תדעי שבחורף תינוקות הרבה יותר עצלנים בכיוון ההתפתחות כי עם כל הבגדים והקור על הריצפה אין כל כך חשק להתקדם. עכשיו שמגיע הקיץ יש הרבה יותר אפשרות להיות אקטיביים.

וגם בעייני אין צורך להילחץ מטיפת חלב! התינוק הוא שלך ואת תחליטי ותרגישי מה טוב לו ומה לא. אם הם רוצים לתת עצות מועילות-בבקשה, אבל אם זה סתם להלחיץ- פשוט תעבירי הלאה...

אני שומרת על תינוקת שנולדה עם טונוס שרירים גבוה וכמו שאמרת לקח לה די הרבה זמן להתהפך מהגב לבטן ולהיפך.. היא היתה עושה את תנועות השחיה... הוריה לקחו אותה לפיזוטרפיה ושם הראו להם כל מיני תרגילים שהם יכולים לעשות בכדי לסייע... אי אפשר להגיד שזה היה כזה משמעותי כי רוב הזמן היא הייתה אצלי ולי לא יצא כל כך לעשות לה את התרגילים ובכל זאת היא כן התחילה להתהפך בסביבות החודש החמישי ורק עכשיו היא בגיל 7 וחצי חודשים היא מתחילה לזוז לקראת חפצים שרחוקים ממנה.. היא אפשר לקרוא  לזה זחילה על 4 אך היא כבר מתחילה להתקדם בדרכה שלה..

אני לא אומרת שלא צריך להיות עם יד על הדופק אבל צריך לקחת בחשבון שכל תינוק יש לו את קצב ההתפתחות שלו ואת הדרך המיוחדת שלו לבצע אותה ואין מה להילחץ אם הוא לא עושה זאת לפי לוח הזמנים המקובל.  יש ילדים שבגיל 9 חודשים כבר עומדים ויש כאלה שרק בשנה ואפילו יותר. תאמרי לטיפת החלב את המצב כפי שהוא ובמידה ואם היא תחשוב שמדובר בעיכוב רציני אז היא תפנה אותך לפיזו' ומשם תמשיכי...

ועיקר להוריד לחץ זה מצחיק לראות שברגע שאנחנו משחררים מפסיקים לדאוג כל כך ומתחזקים בבטחון פתאום משהו נפתח ודברים מסתדרים בעצמם...

בהצלחה

מחכה לבשורות טובות

הבן שלי התחיל נראה לי בגיל 10 חודשים, הוא היה די עצלן על הבטן.

אבל הוא הלך לפני כולם (לא שזה הכי מומלץ)

ודיבר לפני כולם והוא הכי מדהים שיש עכשיו..

אז קחי תזמן חופשי..

רק שיהיה הרבה על הבטן עם משחקים סביב, לא משהו מיוחד.

אם יש בעיה ,מגלים בזמן וקל לפתור אותה בע"ה. אבל גם טב שהבנת אותה שהיא מרגישה צורך לענות כדי ששיבינו שהיא מטפלת  בעניין ולא אדישה אלא מגלה ערנות ואחריות של אם

מקווה לבשורות טובות במהרה.

אגב, הוא יושב ועומד יציב. 

תודה על העידוד.

ועדיין לא זוחלת אבל מה היא עושה? יושבת מוחאת כפיים עושה לנו לא מתנדנדת אומרת בבה וממה .אבל לזחול בשום פנים ואופן זה לא בא בחשבון מה עושים? וגם שהיא יושבת היא התחילה לשבת עכשיו עם רגליים מקופלות אחורה וזה נוח לה האמת היא שגם אמא שלי יושב ככה וגם אני ישבת ככה וגם הגדולה שלי אז זה בסדר? לא מסוכן בשבילה?

נשמעת ילדה נהדרת...

