אני מזדהה עם הרתיעה שלך משיטת היוטיוב, למרות שללא ספק זה עובד...

אולי תמצאי עוד רעיונות טובים כאן: http://www.tzuna-tova.co.il/index2.php?id=56&catId=7&lang=HEB

לדעתי שזו תהיה הדאגה האחרונה שלך, באמת D-:

שייהנה לו!

(הגדול שלי הפסיק לאכול בידיים בערך בגיל ארבע, כשהיה חורף והמים בברז היו קרים נורא והוא שנא לשטוף ידיים בסוף האוכל, אז גיליתי לו שאם ישתמש בסכום הידיים שו יוכלו להישאר נקיות. הוא קלט את הטכניקה בקלי קלות, כנראה כי היה רגיל מגיל מאוד צעיר להאכיל את עצמו, אז היה מאוד בשליטה על כל התנועות שלו, וידע לאכול ביעילות בלי לאבד פירור D-: )

נחמד ביותר

לבן הקטן שלי היתה גם כן תקופה כזאת. הוא היה מוכן לאכול רק מה שהוא יכל להחזיק בידיים ולאכול בעצמו.

ומאחר שלא היתה לו אף לא שן אחת לרפואה, אז מה שהוא יכל גם להחזיק וגם באמת לאכול לא הסתכם בהרבה

אני דווקא ממליצה לזרום עם זה, ולתת לו לאכול בעצמו. ותני לו גם כפית לאכול בעצמו. אז עכשיו הוא יאכל קצת פחות, וילכלך הרבה ואח"כ הוא ילמד לאכול עם הכפית וזהו.

וחוץ מזה, כן תשתדלי לתת לו את הדברים שהוא כן יכול לאכול לבד וזהו, תני לו את העצמאות שלו.

ובאשר לסרטונים - הנזק הגדול באמת נראה לי שזה מרגיל אותו לאכול בהסח דעת.

חוץ מזה שילדים בהחלט ובפירוש אמורים לאכול בשלב כלשהו בידיים, בשלב הזה, כשהם רוצים לבד, אבל מתקשים מוטרית עם הכפית.

הרגעתן אותי קצת...

הביאוס העיקרי בזה שהוא אוכל בידיים כרגע זה שאי אפשר להיות לידו!!! הוא הכתים לי מטפחות, חולצות, חצאיות, בגדי שבת... אני כל נשנייה מנגבת לו את הידיים באמצע האוכל 

לגבי יוטיוב - האמת שממש רואים את ההבדל... בשבת הוא אוכל הרבה פחות טוב........ פשוט משעמם אותו לאכול!!

אין לזה פתרון?! (ניסינו לתת לו ספרים תוך כדי, משחקים, שירים וכו'... הוא פשוט צריך לבהות במשהו............)

פצקרשת - תודה על האתר. מצאתי לי שם כמה טיפים נחמדים, לא קשורים ספציפית לזה, אבל בהחלט מועילים

לראות סרטים בגיל כזה זה לא בריא בכלל. סתם מביא לחוסר קשב.

ובטח לא בזמן האוכל. זה יהיה שכרך בהפסדך. אז הוא יאכל עוד כמה קלוריות אבל לא ידע לאכול ולווסת כמויות אוכל בעצמו.

את בעצמך אומרת שהוא אוהב לקחת דברים בידיים אז שישב לידכם בארוחה ויאכל בידיים.

גם שלי תמיד די שנאו אוכל מרוסק. תתפלאי אבל גם אורז ופסטה ולחם אפשר לאכול בידיים.

אני לא זוכרת, אבל הוא לא שותה מטרנה? כי אם כן אז מקסימום אם הוא לא אכל הרבה מדי יש לו את הקלוריות משם לא?

את יכולה לתת לו להחזיק כפית כל פעם עם טיפה אוכל ולהראות לו איך להכניס לפה.

אם הוא יראה אותכם אוכלים בסוף בסוף הוא ילמד לאכול נורמלי. אל תדאגי.

חוצמזה שהוא אלרגי לחלב, ועדיין לא הוכח אחרת =/

(מחכים לתור לבדיקה כמו שצריך).

והוא לא מוכן לאכול אף תחליף. מאז שאני לא מניקה - אין לו שום דבר אחר =/

אחרי שבועיים שהילד הזה לא אכל, הוא סוף סוף אוכל, וקשה לי מאוד לוותר על השיטה הזאת........

הוא אוכל כמו שהוא לא אכל עד עכשיו... ולא עוזר לשים אותו לידינו עם האוכל שיאכל בידיים בלי המסך =/, כי מהר מאוד נמאס לו והוא מתחיל להתבכיין שיורידו אותו מהכיסא.......

אני מסכימה איתך שזה בעייתי, אבל שום דבר אחר לא עובד לי 

לא נורא בכלל שהוא לא אוכל עוד שום מטרנה ושום דבר אחר.

