לא רוצה להלחיץ, בכלל לא, אבל להתחיל ככה חיי נישואין זה לא ממש מומלץ

"לא!"

"צר לי, אני לא יכול\ה, אני בטוח\ה שתסתדרי"

"למה שלא תשאלי את ... או את.. או את..? "

"ארוסתי\אשתי לא מרשה לי"

תדברי על זה עם ארוסך

זה התחלה של עבודה על גבולות של הבית שלכם

לכבד הורים- כן. ברוחב לב ובשמחה

לתת להם לנצל אתכם ולטפס עליכם? לא. תציבו גבולות של הבית שלכם.

קודם כל, חס ושלום שהוא יגיד "ארוסתי לא מרשה". אפילו כשזה נצרך ב"אשתו" - זה אסור בארוסתו...

דבר שני - אינך מכירה..  את מנתחת, מן הסתם, שזו דרך "לנצל" אותו ובעתיד אותם, כחתן-כלה.  מי אומר? אינך מכירה את המשפחה. אולי זה הבן שתמיד עוזר?

חוץ מזה - "לכבד הורים ברוחב ובשמחה", זה לא להגיד "לא!". נדמה לי שזה גם אסור הלכתית. גם כשמרגישים הכרח לסרב - צריך לעשות זאת בדרכים אחרות לגמרי.

ומי יודע אם באמת האחרים "יכולים" כמוהו?.. אי אפשר להגיד בלי להכיר את הנסיבות.

נכון שלא צריך להגיע למצבים של "ניצול". אך לא כל מצב זה פירושו.  וגם כשכן - צריך להיזהר מאד, בחכמה ובעדינות.

אחרי הכל - גם ההורים עשו מן הסתם הרבה דברים בשביל בנם, גם כשיכול היה להסתדר לבד.

זה שאת מתעתדת להיות אשה טובה לבעלך - את זה אנחנו כבר רואים. איכפת לך ממנו.

אבל אם את רוצה בנוסף על זה שיהיה לכם טוב, וגם שיהיה לכם טוב עם המשפחה - תתַרגלי כבר מעכשיו:

א. לא לומר, ולא לחשוב, עליה: "מעצבנת"...

ב. אל תתערבי בכלל בעניינים כאלה, לא בדיבור, לא במחשבה, ולא במעשה.  אם ארוסך  - בעתיד בעז"ה בעלך - יתלונן בפנייך, תביעי אמפטיה הבנה ועידוד אליו, בלי מילה רעה על אמא שלו.

ג. יכול להיות שזה באמת מראה כמה ארוסך היקר הוא יקר, שגם אמא שלו יודעת את זה..  אולי ה יא יודעת שעליו היא יכולה לסמוך, אולי שהוא לא יראה בכך הטרדה, אולי שהיא תרגיש שהוא באמת עושה מרצון.

תשמחי - ואל תקלקלי... בהצלחה  (ואל תקראי סיפורים על שוויגריות... גם אל תאמיני לזה..  זה לגמרי ענין של בחירה חופשית...)

תצליחו. בעז"ה.

נא להבהיר...

בניסיונות, אל תקחי את זה אישית, ואל תחשבי שהיא מנסה לקחת אותו ממך. זה סתם מחשבות הרסניות. את עוד תופתעי בחיים מה היא תעשה למענכם, וכמה שהיא תעריך אותך שאת מאפשרת לאהובך (בנה היקר) לבוא ולעזור לה.  מניסיון....  מזל טוב!

כן מנסיון.. שוויגעריות לפעמים לא יודעות גבולות ולא בודקות את עצמן, כמה הן נכנסות לחיים.

לפעמים צריך לדעת להגיד לא. מתוך הגנה על הקן המשפחתי , ואני מדברת גם על דברים עדינים..

כמובן כל מקרה לגופו, וצריך הרבה חכמה כי זה מורכב.

והרבה כבוד הדדי בין בני הזוג.

בהצלחה.. 