בס"ד

הבת שלי בת 9 חודשים לא זוחלת בכלל רק סביב עצמה. מתגלגלת חבל"ז יושבת מוחאת כפיים ומברברת...

והבכור שלי כבר בחצי שנה זחל... אז מה?! יאללה בסוף כולם הולכים..

אפילו אם זה לא כזה קריטי, ולא נורא, והם יזחלו בסוף בכל מקרה...

בגיל הזה הפזיותרפיה לא עולה בכלל כסף (אם אני זוכרת נכון, לא היינו צריכים לשלם אפילו על הטופס 17 לבית חולים), מזיק זה בטח שלא, וזה כזה כיף חיים לקטנטנים האלו

את הקטן שלי לקחותי לפזיותרפיה, כי הוא זחל עקום. אז החדר של הפזיותרפיה נראה בערך כמו החלומות של כל ילד, הילדון שיחק ונהנה.

אז אני ממליצה, לכל מי שדואגת מהתפתחות איטית מידי, לבקש הפניה לפזיו

הנסיכה שלי בת 7 חודשים וחצי, התהפכה איזה 6 פעמים ולא עושה את זה יותר...

היא מתרוממת חצי גוף וחוזרת לשבת..

אני ממש לא דואגת, אבל ההודעות פה מכניסות אותי להלם קצת..

אז מה, להתחיל לדאוג?

אולי היא טיפה עצלנושה?

מדובר על הבת שלי...

היינו בפיזיוטרפיה וב"ה היא התקדמה אבל עדיין לא הולכת..

אני לא אגיד שאני בכלל לא לחוצה אבל ברור שזה רק עניין של זמן בע"ה...

בהצלחה...

אם לא- אז כדאי להתייעץ עם בעלי מקצוע, לדעתי.

רצוי מאוד שתלכו עם הילדה לייעוץ להתפתחות הילד.

כשהתינוק על הגחון (הבטן) להצמיד את הרגליים לישבן בעזרת היד (או שתי ידיים). הם מרגישים שזה טיפה לוחץ ואז דוחפים את היד באמצעות הרגליים - ומתקדמים. כשהם מגלים שהם מתקדמים ככה צ'יק צ'ק זה מלהיב אותם, ואז הם מנסים לדחוף גם כשלא מצמידים את הרגליים.

בהצלחה.

חוץ מהתרגיל של לדחוף מעט את הרגליים מאחור

לשים לפניו בקבוק שתיה ריק!!

הוא פשוט התלהב מזה שזה מתגלגל והתחיל לזחול!

העצלן שלי התחיל לזחול בגיל 9 חודשים,

ולא יודע להתישב בכוחות עצמו עד עכשיו.. (שנה וחודש)

והינה סיפור:

לקחתי אותו לפזיותראפיה בגלל לחץ מצד אחות טיפת חלב,

כי הוא לא התיישב, ולא נעמד בעזרת חפצים והיא היתה מודאגת (היא, כן?)

ואת יודעת מה אמרה המומחית אחרי שסקרה אותו בקצרה?

שהוא פשוט כבד, אז קשה לו להתאמץ כ"כ אבל להושיב אותו ולהעמיד אותו (בגיל שנה)

כבר אפשר, עכשיו הוא ממש התקדם ולמד ללכת סביב חפצים...

והכי מצחיק, שאותה אחות טיפת חלב הטיפה לי כל הזמן שהוא רזה מידי

(טפו טפו חמסה חמסה 12 קילו של אהבה)

ועוד סיפור:

בן דוד שלי, בגיל שנה ישב ומחה כפיים והצביע על דברים שיביאו לו, אבל לזחול סירב, 

ולעמוד- לא ידע בכלל מה זה.

לקחו אותו לפזיותראפיסט שאמר: מה אתם רוצים? הילד גאון!

הוא יודע שישרתו אותו כל היום (בכור) אז גם לדבר יקח לו זמן...

בגיל שנה ו8 הילד עשה צעד ראשון

שלא בוער להם  להתפתח?

זה קצת צורם...

ואני יודעת שזה בצחוק, אבל עדיין...

כיוון שברור לנו שזה לא בא מהם אלא שהם גדלים לדעתי בתקופה שבה ההתפתחות הטכנולוגית והנורמות  החינוכיות ביכלל לא ממש מעודדות אותם להתאמץ.

שני סיפורים -

* היום הוא אונקולוג ילדים, שכולנו נהיה בריאים.  כשהיה בן חצי שנה, טרם התהפך מהבטן לגב, וגם לא מהגב לבטן.  הוא גם היה ילד מאומץ, ולא ידעו הרבה על הרקע שלו (ידעו שאמו יהודיה, זהו).

רופא ילדים שבדק אותו אמר לאמא שהוא חכם יותר משניהם גם יחד!  שהתינוק יודע שכרגע, אם יתהפך, יוכל רק להתהפך חזרה...  כשיוכל לעשות יותר, הוא יעשה זאת. 

ואמנם, בגיל 11 חדשים הלך, והיה הגאון של הכתה, גם באוניברסיטה!

* ילדה שזחלה רק בגיל שנתיים וחצי, כשהאח הקטן  שלה החל לזחול!!!  אבל, בגיל שנה כבר הלכה באופן עצמאי לחלוטין!!!  מעניין לציין, שעד שלמדה לזחול, לא ידעה להגיע לצעצוע שהתגלגל אל מתחת לשולחן.  היא היתה נעמדת ליד השולחן  ובוכה, עד שבאו לעזור לה...

אמנם, צריך לבדוק אמל רופא רגוע שהכל תקין, אך בשום אופן לא לתת לאחות טיפת חלב לאמלל לך את החיים!!!

בס"ד

אני היייתי מהתינוקות הללו.... ועד היום אני סובלת מחולשת החוליות בגב.

גם אם רואים שתינוק לא רוצה לזחול, או זחל מעט לפני שהתחיל ללכת, כדאי לעודד זחילה כי זה בריא לגב.

בהצלחה לכולן

אבל יש לציין שהוא מתחיל להפעיל את הקיפול הרגל לכיוון דחיפה.. 

מה גם, שהבין את הקטע אבל לא מתאמץ לדחוף עוד.

כשאני עושה לו קונטרה הוא דוחף את עצמו חזק והוא שמח שהוא רואה את עצמו מגיע לצעצוע... 

אנחנו עושים לו המון אימונים ביום..

מנסה לעשות כאן את כל השיטות והדרכים וההמלצות שקיבלתי כאן במסרים וכמובן כאןן בפורום..

ולגבי הפיזותרפיה.. האם זה דרך קופת חולים שלי? או שזה פרטי?

עם השתתפות עצמית של סכום יחסית סמלי לכל מפגש.  רופא\ת הילדים אמור\ה לדעת את התהליך.

בהצלחה!

עוד מישהי -

יתכן שהחולשה בחוליות הגב גרמו לא נגרמו מחוסר הזחילה.  עניין התרנגולת והביצה. 

חלק מהעניין הוא גם גנטי.

תלוי במה בדיוק החולשה, אבל אולי חלק מהבעיה הוא חסר בסידן.  אפשר לבדוק ולקחת תוספי סידן.

איזה מקרה "יסתיים בטוב" מה תהיינה התוצאו תואם מדובר בדאגת שווא. עדיף דאגת שווא וערנות כדי למנוע החמרת בעיה קיימת. כשזה מתגלה מוקדם -קל לטפל .זה תפקידן.

ברור- שלא להלחיץ יותר מדי אלא בצורת בור והפנייה לגורמים אם צריך (או אם נראה שאול יצריך..

שוב-אין לנו רוח הקודש..)

