תדעי שבחורף תינוקות הרבה יותר עצלנים בכיוון ההתפתחות כי עם כל הבגדים והקור על הריצפה אין כל כך חשק להתקדם. עכשיו שמגיע הקיץ יש הרבה יותר אפשרות להיות אקטיביים.

וגם בעייני אין צורך להילחץ מטיפת חלב! התינוק הוא שלך ואת תחליטי ותרגישי מה טוב לו ומה לא. אם הם רוצים לתת עצות מועילות-בבקשה, אבל אם זה סתם להלחיץ- פשוט תעבירי הלאה...

אני שומרת על תינוקת שנולדה עם טונוס שרירים גבוה וכמו שאמרת לקח לה די הרבה זמן להתהפך מהגב לבטן ולהיפך.. היא היתה עושה את תנועות השחיה... הוריה לקחו אותה לפיזוטרפיה ושם הראו להם כל מיני תרגילים שהם יכולים לעשות בכדי לסייע... אי אפשר להגיד שזה היה כזה משמעותי כי רוב הזמן היא הייתה אצלי ולי לא יצא כל כך לעשות לה את התרגילים ובכל זאת היא כן התחילה להתהפך בסביבות החודש החמישי ורק עכשיו היא בגיל 7 וחצי חודשים היא מתחילה לזוז לקראת חפצים שרחוקים ממנה.. היא אפשר לקרוא  לזה זחילה על 4 אך היא כבר מתחילה להתקדם בדרכה שלה..

אני לא אומרת שלא צריך להיות עם יד על הדופק אבל צריך לקחת בחשבון שכל תינוק יש לו את קצב ההתפתחות שלו ואת הדרך המיוחדת שלו לבצע אותה ואין מה להילחץ אם הוא לא עושה זאת לפי לוח הזמנים המקובל.  יש ילדים שבגיל 9 חודשים כבר עומדים ויש כאלה שרק בשנה ואפילו יותר. תאמרי לטיפת החלב את המצב כפי שהוא ובמידה ואם היא תחשוב שמדובר בעיכוב רציני אז היא תפנה אותך לפיזו' ומשם תמשיכי...

ועיקר להוריד לחץ זה מצחיק לראות שברגע שאנחנו משחררים מפסיקים לדאוג כל כך ומתחזקים בבטחון פתאום משהו נפתח ודברים מסתדרים בעצמם...

בהצלחה

מחכה לבשורות טובות

שמעתי על לא מעט תינוקות שהתחילו מאוחר את הזחילה וברוך השם הכל הסתדר בסופו של דבר בלי יותר מדי התערבות.

בכל מקרה כדי ללכת לרופאת ילדים (אבל אחת לא לחוצה) שתבדוק אם יש בעיה כלשהיא בשרירים שמצריכה הפניה לפיזיוטרפיה או משהו בסגנון. וזה רק כדי להיות שקטים וכדי שהיהי לך מה לענות לאחיות בטיפת חלב, שבד"כ יש להן נטיה להילחץ מכל סטיה מהנורמה (דבר מפתיע מאוד בעידננו הפוסט-מודרני...).

הבן שלי התחיל נראה לי בגיל 10 חודשים, הוא היה די עצלן על הבטן.

אבל הוא הלך לפני כולם (לא שזה הכי מומלץ)

ודיבר לפני כולם והוא הכי מדהים שיש עכשיו..

אז קחי תזמן חופשי..

רק שיהיה הרבה על הבטן עם משחקים סביב, לא משהו מיוחד.

אם יש בעיה ,מגלים בזמן וקל לפתור אותה בע"ה. אבל גם טב שהבנת אותה שהיא מרגישה צורך לענות כדי ששיבינו שהיא מטפלת  בעניין ולא אדישה אלא מגלה ערנות ואחריות של אם

מקווה לבשורות טובות במהרה.

אגב, הוא יושב ועומד יציב. 

תודה על העידוד.

ועדיין לא זוחלת אבל מה היא עושה? יושבת מוחאת כפיים עושה לנו לא מתנדנדת אומרת בבה וממה .אבל לזחול בשום פנים ואופן זה לא בא בחשבון מה עושים? וגם שהיא יושבת היא התחילה לשבת עכשיו עם רגליים מקופלות אחורה וזה נוח לה האמת היא שגם אמא שלי יושב ככה וגם אני ישבת ככה וגם הגדולה שלי אז זה בסדר? לא מסוכן בשבילה?