אבל אותנו עזבו רק שהגיעו הילדים ועדיין לא לגמרי את מבינה שמצפת היינו צריכים לקחת אותה לבדיקות דם בתל השומר בשעה ששני ילדיה. גרים לידה ויש להם רכב ולבעלי אין הוא היה נוסע 3 שעות הלוך ו3 שעות חזור בשביל זה...הבן שלה גר בבית יש לו רכב ומי לוקח אותה? בעלי שגר בצפת... מתסכל נכון 

בעלי הבן הגדול מבין הבנים

ולאמא שלו היה מאוד קשה שהוא יוצא מהחצאית שלה.. והיינו צריכים לפעול בהרבה מורכבות וחכמה (ועדיין..)

לפעמים אפשר להסתכל על זה מכיוון אחר: (אני לא מכירה את המקרה מקרוב אז אולי טעיתי, אבל אולי יעזור למקרים אחרים) 

'שני ילדיה שגרים ליד ויש להם רכב', לפעמים עוזרים עד בלי די, שמי שגר רחוק, לא יכול לראות עד כמה.

לפעמים לאמא לא נעים לבקש שוב ושוב מילדיה שגרים בקרוב. שהם נושאים את רוב הנטל.

אז היא ביקשה פעם אחת מהבן שגר רחוק, ואולי הוא היה כל כך נחמד שהציע את זה  ואולי אפילו  מעצמו הוא נתן הרגשה  טובה - 'שזה בסדר את בכלל לא מטריחה אותי'.

אז כן הוא נסע שלוש שעות הלוך וחזור והקדיש יום שלם לכיבוד הורים, אבל יכול להיות מאד שזה חד פעמי, (אולי אפילו אפשר להסתכל על זה כזכות??) והילדים האחרים שגרים קרוב בבית, בלי סוף עוזרים, לפעמים הם אפילו לא מספרים על כל מה שהם עושים. ( אפילו להקשיב ולתמוך ולהיות, ולשמוע את כל התלונות, ולא להעלם. ולהיות בתוך הקושי, זו עזרה, חוץ מעזרה טכנית)

והערה לגבי המקרה עצמו - 

ואם באמת זה כל כך מתסכל, ולא הוגן ולא נכון מצד האמא, אז אולי כדאי שאת ובעלך ביחד תחשבו על איך אפשר לסרב בצורה מכובדת, וככה לא להרגיש מנוצלים. (קשה לי ממש אם אנשים שעושים דברים 'כי הכריחו אותם' ומתחילים לרחם על עצמם ולהרגיש מנוצלים)

המפקד שלו נכנס בו היום בגלל שהוא מזלזל כביכול בזמן האחרון..

אבל לך

אם הארוס שלך עושה את זה ולא מרגיש מנוצל, אז אולי את צריכה לחשוב למה זה כל כך מפריע לך.... (אולי התחושות הכעס שעולות לך כלפיו (בגלל שהוא מצטייר לך כתלותי, כאחד שלא יודע להגיד לא, כמישהו שפוט וכד'...) את מפנה כלפי אמא שלו)

ואם גם לו זה מפריע, אז אולי כדאי שתחשבו ביחד, איך אפשר לסרב לאור המציאות האמיתית.. (שוב, קשה לי עם אנשים שמרגישים שמכריחים אותם לעשות דברים. אפשר לסרב, גם אם זה קשה. אם לא סירבת אל תאשים את האחר בניצול, אל תרגיש כמסכן)

אע"פ שקשה.

אבל לפעמים ששומעים צדדים אחרים, ומבינים עוד זוויות ראייה, זה מקל להתמודד עם הקושי.

בס"ד

לגור רחוק ממנה,

להציב לה גבולות....

הלו! הבחורה אפילו עוד לא נשואה!

מאורסת יקרה [מאוד יקרה...]- אל תשכחי שאת בתקופה שאת רואה עכשיו הכל מוחצן יותר... זה שהיא קראה דווקא לו- לא יודעת, לא נכנסתי לקישקע ואני גם לא מכירה... אבל אולי זה הבן שתמיד עוזר?

אולי הוא זה שהציע?

