הפרשת חלה..והכי חשוב להרפות. יש גם לידות טובות שמתחילות בזירוז.
איזו לידה זאת שלך?
אולי היה טעות בחישוב התאריך?
חיבוק גדול 
ועד מחר אלוקים גדול..בע"ה הלילה..
ובתת מודע שלך את פשוט עוצרת את התהליך בלי ששמת לב. את צריכה לדעת שהוא יצא בסוף לא משנה מתי אבל הוא יצא...והיום עם כל הטכנולוגיה המתחדשת אין לך מה לפחד בסוף התהליך את תהיי עם האוצר על הידיים.פשוט תרפי תחשבי חיובי .תחשבי על האוצריקו שלך וגם תעלי ותרדי מדרגות שתיים שתיים,תחזיקי בשיש ותעמדי בפיסוק ואז תכרעי כמו צפרדע תרדי ותזדקפי כמה פעמים ויש לי עוד כל מיני רעיונות אם את רוצה תדברי איתי באישי
מזכירה לך שהרופאים מייעצים לך לזרז. זו לא משטרה.
ואני הייתי מחליפה את המילה "זירוז" ב"שיבוש", מכיוון שאם הלידה עוד לא התחילה, השיבוש בעיקר משבש ולא מזרז.
אם את מרגישה טוב, והתינוק מרגיש טוב (ואת יודעת כי את מדברת איתו כבר 9 חודשים), ואין סיבה אובייקטיבית לזרז (השילייה מתפקדת בהתאם לגילה), אז אין צורך לזרז!
אני אספר לך משהו מצחיק.
פעם הריון היה נמשך 40 שבועות. אחרי 42 שבועות, היו שולחים אוטומטית לזרוז.
בשנים האחרונות התחילו לזרז אחרי 41 שבועות, ואפילו פחות מזה.
לא מזמן קראתי שכנראה שיחליטו שהריון נמשך רק 39 שבועות, מאחר והממוצע הפך נמוך יותר (אחרי שהתחילו לזרז יותר ויותר מוקדם...).
לא למות מצחוק?! (בעצם, מבכי...)
את יכולה להגיד לרופאים "תודה רבה על העצה ועל הדאגה. אני אחזור לביקורת שוב מחר!" (ותהיי מוכנה ללחץ יותר ויותר כבד, עם הפחדות ואימים, למרבה הצער...).
בהצלחה בכל דרך בה תבחרי! לא פשוט!
הקטע עם ירידת הממוצע בגלל הזירוזים הוא אמיתי?
יש מקור?
תודה!
קטע... מצאתי שני קישורים צ'יק צ'ק, ואז כתבתי שאני לא יכולה לחפש את המקור שכתבתי כי אני ממהרת, וכנראה שמרוב שמיהרתי, גם את שני הקישורים האלה זרקתי לפח במקום ללחוץ על "שלח" 
http://doula.co.il/233307&parent_group=232977
מסתבר שהיתה לי איזה אי-הבנה אצלך קודם - חשבתי שאת אומרת משהו קצת אחר.
תודה רבה בכל אופן. עכשיו ברור לי על מה מדובר.
הם מראים על לידה לפני 37, על קשיים של תינוקות ולא על זרוזים בשבוע 41-42.
תראי מי מכותב במאמרים ומה המגמה שלהם.....
הם ממש לא אובייקטיבים!!
נכון שתינוק שנולד לפני הזמן (לפני 37-36) צריך עזרה נשימתית.
יתרונות? מול חסרונות?
ממש לא להביא ראיה לנשים שלא כל כך מבינות ברפואה ומחקרים רפואיים, אפילו שזה פורסם בחדשות....
לי לדוג' המליצו על זירוז כי התינוק היה קטן,
לא הבנתי את ההיגיון שכן יחסית לעצמו הוא גדל כל הזמן.
בסופו של דבר ילדתי בסוף שבוע 42, במשקל של 2580 (אפגר 5:5, החזיק את הראש מהלידה!!!)
מה היה קורה אילו הייתי מסכימה לזירוז שבועיים קודם? חודש קודם?? ונדמה לי שההמלצה הראשונה היתה אפילו חודש וחצי קודם...(מזכירה שבשבועות האחרונים הם גודלים הכי הרבה, כך שזה היה יכול להיות מאוד מאוד מאוד משמעותי)
לא סתם סירבתי לזירוז, הפעלתי הגיון פשוט ותיחקרתי את הרופאים, וראיתי שההסברים שלהם נודפים ריח של כיסתו"ח.
אבל לא פשוט לעמוד מול מערכת. במיוחד שלפעמים ההמלצות הן באמת טובות ונכונות. תבדקו טוב טוב!
משום מה היה לי זכור שזה עד 5
כן אני יודעת מה זה משקלים נמוכים הטווח שילדתי הוא 2.190 ל-2.580, מעקב גדילה של העובר מתחילת שליש 3.כשלקראת תשיעי מתחילים לדבר איתי במושגים של IUGR
כשהמליצו לי בבי"ח, בלידה הראשונה (שבוע 38), לעשות זירוז בגלל המשקל הנמוך כ"כ שאלתי את הרופא- למה שהוא לא ישאר בפנים ושיגדל עוד קצת?
הרופא ענה לי (בלי הסברים מגומגמים ולא בשביל הכסת"ח) שאם עד עכשיו הוא לא כ"כ עלה בשבועיים- שלושה שנשארו עד סוף תשיעי הוא לא יעשה פתאום קפיצה בגדילה, להיפך ההאטה יכולה להמשיך וגם שככל שהתינוק יותר קטן, כך יש לו סיכוי יותר גבוה להיכנס למצוקה ולעומת זאת בחוץ יהיה לו יותר סיכוי להעלות במשקלו- וככה היה בחודשים הראשונים הוא די צימצם את הפער של המשקל.
בכל זאת לא הסכמתי מיד לזירוז בלי לשקול עם בעלי ולהתייעץ עם גורמים נוספים. דיברנו עם הרב פירר (שידוע כמישהו שלא ממהר לתת הוראה לזרז), ללכת מיד בבוקר למחרת לבי"ח ולעשות זירוז.
ואם גיסתי לא הייתה מקשיבה לרופאים שאמרו לה בסוף שמיני שהעובר לא גדל במשך 3 שבועות, אני לא רוצה לחשוב איך זה היה עלול להסתיים (רמז- אחרי הלידה, שהייתה עם זירוז גילו שחבל הטבור היה כרוך סביבו).
לא היתה ירידה בגדילה אצלו
לעשות זירוז היה מנוגד לכל היגיון
וזה היה הדבר השני בהריון הזה שניסו לשכנע אותנו (שכנוע שכלל איומים והפחדות) רק כדי לכסות את עצמם.
גם במהלך הלידה השלישית היו דברים כאלו. בנס נגמר ללא ניתוח.
רפואה זה דבר מדהים ומציל חיים, לפי שאת מספרת זה מה שקרה אצלך,
אבל לצערי זה ממש לא תמיד נקי משיקולים זרים שלא לטובת החולה.
תפני לאנשי מקצוע נוספים, חוות דעת בלי שיקולים אישיים, בי"ח אחר, הרב פירר, מכון פוע"ה ועוד אבל רק להתנגד כי זה כסת"ח, בפעם הבאה זה יפגע בך חס ושלום.
תאמיני לי הרופאה רוצה אמא בריאה ותינוק בריא ולא רק שלא תתבעי אותם עוד 20 שנה....
