אשמח לעוד רעיונות...

זה השלב בחיים שלומדים קצת לסנן, למדר>>

ליצור את המרחב האישי שלך -שממנו יווצר המרחב המשפחתי החדש שלך כזוג.

אני לא רואה בעיה להגיד שאת הולכת עם חברה

אם הם ישאלו איזו- את יכולה לתאם מראש עם חברה שתגידי את השם שלה (שלא יהיו פאדיחות אח,כ...)

או את יכולה לומר שאת יוצאת איתי

בס"ד

תגידי שאת יוצאת לחברה/ הרצאה/ שיעור באוני/ ביביסיטר.

וכשאת יוצאת, תצאי רגיל- ללא תסרוקת /עגילים וכו',

ובלובי של הבניין תסדרי את השיער, תתאפרי ותענדי את התכשיטים..

ככה אני הייתי עושה..

אבל עדין כמעט תמיד ידעו שאני יוצאת. הייתי מתארגנת עם דלת סגורה ממש רבע שעה לפני שהייתי יוצאת מהבית,

כך שחשבו שאני מדברת בטלפון או סתם מתלבשת, ואז פותחת את הדלת של החדר, אומרת "הלכתי", והולכת,

לא היה להם כ"כ זמן לתחקר אותי..

ובמעלית/ בלובי/ חדר מדרגות הייתי מתאפרת וכו', לא היה לי נעים שיראו שיצאתי מגונדרת..

בהצלחה חמודה! שבעז"ה תמצאי אותו בקרוב ממש!!

מסכימה עם אמונה פשוטה. איזה סיוט זה להתאפר או להסתרק בחדר מדרגות!

יכול להיות שאת עדיין צעירה ולכן לא נעים לך שההורים ידעו?

בכל אופן תמיד אפשר ללכת לחברה ולהתארגן אצלה.

או עוד שיעור/חוג/קורס/משהו בערב.

זה יקל להסתיר דייטים או דברים מסוג דומה ממי שלא אמור לדעת.

אם את בתחילת הדרך וההורים לא יודעים בכלל על כך שאת מתחילה "לצאת", זה נראה לי קצת לא מוסרי. בכל זאת, הם גידלו אותך במסירות לא מעט שנים. מגיע להם לדעת.

*אם ההורים יודעים שאת בכיוון, אבל אינך רוצה שידעו על כל יציאה ויציאה - אני לוקחת את דברי בחזרה.

אפילו שאני בן ואני לא מתאפר לפני... קשה מאוד להסתיר מההורים.
בסופו של דבר הם יראו את החשבון טלפון ,את זה שאת מאושרת/להיפך ועוד...
אני חושב שאחרי כמה פעמים אפשר לספר ובאותו משפט לבקש את המרחב האישי (כמובן שבכבוד).

לא חייב לספר כל דבר, ואני לא רואה בזה חוסר כיבוד הורים, יש פרטיות וזכותי לשמור עליה, כשיהיה משהו רלווטי הם הראשונים שידעו, אבל אין סיבה ללכת לספר על כל יציאה..

אני לא ייכנס לסיבות למה את לא רוצה לספר,
תגידי משהו חלקי שהוא לא שקר.

לא אמרתי שצריך לספר על כל יציאה. אבל כשמתחילים לצאת צריך להודיע/לבקש את רשותם - תלוי באדם, בשלב בו הוא נמצא בחיים ועוד ועוד. לא הוגן לשתף את ההורים מאוחר ולהודיע להם חודשיים לפני החתונה (אני בכוונה מקצינה). אחרי הכל, הם אלו שישלמו את הוצאות החתונה, יתמכו בתחילת הדרך וכו'. אחרי כל השנים שגידלו אותנו במסירות, נתנו מעצמם והשקיעו בנו כל כך הרבה, מגיע להם קצת יותר. בפרט שהמסירות, הנתינה וההשקעה תמשיך אחר החתונה...

מאיפה ההמצאה הזו? אדם מתחיל לצאת מתי שהוא מרגיש שזה נכון לו, ולא להורים שלו...

ואני לא אמרתי שצריך להודיע חודשיים מהחתונה... הורים לא צריכים לדעת על כל אחת שאני יוצא איתה, זה זכותי!!!

