הפרשת חלה..והכי חשוב להרפות. יש גם לידות טובות שמתחילות בזירוז.
איזו לידה זאת שלך?
אולי היה טעות בחישוב התאריך?
חיבוק גדול 
ועד מחר אלוקים גדול..בע"ה הלילה..
ובתת מודע שלך את פשוט עוצרת את התהליך בלי ששמת לב. את צריכה לדעת שהוא יצא בסוף לא משנה מתי אבל הוא יצא...והיום עם כל הטכנולוגיה המתחדשת אין לך מה לפחד בסוף התהליך את תהיי עם האוצר על הידיים.פשוט תרפי תחשבי חיובי .תחשבי על האוצריקו שלך וגם תעלי ותרדי מדרגות שתיים שתיים,תחזיקי בשיש ותעמדי בפיסוק ואז תכרעי כמו צפרדע תרדי ותזדקפי כמה פעמים ויש לי עוד כל מיני רעיונות אם את רוצה תדברי איתי באישי
מזכירה לך שהרופאים מייעצים לך לזרז. זו לא משטרה.
ואני הייתי מחליפה את המילה "זירוז" ב"שיבוש", מכיוון שאם הלידה עוד לא התחילה, השיבוש בעיקר משבש ולא מזרז.
אם את מרגישה טוב, והתינוק מרגיש טוב (ואת יודעת כי את מדברת איתו כבר 9 חודשים), ואין סיבה אובייקטיבית לזרז (השילייה מתפקדת בהתאם לגילה), אז אין צורך לזרז!
אני אספר לך משהו מצחיק.
פעם הריון היה נמשך 40 שבועות. אחרי 42 שבועות, היו שולחים אוטומטית לזרוז.
בשנים האחרונות התחילו לזרז אחרי 41 שבועות, ואפילו פחות מזה.
לא מזמן קראתי שכנראה שיחליטו שהריון נמשך רק 39 שבועות, מאחר והממוצע הפך נמוך יותר (אחרי שהתחילו לזרז יותר ויותר מוקדם...).
לא למות מצחוק?! (בעצם, מבכי...)
את יכולה להגיד לרופאים "תודה רבה על העצה ועל הדאגה. אני אחזור לביקורת שוב מחר!" (ותהיי מוכנה ללחץ יותר ויותר כבד, עם הפחדות ואימים, למרבה הצער...).
בהצלחה בכל דרך בה תבחרי! לא פשוט!
הקטע עם ירידת הממוצע בגלל הזירוזים הוא אמיתי?
יש מקור?
תודה!
קטע... מצאתי שני קישורים צ'יק צ'ק, ואז כתבתי שאני לא יכולה לחפש את המקור שכתבתי כי אני ממהרת, וכנראה שמרוב שמיהרתי, גם את שני הקישורים האלה זרקתי לפח במקום ללחוץ על "שלח" 
http://doula.co.il/233307&parent_group=232977
מסתבר שהיתה לי איזה אי-הבנה אצלך קודם - חשבתי שאת אומרת משהו קצת אחר.
תודה רבה בכל אופן. עכשיו ברור לי על מה מדובר.
הם מראים על לידה לפני 37, על קשיים של תינוקות ולא על זרוזים בשבוע 41-42.
תראי מי מכותב במאמרים ומה המגמה שלהם.....
הם ממש לא אובייקטיבים!!
נכון שתינוק שנולד לפני הזמן (לפני 37-36) צריך עזרה נשימתית.
יתרונות? מול חסרונות?
ממש לא להביא ראיה לנשים שלא כל כך מבינות ברפואה ומחקרים רפואיים, אפילו שזה פורסם בחדשות....
לי לדוג' המליצו על זירוז כי התינוק היה קטן,
לא הבנתי את ההיגיון שכן יחסית לעצמו הוא גדל כל הזמן.
בסופו של דבר ילדתי בסוף שבוע 42, במשקל של 2580 (אפגר 5:5, החזיק את הראש מהלידה!!!)
מה היה קורה אילו הייתי מסכימה לזירוז שבועיים קודם? חודש קודם?? ונדמה לי שההמלצה הראשונה היתה אפילו חודש וחצי קודם...(מזכירה שבשבועות האחרונים הם גודלים הכי הרבה, כך שזה היה יכול להיות מאוד מאוד מאוד משמעותי)
לא סתם סירבתי לזירוז, הפעלתי הגיון פשוט ותיחקרתי את הרופאים, וראיתי שההסברים שלהם נודפים ריח של כיסתו"ח.
אבל לא פשוט לעמוד מול מערכת. במיוחד שלפעמים ההמלצות הן באמת טובות ונכונות. תבדקו טוב טוב!
משום מה היה לי זכור שזה עד 5
כן אני יודעת מה זה משקלים נמוכים הטווח שילדתי הוא 2.190 ל-2.580, מעקב גדילה של העובר מתחילת שליש 3.כשלקראת תשיעי מתחילים לדבר איתי במושגים של IUGR
כשהמליצו לי בבי"ח, בלידה הראשונה (שבוע 38), לעשות זירוז בגלל המשקל הנמוך כ"כ שאלתי את הרופא- למה שהוא לא ישאר בפנים ושיגדל עוד קצת?
הרופא ענה לי (בלי הסברים מגומגמים ולא בשביל הכסת"ח) שאם עד עכשיו הוא לא כ"כ עלה בשבועיים- שלושה שנשארו עד סוף תשיעי הוא לא יעשה פתאום קפיצה בגדילה, להיפך ההאטה יכולה להמשיך וגם שככל שהתינוק יותר קטן, כך יש לו סיכוי יותר גבוה להיכנס למצוקה ולעומת זאת בחוץ יהיה לו יותר סיכוי להעלות במשקלו- וככה היה בחודשים הראשונים הוא די צימצם את הפער של המשקל.
בכל זאת לא הסכמתי מיד לזירוז בלי לשקול עם בעלי ולהתייעץ עם גורמים נוספים. דיברנו עם הרב פירר (שידוע כמישהו שלא ממהר לתת הוראה לזרז), ללכת מיד בבוקר למחרת לבי"ח ולעשות זירוז.
ואם גיסתי לא הייתה מקשיבה לרופאים שאמרו לה בסוף שמיני שהעובר לא גדל במשך 3 שבועות, אני לא רוצה לחשוב איך זה היה עלול להסתיים (רמז- אחרי הלידה, שהייתה עם זירוז גילו שחבל הטבור היה כרוך סביבו).
לא היתה ירידה בגדילה אצלו
לעשות זירוז היה מנוגד לכל היגיון
וזה היה הדבר השני בהריון הזה שניסו לשכנע אותנו (שכנוע שכלל איומים והפחדות) רק כדי לכסות את עצמם.
גם במהלך הלידה השלישית היו דברים כאלו. בנס נגמר ללא ניתוח.
רפואה זה דבר מדהים ומציל חיים, לפי שאת מספרת זה מה שקרה אצלך,
אבל לצערי זה ממש לא תמיד נקי משיקולים זרים שלא לטובת החולה.
תפני לאנשי מקצוע נוספים, חוות דעת בלי שיקולים אישיים, בי"ח אחר, הרב פירר, מכון פוע"ה ועוד אבל רק להתנגד כי זה כסת"ח, בפעם הבאה זה יפגע בך חס ושלום.
תאמיני לי הרופאה רוצה אמא בריאה ותינוק בריא ולא רק שלא תתבעי אותם עוד 20 שנה....
זו הסיבה הראשונה שהם עוסקים במקצוע, לצערנו יש כ"כ הרבה תביעות בנושא לידה שאין ברירה להיות יותר זהירים ולהציע לך את כל מגוון האפשרויות שלא תגידי לא אמרו לי, אם הייתי יודעת שזה משפיע ככה הייתי מתנהגת אחרת ועוד כל מיני תרוצים....
אל תעשי מעקב אם את גם ככה לא מתכוונת להשתמש בנתונים שאת מקבלת.... תבואי מתי שנראה לך שאת יולדת ומה שיצא יצא...
איפה קראת שהתנגדתי רק כי שמתי לב שהם מוטים כדי לכסות את עצמם (וסליחה על הביטוי הקודם, ראשי תיבות של מילה שאני לא מוציאה מפי)??
והמשפט האחרון שלך ???
ולא שמת לב למה שכתבתי?? בעצם זה שהתנגדתי הצלתי את הילד שלי!!
כל מה שעשיתי היה עם שיקול דעת מעמיק ותוך כדי התייעצויות, תוך כדי שיחה עם הרופאים.
ותוך כדי המשך מעקב ובדיקות.
לדוגמא - בניגוד לאמא מסורה, אצלי היה ברור שהוא ממשיך לגדול. והלכתי גם למעקב של איכות ההעברה מהשיליה שהיתה תקינה.
קראתי המון חומר ולמדתי את הנושא, ממקורות שונים, בעיקר קונבנציונאליים אך גם אלטרנטיביים.
והמסקנה היתה ללכת כנגד המלצת הרופאים המטפלים. וכן, בשביל זה הפעלתי את שיקול הדעת שלי, אבל הכל על סמך הנתונים שהרופאים אמרו, פשוט היה זועק להפעיל פה מסננת.