זו הסיבה הראשונה שהם עוסקים במקצוע, לצערנו יש כ"כ הרבה תביעות בנושא לידה שאין ברירה להיות יותר זהירים ולהציע לך את כל מגוון האפשרויות שלא תגידי לא אמרו לי, אם הייתי יודעת שזה משפיע ככה הייתי מתנהגת אחרת ועוד כל מיני תרוצים....
אל תעשי מעקב אם את גם ככה לא מתכוונת להשתמש בנתונים שאת מקבלת.... תבואי מתי שנראה לך שאת יולדת ומה שיצא יצא...
איפה קראת שהתנגדתי רק כי שמתי לב שהם מוטים כדי לכסות את עצמם (וסליחה על הביטוי הקודם, ראשי תיבות של מילה שאני לא מוציאה מפי)??
והמשפט האחרון שלך ???
ולא שמת לב למה שכתבתי?? בעצם זה שהתנגדתי הצלתי את הילד שלי!!
כל מה שעשיתי היה עם שיקול דעת מעמיק ותוך כדי התייעצויות, תוך כדי שיחה עם הרופאים.
ותוך כדי המשך מעקב ובדיקות.
לדוגמא - בניגוד לאמא מסורה, אצלי היה ברור שהוא ממשיך לגדול. והלכתי גם למעקב של איכות ההעברה מהשיליה שהיתה תקינה.
קראתי המון חומר ולמדתי את הנושא, ממקורות שונים, בעיקר קונבנציונאליים אך גם אלטרנטיביים.
והמסקנה היתה ללכת כנגד המלצת הרופאים המטפלים. וכן, בשביל זה הפעלתי את שיקול הדעת שלי, אבל הכל על סמך הנתונים שהרופאים אמרו, פשוט היה זועק להפעיל פה מסננת.
התייעצתי גם עם אנשי מקצוע בתחום שאני מכירה (משפחה וחברות)
וזה היה כל כך ברור, עד כדי כך שפשוט לא היה צורך להמשיך להתייעץ.
וחוץ מזה שגם באותו זמן זה היה ברור שזה מה שנכון לעשות,
במבט לאחור אפשר כאמור לראות עד כמה זה היה יכול לגרום לנזק.
ד"א - הם בעצמם ירדו בסוף מההמלצה על זירוז: הרופאה שלחה אותי לזירוז (לפני כן זה היה דבר שדובר עליו והוזכר ככיוון להמשך כמה פעמים אך לא חובה כאן ועכשיו), אני הלכתי עם ההפנייה למרות שמאוד לא רציתי זירוז, הלכתי לעשות בדיקות וחשבנו שאם גם הן יעידו על הצורך לעשות זירוז נמשיך להתייעץ (כי אז, מלמידת הנושא, ידענו שעצם הזירוז יכול לגרום חו"ח לנזק, בלי קשר לעניין המשקל) עם אנשי מקצוע נוספים (כמובן אלא אם כן הממצאים יעידו שחייבים ממש עכשיו עכשיו להוציא)
הגענו לבית חולים והפנו אותנו שוב להערכת משקל.
ולהלן התוצאות (פתחתי הפעם את הקלסר כדי לא להיות מושפעת מטמטמות למיניהן 
):
בדיקה שעשיתי במסגרת מעקב הריון עודף במרפאה המיועדת לכך:
אולטרסאונד, מרפאת לין חיפה, 5.1.06: גיל הריון: 39.1 משקל ילוד 2616
בדיקה שעשיתי בבית החולים במסגרת הבדיקות המקדימות לזירוז:
אולטרסאונד, בית חולים בני ציון, 9.1.06: גיל הריון: 39.5 משקל הילוד 3100
ובסוף...
הלידה ב 21.1.06, בי"ח לניאדו, גיל הריון 41.3 והמשקל... 2580
ז"א, בהפרש של 4 ימים, העובר שלי "גדל בחצי קילו" לפי ההערכה וזה השקיט את הרופאים (למרות שזה היה דווקא מנוגד להיגיון, כי הערכות קודמות היו בסדר גודל אחר).
ובסוף, שבועיים אחר כך (ומזכירה שוב שבשבועות אלו הגדילה הכי משמעותית), הוא נולד במשקל נמוך מההערכה שהיתה לפני שבועיים!
זאת דוגמא לידע, שאפשר על ידי קריאה ומחקר להיחשף אליו גם אם אני לא אשת מקצוע. וזה באמת מה שידעתי- שהבדיקות האלו, שעל סמך זה הם רוצים שאזרז, הן ממש לא מדוייקות. הן כן נותנות אינדיקציה חשובה שחייבים להתחשב בה, במיוחד במקרי קצה. אבל ראיתי שכשאני באותה מעבדה וטכנאית - הערכת המשקל גדלה בקצב טוב (רואים לפי הגרף). שהמעקב על המעבר בין השיליה לעובר תקין.
הלכתי כל הזמן לבדיקות, הרגשתי כל הזמן תנועות טובות.
הייתי אחראית לגמרי, ומה לעשות, לפעמים זה אומר להתנגד להמלצה הרפואית. (שהיתה עד שהלכתי ממש לזירוז)
ומה היה קורה אם בבדיקה בביה"ח שוב היו מגלים משקל קטן? ברור לי שמה שהייתי עושה הוא כך: בשלב הראשון, לעשות מה שעשיתי כל ההריון - ללמוד, לשאול ולהתעניין אצל הרופאים המטפלים. לברר שוב אם אין משהו שפיספסתי, אם אכן זה מנוגד להיגיון, לנסות לעשות שוב בדיקות כגון מעבר תקין מהשילייה לעובר. אם המסקנה נשארת בעינה, ואני לא מצליחה לשכנע את הרופאים המטפלים,
אז בשלב השני: למצוא מומחה בתחום, שקיבלתי עליו המלצות, וללכת אליו באופן פרטי. אני בטוחה ב-99% שהיה ממליץ לא לזרז.
אולי הייתי מתייעצת עם רב מקובל (הרב שלנו אומר שמה שהרופא אומר, אז לא בטוח...)
בעברי ניתוחי עיניים ואזניים ו-3 לידות, וגם הריון עם מעקב מיוחד
ויש לי עוד כמה דוגמאות מניסיוני עד כמה השיקול הזה חשוב לרופאים/יולדות, ויכול להטות את דעתם.
ברור לי שאצל רובם המוחלט המניע הטהור שלהם הוא רצון נקי וטהור של נתינה ועזרה לזולת.
תאמיני לי הרופאה רוצה אמא בריאה ותינוק בריא, אבל גם לכסות את עצמה, ולפעמים מסתבר שזה סותר.
אז אני חושבת שצריך לבוא ללידה מוכנים עם ידע, לעשות קורס הכנה ללידה קונבנציונאלי טוב (חוץ מקורסים נוספים שודאי עוזרים) כדי שאפשר יהיה להפעיל שיקול דעת. לבוא בגישה חיובית ולא לחפש איפה מופעלים כאן שיקולים זרים, אבל הידע המוקדם יתן את האפשרות לזהות את זה אם זה קורה.
ובודאי שלהפעיל שיקול דעת שלך, למרות אי היותך אשת מקצוע, כמובן תוך כדי הקשבה אמיתית לצוות המטפל. לדעתי זה מאמץ שראוי לעשות מתוקף ההשתדלות, ומעבר לזה זה כבר אמונה ב-ה', גם אם משהו נעלם ממני באותו הזמן, כנראה שבדיוק כך זה היה צריך להיות.
(ד"א זה אחד היתרונות בדולה, שיש לה את המידע, והיא גם מחוץ ללידה כך שקל לה הרבה יותר גם להבין ולשים לב אם משהו כזה קורה).
