השנייה, היא על טיפולי פוריות ואני על החסמים, אבל אף אחת לא תתחיל שיחה על הדברים של השנייה.

כך גם במשקל.

אם אני מדברת על המשקל שלי, אין בעיה.

אבל אם אחרת תדבר על המשקל שלי אז יש בעיה.

מסכימה איתך שאי אפשר לא לדבר בכלל,

אבל כשמדברים צריך להתרכז בצד *שלך*,

ולא בצד השני.

מקווה שהצלחתי להסביר את הנקודה שלי🙏

ונשמע מהדברים שלך שאת מאוד רגישה ומשתדלת לכבד את הגבולות של האחר❤️

של השיח שהוא עליי ולא על האחר.

ובאופן כללי נשמע שאת אדם מאוד רגיש ופחות הבן אדם שיפגע😍

אז אין לך מה לחשוש❤️

ובכללי תמיד אפשר לדבר על הכל, עם יד על הדופק ולהרגיש את האדם שנמצא מולך.. 

בעבר הייתי רזה מאוד מאוד באמת ברמה קיצונית, לא עשיתי כלום בשביל זה, אכלתי רגיל התנהלתי ממש רגיל... ועדיין חברות של אמא שלי שאין לי שום קשר אליהן מצאו לנכון לגשת אליי ולצעוק עליי שאני אפסיק עם הדיאטה הזו, שאני נראית רע וגרוע וזה בכלל לא מחמיא ונשי, כאילו יש לי מה לעשות עם ההערות האלה, והן כמובן לא הסתפקו בזה אלא פנו גם לאמא שלי ודרשו ממנה שתעיר לי.

אפשר לדבר על המון דברים, בעיקר תלוי איך

אני לא מעירה על משקל אף פעם, גם לא כשאני יודעת שחברה שלי עשתה דיאטה.

אם היא העלתה, על עצמה, אני אגיב בעדינות. ועל ההתמדה, לא על ההיבט הפיזי של הירידה.

לא. זה לא כמו לדבר על ילדים או הורים למשל. כי נגיד ילדים, יכול להיות שלמישהי זה מאוד רגיש כי פוריות, אבל אצלך, זה מאוד חיובי ומשמח וחלק גדול בקטע טוב מהחיים שלך.

משקל זה לא באמת ככה. יש כאלו שאחלה להן עם המשקל שלהן ולא היו רוצות שהוא ישתנה. לא מכירה מישהי שהמשקל שלה אקטיבית משמח אותה בצורה טבעית ובריאה. (מכירה מקרים שזה ממש "שימח", ואלו היו מקרים של הפרעת אכילה ממש רצינית).

נכון, יש כאלו שעושות דיאטה מאוזנת, ושמחות בירידה במשקל וכו'. אבל גם אז, להערות יש פוטנציאל לעודד כיוון של הפרעת אכילה. 

עדיף לשתוק מאשר לומר דברים שעלולים לפגוע

(סייג לחוכמה שתיקה)

אם רוצים להחמיא על מראה אפשר לומר באופן ברור את רזה ויפה

לא רואה טעם לומר למישהי שלא רואים שהיא ילדה

באופן כללי כדאי להסתכל על שפת הגוף של מי שמשוחחים איתו כדי לראות האם נוח לו בשיחה או לא

אם לא נוח לו כדאי לסיים עם השיחה וללמוד מזה לפעם הבאה להתנסח בצורה שלא תציק

זה גם מלא פעמים מגיע מנשים שמנות ששונאות שמעירים להן על משקל

ועדיין הן חושבות שלצד ההפוך זה בסדר!

הזוי ..

ולפעמים זה מנוסח עוד יותר בחוסר טקט-

עוד רגע את נעלמת

את בטוחה שאת אוכלת?

מה יהיה, את מצטמקת מיום ליום...

למה את ככ רזה?

ועוד ועוד 🤦

פשוט

לא

רלונטי!!

אוף 

והדוגמאות שנתת- בדיוק!

אחד לאחד...

ואם זה היה הפוך- אז היה ברור לכולם למה זה לא לגיטימי.

בתור נערה קראו לי ילדת שואה

עפרון..

ומוכרת בחנות בגדים שאלה אם צריך להזמין את הרווחה כי כנראה אין לי אוכל בבית . פשוט מעצבןןן ולאישה מלאה בחיים לא ידברו ככה כי זה פוגע..

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..

(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)

הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.

גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..

לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

אבעלי לא ענה לי אם הוא בעניין שנצטרף לאתגר (שלחתי לו הודעה בבוקר והוא היה עסוק..)

אבל הפלאפון שלי היה בצד כל השעתיים

והפלאפון שלו שימש בעיקר כמצלמה של היום הולדת שהייתה פה יחד עם הדלקת נרות

היה פה ערב יפה ב"ה.