הנזק של הרגלי אכילה כאלה הוא גדול בהרבה מהנזק של מעט אוכל

אז הוא יתחיל להבתכיין שיורידו אותו מהכיסא, ולאט לאט הוא ישפר את מיומנות האכילה שלו, ויאכל יותר

השיטה הזאת, רב בה הנזק על התועלת

תסמכי על הילד שלך הוא לא ירעיב את עצמו למוות

מאז שהוא עבר לאכול בכפית (הוא בן שנה וחודשיים),

הוא אוכל מעט פחות,

אבל איכשהו שבע ומרוצה יותר.

ולא, בלי שום יוטיוב ופרצופים מחוייכים של אבא-אמא על כל שטות שהוא עושה.

אני שמעתי שאכילה תוך כדי הסחה גורמת להפרעות אכילה.

"אני עומדת, טורחת ומכינה - אבל הוא לא אוכל כלום. לא משנה מה אני עושה, רק מול הטלוויזיה הוא מסכים לאכול. בביקור האחרון בטיפת חלב האחות הלחיצה אותי, שבן השנה ושלושה חודשים שלי צנח באחוזונים". 

בול אני.... נכון?

כתבו שם שזה באמת עלול לעשות בהמשך הפרעות אכילה נראה לי שאני אפסיק עם זה, ופשוט אקח אותו לרופא כמו שאמרה האחות בטיפת חלב =/ מקווה שהוא לא ילחיץ מדי...

עדיף לתת לו איזה משחק (נגיד חיה שאפשר לשטוף) שיהיה לידו באוכל, מאשר להראות לו טלוויזיה בזמן שהוא אוכל.

אצלי ב"ה לא היו בעיות עם אוכל אף פעם (חוץ מתקופות של שיניים, ואז הוא פשוט לא אכל כלום...), אבל יש פתרונות בריאים ולא טלוויזיה.

תנסי גם לגוון באוכל שלו, אולי יותר טעם, תיבול וכו', או פשוט דברים חדשים. (גם צורות שונות של פסטה/פתיתים זה שינוי לילד קטן).

ואני לא סתם "רודפת" אחריו. הוא פשוט רזה מאוד בחודשים האחרונים, ולהעלות אותו חזרה במשקל זו בדיוק המטרה.

אני מבינה מה עדיף, זו לא השאלה....

ילד שמן כן.

אם הוא פעיל, חיוני, בריא, ממשיך להתפתח כמו שצריך ורק רזה אז הכל בסדר!

אין שום צורך "להעלות ילד במשקל".

אח"כ בגיל 6 הוא יהיה שמן ויצחקו עליו בגן/בי"ס, כי דאגת שהוא יעלה במשקל.

משקל זה לא פונקציה לכלום.

הייתי מטפלת בעבר בחמישה ילדים שכולם ביחד היו בהפרשים של חודש אחד מהשני, כלומר, אחד נולד בניסן אז השני באייר והשלישי בסיון וכו'..

שמתי לב למשהו מדהים שלכל ילד היתה את התקופה הזאת של אנטי אוכל, ממש לכל ילד..והמדהים הוא שכשלילדהגדול זה הגיע זה עבר אחרי משהו כמו חודש, חודש וחצי ועבר לילד הבא...

ככה שאין לך מה לדאוג..בהתחלה כשהם טועמים הם מתלהבים ומוכנים לאכול כמעט הכל..ואחרי זה פתאום כאילו אומרים לך :תודה אמא, הבנתי, היה טעים אבל החלב שלך יותר טעים...עד שזה עובר להם...

וגם הרבה פעמים זה מאד קשור לשיניים...

בהצלחה מותק!!

אבל תני לו לאכול לבד

בהתחלה הוא יפזר בערך הכל, אבל לאט לאט הוא ילמד. וכמובן תני לו כפית ביד. בלי להכריח אותו, פשוט להציע כפית, ואוכל מגוון. 

כשיש משהו שהוא אוהב תתני לו.( מה רע בסלט ירקות ולחם? מי אמר שפתיתים ואורז זה יותר מזין?)

רוב הילדים בגיל הזה אוהבים לאכול לבד ושונאים שמגישים להם בכפית. אח"כ כשאת רוצה שהם יאכלו לבד הם רוצים שתאכילי אותם.

(יש לי 4 משלי שעברו את הגיל הזה, ועבדתי 10 שנים במעונות. אני קצת מכירה ילדים...)

אצל בעלי בבית, קוראים כשאוכלים

את העיתון, עלוני שבת, ספר, כיום יש מחשב נייד....

והוא התרגל.

כמובן שבתקופת הפגישות הוא לא עשה לי את זה

אבל אחרי הנישואין

היינו יושבים לאכול ארוחת בוקר יחד והוא קורא

אני הייתי נעלבת ברמות

אין צורך לציין שזה גרם למתיחויות רבות.

