תפילה! ותדברי עם התינוק....

בהצלחה! בקלות! בבריאות!

כן עשיתי את זה דיברתי איתו כל חודש 9 והוא לא יוצא!!! אני ממש מפחדת מהזירוז...

הפרשת חלה..והכי חשוב להרפות. יש גם לידות טובות שמתחילות בזירוז.

איזו לידה זאת שלך?

אולי היה טעות בחישוב התאריך?

חיבוק גדול 

אבל אם היה טעות בחישוה הרופא לא היה רואה את זה? הפרשת חלה כבר 3 פעמים!!! עשיתי כל מה שרק אפשר!!!!!

ועד מחר אלוקים גדול..בע"ה הלילה..

ובתת מודע שלך את פשוט עוצרת את התהליך בלי ששמת לב. את צריכה לדעת שהוא יצא בסוף לא משנה מתי אבל הוא יצא...והיום עם כל הטכנולוגיה המתחדשת אין לך מה לפחד בסוף התהליך את תהיי עם האוצר על הידיים.פשוט תרפי תחשבי חיובי .תחשבי על האוצריקו שלך וגם תעלי ותרדי מדרגות שתיים שתיים,תחזיקי בשיש ותעמדי בפיסוק ואז תכרעי כמו צפרדע תרדי ותזדקפי כמה פעמים ויש לי עוד כל מיני רעיונות אם את רוצה תדברי איתי באישי

מזכירה לך שהרופאים מייעצים לך לזרז. זו לא משטרה.

ואני הייתי מחליפה את המילה "זירוז" ב"שיבוש", מכיוון שאם הלידה עוד לא התחילה, השיבוש בעיקר משבש ולא מזרז.

אם את מרגישה טוב, והתינוק מרגיש טוב (ואת יודעת כי את מדברת איתו כבר 9 חודשים), ואין סיבה אובייקטיבית לזרז (השילייה מתפקדת בהתאם לגילה), אז אין צורך לזרז!

אני אספר לך משהו מצחיק.

פעם הריון היה נמשך 40 שבועות. אחרי 42 שבועות, היו שולחים אוטומטית לזרוז.

בשנים האחרונות התחילו לזרז אחרי 41 שבועות, ואפילו פחות מזה.

לא מזמן קראתי שכנראה שיחליטו שהריון נמשך רק 39 שבועות, מאחר והממוצע הפך נמוך יותר (אחרי שהתחילו לזרז יותר ויותר מוקדם...).

לא למות מצחוק?! (בעצם, מבכי...)

את יכולה להגיד לרופאים "תודה רבה על העצה ועל הדאגה. אני אחזור לביקורת שוב מחר!" (ותהיי מוכנה ללחץ יותר ויותר כבד, עם הפחדות ואימים, למרבה הצער...).

בהצלחה בכל דרך בה תבחרי! לא פשוט!

הקטע עם ירידת הממוצע בגלל הזירוזים הוא אמיתי?

יש מקור?

תודה!

קטע... מצאתי שני קישורים צ'יק צ'ק, ואז כתבתי שאני לא יכולה לחפש את המקור שכתבתי כי אני ממהרת, וכנראה שמרוב שמיהרתי, גם את שני הקישורים האלה זרקתי לפח במקום ללחוץ על "שלח"

http://doula.co.il/233307&parent_group=232977

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3235302,00.html

מסתבר שהיתה לי איזה אי-הבנה אצלך קודם - חשבתי שאת אומרת משהו קצת אחר.

תודה רבה בכל אופן. עכשיו ברור לי על מה מדובר.

הם מראים על לידה לפני 37, על קשיים של תינוקות ולא על זרוזים בשבוע 41-42.

תראי מי מכותב במאמרים ומה המגמה שלהם.....

הם ממש לא אובייקטיבים!!

נכון שתינוק שנולד לפני הזמן (לפני 37-36) צריך עזרה נשימתית.

יתרונות? מול חסרונות? 

ממש לא להביא ראיה לנשים שלא כל כך מבינות ברפואה ומחקרים רפואיים, אפילו שזה פורסם בחדשות....

לי לדוג' המליצו על זירוז כי התינוק היה קטן,

לא הבנתי את ההיגיון שכן יחסית לעצמו הוא גדל כל הזמן.

בסופו של דבר ילדתי בסוף שבוע 42, במשקל של 2580 (אפגר 5:5, החזיק את הראש מהלידה!!!)

מה היה קורה אילו הייתי מסכימה לזירוז שבועיים קודם? חודש קודם?? ונדמה לי שההמלצה הראשונה היתה אפילו חודש וחצי קודם...(מזכירה שבשבועות האחרונים הם גודלים הכי הרבה, כך שזה היה יכול להיות מאוד מאוד מאוד משמעותי)

לא סתם סירבתי לזירוז, הפעלתי הגיון פשוט ותיחקרתי את הרופאים, וראיתי שההסברים שלהם נודפים ריח של כיסתו"ח. 

אבל לא פשוט לעמוד מול מערכת. במיוחד שלפעמים ההמלצות הן באמת טובות ונכונות. תבדקו טוב טוב!

משום מה היה לי זכור שזה עד 5

כן אני יודעת מה זה משקלים נמוכים הטווח שילדתי הוא 2.190 ל-2.580, מעקב גדילה של העובר מתחילת שליש 3.כשלקראת תשיעי מתחילים לדבר איתי במושגים של IUGR

כשהמליצו לי בבי"ח, בלידה הראשונה (שבוע 38), לעשות זירוז בגלל המשקל הנמוך כ"כ שאלתי את הרופא- למה שהוא לא ישאר בפנים ושיגדל עוד קצת?

הרופא ענה לי (בלי הסברים מגומגמים ולא בשביל הכסת"ח) שאם עד עכשיו הוא לא כ"כ עלה בשבועיים- שלושה שנשארו עד סוף תשיעי הוא לא יעשה פתאום קפיצה בגדילה, להיפך ההאטה יכולה להמשיך וגם שככל שהתינוק יותר קטן, כך יש לו סיכוי יותר גבוה להיכנס למצוקה ולעומת זאת בחוץ יהיה לו יותר סיכוי להעלות במשקלו- וככה היה בחודשים הראשונים הוא די צימצם את הפער של המשקל.

בכל זאת לא הסכמתי מיד לזירוז בלי לשקול עם בעלי ולהתייעץ עם גורמים נוספים. דיברנו עם הרב פירר (שידוע כמישהו שלא ממהר לתת הוראה לזרז), ללכת מיד בבוקר למחרת לבי"ח ולעשות זירוז.

ואם גיסתי לא הייתה מקשיבה לרופאים שאמרו לה בסוף שמיני שהעובר לא גדל במשך 3 שבועות, אני לא רוצה לחשוב איך זה היה עלול להסתיים (רמז- אחרי הלידה, שהייתה עם זירוז גילו שחבל הטבור היה כרוך סביבו).

לא היתה ירידה בגדילה אצלו

לעשות זירוז היה מנוגד לכל היגיון

וזה היה הדבר השני בהריון הזה שניסו לשכנע אותנו (שכנוע שכלל איומים והפחדות) רק כדי לכסות את עצמם. 

גם במהלך הלידה השלישית היו דברים כאלו. בנס נגמר ללא ניתוח.

רפואה זה דבר מדהים ומציל חיים, לפי שאת מספרת זה מה שקרה אצלך,

אבל לצערי זה ממש לא תמיד נקי משיקולים זרים שלא לטובת החולה.

תפני לאנשי מקצוע נוספים, חוות דעת בלי שיקולים אישיים, בי"ח אחר, הרב פירר, מכון פוע"ה ועוד אבל רק להתנגד כי זה כסת"ח, בפעם הבאה זה יפגע בך חס ושלום. 

תאמיני לי הרופאה רוצה אמא בריאה ותינוק בריא ולא רק שלא תתבעי אותם עוד 20 שנה....

