מכל הבחינות עין כרם לוקח.

(רק שבת מבאסת שם)

אנחנו את ביתנו הראשונה הלכנו ללדת בביקור חולים.

לכל מי ששואל לעצתי מאז בעניין בית החולים הזה אני אומר להתרחק.

הגענו לשם בשבת עצמה ואני כבעל וכן חמותי סבלנו מאוד.

לא נתנו לנו לישון שם ושלא לדבר על לאכול .

בקיצור רעבנו שננו כל השבת ולא ישנו, חיכנו שתצא השבת ונוכל להיות בני חורין.

שורה תחתונה- לא ממליץ בכלל במיוחד לא בשבתות וחגים! 

הייתי מאושפזת שם בשמירה ואח"כ חזרתי לשם ללדת.

צוות מקסים, תומך, חלק מהאחיות עם הומור שעוזר לך לעבור את התקופה עם חיוך (אחות אחת שהביאה לי כדורים שהייתי צריכה לקחת אמרה לי הבאתי לך סוכריות )

מקצועיים מאוד, הרופאים שם היו בשוק מצורת טיפול דומה לזו שקיבלתי אצלם, שעברתי בהריון שלפי כן בבי"ח אחר והבנתי שאז לא קיבלתי את כל הטיפול שהייתי אמורה לקבל.

לא יודעת אם יש הבדל בין מחלקת יולדות א' לב' מבחינת האחיות, אני הייתי בב'.

אם היינו נשארים ליד ירושלים הייתי חוזרת רק לשם.

ב"ה

באישפוז בנשים, היה לא הכי נחמד אבל גם לא גרוע..
הרגשתי שאני סתם מורחת את הזמן שם, חוץ מארוחות ובדיקות של מוניטור פעם ביום לא קיבלתי יותר מידי יחס..

בלידה, מכיון שהיא היתה ארוווווווכה (עברתי סבב שלם של משמרת יולדות מאחר הצהרים עד כמעט אחר הצהרים של מחרת..)
אז לא היתה איתי מיילדת כככככל הזמן (מילדת על 2 נשים..) אבל המילדת שילדה אותי היתה מאז שברור שהיא תצא אוטוטו. והיא היתה מדהימה!! 
גם במחלקה היה מקסים!! (יולדות ג')

השאלה מה חשוב לך?! לידה טבעית,ביות אחרי לידה..מרחק בי"ח דתי?

ליוויתי בכל בתי החולים בירושלים וילדתי פעמיים בהר הצופים ופעם אחת בעין כרם.

אני מתלבטת בין עין כרם להר הצופים,

מבחינת מקצועיות ומבחינת לידה טבעית,

וגם מבחינת ביות.

אני רוצה ביות חלקי..

עין כרם היו הרבה יותר מקצועיים וגם הרבה יותר מכבדים (לשני בתי החולים הגעתי עם ירידת מים, בהר הצופים לא ממש דיברו איתי, ורק התחילו אחרי כמה שעות ללחוץ לזירוז מיותר שמבאס אותי עד היום. בעין כרם בדקו כמה דברים חשובים, שאלו כמה שאלות חשובות, ובסוף הסבירו לי במפורט את המסקנות ואת ההמלצות, וכיבדו את בחירתי).

אני חייבת לסייג שעברו כמה וכמה שנים טובות מאז שילדתי בהר הצופים, ואולי הם השתפרו.

בהר הצופים גם סיכוי גדול לקבל חדר בלי שירותימקלחת, ומבאס להתלבש כמו שצריך בשביל לצאת לשירותים במסדרון.

למה את מתכוונת כשאת אומרת "ביות חלקי"? רק ביום? או ביות גמיש שכשאת רוצה את משאירה בתינוקייה וכשאת רוצה את לוקחת? הייתי בעין כרם במחלקת הביות, ואין בה בכלל תינוקייה. מקסימום אפשר להשאיר תינוק לכמה דקות בתחנת האחיות. לגבי המחלקות האחרות בעין כרם - נראה לי שאין שם אפשרות לקחת תינוק בלילה אלא רק להשאיר בתינוקייה. בקיצור - לא גמיש. אני לא יודעת מה המצב בהר הצופים מהבחינה הזאת.

ובחדרי לידה יש שירותים ומקלחת??

אז בהחלט זה נשמע שעין כירם לוקח. הבעיה היא שזו עוד חצי שעה נסיעה לפחות,..  (לעומת הר הצופים)

גם בביות החלקי בעין כרם הוא מצויין.

ולידה טבעית בעין כרם זה חלק מהם לעומת הר הצופים תלוי על מי את נופלת ואת צריכה להיות אסרטיבית.

ומצטרפת לכל מה שפצקרשת כתבה..

אני ליוויתי בהר הצופים לפני שבועיים,וילדתי לפני שנתיים,מלווה כל הזמן בעין כרם וילדתי לפני 4 ח'.

2 לידות במעייני הישועה ולידה אחת בעין כרם-

אפילו שהיה קצת קשה בשבת- עין כרם היה הרבה יותר טוב!!!

ארץ ישראל קטנה ובלידה ראשונה אפשר לנסוע לאורכה ולרוחבה ועדין לא ללדת פרגני לך בלידה ראשונה להגיע ללניאדו

הייתי רוצה ללדת בלניאדו, אבל הלידות הראשונות שלי היו די מהירות, ומאז אני בלחץ- להגיע מהר (!!!!!!) לבי"ח.

ב4 הלידות שליהייתי בשערי צדק. עברתי כמה מיילדות (ומחלקת יולדות אחת. מחלקה ב'.) הלידה האחרונה היתה בלילה עמוס במיוחד, ובכ"ז הם זכורים לי לטובה..

לפני הלידה של הראשון, הייתי בעין כרם בסיור בחדר לידה, וממש לא התלהבתי.

(במיוחד מזה שיש רק ביות מלא. נכון. אני אמא שלו. אבל הוא היה לי בטן 9 חודשים. והוא יהיה לי בבית עוד כמה שנים בעז"ה.. תנו לי להרגע ולהתאושש מחווית הלידה (והתפרים..), תנו לי לישון ולנוח בשקט. אני אטפל בו בעוד יומיים בבית. מהבחינה הזו, ממש מעולה בשערי צדק. ביום את יכולה שהוא יהיה איתך או בתינוקיה. ובלילה- הולכים לישון! והתינוק של השכנה לא צורח לך באוזן.)

לדעתי, כדאי לך לערוך סיורי לידות בבי"ח שמעניינים אותך.  ולראות ולשמוע את הדברים בעצמך..

ובסופו של דבר, הכל מה', אי אפשר לדעת מראש על איזו מיילדת תפלי, ואם מישהו עיצבן אותה לפני כן או שלא.

אחותי התחילה שתי לידות (במקומות שונים) עם מיילדות שאמא שלי כינתה אותן "מכשפות" ואחרי החלפת משמרות הגיעו ה"מלאכיות". אז תתפלי שתלדי בזמן הנכון, ושיהיו לך מסייעים גם מלמעלה וגם מלמטה.

או שאפשר להחליט אחרי הלידה- לפי הכוחות- איזו מחלקה אני מעדיפה?

את יכולה להחליט רק אחרי הלידה ולהתפלל שיהיה מקום.

יש גם 2 מחלקות של ביות חלקי.

הביות המלא זו מחלקה אחת מתוך שלוש.

ולמי ששאלה - בטוח שלא צריך להירשם מראש לביות המלא, נראה לי שגם לא חייבים להודיע כשמגיעים אלא אחרי הלידה שואלים אותך (זה גם הרבה יותר הגיוני), אבל אני לא זוכרת בוודאות.

את הראשונים ילדתי במשגב לדך, וחיפשתי משהו דומה. בשע"צ גם המיילדשות וגם הרופאים היו מאוד מקצועיים.

