אשמח לעוד רעיונות...

זה השלב בחיים שלומדים קצת לסנן, למדר>>

ליצור את המרחב האישי שלך -שממנו יווצר המרחב המשפחתי החדש שלך כזוג.

אני לא רואה בעיה להגיד שאת הולכת עם חברה

אם הם ישאלו איזו- את יכולה לתאם מראש עם חברה שתגידי את השם שלה (שלא יהיו פאדיחות אח,כ...)

או את יכולה לומר שאת יוצאת איתי

בס"ד

תגידי שאת יוצאת לחברה/ הרצאה/ שיעור באוני/ ביביסיטר.

וכשאת יוצאת, תצאי רגיל- ללא תסרוקת /עגילים וכו',

ובלובי של הבניין תסדרי את השיער, תתאפרי ותענדי את התכשיטים..

ככה אני הייתי עושה..

אבל עדין כמעט תמיד ידעו שאני יוצאת. הייתי מתארגנת עם דלת סגורה ממש רבע שעה לפני שהייתי יוצאת מהבית,

כך שחשבו שאני מדברת בטלפון או סתם מתלבשת, ואז פותחת את הדלת של החדר, אומרת "הלכתי", והולכת,

לא היה להם כ"כ זמן לתחקר אותי..

ובמעלית/ בלובי/ חדר מדרגות הייתי מתאפרת וכו', לא היה לי נעים שיראו שיצאתי מגונדרת..

בהצלחה חמודה! שבעז"ה תמצאי אותו בקרוב ממש!!

מסכימה עם אמונה פשוטה. איזה סיוט זה להתאפר או להסתרק בחדר מדרגות!

יכול להיות שאת עדיין צעירה ולכן לא נעים לך שההורים ידעו?

בכל אופן תמיד אפשר ללכת לחברה ולהתארגן אצלה.

או עוד שיעור/חוג/קורס/משהו בערב.

זה יקל להסתיר דייטים או דברים מסוג דומה ממי שלא אמור לדעת.

אם את בתחילת הדרך וההורים לא יודעים בכלל על כך שאת מתחילה "לצאת", זה נראה לי קצת לא מוסרי. בכל זאת, הם גידלו אותך במסירות לא מעט שנים. מגיע להם לדעת.

*אם ההורים יודעים שאת בכיוון, אבל אינך רוצה שידעו על כל יציאה ויציאה - אני לוקחת את דברי בחזרה.

אפילו שאני בן ואני לא מתאפר לפני... קשה מאוד להסתיר מההורים.
בסופו של דבר הם יראו את החשבון טלפון ,את זה שאת מאושרת/להיפך ועוד...
אני חושב שאחרי כמה פעמים אפשר לספר ובאותו משפט לבקש את המרחב האישי (כמובן שבכבוד).

לא חייב לספר כל דבר, ואני לא רואה בזה חוסר כיבוד הורים, יש פרטיות וזכותי לשמור עליה, כשיהיה משהו רלווטי הם הראשונים שידעו, אבל אין סיבה ללכת לספר על כל יציאה..

אני לא ייכנס לסיבות למה את לא רוצה לספר,
תגידי משהו חלקי שהוא לא שקר.

לא אמרתי שצריך לספר על כל יציאה. אבל כשמתחילים לצאת צריך להודיע/לבקש את רשותם - תלוי באדם, בשלב בו הוא נמצא בחיים ועוד ועוד. לא הוגן לשתף את ההורים מאוחר ולהודיע להם חודשיים לפני החתונה (אני בכוונה מקצינה). אחרי הכל, הם אלו שישלמו את הוצאות החתונה, יתמכו בתחילת הדרך וכו'. אחרי כל השנים שגידלו אותנו במסירות, נתנו מעצמם והשקיעו בנו כל כך הרבה, מגיע להם קצת יותר. בפרט שהמסירות, הנתינה וההשקעה תמשיך אחר החתונה...

מאיפה ההמצאה הזו? אדם מתחיל לצאת מתי שהוא מרגיש שזה נכון לו, ולא להורים שלו...

ואני לא אמרתי שצריך להודיע חודשיים מהחתונה... הורים לא צריכים לדעת על כל אחת שאני יוצא איתה, זה זכותי!!!

