בס"ד ובהשתדלותי

כל מה שאני יכולה להציע לך זה תמיכה נפשית. העם איתך! אני מצדיעה לך בשם כל ישראל על העז והכח הנפשי להיות מורה בישראל! ישר כח

משו כזה?

עעע

נראה לי שאם אי פעם אני אהיה מורה באמת- אני אחתום על חוזה העסקה אישי

שכולל תשלום מלא על שעות בדיקת מבחנים וכאלו

ואם לא- אני לא אתן להם מבחנים שהם לא יכולים לבדוק לעצמם לבד בכיתה!

|מרשעת|

אני עם הפרעת קשר וריכוז בעצמי, קשה לי לא לדחות דברים עד אין קץ..

ואחרי שאני חוזרת שדודה הבייתה מהבצפר אני עוד צריכה לשבת לבדוק מבחנים ולהכין שיעורים..

אחחחחח

בלי הערות בצד.

זה די רץ...

היא גם ככה באלצהיימר מרחבי.

אבל זה מתיש

חבל שאי אפשר לרשום "ראש הערה אצל __"

היה חוסך הרבה דיו שנשפך 

אלא אם כן זה ילד מיוחד, אז אני מוסיפה הערה מושקעת יותר..

אבל אתה יודע איך זה? בסופו של דבר מרוב בדיקה אני מתחילה להתבלבל בתשובות בעצמי..

הרבה הרבה כוחות!!! זה באמת יכול להיות מתיש!!

אני פשוט נשארתי בבי"ס בשביל דברים כאלו... קצת מבאס אבל לי זה עוזר לעבוד יותר ברצינות

ב"הצלחה!!

סליחה שאני יורדת לקטנוינות, זה חשוב לי לברר באמת

אבל לא נראה לי שהיא מקבלת אותם על בדיקת מבחנים..

אמור להיות על הזמן של המורה, אני יודע על לא מעט מורים שעושים את זה בבית, אחותי בינהם.......

שמשקיעים שעות רבות של עבודה והכנה בבית- ולא מקבלים על זה תשלום?

או שאני קפיטליסטית מידי בשביל לעבוד בהוראה באמת?

אני חלילה לא אומר שמקצוע ההוראה הוא קל. זה מקצוע קשה ושוחק אבל בדיוק כשם שבמשך השנה המורים משקיעים זמן בבית הם מקבלים שכר בחופש.

מעבר לזה, משרה מלאה בהוראה היא הרבה פחות שעות שבועיות ממשרה מלאה בכל מקום עבודה אחר.

א. על החופש מורידים להם מהמשכורת כל השנה - כדי שלא ישארו בלי משכורת בחופש (לפחות זה מה שידוע לי)

ב. בנוסף למבחנים יש למורים גם להכין מערכי שעור בבית... וזה יכול לקחת המון!!!!! זמן. זה בכלל לא פשוט. גם הכנת מערכי שיעור וגם בדיקת מבחנים וזה עוד לא כולל ישיבות מורים, אספות הורין, טלפונים... הכל על חשבון הזמן  (וחשבון הטלפון) של המורה. יש במשכורת כמה שקלים החזר על הטלפון ואני לא יודעת עד כמה זה מכסה בד"כ...

ג. העבודה עצמה מאוד סוחטת...

אז אולי חבל שאתה לא.

יכלת להיות מורה יותר טוב מאלה שנתקלתי בהם למחשבים,

שהבנה בסיסית לא הייתה להם...

נראה לי שזו עבודה עם הכי הרבה חופשות שיש...

גם אם היא כיפית ומעניינת. 

אם תחשבי את זה לפי שעה, תקבלי שמורים מרוויחים פי כמה יותר מרופאים, למשל. ורופאים לא יכולים לעבוד מהבית... 

כדי להשאר מעודכן- משלמים לו על הזמן הזה או לא?

ועד כמה כמות הזמן שרופא משקיע בזה- מקבילה לכמות הזמן והמאמץ של בדיקת מבחנים ?

ומידת ההשקעה תלוה במוסר העבודה.

גם רופא וגם מורה יכולים לחפף את הדברים האלו או להשקיע בהם בהתאם לרמתם המוסרית.