כתבת שבניגוד אלי, אצלך הוא גדל.
נראה שהדברים שלי לא היו מובנים.
אצלי הוא עלה במשקל, לא הייתה בדיקה שלא ראו עליה.
מה שכן כבר בסקירה שנעשתה בשבוע 22-23, ראו שיש פער של בערך שבוע וחצי בין גיל ההריון למשקל.
בתחילת שמיני הפער קצת גדל, היה פער של שבועיים בהמשך הבדיקות הפער הזה נשמר.
זה לא שהוא לא גדל ולא עלה, הוא עלה ודי שמר על עליה יחסית.
ועשו לי בדיקה של תפקודי שליה והיא הייתה תקינה ועם זאת לא לקחנו סיכונים.
בסופו של דבר הוא נולד במשקל שהיה קטן ב 200-300 גרם מההערכה שהיתה יום קודם.
א"א לדעת אם זה שילדתי בזירוז בשבוע 38 עזר לו לעלות מהר במשקל או שהוא היה ממשיך לעלות ברחם עוד.
(עם גיסתי היה סיפור אחר שם בכלל לא הייתה עליה במשקל)
אז הסיפור שלך די דומה לשלי,
גם אצלי היה הפרש מההתחלה,
וזה היה לי ברור כי טענתי מההתחלה שזמן העיבור שונה בשבוע, והרופאה פשוט קבעה לפי הכללים.
אבל הוא היה קטן גם בלי קשר ל"מחלוקת" אם יש הפרש בשבוע.
הפער אצלנו לא גדל. ובכל זאת המליצו על זירוז.
ואני סירבתי, כי לפי המחקר האישי שעשיתי - הבנתי שהערכות המשקל הן ממש לא מדוייקות. (ושוב-השאר היה תקין).
ולכן, באותה נקודה שאת עמדת, בעיני לעשות זירוז היה דווקא לקחת סיכון ולא להימנע ממנו.
זירוז עלול ליצור שרשרת בעיות, ועדיף מאוד להימנע ממנו אם יש דרך אחרת.
וברור שכשצריך - אז עושים! והוא מציל חיים, וכך גם אתם ראיתם זאת לפי נקודת המבט שלכם, ולכן גם עשיתם.
ובשביל זה אני כותבת את זה פה, בפורום ציבורי, כדי שמי שלא יודעת את הדברים - שתדע - שהערכת משקל זה ממש לא מדוייק, ושרופאים לצערי אכן לפעמים מתחשבים בשיקולים זרים.
ושוב - מה שהיה - הכל בהשגחה וכך בדיוק היה צריך להיות.
סיפרה לי על תינוקת שהיתה מאושפזת אצלם
האימא הגיע בחודש תשיעי (נראה לי בשבוע 39 לא זוכרת) בגלל מיעוט בתנועות עובר
באלוטרסאונד ראו שיש עדין תנועות, אבל חלשות, אז המליצו לה על זירוז
היא לא רצתה, אמרה שהיא תלך קצת כדי לראות אם היא מצליחה לגדרום ללידה להתחיל
היא חזרה אחרי שעתיים, כבר לא היה תנועות בכלל, וגם ירידה בדופק, אז המליצה לה כבר על ניתוח קיסרי, היא המשיכה לסרב במשך עוד כמה שעות עד שהסכימה
התינוקת נולדה פגועת מוח בצורה קשה מאוד באופן בלתי הפיך אחרי יותר מידי זמן בלי חמצן.
וגם גיסתי סיפרה לי סיפור על אישה שהחליטה שהיא לא רוצה זירוז (כשהלידה לא התקדמה בכלל), ועד שהתינוקת נולדה היא בלעה הרבה יותר מידי מקונאליים. היא מתה. (וזאת היתה בת ראשונה למי שהיא עצמה ילדה יחידה להוריה)
הרופאים לא מטומטמים, הם למדו הרבה. ואם השלייה מתפקדת מעט זה אולי נורמלי לשבוע אבל זה לא טוב לתינוק. קל להפריח אמירות שכאלו באוויר "זה בסדר, זה נורמלי לשבוע שלה" זה אולי בסדר לשלייה, זה לא בסדר לתינוק
וגם מי שמדברת אם התינוק שלה ומכירה אותו ומרגישה שהכל בסדר, מצטערת לסמוחך על התחושות האלו כשהבדיקות מראות אחרת זה פשוט טימטום. אני הרגשתי שהכל בסדר עם הבן שלי, ובכל זאת בספירת דם השיגרתית של גיל שנה הסתבר שהיה לו המוגלובין 6 (!!) לאף אחת אין עיני לייזר, ושיבוש של המערכות לא תמיד מלווה בתחושה רעה
אז שכל אחת תעשה את השיקול שלה - מה יותר חשוב לה, לידה טבעית או החיים והבריאות של התינוק שלה.
חבל להפחיד סתם.
על סמך הסיפורים שלך, כדאי לתת זירוז בשבוע 38 לכלל הנשים...
הריון שנמשך יותר מידי, הוא הריון בסיכון. וזאת בעיה. שלייה מזדקנת זאת בעיה, אפילו אם זה נורמלי לה להזדקן, זה עדין לא טוב לתינוק. (והנקודה בשני הסיפורים זה נשים שסירבו להמלצה של הרופאים כי הכל בסדר, וכי הן לא חייבות להסכים, ובגלל אמירות בדיוק כמו זאת שאת אמרת קודם, והתוצאה היתה הרת אסון)
ולזלזל סתם ככה ברופאים זה לא יפה ולא חכם.
ולגרום לנשים להיות שאננות מידי ולסמוך על כל מיני תחושות חסרות בסיס זה חוסר אחריות.
הרופאים לא עושים את זה סתם בשביל הנוחות שלהם, תהי בטוחה בזה
הם עושים את זה כי הם רוצים אימא בריאה ותינוק בריא.
אבל היי, שכל אחת תעשה מה שהיא רוצה. מי שלידה טבעית עד כדי כך חשובה לה שהיא מוכנה להסתכן, בבקשה החיים שלה, הילד שלה
פרט לשבוע ההריון!
כמובן שאם יש עדות לשילייה לא מתפקדת (להבדיל מסתם "שילייה זקנה/שילייה דרגה 3"), או להתפתחות של רעלת הריון, וגם במקרים של סכרת הריון, אז זה עניין אחר - יש ממצאים אובייקטיביים!
אבל סתם ככה? אפשר להמשיך במעקב, ולחכות! ואני חושבת שכך כדאי לעשות. אני חושבת שאחרת, שכרנו עלול לצאת בהפסדנו. יש מחירים כבדים מאוד לזירוזים (ואני מאמינה שבעתיד גם יהיו מחקרים אודות כך).
http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t332569#4115127
ומים מקוניאלים= התינוק בבטן בולע מים ומשתין אותם אם הם נקיים אין בעיה ולפעמים קצת יש בריאות מים וזה יוצא בנשימה, אך אם הם מקוניאלים ולפי הסיפור סמיכים (מאוד מרוכזים ולא דלילים) אז הם יוצרים פקק בריאות ולא יוצאים בנשימה ולכן קוראים לרופא תינוקות כי יש חשש שהתינוק יצטרך סיוע בנשימה... (הנשמה)
שלא נדע!
אבל גם להיות יותר מידי זמן בפנים זה לא בריא....
נשים רבות יולדות בשבועות מתקדמים כשהמים צלולים.
