מאסטר צ'ולנט

בישוב אפרת, בגוש עציון התקיימה ביום חמישי האחרון, זו השנה השנייה תחרות הטשולנט השנתית המסורתית. שופטי התחרות חנוך דאום, ח"כ אורי אורבך וחיותה דוייטש באו לטעום ולהכריע.

ביום חמישי האחרון התקיים בישוב אפרת שבגוש עציון תחרות בישול יהודית וחורפית. בתחרות התמודדו 11 גברים אשר ניסו להוכיחו את כישורי הבישול האיטי שלהם, והעמידו את סירי הצ'ולנט שלהם בפני שלושה שופטים אשר בקיאים ברזי הבישול היהודי. השופטים, חיותה דויטש, חנוך דאום וח"כ אורי אורבך אשר טעמו מכל סיר של כל המתמודדים ולאחר שיכלול של ציוני הטעם, ההגשה והפרזנטציה בעל פה הכריזו על זוכה ה"מאסטר צ'ולנט" והוא גדעון אמיר. את המקום השני לקח אבי נוסן  במקום השלישי זכה יהודה האוזר.

התחרות נערכה שני שלבים, בשלב הראשון, התרשמו השופטים והטועמים מטעמם של התבשילים והאסתטיקה בה הוגשו המועמים. בשלב השני התכנסו באי התחרות לשולחן גדול שנערך ואז התקיים מעין טיש בו הציבו המתמודדים השונים את יצירותיהם, הסבירו על הליך ההכנה והרכיבים ועל הזוית האישית המיוחדת להם בהליך ההכנה והפינה השמורה בליבם לתבשיל. השופטים לקחו ברצינות רבה את מלאכת השיפוט והתייחסו לניקוד ברצונות רבה

        חנוך ובעקבותיו אורי הקדישו את הקישקע אותו הם אוכלים לעילוי נשמתו של אבא של חנוך שאהב מאוד קישקע וטשולנט בכלל.  חיותה ספרה על סבתה הפולנייה ונזפה בגברים שלא השקיעו מספיק כסבתה בשעתה שהייתה תופרת את העוף עם חוט ומחט

ועוד משהו קטן:

האוכל חמין ביום שבת חייב מיטה....

וכשלא רואים את זה כתוב אז ישר חושבים על להרוג... חח..

שיש מאות כמוהו. אין בכוונתי לפגוע, חלילה, אך כדי להפיק את המיטב מה-AI, נדרשת השכלה מוזיקלית. כשמבינים אילו מעברים ומקבצים נשמעים סתמיים, יודעים מה בדיוק לבקש מהבינה המלאכותית כדי שזו תפיק לחן מקורי.

ואשמח שתראה לי איפה יש מאות כמוהו (תורניים), לא מצאתי שירי AI ברמה הזאת.

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)