כל אחת וסדר העדיפויות שנכון לה.

יש כאלו שמחליטות שהן מתכננות לפי החתונה (כאילו שיש להן שליטה על זה..)

יש כאלו שרוצות קודם לקחת ת'זמן ולעשות דברים שלא בטוח שיוכלו אח"כ.

יש כאלו שקודם רוצות ביטחון כלכלי עצמאי.

יש כאלו שחולמות על משפחה ברוכת ילדים.

יש כאלו שמתכננות לפי הדרך שבה הן הכי הרבה יממשו את עצמן.

יש שחולמות על קרירה

יש שחולמות על לימודים לתארים מתקדמים.

ואם תשאלו אותי- הכל לגיטימי. כל אחת איפה שצריכים אותה ואיפה שהיא תתרום הכי הרבה לעמ"י. לא רק בתור אמא. אלא בתור בנ"א

אישיות בפני עצמה.

ויש אפשרות לשלב. אני מכירה לא מעט שהן אמהות לתפארת למשפחות ברוכות וגם פיתחו קרירה מדהימה ותורמות לעולם. 

*נכתב בלשון נקבה, אבל נכון גם לבנים..

בעזהי"ת.

לתכנן ולפעול בשכל ישר- בוודאי!

לא למרוח סתם את הזמן, חבל על כל שנה שעוברת לחינם.. [ולא רק במישור באישי, גם במישור הכלכלי והמקצועי.]

הכי חשוב זה כנות עצמית.

וואי המוח שלי מת. אם תרצי עוד מיקודים וכאלה- תגידי, ואני אכתוב כשאהיה צלולה.

[ולא. אני לא על אלכוהול..]

מתוך הכרות טובה עם המקצוע ובעלי המקצוע - המשפחה בפועל נשארת בלי אימא כאשר היא במשמרת.

זה יכול לקרות גם בשבתות ובחגים

בתור בחור, אחשוב פעמיים לפני לצאת עם מישהי שמתכוונת לעבוד כאחותת בבית חולים

(אמנם אפשר לעבוד כאחות במקומות אחרים ללא משמרות)

שאלתי הרבה נשים..
א'- אני לא בהכרח חייבת להיות במשמרות, בית חולים, למרות שבשנים הראשונות בטח אהיה..
ב'- יש לי חברה שהם עשרה ילדים בשמפחה, אמא שלהם אחות\ מיילדת והיא עושה משמרות והם דווקא חיים די טוב.. רואים אמא בבית, מרגישים אותה בהחלט.
ג'- אם יש לך דוגמאות או אם תוכל לחזק את הטענות שלך איכשהו אני ממש אשמח לדעת, תמיד טוב לברר עוד..

באמת יש אחוז רווקות וגרושות עצום בסיעוד!

בעיקר בפנימיות לדעתי אבל לא רק....קשור ללחצים, להרבה שעות מחוץ לבית וכו'...

מרצה היה צוחק עלינו בזמנו שכדאי שנתחתן עכשיו...אחרת נשאר רווקות.

והכי מצחיקות הרווקות שחורשות משמרות כי אח"כ לא יהיה מתי...אבל ככה הן לא מצליחות למצוא זמן להכיר חתן.

אך יחד עם זאת אפשרי להתחתן...כנראה עניין של רצון.

בנוגע למה שאתה כתבת זה לא ממש נכון,

זה לא כל שבת כל חג ויש הסעות ע"י גוי מעבר לזה ניתן לגור קרוב לבי"ח ובתכל"ס אפשר לעשות לילה בשבת\חג..וככה להיות נוכחת בארוחות חג ושבת.

בנוסף הרבה אמהות טריות מנצלות את האפשרות של לילות...האב ישן עם התינוק בלילה והאמא איתו ישנה בבוקר..חוסך בייביסיטר ומטפלת...

ומשמרת לילה לא אהודה במיוחד ולכן אמהות טריות מנצלות אותה.

בנוסף, אפשר לעבוד חצי משרה גם בבי"ח.

אגב לניאדו ושע"צ הם המוסדות במדינה שהכי הרבה עובדים רשומים בפועל יותר מאשר באמת עובדים...למה? מלא אחיות בחופשת לידה ושמירות הריון כלומר יש מוסדות שתומכים בילודה אצל העובדות...[לפחות לא מתנגדים/לא מקבלים-שזה מותר אגב תחת תירוץ אחר....יש הרבה מקומות שלא מקבלים דתיות בגיל הפוריות תחת תירוץ אחר..]

