סגורים על עצמם ומסוגלים להחזיק בית.

אחרי זה תוהיים לעצמם למה הרבה מתגרשים..

מעדיפה להיות סגורה על עצמי ואז להביא ילד

ולא אחרי זה שהוא ישאר לבדו

לעיתים הנשואים,

ובייחוד אלו שלא התמודדו עם "תקופת הרווקות":

דייטים כושלים, יובש בהצעות, תסכולים, עוגמות נפש וכו'-

לא מצליחים להבין מזה לרצות להתחתן ולא להתחתן?!

איך בכלל יכולה להתקיים תופעה כזאת?!

אז הנה, באתי עד הלום להודיעכם קבל עם ועדה:

יש בורא לעולם שמסובב פה מציאות!

ולא כל מה שאנחנו רוצים מתגשם..

וכן, הגיע הזמן שירחמו או יותר נכון יפעלו ממש למען זה-

שאולי רחמים דלתתא יעוררו רחמים דלעלא..

אני לא חושבת שצריך לרחם על חברות שלי שלא נשואות עדיין (כשאני כולה בת 21..) 

אבל-

ההרגשה הקשה הזאת שאת יודעת שהן רוצות ואת מאורסת/נשואה..

קשה לי לשמוח מכל הלב,

קשה כי אי אפשר לשתף את החברה הכי טובה שלך בכל ההכנות כי את יודעת שאת מכאיבה לה.

צריך לשתף ובטעם ,תחשבי שניה לפני שהתארסת איך היית מרגישה...

כמובן בטאקט והכי חשוב- לזכור אותה גם אח"כ..

כי ביום שאנחנו החלטנו (וזאת חברה שידעה מיד אחרי ההורים..) אותה זרק מישהו שהיא היתה בטוחה שזהזה.

את וודאי מכירה אותה ויודעת מה יכאיב לה ומה לא

יש חברות שממש ישמחו שחברתן המאורסת תשתף אותן בדברים,

וגם ישמחו שישמרו איתן על קשר כחברות ולא רק ירחמו עליהן..

את יודעת שזה לא מכאיב לי

אחרי שמתחתנים - מבינים עד כמה זה טוב והכרחי (א"א לחיות עד 120 לבד. אנחנו לא שלמים...).

ואחרי שעוברות קצת השנים: נהנים מהכייף של ה"יחד" ומספיקים לשכוח שלוקח "קצת" זמן למצוא את הנפש התאומה (זה לא פשוט לכולם) - אז בהחלט לא בעייה להגיד את המשפט הנ"ל.

במקרים כאלה - אין ברירה אלא להנהן בראש ולהמשיך בחיפוש

שירחמו. מה אכפת לך?

את תעשי את ההשתדלות שלך, תצאי מתי שתרגישי מוכנה ושיקפצו כולם!

לא קשור לרחמים....

ובמקום לרחם לפחות שיפעלו בנידון....

כמה שריחמו עליי (ולצערי/לשמחתי - הרבה) - אף פעם לא קיבלתי תחושה של התנשאות!!!!!! (ובמיוחד לא כשמדובר במבוגרים. לא מדברת על נשואות בנות גילי...)

הם באמת דואגים לנו!!!! או שמדובר בקרובי משפחה/שכנים/מכרים - ואז ברור למה אכפת להם ממנו, או שמדובר בסתם מבוגרים - ואז ייתכן שבאמת מצער אותם שאנחנו מפסידים דבר כ"כ גדול, כמו שפרטתי למעלה (או שמושפעים מדעות שאנחנו בררנים/מחכים לסיים את התואר/כד', ואז ייתכן שבאמת לא אכפת להם וסתם מבקרים אותנו).

הקיצר - קצת עין טובה. זה גם חשוב לחיי נישואים

ולא הבנתי "תחושה זה עניין של הסתכלות"???

עכשיו קצת יותר ברור...

לגבי השאלה שלך:

את מסכימה איתי ששני אנשים יכולים להיות נוכחים באותה סיטואציה - ואחד ייצא עם הרגשה x והשני ייצא עם הרגשה הפוכה לגמרי?

כל אחד פירש אחרת את הסיטואציה/המעשה של האדם וכד', ולכן הרגישו אחרת...

