מדהים איך הוא נשאר יחסית אדיש..

אבל למען ה' מה הקשר בין לצחוק ממשהו דבילי לבין למחוא כפיים למי שאומר אותו?

רק לי כל ההופעות האלו עושות הרגשה תמוהה?

מוחאים כפיים כשאתה מעריך אדם מסויים או דבר מסויים שנאמר. מתוך כבוד.

לא?

קצת מוזר לי..

מצחיק אך מושב ליצים מטורף. *מתחלחל* ולא דווקא מהפן ההלכתי.

אתה מוחא כפיים למישהו שחשב על דבר מצחיק ודבילי.

בס"ד בר"ה

כולה מחאו כפיים.

הבחור אמר משהו מצחיק, מגיע לו מחיאות כפיים.

איפה הבעיה בדיוק?

הבחור אמר דבר מצחיק שבא בשילוב עם דבילי.

זה לא משהו שאתה מעריך אותו או חושב שהוא חכם.

אז צוחקים.

אבל מחיאת כפיים מבחינתי מסמלת הסכמה והערכה לדברי הדובר.

ומה לעשות, יש ימים שאדם כבד..

אנשים טחנו יותר מדי פרקים של תעופה בחקירה...

הם מניחים שמשהו אמור לקרות.

לא קרה? וואו...

ממילא אף אחד לא ימחא כפיים....

הוא עשה פעולה טובה, אז מגיע לו עידוד.

סטנדאפיסט עושה פעולה מצחיקה בשילוב עם מגוכחת ועל זה מעריכים אותו?

על מה? על שהצליח לצחוק על מגזרים?

נו ב'מת..

אבל תגובתי היתה לתגובתך שלא הסכימה איתי..

ומתי לא הסכמתי איתך?... לא הבנתי.

חוץ מההודעה הנוכחית

כלומר: את צודקת. 

רק עניתי על השאלה הרטורית לגבי מחיאות כפיים.

אחרת לא היה לו איך לעשות את זה..

בכלל, הופעות כאלו עושות לי בחילה. כמה דביליות במקום אחד.

ואני לא אדם כבד מידי באופי.

אני דווקא די זורמת. מה לעשות שיש דברים שבאמת מעלים אצלי תמיהה?!

ומשלב בו גם כמה אמירות מצחיקות.

תגיד לחבר'ה האלו שנגמרה הבדיחה..

לא דיברתי על בחורי ישיבה הצמאים לשמוע את דברי רבם.

אני מדברת על "עמך", פשוטים.. שבאמת צוחקים..

ורבנים רציניים מאוד שיש להם יד ורגל בדרכי ההצחקה...

גם באמצע שיעור גמרא בעיון אפשר להיות מצחיקים!

נדהמתי...

לא אמרתי שבחורי ישיבה לא יודעים לצחוק.

אמרתי שהעיצוב השני שלך מתאים לבחורי ישיבה (כולם צדיקים) והראשון מתאים לעמך פשוט..

" 'עמך' - כולם צדיקים "!

כבר עכשיו במשבר בגלל היומולדת בעוד..

בס"ד בר"ה

יש אנשים שזה עושה להם אסוסיאציות לא הכי טובות....|מתחלחל|

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל