אני גם חושבת ללדת שם בעז"ה.

חברה שלי שילדה שם מאוד ממליצה!

היא אמרה שאפשר להביא לתינוקיה בכל רגע שרוצים.

חוץ מזה אני יודעת מגיסתי שילדה שם שהיא הייתה בחדר רק של ביות מלא.

אבל כל זה מדברים ששמעתי אז כדאי לך לברר יותר..

מאפשרים ביות מלא או חלקי (שזה כל היום אצל האמא ובלילה בתינוקיה).

יש חדרים מיוחדים לביות ככה שזה 2 בחדר עם התינוק ומנסים לא לערבב בין ביות ללא ביות אלא אם כן אין מקומות במחלקה.

גם במקרים של GBS חיובי ב 100% אין בעיה.

כשהאמא צריכה לצאת או להתקלח או אפילו סתם רוצה לישון היא יכולה לשים בתינוקיה בלי ביעה.

רק מה שכן כל בוקר בשביל הביקור רופאים בתינוקיה יבואו לקחת את הילד לבדיקה ויחזירו בסוף הביקור!

מקווה שעניתי מספיק מפורט.

אם יש לך עוד שאלות את מוזמנת בכיף לדבר איתי.

דרך אגב (לא מנסה לפרסם אותם...) אני אישית לא ילדתי שם אבל אחותי כן והיא מאוד נהנתה ומידע אישי יש שם אחלה של צוות ויחס מקסים!

עם ביות מלא.

הם מאפשרים לשים  את התינוק בתינוקיה  בכל זמן נתון.

בד"כ מפרידים בין ביות ללא ביות, אבל אצלי בגלל שהייתי היחידה עם ביות מלא במחלקה ולא היה מקום אז הייתי עם מישהי ללא ביות...

בסה"כ היה מעולה

בסה"כ בבית חולים צריך לנצל את הזמן למנוחה ( עד כמה שאפשר .... )

אני מבינה את זה שיש נשים שאצלם זה לא ככה.

אני לא חושבת שנשים שבוחרות בביות צריכות לחשוב על זה,

נראה לי שזה צריך להיות באחריות ביה"ח.

בסך הכל מפריע לה של"מישהי123" היה מעולה בחדר עם מישהי ללא ביות.

כשהיא לא חושבת אולי לגברת ללא ביות שבחרה לנוח בבית חולים שגם זו בחירה ליגיטימית

לא מספיק היה נחמד שבסוף תינוק בכה לידה בלילה.

כן, זה באחריות הבית חולים.

וזו בדיוק התלונה של האנונימית. אחרי כזו תגובה היא ממליצה לכל מי שרוצה לישון בבית חולים להתרחק מלניאדו

זה לדאוג שכל מי שרוצה לישון עם תינוקה - יתאפשר לה. את זה דרש מהם חוזר משרד הבריאות מלפני כמה שנים. אם הם רוצים גם לדאוג שמי שלא רוצה לישון עם תינוק בחדר זה יתאפשר גם לה - זה נחמד מצדם, אבל הם לא מחויבים בזה. כמו שהם לא מחויבים לדאוג לי שלא אתאשפז עם מישהי שלפלאפון שלה יש מנגינה מעצבנת במיוחד, והוא מצלצל בתדירות של אחת לשעה.

נכון מאד שזו היתה כונתי ,

רק הערה נוספת -

אני ממש לא מכירה את לניאדו , אני אישית ילדתי במעיני הישועה והיה מעולה ,

ודוקא שמעתי שבחים רבים על לניאדו , אני אישית מפחדת ליסוע רחוק , ועדין לא ילדתי שם

אולי בעתיד , ואני ממש לא אומרת להתרחק משם , כל אחת תעשה כפי שהכי מתאים לה ולתינוק ,

יש מי שלא ישנה עם ביות ויש כאלה שלא ישנות ללא ביות  ,

ואני חושבת שתפקיד בי"ח לדאוג להפרדה מוחלטת בחדרים עם ביות וללא ביות ,

כמו שכתבה פצקרשת אז מי שלא רוצה ביות (נכון לכעת רוב הנשים..)

כדאי שלא תלך לבית חולים שיש בו ביות

יש הבדל בין פלאפון מטריד ותינוק

קורה שנשים מבקשות ממני לדבר בטלפון במסדרון או להנמיך מאד את הצלצול שלו 

ואני עושה את זה.

לא נראה לי שזה אפשרי לבקש מיולדת להנמיך את בכי התינוק שלה או לכבות אותו מ-11 בלילה ואילך

 שכל בית חולים מחויב לאפשר ביות. גם אם הם לא מצהירים על זה, אם אחת היולדות שלהם תעמוד על זכויותיה הם ייאלצו לאפשר לה.

מצד שני, אם לא הייתי רוצה להתאשפז בחדר עם מבייתת, הייתי די רגועה, כי זה לא קורה הרבה. גם רוב המבייתות (להערכתי) מעדיפות להגיע לבי"ח שבו זה מוסדר.

וכן, יש עוד כמה הבדלים בין תינוק לפלאפון רק הבאתי את זה כדוגמה לדבר שבו בית החולים לא חייב לדאוג לנוחותי, למרבה הצער.

לכי תתלונני במשרד הבריאות

באחד מבתי החולים אפילו לא נתנו לי פעם לקחת מהתינוקיה תינוק צורח מרעב כי עכשיו לא השעה של אוכל

ועדיין אני מעדיפה את בתי החולים הללו. מצידי שיתנו קצת מטרנה פה ושם בימים שאני בבית חולים ובטח בלילות. נכונו לי מספיק לילות לבנים וזה הזמן לאסוף טיפה כוח אחרי הלידה.

מצטערת אבל התגובה של מישהי123 הקפיצה אותי אם אי ההפרדה אמורה להפריע למישהו זה להיא הסטנדרטית שהייתה איתך בחדר ולא למבייתת שבחרה בזה.

ציפיתי לנוסח קצת יותר מתחשב ולא ל"היה מעולה"....

התגובה של אנונימית "ואיך היה להיא?!" הייתה מאד מתבקשת!

לאף אחת אין ביטחון בשום בית חולים שלא יקרה לה שהיולדת שלצדה תשאיר את התינוק בלילה בחדר. זה תמיד יכול לקרות, כי יש היום הרבה יולדות שיודעות שזו זכותן, בין אם בית החולים שמע על זה ובין אם לא. אין בית חולים שלא קורה בו אף פעם שמישהי "מבייתת". פשוט אין דבר כזה.

(ואם את שואלת לגביי אישית - אני מעדיפה מכל הסיבות שבעולם ללדת בבי"ח כמו עין-כרם, שמקדם את נושא הביות ונותן חדרים נפרדים למבייתות. אבל אם משום מה פעם לא תהיה לי ברירה אלא ללדת במקום ש"לא שמע על זה", אשאיר את התינוק אתי. אני בהחלט אמפתית לשותפה שלי לחדר, וצר לי מאוד אם זה יפריע לה. ועדיין התינוק יישאר איתי, כי אני מאמינה שאי-הנוחות של התינוק שלי אם יהיה רחוק ממני גדולה יותר משלה. מה לעשות.)

גזל שינה מיולדת!!!!!!!

סליחה אבל זו ממש חוצפה איך שאת כותבת ומתכוונת להתנהג.

גזל שינה של יולדת, חולה שמחללים עליה שבת חשוב לך פחות מהנוחות של התינוק שלך? אז חבל שאת עושה עבירות בדרך.

שבי עם התינוק שלך בחדר הנקה של התינוקיה או במסדרון מבחינתי אבל אל תעשי גזל שינה ותפריעי ליולדת אחרת שמנסה לנוח את השעה שיש לה.

את פשוט מתחשבת רק בעצמך וזו אנוכיות ועבירה ממש גדולה.

סליחה על ההתפרצות אבל לא יכולתי לשתוק לשמע המשפט: "צר לי מאוד אם זה מפריע לה ועדין התינוק ישאר איתי כי אני מאמינה שהנוחות של התינוק יותר מה"נוחות" שלה-השינה שלה התכוונת..." 

גם על תינוק שזה עתה נולד מחללים את השבת

וצרכיו של התינוק, הרך הנולד קודמים בהרבה לצרכיה של יולדת

שלא לשכוח שאחרי לידה אני יולדת בדיוק כמו שכנתי לחדר, וזכאית למנוחה בדיוק כמוה, ולא להצטרך לשבת לילה שלם בתנוקיה עבור דבר מה שהוא האלמנטרי ביותר בעולם - לשהות עם התינוק שלי שזה עתה נולד.

בלידה הראשונה שלי הייתי כזאת מטומטמת, ואכן ישבתי לילות שלמים בתנוקיה בשל מחדל בשיבוץ החדרים של בית החולים. ברור לי שאני לא אחזור על השטות הזאת.

שינה של יולדת היא דבר חשוב מאד.

רב התיר לי פעם לתת לתינוקת תחליף חלב בהכשר קלוש מאד העיקר שבלילה אני אשן איטב.

שינה של יולדת היא לא דבר אלמנטרי???

תלדי בבית, תבקשי להשתחרר מיד אם את רוצה גם מנוחה וגם ליד הילד שלך. וזה חייב להיות כרוך בגזילת מנוחה של מישהי אחרת.

אל תשכחי שגם לה יש תינוק (בתינוקיה) וגם הוא צריך לינוק לפעמים ומגיע לה מתי לישון.

זה שהחוק לאחרונה בעד כל מיני רעיונות "טבעיים" לא הופך את גזל השינה ליותר מוסרי.

חוץ מזה את שמה לב- את זכאית גם למנוחה גם לשהות עם התינוק שלך אפילו אם הוא טיפוס צרחן - ולמה זכאית שכנתך לחדר?? ואולי היא חוזרת אחר כך לבית עם 5 ילדים מגיל 6 ומטה ואין לה מי שיעזור לה והיא כל כך בנתה על ימי השקט האלו??

הרעיונות ה"טבעיים" הם לא איזו אופנה שאנטי כזו מהודו. ארגון הבריאות העולמי הוציא הנחיה שתינוקות יישארו עם אימותיהן אחרי הלידה מסיבות בריאותיות טהורות, שנבחנו במאות מחקרים. בעקבות ההנחיה הזאת יש היום לא מעט מדינות שלא קיים בהן כלל מושג התינוקייה.

כאילו זה איזו המצאה חדשה של הדור שלנו...