כשיהיה קשר רציני ואני אדע שזה הולך למקום של חתונה אני אספר להם, אבל לא בא לי שכל פעם שאני יוצא יתחילו לשאול שאלות כמו מי היא? מה היא עושה מה סבתא שלה עושה ובת כמה היא, זה חופררר!!!

מבחינתי שידעו מהתחלה..ובת שההורים שלה קשורים אליה זה כיף לספר!! ורואים שהיא יוצאת..

אנא, קרא היטב לפני שאתה משיב. לא אמרתי שצריכים להודיע על כל אחת שיוצאים איתה, אלא שלפני שמחליטים לצאת (בכללי, לא עם בחורה ספציפית) וללכת לכיוון הזה, יש להודיע להורים. אם אדם יודיע רק כשיגיע הקשר הרציני - כנראה זה יהיה מספיק רציני כדי "להריץ" אותו אחרי כמה חודשים. היינו: להתחתן. שוב, זה לא הוגן לעשות את זה להורים שכל ההוצאות "נופלות" עליהם. אפילו שההוצאות האלו מסיבות משמחות...

וכן, יש מקרים שכדאי לבקש ולא להודיע. למשל, כשצעירים מאד, ואז מן הסתם אין יותר מדי אפשרויות עבודה וכו', וממילא ההתבססות על ההורים תהיה גדולה יותר. ומי שלא מבקש אלא מודיע - שיקח אחריות ולא יבוא אח"כ בדרישות להוריו... זו דעתי הכללית, ומובן שכל מקרה לגופו.

אני כבר מרגישה לא נעים שתגובתי הסיטה את השרשור, לכן אם יש עוד הערות/הארות, נראה לי שיהיה כדאי לפתוח את זה כנושא נפרד וזהו.

כל בית מתנהל אחרת,

יש יחסים שונים עם הורים וכו'.

לא כולם יכולית לקום ולהעלם.

ולי יש אמא שמתקשרת גם אם אני מטר מחוץ לבית..

היא למדה..

(הגיעה הזמן בגילי המופלג.. )

יוצאת -

ואם מקובל אצלכם להודיע לאן הולכים,

את אומרת שיש לך איזושהי פגישה (אפשר לומר: פגישה חברתית..)

ואם ההורים ישאלו אם זה עם מישהו.. בפעם הראשונה, או בהמשך -

אז לכאורה, אין ברירה.. תגידי: כן...

בדרך כלל (בפרט אם הם רוצים אח"כ לשתות משהו עם חלב) - לא יאכלו אותך.. שאלו -קיבלו תשובה.

אבל - אם את כ"כ חוששת, צריך להבין - מה הסיבה..

למשל, ההורים חושבים שאת מאד צעירה?

אז עדיף לכאורה שהנושא יעלה לדיון, בעוד מועד.

גם אם זה יבוא דרך "גילוי" כזה שלהם - אם לא לפני כן.

תשמעי את דעתם, תעני בכבוד. אולי הם ישתכנעו ממך. אולי תחשבי שהם צודקים.

לפעמים מפתיע לראות כמה הורים מבינים שמשהו משתנה... (בלי להכירך אישית).

פשוט לצאת יותר מהבית ובלי קשר לבנים

עד שיתרגלו שאת יוצאת מהבית יחסית הרבה וכך פחות תצטרכי "לדווח" או שכבר תתחתני

קשה לי להציע לשקר ... (יום אחד גם את תהיי אימא לילדים  בגיל הזה )

הם יודעים באופן כללי שאת יוצאת ?

אם כן אפשר (אולי) לבקש שזה לא יהיה נושא לשיחה ותאמרי להם שאם יהיה משהו רציני הם יהיו הראשונים לדעת וכו..

כל הנ"ל בלי להכיר ובלי לנסות לשנות את ההורים או את ההתנהלות הקבועה בבית

אנשים,

היא כולה ביקשה עזרה ב-"הסוואת דייטים"

ולא מוסר על זה שהיא מסתירה...

אפשר ללכת להתארגן אצל חברה טובה שתספרי לה. 