לדוג': אני יכולה לכעוס על אחות (בבי"ח) שמכריחה חולה מבוגרת לקום מהמיטה וללכת ("למה את מתעללת בה? אין לך רחמים? איזו אנוכית את..."), ואת תפרשי שהאחות לא רוצה שהחולה תתנוון ויהיו לה גם פצעי לחץ. מבחינתך היא טובה וצדיקה.

עכשיו אני קולטת שלא ירדתי לסוף דעתך, אבל אני חושבת שזה בכ"ז קשור:

אם היית מלמדת על חברותייך זכות (שאוהבות אותך ודואגות לך) - לא היית שומעת בקולן נימה ביקורתית ומתנשאת.

זו עניות דעתי. יכולה לחלוק עליה...

אבל עובדה שמישהי אחת תגרום לי להרגיש משהו אחד ומישהי אחרת תגרום לתחושה אחרת,

את לא יכולה להגיד ש"הכל" תלוי בהסתכלות שלי.

לרוב זה לא מחברות קרובות ממש, אבל עדיין נקראות חברות.

כי אותה את לא שופטת ואת השנייה כן...

אני לא אומרת שהכל תלוי בהסתכלות (כי אם למשל מישהי אומרת "את כזו קטנה ואני כזו גדולה" למשל - אז ברור שהיא מתנשאת. וגם אם זה לא כ"כ ישיר - יש הבעות פנים וכו'), אבל אני חושבת שלרוב זה תלוי בך (בנו). 

שוב: יכולה לא להסכים איתי. זו עניות דעתי  

(בכלל טוב, בלי קשר לדיון, להיות בעלי עין טובה, נכון? אז מה זה משנה... )

לפעמים פועלים בנידון ולא תמיד מצליחים (קרה לי לא פעם שחשבתי שאחת רק מקטרת ועושה לי על המצפון, והתברר שפשוט ישבתי לה בראש והיא כל הזמן דואגת לי ומנסה לפעול כמה שיכולה... ההצעות פשוט לא יצאו לפועל).

התחתנה מוקדם וממררת על כך .

היום היא מנסה לשדל אחרים להמנע מצעד דומה...

יש הרבה אנשים שעברו מספיק חוויות בחיים כדי להתחתן בגיל כזה ולהצליח 

בחיי הנישואין מאוד!

ולעומת זאת יש מנגד את אלו שממהרים [מכל סיבה שהיא] ואינם מוכנים לכך 

מספיק.. ולצערינו..  זה הרבה יותר קשה

דודות!!!

ועוד יותר מעצבן שהם לא ממש מספרות לך על החיים שלהם,כאילו שזה ישר יכניס אותך לדיכאון...

יש באמת כאלו שלא חושבים/ות יותר מידי...הם פשוט הגיעו לגיל וזהו.את מכירה את האלו שחושבים שתוך 2-3 פגישות אפשר לסגור.

אני לא ברמה של "מרחמת" על בנות שלא התחתנו. 

אבל בתור אחת שהייתה שם, ויודעת כמה זה יכול להיות טוב אני באמת מאחלת לכל חברותיי שיתחתנו כבר!!

אנחנו דנות על זה בקרב החברות (הלא נשואות) שיש משו שאנחנו הרווחנו בזה שאנחנו רווקות עכשיו והן הפסידו בתור נשואות.

אבל בכל זאת, עם כל הרווח, אני הייתי מעדיפה להיות נשואה היום ולא לבד.

לכל גיל ולכל שלב בחיים יש את ההתבגרות שלו.

אגב, אני לא התחתנתי מוקדם, וזו לא הסיבה שבגללה התגרשתי.

יודעים שזה כיף וטוב, ואף אחד לא רוצה להיות לבד!

בגלל זה גם כולנו בדייטים, וכולנו קוראים/כותבים בפורום הזה

אני גם ממש מזדהה עם ההרגשה המבאסת שיש חברות נשואות שמסתכלות עליך ואומרות:

"הם לא יודעות מה הם מפסידות, מסכנות"..