אז זהו, שלא. זאת היתה דרכן של הרבה מאוד אימהות עד שלפני מאה או שתיים המציאו את בתי היולדות. לפני כן, זאת בכלל לא היתה שאלה - ללדת בכריעה, להיות עם התינוק בימים אחרי הלידה, להניק - כל אלה היו פעולות שגרתיות ואף אחד לא הגדיר אותן כ"אופנה".

מתי שהוא נהיה אופנתי ללדת בבית יולדות, נהיה אופנתי לשים את התינוק אצל אחות שתטפל בו שמשך יומיים ולתת מטרנה כי אמא עייפה או כי סתם אין לה חשק להיות אם מניקה, וכו'. למה זה נהיה אופנתי? יבואו חכמים וינתחו את העניין (מן הסתם כי זה יותר נוח...).

בכל מקרה- להגדיר משהו שהיה נהוג במשך אלפי נשים כמעט בכל התרבויות כ"אופנה" זה קצת להוציא את המושג מהקשרו...

(אגב- זה מזכיר לי את ההבדל שהיה בין הנשים בגיל של אמא שלי שנתנו לי עצות לגבי ההזנה של הבת שלי, לבין הסבתות שדיברו אית על זה. לסבתא שלי היה ברור שללדת במים בכריעה זה הכי טוב, ולדודה של אמא שלי (גם דור אחד לפני) היה ברור שמטרנה זה דבר נוראי וברור שצריך להניק והיא כל הזמן היתה יורדת על הנכדות שלה שהם סוחבות תרמוסים...

האמהות לעומת זאת - שמעו קצת בכי, וישר הציעו להוסיף מטרנה....

אבל אם פתאום יחליטו שמכונת כביסה זה לא יודעת מה..

אז זו תהיה סוג של אופנה לחזור אחורה.

פעם נסעו בסוס ועגלה כיבסו בנהר ילדו בבית ואחוזי התמותה של יולדות היו גבוהים ואחוזי התמותה של ילדים היו גבוהים.

לזה את גם רוצה לחזור?

נ.ב פעם גם נשים לא נכנסו להריון כל כך מהר. לא כל כך הרבה הריונות הסתיימו בלידה ויולדת שכבה בבית המון- הרבה יותר מהיומיים שלושה שלנו בעזרת השכנות והמשפחה מסביב. היום זה לא בדיוק קורה אז יש צורך בתחליף אחר. אי אפשר להחליט רק לחזור להנקה ולביות מלא ולא לחזור לזה שיולדת 30 יום לא עושה כלום חוץ מלהאכיל את התינוק שלה ולישון איתו.

חייבים לחזור אל מושג משכב הלידה. הקהילה חייבת להתגייס כדי לאפשר ליולדת לא לעשות שום דבר בשבועות הראשונים חוץ מלהתאושש עם התינוק. אין לזה שום תחליף. בין אם האמא מיניקה או לא, לקחה ביות או לא - הגוף שלה (ושל התינוק) זקוק למנוחה המשותפת המלאה הזאת. יש לזה השלכות להמון תחומים. שניים מהם לדוגמה - דיכאון אחרי לידה, לא עלינו, ופגיעה אנושה ברצפת האגן.

לדור של הסבתות שלנו, שחי בתווך בין העולם העתיק שאת מתארת לעולם המודרני שלנו, דווקא לא היתה את הפריוולגיה של 30 יום במיטה עם התינוק ועזרה מכל הכיוונים. אני יודעת את זה מהסיפורים שלהן... ועדיין זאת לא היתה שאלה אם להניק, לדוג'. ולגבי תדירות הכניסה להריון - גם זה לא לגמרי נכון לגביהן (לפחות לגבי דור הסבתות התימניות שאני מכירה).

חוץ מזה - לגבי שאר הדברים שציינת, יש כאן נקודה עקרונית להתייחס אליה: לבני האדם יש שאיפה ויצר טבעי לחדש חידושים ולהתפתח כל הזמן. ישנם חדושים שמתגלים כטובים ויעילים, וכן הופכים להיות דברים שבשגרה, וכבר אינם יותר חידושים, וישנם דברים פחות יעילים, או אפילו מזיקים - ואז או שהם נעלמים לגמרי מהעולם, או שמתי שהוא האנושות מתעוררת לבטל אותם משום הנזק שהם גורמים. דוגמא לכך היא שימוש בחומרי הדברה או חיטוי מסויימים, שהיה מאוד מקובל בתקופה מסויימת והיום ממש אסור להשתמש בהם.

לכנות את הדבר האחרון שציינתי כ"אופנה" זה קצת לא מתאים, כי מדובר על התבוננות חוזרת על תהליך או תופעה שמתרחשת וניסיון לתקן ולשפר אותה (כמו שקורה בכל תחום - מחשבים, ייצור מזון, ייצור חשמל, פסיכולוגיה, רפואה וכו') והרבה פעמים ההתבוננות הזאת מביאה לחידוש יותר טוב, ולאו דווקא לחזרה אחורה. במקרה שלנו, גם מה שאת מכנה "לחזור אחורה" הוא באופן הרבה יותר משוכלל מפעם (לדוג', יועצת הנקה, שזה דבר חדש, משאבות חלב, כדור פיז'יו רפלקסולוגיה וכו').

לעומת זאת, המושג אופנה מתייחס בד"כ לתופעות שבאות והולכות ותלויות לרוב בטעמם של תושבי מקום מסויים בזמן מסויים ולא בניתוח אובייקטיבי של התופעה. לכן נראה בעיני שלהשתמש במושג "אופנה" בהקשר של תיקון טעויות שנבעו מחידושים מסויימים בעבר הלא רחוק - זה פשוט לא שייך.

לפחות בכל הנוגע ללידות טבעיות בלי אפידורל וכדומה-

המקור הוא לא התבוננות חוזרת אלא: הנצרות . 

האפיפיור טען שבעצב תלדי בנים כתוב בתנ"ך ואסור לבטל אותו ולקחת אפידורל ומשככי כאבים

הנוצרים פיתחו שיטות טבעיות לעזור לאישה להתמודד עם הצו הזה ועם כאבי הלידה.

אח"כ כשהחל הגל הטבעי - והוא לא רק בלידות אלא בכל דבר התחילו לאמץ את השיטות הנוצריות שפותחו.

כרגע אין דרך להוכיח עם זה הטבעיות היא אופנה או לא. אם היא תחלוף פתאום נדע שהיא אופנה.

והאפידורל עצמו, מה איתו? יהודים המציאו אותו?

או את הפורמולות? או את התינוקיות?

אנחנו המעט מכל העמים, אחוז קטנטן מהעולם. אימצנו לנו כמה רעיונות גאוניים שנוצרים פיתחו (שהרי חוכמה בגויים תאמין), לא יזיק בכלל אם נחזור בנו מחלקם שאינם כה מוצלחים, אפילו אם גם נוצרים מבינים שזה לא מוצלח

אני רואה נשים שאין להם שום קשר לטבעונות ולא לשום דבר טבעי והן מאמינות מאד ברפואה הקונבנציונלית ומשום מה אפידורל נשמע להם משהו מאיים נורא.

והם הולכות על כל השיטות הטבעיות. את זה הנוצרים הכניסו למודעות.

בסך הכל הדגשתי שלא כל דבר נובע מממסקנות של עשינו טעות. הנה הפחד מלקיחת אפידורל מקורו בסה"כ בקפריזה נוצרית. יום אחד אולי נשמע איזה סיבה מדוע פתאום בא גל בעד ביות או משהו אחר והסיבה לא תהיה בדיוק רציונלית באמת.

אני בעד שימוש בשיטות ההרגעה הטבעיות כאשר יש צורך, כמובן בסינון האלמנטים הנוצריים.

אני לא יודעת אם זה קשור או לא לנושא שאת מדברת עליו (פילוסופיה תמיד היתה קצת גדולה עלי), אבל בקשר לנקודה מעניינת שהזכרת בתחילת דברייך - אני רוצה לספר לך שגם לי אין דבר וחצי דבר עם טבעונות, וגם אני מאמינה מאוד ברפואה קונבנציונלית - בדיוק כמו שכתבת, וברוב הלידות שלי לא קיבלתי אפידורל, אמנם הבחירה הזו היא בעיקר בגלל רגש פנימי שקשה לי להסביר (וזה ממש לא דבר שאני מרגישה צורך לשכנע בו), אבל גם קצת בגלל --- הרפואה הקונבנציונלית. כי הדברים שיש לרפואה הקונבנציונלית להגיד על אפידורל לא נשמעים לי מרנינים. בכלל כל ההנגדה בין רפואה מערבית קונוונציונלית לבין זהירות מהחדרת חומרים שונים לגוף היא תפיסה שגורה שנראית לי שגויה מיסודה. הרפואה הקונוונציונלית עצמה חוקרת בלי סוף את ההשלכות שיש לחומרים האלה עלינו, ורופא טוב תמיד מחפש את האיזון העדין בין לא לקחת משהו כשחייבים ובין לקחת אותו גם כשלא חייבים. מבחינתי הרתיעה שלי מאפידורל ומעוד דברים היא לא כי אני טבעונית (ממש לא) ולא כי אני מושפעת מהוגי דעות נוצריים (חס וחלילה) אלא מתוך אמונה פנימית שלי ומתוך מחקרים של גופי בריאות.

הדברים היחידים ששמעתי על אפידורל אי פעם וגם כשחתמתי הוא חשש קל לכאבי ראש איומים.

זה תמיד נראה לי משהו לא כל כך מפחיד ביחס לכאבי התופת של הלידה.

אם אפידורל הוא " כ"כ מסוכן " למה נותנים אותו כל כך הרבה ובקלות בניתוחים כשיגרה וגם לזקנים ולרגישים??

ולא, אין אף אחד שמדבר נגד אפידורל בניתוח בקע לדוגמא...

כנראה שיש משהו במה שאנונימית אומרת על הנצרות.

את צריכה לשאול את מי שאומרת שאפידורל הוא "כל כך מסוכן"

אני תמיד משתדלת להקפיד על המילים שאני בוחרת, ומה שאמרתי זה שהדברים שיש לרפואה הקונבנציונלית להגיד על אפידורל לא נשמעים לי מרנינים. כלומר מה שידוע לי על השפעות האפידורל הוא מספיק "בסדר" כדי שכן ארצה אותו אם חלילה אצטרך לעבור ניתוח אבל לא ארצה אותו במצבי בריאות.

