אבל כל עוד זה בירושלים - לא נורא...

ירושלים זה כמו בית אחד גדול

הייתי צריך לקום ב5 ולקחת אוטובוס ב6 לצבא

אכשהו התעוררתי ב9 וחצי!!!

ואני עוד פה

אני עדיין לא יכול להגיד שאלו יהיו הצרות שלנו

כי אני לא יודע איזה צרות מחכות לי בבסיס!

בעזהי"ת.

בעעע

אני צריכה להשלים יום עיון שמתקיים פעם בשנה!! אינעל!

ב'הה עוברים דברים בחיים,זה דווקא בא לי אחרי סיפור מתוסבך משו עם איזה מישו..

רק אחרי שמגיעים! 

שונא את זה! 

הם יענו נוסעים לכיוון הבית ופתאום לוקחים פרסה ושטים להם לכייון השני..

הגם-שהייתי עם המשקפיים על הראש ככה שלא הייתי כ''כ בעניינים

ולא,המס שלי יחסית נמוך..סתם הפכתי ת'צמי לעיוורת..

שד' הרצל. יש עוד שינויים?

אין לי מושג! מחילה נשמה..

וחבל שאני יטעה אותך..ראית מה קרה לי היום

אני (כבר) לא גרה בירושלים אז לא ממש אכפת לי ממה שקורה שם עכשיו עם האוטובוסים... כל מה שאני יודעת זה שלכל מקום אני הולכת שם ברגל בגלל שכבר אין תחבורה נורמלית...

בעזהי"ת.

וזה מזכיר לי מקרה שקרה לחברה שלי..

הלכנו ברח' יפו, והיא היתה צריכה קו 8 לגבעה הצרפתית |מתנחל|..

תוך כדי הליכה, אני רואות את קו 8 חולף עובר.. ואנחנו רחוקות מהתחנה שלו..

התחלנו לרוץ, אבל פספסנו.

מבואסות לגמרי, אנחנו מסתכלות אחורה, ומה אנחנו רואות?! עוד קו 8!!!

שמנו טיסה לתחנה, וב"ה היא הספיקה...

אחרי כמה דקות אני מקבלת הודעה "כמה נחמד לעלות על קו 8 ולגלות שזה בעצם.. קו 18!!!"

חחח

אני כל היום רודפת אחרי אוטובוסים ומגלה שהם לכיוון השני בכלל

תרגישי בנוח את בחברה טובה..

היא זאת שעושה את כל הבאלגאנים!!

אוף, כל התנועה השתנתה!!  זה פשוט סיוט...

וככ הרבה פעמים התבלבלתי באוטובוסים... אחח המזל..

בעזהי"ת.

קפואה מקור, בלי להתחשב באפחד- קשרתי צעיף על הראש. כמו סרט כזה, עם הקוקו בחוץ.

פשוט לא עמדתי בקור הזה =\\

קיצר, הייתי צריכה להגיע מהיכל שלמה (אהוד, כן! הייתי אצלו!) לדוד ילין להופעה של חברה..

קיצר אני בשיא הסבבה הולכת לתחנה, מגיע קו 13 !! פנאן!

אני עולה, מכניסה ת'רב קו, והנהג אומר לי "יש לך כרטיסיה של חיפה, זה לא תקף פה". אמרתו לו- "שומדבר!! פעם אחרונה שהייתי בחיפה היתה בקיץ, ובכלל לא היה לי רב קו!!!" וגם מה הקשר, את הכרטיסיה הזאת קניתי בירושלים אחרי החגים... חיב"ס!!

בסוף הוא הסכים לנקב..

טוב אני נוסעת, פתאום אני מוצאת ת'צמי ב100 שערים. ווס?!

מסתבר ששינו את כללללל הקווים, ואין יותר קווים להרצל!! בסוף לקחתי 21 עד הצומת שליד...

ולמי ששואל למה לא לקחתי רכבת: המעבר שלי לא היה תקף שם... מפגרים האגד האלה.

בקווים שאני צריך לעבור בקביעות פעם-פעמיים בשבוע,

אז אני נוטה לחשוש מפני שינויים (לאחרונה היו כמה בגוש דן, בכמה תאריכים), 

אני מברר על הלו"ז באתר "אוטובוסים" כמעט פעם בשבועיים לפני הנסיעה.

