כאן, זה כבר כאלו שעשו את הבחירה שלהם בעניין...

גם כאן:

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/f5

ישמחו לפתח דיון על זה.

של  אנשים בוגרים עם ראש על הכתפיים.

אין כמו מודעות עצמית כדי להתקדם בחיים.

ואגב- מאוד לא יפה הצורה שניסית לרדת על YS

וכל הכבוד לו שהוא ענה לך הירידה "סתם"

למה אני מרגישה גננת?

אדם שרוצה לשרת בצבא מבלי לאבד את היר"ש שלו חייב מסגרת שתשמור עליו במהלך השירות...

חיילים נתונים לנסיונות רוחניים לא קלים במהלך השירות (תפילה אחרי לילה לבן וכ"ו) וכשאין את התמיכה והעידוד של כל החבר'ה זה ממש קשה והרבה מאד בחורים טובים נופלים כאשר הם משרתים במחלקות נפרדות...

מה אומר?

(יש לי את הדעה שלי, פשוט רוצה לשמוע כיוונים נוספים)

אלא בלימוד תורה ושלוש שנים לצאת ממסגרת תורנית זה המון, צריך לשרת גם כדי לתת למדינה וגם כדי שתהיה זמין למערך המילואים בזמן אמת, אבל לא להשתעבד לזה...

אני אישית עשיתי מסלול של הסדר ואני לא מתחרט לרגע על כך.

אני לא חושב שהמסלול מתאים לכולם ובוודאי לא למי שרוצה להשתמש בתורה כקרדום על מנת לקצר את משך השירות הפעיל.

ריבוי האפשרויות והמסלולים הקיימים היום (החל מ-3 שנים מלאות וכלה בהסדר מרכז) מבורך ומאפשר לכל אחד לתרום לעמ"י על פי דרכו ואופיו.

השאלה הזאת לטעמי היא כמו לשאול גבינה צהובה בעד או נגד. מי שאוהב גבינה צהובה שיאכל ומי שלא לא. אותו דבר לגבי השאלה הזאת כל אחד ישרת במסלול שהכי מתאים לו.

חלק נכבד מהחבר'ה שלומדים בישיבות מתאימים להיות תלמידי חכמים(כלומר, מחנכים, ר"מים, ראשי ישיבות, וכ'ו..) ובהחלט- הם צריכים לשקוד על לימוד התורה ללא הפסקה, במסירות. בנתיים ידחו גיוס, ובע"ה כשייבנו את עצמם מבחינה רוחנית- אז יקיימו את המצווה החשובה של הגיוס לצה"ל. כך הדריך הרב צבי יהודה זצ"ל בישיבת מרכז הרב.

אבל ללא ספק, כיום רוב האנשים לא יהיו מורים, רבנים, ר"מים. בגלל ש: הם לא מתאימים, וגם לא צריך כ"כ הרבה, וגם לא כל בחור יכול לשקוע בלימוד תורה כ"כ הרבה זמן רצוף. לכן, לענ"ד, המסלול שמתאים לרוב הבחורים- הוא "הסדר", בוא הם יכולים למצות את עצמם בצורה הטובה.

(אגב, אגיד שלכאורה יש מעלה לעשות "תורתו אומנותו" כמה שנים, ונראה לכאורה שאם לרוב מתאים "הסדר" -זה 'ירידת הדורות'. אבל צריך לזכור שב"ה- היום הלומדי תורה בישיבות- בכמות הגדולה ביותר שהייתה בעם-ישראל)

כהקדמה. אני נמצא במסלול ההסדר. בחלק של הצבא עוד מעט.

נהירת בוגרי הישיבות התיכניות לישיבות הסדר הפכה ממזמן לחלק מעיצוב האישיות הדתית לאומית בציבור. 

בכל שנה מגיעים אלפי תלמידים ללמוד בישיבה. 

בתכלס, תדמית הבייני"ש שיושב כל היום מול הסטנדר או השולחן מתנדנד, ומנגן את טעמי הגמרא בסלסולים נפלאים נמוגה לה.. כיום, הבייני"ש ממזמן כבר לא צול"ר (צדיק ורע לו.. אל תשאלו אותי למה זה ככה..) אלא הוא צריך להיות בייני"ש.. אבל... לא יותר מדי!! 