וזירוזים גורמים במקרים רבים להפרשת מקוניום אל המים...
קודם כל יש לך זמן לזרוז עד סופ 42 אם מוניטור תקין תנועות את מרגישה רגיל ובאולטרסאונד יש תנועות גוף תנועות נשימה וכמות מים מספקת אין סיבה להיות בלץ בבתי החולים האוניברסיטאים ושלוחותיהן השונות נוהגים להפעיל לידות אז קחי אורך נשימה ושבוע זה הרבה זמן מומלץ מאוד על הירוטרפיה תכיני לך בקבוק ליטר תה שמורכב מקינמון גינגר לואיזה ועלי פטל לשתות במשך היןם עושה הכנה טובה
שווה לנסות ללכת לרבנית אליהו לקבל ברכה עם הטלית של הרב זצ"ל.
סחטיין על הפסח...הלוואי עלי .
פשוט, תחשבי בהיגיון, ששום בן אדם ובוודאי לא רופא, לא אומר משהו "סתם" בלי נתונים אובייקטיבים!
מה נראה לנו? שאנחנו נדע נתונים שקיימים והם לא? הם לרוב מבינים יותר ממנו באולטרסאונד,בדיקות דם, ובהשלכות של מצבים מסוימים גם אם כרגע הם יציבים.
בדכ יש להתייעץ עם שניים ללשמוע את דעתם וכמובן להשתמש בידע שלך, ולדרוש הסבר שתהיי שלימה עם מה שאת עושה ותביני גם אותם.
לצוות אכפת רק ממך, הם עברו מרורות כדי להיות רופאים או כל איש צוות, תאמינו לי, בלי שום הנחות על כלום.
כשאני הייתי צריכה ללדת, סחבו אותי 4 שעות עם פתיחה מלאה, בלידה ראשונה, כדי לא להגיע לניתוח. הילד היה תקוע בזווית לא נכונה ולא יכל לצאת.
באו שתי רופאות והנחיתו עלי את הבשורה, אמרתי לה, כמו שחשבתי אז,אפשר לחכות? הוא בסיכון? אם הוא לא בסיכון אני לא רוצה. היא אמרה לי:כרגע, הוא לא בסיכון אבל זה יכול להגיע. באותו זמן הדופק עוד היה יציב, יחסית, אז הוא לא היה בסכנה, אבל ברור שהוא היה בסכנה כי הוא לא יכל לצאת!
מה היה עוזר לי לחכות עןד זמן, הדופק היה יורד עוד, ואז נרוץ לניתוח?
באו שיכנעו אותי, הביאו לי טופס לחתום שאני מוותרת על ניתוח לא ידעתי מה לעשות, בכיתי, היה בלאגן, עד שהחלטתי, שאני עושה את זה וזהו.
הבעיה ששאלנו בטלפון רב אחד מה לעשות, והוא לא ידיע מה המצב. הוא אמר אם אין סיכון לא לעשות.
והיה וואחד סיכון! רק שלא הבנתי את זה מייד, רק אחרי הלידה הבנתי את הסכנה.
ב"ה הילד מקסים, מהמם, גאון, אין דברים כאלו..
אז בנות, בואו נהיה נורמטיביות, יש אנשי מקצוע, יש אותנו, ויש שיח מכבד בין שני הצדדים.
גם אני משכתי עד סוף 42, תחילת 43, חיכיתי המון זמן בלי שום סימן,
בסוף אכלתי קצת ריבת אתרוגים, וילדתי למחרת.. זה סגולה ידועה, שבאה יחד עם הזמן של התינוק להיוולד.
מצד ההגיון היה עדיף לעשות ניתוח? גם זה חשוב לי לדעת.
יש משפחות שיולדות בתחילת החודש ה-9, יש כאלה שיולדות רק באמצע ה-10 (או לקראת סופו - כמו המשפחה שלי...). חלק מההבדל נובע ממועד הביוץ. במשפחתי, ביוץ קורה ביום ה-24, גם אם המחזור של 30 יום!
אז ברור שהלידה תתאחר, כי העובר עוד צריך להתפתח, לפחות עוד 10 ימים,,,
חשוב להיות עם יד על הבטן - יש תנועות טובות? יש האטה? מצד אחד - לא לרוץ לניתוח\זירוז כדי להתאים ללו"ז של הרופא ולנוחותו, מאידך, מדובר בחיינו ובחיי העובר, וחשוב לא לזלזל בעצות טובות. וברכת רבנים\רבניות תמיד מועילה
ולהתפלל ולהתפלל ולהתפלל!
כי הרופאות אמרו לי , הוא עדיין ב-1, הוא לא יכול לצאת!
ואני הייתי ב-ט-ו-ח-ה! שאני אעשה לידה רגילה, טבעית בלי אפידורל כי פחדתי מזה,
אבל בסוף ה' שלח לי כוח, עשיתי, ואז הבנתי ,רק אחכ, שהוא פשוט לא לא לא לא יכל לצאת. הוא היה ממוקם עקום לא בפתח התעלה אלא עם הפנים לצד, והוא לא יכל גם אם הוא רצה מסכן... 4 שעות בפתיחה מלאה יודעת מה זה?
כאבי תופת .
האם קניתן שולחן כתיבה\עבודה לילדים או שהם עובדים בסלון?ולמי שכן מצא איפה מוצאים משהו מומלץ, חמוד ומתוק ולא יקר? ומה עושים עם תאומים? קונים שניים???
יש לנו בסלון גם שולחן כתיבה, שמשמש לאחסון ולא עובדים עליו.
זה פשוט לא נצרך
הילדים שלי אמנם לא מרבים להכין שיעורי בית, אבל אם כן עושים את זה - אז זה בסלון/פינת אוכל.
ואני חושבת שזה מבורך.. חוץ מהפן הפרקטי שאני זמינה יותר לעזור להם, אחרי צהריים זה הזמן שלנו יחד, אצלנו חדרי השינה כשמם כן הם. משמשים בעיקר בלילה.
אצל הבת שלי, מביאים לכיתה את כל הספרים והמחברות בתחילת השנה ושומרים שם.
מביאים הביתה רק כשיש שיעורי בית או כשמסיימים ספר.
אצל הבן שלי שומרים את הספרים שלא בשימוש בבית, וכל פעם מביאים לכיתה ספר חדש שמתחילים.
צריך שיהיה מקום למכשירי כתיבה ומחברות ספייר, שיהיו עוד למקרה הצורך.
זה תלוי כמה אתם קונים מראש, וכמה תוך כדי השנה.
לנו יש סלסלה עם כל הציוד. בינתיים זה מספיק לשני ילדים.
יש לי מדף בארון לכלי כתיבה ספייר ומחברות וכד' של כל המשפחה
ואין שולחן כתיבה בחדר אלא כולם עובדים בסלון, גם הגדולות כולל תיכוניסטיות אוהבות לשבת בסלון ולעבוד
על הרצפה \ שולחן אוכל.
מבחינתנו פינת עבודה מיוחדת זה מיותר.
גם ככה בכיתה א' הם יצטרכו ליווי צמוד ממך בשיעורי הבית, אז זה הכי נוח.
לדעתי כדאי מדף למחברות ולספרים, ומגירה עבורך למכשירי כתיבה ומשם כל פעם תתני להם (כל הזמן חסר משהו בקלמר)
קנינו לה כשהתחילה כיתה א'. אחר כך הבנו שבגיל הזה ממש אין צורך בשולחן כתיבה, כי נוח להם יותר לעבוד בסלון ליד אמא ולהיעזר בה...