הביטוי:"לאמלל את החיים" מופרז ומשמיץ.."היא מרגישה מודאגת ואני מבינה אותה כאם .אם חלילה יש בעיה רפואית אבל לא הן מאמללות. 

אבל יישר כח על הסיפורי םהמעודדים

שלי התחיל לזחול בגיל 10 חודשים. אל לחץ, בסוף זה קורה.

כדאי בכל מקרה ללכת לפיזיותרפיה ולשמוע איך כדאי לעודד אותו להתקדם.

למשל אצל הבן שלי הידיים היו חלשות ותרגלנו את זה:עליה במדרגות עם היידים בזחילה,

או נפילה מגבוה על הידיים כאשר הרגליים מוחזקות על מתני האמא ועוד.

וכמובן לשים אך ורק על הבטן. לא על הגב.

ילד אחר שלי שהיה צריך להיות על הבטן -מסיבה אחרת (משהו שקשור לצורה של הראש)

התחיל לזחול נורא מוקדם בגלל התנוחה הזו.

רצוי מאוד שתלכי לייעוץ במכון להתפתחות הילד ושם יגידו לך מה לעשות.

בס"ד

והיא ממש לא עשתה סיפור (האחות) מזה שהיא לא זוחלת. היא אמרה שהכל תקין חוץ מזה ושפשוט לשים אותה על הבטן  כמה  שיותר....

אל תדאגי בעז"ה אם הילד מגיב מחייך מתהפך נארה יעיל אז רוב הסיכויים שהכל תקין פשוט צריך לעבוד על השרירים שלו יותר..

כל אחד וקיצבו...

ולו רק בשביל ההדרכה שווה,זה הרבה יותר מרגיע שאפשר לעשות משהו כי לקדם אותה.

אתן לא מבינות כמה אתן עוזרות לי..

אדאג ללכת כנראה לפיזורפיה נראה לי זה יהיה רעיון טוב..

ויהיה כייף גם לתינוק שלי.. (מקווה). 

לפעמים אפשר לעשות יום הולדת בכיתה, את שולחת עוגה ומכינה פעילות או משחק, והמורה מקדיש לזה שיעור.

אני מאד לא מתחברת לתרבות הימי הולדת... מציעה לילדים לבחור בין מסיבה רגילה לבין להזמין 3-4 חברים טובים לארוחת ערב, ואז אני מכינה להם בצק וכל אחד מכין פיצה אישית עם תוספות ואוכלים ושמחיפ והולכים הביתה מרוצים. הרבה פעמים הם מעדיפים את זה.

בכל אופן אני חושבת שאם תעשי מסיבות ותזמיני את ילדי הכיתה עדיף לעשות שתי מסיבות - אחת לכל כיתה. גם מצד הכמות וגם מצד הדינמיקה. וגם הזדמנות קצת לנפרדות שקשה להציע לתאומים ועוד מאותו מגדר.

פה יצא לי להתחיל לחגוג סביב כתה ג' או ד'. חלקם רצו מעט חברים טובים. חלק את הכתה.

מסייגת שאנחנו לא בסטנדרטים של פ''ת אז אולי זה שונה.

עדיין אין מסורת סדורה שחייבים עם חברים.

אצלנו רק השנה- מאמצע כיתה ב לתוך כיתה ג, נהיה מקובל לעשות יומולדת עם חברים וגם אז בערך רבע כיתה חוגגים עם כולם, עוד בערך רבע חוגגים עם מספר קטן של חברים(3-4) והשאר לא חגגו עם חברים בכלל..

אצלנו יש גם יומולדת בכיתה- משותפת לכל ילדי החודש, שנתנה בכיתה א את המענה החברתי.

לא 10.. כי אז מי שלא מוזמן כבר מרגיש שהיה פה אירוע שהשאיר אותו בחוץ..

3 או 4.

אםשרות נוספת - לחגוג בכיתה

דבר נוסף אין שום דבר שחייבים, גם אם 70% מהכיתה כן עושים ככה.