נשמעת ילדה נהדרת...

בס"ד

הבת שלי בת 9 חודשים לא זוחלת בכלל רק סביב עצמה. מתגלגלת חבל"ז יושבת מוחאת כפיים ומברברת...

והבכור שלי כבר בחצי שנה זחל... אז מה?! יאללה בסוף כולם הולכים..

כי  לי  עצמי היו בעיות והייתי כן צריכה פיזיותרפיה ואני מאוד דואגת על הילדה למרות שעשינו לה בדיקת פרקי ירכים והרופא ילדים אמר שהיא בסדר אבל אני לא מצליחה  להפסיק לדאוגגגג

אפילו אם זה לא כזה קריטי, ולא נורא, והם יזחלו בסוף בכל מקרה...

בגיל הזה הפזיותרפיה לא עולה בכלל כסף (אם אני זוכרת נכון, לא היינו צריכים לשלם אפילו על הטופס 17 לבית חולים), מזיק זה בטח שלא, וזה כזה כיף חיים לקטנטנים האלו

את הקטן שלי לקחותי לפזיותרפיה, כי הוא זחל עקום. אז החדר של הפזיותרפיה נראה בערך כמו החלומות של כל ילד, הילדון שיחק ונהנה.

אז אני ממליצה, לכל מי שדואגת מהתפתחות איטית מידי, לבקש הפניה לפזיו

הנסיכה שלי בת 7 חודשים וחצי, התהפכה איזה 6 פעמים ולא עושה את זה יותר...

היא מתרוממת חצי גוף וחוזרת לשבת..

אני ממש לא דואגת, אבל ההודעות פה מכניסות אותי להלם קצת..

אז מה, להתחיל לדאוג?

אולי היא טיפה עצלנושה?

מדובר על הבת שלי...

היינו בפיזיוטרפיה וב"ה היא התקדמה אבל עדיין לא הולכת..

אני לא אגיד שאני בכלל לא לחוצה אבל ברור שזה רק עניין של זמן בע"ה...

בהצלחה...

אם לא- אז כדאי להתייעץ עם בעלי מקצוע, לדעתי.

רצוי מאוד שתלכו עם הילדה לייעוץ להתפתחות הילד.

כשהתינוק על הגחון (הבטן) להצמיד את הרגליים לישבן בעזרת היד (או שתי ידיים). הם מרגישים שזה טיפה לוחץ ואז דוחפים את היד באמצעות הרגליים - ומתקדמים. כשהם מגלים שהם מתקדמים ככה צ'יק צ'ק זה מלהיב אותם, ואז הם מנסים לדחוף גם כשלא מצמידים את הרגליים.

בהצלחה.

חוץ מהתרגיל של לדחוף מעט את הרגליים מאחור

לשים לפניו בקבוק שתיה ריק!!

הוא פשוט התלהב מזה שזה מתגלגל והתחיל לזחול!

העצלן שלי התחיל לזחול בגיל 9 חודשים,

ולא יודע להתישב בכוחות עצמו עד עכשיו.. (שנה וחודש)

והינה סיפור:

לקחתי אותו לפזיותראפיה בגלל לחץ מצד אחות טיפת חלב,

כי הוא לא התיישב, ולא נעמד בעזרת חפצים והיא היתה מודאגת (היא, כן?)

ואת יודעת מה אמרה המומחית אחרי שסקרה אותו בקצרה?

שהוא פשוט כבד, אז קשה לו להתאמץ כ"כ אבל להושיב אותו ולהעמיד אותו (בגיל שנה)

כבר אפשר, עכשיו הוא ממש התקדם ולמד ללכת סביב חפצים...

והכי מצחיק, שאותה אחות טיפת חלב הטיפה לי כל הזמן שהוא רזה מידי

(טפו טפו חמסה חמסה 12 קילו של אהבה)

ועוד סיפור:

בן דוד שלי, בגיל שנה ישב ומחה כפיים והצביע על דברים שיביאו לו, אבל לזחול סירב, 

ולעמוד- לא ידע בכלל מה זה.

לקחו אותו לפזיותראפיסט שאמר: מה אתם רוצים? הילד גאון!

הוא יודע שישרתו אותו כל היום (בכור) אז גם לדבר יקח לו זמן...

בגיל שנה ו8 הילד עשה צעד ראשון

שלא בוער להם  להתפתח?