אצלנו לבנים כמעט אין שיעורי בית בגיל הבוגר. בגיל הצעיר הם עובדים בסלון.
לבת השנייה יש שולחן מתקפל קטנטן ליד המיטה, ולבת השלישית (בכיתה א') יש שולחן ילדים מעץ שבעלי בנה לה פעם. היא דווקא אוהבת לפעמים לעבוד בו, לאו דווקא על שיעורי בית אבל גם עליהם. אבל היא חריגה לגילה...
אז לא צריך לקנות שולחן כתיבה (ואם קונים, אז אפשר לקנות אחד רחב), כן כדאי לחשוב כבר עכשיו איפה יאוחסנו הספרים והילקוטים שלהם (במקום שבהישג ידם).
הבת שבכיתה ז לפעמים יושבת לעבוד לבד בחדר.
לפני זה, זה לא רלוונטי לדעתי
זה לא באמת כיף להם לשבת בחדר לבד
וגם בכיתה א לא עובדים ככ הרבה זמן רצוף בישיבה במקום אחד
שולחן מסודר וכיסא וכו מעצמלה
בפועל- עבדו רק בשולחן בפינת האוכל.
עם הקטנים יותר שעכשיו בבית הספר, אין לנו מכתבה. הכל בפינת אוכל.
יש להם רק מדפים מסודרים לספרים ומחברות...
בשבתות יוצא שאנחנו מתארחים רק אצל ההורים שלי, בערך פעם בחודש.
להורים של בעלי פחות מתאים לארח.
נמאס לנו להיות הרבה בבית,
אז חשבתי על כיוון לפנות לבני דודים שלי או של בעלי ולשאול אם אפשר להתארח שבת ואנחנו נכין גם חלק מהאוכל.
ביום יום אנחנו לא בקשר,
אז מתלבטת אם שייך. (רק ל2 משפחות לא עכשו לפנות לכל הבנים דודים..)
וגם אם יש לכן רעיונות לשבת הצימר או בית הארחה שמתאים עם ילדים גם אשמח לשמוע.
אנחנו עם 4 ילדים
ובשבת שכן תהיה דירה רלוונטית תזמיני אותם
מניחה שבהמשך הם גם יזמינו אתכם
בעיקר מבחינת הבישולים, השאלה אם מתאים לבקש שחלק הם יכינו וחלק אנחנו?
ומבחינת להזמין זה לא נשמע מוזר שפתאום אנחנו מזמינים אחרי שהרבה זמן לא היינו בקשר?
זה יותר מוזר להזמין את עצמכם אליהם אם לא הייתם בקשר לא?
אם הקשר נורא זורם וקרוב ואת מכירה אותם ככאלה שיזרמו על זה -אז זה מעולה
אבל ככה האמת נשמע לי מאוד מוזר
ואולי גם מסבך
כי לרובנו לא קל לסרב..
ולארח משפחה לשבת שלמה גם אם תעזרי קצת בבישול זה עדיין טרחה..למצוא מקום לינה.לארגן את הבית לבשל דברים שברגיל לא תכננת.ובעיקר שבת שלמה אין שקט או פרטיות ולא לכולם זה תמיד זורם
זה לגמרי סבבה כשיש כבר קשר כזה ומכירים
כשרוצים לייצר קשר
היתי מזמינה אלי
את כולנו עלול להלחיץ לארח אז לא הגיוני להפיל עליהם
או יוזמת מפגש בימי חול
בחגים ,בחופשים
ואז לקוות שיזמינו בהמשך.
פחות לבקש להתארח...
כמו שיש דברים שמלחיצים אותך (אני ממש מבינה אני גם ככה) אז יכול להיות שגם להם לא מתאים...
להתארח עם 4 ילדים יכול להיות טרחה גדולה לא רק בקשר לאוכל, אלא אם יש להם מקום שאתם יכולים לישון.
אולי תנסו להזמין שכנים?
נראה לי הכי מציאותי כי לארח ארוחה זה לא דומה לאירוח של שבת שלמה.
תנסו גם החלפת בתים (סאבלט)
רעיונות נוספים לגיוון:
לגוון ארוחות חלבי/ פרווה/ בשרי
(בערב שבת אפשר להכין מרק פרווה ודגים עם סלטים, ומנה אחרונה חלבית)
לגוון לפעמים קידוש בבוקר ואז ארוחה מלאה בשרית
לפעמים ישר בשרי ואז סעודש חלבי מפנק יותר.
לגוון במשחקים, להזמין חברים של הילדים/ לשלוח לחברים
תנועות נוער אם הם בגיל
מה עם אחים שלך/ של בעלך? יש לכם סבא וסבתא?
נראה לי יותר שייך מאשר בני דודים, אלא אם אין לכם הרבה אחים אז בטח הבני דודים בקשר קרוב יחסית.
אופציה כדי ליצור איתם קשר,
אבל יכול להיות שזה פחות שייך
לבקש להתארח נשמע לי פחות מתאים לפעם ראשונה עם 4 ילדים האמת.. וגם בכלל עם לינה
אולי אפשר לפני כן ליצור מםגשים באמצע שבוע כדי לראות אם אתם מתחברים בכלל
אם הייתה איזו סיבה הגיונית (נניח אתם מוזמנים לשבת שבע ברכות בסביבה ורק מחפשים מקום לינה) זה היה נראה לי יותר מתאים.
מה לגבי לנסות למצוא משפחות בסביבתכם שמתאים להיפגש לארוחה בשבת?
אבל השאלה אם מקובל להתחלק באוכל?
כי אם אני מזמינה אלי מלחיץ אותי להכין כמויות של אוכל ואם מתחלקים 2 המשפחות אז זה יותר קל
אם מישהו מגיע מקרוב אז הגיוני להתחלק באוכל אבל מישהו שמגיע מנסיעה לא הייתי מצפה/מבקשת שיביאו אוכל. גם התארגנות לבוא לשבת זה בפני עצמו הרבה התעסקות לפני ואחרי.
אבל אתם כבר עם 4 ילדים, בעיניי זה יכול להיות נקודת זמן טובה ליצר לכם ביחד משפחתי בלי אנשים חיצוניים. שבתות בבית יכולות להיות גם טובות..
להציע לחברים לאכול יחד
ואז מחליטים איפה יותר נוח(אצלנו או אצלם) ומה מכינים כזה או איך מתחלקים
זה לא ממש לארח רשמי כזה אלא יותר זורם כייפי..
אבל למה כמויות של אוכל?
אפשר לבקש להכין מנה או קינוח. להתחלק לגמרי, פחות מקובל אצלנו..
להכין כמות זה לא כמו שזה נשמע
אם לא מגזימים בלעשות רושם
פשוט
להכין דברים שקל להכין בכמות
נגידלא דברים של אחד אחד בהכנה ..כמו קציצות טיגונים וכו
אבל נגיד להכניס לתנור 2 -3 מגשי עוף זה לא יותר עבודה
להכין אורז או קוסקוס בכמות זה אותה העבודה
לשים מגש גדול של תפו''א בתנור כנ''ל
ותמיד אפשר לקנות שעועית ירוקה -ברוקולי-כרובית- כתוספת פשוטה
חזה עוף קל להכין מוקפצים
וכדומה
לא תמיד צריך כמויות ענק
ואומרת את זה כמשפחה גדולה
ולא צריך לעשות כדי להרשים.בפשטות...לשדר פשוט כיף להפגש וזאת המטרה
אם את מזמינה לארוחה אחת לא חושבת שנעים לבקש להתחלק
אם היא תציע אז סבבה
אבל מקובל שמי שמזמין לארוחה זה כי סבבה לו לארח
ובעיני כדאי קצת לפתח מיומנות כזאתבחיים..כי זה כיף לארח ולהפגש עם אנשים..וזה נטו להתיידד עם הסיטואציה ולא להתרגש ממנה יותר מדי..