לפותחת השרשור, השנים הראשונות הכי קשות ואני כן ממליצה לעבוד בבי"ח בפנימיות, כירורגיות וכו'...שם מקבלים הכי הרבה ידע שקשה להשלים בגיל מבוגר..אח"כ אולי כן לעבור למקומות קלים יותר.

מקצוע הסיעוד הוא מדהים וגם מאפשר שינוי... וחידוש בגלל השפע העצום בו.

בהצלחה

אחרי שמביאים חיים לעולם צריך גם לשמור עליהם וכן אנחנו צריכים גם רופאים, אחיות, , עו"ס, אנשי צבא קבע וכו'... למרות שלא תמיד השעות נוחות למשפחה, זוהי הקרבה!!!

שמעתי סיפור על זוג שבא לרב לאחר שיצאו מהתיכון והבחור רצה להשאר בקבע. הבחורה באה לרב ואמרה לו שהיא לא יודעת מה לעשות והרב אמר לה: "מי את רוצה שישמור בשבילינו, התאילנדים?!?"

כנ"ל גם לגבי אחיות. מאד יכול להיות שלך לא מתאים אישה אחות  אבל יש כאלה שכן והמשפחה שלהן רואה את זה בתור שליחות זה קשה אבל יש נשים שזה השליחות שלהן. אם נרתיע נשם להיות אחיות אז לא יהיו לנו אחיות שזה פיקוח נפש.....

אם לעשות שנה שניה או ישר להתחיל ללמוד... 

בסוף אני כנראה עושה שנה שניה, בין השאר כי אני לא יודעת מה אני רוצה ללמוד... אבל מאוד מעסיקה אותי השאלה של החתונה באמצע לימודים...

אני מכיר אינספור זוגות שאחד מהם לומד והשני תומך (בכל מיני דרכים)

הכי חשוב - לא להלחץ (ככה סבתא תמיד אמרה...).

כלומר, הבחורים הטובים לא יתפסו לך, ומצד שני את תצליחי ללמוד נורמאלי אם תתחתני קודם - לא תפסידי שום דבר אם תעשי מה שנוח לך.

אנחנו לא מנהלים את החיים עפ"י מוסכמות חברתיות, לכל צד - גם לצד של חתונה מוקדמת וגם לצד של חתונה מאוחרת.

אני, אישית, הייתי אומר לא להתחיל לצאת לפני שנה שנייה של לימודים. אבל זה אני, זה מה שאני חושב שנכון.

ויש אנשים שזה לא מעניין אותם, הם יצאו כשהם מרגישים מוכנים לחתונה בלי לחשוב על הצד הכלכלי.

אני מכיר כמה זוגות שהאישה היא אחות - והם חיים מצויין (לפחות ככה זה נראה מבחוץ...).

הקב"ה יתכנן לך...

אני תכננתי להתחתן מוקדם.....

לפני סוף שנה שניה,

התחתנתי בסוף שנה ד'..

איזה מן רעיון מוזר!

כאילו שבנאדם יודע מה יהיה איתו מחר בבוקר?!

אפילו לא בעוד דקה!

אני מסכימה שצריך לחשוב על העתיד דהיינו לרכוש מקצוע ולעשות השתדלויות בנושא חתונה אבל לתכנן את החיים?!

יש אחד שמתכנן לנו את החיים- הקב"ה!

בקשר להשתדלויות אני חושבת שצריך לעשות חושבים אם מתאים לך לעבוד במקצוע הזה.

אם תעמדי בלחצים שלו גם במצבי לחץ מבחינה אישית (בהתחלה דייטים ואח"כ חתונה ואח"כ ילדים בעזרת ה'.

אם נראה לך שלמרות הלחץ את מסוגלת לא להתפרק אז תלמדי את זה ואם את חושבת שהלחץ של המקצוע גדול עליך אז תוותרי על המקצוע לטובת איכות חיים בריאה ותבחרי מקצוע אחר.

ב"הצלחה

= = = = = = = = = = = = = = =

מנסיון חיי הקצרצרים עד כה,

אני אשכרה מרגישה טיפשה לתכנן דברים, בלדמיין מה יהיה.

אפילו מה יהיה איתי בחודש הבא.

כ"כ הרבה דברים משתנים, והכל כזה לא צפוי.

לעיתים אני ממש יכולה לשמוע את "צחוקו" של רבש"ע עלי ועל תוכניותיי. (כאילו! כן?)

כ"כ הרבה דברים יוצאים משליטתי, ואני כ"כ קטנה ולא יודעת כלום, לא מה טוב לי ולא מה יהיה...

= = = = = = = = = = = = = = =

ואחרי הרצאת ההתבטלות שלי : :

לגבי "לתכנן" דברים:

עדין, לחשוב הלאה, לחפש כיוון, כן לחשוב מה אני רוצה להמשך- חובה.

