לא מלחיץ אותך להיות חריג באיזה שהוא מקום?

עצם זה שאתה *רק* מקבל מהמדינה ולא כ"כ תורם מעשית..

ב. תורה גדולה - מחנכת את האדם להיות פועל בטובת הכלל בכל חייו,

ולא רק בשלוש שנים (בלי לזלזל בכהוא זה!).

א. להיות חריג רק עושה לי את זה

ב. בתוך ישיבה שכ40 אחוז ממנה לא עושים צבא אני בהחלט לא מרגיש חריג.

ג. מה שקיש חצילים אמר.

ד. אני הולך אחרי רבותי.

בעזהי"ת.

מכירה אחד כזה, שפיץ עולם בלימוד התורה שלו, באמת, וזה לא אני אומרת... והיום הוא בן 28 בערך, ועוד לא עשה צבא. וגם לא בטוח שייעשה, למרות שהוא ממש חושב שזה חשוב.

אני מעריצה אותו! לגמרי!!

אבל השאלה החשובה היא- מה את מרגישה עם זה?

מה מפריע לך? תנסי למקד את עצמך.

התגובה הסביבתית? תכונות שחסרות לו בעקבות אי-שירות? מה?

אני דמיינתי בחור מה שנקרא "ממלכתי", שברור לו שהוא משרת באיזה שהוא שלב.

אפילו הסדר מרכז.. משהו..?

זה הפן האידאליסטי.

הפן הטכני/ גשמי: עלולים לאסור אותך על השתמטות.

לא תקבל משכנתא או כל הטבה מהמדינה.

בעזהי"ת.

מפריע לך שהוא לא תורם? הרי אמרת שהוא מאוד בעניין של לתרום..

יכול להיות שככה הוא מכיר את עצמו, נגיד- יכוליות שהוא טיפוס שוקיסט, ומאוד לא מתאים לצבא.. ומצד שני השכל שלו עובד בפול טיים, אז למה לו להתגייס? הוא תורם פה הרבה יותר.

[אני רק מסבירה פה את העמדה שיכולה להיות שלו. יכול להיות מאוד שזה פשוט לא מתאים לך..]

וכדאי שתבררי לעומק למה הוא לא בעניין להתגייס. אולי אם תסבירי לו שזה חשוב לך הוא כן יירצה..

לגבי מעצר על השתמטות- זה ממש לא מדוייק... באיזשהו שלב הצבא כבר לא מעוניין בך, ונותן לך פטור.

לגבי הטבות מהמדינה- זה באמת באסה, אבל בשביל אידאלים עושים הכל

נכון לכרגע אני בשלב של לעכל עמדה שונה.

אני לא רוצה שישרת בצבא בשבילי. אין לי עניין שיסמן וי..

אני רוצה שזה יבוא ממנו.

אבל זה לא..

יכול להיות באמת אדם כזה שלא בנוי לצבא?

יש כל כך הרבה אופציות ומסלולים היום שכל אחד יכול למצוא משהו בצבא שמתאים לו. 

אבל את צריכה לענות בעצמך על השאלה הזאת.

הוא יכול להיות מאד "ממלכתי" גם כך..

ואין דבר כזה "לאסור על השתמטות" מי שדוחה גיוס...

וגם משכנתא מקבלים.. אם כי לא זה החשבון.

בעזהי"ת.

מאיפה הוא יודע את הירושלמי בע"פ?!

פעם התקשרתי אליו, לפני מבחן, הוטרדתי מאיזה ירושלמי ביבמות שלא הבנתי.. רק אמרתי לו את המקור, הוא אומר לי, "אה, ההוא על...."... פשוט גנוב.

[נראלי פרקתי את טרדתי זו ע"ג הפורום השכן ]

אשריו (באמת! לא כולם יכולים לעשות את זה) שהוא לומד תורה כל היום, יש אנשים מדהימים כאלה, אך אם הוא לא שילב עם מסלול צבאי כלשהו- לא בשבילי...

וזה לא רק בגלל הסביבה שגדלתי בה, אלא במיוחד מתוך עקרונות שלי עם עצמי- אני צריכה מישהו שיכול לשלב את הלימוד תורה עם החיים, והצבא זה משהו עקרוני בשבילי.

אבל לא כולם ככה, את צריכה פשוט להכיר את עצמך, לשאול האם זה באמת מפריע לך ואם כן- להגדיר למה...