התייעצתי גם עם אנשי מקצוע בתחום שאני מכירה (משפחה וחברות)
וזה היה כל כך ברור, עד כדי כך שפשוט לא היה צורך להמשיך להתייעץ.
וחוץ מזה שגם באותו זמן זה היה ברור שזה מה שנכון לעשות,
במבט לאחור אפשר כאמור לראות עד כמה זה היה יכול לגרום לנזק.
ד"א - הם בעצמם ירדו בסוף מההמלצה על זירוז: הרופאה שלחה אותי לזירוז (לפני כן זה היה דבר שדובר עליו והוזכר ככיוון להמשך כמה פעמים אך לא חובה כאן ועכשיו), אני הלכתי עם ההפנייה למרות שמאוד לא רציתי זירוז, הלכתי לעשות בדיקות וחשבנו שאם גם הן יעידו על הצורך לעשות זירוז נמשיך להתייעץ (כי אז, מלמידת הנושא, ידענו שעצם הזירוז יכול לגרום חו"ח לנזק, בלי קשר לעניין המשקל) עם אנשי מקצוע נוספים (כמובן אלא אם כן הממצאים יעידו שחייבים ממש עכשיו עכשיו להוציא)
הגענו לבית חולים והפנו אותנו שוב להערכת משקל.
ולהלן התוצאות (פתחתי הפעם את הקלסר כדי לא להיות מושפעת מטמטמות למיניהן 
):
בדיקה שעשיתי במסגרת מעקב הריון עודף במרפאה המיועדת לכך:
אולטרסאונד, מרפאת לין חיפה, 5.1.06: גיל הריון: 39.1 משקל ילוד 2616
בדיקה שעשיתי בבית החולים במסגרת הבדיקות המקדימות לזירוז:
אולטרסאונד, בית חולים בני ציון, 9.1.06: גיל הריון: 39.5 משקל הילוד 3100
ובסוף...
הלידה ב 21.1.06, בי"ח לניאדו, גיל הריון 41.3 והמשקל... 2580
ז"א, בהפרש של 4 ימים, העובר שלי "גדל בחצי קילו" לפי ההערכה וזה השקיט את הרופאים (למרות שזה היה דווקא מנוגד להיגיון, כי הערכות קודמות היו בסדר גודל אחר).
ובסוף, שבועיים אחר כך (ומזכירה שוב שבשבועות אלו הגדילה הכי משמעותית), הוא נולד במשקל נמוך מההערכה שהיתה לפני שבועיים!
זאת דוגמא לידע, שאפשר על ידי קריאה ומחקר להיחשף אליו גם אם אני לא אשת מקצוע. וזה באמת מה שידעתי- שהבדיקות האלו, שעל סמך זה הם רוצים שאזרז, הן ממש לא מדוייקות. הן כן נותנות אינדיקציה חשובה שחייבים להתחשב בה, במיוחד במקרי קצה. אבל ראיתי שכשאני באותה מעבדה וטכנאית - הערכת המשקל גדלה בקצב טוב (רואים לפי הגרף). שהמעקב על המעבר בין השיליה לעובר תקין.
הלכתי כל הזמן לבדיקות, הרגשתי כל הזמן תנועות טובות.
הייתי אחראית לגמרי, ומה לעשות, לפעמים זה אומר להתנגד להמלצה הרפואית. (שהיתה עד שהלכתי ממש לזירוז)
ומה היה קורה אם בבדיקה בביה"ח שוב היו מגלים משקל קטן? ברור לי שמה שהייתי עושה הוא כך: בשלב הראשון, לעשות מה שעשיתי כל ההריון - ללמוד, לשאול ולהתעניין אצל הרופאים המטפלים. לברר שוב אם אין משהו שפיספסתי, אם אכן זה מנוגד להיגיון, לנסות לעשות שוב בדיקות כגון מעבר תקין מהשילייה לעובר. אם המסקנה נשארת בעינה, ואני לא מצליחה לשכנע את הרופאים המטפלים,
אז בשלב השני: למצוא מומחה בתחום, שקיבלתי עליו המלצות, וללכת אליו באופן פרטי. אני בטוחה ב-99% שהיה ממליץ לא לזרז.
אולי הייתי מתייעצת עם רב מקובל (הרב שלנו אומר שמה שהרופא אומר, אז לא בטוח...)
בעברי ניתוחי עיניים ואזניים ו-3 לידות, וגם הריון עם מעקב מיוחד
ויש לי עוד כמה דוגמאות מניסיוני עד כמה השיקול הזה חשוב לרופאים/יולדות, ויכול להטות את דעתם.
ברור לי שאצל רובם המוחלט המניע הטהור שלהם הוא רצון נקי וטהור של נתינה ועזרה לזולת.
תאמיני לי הרופאה רוצה אמא בריאה ותינוק בריא, אבל גם לכסות את עצמה, ולפעמים מסתבר שזה סותר.
אז אני חושבת שצריך לבוא ללידה מוכנים עם ידע, לעשות קורס הכנה ללידה קונבנציונאלי טוב (חוץ מקורסים נוספים שודאי עוזרים) כדי שאפשר יהיה להפעיל שיקול דעת. לבוא בגישה חיובית ולא לחפש איפה מופעלים כאן שיקולים זרים, אבל הידע המוקדם יתן את האפשרות לזהות את זה אם זה קורה.
ובודאי שלהפעיל שיקול דעת שלך, למרות אי היותך אשת מקצוע, כמובן תוך כדי הקשבה אמיתית לצוות המטפל. לדעתי זה מאמץ שראוי לעשות מתוקף ההשתדלות, ומעבר לזה זה כבר אמונה ב-ה', גם אם משהו נעלם ממני באותו הזמן, כנראה שבדיוק כך זה היה צריך להיות.
(ד"א זה אחד היתרונות בדולה, שיש לה את המידע, והיא גם מחוץ ללידה כך שקל לה הרבה יותר גם להבין ולשים לב אם משהו כזה קורה).
כתבת שבניגוד אלי, אצלך הוא גדל.
נראה שהדברים שלי לא היו מובנים.
אצלי הוא עלה במשקל, לא הייתה בדיקה שלא ראו עליה.
מה שכן כבר בסקירה שנעשתה בשבוע 22-23, ראו שיש פער של בערך שבוע וחצי בין גיל ההריון למשקל.
בתחילת שמיני הפער קצת גדל, היה פער של שבועיים בהמשך הבדיקות הפער הזה נשמר.
זה לא שהוא לא גדל ולא עלה, הוא עלה ודי שמר על עליה יחסית.
ועשו לי בדיקה של תפקודי שליה והיא הייתה תקינה ועם זאת לא לקחנו סיכונים.
בסופו של דבר הוא נולד במשקל שהיה קטן ב 200-300 גרם מההערכה שהיתה יום קודם.
א"א לדעת אם זה שילדתי בזירוז בשבוע 38 עזר לו לעלות מהר במשקל או שהוא היה ממשיך לעלות ברחם עוד.
(עם גיסתי היה סיפור אחר שם בכלל לא הייתה עליה במשקל)
אז הסיפור שלך די דומה לשלי,
גם אצלי היה הפרש מההתחלה,
וזה היה לי ברור כי טענתי מההתחלה שזמן העיבור שונה בשבוע, והרופאה פשוט קבעה לפי הכללים.
אבל הוא היה קטן גם בלי קשר ל"מחלוקת" אם יש הפרש בשבוע.
הפער אצלנו לא גדל. ובכל זאת המליצו על זירוז.
ואני סירבתי, כי לפי המחקר האישי שעשיתי - הבנתי שהערכות המשקל הן ממש לא מדוייקות. (ושוב-השאר היה תקין).
ולכן, באותה נקודה שאת עמדת, בעיני לעשות זירוז היה דווקא לקחת סיכון ולא להימנע ממנו.
זירוז עלול ליצור שרשרת בעיות, ועדיף מאוד להימנע ממנו אם יש דרך אחרת.
וברור שכשצריך - אז עושים! והוא מציל חיים, וכך גם אתם ראיתם זאת לפי נקודת המבט שלכם, ולכן גם עשיתם.
ובשביל זה אני כותבת את זה פה, בפורום ציבורי, כדי שמי שלא יודעת את הדברים - שתדע - שהערכת משקל זה ממש לא מדוייק, ושרופאים לצערי אכן לפעמים מתחשבים בשיקולים זרים.
ושוב - מה שהיה - הכל בהשגחה וכך בדיוק היה צריך להיות.
סיפרה לי על תינוקת שהיתה מאושפזת אצלם
האימא הגיע בחודש תשיעי (נראה לי בשבוע 39 לא זוכרת) בגלל מיעוט בתנועות עובר
באלוטרסאונד ראו שיש עדין תנועות, אבל חלשות, אז המליצו לה על זירוז
היא לא רצתה, אמרה שהיא תלך קצת כדי לראות אם היא מצליחה לגדרום ללידה להתחיל
היא חזרה אחרי שעתיים, כבר לא היה תנועות בכלל, וגם ירידה בדופק, אז המליצה לה כבר על ניתוח קיסרי, היא המשיכה לסרב במשך עוד כמה שעות עד שהסכימה
התינוקת נולדה פגועת מוח בצורה קשה מאוד באופן בלתי הפיך אחרי יותר מידי זמן בלי חמצן.
