פוסט ישן נושן של מיכל ווזנר:

ימים לא קלים עברו לאחרונה על משפחת הרשטיק-הכרמי. לא רק זה שטובה מנסה לגדל תאומים אורגניים עם אבא סקפטי בתנאי שטח קשים, להניק אותם עד שיודיעו מרצונם החופשי בפה מלא ובעברית צחה "דיינו" ולחתל אותם בחיתולי-בד נושמים, אלא שבבית מסתובב גם בן-בכור שהודח במחי יד מכס יורש העצר הבלעדי והחליט להשיב מלחמה שערה.

"הוא לא עוזב אותי לרגע" הסבירה טובה "הוא מסרב ללכת לישון, ושעתיים אחרי שהוא נרדם סוף סוף הוא מתעורר בבכי ונוחת במיטה שלנו ישר על הקטנים שנמצאים שם ממילא, דוחף את כולנו ומתעקש לישון באלכסון".
עם הבעיה הזאת ניסתה טובה להתמודד בדרכים שונות, החל בפרחי באך וכלה בפטנטים של חמש דקות מבית מדרשה של הלוחשת לפעוטות, אבל ללא הועיל. בוציהו המשיך להתעורר באמצע הלילה בבכי, וטובה ואביעד העבירו לילות שלמים בלי לישון ברציפות יותר מחמישים דקות ולאחר מכן הסתובבו ימים שלמים כשהם עצבניים וסהרוריים.
"לא נוכל להמשיך כך זמן רב" אמרה לי טובה בשבוע שעבר "אנחנו נתמוטט".
ניסתי לחשוב מה יכולה טובה לעשות בלי לוותר על עקרונותיה הטבעיים החדשים, ונדמה היה לי, שיהיה עליה פשוט לגלות סבלנות ולצלוח בשלום את התקופה הלא קלה הזו, ולכן שמחתי מאד לשמוע, שלושה ימים אחר כך, שהבעיה נפתרה חד וחלק לשביעות רצון כל הצדדים, והלילות חזרו לשפיותם בכפוף לנוכחות שני תאומים יונקים.
"יש לנו שיטה חדשה" צחקקה טובה "את לא תאמיני".
"אני מבטיחה להאמין" אמרתי מיד, והוספתי, שעל שיטה לפתרון תופעת הפעוט המהביל הנוחת במיטת הוריו בחצות אפשר, לדעתי, לרשום פטנט ולגרוף מליונים.
"פשוט מאד: לקח לי זמן אבל בסוף הצלחתי להבין אותו" אמרה טובה "אבא ואמא ישנים ביחד, שוקי וחבצי מבלים אתי כל הלילה, ורק הוא צריך לישון בחדר השני. תארי לך מה הוא אמור לחשוב על זה. למה, בעצם, שהוא לא יהיה אתנו? בחברות מסורתיות כל המשפחה ישנה יחד. ילדים רוצים לישון ליד אבא ואמא שלהם, ולהרגיש את הבטחון והשלווה שהם מקרינים. זה כל כך טבעי! כמו גורים!! החלטנו, פשוט, להרשות את זה".
אכן, בימינו נהוג לקנות לתינוקות בני יומם חדר ילדים מעוצבים, לקשט בדמויות של וולט דיסני ולשלוח אותם לישון בבדידות מזהרת כשהם מחבקים דובון צמרירי. אמהות משקיעות בצירופי הצבעים ובהתאמת הוילונות ומשתדלות מאד שהכל יהיה חמוד, ואחר כך נדהמות כאשר הינוקא מעדיף להשאיר את הדובי לישון לבד בחדר המעוצב ולהדחף בעצמו למיטה של אבא ואמא.
לאור התובנות החדשות האלה אזרה טובה עוז, פירקה באחת את חדר המיטות המכוער שקיבלה במתנה מחמותה וריפדה את רצפת חדר השינה במזרונים מקיר לקיר.