זו הסיבה הראשונה שהם עוסקים במקצוע, לצערנו יש כ"כ הרבה תביעות בנושא לידה שאין ברירה להיות יותר זהירים ולהציע לך את כל מגוון האפשרויות שלא תגידי לא אמרו לי, אם הייתי יודעת שזה משפיע ככה הייתי מתנהגת אחרת ועוד כל מיני תרוצים....

אל תעשי מעקב אם את גם ככה לא מתכוונת להשתמש בנתונים שאת מקבלת.... תבואי מתי שנראה לך שאת יולדת ומה שיצא יצא...

איפה קראת שהתנגדתי רק כי שמתי לב שהם מוטים כדי לכסות את עצמם (וסליחה על הביטוי הקודם, ראשי תיבות של מילה שאני לא מוציאה מפי)??

והמשפט האחרון שלך ???

ולא שמת לב למה שכתבתי?? בעצם זה שהתנגדתי הצלתי את הילד שלי!!

כל מה שעשיתי היה עם שיקול דעת מעמיק ותוך כדי התייעצויות, תוך כדי שיחה עם הרופאים.

ותוך כדי המשך מעקב ובדיקות.

לדוגמא - בניגוד לאמא מסורה, אצלי היה ברור שהוא ממשיך לגדול. והלכתי גם למעקב של איכות ההעברה מהשיליה שהיתה תקינה. 

קראתי המון חומר ולמדתי את הנושא, ממקורות שונים, בעיקר קונבנציונאליים אך גם אלטרנטיביים.

והמסקנה היתה ללכת כנגד המלצת הרופאים המטפלים. וכן, בשביל זה הפעלתי את שיקול הדעת שלי, אבל הכל על סמך הנתונים שהרופאים אמרו, פשוט היה זועק להפעיל פה מסננת. 

התייעצתי גם עם אנשי מקצוע בתחום שאני מכירה (משפחה וחברות)

וזה היה כל כך ברור, עד כדי כך שפשוט לא היה צורך להמשיך להתייעץ.

וחוץ מזה שגם באותו זמן זה היה ברור שזה מה שנכון לעשות,

במבט לאחור אפשר כאמור לראות עד כמה זה היה יכול לגרום לנזק.

ד"א - הם בעצמם ירדו בסוף מההמלצה על זירוז: הרופאה שלחה אותי לזירוז (לפני כן זה היה דבר שדובר עליו והוזכר ככיוון להמשך כמה פעמים אך לא חובה כאן ועכשיו), אני הלכתי עם ההפנייה למרות שמאוד לא רציתי זירוז, הלכתי לעשות בדיקות וחשבנו שאם גם הן יעידו על הצורך לעשות זירוז נמשיך להתייעץ (כי אז, מלמידת הנושא, ידענו שעצם הזירוז יכול לגרום חו"ח לנזק, בלי קשר לעניין המשקל) עם אנשי מקצוע נוספים (כמובן אלא אם כן הממצאים יעידו שחייבים ממש עכשיו עכשיו להוציא) 

הגענו לבית חולים והפנו אותנו שוב להערכת משקל.

ולהלן התוצאות (פתחתי הפעם את הקלסר כדי לא להיות מושפעת מטמטמות למיניהן ):

בדיקה שעשיתי במסגרת מעקב הריון עודף במרפאה המיועדת לכך:

אולטרסאונד, מרפאת לין חיפה, 5.1.06: גיל הריון: 39.1 משקל ילוד  2616

בדיקה שעשיתי בבית החולים במסגרת הבדיקות המקדימות לזירוז:

אולטרסאונד, בית חולים בני ציון, 9.1.06: גיל הריון: 39.5 משקל הילוד 3100

ובסוף... 

הלידה ב 21.1.06, בי"ח לניאדו, גיל הריון 41.3 והמשקל... 2580

ז"א, בהפרש של 4 ימים, העובר שלי "גדל בחצי קילו" לפי ההערכה וזה השקיט את הרופאים (למרות שזה היה דווקא מנוגד להיגיון, כי הערכות קודמות היו בסדר גודל אחר).

ובסוף, שבועיים אחר כך (ומזכירה שוב שבשבועות אלו הגדילה הכי משמעותית), הוא נולד במשקל נמוך מההערכה שהיתה לפני שבועיים!

זאת דוגמא לידע, שאפשר על ידי קריאה ומחקר להיחשף אליו גם אם אני לא אשת מקצוע. וזה באמת מה שידעתי- שהבדיקות האלו, שעל סמך זה הם רוצים שאזרז, הן ממש לא מדוייקות. הן כן נותנות אינדיקציה חשובה שחייבים להתחשב בה, במיוחד במקרי קצה. אבל ראיתי שכשאני באותה מעבדה וטכנאית - הערכת המשקל גדלה בקצב טוב (רואים לפי הגרף). שהמעקב על המעבר בין השיליה לעובר תקין. 

הלכתי כל הזמן לבדיקות, הרגשתי כל הזמן תנועות טובות.

הייתי אחראית לגמרי, ומה לעשות, לפעמים זה אומר להתנגד להמלצה הרפואית. (שהיתה עד שהלכתי ממש לזירוז) 

ומה היה קורה אם בבדיקה בביה"ח שוב היו מגלים משקל קטן? ברור לי שמה שהייתי עושה הוא כך: בשלב הראשון, לעשות מה שעשיתי כל ההריון - ללמוד, לשאול ולהתעניין אצל הרופאים המטפלים. לברר שוב אם אין משהו שפיספסתי, אם אכן זה מנוגד להיגיון, לנסות לעשות שוב בדיקות כגון מעבר תקין מהשילייה לעובר. אם המסקנה נשארת בעינה, ואני לא מצליחה לשכנע את הרופאים המטפלים,

אז בשלב השני: למצוא מומחה בתחום, שקיבלתי עליו המלצות, וללכת אליו באופן פרטי. אני בטוחה ב-99% שהיה ממליץ לא לזרז.  

אולי הייתי מתייעצת עם רב מקובל (הרב שלנו אומר שמה שהרופא אומר, אז לא בטוח...)

בעברי ניתוחי עיניים ואזניים ו-3 לידות, וגם הריון עם מעקב מיוחד 

ויש לי עוד כמה דוגמאות מניסיוני עד כמה השיקול הזה חשוב לרופאים/יולדות, ויכול להטות את דעתם.

ברור לי שאצל רובם המוחלט המניע הטהור שלהם הוא רצון נקי וטהור של נתינה ועזרה לזולת.

תאמיני לי הרופאה רוצה אמא בריאה ותינוק בריא, אבל גם לכסות את עצמה, ולפעמים מסתבר שזה סותר.

אז אני חושבת שצריך לבוא ללידה מוכנים עם ידע, לעשות קורס הכנה ללידה קונבנציונאלי טוב (חוץ מקורסים נוספים שודאי עוזרים) כדי שאפשר יהיה להפעיל שיקול דעת. לבוא בגישה חיובית ולא לחפש איפה מופעלים כאן שיקולים זרים, אבל הידע המוקדם יתן את האפשרות לזהות את זה אם זה קורה.

ובודאי שלהפעיל שיקול דעת שלך, למרות אי היותך אשת מקצוע, כמובן תוך כדי הקשבה אמיתית לצוות המטפל. לדעתי זה מאמץ שראוי לעשות מתוקף ההשתדלות, ומעבר לזה זה כבר אמונה ב-ה', גם אם משהו נעלם ממני באותו הזמן, כנראה שבדיוק כך זה היה צריך להיות. 

(ד"א זה אחד היתרונות בדולה, שיש לה את המידע, והיא גם מחוץ ללידה כך שקל לה הרבה יותר גם להבין ולשים לב אם משהו כזה קורה). 

כתבת שבניגוד אלי, אצלך הוא גדל.

נראה שהדברים שלי לא היו מובנים.