וגם גיסתי סיפרה לי סיפור על אישה שהחליטה שהיא לא רוצה זירוז (כשהלידה לא התקדמה בכלל), ועד שהתינוקת נולדה היא בלעה הרבה יותר מידי מקונאליים. היא מתה. (וזאת היתה בת ראשונה למי שהיא עצמה ילדה יחידה להוריה)
הרופאים לא מטומטמים, הם למדו הרבה. ואם השלייה מתפקדת מעט זה אולי נורמלי לשבוע אבל זה לא טוב לתינוק. קל להפריח אמירות שכאלו באוויר "זה בסדר, זה נורמלי לשבוע שלה" זה אולי בסדר לשלייה, זה לא בסדר לתינוק
וגם מי שמדברת אם התינוק שלה ומכירה אותו ומרגישה שהכל בסדר, מצטערת לסמוחך על התחושות האלו כשהבדיקות מראות אחרת זה פשוט טימטום. אני הרגשתי שהכל בסדר עם הבן שלי, ובכל זאת בספירת דם השיגרתית של גיל שנה הסתבר שהיה לו המוגלובין 6 (!!) לאף אחת אין עיני לייזר, ושיבוש של המערכות לא תמיד מלווה בתחושה רעה
אז שכל אחת תעשה את השיקול שלה - מה יותר חשוב לה, לידה טבעית או החיים והבריאות של התינוק שלה.
חבל להפחיד סתם.
על סמך הסיפורים שלך, כדאי לתת זירוז בשבוע 38 לכלל הנשים...
הריון שנמשך יותר מידי, הוא הריון בסיכון. וזאת בעיה. שלייה מזדקנת זאת בעיה, אפילו אם זה נורמלי לה להזדקן, זה עדין לא טוב לתינוק. (והנקודה בשני הסיפורים זה נשים שסירבו להמלצה של הרופאים כי הכל בסדר, וכי הן לא חייבות להסכים, ובגלל אמירות בדיוק כמו זאת שאת אמרת קודם, והתוצאה היתה הרת אסון)
ולזלזל סתם ככה ברופאים זה לא יפה ולא חכם.
ולגרום לנשים להיות שאננות מידי ולסמוך על כל מיני תחושות חסרות בסיס זה חוסר אחריות.
הרופאים לא עושים את זה סתם בשביל הנוחות שלהם, תהי בטוחה בזה
הם עושים את זה כי הם רוצים אימא בריאה ותינוק בריא.
אבל היי, שכל אחת תעשה מה שהיא רוצה. מי שלידה טבעית עד כדי כך חשובה לה שהיא מוכנה להסתכן, בבקשה החיים שלה, הילד שלה
פרט לשבוע ההריון!
כמובן שאם יש עדות לשילייה לא מתפקדת (להבדיל מסתם "שילייה זקנה/שילייה דרגה 3"), או להתפתחות של רעלת הריון, וגם במקרים של סכרת הריון, אז זה עניין אחר - יש ממצאים אובייקטיביים!
אבל סתם ככה? אפשר להמשיך במעקב, ולחכות! ואני חושבת שכך כדאי לעשות. אני חושבת שאחרת, שכרנו עלול לצאת בהפסדנו. יש מחירים כבדים מאוד לזירוזים (ואני מאמינה שבעתיד גם יהיו מחקרים אודות כך).
http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t332569#4115127
ומים מקוניאלים= התינוק בבטן בולע מים ומשתין אותם אם הם נקיים אין בעיה ולפעמים קצת יש בריאות מים וזה יוצא בנשימה, אך אם הם מקוניאלים ולפי הסיפור סמיכים (מאוד מרוכזים ולא דלילים) אז הם יוצרים פקק בריאות ולא יוצאים בנשימה ולכן קוראים לרופא תינוקות כי יש חשש שהתינוק יצטרך סיוע בנשימה... (הנשמה)
שלא נדע!
אבל גם להיות יותר מידי זמן בפנים זה לא בריא....
נשים רבות יולדות בשבועות מתקדמים כשהמים צלולים.
וזירוזים גורמים במקרים רבים להפרשת מקוניום אל המים...
קודם כל יש לך זמן לזרוז עד סופ 42 אם מוניטור תקין תנועות את מרגישה רגיל ובאולטרסאונד יש תנועות גוף תנועות נשימה וכמות מים מספקת אין סיבה להיות בלץ בבתי החולים האוניברסיטאים ושלוחותיהן השונות נוהגים להפעיל לידות אז קחי אורך נשימה ושבוע זה הרבה זמן מומלץ מאוד על הירוטרפיה תכיני לך בקבוק ליטר תה שמורכב מקינמון גינגר לואיזה ועלי פטל לשתות במשך היןם עושה הכנה טובה
שווה לנסות ללכת לרבנית אליהו לקבל ברכה עם הטלית של הרב זצ"ל.
סחטיין על הפסח...הלוואי עלי .
פשוט, תחשבי בהיגיון, ששום בן אדם ובוודאי לא רופא, לא אומר משהו "סתם" בלי נתונים אובייקטיבים!
מה נראה לנו? שאנחנו נדע נתונים שקיימים והם לא? הם לרוב מבינים יותר ממנו באולטרסאונד,בדיקות דם, ובהשלכות של מצבים מסוימים גם אם כרגע הם יציבים.
בדכ יש להתייעץ עם שניים ללשמוע את דעתם וכמובן להשתמש בידע שלך, ולדרוש הסבר שתהיי שלימה עם מה שאת עושה ותביני גם אותם.
לצוות אכפת רק ממך, הם עברו מרורות כדי להיות רופאים או כל איש צוות, תאמינו לי, בלי שום הנחות על כלום.
כשאני הייתי צריכה ללדת, סחבו אותי 4 שעות עם פתיחה מלאה, בלידה ראשונה, כדי לא להגיע לניתוח. הילד היה תקוע בזווית לא נכונה ולא יכל לצאת.
באו שתי רופאות והנחיתו עלי את הבשורה, אמרתי לה, כמו שחשבתי אז,אפשר לחכות? הוא בסיכון? אם הוא לא בסיכון אני לא רוצה. היא אמרה לי:כרגע, הוא לא בסיכון אבל זה יכול להגיע. באותו זמן הדופק עוד היה יציב, יחסית, אז הוא לא היה בסכנה, אבל ברור שהוא היה בסכנה כי הוא לא יכל לצאת!
מה היה עוזר לי לחכות עןד זמן, הדופק היה יורד עוד, ואז נרוץ לניתוח?
באו שיכנעו אותי, הביאו לי טופס לחתום שאני מוותרת על ניתוח לא ידעתי מה לעשות, בכיתי, היה בלאגן, עד שהחלטתי, שאני עושה את זה וזהו.
הבעיה ששאלנו בטלפון רב אחד מה לעשות, והוא לא ידיע מה המצב. הוא אמר אם אין סיכון לא לעשות.
והיה וואחד סיכון! רק שלא הבנתי את זה מייד, רק אחרי הלידה הבנתי את הסכנה.
ב"ה הילד מקסים, מהמם, גאון, אין דברים כאלו..
אז בנות, בואו נהיה נורמטיביות, יש אנשי מקצוע, יש אותנו, ויש שיח מכבד בין שני הצדדים.
גם אני משכתי עד סוף 42, תחילת 43, חיכיתי המון זמן בלי שום סימן,
בסוף אכלתי קצת ריבת אתרוגים, וילדתי למחרת.. זה סגולה ידועה, שבאה יחד עם הזמן של התינוק להיוולד.
מצד ההגיון היה עדיף לעשות ניתוח? גם זה חשוב לי לדעת.
יש משפחות שיולדות בתחילת החודש ה-9, יש כאלה שיולדות רק באמצע ה-10 (או לקראת סופו - כמו המשפחה שלי...). חלק מההבדל נובע ממועד הביוץ. במשפחתי, ביוץ קורה ביום ה-24, גם אם המחזור של 30 יום!
אז ברור שהלידה תתאחר, כי העובר עוד צריך להתפתח, לפחות עוד 10 ימים,,,
חשוב להיות עם יד על הבטן - יש תנועות טובות? יש האטה? מצד אחד - לא לרוץ לניתוח\זירוז כדי להתאים ללו"ז של הרופא ולנוחותו, מאידך, מדובר בחיינו ובחיי העובר, וחשוב לא לזלזל בעצות טובות. וברכת רבנים\רבניות תמיד מועילה
ולהתפלל ולהתפלל ולהתפלל!
כי הרופאות אמרו לי , הוא עדיין ב-1, הוא לא יכול לצאת!
ואני הייתי ב-ט-ו-ח-ה! שאני אעשה לידה רגילה, טבעית בלי אפידורל כי פחדתי מזה,
אבל בסוף ה' שלח לי כוח, עשיתי, ואז הבנתי ,רק אחכ, שהוא פשוט לא לא לא לא יכל לצאת. הוא היה ממוקם עקום לא בפתח התעלה אלא עם הפנים לצד, והוא לא יכל גם אם הוא רצה מסכן... 4 שעות בפתיחה מלאה יודעת מה זה?
כאבי תופת .
ואם בנים אז בכלל אשמח לשמוע 
יהיה הפרש של כמעט שנה וחצי בע"ה
מכירים יותר את איך מתנהל האירוע. לפני, אחרי, תוך כדי. ויותר מיומנים בטיפול.
