כל אחת וסדר העדיפויות שנכון לה.

יש כאלו שמחליטות שהן מתכננות לפי החתונה (כאילו שיש להן שליטה על זה..)

יש כאלו שרוצות קודם לקחת ת'זמן ולעשות דברים שלא בטוח שיוכלו אח"כ.

יש כאלו שקודם רוצות ביטחון כלכלי עצמאי.

יש כאלו שחולמות על משפחה ברוכת ילדים.

יש כאלו שמתכננות לפי הדרך שבה הן הכי הרבה יממשו את עצמן.

יש שחולמות על קרירה

יש שחולמות על לימודים לתארים מתקדמים.

ואם תשאלו אותי- הכל לגיטימי. כל אחת איפה שצריכים אותה ואיפה שהיא תתרום הכי הרבה לעמ"י. לא רק בתור אמא. אלא בתור בנ"א

אישיות בפני עצמה.

ויש אפשרות לשלב. אני מכירה לא מעט שהן אמהות לתפארת למשפחות ברוכות וגם פיתחו קרירה מדהימה ותורמות לעולם. 

*נכתב בלשון נקבה, אבל נכון גם לבנים..

בעזהי"ת.

לתכנן ולפעול בשכל ישר- בוודאי!

לא למרוח סתם את הזמן, חבל על כל שנה שעוברת לחינם.. [ולא רק במישור באישי, גם במישור הכלכלי והמקצועי.]

הכי חשוב זה כנות עצמית.

וואי המוח שלי מת. אם תרצי עוד מיקודים וכאלה- תגידי, ואני אכתוב כשאהיה צלולה.

[ולא. אני לא על אלכוהול..]

מתוך הכרות טובה עם המקצוע ובעלי המקצוע - המשפחה בפועל נשארת בלי אימא כאשר היא במשמרת.

זה יכול לקרות גם בשבתות ובחגים

בתור בחור, אחשוב פעמיים לפני לצאת עם מישהי שמתכוונת לעבוד כאחותת בבית חולים

(אמנם אפשר לעבוד כאחות במקומות אחרים ללא משמרות)

שאלתי הרבה נשים..
א'- אני לא בהכרח חייבת להיות במשמרות, בית חולים, למרות שבשנים הראשונות בטח אהיה..
ב'- יש לי חברה שהם עשרה ילדים בשמפחה, אמא שלהם אחות\ מיילדת והיא עושה משמרות והם דווקא חיים די טוב.. רואים אמא בבית, מרגישים אותה בהחלט.
ג'- אם יש לך דוגמאות או אם תוכל לחזק את הטענות שלך איכשהו אני ממש אשמח לדעת, תמיד טוב לברר עוד..

באמת יש אחוז רווקות וגרושות עצום בסיעוד!

בעיקר בפנימיות לדעתי אבל לא רק....קשור ללחצים, להרבה שעות מחוץ לבית וכו'...

מרצה היה צוחק עלינו בזמנו שכדאי שנתחתן עכשיו...אחרת נשאר רווקות.

והכי מצחיקות הרווקות שחורשות משמרות כי אח"כ לא יהיה מתי...אבל ככה הן לא מצליחות למצוא זמן להכיר חתן.

אך יחד עם זאת אפשרי להתחתן...כנראה עניין של רצון.

בנוגע למה שאתה כתבת זה לא ממש נכון,

זה לא כל שבת כל חג ויש הסעות ע"י גוי מעבר לזה ניתן לגור קרוב לבי"ח ובתכל"ס אפשר לעשות לילה בשבת\חג..וככה להיות נוכחת בארוחות חג ושבת.

בנוסף הרבה אמהות טריות מנצלות את האפשרות של לילות...האב ישן עם התינוק בלילה והאמא איתו ישנה בבוקר..חוסך בייביסיטר ומטפלת...

ומשמרת לילה לא אהודה במיוחד ולכן אמהות טריות מנצלות אותה.

בנוסף, אפשר לעבוד חצי משרה גם בבי"ח.