אצלי הוא עלה במשקל, לא הייתה בדיקה שלא ראו עליה.

מה שכן כבר בסקירה שנעשתה בשבוע 22-23, ראו שיש פער של בערך שבוע וחצי בין גיל ההריון למשקל.

בתחילת שמיני הפער קצת גדל, היה פער של שבועיים בהמשך הבדיקות הפער הזה נשמר.

זה לא שהוא לא גדל ולא עלה, הוא עלה ודי שמר על עליה יחסית.

ועשו לי בדיקה של תפקודי שליה והיא הייתה תקינה ועם זאת לא לקחנו סיכונים.

בסופו של דבר הוא נולד במשקל שהיה קטן ב 200-300 גרם מההערכה שהיתה יום קודם.

א"א לדעת אם זה שילדתי בזירוז בשבוע 38 עזר לו לעלות מהר במשקל או שהוא היה ממשיך לעלות ברחם עוד.

(עם גיסתי היה סיפור אחר שם בכלל לא הייתה עליה במשקל)

אז הסיפור שלך די דומה לשלי, 

גם אצלי היה הפרש מההתחלה, 

וזה היה לי ברור כי טענתי מההתחלה שזמן העיבור שונה בשבוע, והרופאה פשוט קבעה לפי הכללים.

אבל הוא היה קטן גם בלי קשר ל"מחלוקת" אם יש הפרש בשבוע. 

הפער אצלנו לא גדל. ובכל זאת המליצו על זירוז.

ואני סירבתי, כי לפי המחקר האישי שעשיתי - הבנתי שהערכות המשקל הן ממש לא מדוייקות. (ושוב-השאר היה תקין).

ולכן, באותה נקודה שאת עמדת, בעיני לעשות זירוז היה דווקא לקחת סיכון ולא להימנע ממנו.

זירוז עלול ליצור שרשרת בעיות, ועדיף מאוד להימנע ממנו אם יש דרך אחרת.

וברור שכשצריך - אז עושים! והוא מציל חיים, וכך גם אתם ראיתם זאת לפי נקודת המבט שלכם, ולכן גם עשיתם. 

ובשביל זה אני כותבת את זה פה, בפורום ציבורי, כדי שמי שלא יודעת את הדברים - שתדע - שהערכת משקל זה ממש לא מדוייק, ושרופאים לצערי אכן לפעמים מתחשבים בשיקולים זרים.

ושוב - מה שהיה - הכל בהשגחה וכך בדיוק היה צריך להיות. 

סיפרה לי על תינוקת שהיתה מאושפזת אצלם

האימא הגיע בחודש תשיעי (נראה לי בשבוע 39 לא זוכרת) בגלל מיעוט בתנועות עובר

באלוטרסאונד ראו שיש עדין תנועות, אבל חלשות, אז המליצו לה על זירוז

היא לא רצתה, אמרה שהיא תלך קצת כדי לראות אם היא מצליחה לגדרום ללידה להתחיל

היא חזרה אחרי שעתיים, כבר לא היה תנועות בכלל, וגם ירידה בדופק, אז המליצה לה כבר על ניתוח קיסרי, היא המשיכה לסרב במשך עוד כמה שעות עד שהסכימה

התינוקת נולדה פגועת מוח בצורה קשה מאוד באופן בלתי הפיך אחרי יותר מידי זמן בלי חמצן.

וגם גיסתי סיפרה לי סיפור על אישה שהחליטה שהיא לא רוצה זירוז (כשהלידה לא התקדמה בכלל), ועד שהתינוקת נולדה היא בלעה הרבה יותר מידי מקונאליים. היא מתה. (וזאת היתה בת ראשונה למי שהיא עצמה ילדה יחידה להוריה)

הרופאים לא מטומטמים, הם למדו הרבה. ואם השלייה מתפקדת מעט זה אולי נורמלי לשבוע אבל זה לא טוב לתינוק. קל להפריח אמירות שכאלו באוויר "זה בסדר, זה נורמלי לשבוע שלה" זה אולי בסדר לשלייה, זה לא בסדר לתינוק

וגם מי שמדברת אם התינוק שלה ומכירה אותו ומרגישה שהכל בסדר, מצטערת לסמוחך על התחושות האלו כשהבדיקות מראות אחרת זה פשוט טימטום. אני הרגשתי שהכל בסדר עם הבן שלי, ובכל זאת בספירת דם השיגרתית של גיל שנה הסתבר שהיה לו המוגלובין 6 (!!) לאף אחת אין עיני לייזר, ושיבוש של המערכות לא תמיד מלווה בתחושה רעה

אז שכל אחת תעשה את השיקול שלה - מה יותר חשוב לה, לידה טבעית או החיים והבריאות של התינוק שלה.

חבל להפחיד סתם.

על סמך הסיפורים שלך, כדאי לתת זירוז בשבוע 38 לכלל הנשים...

הריון שנמשך יותר מידי, הוא הריון בסיכון. וזאת בעיה. שלייה מזדקנת זאת בעיה, אפילו אם זה נורמלי לה להזדקן, זה עדין לא טוב לתינוק. (והנקודה בשני הסיפורים זה נשים שסירבו להמלצה של הרופאים כי הכל בסדר, וכי הן לא חייבות להסכים, ובגלל אמירות בדיוק כמו זאת שאת אמרת קודם, והתוצאה היתה הרת אסון)
ולזלזל סתם ככה ברופאים זה לא יפה ולא חכם.

ולגרום לנשים להיות שאננות מידי ולסמוך על כל מיני תחושות חסרות בסיס זה חוסר אחריות.

הרופאים לא עושים את זה סתם בשביל הנוחות שלהם, תהי בטוחה בזה

הם עושים את זה כי הם רוצים אימא בריאה ותינוק בריא.

אבל היי, שכל אחת תעשה מה שהיא רוצה. מי שלידה טבעית עד כדי כך חשובה לה שהיא מוכנה להסתכן, בבקשה החיים שלה, הילד שלה

פרט לשבוע ההריון!

כמובן שאם יש עדות לשילייה לא מתפקדת (להבדיל מסתם "שילייה זקנה/שילייה דרגה 3"), או להתפתחות של רעלת הריון, וגם במקרים של סכרת הריון, אז זה עניין אחר - יש ממצאים אובייקטיביים!

אבל סתם ככה? אפשר להמשיך במעקב, ולחכות! ואני חושבת שכך כדאי לעשות. אני חושבת שאחרת, שכרנו עלול לצאת בהפסדנו. יש מחירים כבדים מאוד לזירוזים (ואני מאמינה שבעתיד גם יהיו מחקרים אודות כך).

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t332569#4115127

ומים מקוניאלים= התינוק בבטן בולע מים ומשתין אותם אם הם נקיים אין בעיה ולפעמים קצת יש בריאות מים וזה יוצא בנשימה, אך אם הם מקוניאלים ולפי הסיפור סמיכים (מאוד מרוכזים ולא דלילים) אז הם יוצרים פקק בריאות ולא יוצאים בנשימה ולכן קוראים לרופא תינוקות כי יש חשש שהתינוק יצטרך סיוע בנשימה... (הנשמה)

שלא נדע!

אבל גם להיות יותר מידי זמן בפנים זה לא בריא.... 

נשים רבות יולדות בשבועות מתקדמים כשהמים צלולים.

וזירוזים גורמים במקרים רבים להפרשת מקוניום אל המים...

קודם כל יש לך זמן לזרוז עד סופ 42 אם מוניטור תקין תנועות את מרגישה רגיל ובאולטרסאונד יש תנועות גוף תנועות נשימה וכמות מים מספקת אין סיבה להיות בלץ בבתי החולים האוניברסיטאים ושלוחותיהן השונות נוהגים להפעיל לידות אז קחי אורך נשימה ושבוע זה הרבה זמן מומלץ מאוד על הירוטרפיה תכיני לך בקבוק ליטר תה שמורכב מקינמון גינגר לואיזה ועלי פטל לשתות במשך היןם עושה הכנה טובה

שווה לנסות ללכת לרבנית אליהו לקבל ברכה עם הטלית של הרב זצ"ל.