כיום כשהילדים מנסים לחקות אותו אני יוצאת נגד זה בכוח

והם יודעים- לאבא מותר

כי אותו אני לא מחנכת, הוא יודע שזה פוגע בי ואני חושבת שזה חסר נימוס לחלוטין

אבל להם אני לא מרשה בשום אופן

שלבני הזוג שלהם לא יהיו תלונות כלפי

ועם הידיים , זה סוג של התבגרות!

והסרטונים? גם הבת שלי מכורה לצערי

הוא אוכל ממש ממש מעט.... אני אובדת עצות 

את לא רוצה שהוא יפתח הפרעות אכילה, נכון?

ויכול להיות מאוד שהוא קלט שזה מפריע לך הענין הזה של האכילה שלו, ועושה דווקא בשביל הצומי שלך.

אוכל קצת, שיאכל קצת, תשתדלי מצדך להכין לו אוכל טעים ומגוון, ושלא יהיה דאטטי כמובן או משהו כזה, וזהו.

ואם האחות בטיפת חלב מלחיצה אותך תבהירי לה שהילד אוכל כמה שהוא רוצה, ושאין לך שום כוונות לפגוע בו רק כדי לעשות אותה רגועה...

אפשר לקחת לבדיקות דם, לבדוק שאין לו חוסרים כאלו או אחרים שגורמים לחוסר תאבון, וזהו.

אתמול בצהריים אכלנו איתו בשולחן, ודיברנו בינינו תוך שאנחנו נותנים לו יחס דיי מועט (בכוונה), רק לדברים שהוא צריך כמו לתת לו מים וכד'. והוא אכל ממש יפה....

אח"כ בערב אני לא הייתי בבית, ובעלי נתן לו לאכול והילד השתולל והעיף את האוכל לכל הכיוונים, אז לא הייתה לבעלי סבלנות, הוא חתך לו הכול לחתיכות קטנות והניח מולו והלך, כך שהוא רק ראה אותו יחסית מרחוק לראות שהכול בסדר, אבל לא נכח לידו - ומיד הילד התחיל לאכול.....

כנראה הוא באמת מרגיש את הלחץ שלנו =/ אבל בבית זה לא עובד... =/ עכשיו אנחנו אצל ההורים. אבל בבית ניסיתי כמה פעמים לתת לו לאכול וללכת, בלי לשים לו משהו שיוכל לצפות בו וכשחזרתי גיליתי שהוא פשוט העיף את האוכל לכל הכיוונים, ורק מתבכיין שנוציא אותו מהכיסא...

בכל מקרה, אני אמשיך לנסות את השיטה הזאת של להתרחק ממנו, אם באמת אנחנו מציקים לו אז עדיף שניתן לו את המרחב שלו.. רק שקשה לי עם זה שיהיו מאכלים רבים שהוא לא יוכל ככה לאכול כי פשוט אי אפשר לאכול אותם בידיים.... נסתדר בע"ה.

אני ממש מצטערת שחפרתי לכן, אבל התמיכה שלכן ממש עוזרת, אז תודה לכל מי שנתנה עצות, אין לכן מושג כמה זה מחזק....

המשך חג כשר ושמח =)

לא שיש לי הרבה, אבל בכל זאת

הבת שלי גם כן לא אוכלת הרבה, ובימים האחרונים היא אוכלת ממש ממש מעט (בת שנה וחצי. מאז הבוקר היא אכלה שני מלפפונים חמוצים, פרוסת עוגה, חצי מעדן, וכמה חתיכות של ירקות. כרגע היא אוכלת אגס).

אני מבינה את הלחץ שלך, במיוחד לאור זה שאת מולחצת על-ידי אחרים. ועם זאת, אני מציעה לך להרפות. לא ללחוץ על הקטן. לתת לו אוכל- לנסות לתת לו ישר לפה, או להציע לו לאכול בכוחות עצמו- ואם הוא לא אוכל, לא נורא. חשוב לוודא שהוא כן אוכל משהו ולא צם כל היום, אבל לא להיות לחוצים מזה יותר מדי. זה באמת מורגש על-ידו, ולא אידיאלי.

הבת שלי, למרות שהיא לא אוכלת הרבה, כן גדלה (בעיקר לגובה ) ומתפתחת מאוד יפה שכלית |אמא גאה|. ואני סומכת עליה שתאכל את מה שהיא רוצה. כשהיא לא רוצה, א"א להכריח אותה (פשוט א"א, היא סוגרת את הפה וזהו זה). מעולם לא ניסיתי לתת לה אוכל בהיסח הדעת כדי לא לפתח הרגל שלילי, ובסופו של דבר היא כן אכלה כל צורכה (צורך קטן לפעמים...).

בקיצור, בלי לחץ, כן לשים לב אם הקטן לא אוכל כלום, ובנחת

בהצלחה!

צריך לסמוך על הילד שיודע מתי הוא שבע,לתת לו להתנסות ועזבי הערות של אחרים,זה הבן שלך ולא שלהם.