כשיהיה קשר רציני ואני אדע שזה הולך למקום של חתונה אני אספר להם, אבל לא בא לי שכל פעם שאני יוצא יתחילו לשאול שאלות כמו מי היא? מה היא עושה מה סבתא שלה עושה ובת כמה היא, זה חופררר!!!

מבחינתי שידעו מהתחלה..ובת שההורים שלה קשורים אליה זה כיף לספר!! ורואים שהיא יוצאת..

אנא, קרא היטב לפני שאתה משיב. לא אמרתי שצריכים להודיע על כל אחת שיוצאים איתה, אלא שלפני שמחליטים לצאת (בכללי, לא עם בחורה ספציפית) וללכת לכיוון הזה, יש להודיע להורים. אם אדם יודיע רק כשיגיע הקשר הרציני - כנראה זה יהיה מספיק רציני כדי "להריץ" אותו אחרי כמה חודשים. היינו: להתחתן. שוב, זה לא הוגן לעשות את זה להורים שכל ההוצאות "נופלות" עליהם. אפילו שההוצאות האלו מסיבות משמחות...

וכן, יש מקרים שכדאי לבקש ולא להודיע. למשל, כשצעירים מאד, ואז מן הסתם אין יותר מדי אפשרויות עבודה וכו', וממילא ההתבססות על ההורים תהיה גדולה יותר. ומי שלא מבקש אלא מודיע - שיקח אחריות ולא יבוא אח"כ בדרישות להוריו... זו דעתי הכללית, ומובן שכל מקרה לגופו.

אני כבר מרגישה לא נעים שתגובתי הסיטה את השרשור, לכן אם יש עוד הערות/הארות, נראה לי שיהיה כדאי לפתוח את זה כנושא נפרד וזהו.

כל בית מתנהל אחרת,

יש יחסים שונים עם הורים וכו'.

לא כולם יכולית לקום ולהעלם.

ולי יש אמא שמתקשרת גם אם אני מטר מחוץ לבית..

היא למדה..

(הגיעה הזמן בגילי המופלג.. )

יוצאת -

ואם מקובל אצלכם להודיע לאן הולכים,

את אומרת שיש לך איזושהי פגישה (אפשר לומר: פגישה חברתית..)

ואם ההורים ישאלו אם זה עם מישהו.. בפעם הראשונה, או בהמשך -

אז לכאורה, אין ברירה.. תגידי: כן...

בדרך כלל (בפרט אם הם רוצים אח"כ לשתות משהו עם חלב) - לא יאכלו אותך.. שאלו -קיבלו תשובה.

אבל - אם את כ"כ חוששת, צריך להבין - מה הסיבה..

למשל, ההורים חושבים שאת מאד צעירה?

אז עדיף לכאורה שהנושא יעלה לדיון, בעוד מועד.

גם אם זה יבוא דרך "גילוי" כזה שלהם - אם לא לפני כן.

תשמעי את דעתם, תעני בכבוד. אולי הם ישתכנעו ממך. אולי תחשבי שהם צודקים.

לפעמים מפתיע לראות כמה הורים מבינים שמשהו משתנה... (בלי להכירך אישית).

פשוט לצאת יותר מהבית ובלי קשר לבנים

עד שיתרגלו שאת יוצאת מהבית יחסית הרבה וכך פחות תצטרכי "לדווח" או שכבר תתחתני

קשה לי להציע לשקר ... (יום אחד גם את תהיי אימא לילדים  בגיל הזה )

הם יודעים באופן כללי שאת יוצאת ?

אם כן אפשר (אולי) לבקש שזה לא יהיה נושא לשיחה ותאמרי להם שאם יהיה משהו רציני הם יהיו הראשונים לדעת וכו..

כל הנ"ל בלי להכיר ובלי לנסות לשנות את ההורים או את ההתנהלות הקבועה בבית

אנשים,

היא כולה ביקשה עזרה ב-"הסוואת דייטים"

ולא מוסר על זה שהיא מסתירה...

אפשר ללכת להתארגן אצל חברה טובה שתספרי לה. 

(או לחילופין- חברה לא חטטנית.)

להורים שלי יש מדיניות ש:"בגיל הזה, לא שואלים לאן את יוצאת" 

אני בהחלט חושבת שיש זמן שבו צריך את להגדיל את המרחב האישי והעצמאות.