יש בגדים וציוד מילד קודם.
הבגדים מילד קודם לא ככ שימושיים
זה בדיוק עונה הפוכה.
אצלי הראשון היה פיצ, והשני גדול.
ב2 הפעמים.
והשלישית חח יצאה פיצית כמו הראשונה ובעונה של הראשונה , השם סידר אותי סופית
אצלי יש שני בנים בעונות הפוכות, את הבגדים של 0-3, 3-6, 6-9 הייתי צריכה הכל מחדש אבל מגיל שנה בערך הקטן לובש בגדים שהיו של הגדול בלי בעיה
שני בנים בהפרש של כמעט שנה ו5
מתוקים דבש טהור!!!
באלי לשלוח לך הסרטה עדכנית בפרטי, שתראי איזה חמודים הם יחד
היום הקטן שלי כבר בן שנה וחצי כמעט, אז הם כבר ממש מתחילים להיות חברים.
אין ממיס כזה!!!
הגדול דואג ככ לקטן, מספר לו סיפורים, שואל שאלות, מחמיא לו, וממש אוהב אותו.
והקטן מעריץץ את הגדול! עושה אחריו כל דבר.
זה כיף להלביש אותם סט, הם נראים ככ מתוק יחד!!
מאותו המין.
מושלם מבחינת ארגון חדרי שינה בבית
בגדים וכו פשוט מעבירה מאחד לשני (גם אם זה עונות שונות, עדיין יש חפיפה)
יחוו יחד את מרוץ החיים- גנים, בית ספר, צבא, זוגיות, חתונה (יש שיגידו שהם יכולים גם לא להיות בקשר, ולריב וכו וכו...אבל בנוסף יש את עניין השיתוף, החוויות. שניהם בצבא ישתפו אחד את השני במילים שלהם מהעולם שלהם, הם יחוו הכל ביחד בצורה די חופפת).
בנים- ישחקו יחד כדורגל, גם אם החבר של השני מגיע, יאללה כולם ביחד עושים משחק בכדור, או כל משחק אחר של בנים.
בשבתות וחגים את מלכה- הם בבית הכנסת ואת בשקט שלך...חחח
רק תחנכי אותם מראש לעזרה בבית, שזה יהיה הרגל
ופשוט מושלם
מניסיון
אותם תחומי עניין, משחקים וכו'
יעסיקו אחד את השני בכדורגל.
לגדל שני ראשונים שלא מאותו מין, יש מובנים מסויימים שהכל כפול בטווח זמן קצר יחסית.
סתם לדוגמה עכשיו אנחנו מעלים בן לישיבה תיכונית (ט') ובת לאולפנה (ז')
והכל לגמרי חדש לנו. כמו שני בכורים.
או בארגון בר מצווה ובת מצווה, יש דברים שחוזרים על עצמם אבל גם הרבה שלא.
וגם כל אחד מהם היה הראשון ביסודי שלו, לא יכלו לחזור ביחד/ לאסוף אחד את השני..
עכשיו כשיש לי שתי בנות ביסודי מרגישה כמה זה חוסך. מרמת אסיפת הורים באותו יום, היכרות מוקדמת עם המורה, ועד שהגדולה לימדה את הקטנה לחזור באוטובוס וכל הכרוך בכך.
יש לך זמן עד הדברים האלה,
אבל גם בגיל קטן יש משהו כיף בגידול אחים קרובים בגיל מאותו המין. מקלחות משותפות, שינה משותפת, בגדים שעוברים מאחד לשני, צבע עגלה וכד'.
גם לי היה בערך כזה הפרש 2 בנים בהתחלה (ועכשיו 5 😆 אבל זה כבר סיפור אחר...)
והיה מאוד טוב לשניהם.
בנים זה כיף ומלא אקשן ואנרגיות
חברים טובים! או חברות טובות.
עוברים את אותם תהליכים בחיים יחד, בית ספר, בגרויות, התבגרות, שידוכים...
אני חושבת שזה מדהים.
בתור אם הבנים בעצמי
באמת הבגדים זה ממש נוח. השניים הגדולים שלי הם באותה מידה אז חולקים אותו מדף
לבריתות יש כבר בעלי מקצוע קבועים שלוקחים
במקום מגורים את צריכה לחפש רק תת טוב ולא גם תת וגם ביהס
אומרים שעם בנים גיל ההתבגרות קל יותר
לא צריך לסרק כל בוקר ולעשות תסרוקת
בוחרים להם את הבגדים עד גיל גדול יותר לבד
בנסקט ובלנדסטון פתרת סיפור
יש לי רשימת יתרונות לבנים שכתבתי לעצמי בעיתות קושי להתנחם;) כשהבנות של השכנה עשו חוברות כל אחר הצהריים והילדים שלי מהפכה ומכות
אבל עכשיו ברצינות-
כשאני שומעת את הבנים שלי משננים את הפרשה או מברכים על ציצית וכד
מבחינתי זאת הנחת מזה שיש לי בנים
וכשהם עושים את זה יחד אז בכלל...
מדמיינת שירי שבת, טיולים, חגים.. לבנים יש את זה ביותר כיף לדעתי.
גם חברתית אני ממש מאמינה בזה שזה מפתח אותם. הם באים כחבורה, אז גם מתנסים חברתית אחד על השני וגם מקבלים ביטחון אחד מהשני במקומות חדשים
לי יש 2 ראשונים, 11 חודש ביניהם... היום הגדול בן שנה ושמונה והקטן בן 9 חודשים
והם חברים ממש ממש טובים! וזה ממש מתוק (דווקא עם עונות לא הלך לי כי הקטן ממש פיצי.... )
חברים טובים בע"ה כשגדלים
יש להם חברים משותפים ותחומי עניין מאוד דומים
לך זה נוח אצל הילד השני את כבר מכירה הכל, נושאים לימודיים בתי ספר מורים הכל ביחד
בגדים וכו
מזל טוב 🥳
מנסים להיקלט, הקטנה כבר בת שנתיים. מתעוררת לכאבי ביוץ, הטבילה מחר. למה ה'?? למה אתה בוחן אותי במצווה שהכי קשה לי?? למה כל כך קרוב?? למה לא מצליחה לטבול קודם??
עצובה מאוד ובעלי לא מבין בכלל
כבר חודש שני שככה מפספסת ביוץ, לפני כן הספקתי. יש לי תור לרופאת נשים ויודעת שזה פיתרון פשוט, סתם המאמץ וההמתנה הרבה שוברים אותי כל חודש מחדש, והפעם שבועיים מוקדם יותר 😭😭
רוצה להיות בתודעה שה' גדול ולשמור על אופטימיות אבל מרגיש לי לא ריאלי וסתם לדחות את השברון לב בשבועיים, כמו שהיה חודש קודם.
היה לי את זה גם לפני שנקלטתי (לקח חצי שנה עד שהבנתי שמשהו לא בסדר)
זה נקרא עקרות הלכתית
פיספתי את הטבילה ביום יומיים כי הגוף שלי לא היה מאוזן.
לקחתי תמצית שיח אברהם של חברת ברא
ותוך שבועיים שלוש נקלטתי ברוך השם
ממליצה מאוד זה מאזן גם למי שהמחזור שלה לא סדיר וכו.
בהצלחה ובשורות טובות!
שמבינה בהם..
שיח אברהם זה צמח מאוד חזק והוא יכול לעשות לך עוד יותר בלאגן אם את לא משתמשת בו נכון.
וחיבוק.💞
הומאופת/נטורופת
בסניפים של ניצת הדובדבן השירות ניתן בחינם.
אני יכולה להגיד לך על עצמי שאני מאוד רגישה להכל )ברמה שהתקן לא הורמונלי גרם לי לדלקת שלקח לי כמעט שנה להתאושש ממנה)
שיח אברהם זה תמצית טבעית . עליי אישית לא עשה בלגן ,ההפך. הוא הקדים את הביוץ ונכנסתי להריון של תאומים.
כן הייתי מתייעצת על הכמות
בהצלחה
אשמח לדעת לאיזה מצבים זה עוזר...
אבל לא רוצה להקדים את הביוץ.
הביוץ שלי בסדר גמור כנראה, אבל רוצה להגדיל את סיכויי הפוריות, יש סיכוי שזה יכול לעזור? כמה זמן צריך לקחת?
זה יכול להביא להריון מרובה עוברים?
יכולה רק להעיד על עצמי בלבד וכמובן לא לוקחת אחריות על כלום וכדאי להתייעץ עם מומחה
אני לקחתי את זה מאחר וניסינו להיכנס להריון כחצי שנה ללא הצלחה כשברקע יש כבר ילדים בבית. הייתי אצל רופאת הנשים שאמרה בוודאות שאני מפסידה את הביוץ בגלל הטבילה שנעשית לאחר מכן.
היא המליצה על איזושהי תרופה שמאחרת ביוץ ואני חיפשתי משהו טבעי וזה מה שהומלץ לי . היה לי וסת לא סדירה וקושי להיטהר וזה פתר לי את הבעיות. זה נקרא הצמח שמבין נשים ויש לו כל מיני "סגולות" . כדאי לקרוא באתרים השונים ולהתייעץ .להגדיל את סיכויי פוריות אין לי מושג , תלוי מה הבעיה וצריך להתייעץ שוב.