זה קצת צורם...

ואני יודעת שזה בצחוק, אבל עדיין...

כיוון שברור לנו שזה לא בא מהם אלא שהם גדלים לדעתי בתקופה שבה ההתפתחות הטכנולוגית והנורמות  החינוכיות ביכלל לא ממש מעודדות אותם להתאמץ.

שני סיפורים -

* היום הוא אונקולוג ילדים, שכולנו נהיה בריאים.  כשהיה בן חצי שנה, טרם התהפך מהבטן לגב, וגם לא מהגב לבטן.  הוא גם היה ילד מאומץ, ולא ידעו הרבה על הרקע שלו (ידעו שאמו יהודיה, זהו).

רופא ילדים שבדק אותו אמר לאמא שהוא חכם יותר משניהם גם יחד!  שהתינוק יודע שכרגע, אם יתהפך, יוכל רק להתהפך חזרה...  כשיוכל לעשות יותר, הוא יעשה זאת. 

ואמנם, בגיל 11 חדשים הלך, והיה הגאון של הכתה, גם באוניברסיטה!

* ילדה שזחלה רק בגיל שנתיים וחצי, כשהאח הקטן  שלה החל לזחול!!!  אבל, בגיל שנה כבר הלכה באופן עצמאי לחלוטין!!!  מעניין לציין, שעד שלמדה לזחול, לא ידעה להגיע לצעצוע שהתגלגל אל מתחת לשולחן.  היא היתה נעמדת ליד השולחן  ובוכה, עד שבאו לעזור לה...

אמנם, צריך לבדוק אמל רופא רגוע שהכל תקין, אך בשום אופן לא לתת לאחות טיפת חלב לאמלל לך את החיים!!!

אני תוהה לעצמי אם אפשר לדלג על הזחילה ולהתחיל ישר לעמוד וללכת.. מפתיע! 

בס"ד

אני היייתי מהתינוקות הללו.... ועד היום אני סובלת מחולשת החוליות בגב.

גם אם רואים שתינוק לא רוצה לזחול, או זחל מעט לפני שהתחיל ללכת, כדאי לעודד זחילה כי זה בריא לגב.

בהצלחה לכולן

אבל יש לציין שהוא מתחיל להפעיל את הקיפול הרגל לכיוון דחיפה.. 

מה גם, שהבין את הקטע אבל לא מתאמץ לדחוף עוד.

כשאני עושה לו קונטרה הוא דוחף את עצמו חזק והוא שמח שהוא רואה את עצמו מגיע לצעצוע... 

אנחנו עושים לו המון אימונים ביום..

מנסה לעשות כאן את כל השיטות והדרכים וההמלצות שקיבלתי כאן במסרים וכמובן כאןן בפורום..

ולגבי הפיזותרפיה.. האם זה דרך קופת חולים שלי? או שזה פרטי?

עם השתתפות עצמית של סכום יחסית סמלי לכל מפגש.  רופא\ת הילדים אמור\ה לדעת את התהליך.

בהצלחה!

עוד מישהי -

יתכן שהחולשה בחוליות הגב גרמו לא נגרמו מחוסר הזחילה.  עניין התרנגולת והביצה. 

חלק מהעניין הוא גם גנטי.

תלוי במה בדיוק החולשה, אבל אולי חלק מהבעיה הוא חסר בסידן.  אפשר לבדוק ולקחת תוספי סידן.

איזה מקרה "יסתיים בטוב" מה תהיינה התוצאו תואם מדובר בדאגת שווא. עדיף דאגת שווא וערנות כדי למנוע החמרת בעיה קיימת. כשזה מתגלה מוקדם -קל לטפל .זה תפקידן.

ברור- שלא להלחיץ יותר מדי אלא בצורת בור והפנייה לגורמים אם צריך (או אם נראה שאול יצריך..

שוב-אין לנו רוח הקודש..)

הביטוי:"לאמלל את החיים" מופרז ומשמיץ.."היא מרגישה מודאגת ואני מבינה אותה כאם .אם חלילה יש בעיה רפואית אבל לא הן מאמללות. 

אבל יישר כח על הסיפורי םהמעודדים

שלי התחיל לזחול בגיל 10 חודשים. אל לחץ, בסוף זה קורה.

כדאי בכל מקרה ללכת לפיזיותרפיה ולשמוע איך כדאי לעודד אותו להתקדם.