אולי לשאר אין רשיונות?

לא הרגישו טוב?

אולי היא פשוט מתגעגעת לבן שלה וזו הדרך שלה לקבל ממנו יחס?

חשבת על זה שלא רק הוא ואת מתחתנים- גם היא מחתנת בן... זה לא פשוט...

תנשמי עמוק חמודה, כמו שיש הרבה סיפורים לא נחמדים על כלה-חמות, יש גם סיפורים מדהימים!!!! חמות שהיא ממש כמו אמא. בתנאי שהכלה היא גם כמו בת.

לדבר איתה בנועם [או איתו, שהוא ידבר איתה] יוסיפו הרבה.

בוודאי לא מילים כמו "מעצבנת" ודומיה, לא מוסיפות לשום דבר.

אני בטוחה שהיא אישה מקסימה. היא ילדה, גילדה וחינכה את האדם הכי מקסים בשבילך- בעלך.

אל תשכחי.

העיקר, שיהיה לכם הרבה מזל טוב, בניין עדי עד בע"ה!

וזה כ"כ רגיש ונכון.. וגם מתחשב..

וממש אמיתי.

רק לשים יד על הדופק.. כי כן לפעמים חמות שוקעת בקושי שלה וכבר נהיית אכזרית לזוג.. וזה לדעתי הרבה פעמים מאוד מהר חוצה גבולות

אולי ביקשה קצת לעצמה..אין דבר אול יבעתיד היא עוד תעזור להם המוון עםהילדים וכו'.. אני מבינה את הכלה הטרייה שרוצה את ארוסה (הלואי וארגיש כך כלפי בעלי אחרי 8 שנים.. זה אמנם לא כ"כ הרבה שנים אבל רגשות מתקהים. אתם חושבים שמתלהבים ומתרגשים אחרי 8 שנים?@ נשארת ידידות ושמחה וחברות במקרהנהטוב. לא ההתהבות..מה לעשות.. זה הטבע ..לצערנו(במקרה הZה, לצערנו.. כי במקרים אחרים טוב שמתרגלים למשל למצב שלילי לאבדן חלילה..) זה טבעו של עולם

יותר מ"התאהבות" בוסרית לעיתים..

לא משקיעים

שגם עם ה"השקעה" כפי שכתבת, אני יודעת שתריך להשקיע זה ידוע -נשארת ידידת שמחה חברות וכד' אבל לא ההתלהבות הזושבשלה מפריע לה, בארוסה טרייה(ואני מבינה את מצבה) על ה"קריאת" לבעלה להגיע...היא תתרגל לחמותה והיא תהיה המשפחה שלה וזה יראה טבעי. בואו נודה על המאת : ברור שאי ןאותה הרגשה של התלהבות והתרגש תכי זה הטבע שהזמן עושה את שלו ומתרגלי םזה לשו .זה לא רע, אלא זו המציאות. נכון, הקשר מעמיק אבל במימד אחר. זו לא ההרגש השל ההתרגשות וההתלהבות של ארוסה או כלה טרייה.. אי אפשר להתכחש(ולא אמרת ישזו דווקא ההרגשה הכי טובה אלא ציינתי הבדל) אחרי כמה שנים, לדעתי לא יפריע לה שאימו נוהגת כך ואולי אפילו אימו תחדל כי היא "התרגלה לרעיון "שבנה נשוי. אין לי ספק שקשה גם לאמא הפריחדה יחד עם השמחה שבנה מקים בית בישראל

אז אל תחשבו שאיני מבינה במהות קשר זוגי.רק שציינת יהבדל שמשפיע

ולא דוקא על המקרה שלה.

ואני רואה שגם לפי הבנתך מדובר באמא שלו ולא שלה; כפי שהבנתי לכתחילה.

בס"ד

כתבתי את זה תוך כדי הרדמת התינוקת, לא שמתי לב..

אבל העיקרון מובן, אני חושבת.

בס"ד

אם אתם מתעדים להתחתן לפני בניין שלם- [גם לפני בעצם...]- ממש שווה ללכת לשם. יש הרבה שיחות על הנושאים של כלה-חמות.

