וכשהשכנים גם הם לא פשוטים זה נראה ממש בלתי אפשרי.

בתור ילדה אני זוכרת קשיים עם שכנים וילדיהם הנשואים.

ההורים הצדיקים שלי עשו הכל כדי להימנע ממריבות, ניסו לבוא לקראת וכו'.

נראה לי שאני אישית הייתי או מתעלמת/כמה שפחות מתחככת

או עוברת דירה.

והפעם בודקת מי השכנים.

למרות שבאמת עם כל שכן יש את העבודה שצריך לעשות עם עצמנו.

מקווה שתקבלו עצות טובות,

תתפללו לה' שיפתח ליבם

וישועת ה' כהרף עין.

היו לנו שכנים שכל שבוע באו ואמרו שאנחנו עושים להם רעש.

פעם הם באו לצעוק עלינו ב10.30 בלילה שאנחנו מרעישים מאד, סך הכל ראינו סרט וצחקנו בקול.

פעם חזרנו מחמותי עם המון ציוד שהיא נתנה לנו והם צרחו עלינו שאנחנו עושים רעש שאנחנו מעלים את הדברים הביתה (הבאנו מיטת תינוק ודברים כאלה, לפני הלידה הראשונה...), זה במקום להציע עזרה או לשתוק.

עד היום אפילו שעברנו דירה הם תוקעים לנו מבטי שטנה כל פעם שהם רואים אותנו, והבאסה שהבן שלהם עם הבן שלנו ביחד בגן...

לעבור דירה זה פחות בעניין, קנינו את הבית.

ובעלי אומר שאם כאן יש, ונעבור דירה, יהיה גם שם. כי זה משהו שאנחנו צריכים לבנות בעצמנו, התעצמות האנדבדיואליות שלנו מול ה'.. 

כמה שיותר להיות מי שאנו ע"פי מה שה' רוצה.. ולא לחשוש מהשכן, להיות עבד רק לה'ומתוך זה לחיות  ולא לחוש לעבדי העבדים.

והנסיון הזה עוזר לנו להזדכך ולהיות רק מול ה' ורק מולו (כמובן עם הולכים בו בדרך הנכונה.)

אבל זה קשה.. כי אני עכשיו רק בדרך , מאמינה בה מאוד, ולשם פניי מועדות (וגם פני בעלי.)

אבל העקיצות.. הצרות עין, הרוע לב, החוסר רגישות, ההתערבות בחיים.. פוגעים וזה קשהה

וכל התעצמות מחדש, קשה ודורשת להתגבר על הרבה כאב.

למה אנשים כ"כ אוהבים להתערב לשני בחיים? ועוד ברוע, שהצרות עין פשוט צועקת?אין להם מה לעשות בחיים? הם כאלה חסרי תעסוקה?אין להם עניינים משל עצמם לפתור ולהתקדם בחיים?

מה הקטע?

מכרנו ועברנו! אחרי 7 שנים שניסינו, וחשבנו שאולי אם נהיה סובלנים בסופו של דבר הרגשתי שהבריאות שלי יותר חשובה!!! לקח לנו עוד 3 שנים למכור ולמצוא אבל אחרי שעברנו הרגשתי כמה באמת הייתי חנוקה!!!

בהתחלה שהגענו כזוג צעיר הכל היה בסדר [אולי יותר מידי נחמדות זה גם לא בסדר] אח"כ הם היו בטוחים שהבית שלהם הוא גם מאחורי הדלת שלנו והם מאוד!!!! נפגעו אם לא סיפרנו להם לאן אנחנו נוסעים ומתי נחזור או כמה אנחנו מרוויחים או כמה ההורים שלנו עזרו  [להיפגע זה לא לראות אותך בחדר מדרגות וגם כשהילד המנומס שלך אומר שלום אין יחס, והמסכן לא מבין] זה הגיע לשלב שהיה אסור לנו להזמין אורחים שהם לא בקשרים טובים איתם [אני אמורה לריב עם כל  מי שהם רבים] זה הגיע למצב של צעקות ליד כולם בבית הכנסת איך העזנו להזמין את...כשהם מסוכסכים איתם [אני הייתי בחודש שביעי והתחילו לי צירים מהלחץ] בשלב הזה הבנו שמשהו לא בריא פה [ולא אצלינו] החלטנו לעבור ! זה לא היה קל כי אהבנו את הדירה והשקענו בה ומאותו רגע הפסקנו להשקיע ולי זה היה קשה. [אהה...כל דבר שעשינו בבית נעשה גם מעבר לדלת...הזוג הצעיר קנה ספות, גם שם צריך להחליף, בנה ספריית גבס,אופס...גם אנחנו רוצים .קנה אוטו ו....גם שם הוחלף, אבל זה היה דווקא משעשע לראות אנשים מבוגרים שלא יכולים להסתיר את הקנאה ]

ביום שפרסמנו בעיתון את הדירה למכירה הופיע שלט גם על הדירה השניה....אבל אנחנו היינו מאוד רצינים ובאמת כבר לא יכולנו עם הלחץ הזה אז אחרי 3 שנים הצלנו למכור ולקנות .עכשיו אנחנו בבית פרטי והשכנים... ערבים  אנחנו שמחים שהפסקנו את רצף הערבים בשורה פה... לפני שעברנו בדקנו שאין להם ילדים קטנים שעשויים להתחבר לשלנו . חוץ משלום קר ומנומס אין קשר ואנחנו נושמים לרווחה!!!