למשל אצל הבן שלי הידיים היו חלשות ותרגלנו את זה:עליה במדרגות עם היידים בזחילה,

או נפילה מגבוה על הידיים כאשר הרגליים מוחזקות על מתני האמא ועוד.

וכמובן לשים אך ורק על הבטן. לא על הגב.

ילד אחר שלי שהיה צריך להיות על הבטן -מסיבה אחרת (משהו שקשור לצורה של הראש)

התחיל לזחול נורא מוקדם בגלל התנוחה הזו.

רצוי מאוד שתלכי לייעוץ במכון להתפתחות הילד ושם יגידו לך מה לעשות.

בס"ד

והיא ממש לא עשתה סיפור (האחות) מזה שהיא לא זוחלת. היא אמרה שהכל תקין חוץ מזה ושפשוט לשים אותה על הבטן  כמה  שיותר....

אל תדאגי בעז"ה אם הילד מגיב מחייך מתהפך נארה יעיל אז רוב הסיכויים שהכל תקין פשוט צריך לעבוד על השרירים שלו יותר..

כל אחד וקיצבו...

ולו רק בשביל ההדרכה שווה,זה הרבה יותר מרגיע שאפשר לעשות משהו כי לקדם אותה.

אתן לא מבינות כמה אתן עוזרות לי..

אדאג ללכת כנראה לפיזורפיה נראה לי זה יהיה רעיון טוב..

ויהיה כייף גם לתינוק שלי.. (מקווה). 

שלה אני פורקת הכל, פחות שייך לפעמים מול הבעל ואני חייבת לשתף, החברה הזו לא מכירה בכלל את הנפשות הפועלות אז מרגיש לי שזה פחות גרוע.

לפעמים אני פשוט חייבת כדי לא להתפוצץ

היא תפגוש את חמותי או משהו...

כלומר אם מארחים אצלנו אז היא יכולה לפגוש את השכנות שלי.

וחברות טובות ממעגלים אחרים מכירות אותה...

אבל שמחה שמצאת לעצמך כתובת🩷

יומן, אולי פה...

הפריקה היא חשובה ממש ממש

לתת לעצמך להרגיש הכל...

ואז לחשןב איך את מתקדמת... לי זה עזר לפני כמה ימים... ואז חשבתי עם עצמי איך אני מתקדמת עם הרגשות שלי...

(בנושא אחר) 

זה לא נעים לי לכתוב שאני לא סובלת את חמותי.

אבל זה המצב.

ומכיוון שאני יכולה רק לשנות את עצמי, אני מתוסכלת מזה שאני לא מצליחה להתקדם.

מנסה להיות בעין טובה. מנסה ללמד זכות.

אבל אפילו בלי קשר לדברים המורכבים ומטענים שיושבים שם שנים....

בכללי אני שונאת ליסוע אליהם. לא נוח שם בכלל, לא נקי, האוכל על הפנים, וגם.... זה קצת הזוי לומר- חמותי פשוט מריחה נורא. אני לא חושבת שהיא שמה דאודורנט מימיה. ואני סופר רגישה לריחות. היא אמרה פעם לגיסתי "אני לא מזיעה אז לא צריך לכבס את הבגדים שלי".

חברות- היא לא מכבסת את הבגדים שלה!!

ואתן לא מבינות כמה קשה לי לחבק אותה לפני שבת ואחרי. אני לפעמים יוצאת כדי לנשום אוויר כי רק להיות לידה זה טו מאצ' לעיתים.

בשבתות קיץ- ה' ירחם כי הם גם לא בקטע של מזגן.

וואי תקשיבו בחיים לא חשבתי שאני אכתוב את הדברים האלה

שהקושי נובע מכל מיני דברים.

א. איך הגעתי למצב שאני לא סובלת בן אדם ככה? ועוד משפחה? לפעמים יוצאים ממני רגשות מפלצתיים על כל דבר שזז בהקשר של חמותי

ב. הניפוץ חלום. תמיד חלמתי שחמותי תהיה חמות כמו אמא שלי... זורמת, כייפית, שיח פתוח ומחכים. אין את הדברים האלה בשוםםםם צורה. אין לה חוש הומור, אין לה אינטליגנציה רגשית בכלל- למשל היא לא מבינה את כל השיח הזה של תיקוף רגשות. אז כשהילדה שלי נופלת ובוכה ואני אומרת "אוי מתוקה שלי זה באמת כאב" אז היא אומרת "לא לא, לא קרה שום דבר".