ולגבי הריון מרובה עוברים אני לא יודעת אם זה בגלל זה . מה שבטוח ,כך השם רצה
בהצלחה
מנסים קודם לפתור בכלים הלכתיים.
יכול להיות שאפשר להקדים את ההפסק ביום ואז תספיקי.
דברו עם רב!
אני מניקה כרגע ילד שבלי ליווי צמוד של רב לא היה סיכוי!
בד"כ זה בנות...
יום הביוץ זה בנים.
מקווה ומאחלת בשבילך שעוד תבשרי פה...
אני מכירה הפוך, שאם האשה מבייצת קודם ואז הזרע מגיע יותר סיכוי לבן
יום אחרי ביוץ זה בנות.
יום לפני- מעניין שזה גם לבנים.
בקיצור לפותחת, תהיא אופטימית...
אז קודם כל חיבוק גדול
אבל כמה שזכור לי 48 שעות אחרי הביוץ עדיין אפשר להיקלט
זרע יכול לחכות גם 72 שעות ואפילו יותר לביצית.
ולפותחת היקרה, לי שיח אברהם פעם אחת ממש עזר ופעם אחרת בלגן את כל המערכת....
כדאי להתייעץ עם נטורופת מוסמך.
וכמו שאמרו- לבדוק אם אפשר להקדים את ההפסק.
ואם את רוצה לטפל בזה רפואית- זה הטיפול הכי פשוט ורווח (כגון אסטרופם לכמה ימים וכד')
אני בהריון עכשיו מביוץ שהיה לפני טבילה
רוני_רוןמה יש לך?
אין מתוק כזה!
ממש שמחתי שזה בן..
קשה לי עם שינויים, אני רגילה להיות אמא לבנים
אבל מתישהו בעז"ה ארצה גם בת
אבל באר מרים שהיא פה בעבר סיפרה שילדה בן מביוץ כמה ימים לפני הכניסה להריון (בתקופה שמנעה עם שמ"פ אם אני זוכרת נכון את הסיפור)
ככה שזה לא מדע מדוייק
אז התשובה שלא רצינו שתגיע- הגיעה.
וההריון שנאלצנו להפסיק היה רק הסיפתח.
נשלחנו בזריזות לטיפולי פוריות.
ואני שבורה
לא יודעת איך מתקדמים מכאן
נפשית וטכנית
חוששת מהתהליך.
מודאגת מזה שמגבילים ל2 הריונות
מלא מלא מחשבות
וכאב
ודאגות
ותבקשי המלצות על רופאים או מרפאות שמתמחים בסיבה שבגללה שלחו אתכם לטיפולים, אם יש בנות שגם עברו את זה, תקבלי המלצות על רופאים או בתי חולים,
שימי לב שבפרטי יעלה יותר, שבי עם בעלך, טתעשו חושבים כמה אתם רוצים להוציא ומה חשוב לכם
אפשר כמובן להיות גם מטופלת בבית חולים, אין שום בעיה, אני כן ממליצה על רופא פרטי, עם גישה לשיחות כשאת צריכה להתייעץ, זה הרבה יותר נוח ומרגיע, ורוגע חשוב בתהליך. אבל זו אני, כל אחת וסדרי העדיפויות שלה, תתחילי בלדלות מידע, לדעתי כאן, תפתחי שרשור לקבלת המלצות באזור שאת גרה, לבית חולים או לרופא, בהצלחה♥️
אני עשיתי טיפולים אבל לא pgd אבל לדעתי אפשר גם בפיגידי.
אני הלכתי לרופא בקופה והוא היה מקסים צ ממש! חוץ מזה שהוא נחמד ממש הוא נתן לי את הטלפון שלו ככה שאת כל המעקבים העברתי ישירות אליו בווצאפ והוא נתן הנחיות, בלי לעבור דרך מזכירה או אחיות. כשהגעתי לivf הוא אמר שאני יכולה להמשיך איתו במרפאה ואת הפרוצדורות עצמם לבחור איפה לעשות-או בבי"ח הציבורי שהוא עובד בו, שאז הוא נותן את כל ההנחיות ועוקב אחרי התיק שלי אבל לא מתחייב שבפועל הוא זה שיעשה את הפעולות או באסותא שאז הוא גם עושה בעצמו את הפעולות (עשיתי באסותא כי זה היה לי יותר נוח בכל שיקולים נוספים) גם באסותא, בגלל שזה היה ילד ראשון, לא הייתי צריכה להוסיף שקל, הבאתי טופס 17 מכללית לפרוצדורות עצמם ולא הייתי צריכה לשלם כלום לרופא כי הוא דרך קופת חולים..
הרבה הרבה בהצלחה! מוזמנת לפרטי אם יש לך עוד שאלות או סתם לפרוק או כל מה שתרצי
בגלל שהזכרת את אסותא, אבל מין הסתם זה רלוונטי בכל מקום.
פותחת יקרה, תדעי לך שצריך לקחת ממכון פועה או מבוני עולם השגחה הלכתית.
לדעתי האישית זו חובה, אבל אני חוששת להיות נחרצת שלא יכעסו עלי לכן כותבת כאן שלדעתי האישית.
מנסה
קשה
טיפולי פוריות זה לא כזה נורא (בוגרת טיפולים בעצמי).
רופא פוריות יתן רשימת בדיקות, ולפי זה תתקדמו לטיפול המתאים.
ולמה הגבלה לשניים? אם בקטע הכספי יש השתתפות מהקופה (תלוי ביטוח, אני מניחה) גם בשלישי וברביעי.
וגם עכשיו
הביאו לי הר של בדיקות כדי בכלל להתחיל תהליל, בלי להסביר מה כל דבר
והכל באנגלית ולא ברור
אם הבנתי נכון.
זאת אומרת זה לא רק השראת ביוץ או הזרעות זה ישר להפריה חוץ גופית, רק שיש גם תהליך ברירת עוברים שמוריד מכמות העוברים הראויים להחזרה.
בקיצור, פיקניק זה לא...
אבל, זה נכון שלפני שמתחילים הכל נראה כמו הר בלתי עביר, וכשאת כבר בתוך התהליך עצמו את מגלה שזה לי עד כדי כך נורא.
בהצלחה ושיהיה כמה שיותר זריז,
עם תינוקות בריאים ושמחים בקרוב בע"ה!
בתי חולים אפשרי
או שתתחילי מהבית חולים שקרוב אלייך עם pgd ולמלא אצלם טופס אינטרנטי / מייל של הגשת כל המסמכים וקביעת תור ראשון
דיוק
2 ילדים
משמע אם יש הריון עם תאומים- לא זכאים לעוד אחד
זה הסל של המדינה. צריך ביטוח משלים טוב בקופת חולים ואז מקבלים מימון גם הלאה.
ממה שאני מבינה מאוחדת הכי טוב לזה. אני בלאומית בטיפולים לילד רביעי. אני לא זוכרת מדוייק. נדמה לי ששאיבה היה סביב 2000 והחזרות סביב 700. יש גם תרופות. ומן הסתם אם צריך בירור גנטי אז זה עוד.
אבל זה לא שאין אישור. וזה לא מאות אלפים אם את בביטוח הגבוה של הקופה.
על ילד שלישי אין שום השתתפות בpgd
וזה סדר גודל של 30000 לסבב
ומי שמכיר יודע שזה לא נגמר בסבב אחד בדכ
ילדים יקרים פשוטו במשמעו
יש לי חברה שיש לה שלושה ילדים שנולדו בPGD ובוודאות הייתה השתתפות של הקופה
ל2 הילדים הראשונים יש כיסוי מהסל.
מהילד השלישי ואילך אפשר לנצל מהשב"ן, מביטוח פרטי או להעזר בעמותות.
תתחילי בראשונים בע"ה תבואי תשאלי שוב לגבי הבאים ונייעץ לך. בהצלחה.
שעוזרת בדברים האלה, או מכון פועה או בוני עולם.
נראה לי חשוב גם לתמיכה נפשית וגם לעזרה בפן הטכני של התהליך
למי שמשלם בקופה, למשל מכבי שלי וכאלה.
ממליצה לך לפנות למכון פועה שיעשו לכם סדר ויעזרו. הרבה ישועות בע"ה!!!
זו ממש ההתמחות שלהם.
אין לי ניסיון איתם בתחום הזה, אבל ממה שאני מבינה הם מומחים בליווי זוגות בתהליכי פוריות. יש שם גם קו ייעוץ נשי עם נשות מקצוע מתחום הטיפול (כל יום בשעות 20:00-22:00), וגם קו של רבנים (פעיל כל יום עד 18:00) שלדעתי יותר מכירים את הצדדים הטכניים (וההלכתיים שמלווים את התהליך) וידעו להסביר את המושגים ולהפנות לאן שצריך.
זה הטלפון שלהם - 02-6515050
טוב שאת מתייעצת אין חשוב מזה!
בהתחלה זה הלם ושוק טוטלי
בהמשך יהיה יותר קל
ובעזרת ה תעברי את זה מהר ובקלות עד לידיים מלאות!
לנו יש ילד ב"ה מpgd
ואני מכירה משפחות גדולות ויפות שבאו כך לעולם
הכסף זה לא מה שעצר אותן.
