אולי עוד מעט אמצא חומר יותר ממוקד ומועיל למה שאת צריכה.

ערך "עם ישראל" בויקישיבה (יש שם גם ספציפית על סגולת ישראל):

http://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%A2%D7%9D_%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C

שיעורים מסויימים (הרב מלמד, הרב שוורץ):

http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=194&id=147&q=

http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=194&id=2153&q=

http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=194&id=660&q=

http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=194&id=13&q=

הרבה מאמרים בנושא:

http://www.yeshiva.org.il/midrash/Hmidrash.aspx?cat=194

http://www.rabbikahane.org/ArticleView.aspx?id=313

http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/maaliyot/sgulat-2.htm

http://ravsharki.org/content/view/1766/629/

עם סגולה...

למה- זה צריך לשאול רק אותו ^-

ובמילים אחרות:

כל מטרת בריאת העולם היתה בשביל ישראל, ואם לא היינו מקבלים את התורה העולם היה נחרב.- כי כל רצונו ותאוותו של ה' זה שעמ"י יקיים את המצוות ויעשה לו דירה(וכידוע על תאווה לא שואלים שאלות) 

אבל אי"ה אעלה לפה משו ממצא ומפרט

זה ארוך- ומורכב אבל שווה כל מילה-

מי שמתקשה לו קצת, יכול לפנות אלי ואני יעזור יותר בהבנה

הביאור הנ"ל מבוסס ע"פי מאמר "ביום עשתי עשר יום..."תשלא- או בעגה חבדית- בחירתו של הפיקח"

נקודת ויסוד כל המאמר מתבסס על:

המדרש הידוע מהפקח שלא התחשב בשום דבר (דוכסין ואיפרכין ואיסטרטילוטין כו'), ואמר "אנא נסיב מלכא"-אני בוחר במלך, דהגם שבענין ההשפעה אזי יקבל יותר מהם, הנה מ"מ בוחר במלך. ומבאר בהמאמר (שם) שדבר זה בנש"י הוא מצד מה ש"חלקי הוי' אמרה נפשי", דהגם שבבחירת המלך ישנו ג"כ שכל, דמכיון ש"כולהו מתחלפין ומלכא לא מתחלף" לכן מתאים לבחור בהמלך (שלכן נק' פקח), אבל מ"מ בחירת נש"י בהמלך הוא לא מצד הטעם והשכל שבדבר (ומבאר שם הטעם שאאפ"ל כן, ואכ"מ), כ"א "דזה שישראל בוחרים בהקב"ה הוא מצד הנשמה (שהיא חלקי הוי') שלמעלה מהשכל . . שבחירתה באלוקות הוא בחירה עצמית שלמעלה מהשכל (דבחירה זו היא לא מצד העילוי דאלוקות, שמלכא לא מתחלף, אלא מצד העצמות)", ע"כ תוכן דברי המאמר שם.

וביאור זה מתאים עם המבואר לעיל בנוגע לבחירת הקב"ה בישראל, דנת"ל דהגם שישנו שכל וטו"ד בזה, אבל הטו"ד אינו תופס מקום במדרי' הבחירה כו', שעד"ז הוא ג"כ כאן, שהגם שישנו טו"ד בנוגע לבחירה בהמלך דוקא, אבל ענין הבחירה איך שהוא הוא לא מצד הטו"ד שבזה, כ"א מצד זה ש"חלקי הוי' אמרה נפשי".

בנוגע לבחירת הקב"ה בישראל, וז"ל: "וע"פ כל הנ"ל יש לבאר הקשר והשייכות דבחירת ישראל בהקב"ה ובחירת הקב"ה בישראל, דבחירת הקב"ה בישראל להיות לו לעם סגולה, שרצונו הפנימי דהקב"ה הוא בישראל (ולא שהם אמצעי לענין אחר), הוא השרש והנתינת כח לבחירת ישראל בהקב"ה, כנ"ל בארוכה דזה שישראל בוחרים בהקב"ה הוא מפני ששרשם הוא בפנימיות הרצון", עכ"ל.

וי"ל שעפ"י תיבות אלו מתרץ הרבי את השאלה הנ"ל, כי מזה שכותב שבחירת הקב"ה בישראל הוא במדרי' כזו שנק' פנימיות הרצון כו', ששם (במדרי' זו) "אין נתינת מקום לאיזה ענין אחר", הנה מזה מובן בפשטות שהגם שיש לבנ"י (גם להגוף שלהם) מעלה ע"ג אוה"ע, אבל במדרי' הבחירה הנה שם ענין הבחירה אינו  מצד טעם זה, כי ענין הטעמים והמעלות שייכים רק איפה שישנו נתינת מקום לעוד דבר, שאז אומרים שמעלת פלוני ע"ג פלוני היא כך וכך (ובמילא רוצה  - מצד הטעם - בפלוני).