אגב לניאדו ושע"צ הם המוסדות במדינה שהכי הרבה עובדים רשומים בפועל יותר מאשר באמת עובדים...למה? מלא אחיות בחופשת לידה ושמירות הריון כלומר יש מוסדות שתומכים בילודה אצל העובדות...[לפחות לא מתנגדים/לא מקבלים-שזה מותר אגב תחת תירוץ אחר....יש הרבה מקומות שלא מקבלים דתיות בגיל הפוריות תחת תירוץ אחר..]

לפותחת השרשור, השנים הראשונות הכי קשות ואני כן ממליצה לעבוד בבי"ח בפנימיות, כירורגיות וכו'...שם מקבלים הכי הרבה ידע שקשה להשלים בגיל מבוגר..אח"כ אולי כן לעבור למקומות קלים יותר.

מקצוע הסיעוד הוא מדהים וגם מאפשר שינוי... וחידוש בגלל השפע העצום בו.

בהצלחה

אחרי שמביאים חיים לעולם צריך גם לשמור עליהם וכן אנחנו צריכים גם רופאים, אחיות, , עו"ס, אנשי צבא קבע וכו'... למרות שלא תמיד השעות נוחות למשפחה, זוהי הקרבה!!!

שמעתי סיפור על זוג שבא לרב לאחר שיצאו מהתיכון והבחור רצה להשאר בקבע. הבחורה באה לרב ואמרה לו שהיא לא יודעת מה לעשות והרב אמר לה: "מי את רוצה שישמור בשבילינו, התאילנדים?!?"

כנ"ל גם לגבי אחיות. מאד יכול להיות שלך לא מתאים אישה אחות  אבל יש כאלה שכן והמשפחה שלהן רואה את זה בתור שליחות זה קשה אבל יש נשים שזה השליחות שלהן. אם נרתיע נשם להיות אחיות אז לא יהיו לנו אחיות שזה פיקוח נפש.....

אם לעשות שנה שניה או ישר להתחיל ללמוד... 

בסוף אני כנראה עושה שנה שניה, בין השאר כי אני לא יודעת מה אני רוצה ללמוד... אבל מאוד מעסיקה אותי השאלה של החתונה באמצע לימודים...

אני מכיר אינספור זוגות שאחד מהם לומד והשני תומך (בכל מיני דרכים)

הכי חשוב - לא להלחץ (ככה סבתא תמיד אמרה...).

כלומר, הבחורים הטובים לא יתפסו לך, ומצד שני את תצליחי ללמוד נורמאלי אם תתחתני קודם - לא תפסידי שום דבר אם תעשי מה שנוח לך.

אנחנו לא מנהלים את החיים עפ"י מוסכמות חברתיות, לכל צד - גם לצד של חתונה מוקדמת וגם לצד של חתונה מאוחרת.

אני, אישית, הייתי אומר לא להתחיל לצאת לפני שנה שנייה של לימודים. אבל זה אני, זה מה שאני חושב שנכון.

ויש אנשים שזה לא מעניין אותם, הם יצאו כשהם מרגישים מוכנים לחתונה בלי לחשוב על הצד הכלכלי.

אני מכיר כמה זוגות שהאישה היא אחות - והם חיים מצויין (לפחות ככה זה נראה מבחוץ...).

הקב"ה יתכנן לך...

אני תכננתי להתחתן מוקדם.....

לפני סוף שנה שניה,

התחתנתי בסוף שנה ד'..

איזה מן רעיון מוזר!

כאילו שבנאדם יודע מה יהיה איתו מחר בבוקר?!

אפילו לא בעוד דקה!

אני מסכימה שצריך לחשוב על העתיד דהיינו לרכוש מקצוע ולעשות השתדלויות בנושא חתונה אבל לתכנן את החיים?!

יש אחד שמתכנן לנו את החיים- הקב"ה!

בקשר להשתדלויות אני חושבת שצריך לעשות חושבים אם מתאים לך לעבוד במקצוע הזה.

אם תעמדי בלחצים שלו גם במצבי לחץ מבחינה אישית (בהתחלה דייטים ואח"כ חתונה ואח"כ ילדים בעזרת ה'.