ולגבי שבתות בבית- למה בעצם זה משעמם? אולי אפשר לחשוב איך אתם ממלאים את השבת בהתרחשות שטובה לכם?
נכון עם ילדים שבת היא גם אתגר והשקעה
אבל אפשר לייצר אוירה מתוקה ושמחה ברגעים מסוימים
ולייצר יחד הוויי של בית
וכמובן לא סותר שכיף לגוון ולהפגש עם אנשים
פשוט בעיני הדרך היא להזמין
לא לבקש שיזמינו..זה יכל להיות כשיש הדדיות וקשר קיים בעיני
או להרים טלפון לחברה שגרה לידך ומרגישה במח.. ולומר וואי בא לנו לאכול יחד אתכם השבת בסעודה בבוקר בא לכם שנאכל יחד אצלינו או אצליכם? ושכל אחד יביא איתו אפילו את האוכל ונעשה משהו כזה בזרימה בלי שאף אחת תצטרך לטרוח..
קודם כל לגבי אחים שלך: מרגיש לי הכי בסיסי להתחיל מלהזמין אותם. מה זה משנה כמה ילדים יש להם? או אם הם רווקים בכלל? הכי משמעותי לדעתי קודם כל קשר עם אחים. וחושבת שכן שווה גם לפתוח את הראש לכיוון אחים של בעלך. כמובן לא מכירה את ההקשר המשפחתי אבל אולי זה כן אופציה אפילו אם הם קצת שונים וכרגע לא זורם.
לגבי הבני דודים מצטרפת לקודמותיי שאמרו שזה לא כ"כ יפה להזמין את עצמכם. לגבי מקום לינה, אולי יש באזור שלכם משפחות שנוסעות לשבת ומוכנות שישנו בבית שלהם? אצלינו זה מאוד מקובל.
באמת יש משהו מלחיץ בלארח אבל שווה לקפוץ למים... גם פעם ב3 חודשים נגיד לארח זה כבר מגוון.
דווקא לגבי לבקש מאורחים להביא חלק מהאוכל בעיניי זה סבבה לגמרי. לא חצי- חצי אבל משהו אחד או שניים שיעזור לך, לגמרי לגיטימי בעיניי
כבר עניתי בגוף השרשור שפחות מתאים בעיני הרעיון לבקש להתארח אצל בני דודים, אבל רוצה להעלות לך רעיונות יותר קלים ליישום:
כמו שהציעו להזמין לארוחה. כי ארוחה אחת זה פחות מאיים מבחינת בישולים. אנחנו כן לפעמים עושים עם חברים ארוחות משותפות ומתחלקים ממש באוכל. אבל זה רק עם חברים ממש טובים שמחליטים כזה שישי בצהריים להצטרף וכל אחד מביא את שלו. זה קצת שאלה של דינמיקה. אבל בכל מקרה ארוחה אחת זה יותר קליל מאוכל לשבת ארוכה פלוס מקום לינה.
אפשר להתחיל מלהזמין חברים לקידוש אחרי התפילה אם את מרגישה שיותר קל לך. ואז זה להכין עוגה, עוגיות. לחתוך פירות בשבת ולהכין קפה. וזה קליל וזורם. דרגה מעל- להזמין לסעודה שלישית. ואז להכין ביצים להוציא טונה ולחתוך סלט ירקות. ומבחינת הכנה ממש אז נגיד משהו אחד כמו לזניה או פשטידה.
מתחברת למה שאמשוני הציעה על ארוחות זורמות משתנות. אנחנו ממש עושים ככה שבא לנו גיוונים. לצאת לגני שעשועים משתנים גם מגוון. אפשר גם לתאם שעה עם חברים.
אם את אוהבת להשקיע ויש לך אנרגיה אפשר לעשות שבת לפי נושא, קישוטים וקינוחים בהשראת הפרשה, העונה, החג בחודש.
משחק קופסא משפחתי חדש.
ספרים מספריה לגוון בהקראה או בקריאה, תלוי בגילאים. אם הן גדולים אולי לקנות ספר שמתאים לגיל וללמוד ממנו יחד. יש פניני הלכה ילדים שזורם למשל מגיל יחסית צעיר.
לעשות שבת של פתיחת אלבומים, ממש כיף ומגבש. עוברים על החיים שלהם כזה, הם ממש אוהבים. אפשר גם מזכרות אם יש לכם מהילדות שלכם.
אולי יש בת דודה או אחינית צעירה לא נשואה? אם יש מישהי זורמת שווה להזמין. זה ברמה של לתת מזרון לישון וממש יכול לגוון אווירה.
אפשר לצאת לשבת מדי פעם. נגיד גיסתי כמה פעמים לקחה אייר בי אנד בי בירושלים לשבת, הביאה הרבה חד''פ וקנתה בשישי שם באיזה קייטרינג או מקום שמוכר לשבת. זה כן מאמץ והוצאה אבל מאוד כיף ומגוון.
של אנשים פרטיים
יש שם מגוון אפשרויות גם מבחינת המחיר גם מבחינת הרמה וגם מבחינת מיקומים...
1.מי מכן שהתנסתה וירדה במשקל מעל 4 קילו, הלכתן להתאמה חוזרת?
2.הייתן צריכות באמת התאמה מחודשת?
3.האם לוקחים את אותו הסכום כמו בפגישה הראשונה?
תודה לעונות !!
לא הלכתי להתאמה חוזרת (לא לוקחת אחריות כמובן)
כן אני מוודאת כל פעם שאני מכניסה את הדיאםרגמה שצוואר הרחם מכוסה ושהיא יציבה.
הלכתי לפגישת התאמה אחרי לידה, זה היה זול יותר כי התאמה ראשונה עשיתי אצל מישיהי שעושה ב2 פגישות,
תכלס לעתיד יכול להיות שלא אלך. היא בדקה מה שאני בודקת בעצמי כמעט (כן עברה גם על כל ההיקף ואני לא מצליחה לעבור ממש על הכל) ולא כמו המתאמת הראשונה שלי שממש עשתה התאמה הרבה יותר מקיפה.
1. לא
2. לא יודעת, אבל אחרי לידות תמיד ביקשתי מהרופאה שתבדוק אם זה עדיין מתאים ואף פעם לא השתנתה במידה למרות שעליתי וירדתי הרבה במהלך השנים
3. אף פעם לא הלכתי למתאמת שעלתה כסף, רק רופאה בקופה.
לא הלכתי
לוקחים סכום מופחת
תלכי על מיינקס, זו דיאפרגמה טובה בפער מהאחרות
אמרה לי את זה המתאמת והרגשתי בעצמי
תקשיבי זה נשמע סכום עהק אבל לרוב זו השקעה חד פעמית
ושווה את ההשקעה בגוף כדי להיות בלי הורמונים...
אבל אל תלמדי ממני
1. לא
התאמתי לראשונה לפני 9 שנים ו4 לידות, מאז לא התאמתי שוב. משתמשת באותה דיאפרגמה.
3. בטוח שלא.
שלום חברות, אשמח להתייעץ איתכן
אני מורה, והמנהלת הודיעה לי שכנראה לא יהיו לה שעות בשבילי לשנה הבאה.