לי - אין בעיה עם מסלול ההסדר כשלעצמו, יש לי בעיה עם אותם ישיבות שלא מסננות כמו שצריך. עם אותם מוסדות שנותנות לתלמידים להפר את הסדר שהם קבעו לעצמם!.. 

ויוצא ככה, שיש מלא תלמידים שעוקצים את הצבא, ובאים להסדר א. כי אמרו להם שרק ככה הם יישארו דתיים וב. כדי לא לעשות שלוש שנים כמו כולם.. 

צריך להיות מסננת נוקשה יותר, שלא כל אחד שירצה להגיע, באמת יגיע לשם.. 

ושראשי הישיבות צריכים להילחם בה כי זה רק גורם לחילול ה'..... ואנשים כאלה צריך לזרוק אותם מהישיבה שילכו לעשות 3 שנים והייתי מוסיף להם עוד 3 שנים בקבע..

גם אני חשבתי ככה עד שהגעתי לצבא,

ואז ראיתי שיש חיילים שעושים בצבא הרבה פחות ממה

שהסדרניק ממוצע - לא למדן - עושה בישיבה.

מאז נגמרו לי היסורי מצפון.

ובמקום ללמוד הוא מתבחבש במשך 5 שנים זה חילול ה' ובד"כ האנשים האלה כשהם מגיעים לצבא הם עושים שם רע לבייניש"ם ולישיבה שלהם

זה שיש מציאות עגומה של אנשים לא יראי שמים שמתנהגים לא בסדר.. לא נותן שום לגיטימציה שביינישים בלאי יבואו רק כדי "לטחון" פחות

בעזהי"ת.

אבל הפיתרון לדעתי נעוץ בשלב אחד אחורה-

בישיבות התיכוניות.

שם צריך לחנך לאהבת תורה, להשקעה, ולמחשבה מקורית.

אני יכולה לספר שגם בצד הנשי הייתה תופעה כזו.

לכל שמיניסטית היה ברור שאחרי האולפנא עושים שירות לאומי.

היום הדברים פחות ברורים, ובאמת כל אחת זורמת למקום המתאים לה [מדרשה/לימודים אקדמאיים/שנת חופש וכו'].

זה תהליך..

אם אפשר רק חידוד- 

מה אתם עונים כשישאלו אתכם- "אוקיי, אתה בחור מעולה, צדיק,ירא שמיים, מתמיד בלימוד השכם והערב.  אבל עדיין, מה מקנה לך את הזכות (המוסרית) לשרת פחות ממני?? מה הבעיה שתשרת 3 שנים ואז תלמד כמה שאתה רוצה?!"

- אני בכוונה מציג את זה ככה, קיצוני, כדי להבליט את העניין.

-אגב, גם אני עשיתי הסדר+ קצת בגבוהה.

לימוד התורה הוא המגן על עם ישראל יותר מכל דבר אחר..

ואז שאלתי "אבל הרב, איפה ההשתדלות? איפה המעשים?"

הוא ענה" מה שנה ו4 זה לא מספיק?"

לא יודע, לא היתי בצבא.

[אבל לפי מה שמספרים ותגידו לי אם זה נכון.. שביינישים עושים יותר ימי מילואים מחייל סדיר. ]

והדיבורים על הביינישים שעושים עבודה יותר טובה כי יש להם רק שנה וארבע.

לא עלינו יש גם "ביניישים בלאי"

אני זוכרת שקראתי על האופן שבו נוצר המסלול , וכפי הזכור לי הוא נוצר כדי לתת מענה מאוד ספציפי לאנשים מסוימים- רק שלא זכור לי מהו.. לצערי,

והיום מה שקרה זה שהכפיפו את זה לכתחילה על כולם.

ואפילו יש ישיבות שמוגדרות כאלה.

לדעתי זה שגוי להכפיף על כולם, כפרט- יש אפשרות לדון בנושא..