בהצלחה!!

שאני מתקשה להבחין בין מפריע לבין ממש לא מה שחשבתי שיהיה.

קיש- זו תרומה, אין ספק. אבל למה זה אמור לבא בסתירה ל*קצת* שירות למדינה?

רחלקה- אני ממש מעריכה אותו! ממש! כזו מסירות לתורה.. לכן אני לא פוסלת ישר ורוצה לברר את העניין..

בעזהי"ת.

חשוב שתעריכי אותו, אבל אני בטוחה שלא עם כל מי שאת מעריצה היית מוכנה להתחתן...

תחשבי על זה

זו גם דרך לשרת את המדינה...

יותר מזה - הוא "שומר" במקומות יותר חיוניים!

הוא מפיח נשמה ב"מדינה היהודית" עליה שומרים אחיו...

בישיבה אנחנו חייבים אותו ואת שכמותו!

בצבא - לא צריכים כ-ל אחד. צריכים כמה שצריכים.

לא דווקא מה שאתה אומר,

אלא באופן כללי- מי שבוחר לשבת בישיבה מבלי לשרת בצבא..

אני שואלת באמת מתמימות.

כי בעיני זה מאוד נכון, בלי קשר לציבורים.

ויש בציבור שלנו הרבה תלמידי חכמים שגדלים ממש בצורה הזאת.

יש הרבה סיבות בגללן אנשים נוטים להימנע מגיוס.

אנחנו מדברים על הסיבה של התגדלות בתורה...

חייהם של גדולים בתורה -

כולם מסירות נפש למען הכלל, לכל אורכם...

ארר נמאס לי לעבור ניקים. D:

הוא בכ"מ לא נכנס לאינטרנט כמעט..

אני באמת מעוניינת להבין את הגישה הזו.

אז אל תשרת שלוש שנים.. בסדר, גם לא שנה וחצי..

בסה"כ כמה חודשים תתרום לצבא. כמו כולם.

תכלס, חידשת לי עכשיו. לא ידעתי שזו *תופעה* גם בציבור הד"ל (לא סיימתי את המחקר..D: ).

אם מישהו מרגיש שהמקום שלו זה לימוד התורה.. מעניין.. באמת..

כשבן אדם שיכול לשבת וללמוד -

יושב ולומד ולומד כמו תותח במשך שנים בלי הפסק כלל...

זה אדיר.

למה צריך שגם "יקפוץ" לצבא?

אם חסר - זה משהו אחר.

האם חסר? לא...

(לפחות לדעת ראש הישיבה שלו, שמדריך אותו: תמשיך ללמוד ולהתגדל.)

איך זה הגיוני?

כמו שכולם משרתים, כך גם אתה.

מי *הרשה* לך לפרוש מן הציבור?

ואני בכוונה שואלת בצורה כזו.

חשוב לי להבין.

בעזהי"ת.

כמו כל פרישה מהציבור, זה דורש המון כנות עצמית...

תודה.

למה התמסרות למען תורה לכלל ישראל היא פרישה מהציבור?

"פורש מהציבור" = אגואיסט, דואג לטובת עצמו.

האם זה בא לידי ביטוי כאן?

לפרוש מהציבור בנושא הנידון זה ללכת נגד הזרם.

לא אומר שאתה אגואסיט, חו"ח!!

אנשים שמתמסרים ללימוד תורה, הם בין האנשים היותר מוערכים אצלי!

מטרת השרשור היתה להבין את הגישה הזו. ובהחלט השרשור עשה את שלו. תודה רבה.

מכאן אמשיך לבד ואחשוב על מה שאמרתם.

בכיף!

תודה לך, ושיהיה הצלחה ושמחה

דווקא בחור שיושב ולומד תורה יש בו תרומה אמיתית וכנה באמת..

כי לבוא עם מדים חזרה הביתה וכל הפוזה הזאת.. לפעמים היא קצת לא תמיד עם מטרות תרומה נקיות..

יש בזה גם גאווה כלשהי (לא גאווה במובן הרע של העניין) הרבה יותר קל להיות תורם עם זיקוקים!