תודה שוב על הרמת הכפפה!

רוב הזמן מאז הדלקת נרות הייתי בלי הפלאפון,

ומעכשיו עד שכל הילדים ישנים, כולל המתבגרים..

לא נכנסתי לאינטרנט בכלל, אבל נזכרתי במשהו שהייתי צריכה לברר ומפה לשם התעכבתי עם הפלאפון מעבר למה שתכננתי...

מקווה שמחר ילך טוב יותר..

אשרייך לגמרי!!

אוהבת את המבט הישר - זה לא שלא היה או שהיה גרוע - היה חצי חצי.. ממש עומד במקום טוב ובפרופורציות נכונות!

ומחר (היום..) יום חדש - ננסה שוב ונתחיל מההתחלה!

בהצלחה היום! תעדכני.. 

הייתי כמעט 3 שעות ללא...

שיחקתי עם הילדים בסביבונים, סיפרנו גברת קרש ומר מערוך עם דמויות והצגה, הכנו לביבות תפוא והיה ממש זמן איכותי.

ואי כזה משמח לשמוע!

קשור מאוד לנושא השרשור

הרב אייל ורד:

הרב מתייחס רק למה שקורה שמחצינים, ובכלל לא למה שנכנס הביתה. לי זה נתן נקודות למחשבה גם בכיוון הזה...

הצפון זה אזור מאוד מאוד נרחב

למה את מתכוונת? אזור הגולן/ הגליל העליון/ אזור חיפה והקריות/ אזור עפולה?

אבל אנחנו מגיעים מרחוק

כמעט לא מכירים את הצפון

ככה שגם נסיעות של שעה מיעד ליעד זה משתלם לנו

גמישים

זה לונה פארק שווה ממש שכל המשפחה תהנה עם מלא מתקנים.

אולי מדעטק בחיפה גם יתאים, זה מוזיאון מדעי. הגדולים שלך מאוד יהנו הקטן פחות.

אפשר לעשות רכבלית בחיפה במחיר בדיחה של נסיעה בתחבורה ציבורית.

זה ישוב דרוזי הם ממש בסדר ונחמדים ומפוצץ שם יהודים

אין שם אוכל כשר מין הסתם חח אז הם מקצים למעלה קומה שאפשר לשבת בה ולאכול..

לא יודעת איך זה יהיה לכם עם המזג אוויר.

בטיולים בטבע באזור עמק המעיינות יש המון המון נחלים יפייפים.

מקומות פתוחים כנראה שמאוד בוצי עכשיו

אבל שמורות טבע בתשלום בטח יהיה יותר פשוט עם שבילים מסודרים.

אתם יכולים גם להצפין עוד יותר ולהגיע לבנייאס ולשמורת תל דן וכמובן לחרמון - לדעתי עכשיו עוד לא מושלג.

בטח שרוצים טבע

אני בונה על השמש שבעז"ה לא יהיה קור מטריד

וכמובן אלביש היטב

הבת שלי רוצה אגמון החולה

זה שווה?

וכמובן אשמח לעוד רעיונות למלא את הימים

לנו כשיצא להיות שם שכרנו רכב גולף לנסיעה בשבילים

אפשר גם לשכור אופניים לילדים הגדולים אם אין להם בעיה לרכב הרבה זמן.

אולי כדאי לשאול אותם אם אין בעיה של בוץ.

והכל ממש יפה וירוק ורענן כזה

החיסרון הוא שאי אפשר להיכנס למים..

ולכן זה יותר מסלולים  יפים

והאטרקציות הן תצפיות מיוחדות או מסלולים עם חלק מגניב של יתדות או משהו...

החולה זה מאודדד צפונה, השאלה אם יש לכם כוח ככ צפון..

אולי איזור הכנרת

יש את מסלול הארבל שהוא מהמם

אפשר נחל עמוד ואז גם ביקור במירון/ צפת

ועכשיו אני נזכרת שיש נחלים עם מפלים שזורמים רק בחורף

ואז שווה לבקר

למרות שלא יודעת אם יעניין את הילדים וגם אם הזרימה התחילה כי לא ירד עד כה הרבה גשמים...

בהצלחה!!

לגבי אטרקציות אולי אפשר לשלב

גם מסלולים יפים ששווים את הנסיעה

וגם אטרקציות משפחתיות שיש בעיקרון גם ליד הבית אבל בעצם זה שונה שזה חלק מחופשה משפחתית וזמן איכות משפחתי...

כי לפעמים יש כל מיני צרכים בתוך המשפחה וחלק רוצים גם אטרקציות ולא רק טבע.. אז שיהיה גם וגם...

סכר אלומות -

חונים ליד האתר 'רוב רוי'

והולכים איזה רבע שעה דרומה בשביל סלול לאורך נהר הירדן עד לסכר. ואפשר גם להמשיך הלאה.