מסקנה: אם ברור לך שאת בסדר והלחץ מהשכנים הוא ....לא נורמלי, חבל להרוס את הבריאות, מנסיון!!! 

אני ממש לא יודעת אם זה מתאים, אבל לפעמים זה יכול לעזור:

אולי תכניסי להם עוגה לשבת? 

אולי זה יגרום לטוב שבהם להתגלות?

אם זה לא שייך, תשכחי ממה שאמרתי (ואני מתנצלת, כמובן).

בהצלחה, זה באמת לא קל.

היא עוד יותר תהיה רעה.

כאילו , מה היא מראה מידות נעלות? ואני לא? מה היא חושבת שהיא צדיקב יותר? אני אראה לה איפה יש לה חסרונות?

יש לשכנה שלי לדעתץי בטחון עצמי לקוי..

זה נראה לנו נוצרי מידי.. תן לי סטירה ואני אשאר שטיח.

אלא לא להגיב להם באותה מטבע. ולהמשיך להגיד שלום ענייני.. של שלום(ולא מחלוקת)מחלוקת מפחידה אותי.. זה אש.

פעם העמדנו אותם במקום.. והבעל התחיל לצווח עלינו בחדר מדרגות (קצת מבייש)

אבל מאז הוא נראה לי קצת מבוייש (הוא נהנה שהתדמית שלו נראית אחרת)

לדעתי הפתרון זה בעיקר העצמת עצמנו.. וזה הכיוון (מתוך חיבור לה').

רק שזה קשה סוג של כור היתוך.

אבל ב"ה יש שלום קר ומידי פעם אפילו מעבר לקר. הילדים משחקים ביניהם בחדר המדרגות מבלי לדעת שיש לנו הרגשה לא נעימה כלפיהם ולהיפך.

אני זוכרת שכאשר נכנסנו לדירה סמוך לראש השנה נתנו לכל השכנים איזה מתנה קטנה לרגל השנה החדשה וכפיצוי לרעש והלכלוך שהיה בעקבות השיפוצים שעשינו בדירה לפני שנכנסנו כמה חודשים.

גם להם נתנו מתנה, למרות שהיינו בטוחים שזה יגרום להם אי- נעימות בגלל בעיות והלשנות שלהם נגדנו. אבל בסוף, כנראה שזה שינה משהו לטוב מאז ולתמיד.

אבל עד היום היחסים אינם כמו עם שאר השכנים.

אם זו לא היתה את - אורה, הייתי חושבת שאולי אתם צריכים לעשות משהו כזה או אחר ולגרום ליחסים להשתפר. אבל בגלל שזו את ואני מכירה אותך מתהגובות, אני בטוחה שעשיתם את המקסימום  שאפשר וכנראה שהם אנשים באמת לא רעים כמו שהם מוגבלים נפשית, שכלית ורגשית.

יתכן שצריך לקרב אותם ולשדל אותם כמו שעושים עם ילדים קטנים בגן. לפעמים אפשר להיות אסרטיבים ולהציב גבולות יחד עם קירוב, כמו שמאל דוחה וימין מקרבת. כמו ילדים קטנים.

אתם יכולים אולי לט"ו בשבט להכניס להם סידור פירות יפה שימיס את לבבם וכדומה.  כך בכל חג משהו סמלי קטן.

מאחלת לכם שתצליחו במשימה הלא פשוטה.

יישוב טוב.

ריגשת אותי. 

את היחסים עם השכנים יש לצמצם ולהגביל לעניינים המשותפים בלבד ולא לנסות ליצור מערכות מורכבות של קשרים מושקעים.

כאשר הקשרים הם על אש נמוכה גם האכזבות לא גדולות וגם הכעסים לא מצטברים.

השכנים חושבים אחרת..  וזה לדעתי הבעיה.. היא מחפשת הרבה אושר בחוץ .. הילדים שלה הרבה מאוד בחוץ.. ואנחנו מעבירים את הזמן בבית וב"ה טוב לנו.

נראה לי שקשה לה לראות את זה.. על זה היא התחילה להיות צרת עין..(זרקה הערות ציניות, לא כ"כ מובנות)) ומאז היא דואגת להתלונן על כל דבר שזז.. ברמה מופרזת.. שדורשת כוחות. (כאילו רצון, להצר לנו.)

את פשוט מרגישה שיש כאילו מישהו בחלון.. כאילו.

את מרגישה שהעיסוקים שלהם לא בהעצמת הבית שלהם.. אלא מה קורה אצל האחר.

וזה דורש הרבה הרבה כוחות. צריך להיות עם הרבה בטחון עצמי, כדי לא להתרגש מזה כלל, וזה עבודה.