ודווקא הישיבה היומיומית יום שלם מהבוקר עד הלילה, לשבור ת'ראש, להתאמץ.. אשכרה למסור ת'נפש על לימוד תורה - יש בה תרומה נקיה - שאנחנו רוצים לגדל את עמ"י (כי ת'כלס מה שחסר היום בעמ"י זה תורה..) וכל זה בשקט בשקט. ואפילו אנשים מסתכלים עליך כעל חנון משתמט ונצלן..

צריך להסתכל לנפש של הבן אדם. מאיפה בא כל דבר..

נראה לכם שכל אחד שמשרת בצה"ל זה מרצון עז לתרום לאומה?!

גם ה'השתמטות' שלו-מאיפה היא באה...

מעצלנות..

או מרצון לעשות את הדבר הכי נכון בשבילי שאיתו אני מרגיש הכי תורם לעמ"י..

מקווה שהובנתי..

יש בערך שליש מהציבור שלא מתגייס - מהרבה ציבורים שונים.

בעזהי"ת.

מה שקיש ניסה לומר, שבעיקרון כל אחד צריך ללכת לתחום שהוא טוב בו.

ולצערנו, בדור שלנו יש חוסר מטורף בתלמידי חכמים רציניים.. אז אם יש מישהו שהמסלול הזה מתאים לו- שירוץ לשם!

אנחנו (הדת"ל) בגישה אינדבידואלית. אין הנחייה כללית לכולם. לא לכל אחד בריא לשבת בישיבה. לא לכל אחד בריא לעשות הסדר. לא לכל אח בריא לעשות מכינה. וכן הלאה...

למה א"א גם לשרת? לעשות הפסקה קצרה ולשרת את המדינה..

ללמוד אפשר תמיד גם במהלך השרות הצבאי...

אני צריך אותו שילמד... שיהיה שקוע בלימוד!

עם ישראל צריך אותו!

בשביל מה שיגיע לסמן וי, אם לא הוא חש בצורך, ולא עם ישראל?

אם היינו חייבים שכ-ל אחד יתגייס - את צודקת.

זה לא המצב. לפחות לדעת ראש הישיבה שלו, שאומר לו שימשיך לשבת ללמוד.

יש 2 עניינים כאן: האם זה ראוי שבחור לא יעשה צבא על מנת שיוכל להמשיך ללמוד,

והאם זה הגיוני שבחור כזה לא מתאים לכל אחת.

אף אחד לא אמר שיש בעיה בלשבת בישיבה- השאלה מה מתאים לבת...

א. ראוי, ואף אצילי ומעורר כבוד (אם הוא מסוגל ורוצה).

ב. הגיוני! שהרי לא כל אחד ראוי בעצמו להיות כזה...

כל בת תחשוב מה היא רוצה, ותתייעץ עם מחנכים, הורים, חברות שמכירים אותה...

'ללמוד וללמד לשמור ולעשות' ומי שמגדיר כאידיאל רק חלק מהמטרה יש לו בעיה כלשהי בתפיסה האמונית.

נקודה למחשבה:

למה על מצוות אחרות הוא לא מוכן לוותר?

אני באמת יכולה להעיד עליו שהוא אשכרה יושב בישיבה ולומד.

והוא כבר לא שיעור ג'..

אין כזה מצב שאדם לא בנוי בכלל לצבא?

במחילה, אין כאן שום בעיה בתפיסה האמונית..

והוא לא מגדיר כאידיאל רק חלק מהמטרה.

והוא בוודאי גם מקיים (בהידור..) מצוות מעשיות.

לפעמים, זה פשוט ענין של הדעה ההלכתית לגבי חיוב גיוס של אדם כזה..

לפעמים, דוחה ודוחה.. בסוף מתגייס לזמן מה או שכבר "עבר הזמן"...

גם הרצי"ה זצ"ל, שסבר שעקרונית בחורי ישיבה צריכים להיות שותפים בזמן מלחמה בצורה מוסכמת, הבחין בין "רמות" שונות.  כשהתחיל ההסדר המיוחד לתקופת הגיוס המקוצרת במרכז הרב, ברך את ההולכים, אך ביקש שלא יקחו את הרב ליאור שליט"א, שהיה מתמיד עצום. בסוף התגייס לתקופה קצרה מאד, אחרי זמן.

היה עוד ת"ח עצום ומוכר במרכז הרב, שלא מצא "חודש פנוי" להתגייס. בזכותו התגייסו רבים אחרים מתוך תורה, ורבים-רבים בצבא, דתיים ולא דתיים, נהנו מאורו והרצאותיו.  יש יחידים כאלה.

