חניכים מגיעים לסניף בשביל החברים וגם בשביל לקבל תשומת לב ויחס מהמדריך

הבעיה שהמדריך הוא איזה תיכוניסט מצוי ולא איזה מדריכה אולפניסטית שמתייחסת לחניכות שלה כאילו הם הבנות שלה!

אין מה לעשות זאת המציאות

מה שנראה לי שפשר לעשות זה לפחות ליידע את המדריכים שזה מה שהחניכים מצפים מהם ושהם יעשו עם זה מה שהם רוצים...

בעזהי"ת

אחח, כמה שאני מאוהבת בחניכותשלי, שאין דברים כאלה.

אולי חוץ ממקרים נדירים.....

בתור קומונר בהווה ומדריך לשעבר, אני רוצה להגיב בשרשור הזה, כי יש בהודעה של ליבי במזרח מן האמת (המרה).

אתחיל רק במדריך האידיאלי שהגיב פה ראשון, אני לא יודע מי אתה, ואני לא רוצה לשפוט אותך, ואולי בכלל לא הבנתי אותך נכון, אבל האמירה "אין מה לעשות זאת המציאות" היא אמירה כל כך רדודה, כל כך ריקנית, שמוציאה את כל התנועה הזאת אפסים. ליידע את המדריכים שזה מה שהחניכים מצפים מהם ושהם יעשו עם זה מה שהם רוצים?!?! זה כל מה שקומונר צריך לעשות עם זה? להשאיר את הסניף במצב שהוא אולי לא טוב ורק לקוות שאולי המדריכים יעשו מה שהם רוצים עם העובדה שהחניכים מחפשים את זה?! כמו שאמרתי, אני לא מכיר אותך, אבל הכינוי שנתת לעצמך לא נשמע לי מתאים כל כך אם אלו האמירות שלך!

ואחזור לנושא המקורי, אתם צודקים שאצל בנים (באופן טבעי) זה שונה מאד מאשר אצל בנות, כי בנים הם בטבע שלהם הרבה פחות נוטים לרגשנות והרבה פחות מסוגלים לספק לחניכים את החום והאהבה שהם צריכים, ולכן צריך אחד משני דברים: או להשתנות ולספק את זה (וזה כמובן הכי טוב), או למצוא דרך לתת להם את אותה ההרגשה או הרגשה דומה גם אם זה לא 100%. בתור מדריך לשעבר גם בסניף וגם בפנימייה, אני יודע שלמרות שמאד מאד אוהבים את החניכים (ואל תזלזלו בבנים כל כך, הם מסוגלים באמת לאהוב את החניכים שלהם!), לפעמים זה קשה מאד להעביר להם את ההרגשה הזו, גם בגלל שהמדריכים מתקשים להעביר את הרגשות, וגם (ואסור להמעיט בזה) בגלל שהחניכים הם בנים ולא מראים לנו שהם צריכים את הרגשות האלה ואולי אפילו לא מודעים לצורך הזה שלהם, וזה גורם לנו לשים לב עוד פחות לצרכים שלהם ולא לספק אותם. אני לא רוצה לשפוט את עצמי לטובה ולומר שאני הצלחתי, כי אני ממש לא בטוח בזה (אולי אם חניכים שלי משוטטים פה הם יוכלו לומר לכם מה הצלחתי להעביר ומה לא), ואני חושב שהיה לי ולעוד הרבה מדריכים שאני מכיר בעבר ובהווה מה לשפר בתחום. בתור קומונר, אני מאמין שהבעיה הזאת היא פתירה, אם מעבירים למדריכים את המסר שזה החלק הכי חשוב בהדרכה, יותר מהעברת המסרים על ארץ ישראל ואהבת התורה, ויותר מכל דבר אחר שהמדריך יכול לתת. אם מדריכים יבינו את זה, וגם (חשוב לא פחות) יקבלו מהקומונר את היחס הזה שהוא מצפה מהם להעביר לחניכים, זה יילך הרבה יותר בקלות. ושוב, אני לא מוכן בשום פנים ואופן לקבל את האמירה ש"אין מה לעשות זאת המציאות", ולו רק מפני שבאנו לשנות את המציאות. הרי בשביל זה אנחנו קיימים, לא?! ועוד כשמדובר בחלק הכי חשוב בהדרכה, איך אנחנו מסוגלים לוותר על זה?!