הביצה שהתחפשה כתבה מאוד יפה, ואני מוסיפה:

אולי היא בכלל התכוונה לטובה - שזה תירוץ טוב שישתחרר עוד יום (מעט יהיה עסוק איתה, והשאר יוכל להתארגן לחתונה, במקום רק ברגילה, כי כמה אפשר לרכז בשבוע אחד?)

זה משהו אחד שעלה לי, אני בטוחה שעם יצירתיות ודמיון אפשר לדמיין עוד המון כוונות טובות ונקודות זכות שעדיף להתמקד בהן, במיוחד בתקופה מיוחדת כל כך.

דרך אגב - זה תרגול מצוין לחיי זוגיות... וד"ל.

בהצלחה בכל!

אפשר לערוך...

הנה,

מישהו היה יכול לחושב: איך היא כותבת? מה היא משאירה רווחים כאלה?

תירוץ (אמיתי): הבת שיחקה..

קורה הרבה בחיים...

בינתיים זה הבן שלה ועדיין לא השוויגר שלך. זה נותן לך זמן להתכונן. עצתי הנאמנה סבלנות, וללכת עם הראש ולא לאבד אותו. בכל מקרה יהיה עליכם לתאם עמדות, ויתכן שתצטרכו להתייעץ. מה שיקבע זה הקשר ביניכם. חייב להיות ברור לו שהיא בכל מקרה תרד למקום השני אצלו. העיקר לא להכנס ללחץ!!!!!

האמא של האשה מעצבנת את הבעל והאמא של הבעל מעצבנת את האשה.

אסור להתערב ביחסים של ההורים עם בנם או בתם, זה לא עסקו של בן הזוג.

שכל אחד יתמודד עם ההורים שלו ולא של בני זוגו.

צריך להזהר מאד לא לפתח תגובה אלרגית כלפי המחותנים גם אם הם בלתי נסבלים.

עדיף לשמור על קור רוח אבל אם כבר מתרגזים, אז רק כשזה באמת מוצדק.

איזה כיף את מתחתנת????

מזל טו ענקי נשמה תתפללי בחתונה על כולם (ועלי) אחותי רוקה.

שיהיה לך שמח ותתיזכי להקים בית נאמן בישראל!!!!!!!!!!!!!!

למי שכתבה ממקודם על עצמה שהיא גרה בצפת...

יכול להיות שמי שאת הולכת להתחתן איתו זה הבן שלה שהוא הכי מוצלח בלי בעיות, ילד טוב, עושה כל מה שאומרים לו, ולכן את עומדת בעז"ה להתחתן עימו... קשה לה לקבל את זה שמשהי תקח לה את הבן המוצלח ביותר מבחינתה מבין כל הילדים, אני התחלתי את חיי ככה ואז שיניתי את התפיסה ומאז אני מרגישה הרבה יותר חופשית ומאושרת!! באמת!

שהיה לך המון הצלחה והרבה סיעיתא דשמיא!!

במקום להתרכז בכך שהיא מזמינה דווקא אותו מכל חמשת הילדים אולי כדאי שתתרכזי בכך שזכית בבן הטוב. בכך שזכית להתארס דווקא עם הבן אותו אמו מעדיפה להטריח במקום להיעזר בילדים הקרובים.

מחשבות רעות על אמו של חתנך לעתיד לא מוסיפות אווירה טובה ליחסים בניכם.

ייתכן ובאמת לעולם לא תוכלו להסתדר.

אבל אסור לך לשכוח שהיא אמא של ארוסך, ומן הסתם הוא אוהב אותה מאד.

למענו ולמען התא המשפחתי שבע"ה תבנו, עליכם לדבר על הדברים, לראות מה חשוב לך, מה חשוב לו, אילו ויתורים אפשריים, ומה בלתי אפשרי.