על כן, לדעתי קצת מגוחך שבחורה "תפסוק" שזה לא ראוי מבחינה תורנית - לאדם שהוא כולו תורה, ורואה את הצבא כמצוה... הוא כנראה מבין בזה טוב ממנה...

היא יכולה להגיד שלה אישית זה מפריע, כמו עוד דברים סובייקטיביים.

ובאמת, "צריך עיון" אם בחורה שלא תופסת את הגודל שבלימוד כזה ואת הישועה שזה מביא לעם ישראל, "ראויה" לבחור כזה. הרי היא תצטרך גם בהמשך החיים להבין איזה דבר גדול זה - ולהסכים "לוותר" מידי פעם עבור גדילתו בתורה, ולטובת כל עם ישראל, שתלמידי חכמים כאלה מחיים אותו, בסתר-המדרגה ובגלוי. ותצטרך לעשות זאת מתוך שמחה והזדהות..

לבוא ולקרוא לזה 'ויתור על מצוה' זה זלזול.

יש מאות ואלפי רבנים שלדעתם זו לא מצוה.

כל אחד ילך ע"פ רבותיו, אבל אין מקום לזלזל.

אשרי אותן הבנות שמוכנות לקבל על עצמן כזה דבר.

זה נעלה, אצילי, לא מובן מאליו...

בעזהי"ת.

מי שרוצה רק להתגדל בתורה- זה נגיד אחוזון 3 [הלוואי]

ומנגד מי שרוצה להינשא לבעל תלמיד חכם- זה גם אחוזון 3...

כך שזה מסתדר

סליחה שאני מעיר - אבל זו הערה חשובה:

כל הישיבות (גם ההסדר) שואפות להצמיח תלמידי חכמים.

אלה - ממשיכים לעסוק בכל תחומי החיים...

איך אמר ר' אברום? ת"ח רופא... רחלקה תמשיך יותר טוב.

אנחנו מדברים על אותם מיוחדים, שצומחים להיות גדולי הרבנים ומרביצי התורה.

ואני לא בטוחה שאותו בחור מסויים ישב לאורך הרבה שנים רק בישיבה וירביץ תורה.

פשוט כרגע, בשנים האלו הוא רואה את עצמו יושב בישיבה (ועד שיסיים, כבר לא ירצו אותו בצבא..).

תועלת עצומה שמסתובבים בעלי בתים שהם מופלגים בתורה!

מעמידים לדור רף חדש, מהווים דוגמה...

אין לי ספק בכך! בהחלט.

בכ"א, מבחינתי השרשור מיצה את עצמו.

הייתי צריכה לפרוק את ההלם

ולקבל תגובות בונות, משכילות ומחדשות.

המשימה בוצעה בהצלחה.

תודה, חבר'ה.

בעזהי"ת.

ותודה על הדיוק

עוד שאלה לשב"ק! |מחכך ידיים בציפייה וחיכיון|

לא חשבתי על זה שמתי שהוא בטח כבר יצמחו אזובים על הנברשת

לא בטוח שעדיין קיימים.

בתקופת הצבא הרבה בחורים עוברים תהליך משמעותי (והבנים שכאן מוזמנים לתקן אותי אם אני טועה...) יכול להיות שהוא עובר תהליך אחר ולא פחות משמעותי בישיבה- רק תקחי בחשבון שאת הצבא הוא לא עבר... 

עשוי להיות תהליך קשה, מייגע, סיזיפי.

בטח אצל החבר'ה המתמידים באמת...

פשוט ציינתי שהוא מפסיד תהליך אחר, של הצבא

(שזה לא דווקא משהו רע- פשוט צריכים לקחת בחשבון...)

אם לא צריכים אותו בצבא... אז מה הוא הפסיד? מה חסר לו?

ונניח שהפסיד הוא מזה משהו -

אז הוא הפסיד למען עם ישראל! שתהיה לעם ישראל תורה גדולה!

ביטוי של מסירות נפש!

זה לא ביטוי של מסירות נפש למען עם ישראל?

חוץ מזה שלא דיברתי על הפסד- רק אמרתי שיש לקחת בחשבון שהבנייה הפנימית שלו 

הוא עשה בצורה אחרת. וכל אחת צריכה לקחת בחשבון ולהחליט אם מתאים לה...