בטח כבר ניסית:

אבוקדו , קניידלך , מצה עם ריבה , עוף טעים , קצת בשר , תפוח אדמה בתנור, חרוסת (בסך הכל זה דיי בריא) , במבה - אם אתם אוכלים קטניות - אבל זה לא בריא, גזר מרוסק עם מיץ תפוזים וקצת סוכר, יוגורט , עגבניה , גזר של המרק , חביתה מטוגנת בשמן זית .

אבל כתבתי בכל זאת למקרה ש-

ובשבת שכן תהיה דירה רלוונטית תזמיני אותם

מניחה שבהמשך הם גם יזמינו אתכם

בעיקר מבחינת הבישולים, השאלה אם מתאים לבקש שחלק הם יכינו וחלק אנחנו?

ומבחינת להזמין זה לא נשמע מוזר שפתאום אנחנו מזמינים אחרי שהרבה זמן לא היינו בקשר?

זה יותר מוזר להזמין את עצמכם אליהם אם לא הייתם בקשר לא?

אם הקשר נורא זורם וקרוב ואת מכירה אותם ככאלה שיזרמו על זה -אז זה מעולה

אבל ככה האמת נשמע לי מאוד מוזר

ואולי גם מסבך

כי לרובנו לא קל לסרב..

ולארח משפחה לשבת שלמה גם אם תעזרי קצת בבישול זה עדיין טרחה..למצוא מקום לינה.לארגן את הבית לבשל דברים שברגיל לא תכננת.ובעיקר שבת שלמה אין שקט או פרטיות ולא לכולם זה תמיד זורם

זה לגמרי סבבה כשיש כבר קשר כזה ומכירים

כשרוצים לייצר קשר

היתי מזמינה אלי

את כולנו עלול להלחיץ לארח אז לא הגיוני להפיל עליהם

או יוזמת מפגש בימי חול

בחגים ,בחופשים

ואז לקוות שיזמינו בהמשך.

פחות לבקש להתארח...

כמו שיש דברים שמלחיצים אותך (אני ממש מבינה אני גם ככה) אז יכול להיות שגם להם לא מתאים...

להתארח עם 4 ילדים יכול להיות טרחה גדולה לא רק בקשר לאוכל, אלא אם יש להם מקום שאתם יכולים לישון.

אולי תנסו להזמין שכנים?

נראה לי הכי מציאותי כי לארח ארוחה זה לא דומה לאירוח של שבת שלמה.

תנסו גם החלפת בתים (סאבלט)

רעיונות נוספים לגיוון:

לגוון ארוחות חלבי/ פרווה/ בשרי

(בערב שבת אפשר להכין מרק פרווה ודגים עם סלטים, ומנה אחרונה חלבית)

לגוון לפעמים קידוש בבוקר ואז ארוחה מלאה בשרית

לפעמים ישר בשרי ואז סעודש חלבי מפנק יותר.

לגוון במשחקים, להזמין חברים של הילדים/ לשלוח לחברים

תנועות נוער אם הם בגיל

מה עם אחים שלך/ של בעלך? יש לכם סבא וסבתא?

נראה לי יותר שייך מאשר בני דודים, אלא אם אין לכם הרבה אחים אז בטח הבני דודים בקשר קרוב יחסית.

אופציה כדי ליצור איתם קשר,

אבל יכול להיות שזה פחות שייך

לבקש להתארח נשמע לי פחות מתאים לפעם ראשונה עם 4 ילדים האמת.. וגם בכלל עם לינה

אולי אפשר לפני כן ליצור מםגשים באמצע שבוע כדי לראות אם אתם מתחברים בכלל

אם הייתה איזו סיבה הגיונית (נניח אתם מוזמנים לשבת שבע ברכות בסביבה ורק מחפשים מקום לינה) זה היה נראה לי יותר מתאים.

מה לגבי לנסות למצוא משפחות בסביבתכם שמתאים להיפגש לארוחה בשבת? 

אבל השאלה אם מקובל להתחלק באוכל?

כי אם אני מזמינה אלי מלחיץ אותי להכין כמויות של אוכל ואם מתחלקים 2 המשפחות אז זה יותר קל

אם מישהו מגיע מקרוב אז הגיוני להתחלק באוכל אבל מישהו שמגיע מנסיעה לא הייתי מצפה/מבקשת שיביאו אוכל. גם התארגנות לבוא לשבת זה בפני עצמו הרבה התעסקות לפני ואחרי.

אבל אתם כבר עם 4 ילדים, בעיניי זה יכול להיות נקודת זמן טובה ליצר לכם ביחד משפחתי בלי אנשים חיצוניים. שבתות בבית יכולות להיות גם טובות.. 

להציע לחברים לאכול יחד

ואז מחליטים איפה יותר נוח(אצלנו או אצלם) ומה מכינים כזה או איך מתחלקים

זה לא ממש לארח רשמי כזה אלא יותר זורם כייפי.. 

אבל למה כמויות של אוכל?

אפשר לבקש להכין מנה או קינוח. להתחלק לגמרי, פחות מקובל אצלנו.. 

