למה כדאי לחכות עוד להתגייס אפילו סוף שיעור א' או אולי מרץ שיעור ב' ורק אז להתחתן

להמשיך בערך כמו שהיה בשנה האחרונה, עוד קצת איפוק (בלי שאכיר את כל הפרטים, ובלי להתייחס לנושא קשר ממושך בגיל הצעיר יותר).

אבל נדמה לי שאם אתם בקשר אחרי שנה (!) שלמה שניתקתם קשר בכוונה ועכשיו אתם מוכנים לעוד חצי שנה של ניתוק - אתם לא באמת מתאימים.

משתי סיבות:

1 - מי שמחזיק קשר רחוק כ"כ הרבה זמן - כנראה לא באמת מעוניין בקשר ובבן אדם השני.

2 - אם אתם חושבים שאתם כן מתאימים, אין סיכוי שתעבירו את החצי שנה הזאת ללא מכשולים... אין אפטרופוס לעריות. 

אז סבבה, אולי אתה חושב שאתה חזק יותר מאחרים, אבל זה אומר שאתה בעצם... חולה. כמו שאמרתי קודם, אני לא רוצה להשבית שמחות והלוואי שתמצאו פתרון טוב, אבל לדעתי כל הקשר הזה לא טוב.

בהצלחה

זה מראה על בגרות והתאמה. ולא על אהבה שמבוססת רק על יצרים. הרבה מקום לאמונה שלכם, לעולם הערכי והפנימי ויכולת לנתב את עצמכם על פיו.

זה תכונה שחייבת להיות אצל זוג נשוי וביכולתה לתת חיות לקשר שהיא ממד נצחי.

בהלחה לכם

לחלוטין.

בדיוק ההיפך: מי שיש לו קשר שיש בו משהו בוגר ולא היסחפות ילדותית "הרגשית" בלבד, שנגמרת בערך כמו שהיא באה - הוא זה שיודע "לשמור מרחק" לזמן הגון כמו שצריך. וטוב עשו (כמובן, חבל להתחיל מראש "קשר" בגיל צעיר. זו שטות לכתחילה ולא ראוי כשנישואין זה עוד דבר רחוק - אבל "לאחר מעשה", דנים על מה שכבר התגלגל משמיים).

שמענו על כמה דברים כאלה, שאנשים התנתקו לזמן הגון - וחידשו עוד ביתר בריאות (ולפותח השירשור, אתה לא צריך "להתנצל" שחשבתם אחד על השני...  זה בסדר גמור, אתם עוד לא נשואים. לא צריך לבלבל מושגים..

ב. חס ושלום לומר, "אין סיכוי שתעבירו את  החצי שנה הזאת ללא מכשולים".. בזמן הגמרא, היו נותנים שנה להכין נישואים - אז מה, זה היה "סטנדרט" של "אין סיכוי"?... מאיפה זה בא?  ואם זה מה שיש בראש של אדם, אז נכון שהוא יכול לומר לאחרים שישימו לב, אבל בעיקר הוא צריך לעבוד על עצמו ועל איך הוא תופס בונים קשר לקראת נישואין - ולא "לתת מוסר" לאנשים שמתוך הבנת הערך, הם מקבלים תעצומות של הנהגה נורמלית ונכונה ביניהם.

אם משהו פה "חולה", במחילה, זו החשיבה הזו, שהקשר בנוי על אחוז גבוה של יצר, האמירה לאדם בעל בריאות איתנה שהוא "חולה".., והיכולת להביע דעה, בלי להכיר אישית אנשים ובלי להישאל על כך, ש"הקשר הזה לא טוב".

ועניות דעתי - אדרבה: האופן שאתם הולכים כעת - הוא הטוב. הוא זה שיתן לכם סיכוי להמשך. הוא מראה על הבגרות שבתפיסה לקראת מה הולכים. תמשיכו לשמור על איפוק. על מרחקים בין הפגישות. תבנו קשר של אישיות לאישיות, בנחת, בהתענינות, בנעימות, בקירבה מתונה, פנימית, בלי "להישרף" - ודווקא זה יהיה בסיס טוב לבנין טהור ועמוק מתוך הנישואין. בעז"ה.

בלי קשר לרוח ים.