בנוסף, מי אמר שלא צריכים אותו בצבא? זה שהוא החליט להקדיש את עצמו ללימוד תורה

לא אומר שהם לא יכולים להעזר בו במודיעין למשל...

מזדהה לגמרי עם הפסקה האמצעית בדבריך.

אין ספק שבצבא מגלים  באישיות פנים חדשות שטרם הכרנו . ופשוט שזה תורם לבניית נפש בריאה ומחוברת לעם  ישראל

אבל

א. לא בטוח שהייתי מתגייס בשביל זה (אגב , זה נקרא לתרום או לקבל מהצבא?)

ב. אם מדובר פה על אדם מספיק חזק באישיותו שמחובר מספיק... והבין שדרכו לתרום היא לשבת וללמוד, אז כנראה שהוא לא צריך את זה בשביל אותו פן באישיות  עליו דיברת

ג. לשבת ללמוד ברצינות זה מסירות נפש אמיתית 

ד. אם  מטרתו בחיים היא להתגדל בלי גבול אז אפילו כמה חודשים צבא הם הפסק . דוגמא קיצונית שנזכרתי ..  בסיפור על ר' עקיבא ורחל אחרי 12 שנות לימוד שחזר ללמוד בלי להכנס לבית . כאן כולם שואלים "אז למה רבי עקיבא לא נכנס לפחות לכוס קפה?" והתשובה היא ש24  רצוף זה הרבה יותר מ12 ועוד 12

בשאר הדברים אני לא רואה צורך להאריך (יותר ממה שהארכתי) כי הכל כבר כתוב .

כמובן שהצדקה מבחינתי..

אם הבנאדם לא עשה צבא כי הוא חשב שהוא תורם יותר בלימוד תורה, והוא אשכרה יישב למד תורה-

מבחינתי בכיף ובשמחה!

אבל אם הוא התבטל או הלך לעבוד במקום צבא- לא מקובל עליי..

כי דווקא הייתי ממש רצינית!!

|מודה- זה לא קורה לי הרבה |

תשמעו אחד שמבין : הרב שמואל אליהו שלט"א

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/231579

אבל לרוב דרך אופן השירות שבנאדם עשה, ואופיו, אפשר ללמוד עליו הרבה דברים שלא מספרים לך, כמו מצב בריאותי, השתלבות חברתית, רצינות. אם את סומכת עליו, וחושבת שהכל ידוע, אז שיהיה בהצלחה. 

אני חושב שבחור שלא עושה צבא - והוא באמת ויושב ולומד בישיבה, והוא מאמין בדרכו...

אז הבעיה לא נמצאת אצלו אלא עוברת אליך.. אם את מוכנה לחיות עם מישהו שלא עשה צבא, מבחינת החברה שלך וכדו'..

ואם זה לא מפריעה לך... אז שיהיה בהצלחה

(ובכוונה לא כנסתי לשיכול אם זה נכון או לא נכון, כי הכל תלוי בראיה שלך כלפיו לדבר הזה 'שלא עושה צבא', ולא מה אני או מישהו אחר יחשוב על הדבר...)

טוב ויפה שאדם רוצה לתרום, אך אי אפשר שכל אדם יעשה דין לעצמו. אם כל אחד יחליט שהוא יודע איך הוא יתרום יותר, לא נגיע רחוק...

בלי קשר לרצינות

יש פה גם את הבעיה שכולם חושבים שחובה לשרת דווקא בצבא, כי זה הכי חשוב, וזה אומר שהוא בן אדם, ובעצם כי ככה אמרו לנו

אבל תכלס מי אמר שזה נכון

הרי מי שעושה הסדר הוא בסך הכל מסתדר אם בעיות

הוא רוצה קצת להתחזק בלימוד תורה

וגם לעשות צבא

בלי שזה יקח לו הרבה זמן

אז הוא גם עושה קצת צבא קצת ישיבה

(לא כולם כאלה, אבל ... )

הכל סופו של דבר עניין של מחשבה 

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.

הטיילת על חוף הים ממש נחמדה, אוויר טוב, רעש של גלים ויש כמה חנויות כשרות שאפשר להיכנס אם רוצים

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

אני מבינה את הבחורה, אבל זה לא הגון וראוי.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?