להכין כמות זה לא כמו שזה נשמע

אם לא מגזימים בלעשות רושם

פשוט

להכין דברים שקל להכין בכמות

נגידלא דברים של אחד אחד בהכנה ..כמו קציצות טיגונים וכו

אבל נגיד להכניס לתנור 2 -3 מגשי עוף זה לא יותר עבודה

להכין אורז או קוסקוס בכמות זה אותה העבודה

לשים מגש גדול של תפו''א בתנור כנ''ל

ותמיד אפשר לקנות שעועית ירוקה -ברוקולי-כרובית- כתוספת פשוטה

חזה עוף קל להכין מוקפצים

וכדומה

לא תמיד צריך כמויות ענק

ואומרת את זה כמשפחה גדולה

ולא צריך לעשות כדי להרשים.בפשטות...לשדר פשוט כיף להפגש וזאת המטרה

אם את מזמינה לארוחה אחת לא חושבת שנעים לבקש להתחלק

אם היא תציע אז סבבה

אבל מקובל שמי שמזמין לארוחה זה כי סבבה לו לארח

ובעיני כדאי קצת לפתח מיומנות כזאתבחיים..כי זה כיף לארח ולהפגש עם אנשים..וזה נטו להתיידד עם הסיטואציה ולא להתרגש ממנה יותר מדי..

ולגבי שבתות בבית- למה בעצם זה משעמם? אולי אפשר לחשוב איך אתם ממלאים את השבת בהתרחשות שטובה לכם?

נכון עם ילדים שבת היא גם אתגר והשקעה

אבל אפשר לייצר אוירה מתוקה ושמחה ברגעים מסוימים

ולייצר יחד הוויי של בית

וכמובן לא סותר שכיף לגוון ולהפגש עם אנשים

פשוט בעיני הדרך היא להזמין

לא לבקש שיזמינו..זה יכל להיות כשיש הדדיות וקשר קיים בעיני

או להרים טלפון לחברה שגרה לידך ומרגישה במח.. ולומר וואי בא לנו לאכול יחד אתכם השבת בסעודה בבוקר בא לכם שנאכל יחד אצלינו או אצליכם? ושכל אחד יביא איתו אפילו את האוכל ונעשה משהו כזה בזרימה בלי שאף אחת תצטרך לטרוח..

קודם כל לגבי אחים שלך: מרגיש לי הכי בסיסי להתחיל מלהזמין אותם. מה זה משנה כמה ילדים יש להם? או אם הם רווקים בכלל? הכי משמעותי לדעתי קודם כל קשר עם אחים. וחושבת שכן שווה גם לפתוח את הראש לכיוון אחים של בעלך. כמובן לא מכירה את ההקשר המשפחתי אבל אולי זה כן אופציה אפילו אם הם קצת שונים וכרגע לא זורם.

לגבי הבני דודים מצטרפת לקודמותיי שאמרו שזה לא כ"כ יפה להזמין את עצמכם. לגבי מקום לינה, אולי יש באזור שלכם משפחות שנוסעות לשבת ומוכנות שישנו בבית שלהם? אצלינו זה מאוד מקובל.

באמת יש משהו מלחיץ בלארח אבל שווה לקפוץ למים... גם פעם ב3 חודשים נגיד לארח זה כבר מגוון.

דווקא לגבי לבקש מאורחים להביא חלק מהאוכל בעיניי זה סבבה לגמרי. לא חצי- חצי אבל משהו אחד או שניים שיעזור לך, לגמרי לגיטימי בעיניי 

כבר עניתי בגוף השרשור שפחות מתאים בעיני הרעיון לבקש להתארח אצל בני דודים, אבל רוצה להעלות לך רעיונות יותר קלים ליישום:

כמו שהציעו להזמין לארוחה. כי ארוחה אחת זה פחות מאיים מבחינת בישולים. אנחנו כן לפעמים עושים עם חברים ארוחות משותפות ומתחלקים ממש באוכל. אבל זה רק עם חברים ממש טובים שמחליטים כזה שישי בצהריים להצטרף וכל אחד מביא את שלו. זה קצת שאלה של דינמיקה. אבל בכל מקרה ארוחה אחת זה יותר קליל מאוכל לשבת ארוכה פלוס מקום לינה.

אפשר להתחיל מלהזמין חברים לקידוש אחרי התפילה אם את מרגישה שיותר קל לך. ואז זה להכין עוגה, עוגיות. לחתוך פירות בשבת ולהכין קפה. וזה קליל וזורם. דרגה מעל- להזמין לסעודה שלישית. ואז להכין ביצים להוציא טונה ולחתוך סלט ירקות. ומבחינת הכנה ממש אז נגיד משהו אחד כמו לזניה או פשטידה.

מתחברת למה שאמשוני הציעה על ארוחות זורמות משתנות. אנחנו ממש עושים ככה שבא לנו גיוונים. לצאת לגני שעשועים משתנים גם מגוון. אפשר גם לתאם שעה עם חברים.