דבר נוסף אני לא עושה כל שנה עם הכיתה. עושה פעם בכמה שנים ובשאר הזמן מזמינים 2-3 חברים למשחקים ועוגה אחצ. או לארוחת ערב או משהו כזה.

וגם עם המשפחה המורחבת לא חייבים לחגוג כל שנה. כשהם קטנים זה נחמד אחכ זה כבר מתחיל להיות עמוס

חוגגים עם המשפחה ועם הכיתה בכיתה עצמה.

מה שאר הילדים עושים?

את לא צריכה להפציץ יותר מהשאר הילדים מצד שני עם כולם עושים אני מבינה את הצורך בחוויה דומה לילדים ושלא ירגישו חריגים.

אולי תשתפי מה נהוג אצלכם ונעזור עם רעיונות.

אפשר לתת לכל ילד לבחור 2-3 חברים שהוא מעוניין להזמין ולעשות משהו מצומצם.

מסיבה של 6-8 ילדים הרבה יותר ניתנת להכלה וגם יותר כיפית לילדים

כלאחד עם הכיתה שלו

אישית הייתי מוותרת לגמרי על התענוג

בגילים גדולים יותר.

האמת שאין לי מושג מה בדיוק היה - כי הפקדתי בידי בעלי את המלאכה... לא בשבילי להפעיל 40 בנים אנרגטיים...

זה היה ברחבה של הבניין שלנו. מניחה שהוא עשה להם כמה משחקי ריצה וכדומה, ובסוף הזמין פיצה לכולם - וזהו זה...

אצלכם מקובל שעושים ימי הולדת לכל הכיתה או שזה לא משהו מוכרח? כי אם זה לא משהו מוכרח - אז לגמרי אפשר לוותר על זה ולחגוג בקרב המשפחה וזהו...

(בניגוד לאחרות שמציעות פה להזמין מספר מצומצם של חברים - אני לא בעד, כי זה עלול לגרום לקנאה בקרב חברי הכיתה...)

לפעמים עם עוד חבר, בלי ההורים.

כדאי לשאול את המורה, לפעמים יש למורים כללים ברורים בנושא.

תגידי לכולם תאריך יותר מאוחר מהאמיתי.

ביום יום (לא המזדמנים)-

הנה אני פה, זה נראה שילדתי? אז מה העניין לשאול. כשאני אלד אני לא אשמור את זה בסוד, בבקשה להפסיק להתעסק בזה, זה לא נעים לי, במקום לתת לי כח להגיע ללידה רגועה זה עושה את ההרגשה ההפוכה. וזה בסדר לסנן, ואז לכתוב הודעה או משהו כמו, לא הייתי פנויה לענות, אני מרגישה טוב ואין חדש. לא הסברים ולא התנצלויות.

שיהיה בקלות ובידיים מלאות! 🤍

אם זורם לך,

ראיתי פעם מדבקות חמודות לוואטספ לסוף הריון.

נגיד מדבקה של אישה בהריון עם בטן וכתוב: עוד קצת ומסתיימת לך השכירות

או כתוב: עוד לא ילדתי, תודה

וככה כל מיני דברים מצחיקים.

ותשלחי לכולם כל בוקר, ייתן לך שקט בחיים.

פשוט תקלילי את הסיטואציה ותנערי את כל החופרים....

אף אחד.

תמיד אמרתי סביב חודש מסוים ולא מדויק בטענה של אוי שכחתי מה התאריך וכו...

בכל אופן, תבקשי לעזוב אותך בשקט וכשתלדי תיידעי. זה בסדר לבקש כזה דבר.

או שאמרתי את החודש ולא את השבו המדויק, בטענה שלא רוצה חפירות בשבוע 39..