סחטיין על הפסח...הלוואי עלי .

ואת בשבוע בכלל מוקדם יותר מהשבוע ה- 42 לא כדאי להלחיץ או להלחץ מזה!!!

משמים נקבע מתי יוולד התינוק כל עוד אין סיבוכים תמתיני עוד טיפ טיפה.

מקווה שהכל יסתדר .

רפואה שלמה, וב"ה לידה קלה ובמהרה.

פשוט, תחשבי בהיגיון, ששום בן אדם ובוודאי לא רופא, לא אומר משהו "סתם" בלי נתונים אובייקטיבים!

מה נראה לנו? שאנחנו נדע נתונים שקיימים והם לא? הם לרוב מבינים יותר ממנו באולטרסאונד,בדיקות דם, ובהשלכות של מצבים מסוימים גם אם כרגע הם יציבים.

בדכ יש להתייעץ עם שניים ללשמוע את דעתם וכמובן להשתמש בידע שלך, ולדרוש הסבר שתהיי שלימה עם מה שאת עושה ותביני גם אותם.

לצוות אכפת רק ממך, הם עברו מרורות כדי להיות רופאים או כל איש צוות, תאמינו לי, בלי שום הנחות על כלום.

כשאני הייתי צריכה ללדת, סחבו אותי 4 שעות עם פתיחה מלאה, בלידה ראשונה, כדי לא להגיע לניתוח. הילד היה תקוע בזווית לא נכונה ולא יכל לצאת.

באו שתי רופאות והנחיתו עלי את הבשורה, אמרתי לה, כמו שחשבתי אז,אפשר לחכות? הוא בסיכון? אם הוא לא בסיכון אני לא רוצה. היא אמרה לי:כרגע, הוא לא בסיכון אבל זה יכול להגיע. באותו זמן הדופק עוד היה יציב, יחסית, אז הוא לא היה בסכנה, אבל ברור שהוא היה בסכנה כי הוא לא יכל לצאת!

מה היה עוזר לי לחכות עןד זמן, הדופק היה יורד עוד, ואז נרוץ לניתוח?

באו שיכנעו אותי, הביאו לי טופס לחתום שאני מוותרת על ניתוח לא ידעתי מה לעשות, בכיתי, היה בלאגן, עד שהחלטתי, שאני עושה את זה וזהו. 

הבעיה ששאלנו בטלפון רב אחד מה לעשות, והוא לא ידיע מה המצב. הוא אמר אם אין סיכון לא לעשות. 

והיה וואחד סיכון! רק שלא הבנתי את זה מייד, רק אחרי הלידה הבנתי את הסכנה.

ב"ה הילד מקסים, מהמם, גאון, אין דברים כאלו..

אז בנות, בואו נהיה נורמטיביות, יש אנשי מקצוע, יש אותנו, ויש שיח מכבד בין שני הצדדים.

גם אני משכתי עד סוף 42, תחילת 43, חיכיתי המון זמן בלי שום סימן,

בסוף אכלתי קצת ריבת אתרוגים, וילדתי למחרת.. זה סגולה ידועה, שבאה יחד עם הזמן של התינוק להיוולד.

מצד ההגיון היה עדיף לעשות ניתוח? גם זה חשוב לי לדעת.

יש משפחות שיולדות בתחילת החודש ה-9, יש כאלה שיולדות רק באמצע ה-10 (או לקראת סופו - כמו המשפחה שלי...).  חלק מההבדל נובע ממועד הביוץ.  במשפחתי, ביוץ קורה ביום ה-24, גם אם המחזור  של 30 יום!

אז ברור שהלידה תתאחר, כי העובר עוד צריך להתפתח, לפחות עוד 10 ימים,,,

חשוב להיות עם יד על הבטן - יש תנועות טובות? יש האטה? מצד אחד - לא לרוץ לניתוח\זירוז כדי להתאים ללו"ז של הרופא ולנוחותו, מאידך, מדובר בחיינו ובחיי העובר, וחשוב לא לזלזל בעצות טובות. וברכת רבנים\רבניות תמיד מועילה

ולהתפלל ולהתפלל ולהתפלל!

כי הרופאות אמרו לי , הוא עדיין ב-1, הוא לא יכול לצאת! 

ואני הייתי ב-ט-ו-ח-ה! שאני אעשה לידה רגילה, טבעית בלי אפידורל כי פחדתי מזה,

אבל בסוף ה' שלח לי כוח, עשיתי, ואז הבנתי ,רק אחכ, שהוא פשוט לא לא לא לא יכל לצאת. הוא היה ממוקם עקום לא בפתח התעלה אלא עם הפנים לצד, והוא לא יכל גם אם הוא רצה מסכן... 4 שעות בפתיחה מלאה יודעת מה זה?

כאבי תופת . 

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!

ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות

@אפונה

ממש ממליצה.

במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה

כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"

מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה

הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב

אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת

יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.

במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.

ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.

השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.

ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.

ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

1. נובה טי פעם אחת ופעמיים גיינפיקס

2. הנובה טי עשה כתמים כמה ימים לפני הוסת הגיינפיקס לא. חוץ מזה דימום רגיל עם שניהם

3. בהתחלה כן, וקיבלתי היתר גורף לבדוק מינימום בדיקות. הפסק יום ראשון ואחרון. כשראיתי שהכל בסדר אז כן בדקתי יותר

4. כן ולא.

כן כי זה מנע הריון

לא כי זה עשה לי בעיות גינקולוגיות אחרות ומסתבר שכנראה התקנים לא יושבים אצלי טוב..

1. ג'ניפיקס

2. התקנתי אחרי לידה, כשהווסת חזרה האריך- כיומיים שלושה הכתמות לפני ועוד יום עד להפסק.

3. הרבה הכתמות, הקלות בשבעה נקיים

4.סהכ כן במיוחד שהייתי ללא ווסת מס' חודשים, אבל ברגע שהגיעה היה מבאס בגלל הנ''ל 

1. נובה טי

2. הכביד במחזורים הראשונים אחרי ההתקנה, וקצת גרם להכתמות לפני הוסת בוסתות הראשונות. אחר כך היה די רגיל. ייתכן שהזמן להיטהר התארך ביום. לא בטוחה שזה קשור להתקן.

3. רק בהתחלה ואז באמת קיבלתי פסיקה מיוחדת אבל תוך פעמיים-שלוש זה הסתדר.

4. כן!

1. מונה ליזה

2, האריך את הווסת ביום בערך והכביד את הדימום

3. אין דימומים בין ווסתיים ב''ה

4. במניעה הכי טובה שניסיתי

אני מאוהבת במחזור החודשי. זה משפיע פלאים על החשק;)

זה לא הורג לי את הספונטניות - מה שקרה עם הדיאפרגמה.

בקיצור

מבחינתי זאת המניעה הנבחרת

וניסיתי- גלולות הנקה, דיאפרגמה, שקפים ונרות

1. מונה ליזה

2. לא

3. לא היו דימומים בין וסתיים.

4. מרוצה מאד. שגר ושכח.

1. נובה טי

2. בהתחלה כן, מחזורין ארוכים יותר( האריך לי מ3 ימים ל5 ימים) וגם דימום כבד יותר אבל אחרי 4 חודשי הסתגלות הגוף שלי חזר לעצמו

3.היו ממש מעט, בהתחלה בהסתגלות קיבלתי היתר לבדוק רק הפסק, יום ראשון ויון אחרון

4. ממליצה מאוד. הייתי עם ההתקן תקוםה ארוכה מאוד וזה באמת שגר ושכח. מניעה מעולה בלי כל הבאלגן לש ההורמונים

בהצלחה

נובה טי

כן

כן. עם ליווי הלכתי צמוד הצלחתי לא להיאסר רוב הזמן

כן,עד שנהייתה לי דלקת באגן ונאלצתי להוציא, לא החזיק הרבה לצערי, 7 חודשים

1. כנראה נובה טי, לא בטוחה

2. כן וכן. גם וסתות יותר כואבים יחסית

3. נראה לי שלא

4. הייתי מאוד מרוצה. מבחינתי היה הכי חשוב ללא הורמונים.