אם נראה לך שלמרות הלחץ את מסוגלת לא להתפרק אז תלמדי את זה ואם את חושבת שהלחץ של המקצוע גדול עליך אז תוותרי על המקצוע לטובת איכות חיים בריאה ותבחרי מקצוע אחר.

ב"הצלחה

= = = = = = = = = = = = = = =

מנסיון חיי הקצרצרים עד כה,

אני אשכרה מרגישה טיפשה לתכנן דברים, בלדמיין מה יהיה.

אפילו מה יהיה איתי בחודש הבא.

כ"כ הרבה דברים משתנים, והכל כזה לא צפוי.

לעיתים אני ממש יכולה לשמוע את "צחוקו" של רבש"ע עלי ועל תוכניותיי. (כאילו! כן?)

כ"כ הרבה דברים יוצאים משליטתי, ואני כ"כ קטנה ולא יודעת כלום, לא מה טוב לי ולא מה יהיה...

= = = = = = = = = = = = = = =

ואחרי הרצאת ההתבטלות שלי : :

לגבי "לתכנן" דברים:

עדין, לחשוב הלאה, לחפש כיוון, כן לחשוב מה אני רוצה להמשך- חובה.

כי בכ"ז יש לנו בחירה חופשית.

ה' מכוון ואתנו ימינה, שמאלה, לפעמים עושה לנו קיצורי דרך (ואז אנחנו נותרים המומים, וואו, מה קרה לנו? איך "נחת" עלינו העסק הזה?! דמיינתי כ"כ אחרת!)

אבל א"א לרחף, לחלום, לחיות באויר.

תחשבי מה יותר חשוב לך, לכך את מסוגלת, ואפילו חייבת.

נגיד שבחרת ללכת על קריירה משגשגת לפני חתונה?

מתאים לך? סבבה, לכי על זה.

ואם לה' יש תוכניות אחרות בשבילך- אל דאגה, הוא יצחק עליך, ויפגיש בינך לבין בעלך המיועד לך. סמכי עליו שהוא יעשה את זה בדרך הטובה ביותר!

זה לא אמור להתנגש.

ולגבי חברותייך והלחץ שלהן,

לא הייתי קוראת לזה לחץ, אלא דרך ואמונה בה. אבל לא חשוב כרגע.

א-ת, מה את רוצה?

מרגיש לך כרגע שאת לא בשלה לחתונה?

אז תמשיכי בדרכך, אך אל תאבדי את הצפון.

תחתרי לקראת, תסללי לך דרך.

תתחילי את החיים, אבל בלי לרחף.

לא לבזבז זמן, אלא לכבוש את היעד הבא.

ולגבי לימודי אחיות,

אם בא לך, אני אכיר לך כאן מישהי מצוינת שלומדת את זה.

תוכלי לדבר איתה.

ואחרי ה-4 שנים הקשות של הלימודים, מה את חושבת? שהעבודה קלה?! גם אז לא יהיה "נוח להתחתן".

אני בכלל בכלל לא בעד לדחות חתונה עד לאחר הלימודים. תמיד יהיו לנו סיבות לדחות חתונה, אם מחפשים מועד נוח ונטול דאגות.

נתחתן רק בפנסיה, וגם זה לא בטוח.

עם כוח רצון, התחשבות ועזרה הדדית בין בני הזוג- הכל יסתדר, אי"ה.

ואל דאגה,

את לא מפסידה את הבחורים הטובים.

יש רק בחור אחד טוב עבורך- בעלך האחד והיחיד.

וכל עוד לא תחלמי (לא בלחץ!!!) אלא תהיי בפוקוס וקשובה לעצמך,

את לא תפספסי אותו.

בהצלחה!

הקשישות בנות ה24?!?!

וגם גיל 24 זה צעיר

זה תלוי בכ"כ הרבה גורמים,

ויש כאן בפורום אנשים משלל גווני הקשת הדתית,

כל אחד בא ממקום אחר,

עם השקפה שונה על העניין,

יש כאן גם קשת גילאים רחבה,

וכל אחד חושב אחרת על עניין הגיל.