שיהיה לכולנו בהצלחה בהדרכה!

בזמנו הייתי מדריך אידיאלי כיום ברוך ה' התקדמתי וכרגע אני קומונר בתפקידי ומנסה לקדם כמה שיותר בכל הכלים שעומדים לרשותי לקדם מהלכים חינוכיים בסניף המדהים שלי

כשכתבתי אין מה לעשות התכוונתי לכך

"אין מה לעשות" - זאת המציאות, אין מה להתכחש לה, גם אם נרצה להעמיד פנים -זאת המציאות ואין מה לעשות

אני מקווה שעכשיו הבנת אותי.

לעצם העניין

גם אתה מבין שאין מה לעשות מעבר ללדבר עם המדריכים על הצורך הזה של החניכים

אני לא חושב שאין מדריכים שאוהבים את החניכים שלהם ואני אפילו לא חושב שאין מדריכים שיודעים להביע את האהבה שלהם לחניכים ושהחניכים שלהם מאושרים ושמחים לבוא לסניף

אבל לצערי ברוב המוחלט של השבטים המצב הזה לא קיים (למרות שבסניף שלי המצב דווקא טוב) רוב המדריכים לא לוקחים את הצורך הזה בחשבון שלהם מבחינתם (וזה גם מה שמלמדים אותם בסמינריון) ?החניכים צריכים אותם שם בשביל הפעולה והערכים שהם מעבירים, אבל הם לא מבינים שאם הם יפתחו קשר אישי קרוב עם החניכים שלהם גם החינוך והערכים יעברו בצורה הרבה יותר חזקה כי החניכים יסתכלו עליהם אחרת!

בסופו של דבר אנחנו מגיעים לאותה נקודה - להעביר האלה ולהפנים את ההבנה הזאת אצל המדריכים

אולי ננסה ליזום משהו כזה ברמה התנועתית -אולי אפשר לדבר על זה עם כל המדריכים ביום כיף הקרוב זה נראה לי ההזדמנות היחידה שנמצאים כל כך הרבה מדריכים בפועל במקום אחד - הועבר בזאת לפורום קומונה. שכוייח

גמאצל חניכות שלי זה ככה, אני חולה עליהם, אבל לא נראלי שהם יודעות מזה......

אבל אני יכול להמציא סיבות למה אם תרצה.

אני סתם נכנס לפורומים נטושים וכותב בהם משהו.

אגב מסתבר שהפורום הזה אפילו מופיע בתפריט הפורומים אז כנראה הוא דווקא פעיל כביכול...

מתקשרים לתנועה יש בטוח מספר בגוגל

😜

מחפשים מבנה שלא אכפת לו שיצבעו עליו (אנחנו צבענו על איזה מחסן של בית כנסת ששימש לנו גם כחדר ציוד של הסניף....), הכי טוב לדוגמא מבנה שטרם צבעו אותו והוא עוד בבנייה ואז יש סיכוי גבוה שייתנו לצבוע. אפשר לנסות לדבר עם העירייה/מועצה ולצבוע ארונות חשמל או קירות בעיר (יש קירות בעיר שלנו שאיזה ארגון של נוער צבע אותם).

בהצלחה רבה

מאוד

ישיבה קטנה? ישיבה גבוהה? מה זה "מקום כמו ישיבה"? 

בהנחה שהתכוונת למסגרת לימודית כלשהי, אז מה חשוב לך שיהיה שם?

מבחינת סגנון  דתי/חרדי, מה חשוב לך?

איפה אתה מרגיש שאתה עומד מבחינת הרצינות שלך? כלומר - בהנחה שאתה מתכוון למסגרת לימודית, יש מסגרות שמיועדות לאנשים שלא כל כך יש להם כח ללמוד, ורוצים יותר מקום עם אווירה טובה אבל מחובר לקדושה, ויש מסגרות שמיועדות לאנשים שרוצים ללמוד בכל הכח...