סגורים על עצמם ומסוגלים להחזיק בית.

אחרי זה תוהיים לעצמם למה הרבה מתגרשים..

מעדיפה להיות סגורה על עצמי ואז להביא ילד

ולא אחרי זה שהוא ישאר לבדו

לעיתים הנשואים,

ובייחוד אלו שלא התמודדו עם "תקופת הרווקות":

דייטים כושלים, יובש בהצעות, תסכולים, עוגמות נפש וכו'-

לא מצליחים להבין מזה לרצות להתחתן ולא להתחתן?!

איך בכלל יכולה להתקיים תופעה כזאת?!

אז הנה, באתי עד הלום להודיעכם קבל עם ועדה:

יש בורא לעולם שמסובב פה מציאות!

ולא כל מה שאנחנו רוצים מתגשם..

וכן, הגיע הזמן שירחמו או יותר נכון יפעלו ממש למען זה-

שאולי רחמים דלתתא יעוררו רחמים דלעלא..

אני לא חושבת שצריך לרחם על חברות שלי שלא נשואות עדיין (כשאני כולה בת 21..) 

אבל-

ההרגשה הקשה הזאת שאת יודעת שהן רוצות ואת מאורסת/נשואה..

קשה לי לשמוח מכל הלב,

קשה כי אי אפשר לשתף את החברה הכי טובה שלך בכל ההכנות כי את יודעת שאת מכאיבה לה.

צריך לשתף ובטעם ,תחשבי שניה לפני שהתארסת איך היית מרגישה...

כמובן בטאקט והכי חשוב- לזכור אותה גם אח"כ..

כי ביום שאנחנו החלטנו (וזאת חברה שידעה מיד אחרי ההורים..) אותה זרק מישהו שהיא היתה בטוחה שזהזה.

את וודאי מכירה אותה ויודעת מה יכאיב לה ומה לא

יש חברות שממש ישמחו שחברתן המאורסת תשתף אותן בדברים,

וגם ישמחו שישמרו איתן על קשר כחברות ולא רק ירחמו עליהן..

את יודעת שזה לא מכאיב לי

אחרי שמתחתנים - מבינים עד כמה זה טוב והכרחי (א"א לחיות עד 120 לבד. אנחנו לא שלמים...).

ואחרי שעוברות קצת השנים: נהנים מהכייף של ה"יחד" ומספיקים לשכוח שלוקח "קצת" זמן למצוא את הנפש התאומה (זה לא פשוט לכולם) - אז בהחלט לא בעייה להגיד את המשפט הנ"ל.

במקרים כאלה - אין ברירה אלא להנהן בראש ולהמשיך בחיפוש

שירחמו. מה אכפת לך?

את תעשי את ההשתדלות שלך, תצאי מתי שתרגישי מוכנה ושיקפצו כולם!

לא קשור לרחמים....

ובמקום לרחם לפחות שיפעלו בנידון....

כמה שריחמו עליי (ולצערי/לשמחתי - הרבה) - אף פעם לא קיבלתי תחושה של התנשאות!!!!!! (ובמיוחד לא כשמדובר במבוגרים. לא מדברת על נשואות בנות גילי...)

הם באמת דואגים לנו!!!! או שמדובר בקרובי משפחה/שכנים/מכרים - ואז ברור למה אכפת להם ממנו, או שמדובר בסתם מבוגרים - ואז ייתכן שבאמת מצער אותם שאנחנו מפסידים דבר כ"כ גדול, כמו שפרטתי למעלה (או שמושפעים מדעות שאנחנו בררנים/מחכים לסיים את התואר/כד', ואז ייתכן שבאמת לא אכפת להם וסתם מבקרים אותנו).

הקיצר - קצת עין טובה. זה גם חשוב לחיי נישואים

ולא הבנתי "תחושה זה עניין של הסתכלות"???

עכשיו קצת יותר ברור...

לגבי השאלה שלך:

את מסכימה איתי ששני אנשים יכולים להיות נוכחים באותה סיטואציה - ואחד ייצא עם הרגשה x והשני ייצא עם הרגשה הפוכה לגמרי?

