בגלל גיל המסתובבים כאן לעמות המסתובבים שם..

אם כן אז זה לא משנה.

לא מפריע לך הפרש הגילאים אבל מפריעה לך הקידומת?

תגידי לי שלא הבנתי אותך נכון, בבקשה תגידי לי את זה.

מצד שני זה באמת נשמע מפחיד..

הוא ימות 7 שנים לפניך  

איזו מחשבה...

כלום לא בטוח חוץ מ..{ניחשתם יפה}.

תוחלת החיים זה כמו צום-או שאנחנו גומרים אותה או שהיא אותנו,מה שבא קודם..

אבל אם מפריע לך עצם עניין הקידומת, כמו שאמר אילן רמי, אז זה כבר סיפור אחר...

מנסיון, לא תמיד זה כזה נורא..

ולרוב, אם לא נחפש את השפעות הגיל לא בטוח שגם נמצא אותם..

אבל זה ממש עניין אישי שלך..

רק צריך לבחון מה בסופו של דבר באמת מפריע לך,
ואם זה רק עניין של מספרים,

אז חבל בגלל זה להפסיד...

מה שמוזר לי זה להיות בקשר עם מישו בן 30!!

בראש לי גיל 30 זה ענק!! ופתאום לצאת עם מישו בן 30 זה קצת מוזר..

אם את יוצאת עם בחור שמבוגר ממך בשבע שנים והפרש הגילאים הזה בסדר גמור מבחינתך, זה טבעי ש70% מהחיים שלכם הוא יהיה עם קידומת יותר גבוהה משלך, אם היית מפחדת שהפרש הגילאים יהווה חיץ כי שניכם חייתם בתקופות שונות של ההסטוריה הייתי מבין, אבל מה שמפריע לך זה מחסום פסיכולוגי בלבד, גם את תגיעי לגיל 30 בע"ה ואז מה? תהפכי לענקית ביום שאת מחליפה לקידומת 3?

גם אני אהיה בת 30 ואז אני אהיה ענקית

אז אולי עדיף לרדת מהרעיון..

אני חושבת שיש משמעות לגיל שלו.

למה לא להתחתן עם מישהו בסביבות הגיל שלך??

נראה לי שאם הוא לא יתחתן עד עכשו זה מראה עליו משהו..

כמובן שלא בהכרח משהו משמעותי אבל עדיין..

כמובן שאם הוא אחלה בכל השאר..לא לפסול

תוחלת החיים של גבר נמוכה בכמה שנים טובות מהאשה.

הוא מזדקן ונחלש מהר יותר, כשאת עוד פורחת וצעירה.

[יש לי סבא שגדול מסבתא שלי ב-13 שנה, וזה כ"כ ניכר...]

אמנם את לא מדברת כאן על כזה ^ הפרש, אבל עדין- לדעתי 7 זה המון.

לא בהכרח קשורה לקצב ההזדקנות אבל בכללי את צודקת.

ושוב, שימי לב, היא לא פוחדת מהפרש הגילאים, היא פוחדת מהקידומת.

זה להיות הורה בגיל ממש גדול!!

יש 38 שנים הפרש, עדיין אבא שלי הוא אחד האנשים הכי תותחים שאני מכיר (ואני רציני) מה תגידי על זה?

אבל אתה יודע מה ההבדל?? אבא שלי התחתן בגיל 23, ואחי הוא הילד האחרון..

ואם אני מתחתנת עם בנאדם בן 30, סביר להניח שאני לא אפסיק להביא ילדים כשהוא יהיה ב43..

אני בעד משפחה גדולה..

סבא שלי התחתן בגיל 35! אבל פסדר זה היה בתקופה אחרת בגיל 20 הוא היה עסוק בלטבוח בנאצים...

אז מה הבעיה בעצם בלהיות הורה מבוגר?

שיש לך פחות סבלנות.