אני מורה למקצועות מאוד ספציפיים, שבד"כ צריך מהם מורה אחת בכל מוסד, ואני גם גרה בירושלים ורוצה ללמד רק בתיכון,
אז למרות שאומרים שחסרות מורות וכו - קשה למצוא עבודה בתחום שלי ובאזור שלי.
מישהי שאני מכירה אמרה לי שאיפה שהיא מלמדת יש 4 שעות פנויות במקצוע שלי, ועוד אופציה למילוי מקום של חל"ד באמצע השנה.
4 שעות לא עוזרות לי לוותק, שזה מבאס...
ומה העניין?
שהאישה הזו שאני מכירה משם (שבתפקיד רציני שם, ואמורה להיות בקשר רציף עם המורות כל הזמן) היא מישהי שכל פעם שאני לידה אני מרגישה שהביטחון העצמי שלי נוזל לשלולית.
גם בגלל שהכרנו באיזו תקופה שהיה לי בה ממש לא טוב, ואני לא יודעת איך היא תפסה אותי בה ומה היא חושבת עליי, וגם בגלל האישיות שלה.
אתן מכירות את האנשים האלה שלידן אתן נהיות נמלות?
פשוט אין לי חשק לעבוד איתה.
וגם כשדיברנו השבוע על המשרה היא זרקה לי משפט שפגע באחת הנקודות הכי רגישות אצלי בחיים (היא לא ידעה שזו נקודה רגישה אצלי...)
בקיצור - אתן ממליצות לי לעבוד שם או לא? (בהנחה שבכלל אתקבל חחח)
אגב, אני ממש ממש ממש אוהבת את העבודה שלי בהוראה, אז ממש רוצה להמשיך בה, אבל ב"ה מבחינה כלכלית אני בע"ה לא חייבת אותה...
אשמח לעצותיכן החכמות!
והקושי שלך מולה, ממש כדאי להימנע.
את רוצה להצליח להביא את עצמך במלאות במקום שבו תעבדי, ואם את מכירה אותה ואת עצמך לידה ויודעת שזה יהיה מאוד קשה, למה לך להיכנס למצב כזה?
תתפללי שהקב"ה יכוון אותך למקום הנכון. אני התחתנתי סמוך אחרי סיום הלימודים שלי ועשיתי הפסקה של שנה מהוראה, ותוך כדי ההכנות לחתונה חברה מהלימודים ממש "נזפה בי" שאני לא מחפשת עבודה וזה כבר סוף שנה ואני צריכה לחפש מקום. אבל אני הרגשתי שתוך כדי ההכנות לחתונה זה יותר מדי, וב"ה חודש אחרי החתונה חברה סיפרה לי שאח שלה מחפש מורה שתעבוד איתו והגעתי לבית ספר מצוין.
אנונימית בהו"לאת צודקת.
אני צריכה להתחזק במידת הביטחון, כי אני פשוט חוששת לא למצוא...
אני מתלבטת אם לבטל את הריאיון שקבעתי שם, כי גם ככה עמוס לי עכשיו בטירוף, ולנסוע לשם זה יהיה ממש מאמץ...
מה את אומרת?
מה הסיכויים שאחרי הראיון תרגישי בנוח לעבוד עם האישה הזאת? נמוכים מאוד.
אז תקלי על עצמך עכשיו.
למקום שהייתי יודעת שיהיה לי מורכב בו
ונשמעת ממך שזה יכול ממש להשפיע עליך
אז אני לא הייתי עושה בכלל ראיון. בייחוד שזה גם לא מספיק שעות עבורך.
בדקת בתיכונים אחרים? מציעה לך לחפש במקומות אחרים ולחשוב אולי עדיף להתפשר על לימוד יסודי או חטיבה נניח, אם זה מקום טוב יכול להיות שתראי שזה דווקא בסדר לך
כמעט לא מחפשים מורים למקצועות שלי
מורה שיוצאת לשבתון) ודווקא קרוב לבית שלי, אבל המשכורת נמוכה משמעותית מאשר בתיכון, וגם החומר שונה, אז אצטרך להתחיל להכין חומרים מהתחלה).
ולא הייתי בוחרת לפי משכורת.. אם תהני שם זה שווה את זה גם אם יותר נמוך..
להכין חומרים זה קורה ואת תסתדרי אם את אוהבת את העבודה..
השאלה היא איך האווירה שם, איך הצוות וכזה...
לגבי המקום השני לא נשמע כזה שווה להגיע למקום בשביל 4א שעות .. אבל תלכי לפי הלב שלך
לפעמים בדברים האלה כדאי לפתוח כמה שיותר אופציות..
מקסימום תגידי אחרי הראיון שאת לא רוצה..
אני בדעה שמכל התנסות לומדים משו, אז מקסימום הראיון שם יחדד לך יותר מה את רוצה...
אבל אם מרגיש לך שלא בא לך ללכת לראיון אז לא! לכי עם הלב, תתפללי לה' ובע"ה יישלח אלייך הדברים הכי נכון עבורך. בע"ה!
זה גם לא מספיק שעות, הייתי ממשיכה לחפש אולי מתגמשת, במקצוע/ בגיל וכו...
ומתפללת על זה. ספציפית.
לצערי יצא לי תוצאות לא תקינות בסקר שליש ראשון
וצריכה לעשות מי שפיר
אשמח להמלצות על רופא או רופאה מקצועיים מאוד ונעימים וסבלניים.
ואשמח גם לשמוע כמה זה כןאב
אני ממש חוששת
בירושלים יש בהדסה עין כרם את נילי ינאי נראה לי ובהר הצופים את פרופ יגל אולי?
במרכז יש אסותא עם כמה רופאים מומלצים, מי יותר מי פחות.
מאמינה שגם בצפון ובדרום יש מקומות טובים. תלוי בעיקר איפה את
אזור השרון, קצת צפון,
אם יש משהו ממש מומלץ אסע בשביל זה גם לירושלים או למרכז
אין לי למה להשוות אבל הוא היה ממש אחלה, נעים ואמפתי ומקצועי.
לא כאב במיוחד.
עשיתי שם לא מזמן
קודם כל, זמינות תורים יחסית טובה, ביחס למקומות אחרים שבדקתי.
ביום שאני הייתי, נתנו לי שני רופאים שאני יכולה לבחור מביניהם:
ד"ר ניר דובדבני, מנהל היחידה
ד"ר יעל פסטרנק
שניהם אמורים להיות טובים ומקצועיים
על דובדבני גם מצאתי הרבה ביקורות חיוביות באינטרנט, על הרופאה לא ראיתי ביקורות בכלל.
בכל אופן, בחרתי לעשות אצלה פשוט כי היה לי יותר נוח אצל אישה. והיה ממש טוב, חששתי מאוד לפני כן
זה לא כל כך נעים, אבל באמת שבסך הכל זה היה ממש ממש בסדר.
עובדים בצורה סטרילית, אז בהתחלה עושים אולטרסאונד לבדוק את המיקום המתאים לדיקור. אחר כך מעבירים אלכוהול וחיטוי על כל הבטן, ואז לאורך כל הבדיקה הרופאה עם אולטרסאונד כדי לוודא את המיקום ובמקביל מבצעת את הדיקור. האחות תעשה את השאיבה של הנוזל.
הדקירה עצמה הרגישה לי כמו דקירה של בדיקת דם, אחר כך מרגישים מעט לחץ בגלל השאיבה. וזה נגמר תוך דקה. באמת באמת לא נורא. (אני גם פחדתי מאוד לפני כן)
ישאירו אותך לכמה דקות מנוחה, וזהו. חוזרים הביתה למנוחה בהתאם להנחיות שתקבלי. לי לא כאב אחר כך בכלל.