(או לחילופין- חברה לא חטטנית.)

להורים שלי יש מדיניות ש:"בגיל הזה, לא שואלים לאן את יוצאת" 

אני בהחלט חושבת שיש זמן שבו צריך את להגדיל את המרחב האישי והעצמאות.

בהצלחה!

אני לא חושבת שתמיד זה כך..: תלוי מאיזו עמדה מגיעים ההורים, והילדים שלהם

כשהורה שואל לאן אתה הולך, הוא לא בהכרח רוצה "לחטט" או "להציק" או "להפריע"

הוא פשוט מתעניין מהסיבה הפשוטה: אתה הילד שלו..

                                             (אבל כמובן שלא אצל כולם מערכת היחסים כזו..)

להילה- יחד עם כל ההקדמה שכתבתי, אני מבינה לליבך..

ממליצה פשוט לומר את האמת בתמציתיות ובקצרה.. הם כבר יבינו את העניין

ומקווה בשבילך שהדרך שלהם להגיב, תהיה נוחה גם לך 

בהצלחה

אתם כולכם פשוט לא יודעים מה אתם מדברים!

זה מאוד אטרקטיבי להיות "גיבור" ו"גדול" ולהסתדר בלי ההורים אבל הנזק הוא קודם כל לכם.

מנסיוני ומנסיונם של חבריי ושל אישתי וחברותיה אין ולא יהיה כמו קשר חם ויעוץ מתמיד של ההורים בשלב המיוחד שבו אתם נמצאים בחייכם. אני לא מדבר על כפיות הטובה למי שגידל והביא אותכם עד הלום אלא על ההפסד שלכם ורק שלכם מכך שאתם מונעים מהמבוגר בעל הנסיון שמכיר אותכם הכי טוב בעולם והכי אוהב אותכם ורוצה בטובתכם לעזור לכם.

לא פעם אני שומע מחברות רווקות של אשתי (30+) את הטענה "לו רק היו לי הורים מלחיצים ו"נודניקים" כמו שלך...." 

אז תעשו טובה לעצמכם ודבר ראשון לפני שיוצאים לפגישה מספרים לאבא ואמא...

ולהתראות בפורום נשואים טריים....

מצטערת, יש לי אפס סובלנות להתנשאות שכזו,שהיא מעין ערבוביא של לעג לרש וכל מיני האשמות. סוֹרי.

וחבל..כי יש בתגובתך הרבה צדק,אבל לא אמת...

לא נכון לתת כלל גורף, למרות שייתכן שבד"כ צעירים נוטים לערב את הוריהם פחות מהרצוי.

היילה מאמיי , תלווי בת כמה את .. ?!

תודה לכל המגיבים...

אחותי התחתנה בגיל 19..=]=]

בתור הורה לילדים מתבגרים אני תמיד מקווה ומייחל שתהיה להם הפתיחות המספיקה לשתף אותי במה שמעסיק אותם, ושאהיה חכם מספיק לאפשר להם את מרחב המחיה גם כשהוא תוך שיתוף עם ההורים. נדמה לי שאכן כך הוא עם ילדיי, ואני מקווה שכך ימשיך.

הצטערתי לשמוע על האנשים כאן שחושבים שלשתף הורים זה מיותר או אף לא רצוי.

ובטוח שהכיוון של לשקר ולהעלים ולהתחפש הוא לא נכון! כלל ראשון ביחסים בין בני אדם בכלל ובפרט הורים וילדים וכמובן גם בני זוג - זה לדבר אמת ולהיות גלויים. לכל היותר לא לשתף - אך לשקר? להגיד שהלכתי לחברה ובאמת הלכתי לדייט? זה קודם כל לא ראוי, שנית זה גם לא יעבוד. ההורים ידעו מהר מאוד לאן את הולכת, כי יש להם את החוש הזה. (אינני מתכוון כמובן להורים ספציפיים - שאני לא מכיר - אלא להורה הטיפוסי) ושלישית - זה יתנקם אחר כך כפל כפליים, כי כשמתחילים עם חיים כפולים וחוסר יושר אין לזה סוף והחיים הופכים לסיוט.

בהצלחה.

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.