הרופא לא מקבל אפילו כסף על ניתוח. (אם תרצי לדעת מאיפה אני יודע את זה, אני אספר לך בהודעה פרטית). 

הוא מקבל משכורת גלובלית. 

הוא יכול לנתח 10 פעמים בשבוע או פעם אחת בחודש, והוא יקבל בדיוק את אותה המשכורת. 

יש סיבה לכך שרופאים בכירים רבים פותחים קליניקות פרטיות להשלים הכנסה - ואלה שעדיין אינם מומחים, עושים בין שבת אחת ל-שתיים בחודש, תורניות רבות ומרוויחים פחות מהשכר הממוצע במשק. ולהם אין חופשת קיץ בת חודשיים, יש להם תורניות בשבתות וחגים וגם הקפצות כאשר הם בכוננות. 

וכמובן, אסור לשכוח שהם למדו שש שנים, עשו שנת התמחות, ואני מניח שלא יהיה כאן ויכוח בנוגע לאינטנסיביות הלימודים. 

אני לא חושב שהמאמץ שרופא משקיע בלימוד החומר המקצועי או בהכנה לניתוח הוא פחות מזה של בדיקת מבחנים. 

יצא לי לבדוק כמה מבחנים בימי חיי במתמטיקה ואנגלית. לא היה נורא בכלל. 

מצד שני, אני חושב שהיה לי הרבה יותר קשה להתכונן לניתוח לב פתוח או מח. 

במקרה, באופן אישי, יש לי היכרות די מעמיקה עם שני התחומים האמורים... 

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת

בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום 

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה  אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.

בעבר הייתי עונה בוודאי

היום אני מסתכלת אחרת

קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם

וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים

זה מצד אחד

מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..

כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.

כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח

לא שמישהו שאל אותי קודם

אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר

אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.

זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.

הגדרה טובה

כשההתנגדות יורדת

גם הציפייה יותר מותאמת

קושי צפוי הוא יותר קל

איך את מגדירה את זה?

זה קושי שחוזר על עצמו

אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים

ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם

אם זה קושי חדש

זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר 

אי אז בגיל 30 וקצת.

זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.

זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.

Stand a little taller

Doesn't mean I'm lonely when I'm alone

What doesn't kill you makes a fighter

Footsteps even lighter

Doesn't mean I'm over cause you're gone

מה שלא הורג אותך - מחשל אותך.

מה שהורג אותך - מחשל את אמא שלך.

מה שהורג את אמא שלך - נותן לך שבוע "מיוחדת"...

נ.ב. הומור שחור זה מנגנון הישרדות אנושי.

יש כאלה שהייתי מוותרת

ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם

עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…

כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.

כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד. 

לכתחילא כן

כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי

הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)

בדיעבד חלקם לא

כיון שזה  חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי

והביא אותי למי שאני כיום

על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)

הייתי מוותרת

בבחינת "לא הם ולא שכרם"

אבל

בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה

ובזכותם אני מי שאני

אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.

ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-

בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].

בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.

אני? לכתחילה? הייתי מוותר.

אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!

אבל אני מניחה שזה כי עוד לא מיציתי את הטוב מהם. התועלת שהיתה בהם עוד לא נגלתה לי. מקווה שמתישהו בהמשך אבין שלא הייתי מוותרת עליהם.

מסופר כי לאחר מאסרו המפורסם בשנת תרפ"ז (שלזכרו נקבע חג הגאולה יב-יג תמוז), שאלו את הרבי הריי"ץ לתחושתו לאחר כל מסכת הייסורים שעברו עליו, והשיב:

"אם יציע לי מישהו למכור לי במיליארד, רגע אחד של ייסורים בעתיד – לא אקנה. ואם ירצה מישהו לקנות אצלי עבור מיליארד, רגע מייסוריי בעבר – לא אמכור".

אני חושבת שהקשיים הפכו אותי לאישה טובה יותר, עם יותר איכפתיות ותשומת לב לאחרים ולקשיים שלהם.

אבל, אני חייבת לציין שהקשיים שלי לא היו קשים כמו שהיו יכולים להיות בנסיבות אחרות, והייתי עם הרבה תמיכה מסביב.

גם בעבר,ברור

גם הנוכחיים.