סתם משעשע, כי בדיוק השבת סיפרו לי על קרובים (מעדה מסויימת) שאצלם האמא

כבר לחוצה כשהבת מגיעה לשש עשרה...

ואיך אומרים (הייתי חייב): מי שוותרן כמו שניצל שלא יתפלא ש...

את - לרבות תלמידי חכמים ...

רק שאם לא התחתנת עד אותו גיל נדפקת?! 

אבל לפני שמגבשים דעה שווה לקרוא את הנימוקים של מציעי החוק (חה"כ יריב לוין וגילה גמליאל- אאל"ט)

הם מדברים בעיקר על הבעייתיות בנישואים של צעירים בני מיעוטים-שמוכרים בהם את הבנות שהן צעירות לגברים..

בכל מקרה החוק יאפשר חריגות עם אישור בית משפט.

תכלס מה אכפת לי מקסימום לא נרשם לנישואין במדינה הציונית!

באמת עדיף שלא תרשם ברבנות של ה"מדינה הציונית"..

הנישואים ברבנות הם בין היתר כדי למנוע שאתה או הילדים שלך יתחתנו עם פסולי חיתון,

ואם כל האנשים יהיו חכמים כמוך אז המצב שלנו היה מזהיר..

לא חכמה לנופף בסיסמא "מדינה ציונית" ובסוף לדפוק את עצמך..

הרבה בנות שמגיעות לכפרים בגיל 15-16 התחתנו עם בדואים/ערבים, ואז היה קשה למצוא אותן ובטח שלחלץ אותן. אחרי המבצע חילוץ יש הרבה סיבוכים משפטיים. ככה-בזכות החוק, יהיה אפשר לחלץ את הבנות האלו יותר מהר.

להעלות את גיל הנישואים זאת פגיעה בזכות לחרות (ואני מצטער שאני מחזיר אתכם כמה שנים אחורה לשיעור אזרחות) אם אדם רוצה להתחתן בגיל צעיר יותר, אין לאף אחד זכות לדחות לו את זה.

אני בת 17 ורוצה להתחתן...

אני מרגישה מוכנה.

למה שהמדינה תחליט לי?

חוץ מזה, איך יאכפו את זה?

אם יתפסו אותי נשואה לפני גיל 18 יעצרו אותי?

את הנישואים לערביות זה לא באמת יעצור.

את מי שמחתן בנות בנות 14 זה גם לא יעצור כי גם עד עכשיו זה היה אסור.

זה פוגע רק בנו, בצעירים שכן רוצים להתחתן וכן מרגישים מוכנים.

אף אחד לא יכול להחליט לי מתי אני מספיק בוגרת.

בטח לא אנשים שיושבים שם למעלה ולא מכירים אותי בכלל.

אם מישהו מרגיש מוכן אז שיתחתן.

למה שהמדינה תמנע ממנו את זה?

ובקשר לגירושין-

לכל זוג יש בעיות.

בגיל מאוחר יותר קשה להסתגל לחיי זוגיות בעוד שכשצעירים יותר קל להתגמש (בד"כ).

בגיל צעיר יש בעיות כלכליות לרוב, אבל להסתדר אפשר.

לכל גיל הבעיות שלו.

למה למנוע דווקא גיל צעיר?

לפי זה באמת צריך לעשות גיל נישואין מקסימלי כמו שהרש אמר.

עד גיל 26 כולם נשואים.

זה לא נשמע סביר?

בדיוק כמו שלא יחליטו לנו עד מתי להתחתן, ככה גם לא יחליטו ממתי.

ושלא יבלבלו במוח שזה גורם לבעיות.

כי בכל גיל נישואין גורמים לבעיות, בעיות שמי שמתחתן בוחר לקחת על עצמו.

וגם בגיל 25 יכולות להיות בעיות כלכליות.

ולסיום-

תכל'ס, אפשר להתחתן בלי להירשם, ורק אחרי גיל 18 להירשם.

יש מספיק רבנים שיסכימו לחתן גם אם אין אישור מהמדינה.

ככה נראה לי.

בקיצור שהמדינה תפסיק לדחוף את האף שלה לכל מקום.

לא על כל דבר הם צריכים להחליט.