כי בכ"ז יש לנו בחירה חופשית.

ה' מכוון ואתנו ימינה, שמאלה, לפעמים עושה לנו קיצורי דרך (ואז אנחנו נותרים המומים, וואו, מה קרה לנו? איך "נחת" עלינו העסק הזה?! דמיינתי כ"כ אחרת!)

אבל א"א לרחף, לחלום, לחיות באויר.

תחשבי מה יותר חשוב לך, לכך את מסוגלת, ואפילו חייבת.

נגיד שבחרת ללכת על קריירה משגשגת לפני חתונה?

מתאים לך? סבבה, לכי על זה.

ואם לה' יש תוכניות אחרות בשבילך- אל דאגה, הוא יצחק עליך, ויפגיש בינך לבין בעלך המיועד לך. סמכי עליו שהוא יעשה את זה בדרך הטובה ביותר!

זה לא אמור להתנגש.

ולגבי חברותייך והלחץ שלהן,

לא הייתי קוראת לזה לחץ, אלא דרך ואמונה בה. אבל לא חשוב כרגע.

א-ת, מה את רוצה?

מרגיש לך כרגע שאת לא בשלה לחתונה?

אז תמשיכי בדרכך, אך אל תאבדי את הצפון.

תחתרי לקראת, תסללי לך דרך.

תתחילי את החיים, אבל בלי לרחף.

לא לבזבז זמן, אלא לכבוש את היעד הבא.

ולגבי לימודי אחיות,

אם בא לך, אני אכיר לך כאן מישהי מצוינת שלומדת את זה.

תוכלי לדבר איתה.

ואחרי ה-4 שנים הקשות של הלימודים, מה את חושבת? שהעבודה קלה?! גם אז לא יהיה "נוח להתחתן".

אני בכלל בכלל לא בעד לדחות חתונה עד לאחר הלימודים. תמיד יהיו לנו סיבות לדחות חתונה, אם מחפשים מועד נוח ונטול דאגות.

נתחתן רק בפנסיה, וגם זה לא בטוח.

עם כוח רצון, התחשבות ועזרה הדדית בין בני הזוג- הכל יסתדר, אי"ה.

ואל דאגה,

את לא מפסידה את הבחורים הטובים.

יש רק בחור אחד טוב עבורך- בעלך האחד והיחיד.

וכל עוד לא תחלמי (לא בלחץ!!!) אלא תהיי בפוקוס וקשובה לעצמך,

את לא תפספסי אותו.

בהצלחה!

הקשישות בנות ה24?!?!

וגם גיל 24 זה צעיר

זה תלוי בכ"כ הרבה גורמים,

ויש כאן בפורום אנשים משלל גווני הקשת הדתית,

כל אחד בא ממקום אחר,

עם השקפה שונה על העניין,

יש כאן גם קשת גילאים רחבה,

וכל אחד חושב אחרת על עניין הגיל.

חבל להעלות את זה כל פעם,

כי אין טעם בדיון הזה.

כל אחד שיתחתן מתי שנראה לו (ולרבש"ע)

ונשאר במסגרת נושא השרשור בבקשה.

רק שלא תבאס כאן כאלה שיותר גדולות מ22 ומרגישות צעירות (אך מצד שני הם רוצות להתחתן ולכן זה כן יכול לבאס אותן...)

הכותבת סטודנטית לאחיות שאינמצב שזה מה שיעכב לה את החתונה. המשך באישי אם תרצי..

כל טוב סלה

זה חידד אצלי כמה נקודות חשובות.
אני רוצה להבהיר- 
אני ממש לא "מתכננת" וחושבת שאם אגיד שבשנה שנייה של לימודים אתחתן, אז זה מה שיקרה..
השאלה שלי הייתה האם זה נכון להתחיל "לצאת", ולהכיר..והאם יש עניין ללכת לפי לימודים אקדמאים.

בקשר ללימודי אחיות, אני מודעת לקשיים, ואני יודעת שאני אפילו לא יכולה להתחיל להבין בשלב הזה כמה הקשיים גדולים, אבל אני מאמינה שהמקצוע הזה מתאים לי, מבחינה אישית וגם מבחינה אידאולוגית אני מאמינה שזה מה שאני רוצה לעשות.
כמות האחים/ האחיות הערביים שיש היום, היא גדולה מאד... לכן, לדעתי, חשוב מאד ללכת וללמוד את המקצוע הזה, במיוחד בחורות יהודיות. ולא בגלל עניין הגזע, אלא מכיוון שאני בתור אישה, יהודייה אעדיף שאחות או אח יהודי יטפלו בי.. ארגיש יותר ביטחון ככה מאשר שבני דודינו האהובים יעשו זאת.
אז עם כל הקושי, אני מאינה שאני מוכנה לזה.
אבל שוב, תודה על כל התשובות..!
שבוע של טוב

הרבה פעמים ששומעים מה אני עושה, אומרים לי "אה, דוסית.."