בחור עוד לא מתאפס על עצמו בישיבה, מיד מוצא את עצמו מתגייס, מסיים את השירות וחוזר ללמוד עוד קצת או שבכלל עוזב את הישיבה. לי  זה נשמע שהוא יוצא קירח מכאן ומכאן. 

לטעמי בחור שמגיע לישיבה צריך לשבת וללמוד תורה ועד הסוף. לכן אני גם לא בעד לשלב לימודי תואר\ הוראה בזמן שלומדים בישיבה.. מעולם לא הסתדר לי. אדם מגיע כדי ללמוד תורה ומוצא את עצמו לומד ב"אקדמיה עם מסלול של כולל.."

מי שיכול לשבת וללמוד תורה שיילך לגבוהה וילמד..

ומי שלא יכול לשבת וללמוד. שיעשה חצי חצי..

אמרה הבת המבינה ...  ...   ...

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת

בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום 

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה  אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.

בעבר הייתי עונה בוודאי

היום אני מסתכלת אחרת

קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם

וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים

זה מצד אחד

מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..

כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.

כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח

לא שמישהו שאל אותי קודם

אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר

אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.

זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.

הגדרה טובה

כשההתנגדות יורדת

גם הציפייה יותר מותאמת

קושי צפוי הוא יותר קל

איך את מגדירה את זה?

זה קושי שחוזר על עצמו

אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים

ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם

אם זה קושי חדש

זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר 

אי אז בגיל 30 וקצת.

זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.

זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.

Stand a little taller

Doesn't mean I'm lonely when I'm alone

What doesn't kill you makes a fighter

Footsteps even lighter

Doesn't mean I'm over cause you're gone

מה שלא הורג אותך - מחשל אותך.

מה שהורג אותך - מחשל את אמא שלך.

מה שהורג את אמא שלך - נותן לך שבוע "מיוחדת"...

נ.ב. הומור שחור זה מנגנון הישרדות אנושי.

יש כאלה שהייתי מוותרת

ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם

עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…

כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.

כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד. 

לכתחילא כן

כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי

הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)

בדיעבד חלקם לא

כיון שזה  חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי

והביא אותי למי שאני כיום

על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)

הייתי מוותרת

בבחינת "לא הם ולא שכרם"

אבל

בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה

ובזכותם אני מי שאני

אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.

ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-

בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].

בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.

אני? לכתחילה? הייתי מוותר.

אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!

אבל אני מניחה שזה כי עוד לא מיציתי את הטוב מהם. התועלת שהיתה בהם עוד לא נגלתה לי. מקווה שמתישהו בהמשך אבין שלא הייתי מוותרת עליהם.

מסופר כי לאחר מאסרו המפורסם בשנת תרפ"ז (שלזכרו נקבע חג הגאולה יב-יג תמוז), שאלו את הרבי הריי"ץ לתחושתו לאחר כל מסכת הייסורים שעברו עליו, והשיב:

"אם יציע לי מישהו למכור לי במיליארד, רגע אחד של ייסורים בעתיד – לא אקנה. ואם ירצה מישהו לקנות אצלי עבור מיליארד, רגע מייסוריי בעבר – לא אמכור".

אפשר להגיב שם אנונימי. כאילו, מה? תהיו טבעונים, תמהונים,  מתנגדי חיסונים, זה לא משנה, יש לך אמת? לך איתה. אבל למה להבנות שרפואה טבעית זה דבר להתבייש בו חחח

(כן מבין זה לא למעיישה ופורום מת וכו' והכל כאן בדיחה שאני בכוונה לא מתייחס אליה. תהיות לאור ההצפה של הנושא והדיון)

עם כמויות הספאם שם באמת צריך ניהול 

ויסיר מהם כל מחלה, וירפא לכל גופם, ויסלח לכל עוונם,

וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם עם כל ישראל אחיהם, ונאמר אמן

ונהנה לריב עם עצמו בפינה שכוחת "אל" כדי לפרוק עצבים 😂😂😂

אבל בטח זה דוגמא קלאסית למה שנקרא להאכיל את הטרולים

משתעממים מספרים סיפורים זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו