כל אחת וסדר העדיפויות שנכון לה.

יש כאלו שמחליטות שהן מתכננות לפי החתונה (כאילו שיש להן שליטה על זה..)

יש כאלו שרוצות קודם לקחת ת'זמן ולעשות דברים שלא בטוח שיוכלו אח"כ.

יש כאלו שקודם רוצות ביטחון כלכלי עצמאי.

יש כאלו שחולמות על משפחה ברוכת ילדים.

יש כאלו שמתכננות לפי הדרך שבה הן הכי הרבה יממשו את עצמן.

יש שחולמות על קרירה

יש שחולמות על לימודים לתארים מתקדמים.

ואם תשאלו אותי- הכל לגיטימי. כל אחת איפה שצריכים אותה ואיפה שהיא תתרום הכי הרבה לעמ"י. לא רק בתור אמא. אלא בתור בנ"א

אישיות בפני עצמה.

ויש אפשרות לשלב. אני מכירה לא מעט שהן אמהות לתפארת למשפחות ברוכות וגם פיתחו קרירה מדהימה ותורמות לעולם. 

*נכתב בלשון נקבה, אבל נכון גם לבנים..

בעזהי"ת.

לתכנן ולפעול בשכל ישר- בוודאי!

לא למרוח סתם את הזמן, חבל על כל שנה שעוברת לחינם.. [ולא רק במישור באישי, גם במישור הכלכלי והמקצועי.]

הכי חשוב זה כנות עצמית.

וואי המוח שלי מת. אם תרצי עוד מיקודים וכאלה- תגידי, ואני אכתוב כשאהיה צלולה.

[ולא. אני לא על אלכוהול..]

מתוך הכרות טובה עם המקצוע ובעלי המקצוע - המשפחה בפועל נשארת בלי אימא כאשר היא במשמרת.

זה יכול לקרות גם בשבתות ובחגים

בתור בחור, אחשוב פעמיים לפני לצאת עם מישהי שמתכוונת לעבוד כאחותת בבית חולים

(אמנם אפשר לעבוד כאחות במקומות אחרים ללא משמרות)

שאלתי הרבה נשים..
א'- אני לא בהכרח חייבת להיות במשמרות, בית חולים, למרות שבשנים הראשונות בטח אהיה..
ב'- יש לי חברה שהם עשרה ילדים בשמפחה, אמא שלהם אחות\ מיילדת והיא עושה משמרות והם דווקא חיים די טוב.. רואים אמא בבית, מרגישים אותה בהחלט.
ג'- אם יש לך דוגמאות או אם תוכל לחזק את הטענות שלך איכשהו אני ממש אשמח לדעת, תמיד טוב לברר עוד..

באמת יש אחוז רווקות וגרושות עצום בסיעוד!

בעיקר בפנימיות לדעתי אבל לא רק....קשור ללחצים, להרבה שעות מחוץ לבית וכו'...

מרצה היה צוחק עלינו בזמנו שכדאי שנתחתן עכשיו...אחרת נשאר רווקות.

והכי מצחיקות הרווקות שחורשות משמרות כי אח"כ לא יהיה מתי...אבל ככה הן לא מצליחות למצוא זמן להכיר חתן.

אך יחד עם זאת אפשרי להתחתן...כנראה עניין של רצון.

בנוגע למה שאתה כתבת זה לא ממש נכון,

זה לא כל שבת כל חג ויש הסעות ע"י גוי מעבר לזה ניתן לגור קרוב לבי"ח ובתכל"ס אפשר לעשות לילה בשבת\חג..וככה להיות נוכחת בארוחות חג ושבת.

בנוסף הרבה אמהות טריות מנצלות את האפשרות של לילות...האב ישן עם התינוק בלילה והאמא איתו ישנה בבוקר..חוסך בייביסיטר ומטפלת...

ומשמרת לילה לא אהודה במיוחד ולכן אמהות טריות מנצלות אותה.

בנוסף, אפשר לעבוד חצי משרה גם בבי"ח.

אגב לניאדו ושע"צ הם המוסדות במדינה שהכי הרבה עובדים רשומים בפועל יותר מאשר באמת עובדים...למה? מלא אחיות בחופשת לידה ושמירות הריון כלומר יש מוסדות שתומכים בילודה אצל העובדות...[לפחות לא מתנגדים/לא מקבלים-שזה מותר אגב תחת תירוץ אחר....יש הרבה מקומות שלא מקבלים דתיות בגיל הפוריות תחת תירוץ אחר..]

לפותחת השרשור, השנים הראשונות הכי קשות ואני כן ממליצה לעבוד בבי"ח בפנימיות, כירורגיות וכו'...שם מקבלים הכי הרבה ידע שקשה להשלים בגיל מבוגר..אח"כ אולי כן לעבור למקומות קלים יותר.