ואם במקרה אתה נתקע אתם אז יש בעיה חמורה.

הסיפור הוא לא על "שכנים רעים" אלא על אנשים משונים.

קשה קצת לייעץ בלי לדעת עוד הרבה דברים, מה שבטוח זה שצריך לצמצם את הקשר למינימום ההכרחי.

גם לא יזיק לבדוק אם כדאי לנו לשנות משהו בהתנהגות שלנו על מנת להרגיע את השטח.

אכן זה הכיוונים.. גם הקשר שלנו איתם הוא מינימום.

וגם עושים בדק בית לגבי אם כדאי לשנות (האמת שעשינו עכשיו זה תהליכיי יישום)

וכמו שכתבתי.. העצמה.

רק זה קשה. כי הם משפחה שלמה וגם הילדים שלהם פעורים..

בקיצור כמו שכתבתי ואנחנו אומרים לעצמנו.. חיזוק בטחון עצמי והעצמה מול ה' וכו'

ועובר עליהם משהו?

בטוחה שכך הם מתנהגים רק כלפייך?

אני לא מסכימה שצריך להבדיל בין שכנים לחברים, כי עובדה חיה היא מה שאת מתארת:

שקשה מאוד לחיות בריחוק. צריך לפתח יחסי חברות עם השכנים, לא רואה סיבה למה לא..

אני חושבת שאם עשיתם בדק בית עצמי והחלטתם שהיחס ממש לא נוגע אליכם- כפי שאמרת,

אז פשוט כדאי לשנות גישה ולהבין שאולי זה משהו שקשור אליהם.

אני הייתי ממשיכה להתנהג בנחמדות בסיטואציה הזו. אולי זה תמים מידי, אבל כך אני רואה את הדברים

וה' יהיה בעזרכם

שלא תמיד צריך להתאמץ ולהישאר דווקא.

לא שהשכנים רעים, אבל יש מצב של "הרחק משכן רע",

יש לנו מספיק עבודה והעצמה בתוך הבית,

חבל לבזבז את הכוחות בחוץ.

אולי שווה להתאמץ ולחפש שכנים אחרים שטוב לך איתם ולחזק איתם את הקשר,

ולהשקיע עצמכם בקשר חיובי במקום לחשוב כל הזמן על עוגמת הנפש הזו.

לבי אתכם,

ברכה והצלחה.

יש לי רק דבר אחד לומר (שבעצם די חוזר על מה שכתבו לך).

בעלי ואני כבר הגענו למסקנה שלפעמים יש אנשים טובים ונורמליים, ואתה פשוט לא מסתדר אתם. אין כמיה בין הנפשות. צריך לקבל את זה כמו שזה וזהו.

קל וחומר במקרה שלכם, שנראה שבאמת יש משהו צורם בהתנהגות שלהם.

בהצלחה יקרה!  

שלום

מה שאני עומד לאמר הוא קשה לביצוע

אך הדרך הטובה ביותר היא להתעלם ולא להתייחס

לחשוב שאותו אדם שעושה רע כמו אויר ומי שעושה רע  לאחרים הוא מזיק לעצמו בעצם

אני מאחל לך הצלחה ובעיקר להתפלל הצילני מעין....ומשכן ....

עם כל העבודה שלכם על עצמכם (כמו שסביר להניח שהיה לנו) הבריאות שלכם יותר חשובה!!!!

לנו היו שכנים לא דתיים - השם ישמור- ב ר ו ר שגם אנחנו היינו צריכים ללמוד הרבה מזה לשפר את עצמנו אבל גם מאוד היה ברור שחייבים לעבור וכמה שיותר מהר!!!

ולהתפלל לבית הבא שיהיה טוב עם שכנים!   אצלנו היה מדהים- שכרנו דירה שנבנתה לא כחלק מהבניין כך שלא היו שכנים לא מתחתנו ולא מעלינו ובעצם גם לא ממש ליד כי הדירה שלנו היתה נמוכה מהבניין   

בהצלחה

מכיון שהבעיה לא מצדכם כנראה גם פתרון הבעיה לא תהיה קשורה אליכם. 

לכן צריכים לקבל את המצב הקשה שאלה השכנים שאתם תחיו אתם בשנים הקרובות לפחות.

פעם שמעתי התבוננות בעניין קבלת יסורין מהרב יצחק גינזבורג ע"ד שלבי הכנעה הבדלה והמתקה.

ממש בקצרה,

הכנעה- אכן יש כאן מצב מאוד לא נעים שאין לי שום פתרון אליו.

הבדלה- התבוננות במימדי הבעיה, המטרה כאן להגיע למסקנה בשסה"כ זה לא בעיה כ"כ גדולה, כלומר זה לא נעים אבל לא מתים משכנים רעים, זה לא מחלה קשה וכו'.

המתקה- כל מצב לא נעים בא בהשגחתו ית' ע"מ לכפר, להעצים, וכו'. לכן יש לשמוח על כל העלבון מצד השכנים שנותן הזדמנות לגילוי כוחות הנפש נשגבים.

מאחל לכם הרבה שלווה

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?