לתת דוגמה מתקופת הגמרא זאת דמגוגיה. וזולה מאד.

זה כמו שתאמר שפעם חפרו בורות כדי לשתות. יאללה, בוא נצא לחפור.

להגיד לבן אדם להקפיא לתקופה נוספת את הקשר (אחרי שנה?!) - זה סוג של צביעות. אתה חושב שזה בריא?

אל תיתן עצות בלי שאתה יודע מנסיון מה נכון. וגם אז זה לא תמיד מתאים.

"אם משהו פה "חולה", במחילה, זו החשיבה הזו, שהקשר בנוי על אחוז גבוה של יצר, האמירה לאדם בעל בריאות איתנה שהוא "חולה" "   ---   מה???

?מה הקשר לכמה אחוז מהקקשר בנוי על היצר?! אתה מכחיש שחלק לפחות בנוי על היצר?? אולי אתה עשוי ממשהו אחר, אבל אנשים רגילים לא. וזה שאנשים אחרים כאן מתביישים להגיד את זה  - לא אומר שזה לא נכון!

יש לי עוד מה לכתוב, רק שאין לי כח. התגובה שלך הייתה ממש לא רצינית וכנראה גם לא מבוססת על יותר מדי ידע בתחום. 

רוח ים, בהצלחה

תגובה רצינית?...

א. האדם היה אדם גם בתקופת הגמרא. ואפשר להבין בקלות, שעיקר כוונתי היתה, שאין זה נכון לומר ש"עוד חצי שנה, אין סיכוי להעביר ללא מכשולים". זה עצמו יכול לגרום למכשולים - והאמירה הזו שלך, נאמרה מתוך מי שאמר אותה. אם כי יפה שאדם רוצה להזהיר, כפי שציינתי בהודעתי לעיל.  לקרוא לזה "דמגוגיה" - זה או אי הבנה, או בעצמו קצת "דמגוגיה"...

ומה פירוש "צביעות"? וכי האדם שאל אותך, אם להפסיק לגמרי את הקשר? הוא שאל איך הכי ראוי לנהוג בתקופה הזו, שהיא נתון הכרחי לדעתו. אז בוודאי שהכי נכון זה על "אש קטנה", כפי שהצעתי, לדעתי. אלא מה? מה יותר "בריא" בנתונים הללו?...  אין כל קשר ל"צביעות", כמובן..

ב. מי אומר לך שאני "לא יודע"?... הרי ניסיון יש גם לאנשים אחרים ממך. גם מיֶדע על ניסיון של אחרים.

ותמהני שלא קראת את עצתך (מעתיק-מדביק): "אל תיתן עצות בלי שאתה יודע מנסיון מה נכון. וגם אז זה לא תמיד מתאים"...  יפה כתבת. ופה יש מציאות של אדם, שמצליח לנהוג באיפוק ראוי, כבר תקופה ארוכה, ואתה - כנראה ללא ניסיון מוצלח כזה - מייעץ לו על סמך "ידיעה" שחייבים ליפול?..

ג. לא אמרתי שאין "חלק מסוים" של יצר.  אבל אם אתה מעז לומר לבן-אדם, שבתום לב מבקש פה עצה למצב נתון, שהוא "חולה" אם הוא לא ייכשל בחצי שנה הקרובה.. (זה היה הביטוי שלך. ולצערי, גם בתגובתך: "צביעות", "תגובה לא רצינית", "דמגוגיה".. - אולי כדאי לגופם של דברים, במקום סופרלטיווים שלא מוסיפים כ"כ אמינות לתוכן?)  - אז אני סבור שהביטוי הזה, בפרט כשנאמר לאדם בריא ומאופק כפי שניכּר מדבריו; וכן הבעת הדעה ש"הקשר הזה לא טוב".. בלי להכיר בכלל - זה, אם כבר, מה ש"חולה" (למרות שלכשלעצמי, כלל לא הייתי משתמש בביטוי כזה)..  מי שחושב ש"חלק מסוים" של יצר חייב להביא למכשול בחצי שנה שעד לאירוסין - מוטב שיבדוק את המינון אצל עצמו, ולא יתן "מוסר" לחבירו, שאם אצלו זה לא כך - אין מסקנה אחרת אלא שהוא "חולה"...