יש אתר של משרד התחבורה.

הרבה יותר טוב אבל חסרות שם כמה חברות.. 

האתר

עם כל מהפכת התחבורה שעשו בגוש דן,כלום כבר לא מובן מאליו..

שונא אותו!!

זה קרה לי פעם אחת.. הייתי צריך להגיע לבית וגן והגעתי לגילה..חחחח!!

הייתי מנומנם אחרי טיול בעין לבן ;)

יצאתי מהבית בערב לאירוע,

מקולחת, לבושה במיטב מחצלותיי, ומאורגנת.

עמדתי תחת המטריה בתחנה, מרימה את שולי החצאית שלא תירטב חלילה... ואז...

עובר רכב קרובל סף המדרכה, היה שם מקוו מים עכורים, ומשפיץ עלי, לא זרזיף מים- צונאמי ממש!!!!

"אהההה!!!" << ככה הרגשתי. ואחרי רגע, ככה:  ב"ה, לקחתי את זה ברוח טובה.

אבל שוד ושבר. כ-ו-ל-י הייתי רטובה, מכף רגל ועד ראש.

איחלתי לו- שאני מקווה שזה היה בטעות ולא בכוונה- לטובתו.

זה מסוג הדברים, שכשהם קורים אני חושבת: יא'אללה, הכל משמים. התארגנתי יפה יפה? אז מה. את לא תגיעי יבשה הפעם... לה' יש תוכניות אחרות.

אולי שכחת לנקות מאחורי האוזניים

שם הרגשתי יותר... כמו זרש ששפכו עליה דלי של מים!

וחן חן על המחמאה על מראה הבלאבוסטע...

לק"י

התעוררתי ב8.. ועודני תוהה אם יש טעם לקום ולאחר למרצה ששונאת שמאחרים [עושה פרצופים או לא נותנת להיכנס.. לפי החשק..] .. פתחתי את הפלא' וגיליתי [יאמר לשבחה של המכללה..] ששלחו הודעות ב7:15 שהתבטל השיעור.. 

זה הביא אותי לא ללכת באותו היום למכללה..

עשיתי דברים כיפיים יותר..

שאנחנו כבר בכיתה!?!?!?

תהנה, זה פורום ציבורי.

מה הכוונה להיות נשוי למלבנים דיגיטלים?

זה נורא ואיום

לא שורד ככה

[12 הצעדים... אחי, תהיה חזק אתה בכיוון]

כמובן הכל ברוח טובה

ומוגבים..

אני חושב שמה שגורם לאנשים הרבה לכתוב (אא"כ זה ברו"מ או אנשים מיוחדים) זה שאנשים מגיבים ועונים לך, ואז אתה לא מרגיש שאתה משתף לאוויר..

ההצעה שלי: לא לעבור אליו ישר בבלעדיות

אלא להחזיק גם וגם

לשימוש השוטף תשתמש במוגן (במיוחד אם אתה נוסע לאנשהו וכיו"ב) ואם אתה צריך משהו תשתמש בראשון

בסוף גם לא תצטרך את הראשון

ומניסיון הוא יצטרך לסמן שהוא לא רובוט ולסמן ריבועים עם רמזור.

לא בטוחה שיהיה לו ככ קל להסכים לחתונה. 

אבל תמיד אפשר לנסות את הPC. את המחשב הגדול.

פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח

כה "רענן" כה כן כה אמיתי?

החילוניות שאני מכיר אינה נוגעת אלה בקצה השטחי ביותר של הדברים

וכל נגיעה שלה במשהו עמוק מכך נובעת מנטייה דתית, גם אם לא ממש מפורשת.

אצלנו הכל מודרך ברחל בתך הקטנה.

כל אחד מחליט יפה מאוד מה לעשות לכל אדם ניתנה הבחירה במלוא מובן המילה.

אחריי אף־אחד לא רודף אני מחליט בדיוק איך להתייחש לכל סוגיה ועניין

צר לי אמנם שאיני מתחבר לאווירת המנגל ולהתעטף בדגלים

אבל זה לא מוריד מהאותנטיות של הלל בכוונה למי שאומרו בכוונה

או מהחיוך של הרב החרדי־ספרדי שלי בדברו על מעלת ארץ ישראל ביום העצמאות

או מהפסים הכחולים של הטלית שלי.

