כבר מיואשת...

הוא ממש שבר אותי. אין לי כח יותר להיפגש...

אל תהיי חשדנית מעכשיו. זה בעיה שלו.

ועכשיו בטח הוא גם יגיד את טיעון המחץ..

"התלבטתי, כל פעם ונתתי צ'אנס..."

אוי זה כ"כ מעצבן.

!@#%$#^%$^&%&*^%^&#^%$^%$@#

תודה

מקווה שבאמת אוכל לסמוך על אחרים...

באמת שאין לי מושג איך אני עושה את זה.

הכוויה כואבת

@#!$@#%!#%  #$!%#!$%#$! #$ %!#$^@^&#!@%$# !#@% #!@%

$%#@$#@  $@ #$ ~$ ~@~$ ~#@#% ~ ~~%# %$~@# $~~

4 !@#% #$!%%$!#$ #$~$#@%!@#%!#% $@ %$% #@ 

 $##@%%$!#!@#$$%%%% !@!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אני נגד אלימות,

אבל אין לו מושג באמת כמה אני כועסת עליו וכואבת!!!!!!!

היית מעדיפה שאחרי פגישה אחת הוא יתחיל למנות את כל הדברים שלא מוצאים חן בעיניו? הרי גם אם הוא ירצה להמשיך להיפגש איתך, את תגלגלי אותו מכל המדרגות אחרי שתקחי אותו בכוונה תחילה לבנין גבוה במיוחד... 

והוא אמר לך בפגישה שלא הכל מושלם - ואגב, באופן כללי, אין דבר כזה שהכל מושלם. אבל קודם כל הבנאדם רוצה לראות שאלו באמת דברים שבמבחינתו הם יותר מדי והוא לא יוכל להתמודד איתם. 

אז כנראה שאחרי הפגישה הוא כבר התחיל לחשוב שזה לא בכיוון - אז הוא אמר לך, במקום למשוך אותך עוד דייט ולהעלות שוב את הספקות שלו. 

נכון שהוא לא עשה את זה בצורה מאוד טובה מכמה בחינות, אבל יצאתם בסה"כ 4 פעמים. אל תקחי את זה כ"כ קשה.

שבת שלום! 

לבין להגיד "מאוד טובה לי איתך!!!!!!!!!! יש רק כמה דברים קטנים שאני צריך לבדוק אם מתאימים לי.." (ולהגיד מתחילת הקשר כל שנייה "איזה כייף שהכרנו, וכמה טוב לנו ביחד ב"ה וכו'").

לכולם יכולות (ויש) התלבטויות. גם לי היה... אבל לא הוגן להגיד x ובסופו של דבר להבין שההתלבטות הייתה גדולה ורצינית הרבה יותר...

ואני לא מעוצבנת מכך שזה נגמר, אני מעוצבנת שסמכתי עליו כ"כ, ודווקא בנקודה הזו - פגע בי הכי עמוק שאפשר!!!

אוף..

אחותי, קודם כל קבלי חיבוק גדול גדול..

ועוד חיבוק, לחיזוק..

ממש מבינה את הקושי ובעיקר את האכזבה..

עד שסמכנו על מישו!

ואין לי דברים חכמים מידי להגיד לך..

אבל קחי לעצמך קצת זמן..

ותנסי לא להשליך מהבחור הזה לכל הבחורים בעולם..

חוצמזה, שבמקרים כאלה, אני מנסה להכנס רגע לראש של הצד השני..

אולי הוא חשב שעדיף להיות כנה ולא למרוח אותך מעבר למה שכבר נעשה..

יקירתי, שבעז"ה האיש שלך ימצא אותך מהר מהר...

קבלי גם

אבל שוב - שמחה על הכנות!!!!!!!!! אני לא רוצה שבעלי לעתיד יסתיר ממני עובדות (אפילו שהם כואבות),

אבל למה א"א להיות כנה כל הקשר???

למה כל הזמן הוא רק מאכיל אותי שטוב לו וכמה טוב שהכרנו,

ופתאום ביום אחד - משתף אותי בהתלבטות ומייד חותך????

לכל מי שניסה לעודד אותי!!!

איזה כייף שיש לי אתכם

"המאוכזבים".

נקווה שהוא יתמעט כמה שיותר מהר.