חבל להעלות את זה כל פעם,

כי אין טעם בדיון הזה.

כל אחד שיתחתן מתי שנראה לו (ולרבש"ע)

ונשאר במסגרת נושא השרשור בבקשה.

רק שלא תבאס כאן כאלה שיותר גדולות מ22 ומרגישות צעירות (אך מצד שני הם רוצות להתחתן ולכן זה כן יכול לבאס אותן...)

הכותבת סטודנטית לאחיות שאינמצב שזה מה שיעכב לה את החתונה. המשך באישי אם תרצי..

כל טוב סלה

זה חידד אצלי כמה נקודות חשובות.
אני רוצה להבהיר- 
אני ממש לא "מתכננת" וחושבת שאם אגיד שבשנה שנייה של לימודים אתחתן, אז זה מה שיקרה..
השאלה שלי הייתה האם זה נכון להתחיל "לצאת", ולהכיר..והאם יש עניין ללכת לפי לימודים אקדמאים.

בקשר ללימודי אחיות, אני מודעת לקשיים, ואני יודעת שאני אפילו לא יכולה להתחיל להבין בשלב הזה כמה הקשיים גדולים, אבל אני מאמינה שהמקצוע הזה מתאים לי, מבחינה אישית וגם מבחינה אידאולוגית אני מאמינה שזה מה שאני רוצה לעשות.
כמות האחים/ האחיות הערביים שיש היום, היא גדולה מאד... לכן, לדעתי, חשוב מאד ללכת וללמוד את המקצוע הזה, במיוחד בחורות יהודיות. ולא בגלל עניין הגזע, אלא מכיוון שאני בתור אישה, יהודייה אעדיף שאחות או אח יהודי יטפלו בי.. ארגיש יותר ביטחון ככה מאשר שבני דודינו האהובים יעשו זאת.
אז עם כל הקושי, אני מאינה שאני מוכנה לזה.
אבל שוב, תודה על כל התשובות..!
שבוע של טוב

הרבה פעמים ששומעים מה אני עושה, אומרים לי "אה, דוסית.."

 לתכנן את החתונה לפי הלימודים....

א. מי יודע מתי באמת תתחתני?

פשוט תעשי כל מה שאת יכולה עכשיו וזהו... אבל תפגשי וזה..

מי הבטיח לך שזה יקרה מתי שתתחילי לצאת?

אבל בכל מקרה אני מקווה בשבילך שתמצאי מהר ולא תצטרכי לעבור שנים של סבל

ב. כל אחת לוקחת את זה בצורה אחרת- לימודים ומשפחה

אז יכול להיות שלחברות שלך קשה ולך יהיה קל וסבבה...

זה ממש אינדיבדואלי.

חוץ מזה שאני מכירה הרבה בנות שהתחילו ללמוד אחיות אחרי שהן התחתנו

ויש לי חברה שלמדה אחיות עם בת קטנה ותוך כדי הריון וזה גם אחרי שהיה לה כבר תואר אחד ביד..

וזה לא היה נראה יותר מורכב מכל דבר אחר בעולם...

בהצלחה!

כזה יושב מתחנן.. רוצה לעשות את הצבא בהסדר כמה שיותר מוקדם בשביל שתוכל להתחתן בגיל נורמאלי ולהתחיל ללמוד וכו'...

עד שאתה מגלה שכל זה חרטא.

חברים שלי ישבו ולמדו עד דלא ידע שנים רבות בלי צבא על הראש, התחתנו בלי שום תכנון מוקדם עשו צבא חרטא ועכשיו לומדים לתואר אקדמי עם 2 ילדים ומאושרים מאוד...

אין מה לתכנן, החיים זורמים מהצד והקב"ה מתכנן לך אותם הכי טוב שיש.

תשתדלי בעיקר להנות מהם.

<מודה!לא קראתי את שאר התגובות מעליי בשרשור...!>

זה שאת מתחילה לצאת לא אומר שבהכרח תמצאי מהר ותתחתני עם הבנאדם הראשון שתצאי..צר לי..