ד. לגבי ה"רצינות" של התגובה.. אני דווקא סבור שהתגובה הלא-רצינית, כלשונך, היא דווקא זו ש"ידעה" בשביל חבירו שכנראה הוא "לא כ"כ מעונין בקשר" (למרות שהוא עצמו העיד שהוא מאד מעונין..)..   ש"ידעה" שאין סיכוי שיעבירו את החצי שנה, בלי להכיר את השואל אלא את מי שעונה בלבד..  ש"ידעה" שהשני הוא "חולה" (!...) וש"כל הקשר הזה הוא לא טוב".  אם אתה סבור שזה רציני - זכותך.

ה. לגבי ה"ידע בתחום" - בסדר...  לא טענתי שיש לי "ידע". כתבתי מה שפשוט לי שהוא נכון.

אני אגיב רק על המשפט האחרון שלך. הוא מספר את כל הסיפור.

כשבן אדם אומר שהוא כותב על "מה שפשוט לו שהוא נכון" - זה אומר שלא משנה מה באמת נכון, אלא מה פשוט לך. וזאת, במילים אחרות, בורות.

תבין, אני לא מכניס ביטויים בשביל להוסיף אמינות לתוכן. למען האמת אני לא מוסיף כלום. זאת צורת ההתבטאות שלי.

ולגבי ה"חולה", לא הבנת. הכוונה היא לא ספציפית לפותח השרשור, אלא לכל בן אדם שחושב שהוא יותר חזר מאחרים יכול לחכות עם קשר (שכבר מבוסס לפני כן, כן?) שנה וחצי.

בקשר לשורה הראשונה שכתבת בסעיף ב, תקרא מה כתבת בעצמך בסעיף ה.

כשאדם כותב מה ש"פשוט לו שהוא נכון" - הוא מתכוין, שברור לו שזו האמת. בפרט כשאינו רוצה להיכנס לויכוח על "ידע", עם בחור שחושב כנראה שלו יש את ה"ידע" בתחום, כלשונך...

ולהמשך "פניני הלשון" שלך אינני מתכוין להתייחס ("בורות"... מה הקשר). ואם זו "צורת ההתבטאות שלך" - אז באמת כדאי שתעבוד על זה..  רצוי לפני שאתה מתחתן עם מישהי.

אני שמח לשמוע שלא התכוונת לפותח השירשור, למרות שכתבת ישירות אליו. ועדיין הביטוי אינו ראוי ואינו נכון.

ובנוגע לסוף דבריך, חבל שאינך מבין שמי שאינו מתפאר ב"ידע" -- זה עדיין לא אומר שהוא מבין ,או מכיר ניסיון, פחות ממך...

ולהתייעץ איתו.

דבר ראשון- ח"ח על השמירה על עצמכם! לא פשוט בכלל.

דבר שני- תחשוב על כמה נקודות לפני הצעד ארוסין-חתונה-ילד(סתם)..:

- מאיפה מקור ההכנסה שלכם אם אתה גומר שיעור א' והיא שמינית?

- שרות לאומי זו שנה שבונה הרבה דברים חשובים בבנות. עצמאות, עבודת המידות++, אחריות ועוד. לגבי שרות צבאי אני בטוחה שזה לא פחות מועיל לבן. את זה אתה מן הסתם יודע מהסביבה, אני עוד לא עשיתי צבא..

  לפי מה שאתה כותב, היא לא תעשה שרות ואתה מן הסתם את הצבא שלך לא תעשה בכלל באותה רמה..

תחשוב אם אתם רוצים לוותר על השלב המשמעותי הזה.

- עד כמה אתה באמת מתאים עכשיו להקים בית? 'להקים בית', כי אחרי החתונה צריך לעבוד יחד על הזוגיות 24/7, לפרנס, להחזיק בית, ואולי ילדים בעתיד הלא רחוק.. ואם כבר ילדים..אתם סגורים שניכם על עצמכם מבחינה דתית/רוחנית/ערכית? תדע איך לחנך את ילדיך, באיזה דרך? אני יודעת שהמשכתי רחוק אבל אם מתחתנים נכנסים למסלול מסוים שצריך להיות מוכנים אליו. גם אם יש עוד זמן.