נכון שבקבלה בעלי לא יכול היה להיות איתי אבל ברגע שהעבירו אותי לחדר לידה מיד הכניסו אותו.

כשאני ילדתי בשערי צדק (לפני חודש... וגם לפני כמה שנים) לא הייתה שום הגבלה לבעלים להיות בחדר הקבלה.

כשממלאים פרטים בכניסה לחדר קבלה באמת לא הרשו לבעלים להיות, (למרות שמי שרצה כן נכנס ויצא) אבל באמת היה שם מספיק צפוף ומלחיץ עם הנשים המחכות עצמן.

אבל כשהכניסו אל מאחורי הוילון למוניטור או לבדיקות, כולן שם היו עם הבעלים.

לא מבינה למה אתן אומרות שאי אפשר.

ומראש בסיור הסבירו לנו שלפעמים לא נותנים לבעלים להיות, תלוי ברמת הצפיפות.

איתך גם כן, את רוצה שכל הגברים יהיו איתך כשכואב לך וכשבודקים אותך, את רוצה שאם הגעת ממש בסוף ומריצים אותך על אלונקה לחדר לידה או שפתאום את יולדת בקבלה אז כל הבעלים יהיו איתך גם כן?

הבעל שלך איתך=כל הבעלים של היולדות איתך.

תחשבי על זה בכיון הזה.

בקבלה יש וילונות ולא חדרים (בסורוקה היום יש חדרים ואת יכולה להכניס מלוה 1) ככה שאת אף פעם לא לבד ותמיד עם הבעלים של כולם....

נכון לפעמים את עושה מוניטור חצי שעה ולפעמים מתעכבת יותר, אבל בעלך לא היה רוצה להיות ליד אף אישה אחרת שבדיוק יולדת או צורחת מכאב או כורעת ללדת-תרתי משמע.

תסתכלי על זה מהכיון הזה ואולי לא תהי ביקורתית.

השני, ומעדיפה אותו עשרת מונים.

באותה לידה יצא שאת רוב הלידה העברתי בעצם בלי בעלי... (וכשהוא סופסוף היה יכול להיות איתי, כבר היה אסור לגעת...)

אני מעדיפה שבעלי יהיה איתי בכל שלב של הלידה, מהקבלה ועד למחלקה, גם אם זה אומר שמעבר לוילון נמצאים בעלים של יולדות אחרות, וממש אבל ממש לא מזיז לי אם הם ישמעו אותי צורחת או משהו כזה.

אז לא, אני לא אלך ללדת בבית חולים שבו לא מאפשרים לבעלי להיות איתי. ובהרבה בתי חולים היום גם הקבלה היא בחדרים נפרדים, ולא בחדר אחד עם וילון. ובהחלט זכותי להעדיף ככה מבלי להיות מואשמת בביקורתיות (ולא, לא אני כתבתי את ההודעה למעלה, לא ילדתי בשערי צדק מעולם.

בלידה יש 3 מרכיבים:

1. הלידה עצמה- חדר הלידה

2. האשפוז במחלקת נשים

3. התינוקיה

ילדתי 5 ילדים ב3 בתי חולים בי-ם: שע"צ, הר הצופים וביקור חולים, אף אחד מהם לא היה מושלם ב3 המרכיבים, כל אחד היה טוב באחד מהם ופחות טוב באחר [למשל, הר הצופים היה טוב בלידה ובאשפוז אך גורע בתינוקיה, ביקור חולים- חלידה חלומית, אשפוז ותינוקיה על הפנים]

מילדות מקצועיות רגועות ונעימות.

רוב הזמן התינוק לידי חוץ מכמה שעות בלילה ושעתיים ביום (בדיוק בזמן הארוחות).

אוכל מצוין!

(אצלי גם קרוב לבית)

בכל מקום שתלכי ללדת תתפללי לה' שישלח לך שליחים טובים!

בס"ד

ובלי בלי בלי נדר לא חוזרת לשם.....

ילדתי בעין כרם שתי לידות,

הקבלה והלידה היו ממש בסדר, היה לי גם סיבוך רפואי קטן וטיפלו בי ממש בזריזות ומקצועיות, הסבירו לי הכל.

בקיצור, היו בסדר גמור.

במחלקה היה בסדר חוץ מעניין התינוקיה: התינוק רוב הזמן איתך- כשצריך להתקלח צריך לקרוא לאחות (לא תמיד היה לי כוח..) ומטפלים בתינוק כל היום לבד, היה לי קצת קשה, כי השני שלי כמעט לא ישן בכלל מאז הלידה והייתי צריכה כל הזמן לטפל בו ולא יכלתי לנוח מהלידה. 

אבל לדעתי הכי חשוב שהטיפול הרפואי שבלידה יהיה הכי טוב, ובגלל שהם היו ממש בסדר, אי"ה אחזור לשם..

אבל לפעמים תוכלי לשמוע גם על כאלה שלא היו מרוצות מהטיפול הרפואי שם(שכנה שלי)

ונראה לי שככה  זה בכל מקום.. תלוי מי הרופא והמיילדת שנמצא כשאת מגיעה.

במשך היום (בלילה הוא בתינוקיה והכל בסדר) כי אין שמירה ביציאה מהמחלקה רוב היום אז אי אפשר להשאיר את התינוק לבד אפילו כשהולכים לשרותים והוא ישן....

כשהולכים לשירותים מבקשים מהשותפה לחדר לגלגל אותו אליה לדקה, או מכניסה אותו איתי.

קודם כל מזל טוב וב"ה בידים מלאות

אני התחיל מהסוף: לא משנה איפה תבחרי ללדת הכי חשוב שתתפללי לשליחים טובים כי על כל בי"ח חולים את יכולה לקבל את כל הדעות.

ולהתחלה: לכל בית חולים יש את היחודיות שלו ותחשבי מה מתאים לך:

עין כרם- בי"ח גדול עם הרבה לידות ,ולכן היחס קצת קר ופחות אישי, חדר הלידה כמעט תמיד עמוס וכמעט ואין פרטיות אבל ביולדות החדרים חדשים ונעימים,ויש אפשרות ללידה טבעית, וביות מלא.גישה רפואית מאוד לפי הספר,בי"ח אונברסיטאי (עם המעלות והחסרונות).

שערי צדק- בי"ח גדול (כנ"ל), גישה רפואית מאוד לפי הספר- די מתקתקים לידות,הבנתי שביולדות נחמדים והאוכל סבבה, שומרי שבת.

הר הצופים- נחשב בית חולים יותר קטן, הצוות מקסים ומקצועי עם גישה טבעית יותר, החדרים ביולדות קטנים וצפוף, האוכל גרוע (לדעתי), ומלא ערבים, בי"ח אוניברסיטאי.

ביקור חולים- בית חולים קטן, צוות מעולה עם גישה טבעית, עם אחוז הקיסרי הנמוך ביותר בעיר הקודש, יש ביות ביום, ביולדות קצת רחפנים (לי זה היה טוב), אוכל מעולה וחדרים זה תלוי- יש חדשים מעולים והישנים מרווחים אבל ישנים.

כפי שהבנת אני ילדתי בביקור חולים כי בלידה הראשונה זה מה שהלב שלי אמר לי בין ציר לציר והיה מדהים ובלידה הבאה זה כבר היה ברור לי (למרות שלא לסביבה- כי הייתי הריון בסיכון) ושוב היה מעולה.

הרבה מזל טוב ובהצלחה.

כדאי שתגיעי ללידה כמה שיותר רגועה ומההודעה שלך אני מבינה שאם תלדי בשערי צדק את לא תהיי רגועה בגלל מה שעברת שם, אפילו אם מישהי תגיד שזה המקום הכי מקצועי בעולם. בקיצור, נראה לי שזה לחצים שמיותר לך להיכנס אליהם במיוחד שיש לך עוד הרבה אפשרויות אחרות טובות!