מקצוע הסיעוד הוא מדהים וגם מאפשר שינוי... וחידוש בגלל השפע העצום בו.

בהצלחה

אחרי שמביאים חיים לעולם צריך גם לשמור עליהם וכן אנחנו צריכים גם רופאים, אחיות, , עו"ס, אנשי צבא קבע וכו'... למרות שלא תמיד השעות נוחות למשפחה, זוהי הקרבה!!!

שמעתי סיפור על זוג שבא לרב לאחר שיצאו מהתיכון והבחור רצה להשאר בקבע. הבחורה באה לרב ואמרה לו שהיא לא יודעת מה לעשות והרב אמר לה: "מי את רוצה שישמור בשבילינו, התאילנדים?!?"

כנ"ל גם לגבי אחיות. מאד יכול להיות שלך לא מתאים אישה אחות  אבל יש כאלה שכן והמשפחה שלהן רואה את זה בתור שליחות זה קשה אבל יש נשים שזה השליחות שלהן. אם נרתיע נשם להיות אחיות אז לא יהיו לנו אחיות שזה פיקוח נפש.....

אם לעשות שנה שניה או ישר להתחיל ללמוד... 

בסוף אני כנראה עושה שנה שניה, בין השאר כי אני לא יודעת מה אני רוצה ללמוד... אבל מאוד מעסיקה אותי השאלה של החתונה באמצע לימודים...

אני מכיר אינספור זוגות שאחד מהם לומד והשני תומך (בכל מיני דרכים)

הכי חשוב - לא להלחץ (ככה סבתא תמיד אמרה...).

כלומר, הבחורים הטובים לא יתפסו לך, ומצד שני את תצליחי ללמוד נורמאלי אם תתחתני קודם - לא תפסידי שום דבר אם תעשי מה שנוח לך.

אנחנו לא מנהלים את החיים עפ"י מוסכמות חברתיות, לכל צד - גם לצד של חתונה מוקדמת וגם לצד של חתונה מאוחרת.

אני, אישית, הייתי אומר לא להתחיל לצאת לפני שנה שנייה של לימודים. אבל זה אני, זה מה שאני חושב שנכון.

ויש אנשים שזה לא מעניין אותם, הם יצאו כשהם מרגישים מוכנים לחתונה בלי לחשוב על הצד הכלכלי.

אני מכיר כמה זוגות שהאישה היא אחות - והם חיים מצויין (לפחות ככה זה נראה מבחוץ...).

הקב"ה יתכנן לך...

אני תכננתי להתחתן מוקדם.....

לפני סוף שנה שניה,

התחתנתי בסוף שנה ד'..

איזה מן רעיון מוזר!

כאילו שבנאדם יודע מה יהיה איתו מחר בבוקר?!

אפילו לא בעוד דקה!

אני מסכימה שצריך לחשוב על העתיד דהיינו לרכוש מקצוע ולעשות השתדלויות בנושא חתונה אבל לתכנן את החיים?!

יש אחד שמתכנן לנו את החיים- הקב"ה!

בקשר להשתדלויות אני חושבת שצריך לעשות חושבים אם מתאים לך לעבוד במקצוע הזה.

אם תעמדי בלחצים שלו גם במצבי לחץ מבחינה אישית (בהתחלה דייטים ואח"כ חתונה ואח"כ ילדים בעזרת ה'.

אם נראה לך שלמרות הלחץ את מסוגלת לא להתפרק אז תלמדי את זה ואם את חושבת שהלחץ של המקצוע גדול עליך אז תוותרי על המקצוע לטובת איכות חיים בריאה ותבחרי מקצוע אחר.

ב"הצלחה

= = = = = = = = = = = = = = =

מנסיון חיי הקצרצרים עד כה,

אני אשכרה מרגישה טיפשה לתכנן דברים, בלדמיין מה יהיה.

אפילו מה יהיה איתי בחודש הבא.

כ"כ הרבה דברים משתנים, והכל כזה לא צפוי.

לעיתים אני ממש יכולה לשמוע את "צחוקו" של רבש"ע עלי ועל תוכניותיי. (כאילו! כן?)

כ"כ הרבה דברים יוצאים משליטתי, ואני כ"כ קטנה ולא יודעת כלום, לא מה טוב לי ולא מה יהיה...

= = = = = = = = = = = = = = =

ואחרי הרצאת ההתבטלות שלי : :

לגבי "לתכנן" דברים:

עדין, לחשוב הלאה, לחפש כיוון, כן לחשוב מה אני רוצה להמשך- חובה.