ובהצלחה!
מבינה אותך ממש, על כל החששות
אנחנו עשינו גם nipt אחרי התוצאות של סקר שליש ראשון, כדי לתת עוד אינדיקציה (זו גם בדיקת סקר, היא לא במקום מי שפיר). אפשר לקבל החזר מהסל הריון של הקופה אם יש לך ביטוח משלים.
אפשר רק משבוע 18 (או 17, אבל לנו אמרו שעדיף 18)
וזה הרבה זמן לחכות בחוסר וודאות
רופאים ששמעו שניפט יצא תקין, אמרו שרוב הסיכויים שגם במי שפיר הכל יהיה בסדר. אז זה לא אומר שאפשר לסמוך על זה, אבל זה כן מרגיע או נותן כיוון.
למשל, יש מקומות שמאפשרים לעשות מי שפיר כבר משבוע 17, אבל ממליצים מ18 כי זה נחשב בטוח יותר.
אם חס וחלילה הייתה יוצאת תשובה לא טובה בניפט, השיקול דווקא היה לעשות כמה שיותר מוקדם כדי לקבל תוצאות מוקדמות כמה שיותר, גם אם זה אומר לעשות כבר ב17. זו גם ככה בדיקה שעושים יחסית מאוחר, ולוקח לתוצאות זמן.
ואעשה השבוע חלבון עוברי..
תוך כמה זמן התוצאות של מי שפיר?
אמרו 3-4 שבועות
אם את בשבוע 16 ועוד לא קבעת תור, ממליצה ממש להתקשר מחר ולנסות לקבוע.
את חלק מהמקומות היה לי קשה להשיג (חזרו אליי רק שבוע אחר כך)
לניאדו חזרו אליי תוך יום
אסותא היה גם ממש קל להתקשר ולהזמין תור, אבל זמינות תורים של חודש קדימה לפחות
עשיתי בבלינסון וכל פעם היו שם רופאים בכירים שעשו את הדיקור
לגבי כאב- זו לא בדיקה נעימה, אבל לא כואבת, יותר הרגשה של אי נעימות ולחץ.
ממליצה ממש לדאוג למנוחה אמיתית אחרי, אני פשוט שכבתי או ישבתי במשך יומיים ולא עשיתי כלום.
החשש ממש ברור ומובן, אם יש עוד משהו, מוזמנת לשאול בשמחה
אני באמת ממש חוששת.
כמעט כל שבת של אירוח, אמא שלי מורידה אותי בפומבי
מקצינה את המגרעות שלי
ואני יודעת שזו לא בכוונה רעה
וגם דיברתי איתה והתנצלה
אבל תמיד זה חוזר על עצמו
מול בעלי, הילדים, האורחים
אולי לנסות לבוא פחות.
מכירה סיטואציה קצת דומה שאמא שלי מעירה הרבה ובעיקר לי.
אני פעם שלחתי לה הודעה שקשה לי עם ההערות וזה עזר עכשו היא מעירה פחות.
בכל מקרה ממש מבינה אותך!
ובגלל זה עד עכשיו הבלגתי
אבל זה מאתגר כי תמיד ההערות האלה כל כך מורידות, מה שנאמר ואיך שנאמר.
גם הסכמים שלי ושל בעלי שמטבע הדברים ידועים לכל- היא מגנה את ההסכם ומזלזלת למרות שהיא יודעת כמה ההסכם הזה לטובתי.
ודיברתי איתה, וגם קרה היא לבד התקשרה והתנצלה כי שמה לב שזה לא בסדר להתערב.
אבל זה באמת הורס
אני לא יודעת באיזה הסכם מדובר ולמה לגיטימי שהוא ידובר מחוץ לזוגיות שלך עם בעלך
אבל אם קשה לאמא שלך לקבל את זה והיא פורקת את זה בכל מיני מצבים שמביכים אותך אז אולי לשתף אותה פחות בעניין ? אלא אם זה זה מצב שאין לך ברירה..
נשמע שלאמא שלך קשה לקבל את זה והיא ממש כואבת בשבילך, אני משערת שזה נובע מדאגה עבורך,
כואב לי בשבילך שזה מתבטא ככה
אבל יש דברים שאי אפשר להסתיר
נגיד אני לא נוהגת ובעלי לוקח ומחזיר אותי למקומות (באמת באסה, אבל מדובר בטראומה של שנים)
או שאני בבית עם הילדים חינוך ביתי והוא מפרנס.
אפשר להסתכל על זה ככל הכבוד ואפשר להוריד ולהגיד שמסכן הילד ו"אני כמו מלכה בבית ובעלי עובד כמו חמור"
לבוא קצת פחות עד שהגבולות יהיו יותר ברורים...
חיבוק גדול!!!
ולהיכנס בינך לבין בעלך זה קו אדום.
זה ממש לא שייך.
שלום בית קודם לכל
יואו חיכינו איתך
איזה מרגש
ירושלמית במקורזוכרת את כל הסיפור של תחילת ההריון
מרגש מאוד !
הרבה נחת להתאוששות קלה
בסוף זה קרה...
מרכז יהל - מרכז ייעוץ והדרכה לחיי אישות
ארגון ותיק ופעיל בתחום שאת מחפשת - עם עשרות פודקאסטים ומאמרים מצויינים
לדעתי הרבה יותר יעיל, ואם גם בעלך בקטע לטפל בעצמו, אז בכלל.
בסוף המון הקונפליקטים הזוגיים סובבים סביב פצעי ילדות אחד של השני שנפגשים. לכן לנו טיפול אישי עזר הרבה יותר.
בקשר לפודקאסטים יש של אסתר פרל ( באנגלית)
יש את הפודקאסט של פאולה וליאון ( לא יוצאים פרקים חדשים אבל יש שם אוסף של הקלטות טובות)
וכל פודקאסט של התפתחות אישית יעזור.
יש פודקאסט שנקרא מטהרת לעצמי- פודקאסט בכל נושאי הבית היהודי, זוגיות, נשיות, טהרה ומה לא…
אולי תמצאי שם תכנים גם בשבילך.
ובהצלחה רבה!
זה נקרא מעוררות אהבה, יש שיעור פעם בשבוע על זוגיות מאנשי מקצוע /רחלי ורוחמה. שבוע אחרי זה זום הרחבה עם שאלות.
אבל ההיילייט של התוכנית זה קבוצת עבודה בוואטספ, הם קוראות לזה חדר מיון של זוגיות. את מגיעה עם הבעיה בזמן אמת ויש שם נשות מקצוע מדהימותתתת שנמצאות איתך ומפרקות איתך ביחד לפי הלימוד.
גם שמעתי מלא המלצות וגם הייתי בעצמי ואני מרגישה את השינוי.
ממליצה
אני אישית מאוד מתחברת בנושא זוגיות לפודקאסטים של:
- שושי זליקוביץ
- רחל בולטון
- נחמי בצון
הן מדברות הרבה על להתמקד בהתקדמות אישית
הלוואי שתתחברי ויעזור גם לך ❤️
גם אנחנו היינו אחרי טיפול ארוך
שנראה שלא צלח
ועכשיו אנחנו בטוב ב"ה
לפעמים לוקח לדברים זמן לשקוע
כל עוד יש רצון
לא לוותר
עוד יבואו ימים טובים
קפצו לי סרטונים שלה בפייסבוק ונראה לי שהיא גם עושה קורסים
יש לה תכנים מדהימים שמשנים את החשיבה