סוריי, אבל אני לא יכולה לסבול נישואים של 2 ילדים! ואל תספרו לי סיפורים על "אני מרגישה בוגרת ואף אחד לא יחליט לי" כי בתכלס אף אחד לא באמת בוגר בגיל 17!! אנחנו לא באמת מבינים מהחיים שלנו, לא מספיק מנוסים, לא תופסים את הרצינות העמוקה שבנישואים ולא מספיק בוגרים (שלא נדבר על אח"כ להכנס להריון בגיל הזה..)

ממש בעד החוק הזה, מקווה שזה יציל עוד כמה זוגות "עם ניצוצות בעיניים" ועם בטחון מלא שהם בוגרים בטירוווף!

שנזכה להתחתן בעיתו ובזמנו!!!

את בטוחה?

אני מכירה כמה וכמה זוגות שהתחתנו בגיל כזה וחיים היום באושר ואושר.

להכליל את לא יכולה.

יש כאלה שמוכנים, וזאת עובדה.

מי שמרגיש יכול להתחתן ויש לו עם  מי  ועשה את זה בהכוונה של רב והתייעץ עם אנשים, אני אישית חושבת שהוא יכול להתחתן.

והמדינה לא יכולה להחליט על חייו.

מבחינת ההלכה, הם יכולים להתחתן. 

המדינה לא יכולה להחליט על חייו... 

ובאמת, גם הזוגות המאוד מאושרים, ואני לא מכיר יותר מדי כאלה, לא באמת מספיק בוגרים כדי להתחתן בגיל הזה. 

זו דעתי. 

חשבתם פעם על זה, שההורים של הזוג צריכים להחזיק אותם במשך 3 שנים ויותר? זה כולל הוצאות חשמל, מים, טלפון, מזון, שכ"ל, שכ"ד?? לא כולם הולכים לגור בגרעינים תורניים, ומה לעשות-גם על מגורים בקראוון במגרון, צריך לשלם כ-2000 ש"ח בחודש.

המדינה רוצה למנוע את העובדה, שהמון צעירים מחליטים להתחתן, וההורים נכנסים לעול כלכלי. חשבו על זה שבציבור החרדי-כלה צריכה לספק לחתנה הת"ח (ולעיתים "ת"ח") סכום של חצי דירה, 3/4 ואפילו מלאה! לא כולל הוצאות אולם, שמלה וכ'ו (שהרי מת"ח מה דורשים??). ואז פתאום יש מחלות, מוות במשפחה ונזרקים לרחוב. 

זה בכלל לא נגדנו, זה נגד התרבות של נישואין בכפייה ובעיקר-הוצאות חתונה בכפייה. 

רוב החרדים שאני מכירה מחתנים את ילדיהם כי הם רוצים.

ולא נראה לי שממש יהיה אכפת להם אם המדינה החליטה משהו.

חוץ מזה שאצל החרדים בדרך כלל מתחילים לשמוע שידוכים מגיל 17 וחצי.

אין הרבה שמתתנות בגיל 17 וחצי וזה ממש לא מה שמקובל אצל החרדים.

גיל 18 מאוד מקובל...

אז את מוכנה להסביר לי במה החוק הזה עוזר?

בזה שהוא העלה להם את הגיל ל18?

פחחח אז הם יתחתנו בגיל 18....

אני לא חושבת שזה קריטי להם.

וזה רק במידה שהם מנסים לשמור על החוק.

זוגות שמתחתנים בגיל כזה, עושים את זה בשיתוף ההורים.

אף אחד לא בא להוריו ואומר להם "אתם חיבים להביא לי כסף כי אני רוצה להתחתן"

אף אחד.

ויש זוגות שמצליחים להסתדר כי הם מקבלים מלגת אברך ושירות לאומי....

אם הם לא עושים את זה אז באמת ההורים צריכים להוציא המון.

אני מניחה שזוגות צעירים עושים גם את השיקול הזה.

הם לא ילדים בגן.

לאף אחד אין עניין לרושש את הוריו.

לוקחים גם את זה בחשבון.

ובואי נגיד שאם מישהו רוצה להתחתן אז החוק הזה לא ימנע ממנו.

כי כמו שאמרתי אפשר לא להירשם בחוק ורק להתחתן הלכתית.

אפשר להירשם רק בגיל 18.

ככה שזה לא פותר כלום.

רק גורם ליותר סיבוך.

שזוגות צעירים עושים את השיקולים שלהם ושהם לא ילדים בגן. 