אז כל הכבוד על האיפוק עד עכשיו א-ב-ל אולי כדי לכם להקפיא את הקשר יותר. חבל שתוותרו על שלבים בחייכים שרצוי מאוד שתעברו קודם חתונה. זה מאוד קשה אבל נראה שגם בתוך המצב הזה אתם מצליחים להפעיל שכל.    אז תחשבו גם על זה ואולי למרות הקושי תחליטו מה שבאוביקטיביות הייתם מן הסתם מחליטים לעצמכם.

להמשיך, אך כמה שיותר באש נמוך... ולראות איך הדברים מתפתחים ומה הצרכים שלכם תוך כדי. 

בהצלחה!

אני בעד קשר אמיתי ואינטנסיבי או פשוט לחתוך לחלוטין!

ואם זה יהיה שייך אז בעז"ה בעתיד לחדש ובינתיים שכל אחד יבנה את עולמו ויתקדם לבדו בלי תלות ילדותית באחר.

באמת לא מזהה יתרונות בקשר על אש נמוכה,

פעם בכמה זמן פגישה, פעם בכמה זמן שיחת טלפון...

למה זה טוב? למה זה תורם? כדי לא לפספס אחד את השניה???

זה רק מרחיק יותר ומנתק. ובנוסף צריך שמישו חיצוני יבוא מתישהוא ויגיד לכם-

זהו! עכשיו אפשר להגביר את האש!

אם אתם מיועדים- סמכו על ה', אתם עוד תשובו להיות יחד!

לא מתאים לכם להתחתן עכשיו???

אחלה! מעולה שאתם לא עושים משהו בכוח ומודעים למה שנכון לכם.

ובינתיים, נצלו ת'זמן נכון-

שכל אחד יטפח לעצמו אישיות נפרדת ומגובשת שרק תועיל לכם בהמשך בעזרת ה'.

בהצלוחי.

להתחתן, רק שנכון להרגע הם לא במצב הנכון טכני לעשות את זה...

מכבדים את מה שקבע השואל שזה כבר "מוחלט אצלם",

הרי אנו לא מכירים אחרת.

אז יש אנשים שהחליטו להתחתן - אבל מאילוצים בלתי עבירים לפי הכרתם, הם לא יכולים לעשות זאת בקרוב.

נו, אז איך שומרים קשר לקראת נישואין בלי "להישרף"  טרם עת?  על אש נמוכה...

מה שאת כותבת, נכון לגבי מאד צעירים, ילדים, שיש להם איזו פנטזיה לטווח ארוך.

פה לפי התיאור לפחות, זה לא נראה כך.

ואגב, אני לא בטוח שהמשפט "אם אתם מיועדים - סמכו על ה', אתם עוד תשובו להיות יחד" - נכון. בדברים שתלויים בהשתדלות האדם, הוא צריך להשתדל.

הרי מטעם זה התירו להתארס בזמנים מסויימים - "שמא יקדמנו אחר".. והרי " אם הם מיועדים"... ומוסבר בפירוש - שמא יקדמנו אחר, בבקשת רחמים, והוא יזכה...

אז לא בהיסטריה - אבל איפה שיש דברים ברורים (לא מתייחס דווקא ספציפית למקרה זה שאינני מכירו לפרטיו מקרוב), אין "להתבטל"..

שירבו כמותך בישראל!

לדעתי,הכי טוב,להתייעץ עם רב שמכיר את שניכם או שלפחות אותך והיא סומכת עליו.. 

זו מערכת יחסים שיכולה להשפיע על יסודות הבית וכדאי שזה יהיה מכוון לקודש פנימה..

                                                            אך טוב וחסד!

גם על זה שאתה 'מחזיק' אותה, וגם על החרדה שהייתה לך בתוך הקשר.

אחרי שתעשה אותה

אתה תראה פלאים. מבטיח.

ואיך עושים עבודה רגשית? 

אחר כך יש לי עוד כמה כיוונים. אבל אני לא מכיר אותך מספיק בשביל לענות לעומק. בגדול זה אומר יותר ביטחון עצמי ויותר תשובות של פורום רגישים (גם שם קיבלת ממני תשובה אבל קצת אחרת).

במישהי כזאת או אחרת.