"עכשיו כולנו ישנים ביחד" אמרה "לכולם יש מקום, אף אחד לא צריך לדחוף ואני לא צריכה לפחד כל כך על הקטנים. בוציהו הולך לישון בשמחה במיטה המשפחתית שלנו ולא מתעורר אפילו פעם אחת במשך הלילה".
דיברנו על יתרונות המיטה-המשפחתית וחשבנו על החברה בה אנו חיות, שהמציאה בקבוקים ומוצצים ותחליפי חלב-אם ודובונים צמריריים ושמיכות רכות וצעצועים מנגנים ומכשירים שמנענעים ומקפיצים ומרגיעים, וכל אלה כדי לחסוך מן האמהות את החובה האיומה והמעיקה לגעת בתינוק ולהיות אמא.
"הבעיה היא, שאנחנו קונות את הדברים האלה והם משפיעים על האמהות שלנו" אמרה טובה. ובאמת: בעלי ואני לא דנו אף פעם בשאלה, האם לשלוח את הילדים שלנו לישון לבדם בחדר השני או לפרוש מזרונים על הרצפה ולייסד מיטה משפחתית בביתנו. כמו כל אדם מן הישוב קנינו חדר-שינה-הורים עם שתי שידות תואמות ושולחן פירכוס תמוה, וחדר-ילדים, עם כלוב סורגים לתינוק ושידת החתלה מודולרית הגדלה-עם-הילד, ונדמה היה לנו, שכך בדיוק הדברים צריכים להיות. וכאשר ילדינו התמרדו וסרבו לשתף פעולה, לא קלטנו שהתכנון הוא אדיוטי אלא התעקשנו משום מה לטעון שהילדים הם הבעייתים.
חמושה במחשבות החדשות האלה העליתי את נושא המיטה המשפחתית ונפלאותיה בפני בני משפחתי עוד באותו הערב.
"צריך לבדוק האם מנהגינו נובעים מנהיה עדרית אחרי נורמות חברתיות, או האם הם מתאימים באמת למשפחה שלנו" אמרתי לבעלי "יכול להיות, שגם אנחנו היינו רוצים בעצם לישון במיטה משפחתית".
"אני דווקא אוהבת את המיטה שלי" אמרה דסי לאחר הרהור קל "ואת השמיכה שלי ואת המדפים שלי".
"ואת בובילי" המשיכה בושקולינה את המשפט בשמחה וחיבקה את הבובילי המסמורטטת שלה "אני אוהבת את בובילי שלי!"
"גם אני אוהב את המיטה שלי" אמר בולוש, אשר בחודשים האחרונים ייסד לעצמו אימפריה של מנורת קריאה וערימות ספרים למראשות מיטתו "זה לא נשמע לי נוח בכלל להדחס ביחד במיטה משפחתית."
"נדמה לי שתצטרכי לוותר הפעם" אמר בעלי באנחת הקלה והביט בילדינו בגאווה בלתי מוסתרת "אולי זה מתאים כשהילדים קטנים מאד, אבל כאן נדמה לי שכולם מרוצים דווקא מן המצב הקיים".
האמת היא, שגם אני שמחתי להשאיר את המצב כמות שהוא ולא לעבור למזרונים משפחתיים על הרצפה, אבל בושקולינה קיבלה את הרושם המוטעה, שהאופוזיציה המשפחתית החד משמעית נתפסת אצלי כעלבון ומדכאת את רוחי. "את יודעת מה, אמא" אמרה במאור פנים והושיטה מולי את הבובילי שלה "את יכולה לבוא לישון אתנו במיטה שלנו".