אני תוהה אם מה שמוזכר בטופס הוא רק מה שאמרת. כיליתי פה לא מעט זמן על חיפוש טופס כזה ברשת, אבל כל הקישורים שבורים בכל אופן המידע שקיים על אפידורל הוא כמובן מעבר לזה. אם זה במקרה מעניין אותך, כאן יש כמה דברים על קצה המזלג:

http://en.wikipedia.org/wiki/Epidural#Epidural_analgesia_in_childbirth

אבל תתחילי לחפש ברשת על אקמול אופטלגין נורופן וכו'

תמצאי גם את הסיכונים שלהם. את יכולה אפילו לקרוא את העלון לצרכן לפני השימוש ומה ששם כתוב...

אם את מאלה שלא לוקחים אותם בקלות ומנסים הכל קודם, טבעי שגם תנסי הכל לפני אפידורל כי סתם את לא רוצה להכניס לגוף שלך חומרים.

אני מדברת על נשים שלא חושבות רבע שנייה לפני אקמול לוקחות הרדמה אצל רופא השיניים על כל טיפול ואנטיביוטיקה וכו'.

אבל מאפידורל הן נרתעות. 

סיכונים של אפידורל הם באותה רמת נדירות של סיכונים בהרדמה אצל רופא שיניים טוב אולי אני לא מספיק מומחית למדוד רמות אבל שיעור הסיכונים בקישור שצרפת לא אמור להשמע מאיים יותר מהסיכונים על האקמול....

כתבתי במפורש שאני לא מתכוונת רק לזהירות מאפידורל אלא מכל חומר זר שמחדירים לגוף - את הזהירות מכל אלה שהזכרת ועוד רבים למדתי מטקסטים שקראתי של הרפואה הקונבנציונלית. הרפואה הקונבנציונלית אף פעם לא ששה לתת חופשי מכל הבא ליד. תמיד לבדוק סיכונים והשלכות, לעשות שקלול יתרונות וחסרונות ולהגיע להחלטה נכונה כל מקרה לגופו.

זה סבל של לפחות שבועיים, שאת כמעט ולא יכולה לעמוד אלא רק לשכב, וזה היה נראה לי הרבה יותר גרוע מכאבים של לידה, שמקסימום נמשכים כמה ימים במקרה הגרוע ביותר.

אבל ברוך השם זה באמת מקרה נדיר.

ואגב - לגבי נתינת חומרים מסוכנים כשגרה, זה נכןו לגבי כל סוגי ההרדמות. כל מי שצריך לעבור ניתוח עובר הרדמה, תוך כדי לקיחת הסיכון שהוא לא יקום ממנה. והוא גם חייב לחתום על זה לפני הניתוח. פשוט בגלל שהסיכון הוא נמוך יחסית, והניתוח הוא דבר שכמעט בלתי אפשרי לעשות אותו ללא הרדמה - זה סיכון שרוב בני האדם מוכנים לקחת.

אני אומרת כמעט בלתי אפשרי - כי לפני כמה שבועות רופאה (קונבנציונאלית לחלוטין) הראתה לי סרטון של ה-BBC על אדם שעבר ניתוח בבטן ללא הרדמה אלא רק עם שליטה של המוח שלו (הוא מדריך היפנוזה במקצועו), והוא ממש לא הרגיש כלום לטענתו.

אז כנראה שיש מקרים שזה כן אפשרי לעשות ניתוח ללא הרדמה.

אגב - הוא גם מצליח לשלוט על זרימת הדם שלו, ורואים שבמשך כל הניתוח בקושי יוצא לו דם מהחתך. סרטון די מדהים...

וממה שעבר עליו אח"כ, כל נשות הישוב החליטו להשתדל להמנע אם אפשר....

על אישה שלקחה נורופן והייתה אחר כך בין חיים למוות

הייתה צריכה לעבור השתלת כליה.

וגם שמעתי על מישהי שמתה מנטילת אופטלגין.

בא נאמר שאפידורל הוא בטוח במידה שווה לאקמול נורופן או אופטלגין מי שלוקחת אותם בזמן חום/כאבים - מצב "בריא" (כמו לידה ... גם יולדת לא בדיוק מוגדרת בריאה )

אין שום מניעה שתיקח אפידורל.

מתוך ספר, שנכתב ע"י אמריקאית לא יהודיה, שחקרה את הנושא, עולה בדיוק ההפך ממה שכתבת לגבי הנצרות. הנצרות היא זאת שהפכה תהליך שהיה טבעי ולא מאיים, למשהו כואב ומייסר כל כך עבור נשים - בדיוק מהסיבה שהם גרסו שצריך לקחת על עצמנו את העונש שנכתב בבראשית.

הרי לשיטתם - את אמורה לסבול, אז למה שהם יפתחו שיטות להקלת הסבל????

הרי כריעה, מיילדת תומכת, הנקה וכו', היו קיימות הרבה לפני שהנצרות הופיעה בעולם (ראי סיפור שפרה ופועה). הנוצרים הם אלה שהחליטו שאשה תלד על מיטה, ללא תומכת מתאימה, ללא עזרה וכו' - בדיוק כי הם חשבו שמגיע לה לסבול.

מלבד זאת - אם אני לא טועה (יוקטנה - תתקני אותי אם אני טועה) הרבה מהספרים שמפיצים את השיטות הטבעיות ללידה פעילה ופחות מייסרת, מסתמכים על דברים שנצפו בשבטים פרימיטיביים ובחיות, שמן הסתם לא ממש שמעו על הנצרות...

גם הרפיות ודמיון מודרך הם שיטות שהיו נהוגות לפני שהומצאו משככי הכאבים בכל מיני בעיות רפואיות וממש לא רק בהקשר של לידה. אז לקשר את כל השיטות הטבעיות לנצרות נשמע לי קצץ הזוי...

שם הבעל אומר לאשתו לא לקחת אפידורל כי "בעצב תלדי בנים", והרופא שואל אותו: "האם יש לך מזגן בעבודה?" כשהבעל אמר שכן אז הרופא אמר לו שהוא עובר על "בזיעת אפיך תאכל לחם"...

ומסקנתו של הרב נבון, המובנת גם מפשט הכתוב היא, ששני ה"ציוויים" הללו הם למעשה קללות שקוללו בהן אדם וחוה בעקבות אכילתם מעץ הדעת. אין שום ציווי לסבול בלידה אלא שזהו עונש על חטאם של אדם וחוה שאכלו מעץ הדעת...

התפיסה הנוצרית פה מעוותת את המציאות ומפרשת את התורה לשיטתה השגויה.

"הגל הטבעי" החל כאימוץ שיטות אפריקאיות/מזרחיות וממש לא נוצריות. באירופה התחילו עם הטעות של להשכיב יולדות על גבן ולא לתת להן ללדת כמו שהן ידעו בעבר. דווקא בתרבויות "פרימיטיביות" כמו אפריקה והמזרח הרחוק נשים המשיכו ללדת בצורה טבעית. אין שום קשר לנצרות בעניין לידה טבעית. להיפך, באירופה ובאמריקה דוגלים ברפואה הקונבנציונלית שמשכיבה את האישה על שולחן הלידה ע"מ להוציא ממנה את התינוק, ולא נותנים לה ללדת...

נכון לסבתות שלנו בתקופת המעבר היה ממש לא אידיאלי.

היו עוד כמה דברים לא אידאליים למה לחזור אליהם??

מוסכם על כל הרופאים בהתבוננות אחורה וקדימה שאישה לאחר לידה צריכה לנוח. מוסכם על כולם שהנקה היא הדבר הטוב ביותר לילד. מוסכם על כולם שתינוק צריך את אמא שלו.

יש צורך ליצור איזון בין הדברים. לסבתות שלנו בדור המעבר לא היו כלים להתמודד עם העובדה של החיים שהתחילו להיות מודרניים ולא העניקו לאישה תקופת משכב מספקת אז משום מה הוחלט שמוותרים על אמא בריאה.

ביחד עם זה שפתאום ממחזרים כל דבר. לא בונים כבישים בשביל לא להרוס נוף. תוקעים פרוייקטים לבניה שנים בגלל נוף.

פתאום החליטו שגם מה שהיה אצל הסבתות היה הכי "טבעי" וירוק

. 

רק שכל עוד אנחנו לא מחזירים את מה שהיה לסבתות בדורות קודמים- אין טעם לחזור למצב שנוכחנו שהוא בלתי אידיאלי בעליל של דור המעבר ועבדנו לתקן.

אם לא שהאופנה בעולם היום ירוקה וטבעית אף אחד לא היה חושב לחזור למצב הטיפשי הזה שוב.

הם חוקרים המון נושאים. כשמסתובבים בפורומים יוצא ששומעים שוב ושוב על המחקרים שמעניינים את חובבות הטבעיות. אם בא לך את יכולה לנבור במחקרים שלהם ולצטט את אלו שמשמעותיים בעינייך

אני רק רוצה להעיר את תשומת לבך שעשית כלפי דבר לא הוגן (אני בטוחה שלא בכוונה), ואנא שימי לב לא לעשות להבא - הבאת לכאורה ציטוט ממני, אפילו בתוך מרכאות, אבל בעצם הדברים שלי שם שובשו. מישהי שתקרא מה שכתבת עלולה לחשוב - בגלל הצורה שהצגת את זה - שכתבתי דברים שונים משכתבתי. אנא ממך - מרכאות רק עם ציטוט מדויק. את רוצה לכתוב מילים שלך אז זה בסדר גמור - רק בלי מרכאות ובלי להראות כאילו זה מה שאני אמרתי.

תודה!

שבכל מקרה הרצון המובהק שלי וההשתדלות שלי היא שהתינוק שלי לא "ירעיש" ולא יבכה מעבר לפעיות הנורמליות של יילוד רך, שגם הן פוסקות מיד אם הן מטופלות. אם מאיזה שהיא סיבה יוצא שהמצב לא כזה, ואפילו כשהתינוק איתי ובידיי ומטופל מיידית הוא מגיע למצב של בכי קורע לב ואוזן - אז על אחת כמה וכמה שלא הייתי אמורה להשאיר אותו בתינוקייה, לא?

ומזכירה שוב שההעדפה שלי (שעד היום הצלחתי ליישם) היא מראש לא להיקלע למצב שאהיה עם מישהי נגד רצונה. אני ממש לא חושבת שהבוטות שלך הייתה במקומה.

אבל גם לא בחדר עם מישהי נוספת. אם התינוק שלך צורח במיוחד צריך לחשוב על איזושהי אופציה לא??

לא אם זה באופן חד פעמי שאז רק אם זה אמצע הלילה היית צריכה לצאת החוצה אבל אם זה סדרתי אולי תדאגי להשתחרר מהר בשביל זה? אולי בחדר אחר? בכל זאת את לא יודעת מה עובר על היולדת שלצידך.