 לתכנן את החתונה לפי הלימודים....

א. מי יודע מתי באמת תתחתני?

פשוט תעשי כל מה שאת יכולה עכשיו וזהו... אבל תפגשי וזה..

מי הבטיח לך שזה יקרה מתי שתתחילי לצאת?

אבל בכל מקרה אני מקווה בשבילך שתמצאי מהר ולא תצטרכי לעבור שנים של סבל

ב. כל אחת לוקחת את זה בצורה אחרת- לימודים ומשפחה

אז יכול להיות שלחברות שלך קשה ולך יהיה קל וסבבה...

זה ממש אינדיבדואלי.

חוץ מזה שאני מכירה הרבה בנות שהתחילו ללמוד אחיות אחרי שהן התחתנו

ויש לי חברה שלמדה אחיות עם בת קטנה ותוך כדי הריון וזה גם אחרי שהיה לה כבר תואר אחד ביד..

וזה לא היה נראה יותר מורכב מכל דבר אחר בעולם...

בהצלחה!

כזה יושב מתחנן.. רוצה לעשות את הצבא בהסדר כמה שיותר מוקדם בשביל שתוכל להתחתן בגיל נורמאלי ולהתחיל ללמוד וכו'...

עד שאתה מגלה שכל זה חרטא.

חברים שלי ישבו ולמדו עד דלא ידע שנים רבות בלי צבא על הראש, התחתנו בלי שום תכנון מוקדם עשו צבא חרטא ועכשיו לומדים לתואר אקדמי עם 2 ילדים ומאושרים מאוד...

אין מה לתכנן, החיים זורמים מהצד והקב"ה מתכנן לך אותם הכי טוב שיש.

תשתדלי בעיקר להנות מהם.

<מודה!לא קראתי את שאר התגובות מעליי בשרשור...!>

זה שאת מתחילה לצאת לא אומר שבהכרח תמצאי מהר ותתחתני עם הבנאדם הראשון שתצאי..צר לי..

החיים מורכבים מהרבה תהליכים ובתוך כך גם עניין השידוכים..

לכן הורגע אותי לשמוע שאנשים "מתכננים" את החיים שלהם.

 הפסימיים יותר עוד יאמרו בצורה חריפה יותר "האדם מתכנן והקב"ה יושב למעלה וצוחק..".

אז לא! אני לא פסימית ב"ה! ממש לא! אבל באמת רואה כמה הדבר הזה מניסיוני הוא מורכב ולא פשוט. בד"כ צריך לעבור משהו לפני. וגם זה לוקח זמן.

אז אני אומרת אם את מרגישה מכנה לצאת- צאי! בלי לחשוב על מה יהיה הלאה ואם חתונה השנה מתאימה לך או לא. בעיניי זה פחות אמור להפריע. כי כמו תמיד צריך המון תפילות, המון...

מאחלת לך שתמצאי את זיווגך בקלות בומהירות וה' יאיר את עינייך איך ניתן לשלב לימודים וחיי נישואים בצורה הכי מוצלחות, בונה וטובה שיש!

ולקבוע לעצמנו מטרות ולוחות זמנים.

עלינו לתכנן איך להגשים את השאיפות, הרצונות והצרכים שלנו ושל בני משפחתנו.

שאלת הצלחת התכנון היא שאלה נפרדת, בהחלט יתכן שנכשל או שלא נצליח ושהאירועים יובילו אותנו למקומות אחרים מכפי שהיה בתכניתנו.

כל זה ל אאומר שעלינו להתנהג כעלה נידף שהרוח סוחפת אותו לכל מקום.

אם אנחנו רוצים גם ללמוד וגם להתחתן אנחנו צריכים לחשוב על כל המשמעויות של זה ולתכנן איך לעשות זאת בצורה הטובה והיעילה ביותר.

בתור מילדת ואחת שסגרה יובל במקצוע כשצעירים לא חושבים על ההקרבה המשפחתית העצומה שבמקצוע עם כל השליחות הגדולה שבתות חגים ליל הסדר רה וכו

תוכלי לפרט קצת יותר?
והאם במבט לאחור את מצטערת שבחרת במקצוע זה?

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.