אם את אוהבת להשקיע ויש לך אנרגיה אפשר לעשות שבת לפי נושא, קישוטים וקינוחים בהשראת הפרשה, העונה, החג בחודש.

משחק קופסא משפחתי חדש.

ספרים מספריה לגוון בהקראה או בקריאה, תלוי בגילאים. אם הן גדולים אולי לקנות ספר שמתאים לגיל וללמוד ממנו יחד. יש פניני הלכה ילדים שזורם למשל מגיל יחסית צעיר.

לעשות שבת של פתיחת אלבומים, ממש כיף ומגבש. עוברים על החיים שלהם כזה, הם ממש אוהבים. אפשר גם מזכרות אם יש לכם מהילדות שלכם.

אולי יש בת דודה או אחינית צעירה לא נשואה? אם יש מישהי זורמת שווה להזמין. זה ברמה של לתת מזרון לישון וממש יכול לגוון אווירה.

אפשר לצאת לשבת מדי פעם. נגיד גיסתי כמה פעמים לקחה אייר בי אנד בי בירושלים לשבת, הביאה הרבה חד''פ וקנתה בשישי שם באיזה קייטרינג או מקום שמוכר לשבת. זה כן מאמץ והוצאה אבל מאוד כיף ומגוון.

של אנשים פרטיים

יש שם מגוון אפשרויות גם מבחינת המחיר גם מבחינת הרמה וגם מבחינת מיקומים...

בירושלים יש בהדסה עין כרם את נילי ינאי נראה לי ובהר הצופים את פרופ יגל אולי?

במרכז יש אסותא עם כמה רופאים מומלצים, מי יותר מי פחות.

מאמינה שגם בצפון ובדרום יש מקומות טובים. תלוי בעיקר איפה את 

אזור השרון, קצת צפון,

אם יש משהו ממש מומלץ אסע בשביל זה גם לירושלים או למרכז

אין לי למה להשוות אבל הוא היה ממש אחלה, נעים ואמפתי ומקצועי.

לא כאב במיוחד.

עשיתי שם לא מזמן

קודם כל, זמינות תורים יחסית טובה, ביחס למקומות אחרים שבדקתי.

ביום שאני הייתי, נתנו לי שני רופאים שאני יכולה לבחור מביניהם:

ד"ר ניר דובדבני, מנהל היחידה

ד"ר יעל פסטרנק

שניהם אמורים להיות טובים ומקצועיים

על דובדבני גם מצאתי הרבה ביקורות חיוביות באינטרנט, על הרופאה לא ראיתי ביקורות בכלל.

בכל אופן, בחרתי לעשות אצלה פשוט כי היה לי יותר נוח אצל אישה. והיה ממש טוב, חששתי מאוד לפני כן

זה לא כל כך נעים, אבל באמת שבסך הכל זה היה ממש ממש בסדר.

עובדים בצורה סטרילית, אז בהתחלה עושים אולטרסאונד לבדוק את המיקום המתאים לדיקור. אחר כך מעבירים אלכוהול וחיטוי על כל הבטן, ואז לאורך כל הבדיקה הרופאה עם אולטרסאונד כדי לוודא את המיקום ובמקביל מבצעת את הדיקור. האחות תעשה את השאיבה של הנוזל.

הדקירה עצמה הרגישה לי כמו דקירה של בדיקת דם, אחר כך מרגישים מעט לחץ בגלל השאיבה. וזה נגמר תוך דקה. באמת באמת לא נורא. (אני גם פחדתי מאוד לפני כן)

ישאירו אותך לכמה דקות מנוחה, וזהו. חוזרים הביתה למנוחה בהתאם להנחיות שתקבלי. לי לא כאב אחר כך בכלל. 

ובהצלחה!

מבינה אותך ממש, על כל החששות

אנחנו עשינו גם nipt אחרי התוצאות של סקר שליש ראשון, כדי לתת עוד אינדיקציה (זו גם בדיקת סקר, היא לא במקום מי שפיר). אפשר לקבל החזר מהסל הריון של הקופה אם יש לך ביטוח משלים.

אפשר רק משבוע 18 (או 17, אבל לנו אמרו שעדיף 18)

וזה הרבה זמן לחכות בחוסר וודאות

רופאים ששמעו שניפט יצא תקין, אמרו שרוב הסיכויים שגם במי שפיר הכל יהיה בסדר. אז זה לא אומר שאפשר לסמוך על זה, אבל זה כן מרגיע או נותן כיוון.

למשל, יש מקומות שמאפשרים לעשות מי שפיר כבר משבוע 17, אבל ממליצים מ18 כי זה נחשב בטוח יותר.

אם חס וחלילה הייתה יוצאת תשובה לא טובה בניפט, השיקול דווקא היה לעשות כמה שיותר מוקדם כדי לקבל תוצאות מוקדמות כמה שיותר, גם אם זה אומר לעשות כבר ב17. זו גם ככה בדיקה שעושים יחסית מאוחר, ולוקח לתוצאות זמן.