וגם לא יודע איזו קדושה מיוחדת יש בעמית לעבודה החילוני שבחר להכין פלאפל שני צבעים ביום העצמאות הזה. שכוייח, בטח טעים נורא. קדוש? אולי. לא מרגיש רגשות נחיתות ביחס לזה.

אני לא מתפלל כי אני חייב אני מתפלל כי אני רוצה.

לגבי תפילות החובה הרש"ר הירש כבר דן בשאלה הזאת בכמה מקומות והמסקנה הברורה היא שמטרת תפילות החובה אינה ביטוי רגשות אישיים (לשם כך צריך להתאסף במניין, לומר את אותה תפילה, בזמנים קבועים ביום?) אלא למקד אותנו סביב הרעיונות החשובים של החיים.

אותנטי זה לא רק מה שפרוע וחסר רסן.

ללבוש חולצה עם משבצות זה גם אותנטי.

מעולם לא הרגשתי איזו קדושה ביום העצמאות. אולי אתם מתכוונים לריגוש?

@כְּקֶדֶם 

https://www.inn.co.il/news/695303

המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.

עוד משהו שפיספסתי?

בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר

אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר

אני לא מצליח לזהות חילונים.

תמיד האמת עדיפה

אז זהו אם שמת לב יש מילכוד בשאלה

א) כי הוא לא _אמר_ לאפחד שהו בן 25 הוא רמז על זה לא חשוב בדיוק איך 

ב) למה? אפשר להבין את זה לא? זה בולט בשטח ומעלה שאלות.. ואנשים לא אוהבים לבלוט בשטח

א. אז שיתקן את הטעות, קצת פדיחה, לא נורא

ב.לא צריך לפחד מלבלוט בשטח, אנשים בסוף מתרגלים להכל ,עדיף לא לתת לזה להשפיע על החלטות בחיים שלנו.

אני חושבת שזה לא בריא לנפש, בין היתר, להציג מצג שווא, הגיל שלו יכול להיות אפילו יתרון, חבל.

תהיה אותנטי אתה עם הנתונים שלך ומי שאתה

אני בן 25 לא ממני להיות האדם המגניב בעולם מבלי לשנות שום פרט לגבי עצמי

ניקח את ג'פטו ונבקש ממנו להציג טענות בעד ונציב מולו ג'פטו נוסף שיציג טענות שכנגד

כך הם יוכלו ללעוס את אותם טיעונים שחוזרים על עצמם כל הזמן

ובינתיים אנחנו נהיה פנויים ללכת ללמוד תורה

ואז היא תעשה את הדיונים האלה במקומנו

בלי חרדיות מבוהלות שחייבות לצופף שורות,

או לחילופין פשןו עם חרדיות לא מבוהלות, זה גם יהיה בסדר

ממש מרתק אותי לחקור את התופעה הזו..

לא שנאה. כעס. - צעירים מעל עשרים

כי כשאתה התחלת שם את הדיון אני הייתי יסודי והתייחסתי לעצם הטיעונים, ואף טרחתי להביא ציטוטים של ממש ונימוקים של תורה.
 

אגב, אם כבר מורשה לי להעיר, פוסט הפתיחה שלך בעצמו היה רעיל ולעגני: "מישהו יודע אם הנופלים עומדים בשעת הצפירה ומצדיעים.. האם הם צופים בזרי פרחים לרוב?".

ואתה לא מתבייש להגיד לי "קשוט עצמך"? יקח אדוני מראה גדולה כדי שיוכל ליטול קיסם מבין שיניו וקורה מבין עיניו.

רבים כמו שתי תרנגולי הודו מרוטי נוצות

אני נהנה

תמשיכו

אמנם לא אני היא שהתחילה ראשונה את הויכוח כאן (אלא מישהו שרמז על חרדים אגואיסטים, באותו הקשר)

אבל אני קפצתי...וכל השאר, ידוע.

באמת נקדימון לא אשם כי אפשר לאמר שהתגרינו בו, בהשקפה שלו, ובבית שלו.  סליחה!