מעבר למקצועיות וליחס (לפני ואחרי), שהם הכי חשובים אבל אי אפשר למדוד אותם כי זה מאוד תלוי במי ה' יבחר שיהיה איתך,תחשבי מה הסדר עדיפויות שלך:

שיהיה מקום דתי/שהבעל יוכל להיות איתך אחרי הלידה מעבר לשעות הביקור של האורחים/ שהבעל יהיה איתך בקבלה בטוח/ שתהיה אפשרות של ביות מלא או חלקי/ מקלחת ושירותים בתוך חדר הלידה/ עידוד ללידה טבעית/ קרוב לבית ועוד..

וכמובן שאת יכולה ללכת לסיורים בחדר הלידה ולהרגיש איפה את מרגישה הכי בנוח.

בס"ד

כל הישוב שלי כמעט הלך ללדת שם....

אני גם רוצה לנסות פעם, אבל יש לי בעיה כי בעלי כהן ויש בעיה עם טומאת מתים....

בס"ד

אלא בכל בתי הרפואה שאין שם אזהרות לכהנים [שע"צ, או ביקור חולים שיולדות זה בניין נפרד]

גם אם יש לך בן זה בעיה...

בתי חולים שאין בעיה בירושלים זה רק שע"צ וביקור חולים.

בס"ד

בעלי גם כהן והוא קרא בספר אחד

שיש יותר בעיה בשערי צדק וביקור חולים.

כדאי לבדוק יותר לעומק עם רבנים שמבינים בזה....

עדיפות ראשונה- בת חולים שאין איתו כלל בעיה כמו בניין נפרד, שזה אומר ביקור חולים ומעייני הישועה.

עדיפות שניה- שערי צדק כי יש שם אזהרה לכהנים.

עדיפות שלישית- בית חולים אחר.

וכמובן שהכל על פי שיקול דעתה של היולדת.

כמו כן- שאלנו בלידה עצמה- גם אם יש אזהרה לכהנים, מותר לבעל להכנס אם האישה צריכה את זה.

בביקורים שאח"כ אסור לו להכנס. אבל התינוק לא צריך לצאת מבית החולים.

בסוף ילדתי 2 לידות של בנים בשערי צדק.

אחרי 5 לידות מתוכם לידה אחת בשבוע מוקדם מאד ואשפוז ארוך בעקבותיה, אני יכולה להגיד בצורה ברורה שאין כמו חדר הלידה של שערי צדק ובכלל כל בית החולים.

ביולדות - מצוין,ממש בית מלון והפגיה-אין מילים....

אני מגיעה ללדת בשערי צדק מהשומרון הרחוק למרות שיש לי הרבה בתי חולים יותר קרובים....

כי אין כמו המילדות בשערי צדק - מקסימות, נעימות, מסורות ומקצועיות. כל הלידות שעברתי שם היו פשוט נפלאות.

אחותי  ילדה פעמיים כבר  בבי"ח בביקור חולים והיא אמרה שם שהצוות כ"כ מסור במחלקה של הילדות שתביני עד כמה אחותי הייתה צריכה סיכת ביטחון היא שאה מהאחת והאחות אמרה ה מיצטערת אין לי והלכה אחרי שחצי שעה באה אחות אחרת כי החליפו משמרות ואמרה לה את זו שרצית סיכת בטחון?כי האחות שבשמת לפני ביקשה שאביא לך!תסיקי מסקנות בעצמך!

בהצלחה!

הלידות היו מקסימות. (אחת בלי אפידורל ואחת עם אפידורל) בגדול נראה שהם מעודדים אפידורל אבל כשלא רציתי הם התפעלו מ\ה והלכו איתי.  חדר לידה מפנק ונחמד (הייתי איזה חצי שעה במקלחת תוך כדי הלידה).

מחלקה בסדר. תינוקייה לא בסדר פגייה (שלא תצטרכו) בסדר גמור.

הבעיה במחלקה זה הרמקולים שמעירים את האמהות לבוא להאכיל את התינוקות. אני אישית מעדיפה כבר לישון עם התינוק. הקטע עם להחזיר ולהביא את התינוק ממש מלחיץ. זה לא כ"כ לפי הצרכים של התינוק, אלא לפי צרכי האחיות.

בד"כ במחלקת יולדות בכל בית חולים היחס הרבה יותר טוב מאשר כל מחלקה אחרת, יש להם אינטרס שיולדות יבואו דווקא אליהם כי הם מקבלים מיזה המון כסף.

שלום!

מצטער שאני מתפרץ לפה, זה נראה לי אחד הפורומים שהייתי בטוח שלא אכנס לכאן בחיים.

כחובש מד"א שקיבל לידות, ויצא לי לפנות יולדות למגוון חדרי הלידה האפשריים ברחבי הארץ, (רמב"ם הכי צפוני שהייתי, קפלן הכי דרומי, דרך לניאדו תה"ש בלינסון מאיר איכילוב ועוד...).

למרות שאני מתנדב באופן קבוע בירושלים כבר יותר מ10 שנים, עד לפני חודש לא יצא לי להגיע לחדרי הלידה בעין כרם. כל ה"קליינטיים" ביקשו ביקו"ח, שע"צ, הרה"צ (אפילו אוגוסטה ויקטוריה).

לפני חודש, במהלך פינוי של יולדת שביקשה שע"צ נסענו בנסיעה רגילה עם צירים רגועים של כל חצי דקה, ולפתע החלו צירי לחץ, בתדירות של 1-10 שניות, הצצה קצרה, זיהוי קראונינג, ועין כרם היה הבית חולים הכי קרוב. עברנו לדחופה, וחצי דקה מרגע הגיענו בן זכר בחוץ.

הצוות מקצועי לחלוטין! יש שם מרווח יפהפה שכיף להיות בו, וכיף לעבוד בו! יש שם פינת המתנה שנראית מקסים!

מכל בתי החולים שהייתי בהם, זהו חדר הלידה האידיאלי בו הייתי רוצה ליילד את אשתי כאשר תהייה לי כזו ויגיע זמננו.

(דר"א, שעה וחצי אח"כ קיבלתי לידה נוספת בשע"צ, ויכולתי לעשות השוואה של ממש באותו יום בין חדרי הלידה)

ולפני שתשאלו,

קבלת לידה באמבולנס זה לא משהו מומלץ. והוא גם לא קורה כזה הרבה, מה שכן. "מקובל" בין צוותי מד"א לחדרי הלידה, שכאשר מביאים אישה במצב לידה מתקדם, אם לא מפריע לה שהצוות ישאר ויוכל לצפות בהליך הלידה על מנת "להתמקצע", אז נשארים. זה תלוי באישה, במלווה שלה, ובמיילדות. יש בתי חולים, שהמיילדות ממש מסבירים ומשתפים בתהליך. ויש כאלו שנותנים רק להסתכל.

שיהייה בשמחות!

קודם כל- שיהיה בשעה טובה, בקלות, בחוויה חיובית ובידיים מלאות!

ילדתי פעמיים בהר הצופים ואהבתי מאד את היחס , וגם את הפתיחות לרצונות היולדת ולשיטות יותר טבעיות( נגיד בקטע של תנוחות שונות ללידה).

מה שלא כייף- יש מלא ערבים וערביות, גם בצוות. לא יודעת כמה זה שונה בבתי חולים אחרים. שמעתי דברים טובים גם על ביקור חולים.

נראה לי הכי טוב- ללכת ולראות איפה את מרגישה הכי בטוח ונעים. ואיפה שתהיי- ה' איתך ושולח לך כוחות ושליחים טובים!!

בהצלחה ובשורות טובות!