2. לא

3. מעט כתמים לפני

4. כן, עד שנכנסתי להריון עם ההתקן, חצי שנה אחרי שהתקנתי אותו! אז בדיעבד ממש לא מרוצה..

יצא לי לכתוב על זה כנה פעמים בשרשורים שונים

1. שמתי מירנה - דימומים לא פוסקים וכבדים כחודש ומשהו. ישמע יוזר אבל הרגשתי פיזית משהו זז לי בבטן .התייאשתי והוצאתי.

2. התקן נובה טי- גרם לי לדלקת חמורה באגן וברחם . לקחתי פעמיים טיפול משולב של אנטיביוטיקה בהפרש של כמה חודשים אחד מהשני . כמובן שזה גרם לבלגן רציני בגוף ובקיבה וזה גרם לי להקאות ושלשולים.

הרופאה המצליצה שכדי להפטר מהדלקת,צריך להכנס להריון. וזה מה שעשיתי...

בסוף זה עשה פעולה הפוכה ההתקן הזה 🤣מודה על הילד הזה אבל תכלס הגיע בזמן שלא הייתי בנויה נפשית... בקיצור

לא מתאים לכל אחת ....לרגישות שבינינו.

3. כל הזמן אומרים לשים תחתונים כהים .. קצת קשה לי עם זה

מה,אם יש דם אז מתעלמים ממנו כאילו לא ראיתי ?

ההתקן הזה ממש דפק אותי כי יש לי עד היום כל מני מכאובים טרום ובים וסתיים שלא היו לפני.

לגבי הדלקת שזה עלול לגרום, זה כתוב במפורש כתופעת לוואי לא שכיחה בעלון . שימו לב.

בהצלחה 

גם אני נהייתי עם כל מיני כאבים והרגשות מוזרות במהלך החודש

אולי סוג של דלקת כרונית (כמובן לקחתי אנטיביוטיקה לטיפול אבל כנראה זה לא ממגר לגמרי)

לא יודעת

התייאשתי לבינתיים מהתקנים

אם תבינו את המשמעות

להכניס גוף זר לרחם

כדי שיגרום לסוג של "דלקת פעילה או לא פעילה"

וכך ימנע הריון. .. נשמע לי מזוכיזם

וזה באמת מתסכל

כי נשים דתיות אין להן ממש פתרון אחר ...

הלוואי שיהיה משהו כבר שמונע 100 אחוז בלי הורמונים וכשר הלכתית

שמתי מונה ליזה

הרגשתי כאבי בטן לעיתים קרובות

עשה דימומים והכתמות כל.הזמן

אחרי חודשיים התייאשתי והוצאתי

1. נובה טי

2. בהחלט

3. בהתחלה לא, בשלב מסוים כן. אבל אני לא יודעת אם זה קשור דווקא להתקן או לזריקות הרזיה שלקחתי במקביל. קיבלתי היתר לבדוק 3 פעמים, ראשון אמצע ושביעי.

4. היה ממש מעצבן לקבל כל חודש, וגם אז, הווסת היתה מאוד מאסיבית וארוכה. אבל אחרי 10 שנים של הריונות הנקות וגלולות סופסוף נהיה לי חשק נורמלי, מה שמשפיע עליי לטובה גם בהריון הנוכחי. אז בסוף זה שווה את זה. 

1. מונה ליזה

2. ממש בקטנה

3. כן, להפחית בדיקות

4. כן. חוץ מאשר בתקופות עם הרבה כתמים 

1. נובה טי

2. כן, אבל ככל שהחודשים עברו זה היה פחות משמעותי. בהתחלה היה איזור ה8 ולפעמים אפילו 9 ימים, ואחרי כמה חודשים (לא יותר מדי) היה סביב ה5-6 ימים

3. ב"ה לא היו

4. מאוד! המניעה שהכי אהבתי. הרגשתי שאני מחוברת לגוף שלי וזה נתן לי המון

1.נובה טי כבר פעם שלישית,אז יש נסיון יש מה להשוות בין הפעמים

2.פעמים קודמות האריך ביום יומיים,הפעם לא תמיד הרבה פעמים יכולה לעשות הפסק ביום הרבעי.

3.בקודמים היו המון התמים בין ווסתיים השתדלתי להתנהל איתם נכון,רוב הפעמים הכתם היה דווקא ביום האחרון של ה7 נקיים,וזה היה באסה ממש.

הפעם אין שום דבר ממש.

זה כן גורם לי לכאבי תופת לפני המחזור ותוך כדי.וגם בקןדמים זה גרם לי לכאבים

4.אף פעם לא הייתי מרוצה משום מניעה אבל זה היה הכי פחות גרוע.עם גלולות נכנסתי להריון,והתופעות לוואי של ההורמונים הוציאו אותי מדעתי.

דבר נוסף אף פעם לא חיפשתי דווקא מומחה הלכתי למי שהיה פנוי באותו זמן.כולם היו בסדר.

1.נובה טי

2.כן וכן

3.קיבלתי פסיקה לעשות את המינימום בדיקות וללבוש שחור בשבעת נקיים. אחרי החודש הראשון לרב לא היה כתמים וכו'

4. מצד אחד ההורמונים היו קשים לי ממש מצד שני פה בלי הורמונים זה האריך לי את המחזור ל7-8 ימים וגם קיצר ל27 ימים שזה היה קשוח לי

היה דימום כבד מאוד וממש כאב לי כל ווסת ( לא יודעת אם קשור כי הוצאתי בווסת וב"ה נכנסתי להריון מיד אחרי )

אני שוקלת לעשות התקן הורמונלי אבל לדעתי אם זה לא היה הולך כן הייתי חוזרת לזה

מקווה שעזרתי 

1. התקן מונה ליזה

2. האריך את הוסת, אבל דווקא היה פחות כבד

3. היו דימומים רק בחודשיים הראשונים, והתקנתי כשהייתי טהורה אחרי לידה אז לא הייתה בעיה עם 7 נקיים

4. הייתי מרוצה מזה שלא הכנסתי לי הורמונים

מונה ליזה, היה מעולה כל עוד לא קיבלתי מחזור בגלל ההנקה. מהרגע שקיבלתי היה סיוט.

האריך מאוד. הכביד מאוד וגרם לי להיות ממש חלשה למרות שההמוגלובין היה תקין.

היו כתמים לפני ואחרי מחזור. היו הקלות לשבעה נקיים אבל לא תמיד זה עזר... וגם ההקלות היו אחרי אכזבות רבות. טבילה שנדחתה בשבוע בגלל בדיקה לא טובה ביום השביעי וכדו..

בגלל כל הכתמים לקחתי פרימולט נור כדי להאריך מעט את הזמן טהרה.  

והתחרפנתי מהכל.

הוצאתי את ההתקן ועברתי לגלולות..

אז ממש לא הייתי מרוצה.  

1. שמתי מונה-ליזה

2. כן וכן

3. היו קצת הכתמות לפני המחזור, לא אחרי.

4. היה זוועה. המחזורים הפכו לבלתי אפשריים, כי חוץ מדימום ארוך-ארוך הם לוו במיגרנות וכאבי מחזור ששיתקו אותי יומיים שלושה כל חודש. ויצא שהיינו מותרים בערך עשרה ימים בחודש.

אח''כ עברתי למירנה וקיבלתי את חיי בחזרה.