ואעשה השבוע חלבון עוברי..

תוך כמה זמן התוצאות של מי שפיר?

אמרו 3-4 שבועות

אם את בשבוע 16 ועוד לא קבעת תור, ממליצה ממש להתקשר מחר ולנסות לקבוע.

את חלק מהמקומות היה לי קשה להשיג (חזרו אליי רק שבוע אחר כך)

לניאדו חזרו אליי תוך יום

אסותא היה גם ממש קל להתקשר ולהזמין תור, אבל זמינות תורים של חודש קדימה לפחות

עשיתי בבלינסון וכל פעם היו שם רופאים בכירים שעשו את הדיקור

לגבי כאב- זו לא בדיקה נעימה, אבל לא כואבת, יותר הרגשה של אי נעימות ולחץ.

ממליצה ממש לדאוג למנוחה אמיתית אחרי, אני פשוט שכבתי או ישבתי במשך יומיים ולא עשיתי כלום.

החשש ממש ברור ומובן, אם יש עוד משהו, מוזמנת לשאול בשמחה

אני באמת ממש חוששת.

לא הלכתי להתאמה חוזרת (לא לוקחת אחריות כמובן)

כן אני מוודאת כל פעם שאני מכניסה את הדיאםרגמה שצוואר הרחם מכוסה ושהיא יציבה.

הלכתי לפגישת התאמה אחרי לידה, זה היה זול יותר כי התאמה ראשונה עשיתי אצל מישיהי שעושה ב2 פגישות,

תכלס לעתיד יכול להיות שלא אלך. היא בדקה מה שאני בודקת בעצמי כמעט (כן עברה גם על כל ההיקף ואני לא מצליחה לעבור ממש על הכל) ולא כמו המתאמת הראשונה שלי שממש עשתה התאמה הרבה יותר מקיפה.

1. לא

2. לא יודעת, אבל אחרי לידות תמיד ביקשתי מהרופאה שתבדוק אם זה עדיין מתאים ואף פעם לא השתנתה במידה למרות שעליתי וירדתי הרבה במהלך השנים

3. אף פעם לא הלכתי למתאמת שעלתה כסף, רק רופאה בקופה.

והקושי שלך מולה, ממש כדאי להימנע.

את רוצה להצליח להביא את עצמך במלאות במקום שבו תעבדי, ואם את מכירה אותה ואת עצמך לידה ויודעת שזה יהיה מאוד קשה, למה לך להיכנס למצב כזה?

תתפללי שהקב"ה יכוון אותך למקום הנכון. אני התחתנתי סמוך אחרי סיום הלימודים שלי ועשיתי הפסקה של שנה מהוראה, ותוך כדי ההכנות לחתונה חברה מהלימודים ממש "נזפה בי" שאני לא מחפשת עבודה וזה כבר סוף שנה ואני צריכה לחפש מקום. אבל אני הרגשתי שתוך כדי ההכנות לחתונה זה יותר מדי, וב"ה חודש אחרי החתונה חברה סיפרה לי שאח שלה מחפש מורה שתעבוד איתו והגעתי לבית ספר מצוין.

את צודקת.

אני צריכה להתחזק במידת הביטחון, כי אני פשוט חוששת לא למצוא...

אני מתלבטת אם לבטל את הריאיון שקבעתי שם, כי גם ככה עמוס לי עכשיו בטירוף, ולנסוע לשם זה יהיה ממש מאמץ...

מה את אומרת?

מה הסיכויים שאחרי הראיון תרגישי בנוח לעבוד עם האישה הזאת? נמוכים מאוד.

אז תקלי על עצמך עכשיו.

למקום שהייתי יודעת שיהיה לי מורכב בו

ונשמעת ממך שזה יכול ממש להשפיע עליך

אז אני לא הייתי עושה בכלל ראיון. בייחוד שזה גם לא מספיק שעות עבורך.

בדקת בתיכונים אחרים? מציעה לך לחפש במקומות אחרים ולחשוב אולי עדיף להתפשר על לימוד יסודי או חטיבה נניח, אם זה מקום טוב יכול להיות שתראי שזה דווקא בסדר לך

כמעט לא מחפשים מורים למקצועות שלי

מורה שיוצאת לשבתון) ודווקא קרוב לבית שלי, אבל המשכורת נמוכה משמעותית מאשר בתיכון, וגם החומר שונה, אז אצטרך להתחיל להכין חומרים מהתחלה).

ולא הייתי בוחרת לפי משכורת.. אם תהני שם זה שווה את זה גם אם יותר נמוך..

להכין חומרים זה קורה ואת תסתדרי אם את אוהבת את העבודה..

השאלה היא איך האווירה שם, איך הצוות וכזה...

לגבי המקום השני לא נשמע כזה שווה להגיע למקום בשביל 4א שעות .. אבל תלכי לפי הלב שלך

לפעמים בדברים האלה כדאי לפתוח כמה שיותר אופציות..