מה לעשות, יש אכזבות צורבות בחיים,

והדילמה שלך קשה,

קשה מאוד אפילו.

להיפתח או לא- זאת השאלה.

אני בטוחה שאתגבר עליו (הוא לא שווה שאכאב בגללו...). 

באמת ב"ה זה קרה עכשיו ולא יותר מאוחר...

אבל באמת הדילמה הגדולה שלי - מה עכשיו? מה אעשה בשאר הדייטים?

בינתיים מעדיפה לא לשמוע הצעות....

ב"הצלחה לנו

בעז"ה לא להרבה זמן..

כשמנסים מללללללללא ולא מצליחים - לא חוזרים מהר לעסק...

טאטעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעע 

אבל התסכולים שלי היו עם בנים...

תודה על הניסיון לעודד!!!!!!!!

כשקראתי ממש הלב נקרע וחשבתי עלי,

מה היו התחושות שלי כשקרה לי אותו הדבר (כמה פעמים!!)

זה כ"כ קשה! פשוט קשה קשה ועצוב!!

אבל נשמה, 

זה בונה אותנו,

ואני יכולה להגיד לך שדווקא מתוך כל הקשיים והבחורים ה**** שנפגשתי איתם,

דווקא מתוך זה אני מעריכה כל כך את ארוסי, ולא לוקחת כלום כמובן מאליו.

תני לעצמך את הזמן, אל תלחיצי ב"לשכוח" "לסלוח"....

כשתכירי את מי שראוי לך- הקב"ה כבר ידאג לסדר הכל ולהוביל אתכם בדרך האהבה והאמון והשמחה

וואי, יש לי מלא מה להגיד לך...ובעיקר לשתוק ולכאוב איתך..

אבל אעבור לאישי...

קבלי חיבוק ענק

זה כזה כואב לקבל מכה כזאת ועוד אחרי שסמכת עליו.

אני רוצה לדון לכף זכות ולומר שבהחלט היה לו נחמד איתך וזה לא היה סתם. אבל את מכירה את הלילות האלו שאת לא מצליחה להרדם ופתאום כל המחשבות עולות? כל ההתלבטויות, הדילמות, הפחדים..

אז הוא יצא מסכן,הכל בער בו ,הוא היה חייב לעשות איזשהו מעשה ולא חשב הרבה לפני.לא חכם במיוחד..

אבל את, טוב..שווה הרבה יותר. חכמה יותר, בוגרת יותר, ויודעת מה את רוצה.

אז אל תישברי שם והמון הצלחה!

הפסיד אותך....את בחורה מקסימה!!!!! אני חושבת שכנות ופתיחות זה דבר בסיסי שאמור להיות בקשר .  זה מממש עצוב שהוא שידר ככה אבל מצד שני אולי הוא הרגיש מעולה איתך בקשר ורק ברגע האחרון החליט שיש לו התלבטויות. , אני גם הייתי קצת נפגעת....

אל תדאגי , יהיה טוב....הכל לטובה !

אבל פתיחות שכזאת בפגישה רביעית, לדעתי, זה לא טוב, ובדיוק גורם לאכזבה הזאת שלך.

עדיין מוקדם.

ברור שהוא לא נהג כיאות כשהוא דיבר בצורה מבטיחה ואז אכזב אותך,

אבל תזהרי,

גם דיבורים קרובים מדי בשלב כזה מוקדם צריכים להדליק לך נורות.

אצלי, אם בפגישה רביעית יתחילו דיבורים כאלה אינטימיים,

כתבת:

בפגישה 4 הוא מתחיל לספר לי שהוא רוצה להבין למה טוב לו (טוב לו להיות איתי, אבל הוא לא יודע בדיוק למה).

הוא מוסיף שיש לו "תמונה" בראש של אישתו לעתיד (לא דמות ממש, אלא קווים כלליים...), ושאני הפתעתי אותו (לא מתאימה בדיוק ל"אישתו").

הוא אמר שיש הפתעות נעימות, ושיש הפתעות שהוא לא יודע אם הן נעימות לו או לא, ושירצה לברר את זה...

לא יודעת, אותי זה היה מלחיץ דיבורים כאלה בשלב כה מוקדם.