כל אחד פירש אחרת את הסיטואציה/המעשה של האדם וכד', ולכן הרגישו אחרת...

לדוג': אני יכולה לכעוס על אחות (בבי"ח) שמכריחה חולה מבוגרת לקום מהמיטה וללכת ("למה את מתעללת בה? אין לך רחמים? איזו אנוכית את..."), ואת תפרשי שהאחות לא רוצה שהחולה תתנוון ויהיו לה גם פצעי לחץ. מבחינתך היא טובה וצדיקה.

עכשיו אני קולטת שלא ירדתי לסוף דעתך, אבל אני חושבת שזה בכ"ז קשור:

אם היית מלמדת על חברותייך זכות (שאוהבות אותך ודואגות לך) - לא היית שומעת בקולן נימה ביקורתית ומתנשאת.

זו עניות דעתי. יכולה לחלוק עליה...

אבל עובדה שמישהי אחת תגרום לי להרגיש משהו אחד ומישהי אחרת תגרום לתחושה אחרת,

את לא יכולה להגיד ש"הכל" תלוי בהסתכלות שלי.

לרוב זה לא מחברות קרובות ממש, אבל עדיין נקראות חברות.

כי אותה את לא שופטת ואת השנייה כן...

אני לא אומרת שהכל תלוי בהסתכלות (כי אם למשל מישהי אומרת "את כזו קטנה ואני כזו גדולה" למשל - אז ברור שהיא מתנשאת. וגם אם זה לא כ"כ ישיר - יש הבעות פנים וכו'), אבל אני חושבת שלרוב זה תלוי בך (בנו). 

שוב: יכולה לא להסכים איתי. זו עניות דעתי  

(בכלל טוב, בלי קשר לדיון, להיות בעלי עין טובה, נכון? אז מה זה משנה... )

לפעמים פועלים בנידון ולא תמיד מצליחים (קרה לי לא פעם שחשבתי שאחת רק מקטרת ועושה לי על המצפון, והתברר שפשוט ישבתי לה בראש והיא כל הזמן דואגת לי ומנסה לפעול כמה שיכולה... ההצעות פשוט לא יצאו לפועל).

התחתנה מוקדם וממררת על כך .

היום היא מנסה לשדל אחרים להמנע מצעד דומה...

יש הרבה אנשים שעברו מספיק חוויות בחיים כדי להתחתן בגיל כזה ולהצליח 

בחיי הנישואין מאוד!

ולעומת זאת יש מנגד את אלו שממהרים [מכל סיבה שהיא] ואינם מוכנים לכך 

מספיק.. ולצערינו..  זה הרבה יותר קשה

דודות!!!

ועוד יותר מעצבן שהם לא ממש מספרות לך על החיים שלהם,כאילו שזה ישר יכניס אותך לדיכאון...

יש באמת כאלו שלא חושבים/ות יותר מידי...הם פשוט הגיעו לגיל וזהו.את מכירה את האלו שחושבים שתוך 2-3 פגישות אפשר לסגור.

אני לא ברמה של "מרחמת" על בנות שלא התחתנו. 

אבל בתור אחת שהייתה שם, ויודעת כמה זה יכול להיות טוב אני באמת מאחלת לכל חברותיי שיתחתנו כבר!!

אנחנו דנות על זה בקרב החברות (הלא נשואות) שיש משו שאנחנו הרווחנו בזה שאנחנו רווקות עכשיו והן הפסידו בתור נשואות.

אבל בכל זאת, עם כל הרווח, אני הייתי מעדיפה להיות נשואה היום ולא לבד.

לכל גיל ולכל שלב בחיים יש את ההתבגרות שלו.

אגב, אני לא התחתנתי מוקדם, וזו לא הסיבה שבגללה התגרשתי.

יודעים שזה כיף וטוב, ואף אחד לא רוצה להיות לבד!

בגלל זה גם כולנו בדייטים, וכולנו קוראים/כותבים בפורום הזה

אני גם ממש מזדהה עם ההרגשה המבאסת שיש חברות נשואות שמסתכלות עליך ואומרות:

"הם לא יודעות מה הם מפסידות, מסכנות"..