או שבכללי בעלי אמר שאין עניין להסביר לה שנפגעתי או שהוא נפגע כי היא לא מסוגלת לדבר על רגשות. השיח איתה מאוד שטחי כזה.. אז מתוך נימוס אני מפתחת איתה שיחה אבל אי אפשר לנהל איתה שיחות אינטלגנטיות או משהו כי היא לא מבינה (היא גם אומרת את זה). אז זה יכול להיות מאוד מעייף לקשקש סמול טוק שבת שלימה. ב"ה יש גיסים וגיסות מהממים שאפשר לדבר נורמאלי איתם

ג. הם באמת בסופו של דבר אנשים טובים. אני מבינה את זה היטב בראש. וזה עצוב לי שאני לא מסוגלת לעשות סוויצ' בלב כי הם לא עושים שום דבר מרוע. אז למרות שקשה לי, אני לא מעוניינת לפגוע בהם

וואוו...

חיבוק לך.

במיוחד שאחד הדברים שנפגענו ממנה זה שהיא לא מעוניינת לעזור לנו כלכלית לעומת האחיות של בעלי כי הם בונים על ההורים שלי לעזור לנו.

ונכוןןןןן שהם לא חייבים לנו כלום כלום כלום. ואפשר לזרוק עליי עגבניות שאני חצופה וכפויית טובה וכו

אבל בואו, אפשר גם להבין למה זה יכול להעליב היחס המבדיל הזה

הרבה

לא יראו כלום תלכי לרפואה אלטרנטיבית.

בדרכ לא מתלהבת מדברים כאלה, אבל לפני כמה שנים הבת שלי היתה חולה המון פעמים, בקופח לא ראו משהו מיוחד והרגשתי שזה לא תקין. לקחתי אותה לרפואה בתדרים וגילו מה הבעיה, עשיתי מה שאמרו לי וב"ה עבר לה עם תזונה ועוד כמה דברים טבעיים כאלה ... 

צריך לעשות לו? אני די מיואשת וחסרת אונים כבר

אנסה לבדוק על רפואה משלימה אם כי אני לא מאמינה בכלום חוץ מדיקור סיני

לא יודעת מה כבר בדקו.

כדאי לבדוק ברזל (לא רק המוגלובין), בי 12, לבדוק צליאק, אולי רגישויות למאכלים.

איך הוא אוכל?

יכול להיות שכדאי לפנות לרופא אחר, גם אם את סומכת על הרופאה.

כי אולי לרופא אחר יהיה פתאום כיוון חדש לבדוק.

אבל מצד שני, רופא קבוע מכיר את ההיסטוריה של הילד.

יכול להיות גם מהשקד השלישי וכל זה. לא ישן טוב אין לגוף אנרגיה לגדול. פלוס אסטמה פלוס מחלות. נשמע הגיוני שהוא לא גדל. אבל באמת מאודדדד קשוח.

תבקשי כמובן מהרופאה בירור עמוק. 

איך הוא אוכל בכללי? תזונה טובה? אוכל ארוחות מלאות או בלי תאבון?

אולי לבדוק גם תזונאית בשבילו? 

היה אוכל טוב הכל, לא בררן בכלל אבל עכשיו הוא בלי תיאבון, אוכל כפית -2 ואומר "לא בא לי" ככה על הכל. לקראת הערב נפתח קצת התיאבון אוכל חביתה ופרי וזהו

זה היה הרבה לפני המלחמה ככה שאין קשר ועכשיו זה ממש נראה שהוא רזה וירד במשקל

קודם כל חיבוק♥️

לגבי האוכל - אפשר בעיקרון ביצים ירקות עוף בשר דגים למי שלא אוכל קטניות

למי שכן יש עוד הרבה אופציות. אם תרצי אכתוב לך כל מיני דברים שהכנו פה (עם קטניות ובלי)

לגבי הילדה - הייתי מעמידה אותה במקום האמת

לא כי התחושות שלה לא במקום, אלא על הדרך

ואגב,ילדה בכיתה ט יכולה לתפעל יופי דברים שהיא צריכה

במקביל לזה הייתי שואלת מה הקושי עם המצב הנוכחי מבחינתה. ז"א, למתן את הדיבור הלא המכבד ולשים לו גבול ומצד שני לתת מקום לתחושות שלה

לדעתי תעמידי אותה במקום.