כמו שאמרו לפני, תלוי מה חשוב לך. עדיין מכל הבחינות נראה לי שעין כרם זה הבסט, גם לגבי שבת.

אם חשוב לך ללדת בצורה טבעית, זה המקום. 

היתה לי לידה ארוכה מאוד ובלי אפידורל, ומסיפורים שאני שומעת על הרבה בתי חולים, אני בטוחה שהלידה שלי היתה מתפתחת אחרת ולא איך שרציתי בבית חולים אחר.

ילדתי עם מיילדת מקסימה שהיא גם האחות הראשית במחלקת יולדות בית מלא, היו לה ולצוות המון סבלנות לבקשה שלי ללדת טבעי ולא להתערב, למרות שעברו כבר כמעט 12 שעות עם צירים תכופים וכואבים, בסופו של דבר יצאה תינוקת יפיפיה ובריאה ב”ה, שנחה עלי עם חבל הטבור מיד אחרי הלידה. אח”כ לקחו אותה לחמש שניות לשקול ואז הניחו אותה עלי שוב בלי להלביש אותה, והיא נשארה עלי במשך שעה.

האחיות במחלקת ביות אח”כ מקסימות, אחת הייתה ממש מלאך

ילדתי בערב שבת ולא נתקלתי בשום בעיה. לבעלי היה מקום לישון, וגם ארוחות לשבת.

לא רואה סיבה לא ללדת שם בגלל שזה לא בי”ח דתי

ברגע שעושים עם עוד זוגות/משפחות לפעמים חלק מהדברים שכתבת מתעוררים (איך קובעים את המסלול? את התוכנית וכו' - אלה דברים שעלולים להיות מלווים בדעות סותרות ובקצת מתח לפעמים). נראה לי שצריך לקבל את זה איכשהו כי זה חלק מ"עבודה בצוות".

מצד שני עצם המפגש אמור להיות מהנה בסופו של דבר, ולתרום ללב הרבה יותר ממה שהוא עלול לפגוע בו. רכילויות לדוגמה? אישית הייתי מתרחקת מחבורה שבה ככה מדברים אחד על השני.

בסוף, באופן אישי אני קצת חולקת על המסקנה שלך. הכי כיף זה לחגוג עם חברים טובים באווירה טובה. אבל אם לבחור, לי הרבה עדיף להיות לבד רק אנחנו מאשר עם אנשים שאיתם אהיה עסוקה בהשוואות ואפחד מיחס צבוע... הייתי מחפשת חברים אחרים, ועד שאמצא הייתי מעדיפה לחגוג לבד.

מקווה שזה כיוון שעוזר 🫶🏼

אנחנו לא מגיעים למפגש לחוות דעה, אבל זה מתעורר. ולא בהכרח רע אלא אנושי.

בס"ד
 

קצת השוואות פה ושם בתוך הלב זה נראה לי משהו אפשרי וסביר אם יקרה, אם כי ממש לא בהכרח.

הקטע של הרכילויות, זה ממש ממש תלוי מי הנפשות הפועלות וממש לא חובה שיהיה. 

ששאר הזוגות מרכלים לפעמים בינתם לבין עצמם על כולם, כולל כמה זוגות ביחד על מישהו, וכולל עליכם. זה הרגיש לי מצב ממש לא נעים שממש לא הייתי רוצה להיות בו.

עכשיו אני מבינה שאת מתכוונת למשהו יותר מתון, לדיבור בין בני הזוג בסוף היום. שזה באמת יותר טבעי ויותר מצוי, אם כי לדעתי, מעבר לעניין ההלכתי שיש בזה, יש בזה משהו שפוגע בלב, בטוהר היחסים וביטחון העצמי שלנו בסופו של דבר. יש דיבור שהוא ברמה של פריקה, וזה מובן הרבה יותר. אבל סתם רכילות כדי לשתף מה הרושם שאחרים עשו עלינו, נראה לי ששווה ללמוד להפחית, כל אחד איפה שהוא נמצא ביחס להרגל הזה, כי בסוף כמו שאת אומרת זה משאיר טעם לא טוב, גם אצלנו-בתוכנו. (אני אישית עם אמונה ללא בסיס ואולי אפילו שגויה שמי שמשתדל לא לדבר על אחרים, גם פחות מדברים עליו. ולכל הפחות, אני חושבת שפשוט הרבה פחות חושבים על האפשרות שידברו עלינו, אם אנחנו גם משתדלים לא לדבר על אחרים).

לגבי מפגשי חברות וכו', אותו דבר. המורכבות באמת מוכרת. החיבור עובר דרך דיבור, והדיבור לפעמים יכול לקחת אותנו לכל מיני מקומות. אני חושבת שבסוף בתוך תוכנו אנחנו יודעות מה נכון ומה פחות מתאים לשתף. לפעמים ניפול ונגיד יותר ממה שרצינו, זה חלק מהלימוד. אבל בכללי שווה שהשאיפה תהיה  לבסס חברויות על דיבור מותאם. השאיפה, כן? לא תמיד נצליח, אבל לפחות שההתכוונות תהיה כזאת. אגב לגבי זה אני מאמינה שכשמחליטים שלשם אנחנו שואפות, ה' רואה את המאמץ ושולח חברות באותו ראש.

אבל בקצרה אני לא עושה את החשבונות האלה, יוצאת עם המשפחות שנעים לנו עם ההורים ולילדים שלנו נעים עם שלהם.

כן, כל משפחה היא אחרת ויש כאלה שיותר "טובים" בדבר כזה או אחר. לא מפריע לי ככ האמת.

טבעי שאחכ בעלי ואני מדברים ביננו על איך היה ועל אחרים, משתדלים לא להכנס יותר מדי לפרטים אבל קורה.

אם בקבוצה מדברים על מישהו - פחות קורה אצלנו בחבורות, אבל פשוט לא נכנסת לשיח הזה. זה לא נכון ולא יפה לדעתי. 

לא החבורה על מישהו.

זה כמו שגם זוגיות דורשת התפשרות\ צמצום מסוים\ התחשבות באחר אבל שווה לעשות את זה ולהיות בשניים. 

אף אחד לא מושלם, אבל שווה להיות בחבורה. פשוט יש בזה מורכבות.

זה כמו מפגש רק עם חברות- אני זקוקה לזה מאד אבל אחרי, יוצאת קצת בעמדה לא נוחה שכל אחת משתפת אבל קצת "נכנסת לחיים של האחרת". ותמיד מרגישה אולי עברנו גבול? אולי חשפתי קצת יותר מדי? אני בטוח שמעתי יותר ממה שרציתי לשמוע. הרי אחרי ש"המידע" יצא החוצה, כל אחת מהחברות יכולה להתהלך איתו ולפרש כרצונה. 

לטוב (נניח שיתפת בהישג של הילד\שהבעל קנה לך פרחים היא יכולה לקנא או מצד שני ספרת על חולשה\קושי\מורכבות היא יכולה לרחם)- אבל הבעיה, שאתה לא יכול בלי שיתוף אם יש קרבה בין החברות.

כי גם אנחנו לא מדברים באופן הזה. זה קורה גם אחרי מפגש עם שכנים או משפחה.

טבעי לחלוק תחושות "וואי יוסי כהן קצת לחוץ הוא ממש לא שיחק יפה עם דודי. התבאסתי" או "חבל לי שדוידוביץ לא על הילדים שלהם, כי אני לא מרגישה בנוח להשאיר את הילדים איתם והם מפסידים חברים שהם אוהבים"

בעיני זה לא אמירות פסולות כי התכלית שלהן היא לא רכילות.