כי בכ"ז יש לנו בחירה חופשית.

ה' מכוון ואתנו ימינה, שמאלה, לפעמים עושה לנו קיצורי דרך (ואז אנחנו נותרים המומים, וואו, מה קרה לנו? איך "נחת" עלינו העסק הזה?! דמיינתי כ"כ אחרת!)

אבל א"א לרחף, לחלום, לחיות באויר.

תחשבי מה יותר חשוב לך, לכך את מסוגלת, ואפילו חייבת.

נגיד שבחרת ללכת על קריירה משגשגת לפני חתונה?

מתאים לך? סבבה, לכי על זה.

ואם לה' יש תוכניות אחרות בשבילך- אל דאגה, הוא יצחק עליך, ויפגיש בינך לבין בעלך המיועד לך. סמכי עליו שהוא יעשה את זה בדרך הטובה ביותר!

זה לא אמור להתנגש.

ולגבי חברותייך והלחץ שלהן,

לא הייתי קוראת לזה לחץ, אלא דרך ואמונה בה. אבל לא חשוב כרגע.

א-ת, מה את רוצה?

מרגיש לך כרגע שאת לא בשלה לחתונה?

אז תמשיכי בדרכך, אך אל תאבדי את הצפון.

תחתרי לקראת, תסללי לך דרך.

תתחילי את החיים, אבל בלי לרחף.

לא לבזבז זמן, אלא לכבוש את היעד הבא.

ולגבי לימודי אחיות,

אם בא לך, אני אכיר לך כאן מישהי מצוינת שלומדת את זה.

תוכלי לדבר איתה.

ואחרי ה-4 שנים הקשות של הלימודים, מה את חושבת? שהעבודה קלה?! גם אז לא יהיה "נוח להתחתן".

אני בכלל בכלל לא בעד לדחות חתונה עד לאחר הלימודים. תמיד יהיו לנו סיבות לדחות חתונה, אם מחפשים מועד נוח ונטול דאגות.

נתחתן רק בפנסיה, וגם זה לא בטוח.

עם כוח רצון, התחשבות ועזרה הדדית בין בני הזוג- הכל יסתדר, אי"ה.

ואל דאגה,

את לא מפסידה את הבחורים הטובים.

יש רק בחור אחד טוב עבורך- בעלך האחד והיחיד.

וכל עוד לא תחלמי (לא בלחץ!!!) אלא תהיי בפוקוס וקשובה לעצמך,

את לא תפספסי אותו.

בהצלחה!

הקשישות בנות ה24?!?!

וגם גיל 24 זה צעיר

זה תלוי בכ"כ הרבה גורמים,

ויש כאן בפורום אנשים משלל גווני הקשת הדתית,

כל אחד בא ממקום אחר,

עם השקפה שונה על העניין,

יש כאן גם קשת גילאים רחבה,

וכל אחד חושב אחרת על עניין הגיל.

חבל להעלות את זה כל פעם,

כי אין טעם בדיון הזה.

כל אחד שיתחתן מתי שנראה לו (ולרבש"ע)

ונשאר במסגרת נושא השרשור בבקשה.

רק שלא תבאס כאן כאלה שיותר גדולות מ22 ומרגישות צעירות (אך מצד שני הם רוצות להתחתן ולכן זה כן יכול לבאס אותן...)

הכותבת סטודנטית לאחיות שאינמצב שזה מה שיעכב לה את החתונה. המשך באישי אם תרצי..

כל טוב סלה

זה חידד אצלי כמה נקודות חשובות.
אני רוצה להבהיר- 
אני ממש לא "מתכננת" וחושבת שאם אגיד שבשנה שנייה של לימודים אתחתן, אז זה מה שיקרה..
השאלה שלי הייתה האם זה נכון להתחיל "לצאת", ולהכיר..והאם יש עניין ללכת לפי לימודים אקדמאים.

בקשר ללימודי אחיות, אני מודעת לקשיים, ואני יודעת שאני אפילו לא יכולה להתחיל להבין בשלב הזה כמה הקשיים גדולים, אבל אני מאמינה שהמקצוע הזה מתאים לי, מבחינה אישית וגם מבחינה אידאולוגית אני מאמינה שזה מה שאני רוצה לעשות.
כמות האחים/ האחיות הערביים שיש היום, היא גדולה מאד... לכן, לדעתי, חשוב מאד ללכת וללמוד את המקצוע הזה, במיוחד בחורות יהודיות. ולא בגלל עניין הגזע, אלא מכיוון שאני בתור אישה, יהודייה אעדיף שאחות או אח יהודי יטפלו בי.. ארגיש יותר ביטחון ככה מאשר שבני דודינו האהובים יעשו זאת.
אז עם כל הקושי, אני מאינה שאני מוכנה לזה.
אבל שוב, תודה על כל התשובות..!
שבוע של טוב

הרבה פעמים ששומעים מה אני עושה, אומרים לי "אה, דוסית.."