גם אם אמא לא כמו שתכננתי לא מדברים ככה על הורים!

חיבוק, זה ממש יכול לרסק המילים האלה ❤️

אל תזלזלי בכבוד שלך, גם כאדם וקל וחומר באמא אסור שידברו אלייך כך . 

ממש מילים מרסקות מה שהיא אומרת לך

מסכימה שזה לא צריך להיות וכדאי להבהיר לה איך מדברים

אבל לא יודעת איך הייתי ניגשת לזה, אז פשוט חיבוק.

תאכלי בשר, לא עוף, והרבה טחינה (אם את לא אוכל קטניות אז אחרי החג), זה מלא ברזל.

ותנוחי הרבה. החולשה הפיזית גם מחלישה נפשית מאד

נסי ספטון-ברזל נוזלי שלרבים מםחית ממש את תופעת הלואי של עצירות.

בחג-מלא מים, תשלבי פירות.

לגבי המתבגרת.... אין לי עצה טובה לתגובה וחינוך, פרקטית:

שימו בטטות כמו שהם בתנור וזו תוספת ב0 מאמץ.

יוגורט עם פירות ושקדים ואגוזים זו אחלה ארוחה בחול המועד

שקית סנדפרוסט תערובת ירקות למרק גם יהיה טוב לך וגם אוכל מבושל

היא מודעת לזה שאת בהריון ומצבך הבריאותי גורם לך לעייפות?

היא מדברת לא יפה אבל היא נוגעת בנקודה, אמא שלה שוכבת ונחה בעוד היא נאלצת לעזור. אולי אם היא תבין מה הסיבה זה קצת ירגיע את הכעס והביקורת שלה?

אני חושבת שהייתי מנסה כן להראות לה שהכעס שלה מובן ולהסביר לה

בקשר לברזל - תנסי אקטיפרין (תשאלי קודם את הרב שלכם אם מותר לפי הפסיקה שלו), לי הוא היה ממש טוב גם מבחינת העלאת הברזל וגם מבחינת העצירות.

בקשר למזון - אם אתם ספרדים אז תאכלי בעיקר קטניות. אם לא - אז אולי תנסו לחפש לחמניות מקמח תפו"א, יכול להיות שהן יהיו קלות יותר... והרבה ירקות.

ובקשר לבת שלך - זה נושא גדול ורחב, ולא בטוח שעכשיו כשאת חלשה זה הזמן המתאים לטפל בזה... אבל אולי כדאי שבעלך ייקח אותה לשיחה, ויאמר לה שבתור בת גדולה מצופה ממנה לעזור במצב הנתון, ובשום פנים לא להעביר ביקורת על אמא שנתנה לה חיים ונתנה לה המון במהלך השנים. ואת כל ההחלטות שלה לעתיד היא יכולה לכתוב לעצמה ביומן או משהו, ולראות אם היא רוצה עדיין לקיים אותן כשתגיע לגיל...

ובטווח הארוך - אולי לחשוב על טיפול בשבילה...

ובקשר לך עצמך מולה - זה באמת ממש פוגע ומעליב, אבל תזכרי שעם כל זה שהיא הבת שלך והדברים שהיא אמרה הם מולך - זה שלה ושייך לה, ולא קשור אלייך.

זה גיל שבו יש הרבה בחינה של האישיות שלי מול האישיות של ההורים, וזה גיל נהנים לגבש בו דעה עצמית על העולם - אבל זה רק הגיל, ובהמשך בע"ה היא תתאזן.

ואת באמת במצב רגיש גם ככה, אז הגיוני שזה יוצר לך פצע, אבל שוב - זה לא קשור אלייך. את טובה ועושה את כל המאמצים להיות אמא טובה בנתונים הקשים האלה❤️

כי היא ממש ילדה טובה טובה.

פתאום נופחת עליי עם יציאות כ"כ מפחידות,שאני מאמינה לה-את סיעודית,זה טראומה לילדים שלך ועוד...

אח"כ עובר לה ,חוזרת להתנהג יפה.

ואני נשארת עם המילים והפחד שאני עושה לכולם צלקות...

ואשכנזים אין מה לאכול לא בארוחה מבושלת...

עכשיו היא מתוקה ומכינה לי ארוחת לילה כי אני מתה מרעב...לא יודעת איך להתנהל עם הקצוות האלו שלה...

