'אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן' (ויקרא)
אם מכם = 'מהחבר'ה',
אז הרבה יותר נכון לכתוב - "אדם מכם כי יקריב" = אדם מהחבר'ה שיקריב וכו'.
אדם שיקריב --- מכם...?!
אלא - שהתורה רומזת לנו ---
אדם כי יקריב מכם = אדם שיקריב מעצמו. מתוכו. מאישייותו. מעצמייותו. מחייו. מרצונותיו.
ו - הנה לנו יסוד בחיים. לפעמים, האדם צריך להקריב מעצמו - לריבונו של עולם. לפעמים זה מתבטא בלהקריב ת'פוך לאבאל'ה שם למעלה ולקום לתפילה. לפעמים זה ללמוד עוד כמה דקות למרות שממש אין לנו חשק. לפעמים זה לעזור לחברה שלך למרות שאת שפוכה מעייפות, ו - לפעמים זה... השלם את החסר. אבל, יותר קשה זה שלפעמים צריך להקריב את הכשרונות שלך - לריבונו של עולם. אז את שרה מהמם, ואתה יודע לנגן בצורה מדהימה. את עם רצון להתגייס לצבא, ואתה חברותי בטירוף --- לפעמים אנחנו צריכים לקחת בדמיון, סכין, ופשוט לחתוך את הכשרונות האלה, זמנית. לא, כמובן שאם הקב"ה נתן לנו כשרונות - אנחנו חייבים לנצל אותם, אבל רק בכיוון הקדושה. לחתוך? ככה? אם אברהם אבינו היה מוכן להקריב את בנו ע"ג המזבח - בלי למה, בלי ככה, בלי רוצה, בלי לא רוצה, אלא, אלא רק כי זה מה שריבונו של עולם רוצה - מובטח לנו, שגם בתוכינו יש את הנקודה הזו שירשנו מאברהם אבינו, את 'נקודת ההתבטלות', המוחלטת, לרצונו יתברך. זה כולל לא לשיר מול גברים - למרות שיש לך קול פצצה של זמרת עולמית, ואת מתה לשיר מול כולם.. זה כולל לא לצחוק בעבודה עם המלצרית למרות שאתה מסוגל להתחבר עם כל אחד בכיף בלי שום בעיה.. זה כולל לא לנגן באמצע הסדר בישיבה בגיטרה, למרות שאתה ממש 'בוער' לנגן, ו'יש'ך את זה'... זה כולל... השלם את החסר. 'תן לו משלו, שאתה ושלך שלו'. (מסכת אבות)
נהיה מתוקים. אהה, נחת. מתוקים מדבש...!
|
