"הרב הראשי לצה"ל סיפר כי 80 אחוז מהמטבחים בצה"ל הם טרף. האם מישהו דיבר? מישהו הזהיר את החיילים שלנו תזהרו יש מטבחים שאינם כשרים? או שאותם הרבנים הצבאיים שמרו על זכות השתיקה? אם בנושא של הכשר והטרף הם שותקים, אז מה אתה מצפה מהם שבעניין ספרי התורה הם ידאגו? הם בדרך כלל נוהגים לשמור על זכות השתיקה. כל הלכה כל דין אנחנו מחפשים מה הפוסקים אומרים לנו להלכה למעשה".
מישהו מכיר את האמירה הזו של הרב הצבאי??
השאלה אם הרב אמר 80%
בשבוע במקרה הטוב, וזה כשיש טבח אחד ספק יהודי, וטבח שני חילוני לגמרי..
ואני לא מדבר על מוצבים ממש קטנים ופילבוקסים שמבלים בצורה פרטית, שכשהיו תופסים אותם חילונים היה שם בלאגן אחד שלם....
אני לא הייתי אוכל בצבא
והיינו במחנה ישי ושם דיבר איתנו אחד מהרבנות (ויש לו תפקיד רציני בנושא לא זוכר בדיוק מה) שאמר לנו שזה לא נכון הטענה הזאת ושרוב המטבחים כשרים!
כמובן שלא הכל ולא 100% אבל ממש לא קרוב ל80% אחוז טרף..
שרק 80% מהמטבחים בצה"ל אינם כשרים.
זה שיפור לעומת התקופה שהייתי חייל בסדיר...
אז באמת איך מתנהלים ככה בצבא??
וכן משתדלים שם להפריד בין בשר וחלב - אבל אני זוכר שבבא"ח שבו עשיתי טירונות, נשלחו מספר חיילים שהיו טבחים לכלא, בגלל שהם השתמשו בכלים של המטבח לבשל בעלי חיים לא כ"כ כשרים... (היה להם סימן כשרות אחד... )
וזה היה בבא"ח בסיס גדול וקבוע, לא מוצב ולא פילבוקס.
אני בכלל לא מדבר על פילבוקסים ומוצבים ששם היינו אוכלים סנדביץ' עם פסטרמה כי היה שם טוסטר ששימש כתנור אוניברסלי...
(אבל זה לא היה בדיוק מטבח).
בקיצור, הבעיה קיימת ובהיקף לא קטן. יש לי חבר במילואים, שמביא איתו אוכל מהבית לכל תקופת המילואים בדיוק מהסיבה הזאת.
בסדיר היינו מחלקת ביינישים אז כל מטבח שהגענו אליו הכשרנו
אא"כ שוכנענו שהכל שם בסדר גמור
וחוץ מזה גם במטבחים הגדולים חלק מהדברים אכלנו וחלק לא! (נתון כבר לשיקולי קולות וחומרות אישיים)
במילואים יותר מורכב כי אנחנו לא קבוצה של דתיים אלא יחידים אז אוכלים רק .....
זה לא רק בצבא...
אני עבדתי קצת בתחום ופעם אחת הייתה איזשהיא בעייה במטבח, והתקשרתי לרב עיר, סיפרתי לו את הבעייה
ומה הוא אומר לי? אין הרבה מה לעשות אם נתחיל לבדוק כל דבר לא נסיים אף םעם, הכשרות לא 100% ובטוח שאנשים אוכלים פה תולעת שם תולעת.....
נתקלתי בכמה מקרים והוא אמר לי להמשיך כרגיל
מקרה 1-נפה עם חורים של רשתשל חלון...
פעם 2 אפייה של דג עם בשר (מציין שזה לא אסור הלכתית) הבעייה היא אם מתכוונים לאכול את הדג עם חלב לאחר מכן, מה שלא מן הנמנע שיעשה.....
שמעתי סיפורי זוועה על הכשרות במילואים..
אבל בסדיר??
ושדרותי- בעיית הכשרות מחוץ לצבא היא חסרת תקדים וכל פעם מצער אותי לשמוע עד כמה...
אבל משום מה חייתי בתמימות שבצבא זה קצת (לפחות קצת..) אחרת...
אבל גם הדוג' שהבאת, מזעזע!
אני יותר ויותר מבינה ת'טענה- שאוכל, רק בבית!
גם בבית אתה חייב לסמוך על יצרני המצרכים
אא"כ תלך בדרכו של הרב אליהו זיע"א שהיה אוכל רק אוכל ביתי וראה את השחיטה וכו...
אבל זה רק למיטיבי לכת ...