לא חושבת שיש בשיתוף גבול אובייקטיבי. כל אחד ומה שנעים לו..  לא אכנס לשיחות עם חברה שמשתפת קבוע דברים שאני לא מעוניינת לשמוע, ולא אשתף מה שלא בא לי. יוצאת מנקודת הנחה שמה שסיפרתי עלול לעבור הלאה או להיות מפורשן ומשתפת בהתאם. וכן אני בוחרת למי אספר מה גם לפי מה שנראה לי שתרגיש השומעת וגם לפי התגובה המשוערת שלה

חברות לא פה רק בשביל זה

אפשר גם פשוט שיהיה כיף בלי שכל אחת תשמע מה הבעל קנה לשנייה ולא כל מפגש חברי הוא מפגש פריקה. וגם אם כן - בפרופורציות. אני סומכת על החברות שלי שהן מספיק בוגרות (ובוחרת אותן כאלה) כדי להבין ששיתוף של רגע בחיים לא מעיד על הכל, אם כבר שיתפתי משו.

ואם זה נוגע בי, השיתוף, אז צריך להתבונן בו.

מתחברת למה שכתבה @דיאן ד. על סנטר חזק, ואני בכלל לא משתפת דברים כאלה, כמו מה הבעל קנה לי ומה בזבזתי. אי אפשר לדעת איפה זה פוגע את הבנאדם שיושב מולך 

ואגב,הלכות לשון הרע תקפות גם במפגש חברות. 

איך את מגדירה חברים?
ומה הם בשבילנו?
אם חברים זה מה שאת מתארת, אז עדיף רק אני ובעלי והילדים...

ואז לא מפריע לך העצות, ההשוואות, הפערים וכו'.

את פשוט עושה רק מה שמתאים לך ונכון לך ושמה פס על כל השאר.

אגב, לנו אין זוגות חברים.

לבעלי יש את החברים שלו, לי יש את החברים שלי.

אם לצאת עם מישהו זה רק המשפחה היותר מורחבת (אחים/ אחיות שלי או שלו)

לא יודעת מה הכי נכון,

אבל ככה אני גם פועלת במציאות.

נהנים מהביחד, ושמים פס על מה שלא מתחברים.

מי שמעקם את האף שישאר עם אף עקום, לא מפריע לי.

ואין דבר שמישהו מכריח אותי להקשיב למשהו.

תמיד יש לי אפצי חזק לשלוף 😉

וגם אלה שתמיד יודעים לאן ללכת, אצלנו זה אלה שיודעים לבחור את המסעדה. זורמים עם הכל. למי אכפת. אם יש מסעדה אחרת שממש אהבתי תמיד יהיו הזדמנויות אחרות.

כשהסנטר הפנימי מסרב להוציא את סרגל ההשוואות אז ההתמודדות עם ההתנהגות ממש קלילה, האווירה טובה, יש יותר פרגון ופחות תחרות אז גם נהנים יותר.

ספציפית לגבי ההשוואות- הרגשתי שזה הרבה בראש שלי... כלומר אני בעצמי משווה אותנו כל הזמן לאחרים (וזה גם מה שמלחיץ אותי. כי תכל'ס לא עד כדי כך מלחיץ מה שכהן יגידו עלי... אני לא כזה מעניינת אותם... זו אני שמלחיצה את עצמי)

ואז החלטנו לנסות לא להזכיר שמות בכל השיח על ה"חבורת" זוגות שאנחנו בה. כלומר כן לספר וכאלה פשוט בלי שמות (ויש מספיק בחבורה כדי שלא נדע על מי השני מדבר)

וואו זה ממש עשה לי טוב פתאום הרבה יותר הרגשתי נפרדות... ואני באמת פחות משווה, כי פחות כיף להשוות כשאין למי לומר את זה;)

ועוד משהו קטן לגבי החוסר הדדיות- הייתי קצת מפחיתה את המקום שהחבורה הזו תופסת בלב, אולי ליצור עוד קשרים עם חברות אחרות... ואז הקשרים "קלילים" יותר מבחינת ההתייחסות שלך אליהם ופחות מחייבים. אז גם את מה שקורה בהם פחות לוקחים בצורה דרמטית

בהצלחה רבה רבה@

נמצאים יחסית הרבה ביחד

ואין את האווירה הרעילה שאת מתארת

יכול להיות פה ושם דיבורים על אחרים

אבל דברים לגיטימיים ולא ריכולים מגעילים

כן הרגשנו באיזשהו שלב שהקשר מעיק מידי וקצת תפסנו מרחק

אבל זה היה דיי הדדי אז זה בסדר

בגדול אני לא עושה השוואות מי עוזרת יותר או מי מארחת יותר

פשוט מה שזורם

יש תקופות שאני עוזרת ויש תקופות שפחות

מזה לא...

אולי את רגילה לריגולים מחדר מורים,

אבל בסטנדרט הרגיל נראה לי שאנשים נחמדים אחד לשני באמת. ולא מלכלכים מאחורי הגב.

חסרונות יש לכולם

ומי שבוחר ללכלך על אחרים זה כי אין לו חיים, ואין לו מבט פנימה לתקן את החושך הפנימי של עצמו

דווקא בגלל שהתרגלתי להיות בצד הנמוך של הסקילה, זה לא מאיים עליי.

את אמא משקיעה יותר? יופי. נהדר. אני אלמד ממך.

יש לכם זוגיות לקנא? אז אקנא קצת ואלמד מזה מה אני רוצה לעצמי.

המקום הנמוך הוא המקום הנכון יותר, לדעתי.

כי הוא גם אנושי יותר. אנשים הם לא שלמות, יש בהם דפקות.

ודווקא הדפקות והפגמים הם מגלים משהו אמיתי עלינו, הרבה יותר מההישגים שלנו, והחנחונים שלנו.

שהם לא בני דודים.

לא זורם פשוט, כל אחד במשפחה שלו וזה סתם מעיק.

ויותר מידי יכול גם לפגוע בפן ההורי (כמו שאת קצת תיארת) או בפן הזוגי.

אם את אוהבת את זה,

הייתי אומרת תצאי רק עם משפחות שזורם לך איתם ושאת לא צריכה לחשוב כל הזמן מה עושים מה אומרים

הידיים שלו כל היום בתוך שם

מפזר את זה בכל מקום

לא מצליחה לרדוף אחריו לשטיפת ידיים.

והקטע המבאס זה שאחיו ואני סיימתי סבב ורמוקס רק לפני שבועיים 

מה לא עשיתי זה פשוט סיוט

אז רק חיבוק להבנה

תנסי לשים אותו באמבטית סוכר הרבה פעמים התולעים יוצאות וזה נרגע (לא תמיד) וזה בלי הכאבים של להוציא

וגם ראיתי שיש פעמים שעוזר לשים וזלין בפנים אחרי שמוציאים - גם זה לא תמיד עוזר אבל היו כמה פעמים שזה ממש עשה לילה שקט

אמאלה אני ככה בול

עוד הוא פחות נדבק מאחיו האמצעי.

האמצעי שלי זה בלתי נסבל

כל חודשיים

מה לא עשיתי

במה לא השתמשתי מסכן

הבאתי לו שמן גרעיני דלעת בין היתר

אמבטיות סוכר

וזלין

נו-וורם

ריססתי את כל הידיות של הבית באקונומיקה.

הבגדים שלהם בהרתחה כבר כמה חודשים ברצף

ואין

פשוט סיוט באמת

מעדיפה כינים

מתלבטת אם ללכת לישון וכל פעם שהוא קם לגרד לו עם מגבונים בעדינות.

מרגישה מיותר שמחפשת בפנים כבר מ7 בערב.

אני גמורה מעייפות

ועוד אחרי אתמול שגם לא ישנתי.

אין אני מתקשה לשרוד את הלילות האלה.

הוא צורח צרחות אימה.