אבל במדרי' כזו ש"אין נתינת מקום לאיזה ענין אחר", הנה שם מובן שלא שייך שבדרגה זו המעלות הם שיפעלו בו את הרצון והבחירה, כי לגבי מדרי' זו המעלות הם כאילו שלא נמצאות כלל, וא"כ מובן שעי"ז שכותב בהמאמר שמדריגת בחירת הקב"ה בישראל היא בפנימיות הרצון כו', הנה מזה יוצא שהבחירה אינה מצד המעלות של הגוף דבנ"י, כ"א שכך הוא בחר - בבחירתו החפשית.

במילים אחרות: עצם המושג של מעלה מורה ע"ז שישנו עוד דבר, כי באם אין עוד שום מציאות ורק אני קיים, אזי לא רק שלא צריכים למעלות, אלא, שגם לא שייך שם ענין המעלות, כי הפירוש במעלה הוא אופן איך למדוד יחס שלי לעוד דבר, אבל כאשר אין עוד מציאות זולתי א"כ אינו שייך שם ענין המעלות. שדבר זה הוא הן בנוגע להמציאות שלי ביחס לעוד מציאות, ועד"ז הוא ג"כ בכאו"א, שבמדרי' עצה"נ אזי שם אינו שייך לומר מעלה, דבכחות וכו' ששם כל כח הוא לא לבד וישנו כח אחר זולתו וכו', הנה שם שייך לומר שכח זה יש לו מעלה ע"ג כח אחר וכו', אבל כאשר מדובר על עצה"נ ששם אין עוד מציאות חוץ ממנה, א"כ לא זו בלבד שאין עם מי "להתווכח" על המעלות שלה, כ"א שגם לא שייך לומר שם מעלות, מכיון שכל ענין המעלות לא קיים במדרי' עצה"נ כו'.

ועפי"ז מתבאר ענין בחירת הקב"ה בישראל (דאף שישראל הם נעלים באי"ע מכל האומות, וגם הגוף דישראל הוא רק "נדמה" (בחיצוניות) לגופי אוה"ע, אבל (בפנימיות) הוא נעלה מהם) כי הבחירה היא לא מצד המעלות (כנ"ל), וא"כ הגם שישנם מעלות, מכל הבחירה של הקב"ה לא היתה  מצד המעלות, כ"א מכיון שכך הוא בחר בבחירתו החפשית כו'.

דעכו"מ הוא כפי שביאר הרי"כ שם בארוכה. ובפרט עפ"י הדיוק מהלשונות בד"ה באתי לגני שם, וז"ל: "נש"י הם מובדלים משארי העמים גם בגופם  . הנדמה בחומריותו לגופי אוה"ע, דהנה מצד עצם החומר והציור ה"ה לכאורה שוים",

בבחירת הקב"ה בישראל ישנם ב' פרטים, פרט אחד הוא מה שהקב"ה בוחר בישראל, שדברר זה הוא למעלה מכל שכל והשגה ולמעלה מטעם ודעת לגמרי כו', ומובן, שבענין זה אזי אין נפק"מ באם יש או אין טו"ד ג"כ, כי לגבי דרגה זו הטעם ודעת (שכל) לא משנה גו' הוא ענין אחד, וענין ופרט שני בבחירת הקב"ה בישראל הוא מה שאנו רוצים שבחירתו החפשית תבוא לידי ביטוי גם למטה, ושגם אנו נוכל לראות בעינינו ענין זה, ולזה ג"כ לא מפריע מה שישנו מעלה בבנ"י בפנימיות, כי מכיון שאנו לא רואים את הפנימיות, אזי גם לא נוגע לנו כלל דבר זה, כי לגבינו אזי ישנו בהגופים ביטוי לענין הבחירה החפשית של הקב"ה.

וא"כ באמת אפ"ל שבהמאמר (ביום עשתי עשר) ישנו תירוץ על השאלה, והוא הנת"ל (באות ב'), שזהו מש"כ שם ש"השרש דישראל הוא מפנימיות הרצון, שמצד פנימיות הרצון אין נתינת מקום לאיזה ענין אחר כלל", שהפי' בזה הוא דהגם שהקב"ה יודע בוודאי ממעלת הגופים ג"כ, אבל זהו כמו ידיעתו במעלת הנשמות, שמ"מ נת"ל מד"ה מחר חודש תשכ"ח שגם בנשמות הוא בוחר, ובבחירה חפשית, וא"כ מובן ג"כ בנוגע להגוף דהגם שיודע מעלת הגופים דנש"י אבל מכיון שבדרגת הבחירה אי"ז נוגע לכן הבחירה בהגופים היא בחירה חפשית.

ורק, שבהנשמה אי"ז (ענין הבחירה) נגלה, כי אנו רואים שישנו חילוק בין נש"י לנפשות אוה"ע, אבל בנוגע להחומריות (היינו החומר הגשמי הפשוט והחומרי  של הגופים, הנה בזה אנו יכולים לראות ביטוי של ענין הבחירה

כל התורה מבוססת על ברית האבות על הארץ. וכל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוה, לפי הגמרא

… ועבודה זרה בזדון יותר חמור.