אל תחשבי ככ קדימה
תהיי מרוכזת בכאן ועכשיו
ואת ממש מוזמנת לדבר איתי בפרטי אשמח לייעץ לך מהניסיון שלנו.
היי שלום לכולם
הבן שלי בן 4 וחצי עם משקפיים, פלוסים די גבוהים.
לפני כ3 שבועות הרופא אמר שהוא זקוק גם לרטייה לשעתיים ביום..
מתנגד בתוקף, לא מוכן בכלל.
הפעמים הבודדות שהצלחנו היו לחצי שעה גג..
אציין שהוא ילד חכם מאוד והגננת רתומה לגמרי לנושא
קנינו רטיות צבעוניות לבחירה, הבטחנו פרסים, כל המשפחה שמה רטייה,
מה אני מפספסת? אשמח לכל רעיון!!
להפך..
גם בבית הוא לא ממש מוכן
אולי מפחד שהאחים יצחקו עליו?
שאלת אותו מה מפריע לו? אולי זה יעזור למקד אתכם לפתרון מתאים
עורכת - עכשיו רואה שכתבת שזה כי הוא לא רואה טוב. זה גיל שהם כבר מבינים, הייתי מדברת איתו על דברים שאנחנו מתאמצים בשביל לקבל משהו שווה, ומסבירה לו שהעין הזאת תראה הרבה יותר טוב אם הוא יתמיד, מנסה בנועם ליישב לו את זה על הלב
ואז המגע של הרטייה מציק לו?
לא יודעת מה אפשר לעשות, אם כך...
עם טיימר
אחרי 5 דקות את מורידה, (גם אם הוא לא מבקש).
יום למחר 7 דקות וכן הלאה
בזמן קבוע ביום, אח''כ הוא מקבל משהו טעים/ משחק כייף משותף.
אפשר לשלב את זה בפעילות כיפית, (לדוג' נקרא ביחד ספר, ונשים טיימר, כשהשעון מצלצל נסיים לקרוא ונוריד רטייה)
להסביר מה יקרה, מתי, ומה יהיה אח''כ.
לדעתי חצי שעה בפעם הראשונה יכולה להיות הרבה מידי.
חברה שלי אמרה לי שזה פחות טוב מרטייה אבל עדיף מכלום.. זה מין בד כזה שמלבישים על המשקפיים והוא מכסה עדשה אחת, לדעתי היא קנתה באליעקספרס
שהוא לא רואה טוב עם הרטייה
זה לא נוח לו
משהו שבדרך כלל לא מרשים.
למשל יצירה שווה שקנית במיוחד
לאפות יחד משהו לארוחת ערב/לקחת לגן
לשחק בשודדי ים
להתחיל בהדרגה, כמו שהציעו. שימי יעד שאחרי שבוע תגיעו לשעתיים
בן 6, חכם מאד והסביר לי שהוא פשוט לא רואה טוב עם הרטייה.
ואז הבנתי למה קשה כל כך.
הרי כל הרעיון הוא לאמץ את השריר שלא מתאמץ כל כך, אז זה אימון כושר לעין, בטח שזה קשה, בטח שזה לא נעים וקל, ובטח שכל 5 דקות הוא שואל אותי אם אפשר להוריד כבר.
אצלי הסחת דעת עוזרת, או שאני נותנת לו לספר לי סיפורים שהוא ממציא - מה שבדרכ אני אומרת שאני לא פנויה לשמוע.
אני מקווה שתמצאו את מה שעובד לו, מה ששווה לו מספיק את אי הנעימות, בהצלחה!
שטוב לראות וידאו עם הרטייה, כי העין מתאמצת יותר..
תודה!
הבן שלי בן 6 וחצי כנראה עם נטיה לטיקים
כי יש לו לפעמים טיקים הולכים וחוזרים
אבל דברים יחסית קלים שלא מאוד ניכרים אם לא ממש שמים לב לזה חזק
אבל בימים האחרונים התחיל לו כאלו יותר חריפים, מצמוצים בעיניים כל פעם עין אחת ואחכ עין שניה
וכחכוך בגרון
מסכן שלי
לא אמרתי לו כלום
אני מנשקת ומחבקת אותו כל אחהצ
ובלילה בוכה
אני ממש מרחמת עליו
שלא יצחקו עליו
וגם שלא ישאר ככה לתמיד
אני מדברת איתו ומנסה להבין אם יש איזה טריגר לזה
אבל לא נשמע ממנו כלום
הוא סבבה לגמרי ומבחינתו הכל בסדר.
איך זה מרגיש בזמן שיש טיקים?
מעניין אותי להבין.
ואיזה סוג טיקים היו לך?
בכלל לא דיברתי איתו על זה
רק שמעתי את אחד האחים אומר לו
תפסיק למצמץ ככה כל הזמן
אח"כ ניגשתי לילד וביקשתי שלא יעיר לו על זה.
פתאום שריר שנתפס ואת רוצה נגיד להזיז לשנייה את היד כדי "לשחרר", היו לי טיקים כמו קולות של יונה כזה המהום נמוך , וגם כזה מצמוצים / גלגול עיניים. הייתי מנסה לעשות אותם בזמן ש"לא רואים" כי כן היה לי אותם בשלב של חטיבה עליונה וכו ולא רציתי שחברות שלי יראו אבל ברור לי שראו לפעמים וכו, פשוט זוכרת שכשאמא שלי הייתה מעירה לי זה היה מתגבר . היה לי גם אחד שכזה הייתי מזיזה את הצוואר כמו כזה מוציאה קנאק. זה עבר אחרי איזה שנה שנתיים (שגם בהן זה לא היה רצוף אלא לתקופות מסוימות של לחץ בגרויות וכו) ואם זה מרגיע אותך הייתי אחת המקובלות בכיתה גם כשקצת הסתלבטו עליי (בעיקר חברות קרובות שידעו פשוט שיש לי תקופות של טיקים),
ברוך השם מאז התיכון לא היה לי (עבר יותר מעשור)..
גם אצלנו היה בדיוק בגיל הזה. זה בא והולך.
אחת הפעמים היתה ארוכה מאד וגם הכיחכוחים שיגעו את האחים אז כבר קבעתי תור לנוירולוג. עד שהתור הגיע זה כבר עבר לבד… ב"ה מאז לא חזר.
הולך וחוזר
יש תקופות שממש חזק
צריך להיות במעקב נוירולוגי אבל ממה שאמרו לנו מתישהו זה אמור לחלוף
יש לו קשיי קשב וריכוז
בילדות למרות שהיו לי טיקים ממש מעצבנים (את הסביבה) ההורים שלי אף פעם לא אמרו על זה כלום, זה לקח הרבה זמן אבל עבר לבד
בנערות ובבגרות גם היו לי תקופות עם טיקים, ברגע שהחברה והאחים היו אומרים על זה נשהו זה היה מתגבר
בבגרות ראיתי קשר ישיר לתקופות לחוצות
ב"ה כבר כמה שנים לא היו לי
יש רק את שילב וקיווי?
צריכה גרביונים לבייבי
יש קידישיק לידר פוקס שילב מרכז הלבשה בזרר שטראוס
גרבי שרייבר
אז זה לא כל כך משנה...
אנחנו עשינו פעמיים בשערי צדק. עכשיו אנחנו אמורים לעשות עוד אחד, וזה יהיה בהדסה עין כרם אצל רופאה מומחית מסוימת, כי מדובר בניתוח מסובך מהרגיל.
הרופא אמר שאפשר לבחור בית חולים, אבל לא רופא מנתח.
בניתוח כפתורים כל יום ושבוע שווים פחות פער התפתחותי
פחות תסכול..
לפעמים ירצו בדיקות שמיעה נוספות.
מראש כבר תבקשי הפנייה לבדיקת שמיעה נוספת. ממליצה על קדמה יש להם מומחיות לבדיקה אצל פעוטות והרבה סבלנות.
בהצלחה!
בעיקרון אם יש לה נוזלים ובאמת רואים ירידה השמיעה אז היא יכולה לקבל מרופא הפניה לכפתורים. אם אני זוכרת נכון עושים גם צילום לשקד ואז מצרפים את הניתוחים יחד.
העיכוב השפתי יכול להיות ממש מזה.
אצל הילד הספציפי שניתחנו הוא הדביק את הפער צ'יק צ'אק אחרי הניתוח. בפשטות הם מתחילים לשמוע תוך יום יומיים טוב
אבל זה כנראה גם שקד שלישי, מעניין מה הזמינות שם....
אסותא אני יודעת תוך כחודש מקבלים אותכם כבר וזה רןפא שאת בוחרת. לנו אסותא לא מתאפשר כי הןא אסמתי מאוד אז אני לא יסכן אותו חלילה אבל כפתורים בלבד זה ניתןח פשוט ביותר
בהצלחה ובשורות טובות!
אשמח לעצות.