וסתם שתדעי פעיות רכות של תינוק מעירים כל אמא שבעולם (ברוך ה' !!! )

אבל עדיין אין לי תלונות קשות עלייך בגלל שאת לפחות מרגישה שגרמת למישהו נזק בדרך לטפל בילד שלך. וזה לא נעים לך. נתתי דוגמא למישהי123 אם הילד ירוץ לכביש ובדרך לתפוס אותו תפילי מישהי / תדרכי עליה אני חושבת שזה יהיה לא נעים אפילו שבטוח עשית את המעשה הנכון...

דיברתי רק על בחירה במקרה של אין ברירה.

לגבי להשתחרר - אני מאושפזת עם התינוק כי אני מאמינה שההשגחה הרפואית בימים הראשונים חשובה לו (ושוב - זו לא רק אמונה פנימית שלי, אלא העמדה הרפואית המקובלת). אז אני לא חושבת שאני צריכה לדחות את זה מפני מנוחת היולדת השנייה, עם כל הצער והאמפתיה.

ולגבי הפעיות - כשהן מטופלות מיד הן גם נרגעות מיד בתשעים ותשע אחוז מהמקרים

כי ב"ה היה לי מעולה...

ולא, אני גם לא אמורה להרגיש רע עם עצמי בגלל האשה השניה שהיתה בחדר.

מה לעשות, אני הגעתי לבי"ח בידיעה שיש לי אפשרות לביות ואת זה חייבים לספק לי, לעומת זאת הם לא מחוייבים להפריד בין ביות ללא ביות ואף אומרים שהפרדה מתבצעת רק כשיש מספיק מקום.

נראה לי שאם יולדת הייתה בוכה בגללי (דבר שסביר שיקרה אם היא לא ישנה בלילה בגלל הבייבי שלך + הורמונים. איך שאני מכירה את עצמי הייתי בוכה אם זה היה קורה לי אחרי לידה) לא היה נחמד לי ומעולה לי...

מקסימום הייתי מצדיקה את עצמי כמו יהודיה מא"י או פצקרשת ובטוחה שהגנתי על התינוק שלי וזה היה במחיר גזל שינה של מישהי אחרת... (מי יותר חשוב אין לי מושג באמת וזה נושא לדיון הלכתי ממש ולא לפורום פה!!)

תקראי את התגובה של אנונימית מ-11:55 לא בדיוק מעולה לה בביות ביחד עם מבייתת אחרת והיא הייתה מעדיפה ללכת הביתה...

להגיד "היה לי מעולה", "אני לא אמורה להרגיש רע" , "הם לא מחוייבים להפריד" זה סוג של התנשאות מלווה באטימות. גם אם החלטת שהנוחות של התינוק שלך חשובה ואת חייבת אותו לידך מותר להעדיף חדר של מבייתות נוספות , מותר להרגיש טיפה אי נעימות ולומר "סליחה" (כמו אם בטעות בדרך לתפוס את הבן שלך מלרוץ לכביש, דרכת על מישהי ברחוב לא??)

יש לי זכויות בבי"ח בדיוק כמו יולדת שלא בחרה בביות ואין לה שום זכויות יתר כי הילד שלה בתינוקיה.

ואם הייתי משאירה את הילד שלי בתינוקיה ולא מתחשבת בו כדי להתחשב ביולדת אחרת, אז הייתי מרגישה מאוד מאוד רע.

יש לך זכויות וגם לה יש זכויות בהתנגשות בין שניהם החלטת שאת תרמסי את הזכויות שלה למען הזכויות שלך. אפילו את לא חושבת שיש לך מקום לרגש אפילו קל של אי נעימות מאישה שרמסת את כבודה וזכותה האלמנטרית (ולא זכות יתר) לישון. (במצב הנוכחי הייתי אומרת שהיא נשארה בלי שום זכות ואת עם זכות יתר גם לישון מתי שמתאים לך כי אין תינוק נוסף וגם עם התינוק שלך)

קוראים לזה אנטיפתיות חוסר רגישות, התנשאות, אטימות וכל שאר המילים הנרדפות...

גם אם מותר לך לגרום למישהי נזק בדרך להציל חיים (ואני לא יודעת אם מותר ולא אם זו הצלת חיים) זה לא אומר שאת אמורה להרגיש מעולה ולא אומר שלא אמורה להיות לך איזושהי אי נעימות גם אם יש לך בטחון בצדקת דרכך.

אף אחת מהדוגלות בביות לא חושבת כמוך ולא מרגישה "פצצה" כשמישהי לידה סובלת מההחלטה שלה!

הבהרתי באופן כללי שאני לא אמורה להרגיש רע מפני שזו זכותי וזכות התינוק שלי וכן, אני שלמה עם זה     שבחרתי בביות.

ובלי שום קשר, אם את כ"כ דואגת ליולדת שלידי, תאמיני לי שהתחשבתי בה כמה שיכולתי, בלי לפגוע בתינוק שלי.

וכמו שמישהי אמרה כאן יש דברים הרבה יותר  מפריעים מבכי של תינוק ואת זה היה לנו בשפע בחדר...

ויותר שמחה לשמוע שהיה לך אכפתיות כלפי בנאדם לידך.

מקווה שאם השכנה שלך לחדר הייתה מתלוננת היית עוזרת לה להחליף חדר עם מישהי שפחות אכפת לה.

בסה"כ העירו לך הערה קלילה שליד היה מעולה היה מן הראוי להוסיף "וגם החברה לחדר אמרה שהיה בסדר או מעול"ה או אפילו רק "חבל על החברת חדר" אם זה אכן הפריע לה.

זה כבר שלב של התחשבות.

התגובות הבאות שלך היו המממ.. קצת אטומות ומתנשאות כמו "לי היה מעולה" (ומה אכפת לי מה למי שלידי...) ואני לא אמורה להרגיש רע עם עצמי.

וכשניסיתי להבהיר לך שיש אמצע בין לא אכפת לי בכלל לבין אני מוותרת על הזכויות שלי וקוראים לו "לא נעים לי אבל" ..

תגובתך הייתה "יש לי זכויות".

זו תגובה מתנשאת ואטומה (על זה שהחוק "לצידך") 

אני שמחה לשמוע שאת אמפטית ואכפתית והתחשבת במקסימום האפשרי. כלומר היה לך תחושה  שיש פה מה להתחשב---

שכ"כ חשוב לך לחנך אותי כיצד להרגיש, לחשוב ולהתנהג

אני הסברתי איך היה לי בבי"ח, ומה לעשות, ב"ה היה לי מעולה (גם אם את לא ממש מרוצה מזה...)

מחקתי.

לא רוצה לפגוע.

(לדעת מישהו) לשבת בתינוקיה כדי לא להפריע לאחרות זה לא גזל שינה של יולדת.

המשוואה תקפה לשני הכיוונים - גזל שינה של יולדת להכריח אותה לשבת בחדר במקום לשכב בנוחות במיטה ליד התינוק וגזל שינה של יולדת לשים לידה מישהי עם תינוק מרעיש.

ומכיוון שבשני המקרים יש פה שינה ונוחות של יולדת העניין נותר באחריות בית החולים לדאוג להפרדה.

ואם לא דאג - נא להלונן לפניהם ולא לאמא שזקוקה למנוחה בדיוק כמוך.

על הבית חולים שלא דאג לזה.

כמו גם על בתי חולים ששמים יולדות במעבר זה שווה אחד לשני.

המשפט הראשון שלי היה - מי שחשובה לא מאד המנוחה- זה לא המקום שלה.

מעבר לזה הבעתי פה תביעה נוקבת לאכפתיות. כשמישהי שכבה רביעית בחדר שלי והיניקה בלי וילון ובאי נעימות מרובה ופתאום עברתי התנצלתי אפילו שאני לא אשמה אלא בית החולים?!?

גם יולדת שתבעה את זכותה להיות עם הילד שלה (במיוחד אם היא באה לבית חולים שמצהיר על תמיכתו בזה) לא אשמה אולי אבל מותר לה להרגיש אי נעימות מהנושא.

חוץ מזה שנראה לי שאם הילד צורח בלילה את לא ממש ישנה מה שאומר שלצאת איתו החוצה כשהוא צורח(ולא כל הזמן) ולטפל בו נניח בחדר הנקה עד שהוא נרגע זה דרישה נורמלית.

כבר שתי לידות.

את הבכורה שלי ילדתי לפני שגמרו לבנות את המחלקה החדשה,

אז יצא שהיינו ארבע נשים בחדר,

2 עם ביות ו2 בלי.

היה צפוף מאוד!

אבל, הבנתי שזה בדר"כ לא קורה, היה פשוט עומס בלתי רגיל.

בלידה השניה הייתי במחלקה החדשה והיה גן עדן!

הם מאוד גמישים שם, ותמיד אפשר להשאיר את הפיצי בתינוקיה אם את רוצה להתקלח או משהו כזה.

שיהיה בשעה טובה!

עם gbs חיובי. סה"כ הם בסדר (יש עוד קצת מה להשתפר, לעומת עין כרם שם הביות ממש מושלם).

בדר"כ זה עם עוד מישהי בביות מלא, ובגלל זה אני לא אוהבת להשאר הרבה ולרוב לא מנצלת את כל הימים, כי קשה להצליח לנוח כי לרוב התינוקות האחרים בוכים בלילה, וגם אין לי עזרה צמודה בלילה, כמו בבית שאז בעלי יכול לעזור לי.

לטעמי, מי שבביות מלא, אז עדיף להגיע הביתה בהקדם כי זה לא באמת נוח.

ונכנסתי להתקלח רק כשהיו לי אורחים ששמרו עליו. לא שמתי אותו לשניה בתינוקיה.

וגם בביקור רופאים אני לא משאירה בתינוקיה, אלא מגיעה איתו לקראת סוף הביקור ונשארת לידו כל הזמן, קשה להגיד שהאחיות אוהבות את זה, אך אין להן ברירה. זה אחד הדברים שהם צריכים ללמוד מעין כרם, שם הבדיקה בביות מלא היא בחדר של היולדת, כנ"ל הpku.

סה"כ הם יחסית ממש בסדר.

בשעה טובה!

פעם אחת במסדרון ואחר כך עם עוד 3 נשים

פעם שנייה עם אישה שהרגע עברה ניתוח קיסרי לא פשוט והיתה מאוד כואבת, ואחר כך נדמה לי שוב עם עוד 3 נשים

ופעם שלישית במחלקה ב'.