וצריכה באמת לבקש סליחה מהשם; כל יום אני מבקשת "אל תביאנו לידי מחלוקת", וכמתחילה כזו

אני מייד מוצאת את עצמי שם....

בטוחה שלקב"ה לא משנה, ואף אחד לא יתבע אם עמד או לא בצפירה, אם הניף או לא דגל, ואפילו אולי

אם אמר (או לא) הלל ביום העצמאות.

העיקר שכולם משתדלים לשמור מצוות, בין אדם למקום ובין אדם לחברו (שזה יותר קשה, לי , בכל אופן)..

אולי, חס וחלילה, אתבע על הונאת דברים, ליבון מחלוקת, לגלוג, חוצפה...

כל היתר ממש לא חשוב.

כל טוב.

אפשר לדון אם אותו הדבר

"והשיר יהיה לכם כליל התקדש חג"

כך שלא רואה איך כאן זה נתון לפרשנות אחרת

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים

בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית

פולו זה סוג של חולצה לא?

קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..

אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...

לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.

תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!

איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?

אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:

– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)

– שיעורי תורה בספרדית

– שיעורי תורה באנגלית

מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)

באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)

ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים

מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"

(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)

זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.

וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא

מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?

אתה מציף תאים רדומים...

ומה הנפק"מ העצומה.

באמת סרק מבחינתי, והיה טוב אילו התעלמתי מזה מלכתחילה

זהו.

מיליי מתלהב מיהודים ומיהדות, מי שטפסו טרמפ ראשונים, זכו בביקור.

באותה מידה יכולת להגיד שלכולן יש שיער בצבע מסוים או משקל מסוים או מידת נעליים מסוימת או עדה מסוימת או גננת גן חובה עם אותו השם.

כל דבר מקרי הוא מקרי, גם אם זה נראה וואו ממבט ראשון.

כמו לנסות להסביר למה אוכלים צ'ולנט בשבת, ואז לחפש איך צ'ולנט בגימטריא מזכיר משהו שקשור לשבת.

הזכות שעמדה להן היא לא של מקים האולפנה אלא של המאמץ האדיר שלהן, הזיכרון שלהן, החוכמה שלהן וכיוצ''ב.

וזה שכולן בנות כהן - מקרי לחלוטין.

קראתי על הרב בהר"ן עכשיו בויק', נשמע דמות מיוחדת

על רקע פרישה מטעמים אידיאולוגיים.

יודע מאמא שלי שלמדה באולפנת כפר פינס, בתקופת הרב בהר"ן שם.

פרש מראשות האולפנה על רקע חילוקי דעות אידאולוגים מול מרכז ישיבות בני עקיבא על אופי האולפנה.

(אולפנת כפר פינס היא אם האולפנות)  

ת'אמת אני רוצה להזכיר את צאלה ורביד חיים גז הי"ד.

זה נגע לי בלב כמו לכל יהודי. כשהודיעו שגם התינוק נפטר [אחרי כמה ימים, מי שזוכר] הרגשתי שאני חייב להיות בלוויה.

להפתעתי היו שם לא יותר מ50 איש סה"כ. הרגשתי שנותנים לי רגע אינטימי להתייחד עם התינוק הקדוש הזה.

היה מצמרר.

רק לראות חבילה לבנה קטנה, עטופה. סבתות, דודות, מחבקות. חיבוק אחרון. ובוכות...

התפרקתי.

זה היה למעלה מיכולת ההכלה שלי. ולא הייתי היחיד.

אבל היה רגע שבו כמעט לא נשמתי. כשפתחו את הקבר הטרי של צאלה, כשאילו קיבלה בזרועות פתוחות את בנה, ממנו נפרדה במותה לפני כמה ימים.

והנה שוב הם מחובקים ביחד. בשמים.

גם עכשיו אני בוכה.

איזה נשמות קדושות.

הנחמה היחידה היא שאנחנו לא מסוגלים להבין בכלל מה הסיפור של הנשמות הקדושות האלו.

סיפורו המרגש של דוד יהודה יצחק ז"ל - והמחברות שנמצאו בחדרו - ערוץ 14 | C14

אתר יזכור כותב עליו יותר טוב ממה שאני יכול לכתוב.

מרגיש אצל החרדים..