כדי שלא לגלות שפיתחת ציפיות שווא והתקדמת צעד אחד יותר מידי..זה עלול לכאוב.

בס"ד בר"ה

זה לא, או "להיפגע" או "לחסום ת'לב"...

ישנה גם אפשרות לפתוח ת'לב לאט לאט ובצורה הנכונה...

פשוט לדעת איך להתקדם נכון....

(21.5)

זה גם פוגע, וגם לא נעים, במיוחד אם הצד השני לא רוצה להמשיך.

לצערי זה קרה לי כבר כמה פעמים, שיצאתי עם מישהי והיא התלהבה ואני קצת פחות, והיא מספרת דברים אישיים שאני מעדיף לא לשמוע כשאני יודע שזה לא ממשיך.

ואח"כ אני בטוח שלא נעים לה שדברים אישיים שלה מסתובבים אצל בחורים רחוקים.

זה גם קצת מלחיץ, כל דבר בשעתו.

נשמע סותר,ממש לא..

לא משנה כמה נחסום ובשכלי נצמצם ציפיות, תמיד נחטוף 'זבנג' כזה או אחר במידה וזה לא ילך..

מה שכן-יש תלות חיובית בין עד כמה לא מצפים לגודל הצער, אני אישית מנסה עד כמה שיותר לצמצם ציפיות ומחשבות ובניינים,{שיהיה ברור-לא בעד הקפאת בנייה בכלל!} ואולי כך במידה שלא ילך זה פחות ישפיע..

 בכללי אני נוהגת לפי "אשם עד שתוכח חפותו"-יודעת שזה לא הכי נכון,אבל כמו שאלת השרשור-מנגנון הגנה זה מנגנון הגנה..

לי היו כמה דברים שידעתי שאני אהיה חייבת לספר לארוסי היקר..

תמיד פחדתי מזה,מה הוא יגיד איך הוא יגיב ואם הוא יגיב בצורה לא טובה אולי אני אפגע..

אז בהתחלה של הקשר הגעתי בלי צפיות, לא נתתי לעצמי להיקשר או להתחבר בכלל.. וב"ה לאט לאט זה התפתח מעצמו ואפילו פתחתי הכל וזה אחרי שקרה לי פעם אחת שנפגעתי..

פשוט צריך להרגיש שמתאים לך להיפתח, להרגיש שאת מוכנה לתת את כל כולך..

לבוא בהתחלה לראות מבחינה שכלית אם א-ב-ג זה מתאים ואם כן לנסות להיפתח רגשית ולתת לו להכיר את כל הצדדים שלך..

וכשמם כן הם, מטרתם להגן עלינו..

אבל מבחינתי כל עוד שאני עוד "נפגעת" בקשר, זה אומר שעוד אכפת לי..

ואני מעדיפה את זה ככה..

מאשר להגיע אפטית לפגישות ולראות מה יהיה..

אז נכון, יש לזה מחיר כבד בנפש..

וכל פעם להיפתח מחדש וכו..

אבל זה מחיר שאני לוקחת על עצמי בשמחה, אם זה מה שיעזור לי למצוא את בעלי במהרה..

ונראה לי שזה מחיר שאנחנו חייבים לקחת על עצמינו..

ועדיף שמרצון, מאשר מחוסר ברירה..

זה לא אומר שישר בפגישה הראשונה אקפוץ ואספר את כל סיפור חיי..

אלא שנקודת המוצא שלי פתוחה לכל..

ובנפש אני מגיעה ממקום פחות מכווץ וחסום..

מנגנוני הגנה כשמם כן הם- נועדו להגן על הנפש העדינה שניתנה לנו. הם יצירה של הקב"ה בדיוק כמו כל דבר אחר, לא המצאנו אותם, וכדאי ללמוד להשתמש בהם נכון עד כמה שאפשר (ולא תמיד זה בשליטתינו). יש בהם שימושים שונים, חלקם מועילים לנו חלקם מועילים בדבר אחר ופוגמים בדבר אחר באותה הזדמנות.