הדילמות שעלו:

א. יש זמנים שלוקחים את התינוק ולכאורה אין לך בחירה. ביררתי מבחינה חוקית שאסור להם. בפעם האחרונה עמדתי על כך שאיני מוכנה שייקחו אותו לאחר הלידה ושיעשו את הבדיקות לידי (כמו בעין כרם) והם לא היו מוכנים לוותר עד שבסוף התפשרנו על כך שהובילו אותי עם כיסא גלגלים ושהיתי איתו בזמן הבדיקות. ד"א אחרי שראיתי איך שוטפים אותם אני מסרבת לשטיפה, שטפתי אותו לבד בחדר.

ב. השהייה בסמוך לנשים שלא עושות ביות מלא - זה ממש היה לי לא נעים, כי כמו שזו לא אשמתי - זו גם לא אשמתם. הם גם לא היו רגועים, נרגעו כשהגענו הביתה, שזה די הגיוני... זה אמור להיות בתדירות נמוכה יותר מאז המחלקה החדשה.

ג. תבקשי מחלקה ב', עדיפה מבחינת הנוחות, האסתטיקה, הנעימות של העובדות, הצוות בתינוקיה... 

מסקנה שהסקתי ויישמתי בלידה האחרונה: בפעם האחרונה מצאתי "בייביסיטר" ששהתה איתי בלילה, העירה אותי כשבני התעורר, ואני הצלחתי לראשונה בבי"ח לישון, וגם להיות רגועה שהוא בידיים טובות, ושאני מייד איתו כשהוא רק צריך, וגם לא הערתי את זו שהיתה לידי ללא ביות, כי ישר טיפלתי בו. בקיצור - ממליצה מאוד מאוד על ה"טריק" הזה.

בשעה טובה ושתצאי עם ידיים מלאות!!

הרופא לא נבהל, הוא כן שאל אם נראה סובל ובגלל שכן סבל הבאתי לו נר משלשל ואז הוקל לו. מציעה לכתוב עכשיו לרופא באפליקציה

תינוקות שעושים אחת לשבוע-10 ימים. היה גם אחד שהגיע לשיא של שבועיים😱

כל עוד התינוק רק יונק, זה תקין. ככה הרופאים אמרו לי.

צריך רק לקחת בחשבון שכשסוף סוף הם עושים, זו כמות גדולה ויוצא מהטיטול ומלכלך הכל (אצלי לרוב אהבו לעשות בשבת על הבגדים הלבנים והחגיגיים🤭)

תודה!

כל החג הייתי בלחץ ואכלתי סרטים שמשהוא כבר לא תקין שם.. בכל אופן אקפוץ איתו מחר לרופא

גיל חודש לא לעשות כל כך הרבה זמן יציאות...

אבל זה כן יכול להיות תקין (מרפרוף בגוגל)

אם הוא עושה לפחות 6 פעמים פיפי ביום הייתי הולכת מחר לוודא עם הרופא ילדים שזה סבבה..

אם הוא יונק בלבד - זה תקין,

אבל כן כדאי לגשת להישקל לוודא עליה תקינה, אז תוכלי להיות רגועה שזה בסדר 😃

הרופא אמר שעלה בסדר במשקל. הוא כן בטווח הנמוך אבל לא סטה מהעקומה שלו

מגיל חודש והלאה, לתינוקות יונקים, תקין יציאה של פעם בשבוע.

רופאים מקלים גם עד 10 ימים, וגם לפני גיל חודש. (כדי שהרופא יוודא שאין סיבה אחרת שיכולים ככה לפספס אם יחשבו שזה תקין בלי לבדוק)

יש רפלקסולוגיה לשחרור, אני לא ממש מאמינה בזה אבל ניסיתי בבחינת לא יועיל לא יזיק, מצאתי ביוטיוב..

בגדול אם הוא לא עושה קקי אבל רגוע, ישן טוב אוכל רגיל והכל- לא הייתי מתרגשת

אם היה נראה שהוא סובל מכאבים הייתי הולכת לרופא שיעזור לו לשחרר.

אולי אפשר לקבל דרגה על סמך חודשים אחרים?

תפני לחריגים

ואני לא אשאיר אותו כשאני משלמת 4,500 לחודש

מעניין אותי אם זה סכום אחיד בכל המעונות תמת כי אצלינו גם כששילמנו על תינוק קטן בלי הנחה זה היה 3700... ( לא שזה זול אבל זה פער משמעותי)

ומשתנה בין קבוצות גיל

אני אשאל הפוך

למה לא?

לא יודעת, זה מציק לי

אצל מישהי טובה, מגשרת שמנסחת בקשב לשניכם ועוזרת לכם להגדיר חלומות ויעדים, זה עשוי דווקא להיטיב לזוגיות. תגגלי הסכם ממון עם המילה טיפול או משהו. יש שיטה של מדרגות אגב שבסופן, על פי ההסכם, הכסף כבר מקבל מעמד של שניכם.

פרקטית, ממילא גם הצד שלך מביא סכום... שכמובן יחזור אלייך אם חלילה יקרה משהו לפי מה שהגדרתם מראש בהסכם.

אז לא רואה סיבה להתנגד לעצם ההסכם.

כן לדייק את זהות המנסח והתהליך כולו.

ויכוח על עצם ההסכם לא יוביל לשום דבר טוב גם אם תוותרו על הזכייה.

ההורים שלכם שמים הרבה כסף כנראה

אם המצב לא משו גמככה - למה לא לשמור על הכסף של הורים?

מה הוא מציע שיהיה בהסכם?

ואגב בסוף זו החלטה שלך כן? את לא חייבת להסכים למרות שכדאי לדעתי

ובלי קשר ועם קשר כדאי לטפל בזוגיות. רכישה של בית יכולה להשפיע לרעה על זוגיות מקרטעת כי נאלצים לשתף פעולה ולקבל החלטות משותפות בהרבה דברים ואם השיח והתקשורת לא טובים - זה מדרון חלקלק

חיבוק♥️

איזה תכשיט ואיזה נעליים 😭

יש שאלון אונליין של 12 צעדים לבדוק האם אתה מכור.

דבר ראשון תבדקו האם מדובר בהתמכרות או שמדובר בהרגל שיש לו שליטה עליו.

כי הטיפול והיחס שונים לגמרי.

אבל יש משהו באופי שלו שמתמכר ( אימפולסיבי כזה ) מהר

ב"ה לא מעשן או שותה

אבל אני מחורפנת

הוא קם לשירותים הולך לישון

בא לי לצרח עליו, באמת

ואני מנסה להשאר שמחה בשביל הילדים

יש התמכרויות ספציפיות, משחקי מחשב זה לגמרי אחד מהם.

יש תוכנית ייעודית למכורי משחקי מחשב.

אפשר לבדוק את זה בקלות, כדאי באמת אחרי החג.

אם מדובר במכור, תדעי שכל עוד הוא לא מטופל אין לו שליטה על עצמו, כמו מכור לסמים.

זה לא אמור להוריד מהכעס שלך, מהפגיעה בך ומלקיחת אחריות שלו

אבל כן יתן לכם כלים אחרים כי זאת התמודדות אחרת לגמרי, מניסיון❤️

כנסי לחדר

תשתי קפה עם שוקולד, תדאגי רגע לעצמך, את לגמרי צודקת, זה מעצבן וחייב להיפסק.

תעשי את זה בשבילך, לא בשבילו, כדי לשמור על האנרגיה שלך ולדאוג לעצמך.

יש תקופות ( אחרי שאני ממש נשברת וניההית היסטרית ) שהוא מפסיק

אז זה לא שהוא לא יכול לשלוט על עצמו זה פשוט כיף לו

שאלון 20 השאלות של מכורי גיימינג אנונימיים (GAA - Gaming Addicts Anonymous) הוא כלי לבדיקה עצמית שנועד לעזור לך להבין אם הרגלי המשחק שלך חצו את הגבול להתנהגות כפייתית או להתמכרות. [1]

להלן השאלון המלא, מתורגם ומאורגן בצורה מסודרת לפי קטגוריות: [1, 2]

שליטה וניסיונות הפסקה

• הצבת גבולות: האם אי פעם קבעת לעצמך כללים או מגבלות זמן לגבי משחק, ואז הפרת אותם ושיחקת זמן רב מהמתוכנן?

• ניסיונות פרישה: האם אי פעם נשבעת להפסיק לשחק, מחקת משחק, אך חזרת אליו מאוחר יותר?

• החלפת משחקים: האם ניסית להגביל את זמן המשחק שלך על ידי מעבר למשחקים אחרים?

• חוסר שליטה: האם היה לך רגע שבו באמת רצית להפסיק לשחק כדי לעשות משהו אחר, אך פשוט לא הצלחת?

• חזרה חסרת שליטה: האם לקחת אי פעם הפסקה מגיימינג, וכשחזרת שיחקת בבולמוס חסר שליטה? [1, 2]

השפעה על הבריאות ואורח החיים

• הזנחה עצמית: האם השימוש במשחקים מוביל אותך להזניח את ההיגיינה האישית, התזונה, הבריאות הפיזית או מטלות יומיות חשובות אחרות?

• חוסר שינה: האם אתה מפסיד שעות שינה רבות בגלל גיימינג?

• כאבים פיזיים: האם סבלת מכאבים פיזיים כלשהם (כמו כאבי גב, עיניים או פרקי כפות הידיים) בעקבות משחק אינטנסיבי?

• שינויי משקל: האם עלית או ירדת במשקל באופן משמעותי מאז שהפכת לגיימר? [1, 2]

רגשות ומצב נפשי

• זהות וירטואלית: האם אתה מעדיף את הזהות של הדמות שלך במשחק על פני הזהות שלך בחיים האמיתיים?

• בריחה מהמציאות: כשאשר אתה עצוב, חרד או מדוכא, האם אתה מרגיע את עצמך באמצעות משחקים או תוכניות לשחק?

• אשמה ובושה: האם אתה מרגיש אשמה, חרטה או בושה לאחר בולמוס משחק?

• שעמום מהחיים: האם אתה מוצא את עצמך משועמם מכמעט כל דבר אחר בחיים שאינו קשור לגיימינג?

• תסמיני גמילה: האם אתה מרגיש עצבני, חסר מנוחה או מוסח כאשר אתה רחוק מהמשחקים למשך זמן מה? [1, 2, 3]

מערכות יחסים, חברה ותפקוד

• פגיעה במחויבויות: האם אתה שוכח או מזניח פגישות, משימות או דדליינים בעבודה, בלימודים או במשפחה בגלל הגיימינג?

