בס"ד
דבר תורה לפרשת כי תשא
מבוסס על "טל חרמון" של הרב שלמה אבינר שליט"א
רוב פרשתנו עוסקת בחטא העגל. אחרי עתים נשגבות וניסי ניסים כמו קריעת ים סוף ומתן תורה, העם חוטא בחטא העגל, כמו כלה שזנתה תחת חופתה, כפי שמפרשים חז"ל. חטא העגל הוא נורא ואיום, ואפילו בדורנו שרוב העם לא נכשל בעבודה זרה, יש לכל אחד חלק מהחטא הזה. מה בא חטא העגל ללמד אותנו?
האמת, זה לא מוסכם שעם ישראל עבד עבודה זרה ממש בחטא העגל. ריה"ל (כוזרי א’, צז) וגם האור החיים הקדוש טוענים שעם ישראל לא חטא בסיבה הראשונה – במציאות של הקב”ה, אלא באמצעי – בדרך להתקשר אליו. משה רבנו היה נביא הדור, דרך ההתקשרות בין הקב"ה לעם. אחרי שהם חשבו שהוא מת, הם חשו צורך ליצור אמצעי חדש בינם להקב"ה. הדבר דומה מאוד לחטא אדם הראשון: “כי יודע אלוקים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלוקים יודעי טוב ורע” (בראשית ג, ה) ומסביר הרמב”ם במורה נבוכים (א,א): “מעצמו לדעת טוב ורע” - הכוונה היא שהאדם עצמו קובע מה טוב ומה רע. המוסר האלוקי הופך להיות מוסר אנושי.
כשהאדם קובע מעצמו מה טוב ומה רע, אז הוא מתנתק מהמקור האלוקי. זאת בעצם הזוהמה הרוחנית של זוהמת הנחש. חז"ל דורשים במסכת שבת: “יום השישי – אם אתם מקבלים תורה יש לעולם קיום, ואם לאו, אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו.” (שבת פח.). מתן תורה הוא שלב נוסף של בריאת העולם, שלב שעליו עומדת כל האנושות, שעולם בלי תורה אינו שווה. במעמד הר סיני, תוקנה זוהמת הנחש: “ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן, עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני, לא פסקה זוהמתן” (שבת קמו.). כשקבלנו את התורה בהר סיני, הקשר עם הקב"ה תוקן, ושוב נהרס בחטא העגל, כשהאדם קבע איך לעבוד את ה’. (מורה נבוכים א, א). חטא העגל הוא חטא כללי – כמו חטא אדם הראשון – שכל אחד יש חלק בו. “ארבעה מתו בגלל עטיו של נחש” כפי שמובא במסכת שבת (נה
.
קורה שבקיום המצוות, האדם קובע מעצמו מה הוא עושה, ומה הוא לא עושה – מה מוצא חן בעיניו ומה לא, כמון בן אדם שבוחר את סעודתו בתפריט במסעדה. אבל התורה אינה כך. כל התורה, על המצוות באות ממקור אלוקי, וזה זה הטוב המוחלט. וגם אם יש דעה שאומרת שיש עניין לחקור בטעמי המצוות, יש לדעת שהטעם האלוקי לעולם לא נוכל לדעת מה הוא, כי אנחנו חיים במציאות של הסתרת פנים. מה שבטוח, זה שהקב"ה הוא המקור של הכל הוא הטוב המוחלט.
שבת שלום!