להחליט לא להשתמש במנגנוי הגנה זה גם בלתי אפשרי וגם לא נכון,

בלתי אפשרי- כי הרבה פעמים אנחנו כלל לא מודעים להם,

לא נכון- כי חובה עלינו לשמור על עצמינו - "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם".

מה שכן, נכון שכדאי לפעמים לבחון מה מניע אותנו לנהוג כך או אחרת ואם בסיכום הכללי זה תורם או מזיק.

זה מאוד אינדיווידואלי, וגם לא תמיד אדם יכול לעשות את הבירור הזה עם עצמו.

בעייני, נכון יותר (אם כי לפעמים קשה) לבוא מתוך ציפיה ריאלית לקשר חדש. ז"א, להבין שיש הזדמנות כלשהי לבנות קשר אמיתי וטוב אם כל אחד יעשה את המוטל עליו, אבל שינשו סיכוי גם שזה הולך להיות מפגש עם אדם שלא יצא ממנו קשר משמעותי אבל אולי תפיקי ממנו משהו אחר.

ההשתדלות שאת מחוייבת אליה היא לעשות מה שביכולתך כרגע (ולפעמים זה משתנה בין תקופות או מול אדם ספציפי), גם אם במעט מאמץ, אבל לא יותר מזה, לא לעשות דברים שאת יודעת שעלולים להזיק לך.

ואת השאר (התוצאה)- להשאיר לרבש"ע.

לפעמים חוסר האמונה הוא המחשבה שהכל תלוי באיך אני אנהג-  וזו טעות.

כשזה מגיע מתוך החלטה מודעת, מתוך הכרות שלך עם עצמך-  אני לא בטוחה שזה מנגנון הגנה, אלא התנהלות הגיונית ומחושבת  שתאפשר לך מצד אחד להביא את עצמך לקשר ומצד שני לא לצאת בנזקים אם לא ילך.

זה מאוד נחמד בתיאוריה, הרבה יותר קשה במציאות.

ועוד נקודה אחת-

הרבה פעמים כאשר מונעים מפחד שיקרה דבר מסויים, באופן בלתי מודע אנחנו מפרשים את המציאות ומנהגים באופן שיגרום לכך שאכן החשש יתממש- נבואה שמגשימה את עצמה.

לכן, אם את רואה שיש איזשהו ריטואל שחוזר על עצמו אצלך בקשרים, כדאי לבדוק אם את לא תורמת את תרומתך לכך שזה אכן יקרה.

בשנים הראשונות שלי.

ולהפך ככל שחסמתי יותר, נפגעתי בסופו של דבר יותר.

בסופו של דבר אפשר בקלות להגיע לקשרים רגשיים,

אפילו אם את לא מתכננת...

ואחרי שזה נגמר, כככל שאת יותר חסומה רגשית, הקושי יותר גדול.

כי כל מחווה רגשית שעשית, כל היסחפות, כל דיבור אישי ואמיתי, נראה לך מזעזעים יותר. 

ולמדתי עם השנים שכככל שאני אמיתית יותר, ונוכחת באמת במצב שאני ננמצאת בו בלי פחד, ואפילו אם יש שחרור רגשי,  אני פחות נפגעת.

ראיתי שרגשות זה לא דבר 'שמתבזבז', רק משתבח עם השנים (אז אין מקום לפחד 'אהבתי אותו, ביזבתי את אהבה הראשונה...')

שלהיות אמיתי, גם אם זה לא החתן שלי, זה בונה.

למדתי להלחם במחשבה 'איך זה קרה לי עם מישהו שהוא לא בעלי'..., כי הקב"ה מפגיש אותי בסופו של דבר, אם מי שאני צריכה להפגש ולא לחינם.

ואני מתפללת שזה יקרה מעכשיו רק עם בעלי.  בקרוב. 