היא לא אהבה את זה, מי אמר שהיא מייצגת את כל הבנות?

כולם מיואשים ושבורים, אך זאת אשליה.. אל תחשוב שזה אישי שלך

בודאי שיש לכאב שלך מקום.

זה לא נעים וחשוב להרגיש את הכאב של הציפייה שהתנפצה.

זה חתיחת משבר, בחורה שאומרת לא, שמסבירה למה לא.

אני אישית לא ממליץ לך לקחת איתך את הפרשנות שלה. 

מה ששלה שלה. מה ששלך שלך.

מקדיש לך את שורות השיר -

"זה ניראה לך אבוד
ושאין לך סיכוי
שאותה אהבה
תבוא לך בשינוי

וביטוי שימו לב
מה אפשר להגיד
ומי יודע מה צופן העתיד
מי?"

אלא רק אחת

והאחת שלך תתחבר לאופי שלך..

ברור שזה מאכזב ממש. אבל אל תסיק מזה מסקנות מייאשות עליך 

לצערינו העולם הזה עדיין לא טהור.. ואנשים טובים כמוך פעמים רבות נופלים בין הכיסאות ולא זוכים להערכה הראויה. אהבה אכפתיות ורגישות אלו תכונות טובות שלא נמצאות אצל כל אחד!

אך במציאות הזו, נשים מעדיפות ונמשכות דווקא לגבר חזק ומוביל יותר מאשר גבר אכפתי שרוצה בטובתן.. יש לזה סיבות פסיכולוגיות שמקורן מהגו'נגל והטבע החייתי.

מהסיבה הזאת ישנם נשים שמתאהבות דווקא בגברים רעילים ואפילו פושעים, שלא סופרים אותן ויחליפו אותם כמו גרביים...

לא משנה כמה התקדמנו ומעמד האישה כיום מכובד מאי פעם, נשים עדיין מחפשות ביטחון מגבר.

וגם אתה כאדם טוב ואימפתי, יכול לנסות להשתפר בתחום הזה. מתוך הבנה שזו הטובה הגדולה שאתה יכול לתת  לאישתך העתידית בעז''ה שתאהב ותעריך אותך!

לכן בתחילת קשר מומלץ לבוא, על אף כל החששות, והרצון הטוב לשיחה חופשית ורגישה, דווקא להיות יותר מאופק ויציב. לא לשדר נלהבות או התעניינות גבוהה מדי. לאחר שהאישה תראה את יכולותיך, לנהל קשר ושיחה, היא גם תרצה לראות את הצדדים הפנימיים שלך יחד עם החששות והקשיים.

מצרף סרטון שלמדתי ממנו הרבה, ובכללי ירון ויסברג הוא אלוף בתחום. ממליץ לכולם בחום!😉

קודם כל רק רוצה לשתף שגם אני בחור רגיש, כלפי חוץ זה לא נראה ככה בכלל בכלל בכלל, אבל בפנים אני ובעיקר הקרובים אליי יודעים את זה, כשהייתי קטן הרגשתי את התחושות האלו של "אני לא מספיק גבר" היום אני יודע שזאת אחת התכונות החזקות שלי, אני יודע לזהות אנשים וסיטואציות, ממש להבין מה הם מרגישים ולמה וגם מה להגיד או לא להגיד. וגם בפגישות וקשרים זה משהו שלא רק עוזר לי, אלא ממש מוביל אותי בקשר, אתה יותר מכיל יותר יודע איך לגשת מה לדבר ואם בכלל צריך לדבר או פשוט לשתוק ולהקשיב, וזאת תכונה שלהרבה מאוד גברים פשוט אין, שמעתי כמה פעמים מנשים שיש לי אינטילגנציה רגשית מאוד גבוהה ושהן אהבו את זה מאוד, אני מאמין שאני ואתה דומים בזה.

עוד עניין, ככה השם ברא אותך, והוא לא עושה טעויות, שמעתי מרב מאוד חשוב, שמה זה "חנוך לנער על פי דרכו" ? מה הכוונה?