נניח שילדיי היקרים נמרחים ולהרדים אותם לוקח המון זמן בערב (מתסכל כשלעצמו אבל בעיקר גולש לערב המאוחר)- נכנסים לישון מאוחר, רוצים אותי או את אבא שלהם, מספרים מלא סיפורים, משתוללים, לא רוצים לישון, קופצים ממיטה למיטה, סיפורים שאני מספרת, סיפורים שהם נזכרים לספר לי, גם ב21:00 עד רוצים ליטוף וגירוד עד שירדמו (ככה הרגלנו אותם וקשה לשלוח אותם לישון כי הם מתעקשים שנהיה איתם עד שירדמו) והופ- מ19 בערב מגיעים ל21:30 בואכה 22. מודה שאנחנו לא יעילים, שנינו סביבם, שנינו מתרוצצים ומבזבזים את כל הערב. אחד מתוסכל שלוקח לו מלא זמן להרדים, השני עייף וגם מתוסכל ומתחלפים. לצערי הם לא שמים עלינו, ככה מרגיש, אם לא נהיה איתם בחדר הם מייד יצאו אחרינו ויהיו בסלון, וכשאנחנו איתם, הם מפריעים, מפטפטים, אנחנו אומרים שאסור לדבר וצריך להיות רציניים ולישון אבל הם לא מתרגשים במיוחד וממשיכים בשלהם. מרגישה שזה lose lose situation ועדיין עם כל הקושי מעשר כבר אין זמן לכלום.
איך אתן מצליחות להכניס את כל הדברים שעוד צריך חוץ מלהרדים את הילדים בזמן כ"כ מועט שנשאר?
- לארגן את המטבח אחרי ארוחת ערב
-לעשות כלים
-לסדר את הבית ליום המחרת
-זמן זוגי (אין)
- טלפון לאמא (עושה באופן חטוף אם בכלל, ודיי שפוכה ועצבנית)
-להכין אוכל (אידיאלי) ליום העבודה שלכן מחר (לא קורה)
-להתקלח, להסיר איפור, למרוח קרמים
-לראות איזו סדרה ולנוח שניה (אם לא קורה, אז מבאס לישון בלי שהקדשתי שניה לעצמי ביום הזה, אם כן קורה אז דופקים את הסעיף הבא וישנים מאוחר מאד מה שדופק בהתאמה את הבוקר שלמחרת כי קמים באפיסת כוחות אחרי בינג')
-לישון מוקדם
בקיצור- בלתי אפשרי..........
איך מייעלים את הזמן?
אחד מאפס את הבית ואחד שמשכיב.
יש סדר מאוד ברור של ארוחה, מקלחות, צחצוח שיניים, טקס שינה כזה (לכל הגילאים )
בינתיים יש מדיח שחוסך זמן בשטיפת כלים והאחראי על הסדר מאפס משחקים/ כביסה או שדוחה למחר - יש לי גם עוזרת כשצריכה.
וההרדמות שלנו לא חלקות אבל לא כאלה ארוכות כמו אצלכם
כמו שהציעו, אחרי ארוחת הערב אפשר שאחד מהם ירחוץ אותם, והשני ינקה, ואח"כ שישחקו קצת בזמן שאתם מבשלים ועושים את שאר עבודות הבית. תוך כדי גם אפשר לדבר איתם ולשמוע את הסיפורים שעולים וכו'.
גם ההרדמה, למשל ב8, אולי שאחד מכם ישאר איתם בחדר עם דלת סגורה עד שירדמו, ולשני יהיה קצת זמן רגוע, ותחליפו ביניכם כל יום. גם אצלינו הקטנים לא נרדמים לבד ויוצאים מהחדר אם אין מישהו איתם, אז אחד מאיתנו נשאר וברמה מסויימת זה גם קצת זמן שקט שגולשים בו בפלאפון וקוראים חדשות/מיילים וכו'
וגם אם יש זמן, בדרך כלל בערב כבר אין לי כח.
לגבי ההשכבות של הילדים-
אם הם צריכים שיהיו איתם, אז מלכתחילה תשבו לידם עד שירדמו. אין מה לנסות לתת להם להירדם לבד ובסוף לבוא כי הם לא נרדמים/ משתוללים.
לא צריך ששניכם תהיו עסוקים בהרדמות. עדיף שאחד יהיה עם הילדים,והשני בינתיים יהיה פנוי לדברים אחרים.
תמצאו זמן לכל הדיבורים והסיפורים לפני ההשכבות, ובזמן ההשכבה תקבעו כללים ברורים כדי לא להימרח סתם.
אצלינו בדרך כלל אני מספרת שני סיפורים, ואז מכסה אותם, מכבה את האור יושבת לידם עד שהם נרדמים. בינתיים אני בטלפון, ולפעמים נותנת יד לאחד הילדים.
אם מתעכבים וכבר מאוחר, אז אני לא מספרת סיפור. ככה הם פחות נמרחים בערב לפני שהולכים לישון.
אם הם מפריעים אחד לשני לישון, אפשר לפצל אותם. שכל אחד מכם יהיה עם ילד אחר במקום אחר, או להרדים קודם אחד ואחר כך את השני.
אם לוקח להם הרבה זמן להירדם כי הם לא עייפים, עדיף לאחר את שעת ההשכבה.
אבל נשמע שהם הולכים לישון מאוחר, ולא זאת הבעיה.
אולי דווקא ההיפך, בגלל שהם לא ישנים מספיק, הם גם ישנים פחות טוב ומתעוררים בלילה.
הילדים שלי בגיל הזה הולכים לישון בסביבות השעה 8. אבל זה תלוי ילד, ותלוי גם מתי קמים.
לגבי שאר הדברים שצריך להספיק, גם לי זאת נקודה שקשה לי.
יש דברים שבעלי עושה, כמו לשטוף כלים.
לפעמים יותר קל לי לקום מוקדם ולבשל משהו בבוקר, מאשר להתחיל לבשל בערב.
יש דברים שאני משאירה ליום החופשי, או לסוף השבוע.
בזמן האחרון ההשכבות אצלי זה בשתי נגלות.
יש את שני האמצעיים, בני 4.5 ו 6.5, שהולכים לישון בסביבות 8.
ויש את בן השנתיים שישן צהריים במעון, ואני משכיבה אותו בסביבות 9:30.
לפעמים אני עושה דברים ביחד עם הקטן, כמו לדבר עם ההורים שלי. אבל זה לא משאיר לי הרבה זמן.
לפחות הגדולה הולכת לישון לבד.
כשהילדים שלי היו קטנים רק בעלי היה מצליח להרדים את כולם יחד, אצלי תמיד נגרר לשיחות והשתללויות..
אפשר לשבת איתם יום לפני כן ולהגיד שעכשיו עושים זמן אישי לפני השינה, קצת דיבורים להמשיך לשינה רגועה..ילדים בני חמש בוודאי עייפים בשעה שמונה, בטח אם השינה שלהם לא רציפה..
צריך לנסות לעזור להם להרגיע את הגוף ולהיכנס למוד שינה, אם לא הולך ביחד אז בנפרד..
שש ארוחת ערב
שבע מקלחות
שמונה במיטה
אצלי רגילים לישון לבד אבל גם אם לא יושבים איתם וזהו בלי לקום. ניסית לשים להם פודקאסט להקשיב כשהם שוכבים? זה יכול לעזור
עוד דבר, אם יש לכם עוד חדר תפרידו אותם
ככה לא יעצימו אחד את השני
נניח שאני צריכה לשיר שירים או לספר סיפורים לילדים שלי כדי שיירדמו - אז אספר להם סיפורים שמעניינים *אותי* (ברמה שלהם, אבל לא כאלה שלגמרי משעממים אותי) ואשיר להם שירים ש*אני* אוהבת ונהנית לשיר.
ונניח שאני צריכה לסדר ולנקות את הבית כשכל מה שבא לי זה לישון או לראות סדרה - אז אני אעשה את זה אבל אשמע תוך כדי משהו מעניין וכיפי (משיעור תורה קליל ועד פודקסט מעניין).
כך ארוויח שני דברים יחד - גם הרדמת הילדים/סדר הבית וגם זמן כיף לעצמי.
או נניח שבעלי ואני יחד צריכים להרדים את הילדים - אז נשב בחדר ונחליף בדיחות מעל ראשיהם שרק אנחנו מבינים, או נספר סיפור שבו כל אחד אומר שורה אחת ואז בעצם זה יוצא משחק בשבילנו.
ונניח שאנחנו מסדרים יחד את הבית אחרי שהילדים סוף סוף נרדמו - אז נפטפט תוך כדי ונעשה את זה בצורה כיפית ומשותפת ונהנה מזה.
וכך בעצם נרוויח גם זמן זוגי וגם הילדים יירדמו בסוף והבית יהיה מסודר.
כמובן, זה לא תחליף לגמרי לזמן זוגי אמיתי או לזמן אישי אמיתי, אבל פעם בכמה זמן אפשר להביא בייביסיטר ולצאת כזוג (לפעמים במפתיע אצל אחרים הילדים לא עושים בעיות), ופעם בכמה זמן אפשר להחליט שמוותרים על הסדר היומי ואז לעשות זמן כיף אישי.
ובשגרה לתחזק את הכיף והנחת תוך כדי הטיפול בילדים ובבית...
הולכים לישון בשמונה בגיל חמש. יש ילדים שכן צריך להיות קצת אסרטיביים. עברתי את זה עם גדולים. אם לא הייתי קצת אסרטיבית הם יכלו להיות ערים גם 16 שעות ביממה. לשטוף כלים ולבשל אפשר תוך כדי. הם לא תינוקות. אם הם הורסים בית תענישי אותם .