אני נפגשתי עם בחור אחד וזה היה קשר קצת רציני וסיפרתי דברים מאד אישיים ואחרי שנפרדנו באמת שהיה לי קשה וחשבתי שאולי זה לא היה שווה וכו'..

אבל אחרי כמה זמן הבנתי שרגש הוא לא סתם,הוא מתנה וברכה, הוא מקדם וא"א לזלזל בנוכחות שלו.. ועם כל הקושי,שאחרי זה עצוב וקשה.. ה' נותן את הכח להתמודד עם החשיפה..

יחד עם הרגש,ה' נותן לנו באותה חבילה את הכח להתמודד ולצמוח מזה. אני לא חושבת שנכון לבוא לפגישה עם פחד שאולי זה לא הוא ואולי לא כדאי להיפתח,כי אז לא יווצר שום קשר,אנחנו לא יכולים לתת לפחד לנהל אותנו,כי אז הפחד נמצא בפגישה ולא אני..

אנחנו צריכים להיות אנשים עם אומץ ומבט חיובי ומאמין בטוב!!!!!

אני, צריכה להיות בפגישה ולהיות במובן הכי אמיתי של המילה, להיות נוכחת,עם כל כוחות הנפש שה' חנן אותי בהם, כי הם מתנות מה' יתברך ואנחנו צריכים להשתמש בהם..  וכמובן,שהכל במינונים ואיזונים נכונים..

תאמת שנראה לי שזה גם תלוי באופי של כל אחד, יש כאלה יותר שכליים ויש כאלה יותר רגשים, אבל לפעמים יש מחשבה לבעלי הרגש שחבל שהם בעלי רגש..כי הם סובלים ונפגעים וכו', אבל צריך לדעת שזו ברכה ולמי שיש רגש, הוא צריך לעבוד איתו ולא להתעלם ממנו..

שנזכה להתפלל שה' יתן לנו את הכח לעבוד נכון עם עצמנו,בנחת ושמחה..

 ושנזכה לראות ישועות בקרוב ממש! ה' איתנו!

לעיתים, ההזדמנויות האלה להיפתח, עוזרות לך להידרש לנושא שנקרא: אני.

לסדר את האישיות שלך, לנסח אותה. לסדר את הראש...

לתת ביטוי ומקום למחשבות שמרחפות לך בחלל האוויר ואין לך אף פעם זמן להנחית אותן.

יכול להיות (ומסתבר) שבדיעבד היינו רוצים שלא להיפתח לאנשים שלא יתחתנו איתנו בסוף...

אבל אי אפשר לומר שלא הרווחנו מזה כלום להבא...

בעזרתו יתברך

בתור אחד  שמרבה לתת את הלב שלו מהר

יכול להגיד שזה בהחלט כואב ומתיש 

אבל המחשבה על הפעם האחת שזה לא יהיה לשווא ולכאב

היא הנותנת את הכוח להמשיך ולתת (וכן גם להיפגע ולכאוב)

בהצלחה ממש

בשמחתך בקרוב

יחד עם כל ישראל

אני בעד להפתח אבל להקשיב- [במיוחד הבנות] על כל צעד שאת עושה תפני לו מקום ותני לו לעשות

את הצעד הבא.

ככה יותר בטוח להפתח. בלי אשליות אבל גם בלי לחסום.

אני פשוט לא מסוגל "לא לפתח ציפיות", "להיות אדיש בכוונה",

וכל המנגנונים האלה.

כנראה שאני אדם אמציונלי מידי.

בס"ד בר"ה

וזו הגדלות של גבר, הוא מרגיש כמו בת, אך יודע להסתיר את זה <צ>

(פייווו... זכרת לשים את ה<צ>. מזל...)

אז תחכי לו באמת בליבך רק אם הוא מאד מאד מוצא חן בעיניך, ויש לו הרבה יתרונות אחרים מעבר

לחסרון הזה.

ואם יש טעם אז אפשר להעלות את הנושא לשיחה.