יותר מזה לא כולם מסרו את האינפורמציה. היה כנראה דובר שדבר בשם הקבוצה. הוא גם היה צמוד לשאלות שהנחה אותם משה בצאתם למשימה.

רק כלב קפץ בראש עם דעה אישית

"עֹלָה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ, כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ”

כמו שהזכרתי השם תכנן מראש שדור יציאת מצרים לא יכנס לארץ ישראל.

חוץ מזה זה פעם יחידה שה' נשבע על דבר רע. הוא נשבע שהדור לא יכנס לארץ אלא יהיו 40 שנה.

שבועה של ה' לא יכולה להתבטל ולא משנה מה יעשו. זה הקטע של שבועה וברית של ה', שהיא קיימת ללא תנאי

עד אנא לא יאמינו בכל האותות אשר עשיתי בקרבו.

הם גם הוציאו דיבת הארץ, ומתו במגפה המרגלים.

כלב ענה להם כי ידע שהם טוענים שלא יצליחו לכבוש את הארץ ולכפור בנבואה, אז ענה עלו נעלה וירשנו, אם חפץ ה והביא אותנו אל הארץ.

…" וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה לָתוּר אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב וַעֲלִיתֶם אֶת הָהָר׃ (יח) וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה הִוא וְאֶת הָעָם הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה הַמְעַט הוּא אִם רָב׃ (יט) וּמָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב בָּהּ הֲטוֹבָה הִוא אִם רָעָה וּמָה הֶעָרִים אֲשֶׁר הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה הַבְּמַחֲנִים אִם בְּמִבְצָרִים׃ (כ) וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם רָזָה הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים׃ שני (כא) וַיַּעֲלוּ וַיָּתֻרוּ אֶת הָאָרֶץ מִמִּדְבַּר צִן עַד רְחֹב לְבֹא חֲמָת׃ (כב) וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה לִפְנֵי צֹעַן מִצְרָיִם׃ (כג) וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם וּמִן הָרִמֹּנִים וּמִן הַתְּאֵנִים׃ (כד) לַמָּקוֹם הַהוּא קָרָא נַחַל אֶשְׁכּוֹל עַל אֹדוֹת הָאֶשְׁכּוֹל אֲשֶׁר כָּרְתוּ מִשָּׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃ (כה) וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם׃ (כו) וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר פָּארָן קָדֵשָׁה וַיָּשִׁיבוּ אוֹתָם דָּבָר וְאֶת כָּל הָעֵדָה וַיַּרְאוּם אֶת פְּרִי הָאָרֶץ׃ (כז) וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה פִּרְיָהּ׃ (כח) אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם׃ (כט) עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב בָּהָר וְהַכְּנַעֲנִי יֹשֵׁב עַל הַיָּם וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן׃ "

עד כאן אינפורמציה בלבד

"ל) וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ׃ "

דיעה אישית.

כנראה הם היו בחילוקי דעות לפני הגעתם והם הסכימו להגיד עובדות בלבד. מי ששבר את ההסכמה זה כלב.

ידוע לי פירוש רש"י לגבי הזכרת העמלקי כדי להפחיד את העם אבל מה ללעשות זה שוב אינפורמציה  ביחד עם החיתי הכנעני היבוסי והאמורי.

אני כל  שנה עד יום מותי אדבק בגרסה הזאת כי זה עובדה.

לגרסה שלך ושל רובם ככולם לא תואמת לעובדות היא רק משרתת דעות פוליטיות עכשוויות.

אם ה' מראש לא רצה להכניס אותם לארץ הוא היה אומר את זה במפורש, ולא מחפש לזה "תירוץ".

חוץ מזה שאחרי חטא המרגלים ה' רצה להמית את כל העם, ורק בזכות משה זה לא קרה. ככה שבכ"מ רואים שזה חטא מאוד חמור, לפחות כמו חטא העגל.

…  שבא כלב קוטע את דובר המרגלים.

עד אז  לא היתה שום דיבה רעה רק עובדות

בהתאם למה שהנחה אותם משה.

הם לא אחראים לתגובת העם על העובדות ועל דעתו האישית של כלב. בכל מקרה.

תוכניתו של השם מתחילה עוד בפרשת בשלח בא כתוב

"לא נחם דרך ארץ פלישתים". הרי השם יכל לעזור להם לגבור על פלישתים .

הוא אשר אמרתי

לדעתי השם תכנן מראש שדור יציאת מצרים לא יכנס לארץ ישראל.

.. לראות איך יגיב משה.

שוב למה אתה לא מתמודד עם הטקסט הפשוט?

איך אתה מסביר את רצון השם בפרשת בשלח לא להעביר את העם דרך ארץ פלישתים?

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!