וכשהבן 3 נרדם להניח אותו שם ,בתקווה שהוא לא יתעורר מזה? גם את בת החצי שנה אפשר לשים על מזרון על הרצפה...שימו לי המזרון שמיכה במקרה שיתגלגלו

עם גורם מקצועי שמכיר אותו/ האם ההפרעה שלו מטופלת ומה צפי ההתקדמות בעוד שנה למשל מבחינת הגורם המטפל

וגם - לדעתי שיתוף פעולה שלו הכרחי בטח בגיל כזה

נשמע לא פשוט♥️

כמובן שנרצה לשמוע את חוות דעתם של מי שעובד סביבו.

הוא מקבל סיוע כבר שנים ועדין רואים קושי עצום בעיקר להשתלב בחברה כשהוא עדין לא בשל ריגשית

ממה שאני מכירה בחוזר מנכל הישארות היחידה האפשרית היא בין גן לכיתה א'.

מעבר לזה, הייתי חושבת ממש טוב איזה שדר זה יעביר לילד והאם יקדם אותו או ישבור אותו

אנחנו כרגע בודקים את השטח...

שבו הוא עכשיו?

כי זה נשמע מבייש

ולהשארת כיתה יכולות להיות השלכות רגשיות מאוד לא פשוטות

האם הוא בטיפול רגשי כלשהוא? אם כן מה אומר המטפל?

להשאיר כיתה לא אומר שהבעיות יפתרו

ילדים שהולכים אחרי חברה לא טובה יכול להיות בכל גיל ובכל מצב

כתבת שהתקשורת ביניים טובה אז מעניין איך הוא רואה את מצבו?

האם בית הספר נגמר בכיתה ו' או שיש חטיבת ביניים? כי זו דווקא יכולה להיות הזדמנות טובה למצוא מסגרת מדוייקת יותר עבורו ואולי זה יתן את השינוי הנצרך

ואוו בהצלחה בהחלטה הלא פשוטה הזו🙏🏼

הוא שנים בטיפול ריגשי. מחכים לשמוע את חוות דעתו של המטפל. הוא כן עודד אותנו לשלוח אותו לבית ספר שהחברים הנוכחים לא יהיו בו.

איך העליה במשקל? חזר למשקל לידה? מה קורה עם שתן? כמה פעמים ביממה יונק? צריך קודם לוודא שמקבל מספיק לאכול לפני הכל.

לשים מול השמש, גם מבעד לחלון זה טוב

אני קיבלתי טיפות לצהבת של הרב יורביץ (או משהו כזה..)

הן עשו פלאים והצהבת ירדה

לפעמים צהבת גבוהה גורמת להם להיות ישנוניים והם מרווחים יותר בין הארוחות

ותתני לו בכפית.

תבררי עם יועצת הנקה מה הכמות שאפשר להוסיף בגיל שלו.

וגם לשבת איתו בשמש או ליד חלון של שמש ישירה בלי בגדים

ויטמין e בשבילך

שקילת נסיון בטפ"ח/משקל ביתי מיד שרה

לך לקחת יועצת הנקה מקצועית

צהבת שעולה בשילוב עם זה כמעט אין יציאות

נשמע שממש צריך פה לעזור עם ההנקה

תפני למישהי מקצועית וכמה שיותר מהר יותר טוב

בהצלחה!

כל הילדים שלי עם צהבת גבוהה! חלקם היו באור. הדבר היחיד שעזר זה להאכיל המון! הקטנציק אצלי הגיע כבר למיון עם ערכים של צהבת גבוהים מאוד ואז הסתבר לי שהוא פשוט מיובש והבנתי שאני חושבת שהוא יונק, והוא לא באמת ינק טוב בגלל מבנה הלסת..

מרגע שהתחלתי לשאוב לו ולראות שהוא באמת אוכל הצהבת התחילה לרדת.

בהצלחה! זה ממש סיוט!

להוציא לשמש,שמש עדינה של בוקר,

עוד משהו סגולי:ליטול את הידיים בבוקר.

כשלבן שלי היה לפני 8 שנים

יש רק אחת "בת דודה" במסילת ישרים

היא מאד טובה אבל זמינות תורים גרועה.

תלכי לכאלו שבהסדר עם הקופה או פרטי ותבקשי החזר

אני התייאשתי....

הצלחתי לקבוע תור לד"ר אריאלה מילר ליפשיץ (מקבלת בירושלים בגבעת שאול, עובדת עם כל הקופות).

הייתי מתקשרת כל בוקר לשאול אם יש תורים שהתבטלו ואנחנו יכולים לקבל. המזכירה אמרה לי באיזה שעה הכי טוב להתקשר (מיד אחרי שהיא מאפשרת הגעה עם מי שאמור להגיע מחר), ואחרי כך טלפונים כאלו הצלחתי לקבל תור.

