בס"ד
דבר תורה לפרשיות ויקהל – פקודי
מבוסס על "מאהלי תורה" של הרב יעקב אריאל שליא"ט
שתי הפרשיות שאנחנו קוראים השבת עוסקות בעשית המשכן וכליו שעליהם ציוונו בפרשיות תרומה ותצווה. באופן מפתיע, בתחילת הפרשה לפני עשית המשכן, התורה מצווה עוד פעם על השבת. בכל ל"ט המלאכות היא מפרטת רק אחת: “לא תבערו אש בכל משבתיכם ביום השבת” (שמות לה,ג). נשאלת השאלה למה דווקא מלאכת מבעיר התורה מפרטת.
רש"י מפרש עקבות הגמרא בשבת (ע.): “יש מרבותינו אומרים הבערה ללאו יצאת, ויש אומרים לחלק יצאת”. הדעה הראשונה באה להגיד קולה: בניגוד לשאר המלאכות, העובר עליה עובר על לאו ולא חייב כרת וסקילה. הרמב"ן מסביר שבדרך כלל משתמשים באש כדי לבשל, להאיר או להתרחץ, שהם הנאת הגוף ולא מלאכה ממש. הדעה שניה אומרת שאם בן אדם עבר על הרבה מלאכות בהעלם אחד, היה מקום לחשוב שהוא חייב רק חטאת אחת, יצאה מלאכת מבעיר שהיא מיוחדת, ומקשים ממנה שחייבים על כל אב מלאכה. למה דווקא ממלאכת מבעיר לומדים את זה? הרב סעדיה גאון מסביר שהאש נצרכת להרבה מלאכות אחרות, ורואה בה כעין אבי אב המלאכות.
מסתבר שתי הגישות האלה צודקות. יש לאש שימושים שונים, היא גם ראש למלאכות וגם ראש לתענוגות. התורה אסרה גם את זה וגם את זה ללמדנו שזה לא הטירחה שבאש שהיא אסורה אלא ההבערה. לעומת זאת, רק ההבערה היא אסורה אלא השימוש באש היא מותרת ואף מצווה! יש מצוות להדליק נר שבת שאורו יאיר את כל הבית בערב שבת, ויש גם מצווה להטמין חמין כדי לאכול חם בשבת.
מההבערה אפשר ללמוד על הכלל כולו: מטרה של שהשבוע היא השבת, במשך ששה ימים משתמשים באש ועושים מלאכות רבות, אבל ביום השבת שובתים. ביום השבת נהנים מאור הנר שנדלק לפני כניסת השבת, מתענגים בבשר, בדגים וביין שנקנו בזכות העבודה שעבדנו בשבוע, אבל כל ענייני דחולין דורשים הטמנה, גריפה וקטומה, כי הם מונעים מאיתנו מלהתענג על השבת שהיא המטרה, כפי שאומר ישעיהו הנביא (נח, יד-יד): “אם תשיב משבת רגלך, עשות חפצך ביום קדשי, וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד, וכבדתו מעשות דרכיך, ממצוא חפצך ודבר דבר: אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ה' דבר”.
באותו אופן שהשבת היא המטרה של השבוע, העולם הבא הוא המטרה של העולם הזה. בקלי קלות האדם יכול לשכוח מה היא המטרה ולהפוך את האמצעי למטרה. דוגמא לכך הוא הכסף: הכסף בא כדי לחיות, אבל זה לא הכסף שמביא את האדם לעולם הבא, אלא רק המעשים שלו.
שנזכה תמיד לדעת להבחין בין המטרה לאמצעי,
שבת שלום!