אני לא חושבת שיש שם איזה צורך שלא ענית עליו. פשוט זה כיף להשתולל ולזרוק דברים ולא ללכת לישון.
בעלי עדיין הולך לישון רק כשהוא מת מעייפות
מנסה להגיע לערב זוגי עם בעלי. יש לנו שני ילדים, הבכור בגן אז מי שמרדים אותו מסיים עם זה תוך דקה שתיים, אבל הקטנה בתקופה של השנצ במעון אין מה לדבר לפני 21-22 על שינה אצלה. ניסינו להיות יעילים ושאחד ירדים את שניהם אבל אז הם משתוללים וזה לא עובד, וגם בזמן האחרון היא רוצה רק אותי (אני לקראת לידה ממש והיא מרגישה ברמות ונהייתה רגשית), אז אני פשוט נרדמת איתה , ובגלל ההריון המתקדם קמה (כמו עכשיו) לפיפי ולמקלחת וכו ורואה את בעלי ישן בספה או עם הילד השני אחרי ש (שוב) אמרנו שנעשה ערב זוגי.
זה מסתכל מאוד אני לא מצליחה להחזיק את עצמי בסוף היום וגם לא הוא , ההרדמות פשוט מרדימות אותנו .
ואני עובדת מהבית אז איכשהו בהפוגות מספיקה לתחזק את הבית שזה המזל , אבל מבחינת זמן זוגי זה כבר ממש מדאיג כי אני שמה לב שזה כבר דפוס של שבועות שלמים שלא מחליפים מילה חוץ מליל שבת (מילים שהן לא טכניות או קשורות למה איתך
איך בעבודה ומי אוסף
את הילדים ). לא יודעת איך משלבים ילד שלישי בתוך המירוץ הזה תאמיני לי
ב18:00 ארוחת ערב, מקלחות אפשר לפני,
ואז יש סדר יום קבוע.
סיפורים זה מדהים ותורם המון להתפתחות, לא הייתי מוותרת אלא מקדימה ל17:00. חשוב ממש לתת להם זמן להתבטא ולהקשיב להם בפניות.
אפשר לעשות אמבטיה משותפת ארוכה בזמן הזה לתת להם לדבר.
מ19:00 בפיגמות אחרי כל הארגונים מי שמוכן מצטרף לסיפור ומורידים את האנרגיות אט אט.
19:30/19:45 נגמרו הסיפורים ורק מנסים להירדם.
בעיני הגיוני לשבת לידם עד שירדמו.
הם עדיין קטנים וזקוקים לביטחון.
אבל זה לא אמור לקחת יותר מ45 דקות גג, גם אצל ילדים שמתקשים להירדם (אם כל הערב לפני היה מותאם למעבר לשינה)
אז נניח 20:30 אתם אמורים להיות אחרי השכבות.
מטבח כלים סידור הבית, עושה ההורה שלא יושב לידם עד שירדמו.
נניח הורה אחד יושב 45 דקות. השני ב45 דקות מארגן הכל.
טלפון לאמא לא צריך להיות בסוף היום, אפשר בדרך לעבודה/ מהעבודה. וגם לא חייבים כל יום.
להכין אוכל למחרת אני מכינה בזמן ההכנה של ארוחת ערב.
מכינה מראש יותר ושומרת בצד.
נדיר שמתחילה לבשל בשעות בערב, לפעמים קורה, אסל אז מבשלת כמות ל2-3 ימים.
נניח מטגנת שניצלים אחרי שהכל היה מוכן מראש, לוקח 45 דקות נגיד ומספיק לכמה ימים. (יש לי גם גדולים שאוכלים כמות יפה) אז אם זה לשני מבוגרים זה לא כמות גדולה.
מרקים למשל אני שופכת לסיר ונותנת לזה לרתוח עוד לפני ארוחת ערב ואז בסוף היום רק מסיימת מה שצריך נניח לטחון את המרק.
להעדיף בישול פשוט ככל הניתן. (לצרוב חזה עוף זה ממש כמה דקות)
וכן יש תקופות בחיים שאוכלים פחות מסודר, זה עובר..
להתקלח זה הזמן האישי שלי, לא צריכה מקלחת בנפרד לזמן אישי
סדרה זה בחלומות.
אי אפשר בתקופת שיא בחיים לגדל ילדים קטנים וגם לחיות כמו רווקים..
זמן זוגי משתדלים תוך כדי.. למשל אם מקפלים כביסה ביחד אז מדברים קצת תוך כדי.
ובעיקר בשישי בבוקר.
חיים עם ילדים הם עמוסים ב"ה, זהו עומס מבורך.
לדעתי אם מרגישים סיפוק והנאה מההורות, רואים איך הילדים גדלים והופכים לאנשים קטנים, זה נותן המון כח ושמחה וממילא מדרבן ונותן מוטיבציה לשלם את המחירים שהעומס מביא איתו.
אם התחושה היא שהילדים נטל (ובהחלט הגיוני שיש תקופות כאלו) אז העומס הופך למעמסה וזה קשה.
מבחינת הקושי, זה הולך ומשתפר.
הבכור שלי היה גם יחד פעלתן ושובב מלא רעיונות יצירתיים והיה צריך גם להשגיח עליו ב7 עיניים וגם לא ממש היה אפשר לנשום.
ואז הוא גדל, ופעם פגשנו הורים לתאומים בנים אנרגטיים ברמות, וההורים גם הביעו קושי כזה של למה הבנים שלנו לא יכולים לשבת שניה בשקט ולהיות רציניים כמו הבן שלך.
הרגעתי אותם שגם הבן שלי שהיה בגיל של התאומים שלהם לא ישב דקה, וגם כשהתאומים שלהם יגיעו חדיל של הבן שלי הם דם ירגעו קצת.
ועכשיו הם בני 10 וממש השתנו והרבה יותר רגועים.
עדיין יש להם שובבות של ילדים, אבל שובבות בריאה לא מוגזמת.
אז מצד אחד מעודדת אותך שעם הזמן זה ישתפר
ומצד שני לא כדאי לסחוב תסכול מהשלב הזה וכדאי לשפר את החוויה סביב המציאות המאתגרת כרגע. להרגיש סיפוק בתוך העומס.
יכולה להגיד שרופא אנדוקרינולוג מומחה ממש אמר לנו שאין שום בעיה לתת את זה
ילד בן שנה וחצי
ו- 2 בני 6 ו-7
אחהצ הולך לנו מצוין ממש, רגוע שלו, משחקים, עושים ש.ב
מכינים אוכל ואוכלים
מגיע זמן המקלחות וכו והמצב מתהפך
מזזמן רגוע הכל הופך לסיר לחץ...
מקלחת את הקטן
ורודפת אחרי 2 הגדולים יותר
שיכנסו להתקלח
שיצאו מהמקלחת
ושבאמצע לא ישתוללו מדי...
ואז ההשכבה ההארווווכככככה
הקטן לאחרונה צריך שיהיו לידו
ולוקח לו זמן
והגדולים בזמנים טובים קוראים ספר
ובזמנים פחות טובים משתוללים ועושים רעש
וזהו בשלב הזה אני כבר מאבדת את זה..
מגיע לזמן ההרדמות איתם כבר בלי עצבים וכוח
וזה מסתכל אותי
כן נותנת נשיקה וקריאת שמע עם כל הסבלנות והרוגע שעוד יש בי...
אבל כבר לא נשאר בי טיפת כח וסבלנות לסיפורים רגועים
ואם נזכרו במשהו להגיד זהו בכלל...
בעלי לא יכול להיות בבית לעזור...
מה אפשר לעשות?
להקדים אא כי לא נספיק כלום באחהצ...
לזמן ההשכבה:
אם משחקים זה כיף להם, אז להפוך את המקלחת לזמן משחק (לקלח בובות או משחקים אחרים יחד איתם).
אם את מספרת סיפורים, אז לשמור סיפורים מיוחדים (עדיף בהמשכים) לשעת ההשכבה.
וכן הלאה.
וגם לערוך להם הטרמה - ללמד אותם לזהות בשעון את שעת השינה, וחצי שעה מראש לומר להם: בעוד חצי שעה מתחילים מקלחות. ואחר כך - בעוד רבע שעה, בעוד חמש דקות...
ולומר להם את סדר הערב בכל פעם: נאכל ארוחת ערב, ניכנס להתקלח, נשכב במיטה, נשמע סיפור, נקרא קריאת שמע ואז נישן.
שאולי הזמן הזה לחוץ, לפחות אצלנו, כי כבר מגיעה תחושה של סוף יום ואז אתה רוצה שזה יגיע כבר מהר..
אם נגיד המקלחות היו לפני זמן המשחק והש"ב, את חושבת שזה היה מתנהל אותו דבר?
מצידי למשוך את הזמן בנחת ולהשכיב ברוגע
אבל בלחץ משעה מסוימת שהם עדיין לא ישנים
ויהיה חסר להם שעות שינה
ויהיו עייפים למחרת...
כמה שאני מקדימה ואומרת בואו נשחק עד 7 כדי שנתקלח בנחת אחכ ולא בלחץ
זה לא עוזר
כשמגיע הזמן הם לא מתגייסים אליו
וכנראה שהבעיה בהתנהלות היא בי...
