אני פשוט חייבת לספר לכם!
הלכתי לטייל לבד לא מזמן בגבעת התורמוסים (ואי חייב ללכת, מלא מלא תורמוסים! וכלניות! וחרציות! ו..! אולי עוד נשאר לכבודכם משיא הפריחה), ונהנתי לי מהפרחים, והנוף, והמזג אוויר, וישבתי, וניגנתי, וחשבתי, ובלה בלה..
ואז הגיע רגע הביאוס, של: אוף אבל למה אני פה לבד?! איזה באסה, אפילו לא איזה דייט יבש ולא משהו, לפחות להיות קצת עם מישהו. קיצור התחלתי לדבר לי עם ה', על זה שקצת עצוב.
קיצור, אני קצת בוכה לי, עם הנוף היפה, ומאחורי צצים להם אנשים....
ופתאום, באלגנטיות (ישר אחרי שאני אומרת- ואי ה', רק לא להיות לבד! מה זה הבאסה הזה?!), מגיע אלי סבא חביב, לא רואה שאני בשחנ"ש עם ה' (ודמעות וזה), ומתחיל לדבר איתי על כמה יפה, וחביב, והנכדים שלו, והבן שלו וזוגתו המצחיקים, והפרחים, והדרום, ומדבר ומדבר...
ואני פשוט נקרעת לי מצחוק, הוא ממש דיבר הרבה! הקיצור אחרי שיח של איזה 5 דקות הלכתי לי או ניפנפתי אותו קצת, לא זוכרת. אגב, זה ממש הוריד והעיף את תחושת הלבד המבאסת משהו.
ופשוט הייתי בשוק! וגם דיי משועשעת...
א. שרק ביקשתי לא להיות לבד- וה' מיד שלח איזה שליח צדיק מקרבת מקום
ב. שהוא כל הזמן מקשיב לנו!!!
ג. שכדאי לדייק קצת יותר בתפילות 
קיצור, אמרתי חייב פירסום הנס.
שאו ברכה, ולכו לטייל.
)