אז הוא פירש בצורה כל כך פשוטה ומדהימה, נניח פלוני קיבל ילד עם תכונות של אסרטיביות מנהיגות וכו שבילדות אצלו באות לידי ביטוי בחוסר שקט הוא כל הזמן קופץ רק משתולל כי יש בו תכונה שהשם טבע בו להנהיג ולהוביל והוא כרגע ילד, אין לו מושג מה לעשות עם הצורך הפנימי הזה אז הוא מתפרץ החוצה בצורה כזאת, ואם אנחנו בתור הורים נבוא ונרגיל אותו לשבת ולשתוק ולא לקפוץ ותפסיק לזוז כל שניה ושב בשקט וכו וכו, נעלה לשמים אחרי 120 והשם ידון אותנו על זה, "מה עשיתם לבן שלי? נתתי לו תכונות מנהיגות כי התיקון שלו בגלגול הזה היה להוביל אנשים, להוביל מיזמים, להוביל פרויקטים, להוביל דברים, להזיז אנשים לא משנה מה, היה לו ייעוד מסוים שהחינוך הקלוקל שלכם הרס את התכונות שהיו צריכות להביא אותו לייעוד שלו".

וכן לגבי ילד רגיש, הורים שינסו לעשות ממנו גבר גבר, ואסרטיבי וכו, זה לא שייך, הילד הזה יש לו ייעוד ספציפי שבגללו הוא נולד עם תכונה חזקה של רגישות, הוא צריך לטפל באנשים, לעזור לאנשים על ידי זה שהוא מרגיש אותם ומבין אותם ואתם בתור הורים הרסתם אותו וכל הנשמות שהיו צריכות בגלגול הזה להיעזר בו ולעבור דרכו לא קיבלו את העזרה שלהם רק כי חשבתם שאתם יודעים יותר טוב מבורא עולם וניסיתם לשנות את התכונות אופי של הילד.

ובנימה אופטימית זו דוד, היא הפסידה קצת הרבה. וכנראה שבאמת זה לא נכון לה, אבל זה לא אומר שאין מישהי בחוץ שזה הכי נכון לה בעולם וצמאה לזה, ואל תתייאש מזה שהיא אמרה שאתה מה שהיא מחפשת אבל החליטה לסיים בכל זאת, אחדש לך, אתה לא מה שהיא מחפשת. והיא לא מה שאתה מחפש.

מה שאני מנסה להגיד זה שתקבל את זה שזה מי שאתה, כי ככה השם החליט והוא לא עושה טעויות, מי יודע מי צריך להנות מהתכונות שלך אולי הילדים העתידיים שלך, אולי אשתך, אולי קודם כל אתה בעצמך, וגם נראה לי שכשתהיה מי שאתה ותרשה לעצמך להיות עם האופי שלך בלי להלקות את עצמך זה יעשה רק טוב.

תחייך אח שלי השם איתך (:

"בכל רעיון שעלה לי חששתי שזה ילחיץ אותה, שהיא לא תגיב לזה טוב וכאלה"

דיברת איתה על זה?

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

לא יודע אם הייתי כותב פתק, הייתי פשוט אומר לה פנים מול פנים שחשבתי עליה ורציתי לשמח אותה או משהו בסגנון כי תכלס בשביל זה קנית לא?

ואם בכל זאת מרגיש שחייב פתק, אז וכו.

אין כמו מילים על נייר כתוב

תתן לעט להוביל 

בדרך כלל אנשים אוהבים את זה שאוהבים אותם ואכפת לאנשים מהם, אז כדאי משהו שמראה שאכפת לך ממנה ואתה חושב עליה

מחמאה זה ממש טוב, זה יכול להיות מתובל בעקיצה, לא מממשנה מה.. גם אם אתה רוצה לכתוב משהו כללי ממליץ בחום שיהיה איפשהו ביטוי יותר ספיצפי ומכוון למסר שאתה רוצה להעביר

איזה, בהצלחה רבה

ושישדר מי שאתה, אל תנסה לשדר מישהו שאתה לא.

אתה מדהים בכל מקרה

לדעתי אם זה שלב יחסית מתחיל, אתה יכול אפילו לכתוב לה "רציתי לשמח אותך"

אם זה שלב מתקדם יותר אז אתה יכול לכתוב גם משהו יותר ארוך…

ואתה מרגש אותי 

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

בערך איך שאתה מתמודד עם החיים

או שזה זר לך

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

לא פוסלים על זה, לפני פגישה.

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