יש לא מעט "ילדים בגן"  שמתחתנים, והרבה פעמים מהסיבות הלא נכונות. 

שהתארסה בגיל 17, ואחרי שנתיים התגרשה ונשארה עם ילד..הבחורה הייתה מוצלחת! הבחור פחות.. 

העניין שאמרתי הוא שיש דברים חשובים, שלפעמים לא תמיד שמים לב אליהם (בנות-עיינו ערך ההצגה "הערב

היפה ביותר בחיי") או שחושבים שזה לא ממש קריטי, ומסתבר שכן, אבל מאוחר מידי. אם מישהו באמת בוגר,

ובאמת יודע שהכל טוב, שיהיה לו בכיף. במדינה שלנו, לכל חוק, יש חוק עוקף, אז אין מה לדאוג..

יש גם תופעה של נישואין בכפיה-בן משפחתי היה בחתונה חסידית שבה חיתנו בחורה מעט שמנה, עם בחור

שלצערנו ה' לא חנן אותו בדעת, פשוטו כמשמעו. הבעיה היחידה שלה זה מס' קילוגרמים וזהו! היא נורמלית

לגמרי, אבל המשפחה חייבה אותה להינשא לו. כל העניין הוא כזה-בגיל 18, חוקית אתה כבר לא קשור

להורים, ולכן אם תחליט לא להתחתן/שזה לא מתאים ותברח-אתה באמת חופשי. 

כדי שמרוב לחץ לא נצטרך להתחתן עם קופים או משהו בסגנון...

3>

ושלא נזכה להגיע לגיל גדולללללללל.... (כל אחד עפ"י המושגים שלו...)

א-מ-ן-!!

שהוא מעגלי

משאיר נזקים לאורך הדרך

והמטרה לא מושגת

המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו

המעשה יוצא עקום

כי עוגה עושים באהבה

המרוּצה לא באמת מרוצה

ואז המרַצה שוב נכנס לפעול

זה מתחיל במילה טובה,

ויכול להיות גם טירחה מאומצת,

נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.

האם הצד השני מכיר בזה?

"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?

או "המפייסו בדברים..."?

לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.

ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.

הראש והלב שלה במקום אחר.

וגם גברים מבחינים בזה במוקדם או במאוחר ;)

נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.

ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.

באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..

ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.

וזה יוצר שני אפקטים-

א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.

ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).

בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.

(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)

התחום של יחסים הוא תחום של "מדעי החברה" ולכן הוא תחום מאוד לא "מדע מדוייק"

זה לא באמת משנה באיזה הגדרות נשתמש. השאלה האמיתית מה התוכן.

אם שמת לב, התוכן של הדברים שכתבת הוא לא סותר בכלל את תוכן דברי.

ההבדל זה המושגים השונים, אז דיון על מושגים הוא קצת מפספס את המסר שרציתי להעביר.

אז מה ניסיתי לעשות פה?

לקחתי מילה שההקשר הנפוץ שלה הוא שלילי.

התייחסתי למילה הזאת על פי המשמעות המילולית שלה גרידא.

ריצוי = לגרום לאדם להיות מרוצה.

בלי להטעין על זה שום הקשר, גם לא את ההקשר הנפוץ.

תקני אותי אם אני טועה, זה נראה לי הפירוש המילולי של המילה.

בהקשרים אחרים, ריצוי במובן הרזה של הדבר, יכול להיות תואם לסיטואציה ואפילו טוב.

למה אני בוחר לדבר ככה?

בעיני, כל דפוס התנהגות/מחשבה יש בו הגיון מסויים.

לכן במקום לשלול את הגיון הפנימי של המחשבה/התנהגות לא טובה, כדאי הפוך - למצוא מה כן הגיוני בו.

ואז ממילא כאשר אני מבין מה הגיוני במשהו מסויים, אני מבין את ההקשר הנכון שלו ולדעת איך להשתמש בו.

זה גם נראה לי מביא המון אמפתיה וחמלה ביחס לטעויות ויותר קל וכיף ככה ללמוד מטעויות

@אנוני.מית @oo @שנונימי @נעמי28

כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.

זה ה-הבדל.

אתה מרכז הסיפור, לא הוא.

זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.

אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,

כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש

אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.

לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.