צריך פשוט לדעת על מי סומכים ועל מי לא סומכים . ובאיזה מוצרים .....
מהכרות לא קטנה עם משגיחי כשרות.
יש הרבה שמחרפים נפשם (כן, בכוונה השתמשתי בביטוי הזה) כדי שיהיה כשר.
בד"כ בבסיסים גדולים אין בעיה (למרות שאני מכיר פיקוד שחבר שלי היה שם משגיח כשרות ולא הסכימו לו לנפות קמח, כי זה מעקב את ההכנה.
הוא נלחם עד כדי שהוא עלה משפט עם עונש כלא צבאי)
במוצבים קטנים הבעיה הרבה יותר נפוצה.
כי שם אין משגיח כשרות.
אמרו שיש בעיה.
לכן בצבא החלטתי להקפיד על מהדרין בכל דבר שאני אוכל, לצמצם כמה שאפשר את הבעיות האלה.
כתמר יפרחיש בקהל איזה משגיח צבאי לשעבר או לשהווה שיכול לספר לנו משו כלשהוא ?
מה הלאה בחיים?
תנסו להרוויח יותר?
תשבו במנוחה על התורה ועל העבודה?
תשקיעו במשהו טוב לעם ישראל?
בעו"ס, היינו לימוד תורה.
עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב
חשוב לא להתרגש
כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.
בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.
הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך
מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.
בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.
לא?
היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.
מפה לשם.
בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.
החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.
היי חזרתי לכאן אחרי שנה שלא הייתי פה🙂↔️
ובאופן אירוני הסיסמה הייתה שמורה לי אבל לא היה לי מושג מה השם משתמש😅 (די מצחיק שאדם לא זוכר איך קוראים לו אבל כן זוכר של אחרים)
כמובן שאין איך לאפס שם משתמש..
קיצור יש למישהו רעיון איך למצוא?
או שאולי אני פשוט יתחיל מחדש ותכירו את אני של עכשיו🙂
גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,
די דעך.
הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים. כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.
אם מישהו מטייל ומוצא פסל מלפני 3000 שנה, האם הוא צריך לנתץ אותו או למסור אותו לרשות העתיקות?
ברור שבכך יש איסור חמורארץ השוקולדהערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה
'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'
"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון
ואת אשריהם תכרותון."
יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים
מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום
ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.
מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.
ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.
ובכל זאת אסור להחזיק פסל
תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.
כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א
על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.
צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.
אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:
הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א
זו אמירה מאוד מוזרה.
לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.
שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים
(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)
אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?
התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.
או האריות בכסא שלמה.
גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות
(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)
וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍
תרגישו התחדשות? או שגרה משעממת?
מה עושה את ההבדל?
אה.. וחודש טוב! 😊
אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער
נעשה לו קוקיות, שיהיה בת
איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉
"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?"
"ראש עיר או ראשת עיר?"
כן ראשת זה חארטה..
מחבבת שגרה
היא לא חייבת להיות משעממת
בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה
שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי
לא שזכרתי את זה
אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום
אבל למעשה בד"כ הדרך הכי טובה להשתנות זה ע"י ייסורים, הם הכי פותחים את הנפש והכי מפתחים אצלנו עומק רגשי ואמוני.
אבל יש דרך נוספת. ללמוד להקשיב ולהרגיש את העולם. להרגיש שאתה חלק ממשהו ענק-חלק מהבריאה של ה', וגם חלק מעל ישראל, ואז יוצאים מהאגו ואין כ"כ צורך בייסורים.
"לא הן ולא שכרן" לענ"ד זה לא רק בגלל הקושי שבייסורים, אלא גם בגלל האמת שהם מכסים-שראוי שהעולם של ה' יהיה מושלם, בפרט כלפי אנשים שמחוברים אליו.
חשבתי השבוע שזו הנקודה של שבט בנימין- נס בשביל הטבע, בשביל שהטבע יהיה שלם כי ראוי שהבריאה של ה' תהיה שלמה. וזה סוג של חיבור בין קדושת הטבע (נס בתוך הטבע) לקדושה שמעל הטבע (נס ששובר את הטבע). וזו מעלתה השלמה של א"י שהתבטאה בניסי כיבוש נחלת שבט בנימין ובמקדש ובפרט בקודש הקדשים. וזה שייך כמובן רק למי שמחובר לכלל באופן מהותי, ולמי שמפריעים לו הייסורים בעיקר בגלל האמת שהם מסתירים ולא בגלל הסבל שלו.
יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי 
)
שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!
חודש טוב!
לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.