• הסתרה ושקרים: האם אתה מסתיר או משקר לגבי כמות הזמן שאתה מבלה במשחקים?

• התרחקות חברתית: האם הקשר שלך עם חברים ובני משפחה מהחיים האמיתיים הצטמצם באופן משמעותי מאז שהתחלת לשחק?

• ויתור על תוכניות: האם ביטלת או פספסת תוכניות חברתיות בחיים האמיתיים שציפית להן, רק כדי להמשיך לשחק?

• דאגת הסביבה: האם האנשים הקרובים בחייך הביעו דאגה לגבי כמות המשחק שלך?

• משחק במצבים לא מתאימים: האם שיחקת במצבים לא מתאימים או לא בטוחים (במהלך שיעור, בזמן עבודה, או בזמן נהיגה)? [1, 2, 3]

על חלק מהשאלות כדי להיחשב למכור (כדאי לעשות את זה עם איש מקצוע)

העניין עם מכור זה - שזה כפייתי.

הוא יכול מאוד לרצות לעזור לך, לשנוא את עצמו שהוא משחק שעות, לשנוא את עצמו שהוא מכאיב לך ולא מצליח לעזור לך ועדיין באופן כפייתי לא להצליח להפסיק.

התוכנית מלמדת לשלוט על המנגנונים האלה.

זה אומר שמבעד לניתוק התגובה הקיצונית שלך כן מצליחה לבקוע שם משהו ולגרום לו להתחבר לכאן ועכשיו.

כמו ששיכור שנוהג גם אם קריאת הסכנות בדרך מטושטשת, עדיין יכול לקלוט שני פנסי משאית דוהרים לקראתו ולהגיב לפני שיש תאונה חזיתית.

זה לא אומר שהוא לא נוהג בשכרות וזה לא אומר שכיף לו "לטייל" בכביש ולנהוג בחוסר זהירות.

הבעיה עם החרפת התגובות הקיצוניות של הסביבה (שלך במקרה הזה)

זה שהוא לומד להסתגל מחדש לתגובה הזאת ואז צריך להעלות ולהעלות את התגובה כדי שתצליח לבקוע מחדש

ואין לזה סוף.

רק שיהיה ברור שאת לשניה לא אשמה במשהו, זה לא פשוט וצריך עזרה. כדאי לך אחרי החג להתייעץ בצורה מסודרת עם אנשי מקצוע איך לגשת לזה.

זה מרגיש כאילו כיף לו

אבל האמת היא שהמשחק הוא הדרך שלו לווסת את עצמו ממשהו במציאות שגדול עליו להרגיש.

הזמן לשיחות עומק עם כל העומס שיש. אם אין זה אחלה

אני כן חושבת אבל שאת צריכה להגיד לו שאת פגועה ממנו ושאת רוצה לדבר על זה אחרי החג

אל תצפי שיבין אותך רק מההתנהגות שלך או שיזכור הבטחות. דברי ברחל בתך הקטנה

חסר לי הזמן איתך. אני רוצה שיהיה לנו זמן רק שלנו בערב בלי מפריעים. אני רוצה מתנה לחג בערב החג ולא אחרי כי זו לא אותה חוויה ואני לא רוצה לרדוף אחרי זה, אני רוצה שזה יבוא ממך

לא פשוט

חיבוק♥️

אני פשוט לא מסוגלת

זה פשוט קשה לי שהוא ידע שזה מה שיקרה

ובכל זאת בחר

וגם אמרתי לו, חשוב לי שהלך לישון ביחד, חשוב לי שהיום תחוה עם הילדים בבוקר

זה לא ניחושים

רק שהמשחק ניצח במקומי

חגי שיקום ודברי איתו ותגידי לו שאת מאוכזבת ופגועה

שאת מרגישה שאת לא חשובה לו אחרי שתיאמת איתו ציפיות וביקשת שיהיה איתך כדי לקחת חלק בהכנות והוא בכל זאת המשיך. שרצית שיקום ויהיה איתך כי זה חלק מהשותפות בזוגיות.

לחילופין את יכולה לבקש ממנו לקום לעזור

אגב זה נשמע קלאסי לקשב. גם לבעלי היה קושי בלראות קדימה/ לאמוד השלכות. אימפולסיביות. משיכה אינסופית למסך. גם הוא פרפר לילה

כי לא הייתי חושבת קשב אבל שאר הדברים דומים לפי מה שאמרת

הוא לא פרפר לילה. זה רק הזמן שהוא בבית ויכול לשחק

אם יש לו זמן בבוקר זה שם

בלילות הוא גמור ולא עושה כלום זה לא שיש לו אנרגיות

אבל מסכים יוצרים פעילות מוחית כמו של קשב לפי מחקרים

מכל מקום אני לא חושבת שהתפקיד שלך לאבחן, אלא להציף מה את מרגישה ולבקש ממנו שיטפל בעצמו ויעשה מה שצריך כדי שיהיה לך בעל מתפקד בבית

ואז תביני שהפרשנות שלך שגויה

ואז לא תתעצבני על הדברים הלא נכונים

ואז לא תעשי טעויות שיחריפו את המצב

ואז תוכלו לגשת לטיפול מסודר

ואז אולי זה יצליח ואולי לא

אבל תהיה לך וודאות ובהירות בחיים.

ההתמכרות הזאת לא אומרת שאת בעדיפות תחתונה, זה אומר שהוא חייב את זה בשביל להשיג שקט נפשי.

זה מורעב ולא באמת אפשר להסביר (וגם לא חושבת אני מבינה מספיק בשביל להסביר)

אבל תדמייני שיש לו לחץ פנימי, או מחשבות טורדניות או משהו בתוך הראש שלו שלא מאפשר לו להיות נוכח.

צריך לפרק את זה בזהירות ובהדרגה.

כרגע את פועלת כדי לעצור את הדבר היחיד שנותן לו שקט.

נכון הוא לא רואה אותך ולא מתנה, ולא הכנות לחג.

תארי לך שהיית סובלת מבחילות איומות, והייתה לך תרופה בהישג יד רק שהייתה גורמת לך לא להיות נוכחת 4 שעות, ובעלך היה מנסה לדבר לשכל שלך ומדבר על ההשלכות (ספויילר הוא יודע הכל, את לא מחדשת לו כלום)

כשהדבר היחיד שאת רואה זה את הגוף שלו שחוסם אותך מלהגיע לתרופה שאת זקוקה לה בכאן ועכשיו.

אל תהיי במקום המטיף הזה, אל תתפוצצי עליו, הוא לא יקשיב לך הוא רק יראה בך מפלצת שמפריעה לו בדרכו.

לא כי הוא לא אוהב אותך, לא כי הוא חושב שהוא צודק, אלא כי הוא לא מצליח לנהל את זה.

אני בטוחה שהוא אדם טוב. ויש לו מצפון שהוא פוגע בך ובמדפחה ובגללו דברים נדפקים, המצפון הזה לא עוזר לו להתגבר. הוא צריך כלים להתמודד וזה לא פשוט.

במקום לבזבז על זה אנרגיות,

תתמקדי במה שאת יכולה לעשות ולהכין. מה שאת יכולה, מצויין.

מה שלא, להרפות.

מה היית עושה אם היה מחליק ומתפנה באמבולנס? תעשי אותו דבר.

זה שאין ביטוי פיזי לקושי לא אומר שהוא לא קיים.

קחי בחשבון שיומיים חג בלי מחשב עלולים לגרום לו ליותר עצבנות.

זה יכול מצד שני להיות הזמן להתקרבות. אי אפשר לדעת.

תחבקי ותפנקי את עצמך על המקום הזה שנשארת לד במערכה על ההכנות לחג!

את מלכה וזו התמודדות סופר לא פשוטה!

❤️❤️

אחרי שהוא הודה לפני כמה שנים שהיה צופה בפורנו שהיינו בטיפול

המטפל טען שהוא לא מכור וזה פשוט דחף וכו'

מרגישה שזה אותו דבר כאן

ואני יודעת שברגע שאני יעלה את זה אני מתפוצץ

יצאתי מהבית עם הילדים

מאתמול בבוקר חשבתי על מכתב לכתוב לו לראש השנה על הדברים שאני מעריכה בו ואיך שהוא המשענת שלי ואני פשוט לא מסוגלת

וזה עצוב לי

ואני גם כועסת

חוץ מזה שאני על גלולות שנראה לי עושים לי רע ומסלימים את התגובה שלי

ואני לא מושלמת

וגם נשאבת למסך אבל לא באות צורה בכלל

יש לי את הבעיות שלי ואני מודעת והייתי בטיפול

אבל אני עצבנית

ואחרי הרבה עוגמת נפש של שניםם והרבה כסף ואנרגיה שהלכו למטפלים שונים שלא ידעו לאבחן.

לכו למטפל שמתמחה במכורים!

אם הוא מכור, הוא לא חייב להיות מכור לעוד דברים כמו פורנו, כמו שמכור לסמים לא בהכרח מכור לאלכוהול.

קשה לפעמים לקבל את זה כי זה "מסיר מעליו אחריות " כי זה לא הם זאת ההתמכרות.

ולנפגעים יותר קל להישאר בעמדת המאשים והקורבן ולא לקבל את זה שגם הוא קורבן וחולה (זה באמת מעצבן בטירוף, שהוא גם הפוגע וגם הקורבן)

אבל אם הוא מכור ונשמע ככה (אבל מי אני, תבדקו באופן מבוקר)

תהיו חייבים לעשות סוויצ' בראש ולהסתכל על התמונה אחרת.

זה לא מסיר מעליו אחריות בשום שלב ולא מצמצם את הפגיעה בך בשום שלב.

לאבחן כדי לדייק את הטיפול.

בעיני זה לא משנה אם זה התמכרות או דחף,

בשניהם יש קושי עצום להתגבר (תקראי לזה יצר הרע אם זה יותר מקובל בעינייך)

זה לא עוזר להגיד לבן אדם שעושה פעם אחר פעם את אותה הטעות שהוא טועה.

צריך להבין מה מניע אותו, איך לטפל בזה מבפנים.

ובשביל זה צריך טיפול.

אם זה היה משהו שבידיים שלך לשנות, זה היה קורה מזמן.

גם אם צריך לעבוד על קבלת אחריות ובחירה, זה מול מטפל.