אז תקפידי לא להגיע לזה, וכך תמנעי אכזבות. כי אם מגיעים לשלבים מתקדמים, כמות פגישות כבר גבוה, אז ברור שנעים לו וטוב לו, ואז יש קרקע יותר יציבה ואמינה לשיחות שכאלה.

אבל אולי הוא חשב שככה צריך להתנהג? שככה בונים קשר?

כבר אין לי מושג מה חשב וזה לא מעניין אותי...

מעניין אותי מה אני עושה הלאה:

אז לא להיות פתוחה אלא בשלב מאוחר של הקשר? ולא יזרקו אותי בינתיים על כך שאני סגורה?

אני מוכנה לעשות הכל, אבל אני סתם אפגע...

כבר לא יודעת איך להתנהג...

תראי, האמת שאין לי נסיון בקשרים מתקדמים שכאלה, אבל ממבט מהצד, הדבר ההגיוני בעיני הוא להזהר ממשפטים קונים כמו שהוא מכר לך, בשלבים מתחילים עדין של הקשר.

אני מציעה לא לומר כאלה משפטים רגשיים כאלה, ולהסתייג ממשפטים כאלה שלו. לא לקנות את זה עדין. להפעיל את הראש ולחשבו טוב טוב.

במידה וממשיכים, וב"ה רואים שהעניינים מתקדמים בצורה מבטיחה יותר, אז לעבור לגל דיבורים שכזה. פתוחה יותר, לדבר על הפתעות נעימות או פחות בשני, כמו שההוא דיבר...

כנות כמו שאת אומרת היא חשובה מאוד, לא למכור לוקשים רגשיים לשני ולפתח לו צפיות. אך להזהר עם הפתיחות בתור התחלה. וקשה מאוד להצביע על מינון הפתיחות הראוי. אם את אדם פתוח מטבעך, ספרי, זרמי, אך אל תשכחי שהכל כאן עוד מבשיל, ותזהרי לא לחשוף-ולהפגע.(ומסתובבים כאן המון שרשורים בעניין)

התכוונתי לכתוב "צודקת", ולא יודעת למה ה-ת ברחה...

מסכימה ממש עם מה שכתבת!!!! בעז"ה אשתדל ליישם...

ממש ריגשתם אותי באמפתיה שלכם ובניסיונות לעודד אותי!!!!!

אין כמוכם!!!

אני ב"ה נותנת לדמעות - להיספג ולזכרונות - להישכח, אבל אני עדיין חוששת מהבאים בתור...

(מזל שאין לי הצעות. לא להאמין שאני אודה לה' על זה...)

הלוואי ואוכל להרים ת'ראש ולהמשיך הלאה עם הרבה אופטימיות ושמחה.

(לעת עתה עדיין לא מבינה מה תרם לי הקשר הזה. הלוואי ויום אחד אבין...).

ב"הצלחה לכולנו!!!

שהוא מעגלי

משאיר נזקים לאורך הדרך

והמטרה לא מושגת

המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו

המעשה יוצא עקום

כי עוגה עושים באהבה

המרוּצה לא באמת מרוצה

ואז המרַצה שוב נכנס לפעול

זה מתחיל במילה טובה,

ויכול להיות גם טירחה מאומצת,

נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.

האם הצד השני מכיר בזה?

"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?

או "המפייסו בדברים..."?

לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.

ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.

הראש והלב שלה במקום אחר.

וגם גברים מבחינים בזה במוקדם או במאוחר ;)

נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.

ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.

באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..

ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.

וזה יוצר שני אפקטים-

א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.

ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).

בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.

(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)

התחום של יחסים הוא תחום של "מדעי החברה" ולכן הוא תחום מאוד לא "מדע מדוייק"

זה לא באמת משנה באיזה הגדרות נשתמש. השאלה האמיתית מה התוכן.

אם שמת לב, התוכן של הדברים שכתבת הוא לא סותר בכלל את תוכן דברי.

ההבדל זה המושגים השונים, אז דיון על מושגים הוא קצת מפספס את המסר שרציתי להעביר.

אז מה ניסיתי לעשות פה?

לקחתי מילה שההקשר הנפוץ שלה הוא שלילי.

התייחסתי למילה הזאת על פי המשמעות המילולית שלה גרידא.