זה מה שהרופאה המליצה לי...
2. המעיט דימום ביומיים הראשונים ואז פרץ של דימום ליום אחד- סיוט. וזהו
3. כן יש לי בין וסתיים אבל אצלי זה גם קשור לצוואר רחם רגיש, בהחלט יש לי פסיקות מיוחדות בגלל מצבי.
4. לא מרוצה, הייתי מעדיפה להימנע מגוף זר בגוף
אבל אין לי ברירה ואין לי משהו אחר. מרוצה כי אני לא בהריון ב"ה ותכלס מרגישה רגיל ומתנהגת רגיל כאילו אין לי כלום.

ניסיתי נובה טי

לעולם לא אחזור אליו

האריך והכביד מאוד ווסת

היה מלא בין לבין כתמים

קיבלתי היתר לראשון ושביעי אבל לא ממש עזר

לא ממליצה בכלל

חצי שנה של סיוט היה, ועוד אחרי לידה ראשונה עם כל הלחץ שבדבר.

(אבל כן שמעתי בנות שהיו מרוצות ממנו אז זה די אינדיבידואלי)

1 התקן נחושת לא הורמונלי- מה שהיה בבית מרקחת של הקופה

2. האריך והכביד בעיקר חצי שנה אחרי ההתקנה, אחר כך נרגע מעט . אבל עדיין נורא נורא קשה המחזורים.

יכולים להיות פתאום מחזורים עם שטפי דם מטורפים כמו אחרי לידה. יכול להיות גם בגלל שאני עם ברזל גבולי

3. היו דיי הרבה כתמים וכו שוב, בעיקר בחצי שנה ראשונה היו המון , כל שבעה נקיים היו בגדר סיוט פלוס פלוס . כיום שנתיים פלוס אחרי ההתקנה כבר כמעט אין כתמים, יש רק לפני מחזור יום או יומיים.

היו הקלות - בדיקות רק ראשון ושביעי

4. מרוצה בהתחשב במכלול. אבל כשמקבלת מחזור מטורף קצת תוהה אם זה שווה את זה

1.נובה טי (נחושת)

2.כן הווסת תמיד היתה לי 4-5 ימים עם ההתקן 9 ימים,

3.לא

4.מרוצה חוץ מהדימום הארוך..שוקלת להבא התקן הורמונלי..

עצוב שאין פיתרון לא הורמונלי לנשים דתיות. 

מהניסיון שלי מנע כמו שצריך.

יש לי הפרשים של:

שנתיים ורבע

שלוש ורבע

שלוש ושלושת רבעי

ואחרי האחרון גם היה לי התקן לא הורמונלי לכמעט 3 שנים (ואז עברתי למירנה על רקע מילואים, לא קשור להתקן)

לכל ההריונות שלי נכנסתי בפעם הראשונה.

מה שאומר שהפעמים שלא נכנסתי היו כי המניעה עבדה כמו שצריך.

להתקן לא הורמונלי יש אחוזי מניעה טובים.

יותר פיקנטי לספר על המקרים שלא מנע מאשר הפוך.

לא יודעת מה השיקולים שלך אבל לא כדאי שסיפורים יפחידו אותך אלא להסתכל על עובדות.

כאילו, למה אנחנו צריכות להיות מלאות הורמונים בשביל לא לעבור את כל הסאגה הזאת..

1. התקן נחושת לא הורמונלי - הכנסתי בחו"ל וזה לא קיים בארץ אבל אני חושבת שהוא מקביל לנובה טי

2. האריך אולי ביום, הכביד - כן מאוד, הייתי צריכה טמפון ופד ולהחליף כל שעתיים... אחרי יומיים שלוש זה התמעט

3. לא בין וסתיים, עושה בדיקות בראשון, רביעי ושביעי

4. בעיקרון זה סוג של שגר ושכח, ואני אחרי הרבה זמן של מניעה הורמונלית אז יש בזה מעלות, אבל זה עשה לי כאבים מטורפים באגן משהו לא נורמלי, כרגע מתלבטת אם להשאיר או לא.

זה סופר מסוכן ואם לא מטפלים יכול להביא לאי פיריון חלילה, מניסיון.

לא מבינה איך ממשיכים לשווק את המוצר המסוכן הזה.

והיה דלקת באגן. לכי להיבדק ותוציאי אם צריך

לא יודעת אם בדקו ספציפית לדלקת אבל אמרתי שכואב לי והוא עשה א"ס די מקיף ואמר שאם זה ממשיך אחרי ארבעה שבועות הוא יכול להוציא לי אם אני רוצה, שאלתי אותו אם יש בעיה להמשיך ככה כי לא היה בא לי להוציא עדיין אז הוא אמר שזה בסדר כל עוד אין עוד תסמין חוץ מהכאב הזה. והוא רופא מקצועי שקיבלתי עליו המון המלצות. 

ובאמת הכאב נעלם אבל חזר שבוע לפני מחזור כאבים נוראיים ואז ברגע שמתחיל המחזור זה מתמעט ואז נעלם וכו'... זה יותר כן נשמע כמו תגובה ספציפית להתקן אבל הלחצתן אותי אולי אני אבדוק את זה שוב עם הרופא...

אז לא יודעת מה להגיד

נבדקתי אצל 2 רופאי נשים + מיון נשים

הכל היה נראה תקין מבחינת ההתקן אבל כאבים נוראיים, והיומלי גם דימומים האמת אבל. הסתובבתי ככה כמה שבועות עד הברורים וכו, ואז יום שישי אחד נמאס לי והלכתי למוקד והוצאתי. ראיתי כוכבים אחרי זה כמה שעות, צמרמורות בגוף, אמאלה

אבל הקלה

1. פעמיים ג'יינהפיקס ופעם פלקסיטי. נובה טי לא התאים למבנה רחם שלי (עד שעברתי להורמונלי מסיבות שתכף אפרט)

2. הווסת שלי גם ככה כבד וזה הכביד עוד יותר. 

3. היו מעט כתמים בהתחלה עד שהסתדר. בודקת ראשון אמצע ושביעי בלבד. בכללי שלא ב7 נקיים לובשת רק תחתון כהה.

4. הייתי מרוצה עד שנכנסתי עם זה להריון.... פעם עם ג'יינהפיקס ופעם עם פלקסיטי, מאז עברתי למירנה - הורמונלי וממש ברכה, בקושי מקבלת ווסת וזו ממש הקלה משמעותית בשבילי. גם נחשב למניעה יותר משמעותית למרות שהסיכויים נמוכים בנחושת, אבל אני נחשבת למאוד פוריה (לדברי הרופאים). עם אמצעים הורמנליים אחרים ממש סבלתי ובהתקן לא. חוץ מקושי בחזרה למשקל לפני ההריון, אך זה לא מוכח.

בהצלחה!

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

ממש שאת מפחדת

אבל מבינה גם את בעלך

אנחנו כן נוסעים

לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.

אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.

גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.

כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.

היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

לק"י

כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.

נראה לי שאם לא יחזרו למסגרות אני בכל מקרה לא אשלח, גם ככה יש עוד ילדים בבית...

זה הכי טוב.
להחזיר למטפלת הישנה, ושוב להוציא ממטפלת ולהעביר לחדשה נשמע מסובך מידי...
וכל זה אחרי שהסתגל והיה בהפסקה בגלל מלחמה/חגים... זה מבלבל והוא פיצי.
אם את עדיין לא חוזרת לעבוד ויש לך אפשרות כלכלית ופיזית, אין שאלה בכלל, לטובתו תישארי איתו.
כשתחזרי לעבוד בע"ה תכניסי אותו בהדרגה למטפלת החדשה (וחסכת לו פה בלבול חוזר ממטפלת ישנה לחדשה ובמדינה שלנו לכי תדעי עוד מה יהיה...) בבטחה ובטוב. (ונקווה שעד אז תיגמר המלחמה)

הבעיה היא שיכול להיות שיחזרו רק למקומות עם מרחבים מוגנים, כלומר כשעדיין יהיו אזעקות, ואז הגדולים יחזרו ואני אחזור לעבודה, ואצטרך להחליט מה לעשות איתו.