לפעמים זה בסדר לגרום לשני להיות מרוצה בשביל טובה אישית,

נשמע לי מאוד אנושי.

מסכים שכדאי שזה יהיה במינון נמוך מאוד.

כדי להבין האם אתה סתם עושה טובה למישהו או מרצה

מה יקרה אם תסרב? אתה יכול להגיד "לא" בלי להרגיש אשם? אתה מרוקן אחרי הנתינה הזאת? חצית את הגבולות שלך בנתינה הזאת? צברת "נקודות זכות" אצל אותו אדם עם הנתינה ואתה מצפה לקבל בתמורה אישור ואהבה?

זה לגמרי בסדר לגרום לשני להיות מרוצה ולעשות לו טובה

השאלה מה המניע, המחירים, מה הגבולות שנחצו ומה המינון.

ומה מטרת השאלה שלך באופן כללי? לי זה היה נשמע כמו ניסיון הכחשה לריצוי.

לא שאלתי מה האינדיקציה לריצוי.

ניסיתי להביא מקום שבו המילה ריצוי מקבלת הקשר חיובי.

אז אם את פתוחה לשמוע על זה מעולה.

בכלל לגרום לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה, זה לא משהו שהייתי מזלזל בו.

ולמה אני מתעקש על זה?

כי אני מרגיש שיש פה כוח בעל עוצמה במציאות. יש פה כלי אדיר. להשפיע על רצון של מישהו אחר זה וואו. לכן חשוב גם לדעת לעשות את זה נכון.

זה מכוון גם אליך -

המסר שלי לא בא לסתור את תוכן דבריך אלא להוסיף - לקראת נישואין וזוגיות

ורצון לשלוט על איך שהאחר רואה אותי.

וחלק מהריפוי בה הוא לשחרר שליטה.

זאת עוצמה שלילית, גם למרצה וגם למרוצה - שלרוב מרגיש את הריצוי ולא מעריך את המרצה, והמרצה במעשים שלו מגשים בעצם את הפחדים הכי עמוקים שלו, ולא מוערך ולא אהוב.

נראה שאתה מנסה למצוא משהו חיובי בתנועה שאולי נראית טובה אבל לא מגיעה ממקום נכון וטוב.

לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה

זה אכן יכול להיות דבר טוב

אני חושבת שההבדל בין ריצוי 'טוב' לריצוי רע

נמצא בפרמטרים של התוצאה

האם האדם המרצה אוהב את עצמו ואת המעשה כשהוא מרצה

ומה קורה ביום שהוא מפסיק לרצות באופן זמני/ קבוע

אני עושה את הריצוי הטוב הרבה

סמול טוק עם עשרות אנשים ביום בעבודה/ תוקפת את הבוס ברשימת נושאים לדיון על הבוקר/ מקשיבה לילדים גם אם אני פחות בעניין ועוד ועוד

נכון שהמניע שלי הוא ריצוי (ולפעמים עוד דברים)

אבל אני אוהבת את המעשים הללו

רואה בהם משחק פסיכולוגי

של עלות תועלת

ואז ביום שאני עצבנית אש/ מבואסת/ עייפה מדי

ולא עושה את כל זה

אז החיים ממשיכים כרגיל

ואף אחד לא בא בטענות (אולי הילד הקטן צריך תיווך 'אני צריכה שקט')

בריצוי רע

האדם המרצה מרגיש רע אחרי המעשה

וביום שהוא מחליט להפסיק

הוא מקבל שפכטל

יש את אסף זולדן הוא תותח

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

אני לא חושבת שמודלי זוגיות מכל סוג שהוא היו משפיעים על מה שאני מחפשת.

מה שהכי נגע בי היה לראות כמה הוא השקיע בסבתא שלי בהקשבה בעדינות וביחס המכבד שנתן לה.

ואצל ההורים התחברתי במיוחד לזה שהם תמיד ביחד גם כשהם לא מסכימים הם עדיין מחייכים אחד לשנייה ויש ביניהם חום יציבות ציניות הומור בעיניי יש בזה משהו ממש קסום.

מההורים שלו במערכות יחסים שלו (ובכלל בחיים)

מי שחושב שהוא לא, עדיין לא גילה את זה.

מודל הזוגיות השפיע בעיקר אחרי החתונה

לא חושבת שנכח כמעט לפני

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.