אז קודם כל:

1- אמנם לא מניסיון, אבל אנחנו מ-מ-ש יודעות מה אנחנו מפסידות! [אולי אפילו יותר מהן, שהתחתנו עם הבחור הראשון שלהן, ולא יודעות מה זאת בדידות ומה זה להיות לבד]

2- גם אם זה נכון והכל, אני שונאת שזה הדבר היחיד שיש לאנשים בראש כשאתה אומר לאנשים בן כמה אתה.

אני ממש יכולה לראות את השאלה "ועדיין רווקה...?" חולפת במוח שלהם בעוד הם מהנהנים בנימוס.

כלומר- נכון, אנחנו רווקות. נכון, אנחנו לא זכינו עדיין לכל הטוב הזה שאתן זכיתן לו.

זה מבאס אותנו.

אבל חוץ מזה, יש לנו גם חיים ועבודה ואנחנו נהנות, ויש גם יתרונות בלהיות רווק שאנחנו מנצלות בכיף. 

אז זה ממש מעצבן שמרחמים עליך- זה רק גורם לך לרחם על עצמך עוד יותר.

מי שבאמת רוצה- במקום לרחם, מוזמן לנסות ולסדר משהו!

ובצורה עניינית ונחמדה וחברית, ולא בצורה מרחמת וממסכנת!

סליחה על הטון, התחממתי..

קודם כל,מזדהה ומבינה את הכאב...

אבל מהתגובות שקראתי פה זה כן קצת נראה(לפחות לפי חלק מהתגובות) שאתן בעצמכם מרחמות על עצמכם ואולי גם משדרות את זה לסביבה שלכם.

אז נראה לי שכדאי קצת להרים את הראש!

וסתם,קחו בחשבון שלצערנו יש לא מעט זוגות שהזוגיות שלהם היא לא מי יודע מה ולא תמיד זה כזה כיף, והרבה בנות בגלל שהם בסביבה כזאת וכל החברות שלהם כבר נשואות ,נכנסות ללחץ ומחליטות החלטות לא ממש בשלמות,וזה כ"כ חבל!

אני יודעת שיש כאלו שלא ממש מבינים את הדעה שאומרת שלא חייבים להתחיל לצאת בגיל 18-19 ומותר לבנאדם לבנות יותר את עצמו ולהיות בשל יותר כפי הגדרתו.אבל עזבו,יש כאלו שפשוט לא מבינים...

פשוט צריך,לא ללקחת ללב...

בהצלחה לכולם!

כי אני כתבתי בדיוק ההפך,

שאולי לפעמים "מזדהים עם הכאב שלנו"

אבל לא מבינים שאנחנו לא צריכים את ההזדהות הזאת.

שאין צורך שירחמו עליי,

שבא לי לצעוק- "אני לא כזאת מסכנה, יש לי עוד חיים!!"

[-כלומר- ברור שאני רוצה להתחתן אבל אל תשבי ותרחמי עלי, זה לא עושה לי טוב]

זה בדיוק מה שהתכוונתי..

ו-"גם כן פה": ברור שלפעמים אנחנו מרחמות על עצמנו, אבל זה בדיוק מה שבאתי להגיד: שזה שהחברה מרחמת עלינו - זה מה שגורם לכך שנרחם על עצמנו!

ואם החברה היתה משדרת "וואי אתם בשלב מגניב של רווקות אז תהנו ממנו לפני שאתם נכנסים לבלגן של טיטולים" ו- "זה יגיע כשזה יגיע", אז היה לנו יותר קל גם לקחת את החיים בגישה הזאת!!

איטריות ברוטב דווקא ממך הבנתי שאת לא מרחמת על עצמך,אבל מתגובות אחרות ככה הרגשתי,אז לכן רציתי להדגיש את דברייך.

למה חשבת שכתבתי ההפך ממך?