בהצלחה!

אני לא חושבת שתמיד זה כך..: תלוי מאיזו עמדה מגיעים ההורים, והילדים שלהם

כשהורה שואל לאן אתה הולך, הוא לא בהכרח רוצה "לחטט" או "להציק" או "להפריע"

הוא פשוט מתעניין מהסיבה הפשוטה: אתה הילד שלו..

                                             (אבל כמובן שלא אצל כולם מערכת היחסים כזו..)

להילה- יחד עם כל ההקדמה שכתבתי, אני מבינה לליבך..

ממליצה פשוט לומר את האמת בתמציתיות ובקצרה.. הם כבר יבינו את העניין

ומקווה בשבילך שהדרך שלהם להגיב, תהיה נוחה גם לך 

בהצלחה

אתם כולכם פשוט לא יודעים מה אתם מדברים!

זה מאוד אטרקטיבי להיות "גיבור" ו"גדול" ולהסתדר בלי ההורים אבל הנזק הוא קודם כל לכם.

מנסיוני ומנסיונם של חבריי ושל אישתי וחברותיה אין ולא יהיה כמו קשר חם ויעוץ מתמיד של ההורים בשלב המיוחד שבו אתם נמצאים בחייכם. אני לא מדבר על כפיות הטובה למי שגידל והביא אותכם עד הלום אלא על ההפסד שלכם ורק שלכם מכך שאתם מונעים מהמבוגר בעל הנסיון שמכיר אותכם הכי טוב בעולם והכי אוהב אותכם ורוצה בטובתכם לעזור לכם.

לא פעם אני שומע מחברות רווקות של אשתי (30+) את הטענה "לו רק היו לי הורים מלחיצים ו"נודניקים" כמו שלך...." 

אז תעשו טובה לעצמכם ודבר ראשון לפני שיוצאים לפגישה מספרים לאבא ואמא...

ולהתראות בפורום נשואים טריים....

מצטערת, יש לי אפס סובלנות להתנשאות שכזו,שהיא מעין ערבוביא של לעג לרש וכל מיני האשמות. סוֹרי.

וחבל..כי יש בתגובתך הרבה צדק,אבל לא אמת...

לא נכון לתת כלל גורף, למרות שייתכן שבד"כ צעירים נוטים לערב את הוריהם פחות מהרצוי.

היילה מאמיי , תלווי בת כמה את .. ?!

תודה לכל המגיבים...

אחותי התחתנה בגיל 19..=]=]

בתור הורה לילדים מתבגרים אני תמיד מקווה ומייחל שתהיה להם הפתיחות המספיקה לשתף אותי במה שמעסיק אותם, ושאהיה חכם מספיק לאפשר להם את מרחב המחיה גם כשהוא תוך שיתוף עם ההורים. נדמה לי שאכן כך הוא עם ילדיי, ואני מקווה שכך ימשיך.

הצטערתי לשמוע על האנשים כאן שחושבים שלשתף הורים זה מיותר או אף לא רצוי.

ובטוח שהכיוון של לשקר ולהעלים ולהתחפש הוא לא נכון! כלל ראשון ביחסים בין בני אדם בכלל ובפרט הורים וילדים וכמובן גם בני זוג - זה לדבר אמת ולהיות גלויים. לכל היותר לא לשתף - אך לשקר? להגיד שהלכתי לחברה ובאמת הלכתי לדייט? זה קודם כל לא ראוי, שנית זה גם לא יעבוד. ההורים ידעו מהר מאוד לאן את הולכת, כי יש להם את החוש הזה. (אינני מתכוון כמובן להורים ספציפיים - שאני לא מכיר - אלא להורה הטיפוסי) ושלישית - זה יתנקם אחר כך כפל כפליים, כי כשמתחילים עם חיים כפולים וחוסר יושר אין לזה סוף והחיים הופכים לסיוט.

בהצלחה.

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.

הטיילת על חוף הים ממש נחמדה, אוויר טוב, רעש של גלים ויש כמה חנויות כשרות שאפשר להיכנס אם רוצים

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

אני מבינה את הבחורה, אבל זה לא הגון וראוי.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?