החיים מורכבים מהרבה תהליכים ובתוך כך גם עניין השידוכים..

לכן הורגע אותי לשמוע שאנשים "מתכננים" את החיים שלהם.

 הפסימיים יותר עוד יאמרו בצורה חריפה יותר "האדם מתכנן והקב"ה יושב למעלה וצוחק..".

אז לא! אני לא פסימית ב"ה! ממש לא! אבל באמת רואה כמה הדבר הזה מניסיוני הוא מורכב ולא פשוט. בד"כ צריך לעבור משהו לפני. וגם זה לוקח זמן.

אז אני אומרת אם את מרגישה מכנה לצאת- צאי! בלי לחשוב על מה יהיה הלאה ואם חתונה השנה מתאימה לך או לא. בעיניי זה פחות אמור להפריע. כי כמו תמיד צריך המון תפילות, המון...

מאחלת לך שתמצאי את זיווגך בקלות בומהירות וה' יאיר את עינייך איך ניתן לשלב לימודים וחיי נישואים בצורה הכי מוצלחות, בונה וטובה שיש!

ולקבוע לעצמנו מטרות ולוחות זמנים.

עלינו לתכנן איך להגשים את השאיפות, הרצונות והצרכים שלנו ושל בני משפחתנו.

שאלת הצלחת התכנון היא שאלה נפרדת, בהחלט יתכן שנכשל או שלא נצליח ושהאירועים יובילו אותנו למקומות אחרים מכפי שהיה בתכניתנו.

כל זה ל אאומר שעלינו להתנהג כעלה נידף שהרוח סוחפת אותו לכל מקום.

אם אנחנו רוצים גם ללמוד וגם להתחתן אנחנו צריכים לחשוב על כל המשמעויות של זה ולתכנן איך לעשות זאת בצורה הטובה והיעילה ביותר.

בתור מילדת ואחת שסגרה יובל במקצוע כשצעירים לא חושבים על ההקרבה המשפחתית העצומה שבמקצוע עם כל השליחות הגדולה שבתות חגים ליל הסדר רה וכו

תוכלי לפרט קצת יותר?
והאם במבט לאחור את מצטערת שבחרת במקצוע זה?

בהחלט חשוב תמונה מושקעת שמציגה אותנו בטוב, וגם אני מביא כזאת.

אבל חייב גם שתהיה משקפת ומציאותית.. לא פילטרים ומשחקים עם זוויות וכאלה.

זה עלול לגרום הרבה תסכול מדייטים ראשונים מביכים בו סתם מחכים לברוח ברגע שמנומס מספיק. (לא שזה מעלה גדולה לגבר כזה, אבל כך עובד העולם)

הצד השני מצפה לרחל כמו בתמונה ואז מגיעה לאה..

שידכתי לחבר של בעלי מישי ובפגישה הגיעה מישהי מאוד מאוד מלאה

ממש לא ראו את זה בתמונה שהעבירה

החבר הזה נסע שעה נסיעה כדי להפגש איתה ובסוף זה היה ברור שהפגישה הלכה לפח כי זה נפל כבר על זה

הוא כמובן כיבד ונשאר עד סוף הפגישה

אבל חייב להעביר תמונה תואמת מציאות..חבל על שניכם

או יפסיקו לבקש תמונות אז דבריי יהיו מיותרים.

עד אז אני גאה להגיד לבנות- דאגו לאינטרסים שלכן,שיהיו לכן הצעות.

(אני לא שדכנית.אני מדברת כחברה שמנסה לעזור)

גברים. לא ככה האידיאל להתחתן.

אני לא אומר מה לעשות מבחינה פרקטית.

אני אומרת תחזרו לעולם הישן והטוב שלא מבקשים תמונות

הלואי

המציאות כבר נסעה משם

כל הקטע הזה של תמונות יכול להיות מורכב ומסובך.

לא כולם מרגישים שיש להם בכלל תמונה וואו.

לא כולם רוצים בכלל לשתף תמונה שלהם.

בכנות, את חושבת שיש מישהי שמשתפת תמונה ואומרת - הנה אני ביודעין ומתוך כוונה ברורה משתפת תמונה מכוערת שלי?