אז קודם כל:

1- אמנם לא מניסיון, אבל אנחנו מ-מ-ש יודעות מה אנחנו מפסידות! [אולי אפילו יותר מהן, שהתחתנו עם הבחור הראשון שלהן, ולא יודעות מה זאת בדידות ומה זה להיות לבד]

2- גם אם זה נכון והכל, אני שונאת שזה הדבר היחיד שיש לאנשים בראש כשאתה אומר לאנשים בן כמה אתה.

אני ממש יכולה לראות את השאלה "ועדיין רווקה...?" חולפת במוח שלהם בעוד הם מהנהנים בנימוס.

כלומר- נכון, אנחנו רווקות. נכון, אנחנו לא זכינו עדיין לכל הטוב הזה שאתן זכיתן לו.

זה מבאס אותנו.

אבל חוץ מזה, יש לנו גם חיים ועבודה ואנחנו נהנות, ויש גם יתרונות בלהיות רווק שאנחנו מנצלות בכיף. 

אז זה ממש מעצבן שמרחמים עליך- זה רק גורם לך לרחם על עצמך עוד יותר.

מי שבאמת רוצה- במקום לרחם, מוזמן לנסות ולסדר משהו!

ובצורה עניינית ונחמדה וחברית, ולא בצורה מרחמת וממסכנת!

סליחה על הטון, התחממתי..

קודם כל,מזדהה ומבינה את הכאב...

אבל מהתגובות שקראתי פה זה כן קצת נראה(לפחות לפי חלק מהתגובות) שאתן בעצמכם מרחמות על עצמכם ואולי גם משדרות את זה לסביבה שלכם.

אז נראה לי שכדאי קצת להרים את הראש!

וסתם,קחו בחשבון שלצערנו יש לא מעט זוגות שהזוגיות שלהם היא לא מי יודע מה ולא תמיד זה כזה כיף, והרבה בנות בגלל שהם בסביבה כזאת וכל החברות שלהם כבר נשואות ,נכנסות ללחץ ומחליטות החלטות לא ממש בשלמות,וזה כ"כ חבל!

אני יודעת שיש כאלו שלא ממש מבינים את הדעה שאומרת שלא חייבים להתחיל לצאת בגיל 18-19 ומותר לבנאדם לבנות יותר את עצמו ולהיות בשל יותר כפי הגדרתו.אבל עזבו,יש כאלו שפשוט לא מבינים...

פשוט צריך,לא ללקחת ללב...

בהצלחה לכולם!

כי אני כתבתי בדיוק ההפך,

שאולי לפעמים "מזדהים עם הכאב שלנו"

אבל לא מבינים שאנחנו לא צריכים את ההזדהות הזאת.

שאין צורך שירחמו עליי,

שבא לי לצעוק- "אני לא כזאת מסכנה, יש לי עוד חיים!!"

[-כלומר- ברור שאני רוצה להתחתן אבל אל תשבי ותרחמי עלי, זה לא עושה לי טוב]

זה בדיוק מה שהתכוונתי..

ו-"גם כן פה": ברור שלפעמים אנחנו מרחמות על עצמנו, אבל זה בדיוק מה שבאתי להגיד: שזה שהחברה מרחמת עלינו - זה מה שגורם לכך שנרחם על עצמנו!

ואם החברה היתה משדרת "וואי אתם בשלב מגניב של רווקות אז תהנו ממנו לפני שאתם נכנסים לבלגן של טיטולים" ו- "זה יגיע כשזה יגיע", אז היה לנו יותר קל גם לקחת את החיים בגישה הזאת!!

איטריות ברוטב דווקא ממך הבנתי שאת לא מרחמת על עצמך,אבל מתגובות אחרות ככה הרגשתי,אז לכן רציתי להדגיש את דברייך.

למה חשבת שכתבתי ההפך ממך?

ולברון רוטשילד-זה נכון שהחברה שלנו כזאת,ולכן צריך להיזהר מזה ולא להתחיל לרחם על עצמנו.פשוט תתחילי להדגיש את היתרונות שיש לך בחיים עכשיו ו-"כשזה יגיע זה יגיע",כפי שרשמת...למה שהחברה תכתיב לך את הגישה לחיים ולא את בעצמך?