 לתכנן את החתונה לפי הלימודים....

א. מי יודע מתי באמת תתחתני?

פשוט תעשי כל מה שאת יכולה עכשיו וזהו... אבל תפגשי וזה..

מי הבטיח לך שזה יקרה מתי שתתחילי לצאת?

אבל בכל מקרה אני מקווה בשבילך שתמצאי מהר ולא תצטרכי לעבור שנים של סבל

ב. כל אחת לוקחת את זה בצורה אחרת- לימודים ומשפחה

אז יכול להיות שלחברות שלך קשה ולך יהיה קל וסבבה...

זה ממש אינדיבדואלי.

חוץ מזה שאני מכירה הרבה בנות שהתחילו ללמוד אחיות אחרי שהן התחתנו

ויש לי חברה שלמדה אחיות עם בת קטנה ותוך כדי הריון וזה גם אחרי שהיה לה כבר תואר אחד ביד..

וזה לא היה נראה יותר מורכב מכל דבר אחר בעולם...

בהצלחה!

כזה יושב מתחנן.. רוצה לעשות את הצבא בהסדר כמה שיותר מוקדם בשביל שתוכל להתחתן בגיל נורמאלי ולהתחיל ללמוד וכו'...

עד שאתה מגלה שכל זה חרטא.

חברים שלי ישבו ולמדו עד דלא ידע שנים רבות בלי צבא על הראש, התחתנו בלי שום תכנון מוקדם עשו צבא חרטא ועכשיו לומדים לתואר אקדמי עם 2 ילדים ומאושרים מאוד...

אין מה לתכנן, החיים זורמים מהצד והקב"ה מתכנן לך אותם הכי טוב שיש.

תשתדלי בעיקר להנות מהם.

<מודה!לא קראתי את שאר התגובות מעליי בשרשור...!>

זה שאת מתחילה לצאת לא אומר שבהכרח תמצאי מהר ותתחתני עם הבנאדם הראשון שתצאי..צר לי..

החיים מורכבים מהרבה תהליכים ובתוך כך גם עניין השידוכים..

לכן הורגע אותי לשמוע שאנשים "מתכננים" את החיים שלהם.

 הפסימיים יותר עוד יאמרו בצורה חריפה יותר "האדם מתכנן והקב"ה יושב למעלה וצוחק..".

אז לא! אני לא פסימית ב"ה! ממש לא! אבל באמת רואה כמה הדבר הזה מניסיוני הוא מורכב ולא פשוט. בד"כ צריך לעבור משהו לפני. וגם זה לוקח זמן.

אז אני אומרת אם את מרגישה מכנה לצאת- צאי! בלי לחשוב על מה יהיה הלאה ואם חתונה השנה מתאימה לך או לא. בעיניי זה פחות אמור להפריע. כי כמו תמיד צריך המון תפילות, המון...

מאחלת לך שתמצאי את זיווגך בקלות בומהירות וה' יאיר את עינייך איך ניתן לשלב לימודים וחיי נישואים בצורה הכי מוצלחות, בונה וטובה שיש!

ולקבוע לעצמנו מטרות ולוחות זמנים.

עלינו לתכנן איך להגשים את השאיפות, הרצונות והצרכים שלנו ושל בני משפחתנו.

שאלת הצלחת התכנון היא שאלה נפרדת, בהחלט יתכן שנכשל או שלא נצליח ושהאירועים יובילו אותנו למקומות אחרים מכפי שהיה בתכניתנו.

כל זה ל אאומר שעלינו להתנהג כעלה נידף שהרוח סוחפת אותו לכל מקום.

אם אנחנו רוצים גם ללמוד וגם להתחתן אנחנו צריכים לחשוב על כל המשמעויות של זה ולתכנן איך לעשות זאת בצורה הטובה והיעילה ביותר.

בתור מילדת ואחת שסגרה יובל במקצוע כשצעירים לא חושבים על ההקרבה המשפחתית העצומה שבמקצוע עם כל השליחות הגדולה שבתות חגים ליל הסדר רה וכו

תוכלי לפרט קצת יותר?
והאם במבט לאחור את מצטערת שבחרת במקצוע זה?

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.

או במקרה של השרשור הזה... מיאודויק.

הטיילת על חוף הים ממש נחמדה, אוויר טוב, רעש של גלים ויש כמה חנויות כשרות שאפשר להיכנס אם רוצים

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

אני מבינה את הבחורה, אבל זה לא הגון וראוי.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?