אני בעיקר עצמאית, אז אני יכולה להחליט לעבוד פחות בזמן הזה, אבל זה יהיה לי קשה נפשית...

אבל אם ת עובדת, אין מה לעשות הוא צריך מסגרת...
כלומר אין לך ברירה כל כך, לשלוח אותו למפלת הראשונה וכשהיא תצא לחופשת לידה להעביר אותו בתיווך שלך ובשלבים שלא יהיה לו קשה.

גם הפרידה מהמטפלת הישנה חשובה, שיהיה תהליך כלשהו

לשלוח למטפלת בלי ממ''ד?

נראה לי זה ממש תלוי כמה אזעקות יש אצלכם.

אם מורידים את שיקול הממ''ד- נראה לי שבהחלט עדיף למטפלת החדשה.

אבל אם את גרה באזור שכן יש בו אזעקות, הייתי מחזירה למטפלת הרגילה. כי לשלוח למקום בלי ממ''ד זה סכנה ממש, ומקווה שתוך 3 שבועות המלחמה תיגמר.

שלה אני פורקת הכל, פחות שייך לפעמים מול הבעל ואני חייבת לשתף, החברה הזו לא מכירה בכלל את הנפשות הפועלות אז מרגיש לי שזה פחות גרוע.

לפעמים אני פשוט חייבת כדי לא להתפוצץ

היא תפגוש את חמותי או משהו...

כלומר אם מארחים אצלנו אז היא יכולה לפגוש את השכנות שלי.

וחברות טובות ממעגלים אחרים מכירות אותה...

אבל שמחה שמצאת לעצמך כתובת🩷

יומן, אולי פה...

הפריקה היא חשובה ממש ממש

לתת לעצמך להרגיש הכל...

ואז לחשןב איך את מתקדמת... לי זה עזר לפני כמה ימים... ואז חשבתי עם עצמי איך אני מתקדמת עם הרגשות שלי...

(בנושא אחר) 

זה לא נעים לי לכתוב שאני לא סובלת את חמותי.

אבל זה המצב.

ומכיוון שאני יכולה רק לשנות את עצמי, אני מתוסכלת מזה שאני לא מצליחה להתקדם.

מנסה להיות בעין טובה. מנסה ללמד זכות.

אבל אפילו בלי קשר לדברים המורכבים ומטענים שיושבים שם שנים....

בכללי אני שונאת ליסוע אליהם. לא נוח שם בכלל, לא נקי, האוכל על הפנים, וגם.... זה קצת הזוי לומר- חמותי פשוט מריחה נורא. אני לא חושבת שהיא שמה דאודורנט מימיה. ואני סופר רגישה לריחות. היא אמרה פעם לגיסתי "אני לא מזיעה אז לא צריך לכבס את הבגדים שלי".

חברות- היא לא מכבסת את הבגדים שלה!!

ואתן לא מבינות כמה קשה לי לחבק אותה לפני שבת ואחרי. אני לפעמים יוצאת כדי לנשום אוויר כי רק להיות לידה זה טו מאצ' לעיתים.

בשבתות קיץ- ה' ירחם כי הם גם לא בקטע של מזגן.

וואי תקשיבו בחיים לא חשבתי שאני אכתוב את הדברים האלה

שהקושי נובע מכל מיני דברים.

א. איך הגעתי למצב שאני לא סובלת בן אדם ככה? ועוד משפחה? לפעמים יוצאים ממני רגשות מפלצתיים על כל דבר שזז בהקשר של חמותי

ב. הניפוץ חלום. תמיד חלמתי שחמותי תהיה חמות כמו אמא שלי... זורמת, כייפית, שיח פתוח ומחכים. אין את הדברים האלה בשוםםםם צורה. אין לה חוש הומור, אין לה אינטליגנציה רגשית בכלל- למשל היא לא מבינה את כל השיח הזה של תיקוף רגשות. אז כשהילדה שלי נופלת ובוכה ואני אומרת "אוי מתוקה שלי זה באמת כאב" אז היא אומרת "לא לא, לא קרה שום דבר".

או שבכללי בעלי אמר שאין עניין להסביר לה שנפגעתי או שהוא נפגע כי היא לא מסוגלת לדבר על רגשות. השיח איתה מאוד שטחי כזה.. אז מתוך נימוס אני מפתחת איתה שיחה אבל אי אפשר לנהל איתה שיחות אינטלגנטיות או משהו כי היא לא מבינה (היא גם אומרת את זה). אז זה יכול להיות מאוד מעייף לקשקש סמול טוק שבת שלימה. ב"ה יש גיסים וגיסות מהממים שאפשר לדבר נורמאלי איתם

ג. הם באמת בסופו של דבר אנשים טובים. אני מבינה את זה היטב בראש. וזה עצוב לי שאני לא מסוגלת לעשות סוויצ' בלב כי הם לא עושים שום דבר מרוע. אז למרות שקשה לי, אני לא מעוניינת לפגוע בהם

שהניפוץ חלום הוא החלק הכואב מבחינתך. שעוד לא השלמת עם זה שחמותך היא לא מה שחלמת.... כי סך הכל ממה שכתוב פה נשמע שהיא בנאדם טוב והכל, רק לא מה שחלמת עליו. אם תשלימי עם זה, אולי יהיה לך יותר קל.

ועוד משהו, יכול להיות שאת מעריכה אנשים לפי האינטליגנציה שלהם? ראיתי שהרבה פעמים לאנשים אינטליגנטים קשה להעריך אנשים שהם לא. אולי כדאי להתמקד בזה, למצוא את הדברים הטובים שיש בה (ובטוח יש אם היא גידלה את בעלך) ולמצוא מה בה ראוי להערכה.

חלק מהקושי שלי זה שהשכל מבין אבל הוא לא מצליח להשליט על הרגש...

אני חושבת אבל שזה באמת ערבוב של כמה דברים יחד. כלומר זה לא רק הניפוץ חלום. זה גם דברים שהיא עושה שלא קשורים לקשר שלנו.

לדוגמא, אני מגיעה מבית שמקפידים על ההלכה, וזה ממש חלק ממני באופן מובהק.

ב"ה בעלי הוא גם ככה וזה חשוב לו.

ההורים שלו, פחות. בלשון המעטה.

לכאורה זה בכלל לא קשור אליי! עבודת ה' שלהם ומה אני נדחפת.

אבל כשאני מתארחת, זה כן משמעותי.

כי יש דברים כל כך קריטיים בכשרות למשל שאין לה כח או שזה לא משנה בעיניה.

ואז זה כן משפיע עליי. אם זה לא היה משפחה בחיים לא הייתי אוכלת אצלם. ב ח י י ם.

פעם אחת שהיינו אצלם אז היא הוציאה עוגת שמרים. ואז שניה לפני שאכלנו היא זרקה שאחותה הכינה... אחותה לא שומרת שבת בכלל!! לא שומרת כשרות!! רק לא אוכלת בשר וחלב ביחד. מה נסגר שהיא הגישה את זה?!?!

עכשיו ברור שיש דברים שלא קשורים אליי בכלל אבל בגלל המנטליות שממנה אני מגיעה, קשה לי להעריך אותה.

אני מעריכה את זה שהיא משתדלת מאוד שיהיה קשר טוב בין הילדים. שהיא משתדלת להתעניין. שהיא סבתא אוהבת לנכדים.

אבל לצערי אני לא מצליחה שהדברים האלה יהיו הדומיננטיים בלב... השלילי גובר על החיובי

וואוו...

חיבוק לך.