לי אישית יש חברות שממש נמצאות בחברה שכמעט כל חברותיהם נשואות,והם כ"כ בלחץ והרבה פעמים מרגישות מסכנות.לעומתן,יש לי גם חברות שמעדיפות להשקיע בעצמן ולא חושבות שכולם חייבות להתחתן בגיל שמונה עשרה,ואת רואה איך הם רגועות ושמחות עם עצמם.וזה לא שהם לא רוצות להתחתן,פשוט הם מבינות שלכל אחת יש את הקצב שלה ולא לוקחות הכל בהיסטריה.

זה רק ממחיש כמה החברה משפיע עלינו,וכמה צריך להיזהר מזה...

גם כן פה- ראיתי שכתבת-"שאתן בעצמכם.." ולכן חשבתי שאת כותבת כאילו מבחוץ- נשואה,

וחשבתי שאת אומרת שאני מרחמת על עצמי ומה שבאתי לכתוב פה שזה לא ככה..

א-קיצר- אי הבנה מצחיקה.. לא הבנתי לא נורא..

והברון רוטשילד- כל מילה..

אין מה לרחם על עצמך.

בזמן הזה יש לך את כל הזמן שבעולם לבנות את עצמך, לעשות דברים משוגעים שאת אוהבת (שלא תמיד יש להם זמן לאחר החתונה).

יש פלוסים בנישואין ויש פלוסים ברווקות- הכל תלוי באיך את מנצלת את הזמן.

תשקיעי בתקופה של הרווקות שלך, תבני את עצמך, תלמדי דברים שאת אוהבת, תגיעי הכי שלמה אל בעלך בע"ה, ואם זה ככה אני לא חושבת שיש מה לרחם.. מילאת את הזמן יופי

נשואה-

א. אני חושבת שזאת ממש התנשאות שלה. אבל ממש. אם היתי שומעת אותה, הייתי אומרת לה שאני קצת מרחמת עליה.

ב. החיים לא תמיד ורודים.

כן, זה כיף, יש מישהו לחזור אליו, אפשר לקבל חיבוק כשרוצים, והוא דואג ומקשיב ועוזר והכל,

אבל יש גם התמודדויות, וצריך להכין אוכל כי אם לא מכינים אז אין, כנ"ל לגבי כביסות, וניקיון.. וזה עול! כמה שזה כיף זה גם הרבה אחריות. ואני לא מדברת על בחילות של הריון (לא שיש לי, אבל משמועות), ולשלם כסף על שכ"ד, ולגמור את החודש ואיכשהו גם להצליח לחסוך..

קיצר- ממש לא הייתי רוצה להיות עכשיו נשואה שנתיים.

טוב לי במקום שלי, ואני חושבת שלהתחתן בגיל 19 זה מוקדם, כמעט לרוב האנשים.

וברור שאם היית מוצאת אותו בגיל 19, היית מתפתחת איתו לכיוון שלו, אבל מה שחיפשתי אז זה לא בדיוק מי שאני היום.

ואחרי שהתייצבתי, אני חושבת שנכון לבנות בית.

(ואני בטוחה שאם תשמעי את כל הקשים שלה תעדיפי להיות במקום שלך, ודי עם העיוות הזה שכל בת שהקידומת שלה 2 בגיל צריכה להיות בסטטוס של מאורסת/נשואה. זה לגמרי לגמרי מתכון לגירושין. גם בגיל 22 זה בסדר להתארס! וגם בגיל 23.)

בתור מישהי שהתחתנה מאד מוקדם, אני יכולה להגיד שזה לא מתאים לכל אחת.

לי זה התאים ובא בזמן הזה, ויש כאלה שלוקח להן יותר זמן.

זה לא אומר שמישהי טובה יותר או פחות, או שהחיים שלה טובים יותר או פחות אם היא נשואה/רווקה בגיל 21...

אין לי מה "לרחם" על בנות שלא נשואות בשנות ה-20 המוקדמות של חייהן. אצל כל אחת החיים מתגלגלים אחרת והיא תגיע לזה בזמנה שלה.

וד"א, מי שחושבת ככה היא מתנשאת וחסרת רגישות.

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

אני מבינה את הבחורה, אבל זה לא הגון וראוי.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?