הליכה ממש נעימה וכיפית.

עוד מקום יפה- יער שוייץ

אפשר להתחיל מכאן, בקטע של שביל ישראל-

שדרות ספיר · טבריה

בילדות האחרונות אף השתמשתי בטיולון מהלידה...

בכל אופן, אם העגלה יקרה יחסית, אז זו סיבה טובה לשמור עליה במצב טוב בשביל הילדים הבאים בע"ה, ולקנות טיולון שהוא יחסית זול ובו להשתמש עד שלא יהיה צורך יותר בעגלה בכלל.

וגם זה שאפשר לשים את שני הילדים ביחד - זה יתרון גדול בעיניי... (רק צריך לשים לב שהגדולה זהירה מספיק על הקטן)

הרבה יותר קליל וכיפי.

וגם אוהבת לקנות אותו ביד 2 ואז זה גם לא הרבה כסף...

לא מזמן חידשתי טיולון, בה מצאתי במצב מעולה קרוב לבית

מתכוונות לטיולון שהוא לא של העגלה?

זה כזה כבד ומסורבל

לא מבינה מה טוב בזה

)כן מבינה. זה יותר יציב, לפעמים, וגם אפשר להפוך את הפנים לכוון האם. לא שווה בעיני(

אחרי שיהיה לך טיולון קליל כזה לא תביני איך חשבת בכלל על משהו אחר

יותר כבד. יציב. אפשר לשים 2 ילדים לפעמים והכל טוב.

אפשר לתלות קניות.

חיסרון - שוחק ממש ויש מצב שלא ישרוד מתישהו.

בעבר הייתי עם טיולון נפרד זול (וילדים אחרים שכבר גדולים). הטיולןן אם היה עמוס בקניות ובלי ילד היה מתהפך. לא היה מקום ל2 ילדים. ובסוף הוא נשבר אחרי שימוש של כמה שנים 

עד שהם יושבים יציב ועם מספיק משקל.

בערך עד גיל שנה.

כשהם קטנים ורזים (לפחות אצלי) ולא יציבים, אז מרגיש לי כאילו הטיולון (לא של העגלה) לא מחזיק אותם וקל מידי...

הטיולון של העגלה לפעמים גם יותר סגור ומוגן שזה טוב לך עכשיו בחורף. 

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!

לא שאיבות אבל כוס טפטופים. לי ממש עזר בלילות הראשונים, גם לא התעסקתי עם סטריליזציה זרקתי את הטיפות שהוצאתי. לא הסוג שמתלבש שלא כזה שאפשר טיפה ללחוץ אז זו שאיבה סופר עדינה, הוצאתי כמה מל וזה עשה הבדל. אבל זוכרת את זה יותר מיומיים...

מזל טוב, תרגישי טוב!!

תקפיאי מגבות עם מים שסחטת או פדים רטובים

)אני לקחתי מהבית חולים כמה פדים קפואים כאלה וכלפעם שהתחמם עלי הקפאתי שוב)

ושימי על עצמך איפה שגדוש וכואב

אצלי ממש עזר 

רק סחטתי להקלה

כן שמתי בין ההנקות כזה שתמיד יהיה עלי וכל פעם החלפתי לאחרים כשהתחמם

עדיין כואב...

ועד שהקטנה ישנה אני לא מצליחה לישון מהכאבים

ואני לוקחת אדוויל

אצלי עובר לחלוטין בערך שבוע אחרי הלידה.

אני כן שאבתי עד להקלה משמעותית, בהתחלה אפילו פעמיים-שלוש ביום ואז פעם ביום, ראיתי שאצלי זה לא הגביר את החלב (עובדה שאחרי מספר ימים זה ירד) אבל מאוד הקל ומנע דלקת (באחת הלידות הקודמות ניסיתי בלי לשאוב כי אומרים שזה לא נכון לשאוב בשלב הזה, כן סחטתי ועיסיתי את המקום ונוצרה לי דלקת).

מה המרחק מהבית? 

אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה

היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא

גרים רחוק. אזור השעה נסיעה... 

לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...

אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.

לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה

כמה זמן את מתכננת להיות אצל ההורים? זה משמעותי להחלטה בעיני

אם יש לילד מספיק בגדים הייתי מכינה תיק עם 4-5 סטים, פיג'מה וכו' כדי שיהיה מוכן כבר

אם לא אז מכינה תיק עם דברים ליום- יומיים של הלידה ואחכ שבעלך יביא לו את השאר להורים שלך

וגם של התנהלות

למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...

אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.

הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.

עוד נקודות

כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים

האם יש שם ואצלכם מייבש

מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(

אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)

תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת

אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים

אלא אם כן בעלך ממש בעניינים, ויודע מה להביא.