התערות של אנשים בשלב הזה, פשוט בלתיייי

מתי באמת התאריך

והקרובות אלי יודעות ולא חופרות

הבעיה שהיום אנשים כבר לא שואלים איזה חודש את

הם שואלים איזה שבוע ומזה אין לי איך להתחמק חח

בכל מקרה תודה על החיבוק שלכן

זה מחזק

כזה:

"אהההה 23? לא רגע, איזה חודש אנחנו? צריכה לראות ביומן טפשת הריון"

חחחח

בייי

בגדים לילדים או לך?

לשבת בבית קפה בנחת?

לא תמיד יש רעיונות בשלוף, אני בד"כ ימים כאלה מתכננת מראש כדי לא להרגיש אח"כ שלא עשיתי כלום. תנסי היום לצאת עם תחושת סיפוק וליום חופש הבא כבר תבואי עם רעיונות

תארזי לכם משהו טעים לאכול ותיקחי את הילדים לטיול בים או בנחל כלשהו.

זה מזכרת שתישאר לכם להרבה מאוד זמן.

• ליסוע לבקר קרובת משפחה שמזמן לא פגשת

• למצוא סדנה חד פעמית (כמו סטודיו לצביעת קרמיקה, אפשר לפעמים מהיום להיום).

• ליסוע לכותל או לים או למקום יפה - אפשר אפילו עם הילדים

• להזמין מעכשיו בייביסיטר ולצאת עם הבעל בערב

• ליסוע לחנות כלשהי ולקנות לכולם מתנות קטנות

• אמבטיה ארוכה עם נרות ואחר כך קרמים

• אפשר גם להאיט את הקצב יחד עם הילדים, למשל לעשות להם אחר הצהריים כיפי של סרט ופופקורן או לאפות עוגיות איתם... ערב ארוך... מחר חופש והם יכולים לישון עד מאוחר

מה לעשות עם עצמך, זה עניין של הרגל.

כל החיים את רגילה למשהו מסויים, פתאום יש משהו אחר, הכל משתבש.

אם היית לוקחת חופש חודש, היית מתרגלת למציאות אחרת בוודאי יודעת מה לעשות עם עצמך.

מה שכדאי פעם אחרת זה לתכנן מראש מה את רוצה לעשות, כשיש לי יום חופשי הוא יכול להיות מבוזבז ומבאס ואם אני מתכננת יום קודם או על הבוקר, אני רוצה לנקות את הארונות האלה, לעשות כביסה, לאפות עוגיות או פשוט להימרח במיטה... אבל לתכנן מראש מה את רוצה להספיק, אני אוהבת לתכנן מה חייבת להספיק ומה לעשות רק אם יזרום לי כדי לא להיות בלחץ ובכעס עצמי על מה לא עשיתי.

זה ממש נפוץ שקשה לעבור ממצב סטרס למצב רגיעה.

אלה שני אזורים שונים במוח, ומיומנויות קשה (לי אישית קשה) של לדעת לעבוד ממצב א' לב'

אל תשפטי את עצמך, המון מתמודדים עם זה.

גם אם זה לא ימי החופש המושלמים וגם אם לא תחזרי טעונה 100%, עדיין כל הכבוד ששמת לב שאת צריכה מנוחה.

אפילו להתבטל על הספה זה משהו.

קודם כל תהיא רגועה ונינוחה- מוזיקה, תפילה תני למחשבות לזרום

לאט לאט יצוצו תעסוקות שמאמינה שלא חסר לאמא עובדת עם ילדים...

סידור ארונות עם בגדי חורף

אפיה- כתבת שחשבת, אז אחרי מנוחה ומחשבות, זה יכול להיות נחמד.

הכנת משחק משפחתי שווה למחר- יום שבתון.(סולמות וחבלים, זיכרון...)

תחביב כלשהו

לסדר בית ולשמוע פודקאסט או מוזיקה טובה

להכין עוגה שווה ולהתפנק עם קפה לצידה וסרט או סדרה, דוקו

סדר באיזו מגירה בבית.