זה דורש פניות - גם להקפיד להתקשר בזמן המתאים, עם סבלנות לנסות כמה פעמים, וגם להיות זמינים מתי שכן מתפנה תור.

אבל אם יש לך פניות בשביל זה, אז זה דרך די יעילה להשיג תור קרוב. (ואחרי שאת בפנים, קבל יהיה יותר קל לקבוע תור מעקב כל פעם בסיום התור).

תור מהיום למחר.

כשלבן שלי נשברו/ נאבדו המשקפיים ורציתי לעשות לו חדשים במספר המעודכן.

בדרך כלל אני קובעת אליה לפחות חצי שנה מראש.

כשזה למעקב קבוע, זה מספיק.

בהצלחה

היינו אצל ד"ר מרים ארנברג, מומחית מאד עובדת בשניידר.

היא בהסדר עם לאומית, את משלמת במרפאה 250ש"ח.

מקבלת בפתח תקוה, יש תורים די זמינים. חפשי בגוגל את המרפאה שלה, אפשר לקבוע תור באתר.

לשניים האחרים לא...

נשקול את זה, כי אני גם מבינה שהיות והוא מעל גיל 10 יכול להיות שאצטרך להתפצל בכל מקרה.

אנחנו מטופלים בכללית פ''ת אצל ד''ר אמיר שטרנפלד, בעיני רופא העיניים לילדים מספר אחת בארץ, מעניין אם עובד עם עוד קופות

אני מצאתי שם תור לרופאה ממש מומחית מהיום למחר

מתוך נקודת הנחה שלידה לא מתפתחת בשנייה ויולדים (לפחות לא אצלי/ אחיותיי)

אם אני רחוקה (למשל בשבוע 37 נסענו למסלול בים המלח כשאני רוצה ללדת באיכילוב) אז אני קשובה יותר לגוף

ואם יש ציר- נזוז

אבל לי פחות נוח גם בראש גם בפרקטיקה 'לתקוע' את עצמי בבית משבוע מסויים ולהמתין…

אני לפי היסטוריית הלידות הקודמות שלי..

לדוגמא, הכי מוקדם שילדתי היה שבוע 37, אז בלידה האחרונה נערכתי כבר כמה שבועות קודם..

אבל גם לידה ראשונה כנראה יהיה לי רגע מציר ראשון ללידה…

(נכון אתן יכולות להגיד שלא יכלתי לדעת ויש לידןת בזק, מסכימה. עבורי הרגשתי שהמקרה הכי קיצוני לא ככ נורא ולכן העדפתי)

אבל גם לא נמנעתי מנסיעות בגלל הלידה.

יצא לנו לנסוע להורים של בעלי לשבת, ואם היתה מתפתחת לידה, כנראה שהייתי יולדת בבית חולים שקרוב אליהם.

תכננו גם לנסוע לברית בשבוע 38, בסוף ילדתי יום לפני.

אבל לוקחת לכל נסיעה תיק לידה + משערת בית רפואה קרוב אחר .

קרה לי טיולי חול המועד למשל כבר פעמיים ובאמת היה חול המועד שילדתי אבל ב"ה זה בדיוק היה יום שהחלטנו לעשות הפוגה בבית

אבל אם זו לא לידה ראשונה ואת יודעת בערך איזה שבועות את בד"כ יולדת אז לכוון סביב שם

מאיך שאני מכירה את הלידות שלי (2 עד עכשיו בסה"כ חח)

לידה זה דבר ארוך.

ולא רואה סיטואציה שבה אצטרך לטוס דחוף דחוף לבית חולים.

כמובן שהכל יכול להיות, אבל יותר סביר שלידה תתחיל בירידת מים או צירים שאז מבחינתי יש לי בכייף שעתיים שלוש לנסוע ולהגיע לכל בית חולים שאני רוצה.

כן מסייגת שלחמותי אני מפסיקה לנסוע לשבת בערך מהתל"מ

סתם כי לא בא לי להעביר צירים בבית זר.

לא כי אני חוששת שלא אספיק לנסוע לבית חולים שרציתי.