ככל שתדברו יותר ותבנו יותר את הביחד שלכם, יהיו בע"ה פחות דברים מאיימים ומעצבנים מבחוץ

בהצלחה

ב"ה

מומלץ מאוד שלא להתערב כלל במערכת היחסים הקיימת בינו לבין משפחתו, את לא יודעת את כל המורכבויות ואת כל המתחים אם ישנם, ומנסיון- כשלא מתערבים מה קורה אשצל בעלך הכל יותר זורם ויותר נעים.

ענין נוסף הוא שאמנם עם כל השמחה על אירוסיכם- הוא עדיין הבן שלה... ואידך זיל גמור...

בהצלחה!

דוד

הוא חייב בכבודה,

ומשום כך גם את.

תתרגלי לחשוב טוב

ואגב, רק את תרוויחי מכך.

תרוויחי בעל עם מידות טובות שיודע לגמול חסדים

ולהכיר טובה להוריו,

ויום אחד תשמחי כי הוא יכיר גם לך טובה,

ויודה לך במילים ומעשים על הנתינה והעידוד

אני בטוחה שגם היא לקחה אותו לרופא פעם או פעמיים

גם כשלא היה לה נוח

ככלל- התפקיד שלך הוא לעודד לעשיית מצוות ולא להימנע מהן

ומי שמקטר- לא מקבל שכר,

רבנית אחת הנחתה אותי פעם- תחשבי מה הנחיית התורה

התורה מנחה שהוא חייב בכיבוד הורים גם אחרי נישואיו,

את מחוייבת בכבודו וכבודם

(ועוד הערה קטנה, גם השרשור הזה הוא לא כבודו בעיני)

כולם פה כ"כ מושלמים?

סה"כ הבחורה מאורסת, בתקופה של לחץ,

ומשחררת קיטור קצת...

אולי כל האלו שמטיפים על לראות את הצד השני, לא יודעים מה הצד השני של הבחורה?

אולי הסכסוך כבר עמוק עם החמות?

ומה זה היא עדיין לא השוויעגר?

ארוסה זה דבר ממש רציני...

די, אל תקלו ראש בצער שלה,

אולי מאוד קשה לה (מן הסתם)

ובודאי הטפות מוסר לא יעזרו.

ד"א הרב פוירשטיין בדיוק פירסם שכלה לא מחויבת בכיבוד אב ואם של החם והחמות

כי זה לא פשוט מצד התורה,

אלא בכיבוד כמו כל אדם מבוגר, ורק הבעל הוא שחייב.

אז אל תלחיצו אותה,

תנו לה להתנהל בטבעיות...

במשך הזמן לומדים שככל שמתנגדים לאמא, אז הבעל נפגע מכך אישית, כי אימו היא ממש חלק ממנו

רק שבעת משבר זה ממש קשה לזכור לכבד ולא לכעוס.

זו חלק מהעבודה הזוגית,

וזו עבודה לכל החיים,

אז תרדו ממנה.

אני ממש מבינה אותה למה זה קשה,

בזמן האירוסים כל יום פנוי שיש לחייל שיש משהו מסיט.

לפעמים אתה בלחץ/בחרדה אפילו לקראת החתונה.

היא בטח לא צריכה כ"כ הרבה הטפות מוסר.

בהצלחה בדרך החדשה והארוכה!

היא כתבה בסיגנון שמשתמע ממנו "זלזול" מסוים,

ולא כ"לחץ" שלה לגבי תכניותיה, אלא כאילו האם לא נוהגת בהגינות כלפי בנה..

אז הציעו לה הצעות טובות - שמוטב לשומען כעת, מלהסתבך אח"כ.. [נראה היה מסיגנונה שהיא לא תופסת נכון את המושג הזה..].  גם, דומני, לא שכחו להתייחס בחביבות ל"מעמדה" החדש...

והיא במפורש לא ה"שוויגער" שלה עדיין..  נישואין זה לא אקט-סמלי, זו מציאות ממשית. כל זמן שלא התחתנה - היא עדיין אינה חמותה והארוס אינו בעלה, לכל ההשלכות הדיניות של זה. זו עובדה.