אם זה ינחם - אני אוהבת מאוד את חמתי, וגם היא לא בקטע של מזגן ולא בקטע של דאודורנט לדעתי😵‍💫

אבל יש לה אחלה אוכל והיא נקייה באוכל ולא מעניין אותי מה היא עושה עם הכביסה שלה האמת

למזלי בעלי שם לה תנאי שאם היא רוצה שנגיע שתדליק אותו ותוודא שהוא גם עובד (היו כמה חודשים שהיה מקולקל והיא מבחינתה הוא לא חסר לה וסבלתי נורא. סבלנו האמת, ואני עוד לא ישנה שם ולא מחבקת אותה או מתקרבת יותר מדי,רק בחגים שמביאה לה מתנה)

במיוחד שאחד הדברים שנפגענו ממנה זה שהיא לא מעוניינת לעזור לנו כלכלית לעומת האחיות של בעלי כי הם בונים על ההורים שלי לעזור לנו.

ונכוןןןןן שהם לא חייבים לנו כלום כלום כלום. ואפשר לזרוק עליי עגבניות שאני חצופה וכפויית טובה וכו

אבל בואו, אפשר גם להבין למה זה יכול להעליב היחס המבדיל הזה

מתמודדת עם משהו מאוד דומה. צריך לדעת לעצמינו קודם כל שזה באמת לא מקרה קלאסי וההתמודדות לא פשוטה! אישית הפסקנו להגיע לשבתות.

ובקשתי בפירוש בלי חיבוקים. אני ממש נמנעת. מנסה להיות נחמדה ולעזור מרחוק בהרבה מורכבויות שיש במשפחה.

משתפת אותך בכנות שזה היה תהליך של כמה שנים להבין שאנחנו ממש בסדר ויש כאן מורכבות אמיתית שלא מאפשרת את הקרבה שדמיינתי, אלא מצריכה מסירות מסוג אחר.

מגעיל אצלם נורא. ממש הדוגמאות שהבאת. כשאנחנו מגיעים אנחנו שוטפים רצפה ומבינים שהפעם האחרונה שהיא נשטפה היתה פעם שעברה שהגענו. (ולא מגיעים הרבה כאמור) בקיצור..... חיבוק מבין ומזדהה. את גיבורה ואלופה שככה מתאמצת ומכבדת ונזהרת בכבודם.

איך זה התקבל שביקשת בפירוש בלי חיבוקים?

אבל אין מה לעשות,

ואת תופסת אותי בתקופה שאני באמת בתחושת התמסרות כי ספציפית לאחרונה צפו והתפוצצו שם כ"כ הרבה בעיות... שיוצא שאנחנו באמת עוזרים מאוד, מרחוק (כלומר, בעלי... אני משתדלת לאפשר.) וזה כרגע הקשר עם המשפחה. בדיוק היום הגענו אחרי שלא היינו מספר חודשים וכן זה דובר שלא היינו הרבה זמן אבל כולם יודעים שזו לא רק אשמתינו ויש הרבה מורכבויות. לגבי הנשיקות והחיבוקים- היום התרחקתי שוב והיא כזה אמרה: "אני זוכרת, רק בראש" והתרחקתי עוד יותר וגם בעלי עזר לי לסמן שלא, שפשוט לא. אין מצב שאני מתקרבת ככה, התחושה בגוף הולכת איתי אח''כ ימים. אז היא אמרה כזה לעצמה בקול: 'אוקיי, זה לא ברכה, בסדר'. קיצר ניחמה את עצמה שאני באמת לא חייבת ולא מפסידה כאן משהו גדול.

אין מה לעשות, תמיד ארגיש שאני כלה 'לא מספיק'. לא מספיק נחמדה, לא מספיק מגיעה, וכו'... אבל כן אגיד שיש איזו דמות רבנית שמלווה אותנו בסיפור (רב ואשתו) ולאשתו אני כן יותר מספר ומתארת, וזה מחזק אותי מאוד החיזוק שאנחנו מקבלים מהם. בעיקר סביב חגים ועזרות שאנחנו מבינים שצריך לתת אבל לא תמיד יש לנו את הכח. אז מתייעצים כדי להבין מה החובה ומה הזכות ואיפה הגבולות שלנו.

וטיפול זוגי זה תמיד יכול להוסיף טוב. מבינה את האנטי שלא ללכת לטיפולים כביכול בגללה, אבל זו סיטואציה שה' כבר זימן לכם. אז כדאי לכם להפיק מהחיים של עצמכם את ההכי טוב! אתם אלה שתרוויחו. בע"ה.

כן אגיד ואחזק אותך שוב שזו באמת התמודדות לא פשוטה ולא רגילה ברמה שלי אישית קשה לצאת לגינה ופשוט לשמוע נשים שמתלוננות על כמה החמה שלהן מעצבנת ששכחה את הבקבוק של הקטן כששמרה עליו. או כל מיני התקטננויות כאלה. (אני יודעת, אני יודעת ומאמינה שכל אחת וההתמודדות שלה ובטוחה שיש כאלה שישמעו את שלי ויגידו- אויש, באמת... אבל אין מה לעשות. זה האתגר שלי ואני יודעת שקשה לי ככה לשמוע תלונות על קשר עם חמות, כשבאמת יש קשר רגיל ותלונות רגילות.) אז אני קצת מתרחקת ולומדת עם מי נעים לי לדבר ועם מי לא. ואכן לרוב לא יוצאת לגינה סביב אירועים שיש לי עם המשפחה (שלו). רק מדברת עם חברות קרובות שיחזקו ויגידו לי כמה שאני כלה מדהימה😅

ולהתחזק גם בהבנה שזה לא 'צד שלי- צד שלו', אלא שנינו יחד באותו הצד, רוצים לחזק את הבית שלנו שנבנה על גבי ומתוך הרקע של כל אחד.

הרבה

אני שומעת ממה שאת כותבת שאת קצת דומה לי

מרגישה רגשות קשים, אבל הראש רציונלי ופרופורציונאלי, ולא "מאשר" את הרגשות.

והפער הזה קשה מאד, הוא גורם לנו להרגיש משוגעות, כח למה אני יודעת א ומרגישה ב, אני לא רוצה להרגיש ב. זה לא הגיוני להרגיש ככה, זה לא פיר להרגיש ככה.

אז אני כאן כדי לומר לך שאני מבינה, ומשהו שלמדתי זה שאין רגשות "רעים", רגשות נועדו שירגישו אותם. מותר וכדאי לשבת בתוכם, כן, גם אם זה לא נעים.

וכמו שאת בתור אמא מדהימה שמתקפת את הרגשות של הילדים שלך כמו שכתבת, תהיי קצת אמא לילדה שבתוכך ותתקפי גם את הרגשות שלה.

ואת יכולה לכתוב מכתב לחמותך, שלעולם לא תשלחי,  והוא יהיה קשה וכואב ואחכ תזרקי אותו. ואת יכולה גם לכתוב מכתב לעצמך - החמות העתידית,  שבו תספרי לעצמך איזה חמות את הולכת להיות

ומחזק...

תודה רבה רבה!!

מרגישה שאת מבינה בול. ואיזה רעיון מקסים לכתוב לעצמי איזו חמות אהיה... זה ממש לנתב את המחשבות למשהו חיובי ובונה.

מעריכה מאוד!!

 משחרר את הצורך לפרוק, עצם הכתיבה היא הפריקה.

קרה לי שכתבתי דברים בפורום ועצם הכתיבה כבר הקלה עלי, שלא הזדקקתי לתגובות בכלל

ויש לי מחברת שאני כותבת דברים, בכלל תובנות מחשבות,ף לעשות לעצמי סדר בראש. שמחה שבעלי לא יכול לקרוא את הכתב שלי חחח

להגיע פחות לשבת שלימה

ויותר לבקר מידי םעם

כלומר אם מארחים אצלנו אז היא יכולה לפגוש את השכנות שלי.

וחברות טובות ממעגלים אחרים מכירות אותה...