ימי טוב, ימי מועד.
הפריחה מלבלבת, הטבע חי.
התיק על הגב, הכובע ביד.
הפנים אל מעלה ההר.
הניגון מזמר, הדיבור ממלא.
הפסיעות נינוחות, הקצב מתגדל.
הנוף מרהיב. הנוף מופלא.
תופסות פינה, כל אחת באשר חפצה.
שלוות עולמים של ממש.
בוחרת בצוק, בסלע המאיר.
מתבוננת לצדדים, מתבוננת לאחור.
אין נפש חיה, אין קול או אנחה.
לבד. רק עם ה' יתברך.
הלב נפתח. הלב נקרע.
תפילה תמה וזכה.
נשמעים רחשים, נשמעים צעדים.
העיניים תרות אחרי הקולות.
שתי דמויות מתעלות, מתקרבות.
מופיעות בלבן חגיגי של מועד אביבי.
מתח, ספק, מבוכה.
אכן, הזהות לא מטעה.
הוא ניצב לפניי.
אותו עלם שבחרתי להעלים מחיי.
שתי זוגות עיניים מושפלות מטה.
שני לבבות מבקשות אהבה.
רגש מבולבל. שכל מטושטש.
נוכחות משותפת רק מעצימה מבוכה.
הדמויות הלבנות יורדות חזרה.
אל שביל הפריחה, אל שביל התקווה.
יושבת על הצוק, על הסלע החשוך.
מתבוננת לצדדים, מתבוננת לאחור.
אין נפש חיה, אין קול או אנחה.
לבד. רק עם ה' יתברך.
הלב נפתח. הלב נקרע.
מבקשת הכוונה.
שבות הביתה, כל אחת עם אשר בליבה.
לא ידוע אם זו אות לפעולה.
לא ידוע אם נקראתי לחזור מהחלטה ישנה.
לא ידוע אם תתאפשר התחלה חדשה.
לא ידוע מהי דרך נכונה.
המחשבות לא פוסקות.
הערפולים מתגברים.
רק מבקשת להגיע לשם.
אל שביל הפריחה, אל שביל התקווה.
אל שלוות עולמים מחייה.