תראי גם בכל נושא של אשה מוכה או כתות וכד'

יש את האבחנה המקצועית אבל יש גם סקאלה של איפה אדם מונח והאם יש לו באמת בחירה חופשית בכל רגע נתון או שלא, וצריך לעזור לו לקחת שליטה על הנושא.

למשל בטיפול באשה שסובלת מאלימות ברמה כזו או אחרת, עושים איתה המון סימולציות אז על איך להגיב.

יכול להיות שהוא צריך תרגול איך להתגבר.

מאוד קשה לי להאמין שהוא עושה את זה שוב ושוב ושוב כי לא אכפת לו או כי הוא לא מודע להשלכות או חושב שיהיה בסדר.

ויודעת מה, גם אם זה זה, עדיין עדיף שתשמעו את זה ממישהו מקצועי מאשר נקודת ההנחה שזה רק זה וסה"כ רק אם נסביר ונדבר על זה, ההתנהגות תשתנה.

אבל ברור שרק את מכירה את המצב אצלכם, אולי זה לא כמו שנשמע.

בכל אופן הרבה כוחות 🤗

נכון שאנחנו לא רוצות לכעוס בערב ראש השנה, ובטח שלא בחג, תנסי לנשום עמוק כמה שאפשר, מה שעוזר לי במצבים כאלה לדמיין שאני לבד בבית והוא במילואים/ בעבודה/ בטיול או ווטאבר , שלמעשה זה עוזר לי כי אז אני לא מצפה לכלום ממש.

גם אם לא יהיה ממש נקי ולא ממש מאכלים, תנשמי עמוק.

אבל כשיהיה לך זמן פנוי, אני אגיד לך את האמת לפעמים צריך בזוגיות לשתוק ולוותר אבל יש מצבים, כמו זה למשל, לדעתי, שאת ממש לא אמורה להבליג. לא צריך לצרוח עליו, אבל תחשבי טוב מה יכול להניע אותו לפעולה להתעורר על עצמו כי זה ממש אבל ממש לא לעניין להתנהג ככה כשיש לך אישה, בית, ילדים. לא מגיע לך חיים כאלו ולא יחס כזה. אני בטוחה שהוא לא עושה זאת מכוונה רעה , אבל את חייבת לעשות צעד שיאלץ לעשות סטופ. את מכירה אותו ואת חכמה מספיק לחשוב מה יעזור, להכנס לשתיקה ולהתעלמות זה כלי אכזרי אבל תשקלי לפעמים צריך להשתמש בכלי הזה. או להעמיד אותו בגבול שאו שהוא מוחק את המשחקים או שנרשם לטיפול ועד אז... כך וכך.

שולחת לך ים כוחות, זה ניסיון קשה מאוד בערב חג ומעליב ביותר, אני איתך❤️

חזרתי לבית והוא היה ער אמרתי לו שאני הולכת לנוח

נכנסתי לחדר ופשוט התפרקתי והוא נכנס אחרי

הוא אמר שהוא לא הלך לישון ב3 רק ב1:30 ואז קם שוב לשעה כי לא הצליח להירדם אז זה לא ששיחק עד 3 בלה בלה ( זה דפוס חוסר שלפעמים קשה לו להרדם אחר 20 דק' קם לשחק ואז ברור שלא יירדם, לא הבנתי )

הוא אמר שהוא מבקש סליחה והאם אני עדיין עצבנית

אמרתי לו אני, עצבנית ? למה ? בגלל שחשבתי שאני יקום מאוחר יותר הולך לקנות תכשיט ובמקום זה הייתי ערה מ5 ותפעלתי את כולם כשאני מנסה להשאר חזקה ושמחה ( טוב, לא הצלחתי להשאר שמחה אבל לפחות הייתי רגועה עם הילדים )

אמרתי לו שאני רוצה שאחרי החג הוא יילך לאבחון. הרי הוא בן אדם טוב יודע כמה המשחקים פוגעים בי ובזוגיות שלנו ואני חוששת שזה התמכרות כי אם לא למה הוא היה ממשיך

הוא ממש התנצל ואמר שאם זה מה שאני רוצה זה בסדר ואני יכולה להשים סיסמא למחשב כדי שאני אצטרך לאשר ( לא תודה, יש לי ילדים אני לא אמא שלך )

הציע ששבוע הבא נקנה משהו

אבל אני עדיין פגועה

והבית מסריח ואני השלמתי עם זה

יש לי אשכרה ערמות של בגדים על הרצפה,שירותים מלוכלכים וכיורות מלאים ואין בי טיפת אנרגיה

לפחות אני שומעת אותו עושה כלים עכשיו

הוא בעל טוב עוזר עם הילדים, בישולים וכו' אבל הדבר הזה גומר אותי

תזכרי במשך החג שהחיים ימשיכו אחרי

לא נגמר העולם היום.

ואחרי החג הוא יעשה איבחון ובעז''ה תגיע ישועה.

ותהיי גאה בעצמך שהובלת לזה.

ותמשיכי להיות קשובה לעצמך. זה באמת לא נעים בכלל

זה נשמע ממש התמכרות

ודבר החשוב בעיני

זה להבין

שהוא לא אוהב את זה. לא עף על זה.

יותר נשמע כמו לא ממש שולט בזה.

אז בעז''ה ילמד לשלוט.

חג שמח יקרה ♥️

הלוואי שהצער והבדידות שאת חווה יהיו לכפרת עוונות, תחל שנה וברכותיה.

אתם נמצאים בלופ שבו לכל אחד מכם יש תפקיד קבוע, הסוף ידוע מראש ומסבב לסבב המצב מסלים.

משחקי המחשב ומטלות הבית הם רק טריגר, הסיפור האמיתי הוא שלכל אחד מכם יש אסטרטגיה הפוכה להתמודדות עם הטריגר - שבאופן טרגי דוחקת את בן הזוג עמוק יותר לאסטרגיית ההתגוננות שלו.

בעלך בתפקיד הנמנע (נסוג) - כשהוא מוצף הוא נסוג מהסיטואציה לתוך משחקי המחשב, וזה עוזר לו לווסת את עצמו. הוא רגיש מאד לביקורת ממך, וכשהוא מרגיש שאת מצפה ממנו או כל דבר אחר שמטרגר אותו הוא חייב לווסת את עצמו - כמובן דרך התרחקות (ונסיגה לתוך משחקי המחשב). הוא לא כל כך טוב בלהבין את מצב הרוח שלך או מה את מרגישה וצריכה.

את בתפקיד הרודפת - רגישה מאד להתקרבות והתרחקות שלו, ולמצבי הרוח שלו. כשאת מרגישה שהוא לא איתך את חייבת לרדוף אחריו כדי להחזיר אותו שלא תישארי לבד.

יכול להיות שהוא כבר מכור בהגדרה, אני לא יודעת ובעיני זה לא מאד משנה. בעיני המפתח לשבור את הלופ הוא להתחיל להבין באיזה צורה כל אחד מאיתנו מטורגר ומדוע, ולתקשר דרך הלב ולא דרך ההתנהגות.

זה להפסיק להתייחס להתנהגות הבלתי נסבלת שלו - להעז לדבר על הבדידות שאת חווה. אבל רק מעומק הלב, מהמקום העמוק והפגיע ביותר, לא מהרציונל - מה שישר יקבל גוון של ביקורת ויחזיר אתכם ללופ.

מאד קשה ואפילו בלתי אפשרי בתוך קשר לא מספיק בטוח לפתוח את העומק הזה, שהרבה פעמים אפילו לעצמי אין מערכת יחסים איתו..

לכן ממליצה מאד על טיפול זוגי EFT.

אם הוא מכור זה משנה את כל התמונה.

למכור באופן נוירולוגי אין שליטה. מי שחווה יבין.

טיפולים למיניהם רק יגבירו את התסכול.

בדיוק כמו ילד עם קושי פיזי או מוחי שמכריחים אותו לבצע משהו שאין לו את היכולת הזאת.

כמובן יכול להיות שהוא בכלל לא.

אבל כתבת שזה לא משנה בעינייך.

אז זה משנה מאוד.

אני בטוחה שלא היה קל לעבור דרך הנסיון הזה.

האם טיפול בגמילה מהתמכרויות היה מספק במקרה שלכם?

התמכרות היא ברוב המקרים דרך של המח לווסת את עצמו. דרך מאד לא אדפטיבית כמובן, אבל יש בה צורך. ולקחת אותה בלי להבין מה הצורך שעומד מתחתיה ולתת לו מענה - יכול בחלק מהמקרים לא לעבוד ובמקרים אחרים להוביל למציאת פתרון לא אדפטיבי אחר.

האם היה תהליך כזה במקרה שלכם? אם מתאים לך, ממש אשמח לשמוע על זה יותר.

דתיה, נעימה, פסיכולוגית קלינית, לדעתי אבל בת פחות מ40, מכירה נשים שהיו אצלה והיו מרוצות מאוד.

קוראים לה דניאלה בן קימון, אם מתאים לך ..

זה הפרעת קשב

אבל לא חייב שזה הפרעת קשב.

את נהינת מהעבודה?

את מסופקת?

יש לך רקע נוסף?שאת פחות שמה דגש עליו בקשר לעבודה,כמו רגישות לבדים מסוימים רגישות לרעש?

או שאת נורא נפגעת גם מדברים?

פשוט מה שאת מתארת יכול להתאים גם לרגישות יתר hsp.

ולא מאבחנים את זה כהפרעת קשב.

דבר נוסף יכול להיות שסוג העבודה הספציפי שלך לא מתאים לאופי שלך גם אם נהינת מהלימודים שלו,ואז בפועל מה שאת עושה זה לרחף על העבודה ולא להיות בתוכה?

גם אם כשלמדתי מקצוע לא היה לי בעיה לשבת שעות ולהקשיב להרצאות?

אני בכלל לא עם קפיצים, להיפך, יושבת שעות באותה תנוחה לא צריכה לזוז, יכולה לגלוץ כל היום.

אין לי רגישות מיוחדים למגע או בדים או רעש

אני לא נהנית מהעבודה, אבל כי אני מרגישה בעיקר תסכול מההתנהלות שלי

אני חושבת שאם אוכל לחוות הצלחות, ולא רק נשיפות בעורף לדד ליינים שמתקרבים אז אני כן אוכל לחוות סיפוק.

נמאס לי מזה שאני לא מצליחה לגרום לעצמי לעבוד ולעשות דברים. בעיקר בעבודה אבל גם בבית.