זה כואב לו כפול 3 מילד רגיל. בגלל הויסות חושי הוא מרגיש את זה בעוצמות

כל הישבן שלו חתכים ופצעים מרוב שגירד

מה שהכי עזר אצלנו ברמה המיידית (אחרי הוצאת התולעת אם היתה מחוץ לפי הטבעת)- להכניס שן שום לפי הטבעת.

לבחור שן שום קטנטנה, לקלף בלי לפצוע, לשים בתוך שמן זית כדי שיהיה לה ציפוי שמנוני שיקל על ההכנסה שלה ולהכניס בעדינות לפי הטבעת. (התנוחה הכי מייטבית להכניס- הילד מתכופף כך שהישבן שלו פונה כלפי מעלה. מכניסים את שן השום ומבקשים ממנו מיד לעמוד ולכווץ את הישבן. כלומר ההיפך מהנטיה לדחוף החוצה). אצלנו עבד פלאים.

יודעת שיש אסכולה שאומרת שזה יכול לשרוף או להכאיב וכו'.. ב''ה לא נתקלנו בבעיות.

מחילה.

נר אקמול לא.

ד.א- לא הכנסתי להם מעולם נרות.

יש לי. אבל משתמשים באקמולי/נורופן מהפה בד"כ .

לערבב שמן זית עם מלא שום כתוש

למרוח על כפות הרגליים

לגרוב גרביים

אני מפחדת לנסות את הקטע של השום שלא יקבל כוויה

אשאל את בעלי מה הוא אומר

שן שום שלמה קלופה אבל בלי חתך אחד

מצפה בווזלטם

ולמעט פעם -פעמיים שלא עזר

מעולם לא היתי צריכה וורמוקס עבד אוטומט עשרות פעמים עם כל הילדים והחזיק תקופה ארוכה מאוד 

לא התלוננו אפפעם על הטיפול הזה. נרדמים ישר ..)

מנה אחת לא מספיקה, וצריך לתת יום אחרי יום.

אתם יכולים להתייעץ עם הרופא

בדרך כלל אם רואים, נותנים לכל המשפחה, וצריך לכבס מצעים ומגבות.

אני לא חושבת שיש מה לנסות למצוא אותן, חבל בשבילך ובשבילו.

הוא עדיין סובל, ולכן צריך טיפול. 

היינו אצל רופא אמר לתת עוד מנה עכשיו

ועוד שבועיים שוב

דבר ראשון

יש ילדים שהתולעים לא יוצאות אצלן החוצה

אני מחפשת קצת אם לא מוצאת אז זהו..

יותר מזה גם לא נשמע לי בריא

דבר שני

לדבר לדבר

לדבר

להסביר לו שזה מאוד לא נעים, מה כן עוזר לנגב טוב, לשטןף יידים עם סבון אחרי שירותים ולפני אוכל

מה לא עוזר- לגרד , רק מחמיר את המצב, ומגביר את הכאבים

להסביר ברוגע, בהיגיון. בגובה העיניים

דבר שלישי

הרופאה שלנו אומרת שלוש ימים ברצף ואז שבוע הפסקה ואז עוד מנה וכאן בפורום קראתי על המלצה של מנה נוספת אחרי שבועיים כדי למגר סופית. אם את כבר נותנת אז ממליצה על כל המנות כדי להגביר סיכוי

דבר רביעי

אצל כל ילד עזר אצלנו משהו אחרולתקופה אחרת

אבל היה תקופה שעזר לאחד הילדים לאכול כמוסות שום- היה לועס אותם וגם פרובלמטיקה לתת בנוסף לחזק מערכת עיכול.

דבר חמישי

אני לא מכבסת בכלל

אף פעם לא עזר ומכניס את החיים לסיוטטטט

בהצלחה ענקית וחיבוק!!!

הוא משתדל לשטוף והכל אבל הבנתי שבגן לא משהו ההיגיינה.

הם מכינים לפעמים אוכל ביחד וקיבלתי זעזוע שם.

להגיד לה כמה הוא סובל מהתולעים.

לשטוף ידיים עם סבון לפני הכנת אוכל משותף זה די בסיסי... (בהנחה שהם לא עושים את זה). לא שזה ימגר אבל אולי יעזור..  

ודבר נוסף, כדי להתמודד- למרוח כמות נדיבה מאוד של ואזלין בפי הטבעת והאזור לפני השינה/בערב כשמציק,  בבוקר לשטוף את הישבן היטב גם עם סבון.

לחזור על זה 2-3 לילות.

ואם צריך אז שוב שבוע אחרי שוב כדי למגר את אלה שגדלו בינתיים.

גם אנחנו עכשיו בזה..

יש בחנות טבע מוצר שנקרא קלינתול

לוקחים 3 ימים או יותר בבוקר ובערב ואפשר למרוח גם במקום.

אני רואה שזה עוזר..

הפעם הן יותר עקשניות כנראה, הפסקתי אחרי 3 ימים והמשכתי שוב. הילדים כבר מבקשים את זה…

אני נותנת להם ורגועה שזו לא תרופה חזקה כמו ורמוקס ואפשר לשחק עם זה יותר

זה רעיון מצוין! באמת עבד, אבל המחיר היה כבד...

(וזה גם לא חסם לגמרי את הריח שלו אז משני הכיוונים לא נשמתי)

תודה על החיבוק.

בחיים לא הייתה לי תחילת הריון קשוחה כל כך. 

או למצוא ריח אחר עדין יותר?

ויכול להיות שזה הריח של הכביסה ולאו דווקא שלו?

או שילוב של השניים?

אולי שווה לנסות להחליף את החומרי כביסה?
 

זה ממש מאתגר.

מאחלת שבע"ה ישתפר בקרוב.

בבריאות, שמחה, וידיים מלאות.

אין לי עצות, רק חיבוק 🫂 ( או אולי עדיף שלא חחח )

לי גם ממש הפריע אבל לא ברמה כזאת 

כנראה שגם זה תפס גובה עם ההיפראמזיס הפעם.

לא קל. 

1. לקנות בעצמך דאודורנטים, משחת שיניים, סבונים וכו' שמריחים לך סבבה ולהחליף מגבת גוף בתדירות גבוהה יותר.

2. לישון עם מאוורר לידך.. אפילו על מצב 1 זה עוזר.

3. להתפלל לה' 🩷

ושיעבור כבר!!! חיבוק!

אולי איזה חולצה עם ריח של כביסה ספציפית שאהבת,

להסניף אותה חזק ולישון עם זה...

נשמע סופר מאתגר גם לך וגם לבעלך... חיבוק

בעלי היה מתבאסת שהוא רק נכנס הביתה ואני ישר מקיאה...

אין לי פתרונות.. שולחת כוחות♥️♥️

לא יודעת באיזה הריון את, אבל זה תופעה מוכרת מאוד.

מציעה קודם כל לדבר על זה, ושיבין שזה לא אישי,

אלא תופעה שהמון נשים סובלות ממנה.

(זה משפיע על עוד תחומים, ואם זה לא מדובר בינכם, אז זה גם לשאת לבד את העניין הזה)

אח"כ תוכלו לחשוב ביחד על פתרונות.

כמו: שלא יתבשם יותר מידי, או שיתקלח יותר.

חיבוק, הלוואי שיעבור לך מהר.

בבריאות, בשמחה ובידיים מלאות, אמא בריאה ותינוק בריא.

אצלי הייתי עוברת חדר (או מבקשת ממנו לעבור)

כבר מההתחלה ולא מחכה עד לשיא הבחילות כדי לעבור.

לדבר אפשר בשיחת ווידאו ולהיפגש אפשר בחלל פתוח ולא מקרוב מדי.

ולא הבנתי מה עובר עלי ומה הז השטות הזאת...😱😱😱😱

סליחה שלא מעודדת,

אבל אני לא מצאתי פתרונות

כל דבר אבל כל דבר עשה לי ריחות נוראיים

סבונים שמפואים, מרככי כביסה - רק מהריח הייתי טסה להקיא.