אבל זו דעתי...

מי שמוכן להפתח, ומוכן לחשוף את עצמו כמו שהוא,

ומוכן להיפגע במקרה הצורך הוא גם זה שיזכה להתחתן הכי מהר...

למה?

כי ככה בונים את הקשר בצורה הכי אמיתית ופשוטה,

ואפשר להכיר את האדם שאיתו יוצאים באמת, ובלי כל המנגונני הגנה.

מה עוד, שגם הרבה קשרים נפסלים כי שני הצדדים חוששים להיפגע מהשני,

ואז הם פשוט נפרדים בלי שבכלל הם התחילו להכיר אחד את השני...

אני יודע שזה לא קל, אבל לפי דעתי - זה הכי אמיתי הכי נכון,

ונראה לי שמי שמוכן להפגע, הוא יהיה גם מוכן באמת לקבל את השני...

(זה דעתי, ואני מאמין שיש חולקים עלי... )

ב"הצלחה לכולם,

ותזכרו שגם אם נחשפתם ונפגעתם,

אל תפחדו להפגע שוב, כי אולי זה  יהיה הוא/היא ותפספסו...

רק דבר אחד הייתי מסייגת-

"מי שמוכן להפתח, ומוכן לחשוף את עצמו כמו שהוא,

ומוכן להיפגע במקרה הצורך הוא גם זה שיזכה להתחתן הכי מהר..."

לא הייתי לוקחת את העניין כערובה לחתונה מהירה אלא למוכנות נכונה לחתונה..

אני באותה דעה שלך אבל עדיין הדרך לא מהירה בכלללללל... רק הגיל רץ מהר..

שזה לא הכוונה 'באמת' מהר.. אלא התקדמות מהירה יותר..

הכל  בפופורציות, וזה באמת לא מחייב.

אבל אין לי ספק שהוא יתחתן מהר יותר ממי שסוגר את עצמה כל הזמן,

עד שהאביר/נסיכה תגיע... (והוא לא יגיע...) ואז  הוא נפתח... (וגם אז לא בטוח...)

מה עוד שנראה לי שמי שלא נפתח אחרי מספר פגישות - ונפרד,

אפשר להגיד שלא נפגש (לא תמיד, אבל לרוב..)

בס"ד

לגמרי מבין..

מנסיון.. תגיע לפגישות בגישה פתוחה.. הייה אתה לגמרי!בפשטות! ... אל תערב יותר מידי רגשות מיותרים בהתחלה, בהמשך יהיה לזה יותר מקום..

לדעתי הדרך הכי טובה לעשות זאת היא ע"י כח הדמיון... תחשוב שאתה נמצא בעוד פגישה עם חבר כל שהוא... אני לא הולך להתחתן אתך.. וכו וכו..

(דיברתי בלשון זכר כנ"ל לגביכן...)

הרבה ברכות

בס"ד

כשאנו רוצים להכיר מישהו אנחנו צריכים להיות פתוחים אליו.

לעניות דעתי המטרה בפגישה היא להכיר את האדם שאיתו נפגשת, וכשיש תמונה ככלית על האדם אפשר להתחיל לחשוב אם זה מתאים או לא.

בהלכות כשרות יש כלל שאומר- "כלי שפולט אינו קולט".

ככה זה גם בנפש.

אנו צריכים לשים לב מתי אנו עסוקים בקליטת התמונה, האדם וכ', ומתי אנו מגיבים.

אם אנו בתנועה נפשית של תגובה, באותו רגע אנו לא פתוחים לשמוע ולהכיר.

 ציפיות, דימיונות וכ', זה כבר התגובה שלנו למציאות או לאדם שמולנו.

אם אנו בשלב כזה, זה עצמו חוסם אותנו מלראות את האדם האמיתי שמולו אנו ניצבים.

בניגוד למה שרווח כאן לעניות דעתי דימיונות זה לא אומר שהאדם פתוח רגשית אלא זה סוג אחר של אטימות.