אני בהייטק, אז אין לי שעות שסופר לי שעות עבודה, ואני עובדת הרבה מהבית, אז אני ביום, כשהילדים במוסדות מבזבזת זמן ואומרת אעבוד בערב כשהם ישנו, בערב פותחת מחשב ורוצה לעבוד אבל בפועל לא עושה כלום ואומרת אקום מוקדם, לא קמה מוקדם וכו וכו פשוט לופ של אי עשיה ודחיינות.

ואני לא מצליחה לצאת מזה

נסי לעבוד מהמשרד...

קצת יותר טוב, אבל המסך שלי מכוון כך שרק אני רואה אותו, אז זה לא באמת מספיק יעיל

אבל גם להיות עם מחשב מול כולם זה מרגיש לי חשוף נורא, גם כשאני עובדת ממש..

חוץ מזה שאני מחפשת פתרון שישפיע על כל תחומי החיים שלי.

מרגיש לי שאני צריכה משהו עמוק יותר.

חדשים יש השפעה על המח בדיוק כמו קשב וריכוז. אני קוראת לזה על עצמי - הרעלת מסך. קורים לי דברים דומים לשלך כשאני חשופה הרבה למסך. זה באמת פוגע ביכולת שלנו להיות אנחנו כך אני מאמינה

במקומך הייתי מבקשת מצוות המחשוב שיחסמו לך את האינטרנט פשוט לכמה ימים ותראי אם יש שיפור

אני מנסה כל מיני דברים כמו לקום להליכה של 10 דקות כל שעה וחצי למשל, או לקום לעשות משו בבית

אבל זה רק אחרי שאני עושה את העבודה

יש בזה סיפוק מטורף, להצליח לעמוד בזה ולאט לאט זה הופך להרגל ואני פחות תלויה ומושפעת מהמסך

אז סביר להניח שההפרעת הקשב לא הפריעה לך.

אבל בהחלט יכול להיות שלעבוד בזה זה כבר משהו אחר,פחות סיפוק פחות הנאה וזה דבר שגורר דבר.

לא בהכרח שזה הפרעת קשב בכלל.

זה הרבה פעמים, אולי ברוב מוחלט של המקרים, תסמין של מערכת עצבים שתקועה בבהלה גבוהה.

הבהלה לא מתבטאת כפי שהיא אמורה להתבטא - ולכן אינה מורגשת, אבל התפקוד של הגוף תקוע במצב הישרדותי וכישורי ארגון וניהול וכמובן קשב נמצאים בתחתית הרשימה, כי הגוף כרגע מצפה לתקיפת אריה בג'ונגל ולא פנוי להתרכז בכתיבת קוד..

הרבה פעמים אפשר לזהות עוד דרכים שבהן המח מנסה לשחרר את הסטרס: כסיסת ציפרניים, תנועות חוזרניות (למשל התעסקות בשיער), טיקים, תנועתיות מוגברת, הידוק לסתות ועוד ועוד.

זה מתחבר לחוויית החיים שלך?

אם כן, הפתרון לא יהיה בכיוונים התנהגותיים (ללמוד מיומנויות, להתחיל בקטן וכו'),

אלא ביצירת סביבת חיים בטוחה שתאפשר למח לאט לאט להוריד בהלה: להפחית עומס, להשקיע ביצירת מערכות יחסים בטוחות, להוסיף הנאה פעילה לחיים שלך, הרבה יציאה לטבע.

לשים לב למצב של הגוף, מתי הוא מתוח ואיפה, ולהרפות במודע. לשים לב מה בחיים שלך מעורר מתח ולנקות אותו.

מיינדפולנס מאד עוזר!

כל אלה יכולים מאד לעזור, ואולי תרצי גם לשקול טיפול טוב שיעזור לך לרדת לשורש הבהלה התקועה ולשחרר אותה.

ב''ה הלכתי לטיפול (עו''ס קלינית בגישת cbt, אני קיבלתי דרך הקופה) והשתנו לי החיים. ממליצה ממש.

מזדהה עם כל מילה

עוקבת

זה אולי קושי בקבלת החלטות שגורם לדשדוש, כי את לא בטוחה מה כדאי לך לעשות עכשיו ואז נתקעת במקום.

קשה לך בכללי עם החלטות?

ממש לא יודעת אם זה הכיוון, אבל אולי ייגע בך.

חוץ מהנקודה האחרונה זה נראה בשיוק אני

אין לי עצות, רק הזדהות

אני מאוד מזדהה עם מה שאת כותבת כי גם אני נאלצתי לפתח הרגלי "ניהול עצמי" רק כבוגרת וזה מאוד לא פשוט.

אז כאן בעיניי הדבר הנכון הוא להתחיל מצעדים קטנים, קטנטנים, בוני אמון בינך לבין עצמך.

מה אני מתכוונת?

היום כשאת מחליטה לעשות משהו, זה לא ממש קורה.

נכון?

נניח את מחליטה לעשות משימה של העבודה ובפועל נמרחת ואת עושה את זה ברגע האחרון.

כלומר כשאת אומרת לעצמך "אני אעשה כך וכך, יש בך איסה קול, מודע או לא, שמגחך לעצמו ויודע שזה לא יקרה בזמן שקבעת לעצמך (אם בכלל קבעת וזה לא נשאר באוויר).

ולכן אני קוראת לזה "צעדים בוני אמון", את צריכה להאמין לעצמך שאת תצליחי להגשים את מה שאת מבטיחה לעצמך, וזה לא משנה אם את מבטיחה לעצמך לסדר את החדר או להתקשר לקולגה מהעבודה.

ההתחלה היא בצעדים ממש ממש קטנים.

את אומרת לעצמך "עוד 2 דקות אני אקום מהספה" ובאמת לקום מהספה.

לא אחרי חמש דקות אלא שתי דקות, כי זה מה שאת החלטת.

על כל ניצחון קטנטן כזה, תרימי לעצמך.

משימות גדולות פרקי למשימות קטנות, שימי לעצמך זמן לביצוע ותתלהבי מבפנים על כל צעד קטן שקבעת לעצמ לעשות ועשית.

במשימות "גדולות" שמורכבןת מהרבה משימות קטנות אבל אפשר לעשות הכול בפרק זמן קצר, אני אוהבת לשים לעצמי טיימר, על כל המשימה או חלקים ממנה.

זה עוזר לי להתמקד ולהתעודד שזה רק עוד איקס זמן

ואני מבטיחה לעצמי שאחרי הטיימר ניקח הפסקה (ובאמת לחזור מההפסקה למשימה הבאה! אבל זה לאט לאט אחרי הרבה צעדים בוני אמון)

ותהיי גאה בעצמך על הצלחות.

אם את רוצה עזרה מקצועית, בעיניי אימון אישי יכול להתאים פה מאוד.

אה ועוד משהו, שדי סותר את השרשור הזה אבל בכל זאת... תתנתקי מכל הפורומים, הרשתות החברתיות וכו', זה שואב ברמות.

גם לזה את יכולה לקבוע לעצמך דד ליין ולעמוד בו, נגיד עד יום שני ב14:00 להתנתק מהרשתות החברתיות, בערב יום כיפור ב16:00 להתנתק מפורומים, סתם דוגמה ללו"ז כזה.

רק כותבת שאני מצאתי פודקאסט שקצת התכתב עם זה, קוראים לו אנשי הקשב ..

ועוד משהו קטן, אני רואה את זה על עצמי כמו התמכרות, ואני יודעת שלהתנקות מהדופמין שזה מייצר לוקח לפחןת שבועיים, אני גם במאבק תמידי על זה , ומחפשת פתרון. מחזקת אותך!! ושתדעי שהאשמה זה חלק מהמעגל הזה ... בזבוז זמן, אשמה ,חוסר הצלחה

הדחיינות הזאת מתבטאת בעוד נושאים בחיים?

ושרשרת אליי בטעות?

מה שעזר לי -

להיות סלחנית כלפי עצמך. זו את כרגע, רגשי אשמה ויסורי מצפון על כל יום ויום לא מקדמים. מותר לפעמים להימרח ולהיות פחות יעילים. מותר לטעות ומותר להודות שאנחנו לא יודעים משהו. זו עבודה בשינוי החשיבה, אבל זה אפשרי.

למצוא מה הזמנים היעילים שלך. כשאת כן יעילה, באיזו שעה ביום זה קורה? אצלי זה ב10-15. אני מראש לא מתחילה לשבת על דברים קשים לפני וברגע שאני רואה שעברתי את שלב היעילות אני נותנת לעצמי הפסקה ארוכה. אחר כך לפעמים יש עוד זמן יעיל, אם נחים מספיק.

לכתוב על דף את המשימות שצריך לעשות היום ולהרים לעצמך על כל משימה שסיימת. גם אם היו 20 משימות וסיימת 5, זו הצלחה. לאט לאט תלמדי את עצמך לסיים יותר משימות וגם להיות ריאלית בכמות שאפשר להספיק ביום.

לזהות מתי הגלישה היא התחמקות ממשימה, לנשום עמוק ולהגיד לעצמך "אני מתחמקת מלהתקשר לשמוליק ולכן מוסחת" ולבצע את המשימה שהתחמקת ממנה. אפילו דבר קטן כמו לנסח טיוטה לבקשה משמוליק. העיקר להפסיק להתחמק

ורוצה לתת לך משהו שממש עזר לי- מדיטציות.

אבל לא ארוכות ומתישות (שבסוף לא עושים), אלא כאלה של 5 דקות, ממוקדות (אני משתמשת באפליקציה שנקראת Mymedi מאמינה שיש עוד הרבה סוגים ברשת).

כבר אחרי שבוע בערך של תרגול התחלתי לראות שיפור. זה ממש מאמן את המוח להיות נוכח ב'כאן-ועכשיו'. גם באמצע יום עבודה, אם אני מרגישה שאני מאבדת פוקוס, אני יושבת עם עצמי אפילו שתי דקות (אני כבר מכירה את התרגול בע''פ...) ואח''כ אני חוזרת ממוקדת יותר.

יש שם מלא תרגולים, רובם בתשלום אבל יש גם חינמיים.

בתקופת הקורונה היו מעלים כל יום תרגול אחד חינמי, ואז התאהבתי בה. עכשיו באמת הרוב סגור.

אבל מי שלא מחפש גיוון וסבבה לו עם 'עוד מאותו דבר'- היא אחלה גם בגרסא החינמית.

נראה לי כדאי לך לבדוק את הכיוון של קשב ואם נראה שזה כן הכיוון אז נראה לי טיפול קוגפאן ממש מתאים לקושי שלך. בדיוק עובדים שם על אסטרטגיות לניהול עצמי.