האם נראה לך שמי שבוחרת תמונה, אומרת לא אכפת לי מהתמונה, זאת פשוט התמונה האחרונה שלי?

האם נכון לשתף דווקא תמונה מאירוע, או אולי יש שיקולים אחרים שבעקבותיהם בוחרים דווקא תמונה מחיי היום יום?

האם את, כשדכנית, מסוגלת לכבד בחירה כזאת?

מחפש תמונה עדכנית יחסית ושולח. אין לי כח לכל ההתעסקות הזו.

ובאמת שהגיע הזמן להפסיק עם כל מחול השדים סביב התמונות. 

אני לא שדכנית אלא חברה שמנסה לעזור לחברות שלה ולא התחתנתי צעירה בכלל וגם אני שנאתי כל כך את זה

אבל

כש'עברתי צד' והתחלתי לשדך פשוט הזדעזעתי מכמה בנים פוסלים על תמונה. בחורות שהן זכיה בלוטו פשוט נפסלות בחור אחר בחור והן לא יודעות את זה כי זה עוד לא הגיע לשלב שאני מציעה להן והן מתייבשות תקופות

ונשרף לי הלב

אז אני כותבת כאן כדי שיגיע לכמה שיותר בנות מהממות- תעשו הכל כדי לצאת הכי טוב שלכן!!

ומי שכתב פה שקר החן- בא לי להגיד אנחנו פועלים בתוך הכללים של העולם הזה שיש בו גם מקום לשקר החן.

ואין לי דעה מגובשת בנושא

אבל פעם אחת ביקשו סתם עוד תמונה יותר טובה וזה עצבן אותי אז חברה שלי צילמה אותי מחזיקה דף שמסתיר את הפנים וכתוב עליו

"והיו עיניך רואות את מוריך (ישעיהו ל, כ)"

יש לי חברות הרבה מעל היופי הממוצע

דווקא שהן שולחות תמונות מאירועים/ צילום מקצועי לגברים יש תחושה של איום

לעומת זאת שהן מחייכות למצלמה בסלפי חמודי או שמצלמים אותן שותות קפה בבוקר או בטבע מתי שרואים את היופי הטבעי זה הכי כובש

בהנחה והן נראות טוב בלי איפור

. בלי אודם בלי תסרוקות בלי שטויות ..הכי פשוט

הכי אומרים כן..

ותתפלאו לנשים יפות הרבה יותר מאתגר למצוא

הרבה פעמים הצעתי לגברים והן דווקא פסלו על שטויות כמו על מקום וכו' .. ( וזה היה נראה לי קטנוני אבל לא התערבתי ) ובדיעבד הם ספרו לי שלא היה להם אומץ להגיד להצעה כזו טובה ( כי גם הפרטים שלהן טובים) כן.

אז גברים אומרים הרבה יותר מהר כן להצעה לבחורה שנראת ממוצעת - חמודה  מאשר בחורה יפיפיה .

זה לא שהם לא רוצים אותה .. הם מרגישים איום או בדייט מקטלגים אותה כסנובית

לא יודעת אם שמעת אבל תשאלי חברה שלך הכי יפה שאת מכירה תשאלי אותה מה קורה אצלה בדייטים

ותבני ששם זה הכי כואב

כל גבר רוצה אשה יפה

מה יש לו להיות מאוים, הוא לא עוד אישה שיכולה לקנא ולהרגיש מאוימת

לא משנה מארוע או לא

מה שיותר טוב מוכיח את עצמו.

לגבי מה שכתבת אחר כך אני לא מכירה את זה

מי שנראת טוב וזה יכול לתרום לה להתקדם.... למה לא.

רק חשוב שזו תהיה תמונה משקפת.. לפעמיים יוצאות תמונות ממש טובות שלא תואמות למציאות.

שלא צריך לחשוב שהיא משקפת את הכל...

אם הייתי יוצאת רק עם מי שיש לו תמונה יפה כנראה הייתי יוצאת עם בן אדם אחד לשנה

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!