1. כן כדאי להביא איתך משאבה ידנית, לא תמיד צריך אבל יש מקרים שצריך ותמיד טוב שיהיה לך כבר בביח

2. כן עדיף

תכיני תיק רק לזמן השהות בביח ולפני שאת נוסעת להורים תעברי בבית ותכיני לך תיק

ולילד הפעוט תביאי 10 חליפות ו-2 פיג'מות לא תצטרכי יותר מזה לדעתי

וממש מתאים לחנוכה!

לק"י

הם נהנים מדברים קטנים.

בני כמה הם?

לק"י

אפשר טפטופי ניירות על דף עם הגדול.

לקחת גליל נייר, להדביק מסקנטייפ על צד אחד (על הפתח), לצייר עליו עם טוש לא מחיק, ואז להכניס פנס לתוך הגליל ולהאיר על הקיר.

לאפות ביחד עוגיות או לקשט סופגניות.

לשיר ולרקוד.

ואנחנו גם עושים סביבון עם הפתעות בפנים. אפשר לתת לילדים לקשט.

אלא אם יש במתנס השכונתי,

ואז מה שהם מבינים, זה נחמד בלי טרחה מרובה.

אם תלכי להצגות בסגנון של תיאטרון, מה תעשי אם הקטנה תבכה והגדול ירצה להישאר בהצגה?

וגם תכלס חבל על הכסף.

אפשר לעשות כל יום משהו אחר קטן נחמד.

אתלי מאוד אהבו פנסים וסביבונים מדליקי אורות או צבעוניים.

אפשר להכין להם כתרים (או לשמור מהגן אם שרד..)

שירים, ריקודים קצת, ארוחת ערב וזהו..

את מדליקה איתם נרות?

אם הם הולכים לישון לפני שבעלך חוזר, כדאי להדליק איתם גם לפני כן כשהם ערים עדיין

ואח"כ את ההדלקה האמיתית תעשו אתם כזוג.

הכנתי סביבון מקרטון(כמו שיש בגן, ואפשר להגזים פחות ולקנות מוכן..)

ואז כל יום אחרי הדלקת נרות יש הפתעה קטנה בסביבון.. לא משהו גדול בכלל! אני שמה בדכ יצירות/הפתעות של שקל כאלה/דברים שגם ככה תכננו לקנות(נגיד השנה ביום הראשון יהיה פניני הלכה לילדים החדש של חנוכה, שאר הימים יהיו ממגירת ההפתעות אלא אם במקרה אגיע לחנות לקנות דברים במיוחד)

זה משהו שממש מחכים לו והופך את כל החוויה של הדלקת נרות לזמן משפחתי כייפי..

מדליקים נרות

שרים מעוז צור

מביאים סביבון הפתעות

ואז נשארים ביחד סביב הנרות, לפעמים יש משהו טעים כמו ספינגים אבל לא כל יום, מתעסקים בהפתעה החדשה, מנגנים קצת אם זורם, משחקים בסביבונים... ואז ארוחת ערב ולישון

זה עדיין החג הכי כייפי שיש!

אפשר גם לעשות יצירות לקשט את הבית זה גם מכניס לאווירה ממש

ורוקדים איתן.. זה עושה אווירה כיפית ולא דורש הרבה.

בימים שאנחנו בבית אם יש לי כח,  מכינה משהו שמתאים לחג- לביבות/ ספינג' משהו שובר שגרה קצת

קנינו להם דברים של יצירה - לצביעה, וחוברת למי שרלוונטי (ממקסטוק, משהו חמוד של חנוכה) וכל יום נעשה יצירה או שנכין מאכל טעים (לאו דוקא קשור לחנוכה) או משהו בסגנון.

אולי נקבע גם הדלקת נרות אחת עם שכנים שהם חברים.

ילדים בגיל הזה לא צריכים הרבה. פעילות אחת נעימה זה חוויה מספיקה בשבילם 

שירים של חנוכה, לרקוד איתם, לשחק על הרצפה בסביבונים ולטגן סופגניה. מהמם.

הצגות בעיני זה לרוב תרבות יוון ואז זה יוצא בדיוק ההיפך החג... 

אתמול רקדנו, שיחקנו בסביבונים, קיבלו מטבע שוקולד ושרנו את הסביבון ישן שהם מאוד אוהבים וזה סוג של פעילות.

אנחנו גם יוצאים כל ערב להדלקה בשכונה עם חבד, הם מאוד אוהבים.

בעיקרון בשנים קודמות קניתי כמה הפתעות קטנות וכל יום קיבלו משהו.

היום ניתן להם פנסים ונחשיך את הבית, בשנים קודמות אהבו לטייל בבית החשוך עם הפנס. אפשר לשחק מחבואים ככה.

עוד יום, יצירה לחנוכה מהסטוק

ועל השאר עוד לא חשבתי