והריח בחדר שינה גמר אותי!!

לא הייתי מסוגלת לישון

אולי אולי אולי עזר לי לפתוח חלון שיהיה רוח ממש חזקה.

אבל האמת, גם לזה היה ריח נוראי.

בגדול חייתי בתוך מזבלה כמה חודשים ופשוט ניסיתי לנשום רק מהפה.

בעלי היה יוצא מהקלחת והייתי צורחת לו שהסבון שלו מסריח ורצה להקיא.

בת דודה שלי אמרה לי שאחת השיטות היא להחליף לסבון אחר.

ככה דלא תהיה התנייה אוטומטית.

תביני- אני 6 שנין אחרי ההריון האחרון ועדיין יש ריחות שמוגדרים 'ריח של הריון' בבית.

סבון כחול לא נכנס אלינו

בקיצור- נסו להחליף סבונים ואחרי ההריון תנסו לחזור לישנים. אולי יעזור. 

אני מכניסה אותם לתוך האמבטיה כשהבטן כלפי מטה.

ככה הם יותר רגועים מאשר הפוך.

רק בסוף אני הופכת כדי לסבן את הבטן.

לא שוטפת בכלל בטוש בגיל קטן, רק במים שבתוך האמבטיה.

כשאת מוציאה אותה ומלבישה, תשימי לב שלא קר מידי.

תנקי עם מגבונים אם צריך

כל התינוקות שלי באמבטיה היו בסדר

ברגע שהצטרף הטוש- צרחות. משהו בו מלחיץ תינוקות

נראה לי קוראים לזה צופי.

הרבה יותר נעים מהפלסטיק.

בנוסף לבדוק את טמפ' המים עם המרפק שלך. תינוקות לרוב לא אוהבים מים חמים. פושרים חמימים מסםיק להם בהחלט (אני מתפלאה לפעמים על המים שבן ה3 וחצי שלי אוהב. אבל ככה נעים לו. אם אני מחממת יותר חם לו).

ולא משתמשת בכלל בטוש בגילאים קטנים. מקסימום בכיור את אזור הטיטול אם חייב, ועדיף שהמים יפלו על היד שלך ואז אליו. וכמובן לא חמים מידי. 

לבדוק את חום המים, ולתת לפיצפונת להסתגל, זה חלק מההסתגלות לעולם הזה. אצלי עד גיל עשרה ימים בערך הוא צרח וצרח, (בשלושה ימים הראשונים הוא גם צרח בכל הורדת מכנסיים להחלפת טיטול) עד גיל חודש זה כבר היה הרגעים הכי מאושרים ומחוייכים שלו ביום. אני לא עשיתי שינוי, הוא למד להסתגל ולאהוב את זה. התפקיד שלי היה לתת לו הזדמנות יום יומית להסתגל עם אמא רגועה ובטוחה בעצמה, לא נלחצת מהבכי ולא מוותרת על מקלחת בגללו.

מקלחת על דפני אבל בגיל הפיצי עם היד שלי מתחת לגב שלו והראש שלו קרוב למרפק שלי, בלי טוש, מסבנת עם היד השניה ושוטפת מהמים באמבטיה עם היד.

הייתה צורחת במקלחת עד גיל גדול ממש, סביב שנתיים.

הפתרון היה לקלח מהר, לנסות לעשות נעים אבל מהיר ותכליתי, בלי שירים או משהו כיף ולעבור הלאה.

רוב הצורחים האחרים עבר להם כעבור כמה חודשים 

בידיים מלאות.

הריון תקין וקל

יפה לראות שלאחד זה פחד נוראי ולשני חלום מתוק

בשעה טובה יקרה

תמיד אני בחרדות מתאומיםםם....

שפע שצריך אליו כלים מרובים.

מזל טוב!! 

זוכרת את עצמי בהריון הראשון הולכת לי ברחובות ירושלים חושבת לעצמי: אני בהריוןןןןןן!!! אהההה!! רוצה לדלג ברחובות מאושר...

(עד שהתחילו הבחילות ורציתי למות בגדול 😅 )

בע"ה הריון קל בידיים מלאות!

מכירה כ"כ את ההתרגשות והרצון לצרוח,

אישית קצת נרגע אחרי יום/יומיים (כמובן השמחה האדירה נשארה) וסיפרנו להורים כשהרגשנו מוכנים. סביב שבוע 9 -11. תלוי הריון.

היה לנו מיוחד שזה היה שלנו לתקופה

מסוג המבחנים שאין להם מועד ב'

או שאת באה מחדר לידה או נוסעת לחדר לידה משם

לי היה מבחן שבועיים לפני תל''מ, שרדתי.

הייתי בלחץ אימים, בקושי הצלחתי ללמוד למבחן מרוב לחץ

אז ביום של התלמ אמאאאאאא

שיהיה הריון קל תקין בידיים מלאות

מחכה לסקירה לדעת בוודאות שיש לי אחד....

כבד לי יותר מתמיד!

מצאו עוד אחד.....

בהריון האחרון לקח לי הרבה זמן לעכל שיש רק עוברון אחד

זה אפילו אכזב אותי ברמה שבעלי היה צריך להזכיר לי שנס שיש 1 כי גם לו חיכינו ועברנו המון עד שהגיע.......

העיקר שיהיה בבריאות ובידיים מלאות

זה מה שהרגשתי בכל תחילת הריון, שאין סיכוי שאני מצליחה לשמור בסוד, באלי לצעוק את זה לכולם

אנחנו מספרים להורים, מיד אחרי הבדיקה הביתית, אבל זה גם תלוי קשר ומה שמרגיש.. אז תעשי מה שמרגיש לך הכי נכון וטוב לכם

ולגבי התאומים זה גם קטע, כי בגלל שאני מחכה להריון כבר כמה שנים, יש איזה מקום בלב שבאלי תאומים, סוג של פיצוי🫣

מצד שני, יודעת בפנים שמעדיפה אחד אחד, אפילו צפופים, אבל בנפרד😅

חיכינו כל כך הרבה זמן להריון, שכאילו מצד אחד את רוצה שניים

מצד שני, ניובורן אחד זה התאבדות מבחינתי אז שניים?

לא מדמיינת את זה עובר אצלי בלי קטסטרופות מכל הכיוונים, אולי אני אצליח להנות מתאומיך כשיהין בני ארבע

אמרתי לבעלי, אם הקב''ה רוצה לעשות לי בית ספר ולצחוק עלי, אז שיביא לנו תאומים 

ומביא לפי הכוחות

זה היה לי גם כשחיכינו להריון הראשון, בגלל שחיכינו כבר רציתי ממש תאומים, ואז היה אחד והרגשתי שתכל'ס באמת זה הכי מתאים לי ולא הייתי מסוגלת שניים יחד

ואז הריון שני הגיע תודה לה' ממש מהר, אז זה הרגיש לי תאומים, אבל יותר בקל

עכשיו כששוב מחכים, משתדלת להאמין שמתי ומה שה' יחליט להביא זה הכי נכון וטוב

העיקר שיהיה בקלות, בבריאות ובידיים מלאות❤️

או קולרבי יתרונות

ואז לקרוא מה זה עושה לגוף ממש עושה חשק..

ואיזה אלופה אתתת שאת חותכת לילדים! ממש חשוב!!

סחתייןןןןןןן

ועוד משהו, אולי לאכול את זה עם מטבל, נגיד טחינה גבינה או משהו יותר מושקע..

איך זה עובד בדיוק?
תודה

אם היו לי ירקות חתוכים - הייתי אוכלת הרבה!

בכל אופן, ירקות בסלט זה יותר טעים לפעמים. ואם גם יש מטבל כלשהו - אז כיף לאכול כך ירקות שלמים.