אגב, לגבי מצות כיבוד (וכנ"ל - היא עדיין לא חמותה..) - יש אומרים מהתורה, יש אומרים מדרבנן. יש אומרים כאביו ואימו ממש, יש אומרים כשאר זקנים וחשובים (אך זה דין מיוחד בהם - כי זה אפילו אינם זקנים, אחרת ממילא היה חיוב).

וכמו שכתבת - ניסיון החיים מלמד שזה גם כדאי באופן פרקטי...

[דומני גם, שהכותבים כאן לא התכוונו "לרדת" עליה במרוכז... ברגע שישרשור כזה עובר מס' מסוים של תגובות - אדם רואה את השאלה והתגובה האחרונה, ומוסיף את דבריו. לא תמיד קורא כל מה שלפני כן..]

ובוודאי, בצד דברי ה"מוסר" היפים שאנשים אמרו כאן, ומראים על חכמת חייהם ועירנותם המערכית - כולם מצטרפים לחיזוק הכלה, שתצליח - בשכל, בשלוה ובשמחה; גם עם החתן (שרואים כבר שהיא דואגת לו..), גם עם משפחתו...

"הטפות המוסר" אול ינשמעו כביקור תקשה מעט ("איך אינך מתחשבת"..משהו בסגנון) והיה צורך לדעתי, לרכך בנקודה של הבקורת כלפי הארוסה אבאאאל-

הן נתנו כיוון מחשבה שיועי ללה ,בע"ה להתמודד ולהתקשר לחמותה לעתיד, שאול יהיא אדם נהדר ..ו גם הארוסה. (עדיין אין לה נסיון עם חמות ולכן נצנו עצות .הרי לשם כך כתבה, לא?! ולא R"ק" להתפרק.

(שזו גם מטרה חשובה והפורום עוזר בכך..)

צריך לת עצה טובה יחד עם הבנה והשתתפות

תסלחי לי על התגובה החריפה, אם אני הייתי "הארוס" הייתי מצפה ליחס מכובד יותר מארוסתי לאימי..

זכות..

בס"ד

נכון שעליי לכבד את חמי, חמותי ושאר הירקות, אך מה עושים כשזה נכנס לתוך תוך המשפחה?? חמי וחמותי רוצים להצטרף אלינו לכל חופשה משפחתית!! אנחנו סה"כ זוג צעיר עם תינוקת שרוצים להיות קצת לבד אז מה עושים?? דוגמא נוספת: בעלי חזר בתשובה לפני מס' שנים. הוא בא ממשפחה שרואה את החיצוניות כחשובה עד מאד (בלי קשר לחילונים / דתיים). לפני חג הפסח הלכתי וקניתי שמלה מהממת ב450 ש"ח (!!!) לכבוד החג וכן, גם לכבוד בעלי. אך כשצעדתי ברחוב עם בעלי וחמתי בערב החג, היא, שהשקיעה מאד במראה שלה באותו ערב, שאלה אותו: "נו, איך השמלה שקניתי לכבודך? יפה?"... להתראות שמלה יפה. להתראות ההשקעה. להתראות 450 ש"ח. ובאותו ערב היא גם הביאה לו חולצה מגוהצת לערב החג (למרות שבתור אישתו קניתי לו חולצה וגיהצתי..) אז....מה עושים?? האם אפשר בכלל להבליג?? 

זה באמת קשה..

לגבי חופשות, אומרים בנימוס, ומתוך כבוד ואהבת אמת: אנחנו ממש אוהבים להיות איתכם, אבל אנחנו זוג צעיר, ואנחנו צריכים גם לבנות את ה"ביחד" שלנו..  וזה מה שתעשו. ואחת לכמה זמן - אפשר לעשות טיול ביחד איתם. 

בנוגע לדוגמה השניה - באמת לא כ"כ הבנתי: האמא אמרה לו שהיא קנתה את הבגד החדש של עצמה לכבודו?