בלידה השניה עשיתי נסיעה בשבוע 39, הלוך חזור ערב אחד והנסיעה פשוט היתה סיוט

לשבת למעלה משעה עם הבטן, ככה שזה לא רק העניין של המרחק מהבית חולים, זה פשוט לא נוח נסיעות ארוכות

כשראיתי שאני יולדת מהר ויחסית מוקדם, אז הקדמתי לשבוע 30 בערך. אבל ההורים של שנינו גרים בירושלים וגם אנחנו קרוב (יולדת בירושלים), אז אין לי ככ את הבעיה.

באמצע שבוע קצת יותר קל לי לשחרר אם צריכה, אבל מתשיעי בטוח לא אסע רחוק.

פעם היה שבת משפחתית של הצד של בעלי ב35, ולא באנו.

אבל מרחק סביר כזה ירושלים- מרכז - שומרון נסעתי עד המשוער

בגלל זה השאלה.

ומסיבה רפואית אני רוצה ללדת בבית חולים מסוים.

פחות מעוניינת בבתי חולים בטווח הקרוב.

ואין אצלי מספיק חוקיות וסדר גלידות כדי שאדע לפעם הזאת ...

(היו לי שתי אופציות) הרופא אמר לי משבוע 33 לא להתרחק מידי מביה"ח אבל גם היה חשש שיצטרכו ליילד מוקדם.

כל עוד מרגישה בנוח עם הנסיעה

אבל מבחינתי זה לא נורא אם אמצא את עצמי יולדת בבית חולים אחר ממה שתכננתי אז "מרשה" לעצמי.

לא הייתי רוצה ללדת בצפון הרחוק/ אילת כי זה מאוד מסרבל לוגיסטית אם הילדים בתקופת האישפוז. אז בערך משבוע 36 אני לא אסע נסיעות כאלו ארוכות. נסיעות של שעה/שעה וחצי אני נוסעת עד הלידה אם חשוב לי בית חולים מסויים זה זמן סביר להספיק להגיע או סך הכל לשנות קצת תוכניות וללדת בבית חולים אחר.

הוא חייב את האישור שלך ולדעתי עדיף שיפטר רותך למרות שאת כנראה יכולה להתפטר בדין מפוטר

תכתבי מייל רשמי ותכתבי את משאבי אנוש שבהמשך לשיחה מקודם את לא מסכימה לאולטימטום הזה

אגב, הוא מחויב לעשות במקרה כזה שיחת שימוע עפ חוק וזה יכול לעלות לו הרבה כסף

אם תחליטי לתבוע

לגבי מה שאמרת שאתבע אותו, אני לא ממש הטיפוס לתבוע..

השאלה אם אני לא מוכנה לרדת ל50%, מה הוא יכול לעשות חוץ מלהשאיר אותי באותו אחוז משרה או לפטר אותי?

שאם במקרה כזה את מתפטרת בגלל הרעת תנאים, אז את יכולה לקבל אבטלה כאילו הוא פיטר אותך.

אני חייבת לא להסכים ל50%?

או שגם אם אני מסכימה ל50% זה נחשב הרעת תנאים?

האפשרות להתפטר בדין מפוטר קמה בגלל אי הסכמות

אז אני בעצם חייבת לשלוח לו מייל שאני לא מסכימה. זה בסדר, או שעצם זה שהסכמתי בשיחת טלפון אז זה קובע?

זה סמוך לשיחה ומתועד בכתב

זה הגיוני

אוף אין לי כח לשטויות האלה.

במידה והוא עדיין מוריד אותי ל50%, אני זכאית להתפטר ולקבל פיצויים? או שרק אם אני תובעת אותו?

יש מישהי ממש תותחית בשם עדי פריינטה, היא נותנת גם ייעוץ טלפוני אאלט. תנסי ליצור איתה קשר

(לא פרסומת)

באזור שבוע 16.

לילדים יותר קטנים.

את יכולה לספר מתי שאת רוצה

אפשר גם לספר קודם רק לגידולים, ועם הקטנים לחכות.

קחי בחשבון שאם רואים, הגדולים יכולים להבין לבד, או לשמוע מאחרים.