ולברון רוטשילד-זה נכון שהחברה שלנו כזאת,ולכן צריך להיזהר מזה ולא להתחיל לרחם על עצמנו.פשוט תתחילי להדגיש את היתרונות שיש לך בחיים עכשיו ו-"כשזה יגיע זה יגיע",כפי שרשמת...למה שהחברה תכתיב לך את הגישה לחיים ולא את בעצמך?

לי אישית יש חברות שממש נמצאות בחברה שכמעט כל חברותיהם נשואות,והם כ"כ בלחץ והרבה פעמים מרגישות מסכנות.לעומתן,יש לי גם חברות שמעדיפות להשקיע בעצמן ולא חושבות שכולם חייבות להתחתן בגיל שמונה עשרה,ואת רואה איך הם רגועות ושמחות עם עצמם.וזה לא שהם לא רוצות להתחתן,פשוט הם מבינות שלכל אחת יש את הקצב שלה ולא לוקחות הכל בהיסטריה.

זה רק ממחיש כמה החברה משפיע עלינו,וכמה צריך להיזהר מזה...

גם כן פה- ראיתי שכתבת-"שאתן בעצמכם.." ולכן חשבתי שאת כותבת כאילו מבחוץ- נשואה,

וחשבתי שאת אומרת שאני מרחמת על עצמי ומה שבאתי לכתוב פה שזה לא ככה..

א-קיצר- אי הבנה מצחיקה.. לא הבנתי לא נורא..

והברון רוטשילד- כל מילה..

אין מה לרחם על עצמך.

בזמן הזה יש לך את כל הזמן שבעולם לבנות את עצמך, לעשות דברים משוגעים שאת אוהבת (שלא תמיד יש להם זמן לאחר החתונה).

יש פלוסים בנישואין ויש פלוסים ברווקות- הכל תלוי באיך את מנצלת את הזמן.

תשקיעי בתקופה של הרווקות שלך, תבני את עצמך, תלמדי דברים שאת אוהבת, תגיעי הכי שלמה אל בעלך בע"ה, ואם זה ככה אני לא חושבת שיש מה לרחם.. מילאת את הזמן יופי

נשואה-

א. אני חושבת שזאת ממש התנשאות שלה. אבל ממש. אם היתי שומעת אותה, הייתי אומרת לה שאני קצת מרחמת עליה.

ב. החיים לא תמיד ורודים.

כן, זה כיף, יש מישהו לחזור אליו, אפשר לקבל חיבוק כשרוצים, והוא דואג ומקשיב ועוזר והכל,

אבל יש גם התמודדויות, וצריך להכין אוכל כי אם לא מכינים אז אין, כנ"ל לגבי כביסות, וניקיון.. וזה עול! כמה שזה כיף זה גם הרבה אחריות. ואני לא מדברת על בחילות של הריון (לא שיש לי, אבל משמועות), ולשלם כסף על שכ"ד, ולגמור את החודש ואיכשהו גם להצליח לחסוך..

קיצר- ממש לא הייתי רוצה להיות עכשיו נשואה שנתיים.

טוב לי במקום שלי, ואני חושבת שלהתחתן בגיל 19 זה מוקדם, כמעט לרוב האנשים.

וברור שאם היית מוצאת אותו בגיל 19, היית מתפתחת איתו לכיוון שלו, אבל מה שחיפשתי אז זה לא בדיוק מי שאני היום.

ואחרי שהתייצבתי, אני חושבת שנכון לבנות בית.

(ואני בטוחה שאם תשמעי את כל הקשים שלה תעדיפי להיות במקום שלך, ודי עם העיוות הזה שכל בת שהקידומת שלה 2 בגיל צריכה להיות בסטטוס של מאורסת/נשואה. זה לגמרי לגמרי מתכון לגירושין. גם בגיל 22 זה בסדר להתארס! וגם בגיל 23.)

בתור מישהי שהתחתנה מאד מוקדם, אני יכולה להגיד שזה לא מתאים לכל אחת.

לי זה התאים ובא בזמן הזה, ויש כאלה שלוקח להן יותר זמן.

זה לא אומר שמישהי טובה יותר או פחות, או שהחיים שלה טובים יותר או פחות אם היא נשואה/רווקה בגיל 21...