אל תיבהלי ממה שהיא אומרת.

תעשי את השתדלותך, בכלים ובכוחות שלך.

ואל תדאגי, להרבה יש תקופות כאלו והילדים גדלים בסדר גמור, לא צריך לקחת ללב כל משפט שלה

בלי נעליים הוא רץ, בחנות הלך עם זה ממש יפה

נפל פה ושם אבל בסה''כ הלך.

רק בבית השינוי.

שמתי לו בינתיים 3 פעמים מאז הקנייה, כל פעם לחצי שעה, אולי קצת פחות. הוא כל הזמן נוגע בהן מאיו מנסה להוריד.  אני חוששת שזה לא נוח לו. למרות שקיבלתי הרבה מאוד המלצות על החנות הזאת קשה לי להאמין שעשו התאמה לא טובה 🤕

אז זה ממש הגיוני

לפי מה שאני יודעת אומרים לחכות יותר זמן בין תחילת ההליכה לנעילת נעליים

שההליכה יותר תתיצב.

אני מחכה חצי שעההאבל באמת נראה לי אני מגזימה

בכל אופן נראה לי זה פשוט ענין של הסתגלות.. ויעבור בעז'ה הנעל כבדה ולוקח זמן להתרגל למשקל שלה

ורק עכשיו קניתי לו....

הוא ילד שב"ה לא מפסיק לרוץ

ועם הנעליים קשה לו יותר. אבל מלבישה ללבישה הוא מתרגל.

אני חושבת שזה נורמלי....

מלא נחת

אבל גם אם היה לו נוח עם נעליים לא כדאי לשים לו בבית.

אפשר גרביים נגד החלקה.

כבר חששתי שהלכו 400 שקל לפח.

אל תשאלי למה במחיר כזה, בשום מקום לא היה משהו יפה במידה שלו. כבר חששתי שהכסף לפח. 

אני מלבישה לקטנצ'יק כרגע נעליים ישנות של אחותו הגדולה כשהייתה בגילו 😅

אלה נעליים טובות מפפאיה ששמרתי, וגם ככה לא אכפת לו מהצבע בגיל הזה

אבל יש לי טראומה קלה - עשיתי את זה עם הילדונת פעם, סנדלים בצבע של בנים. ואז יום אחד המטפלת שלה אמרה לי שיש לה סנדלים (של בנות) מיותרים ואולי אני רוצה אותם בשבילה🙈 התפדחתי נורא שהיא חשבה שלא קניתי סנדלים חדשים בגלל קושי כלכלי או משהו...

בכל אופן, עכשיו כבר לא נשארו לי נעליים מהילדים הקודמים...

זה ממש נורמלי לשים לילד נעליים מהגדול

אני גם שמרתי נעלי צעד ראשון של הגדול, אבל זה במידה 21 - קטני רחוק משם 

הילד פשוט קטן

גם קטנטונת

לא קניתי לה נעליים רק עכשיו מתחילה ללכת וגם זה לא לגמרי

אבל מאמינה שגם היא תצטרך מידה קטנה ממש

זה פשוט עושק המחירים של נעלי צעד ראשון.

ושתהיה בריאה הקטנה הזאת, כבר בת שנתיים + ועדיין במידה 18.

התחילה במידה 16 שאין מידות כאלו בכלל בארץ.

יש מלא נעליים לא יודעת מה טוב ומה לא.

היה לי חשוב לקנות כי אנחנו מטיילים מלא ברחוב.

לבית אני לא צריכה, זה רק לגינה וכאלה 

הגדולה לקחה אותה ל"טיול" ברחבת הבניין, ואחרי כמה סירובים היא הסכימה ללכת ואפילו לרוץ

אז @שושנושי הגיוני שזה יקרה בקרוב אצלכם

עדיף בלי לפחות בחודש הראשון להליכה

הבן שלי כשהתחיל ללכת היה נופל הרבה ודווקא כששמנו לו נעליים זה נתן לו יציבות וביטחון

מקודם שמתי לו עוד פעם והשתפר.

הנחתי חתיכה של דבק נייר בחלק הקדמי שלא ישתפשף חחח עכשיו אני יותר רגועה עם הזחילה 

בעיקר בגינה, בחול ודשא. או נגיד על מזרנים.

הליכה על משטחים שונים ככה הוא ממשיך לחזק את כף הרגל מה שלא קורה בתוך הנעל. וגם יחשף לתחושות שונות.