לבת 4 בשבוע 12 כי רציתי שהיא תשמור על הבטן אבל הקפדתי לציין שזה עובר ושלא כל עובר הופך לתינוק

בשלושת ההיריונות האחרונים, כלומר מגיל 11 ומעלה. אבל ידעתי שהיא תדע לשמור את זה בסוד.

לגדולים שאחר כך סיפרתי כשסיפרנו לאחים שלי (בשבוע 15 או 16), בערך בגילי 12 ומעלה.

ולשאר רק אחרי סקירת מערכות מאוחרת.

כשנכנסתי לחודש חמישי. הפעם הבטן בולטת יותר ואני בטוחה שהם יתחילו לחקור מוקדם יותר, כנראה שאספר להם בלית ברירה

כי הרגשתי ממש רע.

לקטנים יותר סיפרנו שלא היה איכפת לנו שכולם ידעו.

בכלל

כל פעם אחרי ארוחת שבת הבטן נפוחה נגיד וגם שאריות מהלידה והם מלטפים לי את הבטן אמא זה נראה שאת בהריון..ואני לא

אז נגיד בתחילת ההריון כששואלים אני מתחמקת..מה יש פה? עוף וקצת אורז והרבה סלטים..וכו

כל שלב שלא רוצה שאנשים מבחוץ ידעו אז לא מספרת

אם שואלים מהשליש השני והלאה- אני עונה שכן כמובן

בהריון השלישי כשהגדולים עוד היו קטנים נראה לי הם קלטו רק בחודש שמיני חח

עם הזמן לרוב בחודשים רביעי-חמישי ככה

נראה לי שאין ברירה אלא לספר כבר עכשיו,

הייתי רוצה לחכות עוד קצת אבל הפעם הבטן יוצאת כבר ולא רוצה שאנשים בחוץ ידעו לפניהם..תודה על העצות!

כשסיפרתי מוקדם זה היה כי לא הרגשתי טוב והעזרה או לפחות ההבנה של הילדים היתה משמעותית להתמודדות.

סיבה נוספת- מעדיפה שהילדים ידעו ממני לפני שאיזה שכנה או חברה נחמדה מהכיתה תספר להם..

לחלוק שרותים ולהתייחס לזרים אחרי לידה זה לא מפנק בעיני... מקסימום אם את מחפשת אווירה אולי בחדר האוכל.

על ביכורים בירושלים

מלון ומפנק ברמות

לקחת חדר פרטי כי מבחינתי רק זה נקרא מנוחה

אני לא מחפשת חברה אלא לנוח,להנות משקט ומהתינוק החדש

וזה מקום באווירה ירושלמית נעימה ורגועה עם אוכל טעים ומגוון

אני אוהבת חדר עם משהי, בחרדות אחרי לידה להיות לבד.

אני הייתי בטלזסטון, מתאים לחרדיות. יש גם דתיות לאומיות חזקות אבל צריך להיות בצניעות מבחינת כיסוי ראש וגרביים.

פגשתי תמיד נשים מעניינות ויש לי חברה מבית החלמה עד היום.

לי זה ממש מנוחה.

שקית עם בייגלה

פירות חתוכים

חלה עם ממרח

אבל מה הכוונה בזה- מחפשת כי לא מספיקים בסוף את התפילה :/

מי לא מספיק?

אצלינו אוכלים ופלים/ עוגיות, כמו בכל בוקר

ואחר כך גם עוגה.

את הסעודה אנחנו אוכלים יחסית מוקדם, סביבות 10:30-11:00.

ביצה קשה ומלפפון. את הלחם עם הממרח אפשר גם לארוז בשקית לאחכ לבית כנסת.

את לוקחת את הילדים לתפילה בבית כנסת?

בני כמה הם?

אצלנו אוכלים קורנפלקס עם חלב, לבנים, פירות וכדו'.

אצלנו התפילה נגמרת מוקדם אז אם הם קמו מאוחר זה יהיה פרוסת עוגה, אם מוקדם יותר אז קורנפלקס עם חלב

ירקות

ביצה קשה

פירות חתוכים

מעדן

קרקרים

לביבות ירק

מאפינס מתוק או מלוח