מקסימום תגידי אחרי הראיון שאת לא רוצה..

אני בדעה שמכל התנסות לומדים משו, אז מקסימום הראיון שם יחדד לך יותר מה את רוצה...

אבל אם מרגיש לך שלא בא לך ללכת לראיון אז לא! לכי עם הלב, תתפללי לה' ובע"ה יישלח אלייך הדברים הכי נכון עבורך. בע"ה!

אולי לנסות לבוא פחות.

מכירה סיטואציה קצת דומה שאמא שלי מעירה הרבה ובעיקר לי.

אני פעם שלחתי לה הודעה שקשה לי עם ההערות וזה עזר עכשו היא מעירה פחות.

בכל מקרה ממש מבינה אותך!

ובגלל זה עד עכשיו הבלגתי

אבל זה מאתגר כי תמיד ההערות האלה כל כך מורידות, מה שנאמר ואיך שנאמר.

גם הסכמים שלי ושל בעלי שמטבע הדברים ידועים לכל- היא מגנה את ההסכם ומזלזלת למרות שהיא יודעת כמה ההסכם הזה לטובתי.

ודיברתי איתה, וגם קרה היא לבד התקשרה והתנצלה כי שמה לב שזה לא בסדר להתערב.

אבל זה באמת הורס

אני לא יודעת באיזה הסכם מדובר ולמה לגיטימי שהוא ידובר מחוץ לזוגיות שלך עם בעלך

אבל אם קשה לאמא שלך לקבל את זה והיא פורקת את זה בכל מיני מצבים שמביכים אותך אז אולי לשתף אותה פחות בעניין ? אלא אם זה זה מצב שאין לך ברירה..

נשמע שלאמא שלך קשה לקבל את זה והיא ממש כואבת בשבילך, אני משערת שזה נובע מדאגה עבורך,

כואב לי בשבילך שזה מתבטא ככה 

אבל יש דברים שאי אפשר להסתיר

נגיד אני לא נוהגת ובעלי לוקח ומחזיר אותי למקומות (באמת באסה, אבל מדובר בטראומה של שנים)

או שאני בבית עם הילדים חינוך ביתי והוא מפרנס.

אפשר להסתכל על זה ככל הכבוד ואפשר להוריד ולהגיד שמסכן הילד ו"אני כמו מלכה בבית ובעלי עובד כמו חמור"

לבוא קצת פחות עד שהגבולות יהיו יותר ברורים...

חיבוק גדול!!!

ולהיכנס בינך לבין בעלך זה קו אדום.

זה ממש לא שייך.

שלום בית קודם לכל

באמת לוקח זמן ללמוד שפה , להשתלב ולהיפתח.

אם ילדה לא עצובה , לא צריך יותר מדי להיכנס בזה. כן לנסות להזמין חברות, לצאת לגינה. לבקש מגננת שכן תעשה מאמץ לשתף אותה במשחק יותר. כי ילדה קצת מתביישת וגם אם היא אומרת לא , היא עדיין יכולה כן לרצות להצטרף.

ממה שאת מתארת ,בנות כן רוצות לשחק איתה ולהזמין אותה. בקיצור הייתי נרגעת 

זה גיל שהחברות היא מצומצמת ממש

ודווקא לרוב הקשר הוא עם מספר מועט ואם הגיעו אליהם שלוש זה הרבה ואם מגיע על הגן זה בדרך כלל לילדות יותר קולניות וקצת כוחניות, לא בהכללה אבל ממה שאני ראיתי....

וטוב שאת מודעת שאת משליכה עליה תמשיכי להיות מודעת לזה

גם שאת מדברת איתה את עלולה לעשות השלכה ..

הכי חשוב לילדים שזה שנאמין בהם מבפנים שהם יכולים

וגם נהיה שם בשבילם לעודד, להזמין, להיות אקטיביים..

עבודת חיים מה שבטוח...לכולנו....

חיבוק ובהצלחה גדולה בע"ה!!!

וטוב לשמוע שזה תואם גיל, מרגיע.

הבן שלי גם היתה תקופה שהרגיש לי שפחות אוהב את הגן וכל הזמן אמר שאף אחד לא חבר שלו

(וכמוך גם אצלי זו נקודה רגישה ולקחתי את זה קשהה)

התייעצתי עם הגננת והמליצה שנזמין חברים אחה"צ ובאמת ראינו שיפור ממש מהר.

אגב, הייתי שוקלת שנה הבאה להפריד אותה מהחברה שהיא דבוקה אליה כדי שתיפתח לעוד חברות.

אבל זו החלטה משמעותית אז תחשבו על זה טוב טוב.

ןלגבי החברה, כן.. חשבתי על זה

מפחדת לקחת לה את העוגן שלה, מצד שני לא רוצה שזה יגביל אותה.

נחשוב על זה...

יואו חיכינו איתך

איזה מרגש

זוכרת את כל הסיפור של תחילת ההריון

מרגש מאוד !

הרבה נחת להתאוששות קלה