משהו באוכל שחתכתי לעצמי פחות מגרה אותי

אם עבר זמן אז סבבה לי

פשוט יוצא לי החשק לאכול מיד

נגיד לאחרונה אוהבת להחזיק במקרר תמיד קופסה גדולה של כרוב חתוך עם לימון שמן זית מלח

זה גם ככה משהו שטעים יותר אחרי שישב ברוטב

לשטוף את הירקות והפירות ולייבש לפני ששמים במקרר- ככה יותר זמין מהמקרר, פשוט לקחת ולאכול.

מטבל זמין (טחינה, קוטג', גבינה לבנה, פסטו, מה שיש)

סחיטה קטנה של לימון מעל מה שחתוך תמיד משדרג

גזר אפשר לגרד מראש גם. 

* שימורים- תירס גמדי, מלפפון חמוץ.

* סלט בורגול- בורגול דק, מים, פלפלים חתוכים לקוביות קטנות, בצל ירוק, תבלינים ומים ולמקרר (מוכן תוך כמה שעות ללא צורך בבישול).

* ברוקולי וכרובית בתנור- קצת שמן זית, מלח ותבלינים שאוהבים .

* סלק בוואקום- לחתוך, לטבל ולמקרר.

* פירות נגישים שלא דורשים התעסקות- קערה עם פירות שטופים- תפוחים, אפרסקים, בננות וכו.. שלא צריך לקלף ואפשר לאכול על הדרך.

* תמרים עם שקדים ואגוזים.

רעיונות מעולים

אני מקפידה שבכל ארוחה יהיה ירק כלשהו.

כמה דברים מהירים שהם לא מלפפונים עגבניות

*אפונה במיקרוגל- שמה 2 כוסות אפונה ל8 דקות בערך בכלי זכוכית, כשיוצא שמה קצת שמן זית ומלח.

*שעועית ירוקה במיקרוגל או בנינג'ה- לעשר דקות בערך, ואז שמן זית ומלח

*סטייק כרוב בנינג'ה או בתנור- חותכת כרוב לעובי של 2 ס"מ בערך לעיגולים גדולים (תחפשי בגודל איך זה אמור להיראות, קשה להסביר) מאלפת מעל שמן זית מלח פלפל וקצת סילאן, 10 דקות בנינג'ה,  בתנור קצת יותר

*ברוקולי וכרובית- כמו שעועית

*אנטיפסטי- חותכת לצורות שונות כל פעם את הירקות שיש לי במקרר.. עם תיבול משתנה לפני החשק..

פירות בשייקים, שלם, לוקחת לגינה עם סכין וחותכת ישר לפה.. 

רעיונות ממש טובים

ואו מכל אחת כאן אני מחכימה

כל האופציות הן מיטות די גדולות באמת. מיטת מעבר או מיטת תינוק זה אותו גודל. מבאס אבל לא רואה אופציה אחרת לא הייתי מעבירה לפני..

הדדולה היתה עד גיל שנתיים בלול קמפיגג?

הייתי כמה חודשים אצל ההורים שלי אז היא ישנה איתי במיטה

ואחרכך במיטת מעבר אצלי בחדר (עכשיו כבר בקושי יש מקום בחדר)

אז יהיה מקום

שוקלת להפסיק להניק בלילה

בדרך כלל אני מספיקה להניק פעם אחת לפני שאני עולה לישון

באמצע הלילה בקבוק

ובבוקר לפעמים בקבוק ולפעמים לוקחת אותו למיטה שלי

והוא גם ינק

והחדר השני עם עוד 2 ילדים

לילה אחד או שניים היה מאתגר כי הם התעוררו

ואחכ כבר לא שמעו כשקם לינוק.

אני קמתי בין פעם לפעמיים להניק אותו בלילה

והנקתי אותו בכיסא בחדר השני.

אני ממש חששתי מהמהלך הזה אבל בסוף היה יותר קל משחשבתי ומאוד חשוב לי ולזוגיות 

גם כשהתינוק איתי בחדר

וגם כשישן במתחברת

לא מסתדרת עם הנקה בשכיבה.

יש קושי באמת יותר גדול לקום פיזית מהמיטה ולעבור לחדר אחר

זה גם הוציא אותי יותר מהשינה

אבל מתרגלים.. מבחינתי זה היה שדרוג גדול שהחדר חזר להיות זוגי 

כאילו מזה משנה לי אם יש לידי תינוק או לא? 

כי דווקא כן חשבתי על זה אם באמת כשאני אוציא אותו מהחדר אני יגיד לעצמי איך לא עשיתי את זה עד עכשיו 

החדר היה סגור מ7 בערב כשהלך לישון

וגם אם התרגלתי לזה, ועשיתי דברים בשקט

רק אחרי שהוצאתי אותו מהחדר ראיתי כמה זה אחרת כשהוא בחדר אחר

מודה שזה היה לי קשה ריגשית המעבר הזה, הייתי רגילה ללטף אותו באמצע הלילה וישנו במתחברת. כל אחת באמת מה שטוב לה וחשוב לה

אצלי בחדר. קניתי את המיטה של איקאה שהיא קצת יותר קטנה

אצל השניה פתחתי את המיטה

אבל היא שמשה בעיקר כמחסן/מעקה למיטה שלנו

הילדונת העדיפה לישון איתנו

השלישי- כבר לא טרחתי לפתוח אותה (או את המתחברת...)

קניתי מעקה למיטה שלנו והוא ישן איתנו מגיל 0

יום שישי האחרון הוא חגג שנתיים - והוא קיבל מתנת יומולדת = הגליה למיטת מעבר בחדר ילדים (והפסיק לינוק)

ככה יש פינה באמת בטוחה

ומהצד השני את ישנה וחוסמת לו את המעבר...

כבר בבית חולים הכנסתי אותו אלי למיטה

העריסה שלו נמצאת בחדר לקישוט ולאחסון שמיכות, חיתולים, טיטולים ומגבונים...

בתחילת הלילה הוא ישן בעגלה (פעם פעם הייתי מנסה להעביר למיטה שלו, התעורר תוך 5 דקות) מההנקה הראשונה הוא נשאר איתי אל המיטה שלי צמודה לעריסה שלו שצמודה לקיר אז זה כמו מעקה.

להניק...

זה כן אחרת לקום וללכת לחדר אחר, אבל את יכולה לסדר לך בחדר השני כורסא נוחה ולהניק שם או בסלון.

ומזרון לידך.

תחילת לילה במיטה שלו, ואחרי הנקה ראשונה לשים אותו לידך על מזרון עד לבוקר.

(אלא אם את קמה לפניו ואז זו בעיה)

מבחינת הנקות לילה אם לא בוער לך להמשיך להניק, זה ממש בסדר לגמול אותו מהנקת לילה.

הורדנו צלע וחיברתי אותה איכשהו שתהיה באותו גובה של המיטה שלי והיא הייתה כמו מטחברת.

פעם ראשונה שעשיתי את זה והיה לי מושלם, להניק בשכיבה ולישון יותר.

הייתי בטוחה שלא אצליח להכניס אותה לחדר כי היא גדולה, אבל ניסינו והצליח (לפני כן הייתה שם מטחברת). הזזנו קצת את השידות, המיטה..

והפסקתי את ההנקות בלילה

בימים הראשונים בעלי הציע בקבוק ואחרי כמה ימים הפסיק להתעורר לאכול

פתאום הרגשתי כמו בן אדם חדש

והייתי מניקה השכיבה תוך כדי שינה ...

כי הבין שאין הנקה?

אמאלה חלום

ופתאום אני חושבת גם על זה, הוא לא נרדם עצמאית

בדרך כלל עם בקבוק ואם הבקבוק לא הרדים אותו אז צריך לנדנד או להרים אותו

אז בעצם זה גם מסבל את העניין??