חשבתי על זה שנכון, כשהולכים להתחתן, אז אתה רוצה בעל שלא היו לו 'נפילות', שלא נגע בבנות..
שאת תהי הראשונה שלו וכ'ו..(וכנ"ל גם בצד של הבנים.)
אז נניח נגיעה - זאת נפילה מאוד ברורה!
אבל אצלי, אני מרגישה שהנפילות הן בדיבור,
יעני אם יש בן שקרוב אלי (ולא משנה מאיפה ואיך אנחנו קשורים..)
אני יכולה לפרוק עליו ממש אם קשה לי, ואחרי שאני אנתק את הטלפון להרגיש שבא לי להקיא, שנפלתי.הרגשת חרטה.
שלא תבינו לא נכון, זה לא קורה הרבה, פעם בכמה חודשים. אבל כשזה קורה אני אומרת לעצמי - חבל,שמרי את השיחות האלו לבעלך!
את השיחות של הקשיים, של הדרכי התמודדות שלך, את האמונה שלך..
מה אומרות?
אגב, ההגדרה שלי לקרוב- מישהו מהמשפחה המורחבת, בן שמדבר איתי הרבה, בן שמכיר אותי טוב בדרכי התמודדות וכ'ו..
+
)