מומלץ. (במיוחד שהתחיל ללכת רק לפני חודש ).

קודם כל - ברכות על ההיריון!!

ב"ה יש הריון!

וכל הכבוד שטיפלת עצמך ולקחת תרופות הרגעה.

בתכל'ס :

דברי עם המכון הטרטולוגי בחיפה, הם נתונים ייעוץ לזה. יש כדורים שאפשר בהריון.

מניסיון אישי - אני כידוע מתמודדת ocd (הפרעה טורדנית כפייתית) וגם היו לי דיכאונות בעבר.

לוקחת באופן קבוע "בריכת כדורים"...

ו- ההריון של הבן שלי (בן 4) היה בהפתעה

וגם אני דאגתי מה יהיה...

המכון הטרטולוגי אמר שזה בסדר, במקרה שלי ההמלצה היתה גם לקחת חומצה פולית במינון מוגבר בשליש הראשון. אם לא עשית את זה - בלי לחץ!

ב"ה היום הבן שלי בן 4, מהמם וחכם מאוד.

שורה תחתונה

את הכי חשובה!

מעולה שטיפלת בעצמך!

וגם העובר יהיה בעז"ה בסדר.

מזל טוב!

המשך הריון רגוע ובריא.

מציינת שהמשכתי לקחת את התרופות לאורך כל ההריון.

ב"ה ילדון מתוק וחכם ממש.

אבל תלוי איפה אתם גרים ומה בדיוק מחפשים 

עושים על האש

מתנפחים שהמועצה ארגנה בקרבת מקלט

חבל לקחת סיכונים מיותרים

תקשיבי אין דבר כזה מכרנו את הבית.

לא מוכרים בית, מוכרים חמץ.

מכרתם את החמץ בבית, הבית עדיין שלכם ואפשר להכנס אליו.

החמץ לא ברשותכם ולכן אפשר לראות אותו.

המטבח לא מוכשר, אבל אפשר שאחד מכם יסע לבית יארגן יסדר (מה שאסור זה כזית חמץ. אפשר להגיע לזה בסידור נורמטיבי של בית. להתמקד בצעצועים), יכסה ויכניס את החמץ, יסגור את הארונות מטבח, יכשיר את השיש והכיורים, ותהיו שם ותאכלו אוכל לא מבושל או שתקנו טוסטר אובן/כיריים חשמליות וכלים זולים לעכשיו.

לא להיט לא לכתחילה אבל זה כבר לא שלב בחיים שהגיוני לעבור מה שאת מתארת שאתם עוברים

נשמע באמת ממש לא קל. תודה ששיתפת בפורום!

עצות שחושבת עכשיו -

מה עם אוכל קנוי? לארוחת בוקר/ערב

אפשר לקנות חבילת מצות, ממרחים, שימורים, מוצרי חלב וכלים חד"פ. זה מתאים?

(מניסיון של כמה שנים שנסענו לליל הסדר

וניקינו את המטבח בלי להכשיר, ואכלנו ככה בוקר/ערב והיה סבבה.

לצהרים אפשר פסטרמה וקטשופ....

ואולי אתם יכולים לצאת לפיקניק/טיול קטן/גן משחקים נחמד?

ולגבי הכותרת

שוב חיבוק גדול!

נשמע שכן עשיתם החלטה נכונה - לסגור את הבית בגלל שלא היה זמן וכח להכשיר.

אל תאכלי את עצמך על זה.

עכשיו חשוב שתשמרי אנרגיה.

אולי אפשר להתקלח אצל חמותך?

אבל הולכים רק פעם אחת בבוקר ופעם אחת בערב, ואולי מחר יקפיצו אותנו ברכב או שניקח מונית לכיוון אחד.

אפשרי אצלכם להישאר אצל חמותך יום שלם?

אנחנו כן מתקלחים בדירה, אבל אם היה צריך הייתי לוקחת שקית או תיק עם כמה בגדים ומתקלחים אצלה. לילדים אני גם ככה לוקחת בתיק עגלה טיטולים ובגדי החלפה.

בדירה יש לנו קצת מאכלים שלא דורשים הכנה וכלים כדי לאכול בבוקר כזה עד שזזים, או אם בעלי יקום מוקדם לתפילה ונהיה רעבים עד שיחזור. ושאר היום אוכלים אצלה אבל בלי לחזור באמצע לדירה.