אתה כבר סגור על עצמך, אם ההורים שלי ילדו אותי בגיל שלושים..זה כבר היה אחרי 5 ילדים שנולדו להם בשלב שבו הם עוד היו במוכנות ללמוד הורות (וכן להיות הורים זה למידה!!) וחלק מזה זה להקשיב ובגיל שלושים האדם כבר איך לומר אם הוא לא קיבל מספיק מכות שילמדו אותו שהוא לא יודע הכל.. כשהופכים להיות הורים בגיל צעיר יש יותר ענווה שחשובה עד מאד לגידול ילדים. ונכון זה לא אומר שאי אפשר. זה רק אומר שכן יש הבדל!!

יש גם יתרונות אבל העובדה שרוב האנשים הדתים מתחתנים לפני גיל שלושים מראה שעדיף מוקדם.

אני לא בטוח שהגיל הוא פרמטר עיקרי פה כמו שכתבתי לעייל על סבא שלי שיצא לו בן לתפארת (רק חבל שהנכד...) וחוץ מזה שהיום יותר ויותר דתיים מתחתנים אחרי הסדר+תואר וחצי...

בוגרים יותר, מבוססים יותר כלכלית, לא תלויים בהורים...

זה גובה מחיר:פוריות, איבוד התמימות... זה ברור אבל נראה לי בסה"כ שיש גם לזה צד חיובי.

אנשים מתחתנים יותר ויותר מאוחר לא בגלל האידאלים..פשוט הם לא מוצאים.

שלא למצוא..זה גם מעיד משהו על הבנאדם..אבל זה לא העיניין.

נכון שיש יתרונות לחתונה בגיל שכבר מסודרים כלכלית ומיושבים. אבל השלב הזה מגיע הרבה יותר מוקדם..לפני גיל שלושים.

וזה סיפור שונה אם הוא לא היה בעיניין ולא חיפש או שהיה ולא מצא.

וכן זה לא כיף להתחתן עם מישהו שיותר גדול ממך בהרבה שנים..לא רק כי הוא ימות לפניך אלא בגלל שהפער גדול מדי!!!בגיל עשרים מתנהגים אחרת מבגיל 30.

כמובן, שוב, אם אתם מתאימים...שהגיל לא יעצור אתכם!!

אני רק אומרת שאם יש אפשרות לבחור..אני באופן אישי מעדיפה מישהו שבערך בגיל שלי..

אני מכיר לפחות אידיוט אחד שלא מוכן לשמוע הצעות עד שיהיה לו לפחות תואר אחד וקצת.

בטוחני שבגיל 17 לא תהית האם לצאת עם בן 24..

אם את שואלת אותי- נכון שיש גבול, אבל כעיקרון פחות חשוב מתי נולד..אלא מי נולד..

ב"הצלחה אחותי

כנראה ששייך שתהיה לו במה פה.

והיא כתבה למה היא שאלה פה...

קנאית

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אבל להערכתי בגלישה באינטרנט דרושה הרבה הרבה יותר שליטה עצמית, לא יודעת לפעמים דברים גשמייח יותר קל. וקל גם כשיש איסור חיצוני - למשל שבת, לחכות בין בשר לחלב

שבשליטה עצמית יש מרכיבים:

רצון

טריגרים

מודעות

יישום

התמדה

בגלישה יש

רצון-

1. כמה מעניינת הגלישה (חדשות/ רשתות חברתיות/ ווצאפ)

2. מה התעסוקות החילופיות (עבודה/ תחביבים/ אנשים)

טריגרים-

1. מיקום הטלפון במהלך היום (כיס/ מול העיניים/ מונח בצד/ בחדר)

2. כמות התראות וצלילים (אצלי הכל מכובה, אין התראות/ צלילים למעט צלצול של שיחה ולפעמים גם זה על שקט)

מודעות

יישום

התמדה

דומים בכל נושא של שליטה עצמית

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.

אני מכיר רק בפלאפון.

תחפשי איכות חיים או זמן מסך או ריכוז בהגדרות במחשב, אולי יש.