אדם מתחיל לבנות ביניינים ולא רואה בכלל את מה שבאמת קורה.

כשאני מסתכל על מי שמולי ומפתח ציפיות, אני בעצם רואה אותו דרך הרצונות והמשאלות שלי, ובכלל לא פתוח לקלוט אותו באמת.

יודעת שעצם הידיעה על מפגש כבר מעורר ציפיות וכ', אבל הייתי ממליצה לעצור את הדימיונות, ולהיות פתוחים באמת לצד השני. לנסות ולהשתדל לראות אותו כפי שהוא ולא דרך הציפיות שלנו.

בכל אופן בהצלחה רבה!

בס"ד

לעניות דעתי אהבה אמיתית זה להיות פתוח נפשית לקבל את האדם בזכות מה שהוא, ולא בגלל מה שהוא מעורר בי.

כמובן שתמיד יישאר בנו המקום המצפה וכ', (שבמילים אחרות זה אחד הביטויים של האגו שלנו), אך ככל שנזכך אותו נוכל לראות את האדם שמולנו.

באיזשהו מקום נראה שלפי התפיסה שלך אם אני אראה את האדם כפי שהוא באמת בלי לדמיין אני לא "אצליח" להתאהב בו, ואני מאמינה שאם נראה את האדם כפי שהוא באמת רק אז נוכל באמת לאהוב אותו.

כמובן שיש גם את הציפיות וכ', אדם חייב גם להגיב למציאות ולא רק לקלוט אותה, רק מה שנסיתי לומר זה שקודם כל תראה את המציאות כמו שהיא ואז תבחן אם זה מתאים לציפיות ולחלומות שלך.

ברגע שהחלטת שכן אפשר בהדרגה לתת מקום לרגש.

בכל אופן מאמינה שלכל אחד יש את הדרך שהיא אמיתית עבורו, בהתאם לתכונות שה' נתן לו, ולכן ציינתי את זה כנקודה למחשבה ולא כ"סוד ההצלחה" 

בס"ד

כמו שסיכמנו כל אחד בנוי אחרת, והבתאם למה שה' רוצה ממנו,

אבל התייחסות לנקודה מדברייך- כתבת שמעולם לא הצלחת לעורר רגש בעקבות התאמה שכלית.

מה שהיה, היה בהשגחה פרטית וכ', אבל באופן כללי, אי אפשר להכריח רגש בעבודה על הרגש עצמו.

גם רגשות כמו אהבת ה' יראת ה' אהבת ישראל וכ' אלו רגשות שאנו מגיעים אליהם לאחר עבודה של תודעה, והתבוננות, או בשיטה של "אחרי המעשים נמשכים הלבבות".

בכל אופן לעניין התפתחות הרגש מול 'מדוייט', כתוב "אל תעוררו את האהבה עד שתחפץ".

הדבר היחיד שצריך לתת זה זמן, ואם לא מתפתח שום רגש אז באמת כנראה שזה לא זה...

ז"א לעניות דעתי לאחר שיש התאמה שכלית אפשר לתת דרור לרגש, אם הוא מופיע ב"ה, אם לא אני לא רואה עניין לנסות להכריח את זה לקרות.

בכל אופן בהצלחה, וגם אני רואה בדברייך הרבה טעם והגיון, אולי הכל עניין של מינון.

כמה אני פתוח למציאות ולאדם שמולי, וכמה אני מרשה לעצמי לשקוע בדמיונות?

ואולי לא לשקוע אלא כמו שאמרת להוסיף מעט צבע?

בע"ה העיקר שיהיה לכולם בהצלחה, כל אחד בדרך שה' זימן לו.

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.

הטיילת על חוף הים ממש נחמדה, אוויר טוב, רעש של גלים ויש כמה חנויות כשרות שאפשר להיכנס אם רוצים

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

אני מבינה את הבחורה, אבל זה לא הגון וראוי.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?