אם אכן כך - כדאי שתדעי, שאין לך מה לדאוג כלל...  וזה אולי יעזור לעוד דברים דומים: בשביל הבעל - מה שאמא שלו קנתה בתור בגד יפה "לכבודו", זה חביב, מעלה חיוך, מראה כמה אמא אוהבת אותו..  אך לכך כל משמעות, אפילו שמץ, של קניית בגד "נשית".. זה בכלל לא על המישור הזה. והוא כלל לא אמור להשוות. את שלך הוא רואה בתור "איך זה עלייך" - אשתו, לא בתור "תצוגת אופנה וביגוד"..

יתכן שאם היית מבינה כך - זה היה מקל עלייך. זה לא "שלום ההשקעה", חלילה.

וזה שהיא הביאה לו גם חולצה - יופי. אל תקחי את זה כתחרות. היא הביאה ואת הבאת. היא בתור אמא טובה. את בתור אשה טובה. זה שני מישורים שונים.

כדאי שתשוחח ביניכם, מתוך ההבנה הזאת.

תגידי לו שאת שמחה שאימו אוהבת אותו ודואגת לו (וקודם תתבונני בתוך עצמך - שזה יהיה אמת..), אבל את לפעמים מרגישה כאילו "תחרות"..  וזה קשה לך. ושאת רוצה שיציע לך איך תוכלי לשמוח כזה בלי להרגיש כך.

תחליטו ביחד בכמה תחומים שהענין הזה נוגע. כשהעיקרון: שמחים ביחס הטוב, מכבדים, אוהבים, מוקירים טובה להורים המסורים ומראים להם את זה - עד למקום שזה מגיע למה שביניכם. טיול. בגד שלך, וכו'. שם זה רק ביניכם. ואין כל השוואות. אולי האמירה שלו גם תעזור לך להבין מה הוא חש, וגם תעזור לו להבין את רגישותך.

ברגע שזה יהיה מסודר ביניכם - לדעתי, כבר הרבה יותר קל.

תודה שהארת את עיני!!

בס"ד

לפני 15 שנה בברית של בני הבכור,בכיתי. כן כמו כל אם צעירה מהתרגשות,על הכאב שהוא חווה וגם... על הפרידה שאצטרך להפרד ממנו כשינשא.אז תהיה אישה אחרת חשובה בחייו.היום אני מתפללת שאהיה חמות טובה.שלא אקנא,שאדע לפרגן גם לכלה,שאוכל להבין את כעסה על בני (והיא תכעס מתישהו..) שאדע לתת לה הרגשה שאני לה כאם והלוואי והיא תהיה לי כבת. כן,כבר היום החששות האלו עולים בי. אני רוצה לאמר לך שגם אם אכן חמותך לעתיד היא אישה לא קלה, די אם תדמייני את עצמך במצבה- שנים קדימה, כאם הנפרדת מבנה ואני בטוחה שזה יקל עלייך את ההתמודדות.לא פחות חשוב -ברגע שאת תכבדי אותה, תעודדי את ארוסך/בעלך לעזור, לבקר, ובפשטות לעשות כיבוד הורים לא רק שתיקני בכך את בעלך אלא (ואני חוזרת ומדגישה גם אם היא אישה לא קלה..) את חמותך ובסופו של דבר את תצאי נשכרת מהכל.מאחלת לך מכל הלב,הצלחה בחיי הנישואין ויה"ר שתבני את ביתך בחוכמה על אדני התורה והמצוות (ואז ממילא אי"ה הכל יהיה קל יותר

בס"ד

אומנם ביתי עדיין תינוקת, אבל ריגשת אותי עם ההסתכלות הזו.

אכן, גם אני יום אחד אאלץ להיפרד ממנה, ומילדי.

ועכשיו אני מבינה יותר מתמיד את אמא שלי, שהזילה יותר מדמעה אחת ביום חתונתי ובימים שאחר כך.

האם לגרום להורים להרגיש ש"לקחו להם ילד מהבית" -

או שבעצם, בסופו של דבר, נוסף עוד מישהו אוהב ומכבד למשפחה,

ואח"כ עוד ועוד -

גם אם מסגרת הזמן לא אותו דבר..

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)