ריצוי = לגרום לאדם להיות מרוצה.

בלי להטעין על זה שום הקשר, גם לא את ההקשר הנפוץ.

תקני אותי אם אני טועה, זה נראה לי הפירוש המילולי של המילה.

בהקשרים אחרים, ריצוי במובן הרזה של הדבר, יכול להיות תואם לסיטואציה ואפילו טוב.

למה אני בוחר לדבר ככה?

בעיני, כל דפוס התנהגות/מחשבה יש בו הגיון מסויים.

לכן במקום לשלול את הגיון הפנימי של המחשבה/התנהגות לא טובה, כדאי הפוך - למצוא מה כן הגיוני בו.

ואז ממילא כאשר אני מבין מה הגיוני במשהו מסויים, אני מבין את ההקשר הנכון שלו ולדעת איך להשתמש בו.

זה גם נראה לי מביא המון אמפתיה וחמלה ביחס לטעויות ויותר קל וכיף ככה ללמוד מטעויות

@אנוני.מית @oo @שנונימי @נעמי28

כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.

זה ה-הבדל.

אתה מרכז הסיפור, לא הוא.

זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.

אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,

כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש

אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.

לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.

לפעמים זה בסדר לגרום לשני להיות מרוצה בשביל טובה אישית,

נשמע לי מאוד אנושי.

מסכים שכדאי שזה יהיה במינון נמוך מאוד.

כדי להבין האם אתה סתם עושה טובה למישהו או מרצה

מה יקרה אם תסרב? אתה יכול להגיד "לא" בלי להרגיש אשם? אתה מרוקן אחרי הנתינה הזאת? חצית את הגבולות שלך בנתינה הזאת? צברת "נקודות זכות" אצל אותו אדם עם הנתינה ואתה מצפה לקבל בתמורה אישור ואהבה?

זה לגמרי בסדר לגרום לשני להיות מרוצה ולעשות לו טובה

השאלה מה המניע, המחירים, מה הגבולות שנחצו ומה המינון.

ומה מטרת השאלה שלך באופן כללי? לי זה היה נשמע כמו ניסיון הכחשה לריצוי.

לא שאלתי מה האינדיקציה לריצוי.

ניסיתי להביא מקום שבו המילה ריצוי מקבלת הקשר חיובי.

אז אם את פתוחה לשמוע על זה מעולה.

בכלל לגרום לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה, זה לא משהו שהייתי מזלזל בו.

ולמה אני מתעקש על זה?

כי אני מרגיש שיש פה כוח בעל עוצמה במציאות. יש פה כלי אדיר. להשפיע על רצון של מישהו אחר זה וואו. לכן חשוב גם לדעת לעשות את זה נכון.

זה מכוון גם אליך -

המסר שלי לא בא לסתור את תוכן דבריך אלא להוסיף - לקראת נישואין וזוגיות

ורצון לשלוט על איך שהאחר רואה אותי.

וחלק מהריפוי בה הוא לשחרר שליטה.

זאת עוצמה שלילית, גם למרצה וגם למרוצה - שלרוב מרגיש את הריצוי ולא מעריך את המרצה, והמרצה במעשים שלו מגשים בעצם את הפחדים הכי עמוקים שלו, ולא מוערך ולא אהוב.

נראה שאתה מנסה למצוא משהו חיובי בתנועה שאולי נראית טובה אבל לא מגיעה ממקום נכון וטוב.

יש את אסף זולדן הוא תותח

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

אני לא חושבת שמודלי זוגיות מכל סוג שהוא היו משפיעים על מה שאני מחפשת.

מה שהכי נגע בי היה לראות כמה הוא השקיע בסבתא שלי בהקשבה בעדינות וביחס המכבד שנתן לה.

ואצל ההורים התחברתי במיוחד לזה שהם תמיד ביחד גם כשהם לא מסכימים הם עדיין מחייכים אחד לשנייה ויש ביניהם חום יציבות ציניות הומור בעיניי יש בזה משהו ממש קסום.

מההורים שלו במערכות יחסים שלו (ובכלל בחיים)

מי שחושב שהוא לא, עדיין לא גילה את זה.

מודל הזוגיות השפיע בעיקר אחרי החתונה

לא חושבת שנכח כמעט לפני

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.