אין לי מה "לרחם" על בנות שלא נשואות בשנות ה-20 המוקדמות של חייהן. אצל כל אחת החיים מתגלגלים אחרת והיא תגיע לזה בזמנה שלה.

וד"א, מי שחושבת ככה היא מתנשאת וחסרת רגישות.

עם וריד נפוח במצח אדום מזעם 💢

פותח האשכול הוא משהו בין טרול לרחפן (ואני נשמר במילותיי)

(לגופם של דברים, הוא לא טרול, גם לא 'רחפן' במובן הפשוט של המושג. אולי כן 'רחפן', במובן שהוא עוסק בדברים מאוד גדולים ורעיונות נשגבים, בלי מספיק 'בסיס ארצי לנאצלות'. מה שיוצר אצלו פער עצום בין האידאות ליכולת לממש אותן בעולם).

והאידיאות.

"כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ. לֹא נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ".

האם עם ישראל בגלות שהיה גוף מת עם תורת אמת הנטועה בתוכו, עזב את האידיאות?

לא. עסקנו באמת והרחבנו אותה בציצים ופרחים עד ש-ה' ברחמיו ריחם עלינו . "יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו".

אולי אני בינתיים סריס עץ יבש אבל אני לא יעזוב לעולם את ה' ולימוד תורתו, עד שה' ירחם עלי.

עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך ב' בטבת תשפ"ו 20:22

אבל להתאמץ למצוא איך מקיימים אותם בפועל בארץ, בלי דמיונות שווא. איך מקיימים בארץ הזאת, לא באיזה עולם של ענני כבוד דמיוניים.

המצווה שלך היא לשאת אשה ולפרות ולרבות. כשיוולדו לך בעז"ה בנים המצווה עליך ללמד אותם תורה ולחנך אותם לקיום מצוות. האם הם יצאו גדולי הדור או קטני הדור - לא צריך לעכב אותך או לבלבל אותך כשאתה מחפש אשה מציאותית, 

"בהדי כבשי דרחמנא למה לך - מאי דמפקדת עלייך למעבד!!!"

איפה שהוא לפני כ 1000 שנים…

הסתיימה עם ירידת קרנה של יהדות בבל והעברת מרכז הכובד למערב

האחרונות ולראות מה הם מכנים את חכמי דורם.

על כל פנים, בפסוק בפתיחת השרשור, כמובן רמזתי להחיית ישיבת הגאונים בארץ ישראל.

כל אדם והתפקיד שלו בעולם. אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים. אני בריה וחברי בריה

כולם צריכים להגיע למעשי האבות?

ואם נדייק הכתוב מתקמד במעשים, זה לא בכדי.

הכתוב לא מדבר על המדרגה הרוחנית של האדם.

יודע ש'הברית מנוחה' כותב שאפשר להגיע למדרגות רוחניות יותר גדולים מהדורות הקודמים.

במיוחד בזמן הגאולה, כמו שהרב קוק מאריך בכמה מקומות.

לדרגתם.

הם הורישו לנו את כח המידות והמעשים שלהם.

(כמעט כולנו לא צאצאים של משה, וגם יש להאריך ברוחב ובעומק שמשה לא הוריש את כוחותיו לדורות הבאים.)

רק תיזהר לא להפיל את הילד בדרך עם הלחץ של התפקיד.

וגם עד כמה שזכור לי "נחית דרגא ונסיב איתתא" וגם שאישה עולה(או נשארת ברמתה) ואינה יורדת, בעוד הגבר יורד. ולכן ידידי וכו

לא ?

כדאי לך להקשיב לכל האנשים שאומרים לך לרדת מהעץ.

אולי הם טועים, אבל כדאי להקשיב לקול הזה ולקחת אותו ברצינות. אולי הוא אומר משהו, אולי לא.

לא חשוב

נבנה בית מלא תורה וקדושה וניתן לו את מרב הכלים להיות גאון הדור, ואם הוא ירצה ויזכה הוא יהיה.

זה לא שנגיד לו תהיה גאון הדור.

"בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח ה' לִצְבִי וּלְכָבוֹד וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל".

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.