אין לך יום חופש אחת לשבוע? מה את עושה ביום כזה? או שזה בימי שישי ואז את רק מבשלת...?

גם על הנירמול (וואו הייתי צריכה את זה, כמה הלקאה עצמית)

וגם על הרעיונות!

בזכותכן יצאתי להליכה עם פודקאסט ובדרך קניתי כמה שטויות בסטוק שכבר הרבה זמן רציתי לקנות ולא הגעתי לזה.

עכשיו קצת כביסות ואפייה ויוצאת לאסוף את הילדים😍

עם גורם מקצועי שמכיר אותו/ האם ההפרעה שלו מטופלת ומה צפי ההתקדמות בעוד שנה למשל מבחינת הגורם המטפל

וגם - לדעתי שיתוף פעולה שלו הכרחי בטח בגיל כזה

נשמע לא פשוט♥️

כמובן שנרצה לשמוע את חוות דעתם של מי שעובד סביבו.

הוא מקבל סיוע כבר שנים ועדין רואים קושי עצום בעיקר להשתלב בחברה כשהוא עדין לא בשל ריגשית

אם יש צפי להתקדמות בהמשך השנה

כי אם הקושי ימשיך לבוא לידי ביטוי לא בטוח שהצעד הזה כדאי עבורו

הטיפול הרגשי מתנהל על ידי איש מקצוע מוסמך מתחום בריאות הנפש?

הוא מטופל תרופתית?

הטיפול הריגשי הוא במסגרת הסל שהוא מקבל. המטרה היא להקל עליו מבחינת הפער בגילאים. הוא בכל מקרה מסיים שם השנה והמעבר הוא לבית ספר שלומדים בו עד כיתה ח.

ממה שאני מכירה בחוזר מנכל הישארות היחידה האפשרית היא בין גן לכיתה א'.

מעבר לזה, הייתי חושבת ממש טוב איזה שדר זה יעביר לילד והאם יקדם אותו או ישבור אותו

אנחנו כרגע בודקים את השטח...

שבו הוא עכשיו?

כי זה נשמע מבייש

ולהשארת כיתה יכולות להיות השלכות רגשיות מאוד לא פשוטות

האם הוא בטיפול רגשי כלשהוא? אם כן מה אומר המטפל?

להשאיר כיתה לא אומר שהבעיות יפתרו

ילדים שהולכים אחרי חברה לא טובה יכול להיות בכל גיל ובכל מצב

כתבת שהתקשורת ביניים טובה אז מעניין איך הוא רואה את מצבו?

האם בית הספר נגמר בכיתה ו' או שיש חטיבת ביניים? כי זו דווקא יכולה להיות הזדמנות טובה למצוא מסגרת מדוייקת יותר עבורו ואולי זה יתן את השינוי הנצרך

ואוו בהצלחה בהחלטה הלא פשוטה הזו🙏🏼

הוא שנים בטיפול ריגשי. מחכים לשמוע את חוות דעתו של המטפל. הוא כן עודד אותנו לשלוח אותו לבית ספר שהחברים הנוכחים לא יהיו בו.

האם עשיתם אבחון תקשורת?

ושללו את זה. הוא ממש תקשורתי ואוהב חברה פשוט מאוד אימפולסיבי ועל טורבו וזה לא נעים לסביבה..

אני מאוד מאמינה באינטואיציות של הורים במקומות האלו. ורוצה להגיד שבמסגרת העבודה שלי פגשתי הרבה ילדים שעברו בית ספר וזה היטיב איתם מאוד.

כן יש כאן את האלמנט של להוריד כיתה אז ממש חשוב שיהיה לו תיווך טוב למה עושים את זה באופן שיעצים אותו וישקף לו בעדינות את המצוקה שיש בלהיות הקטן בכיתה וכמה יכול להיות לו טוב יותר עם ילדים שקרובים יותר לגילו.

אם הוא קשור גם למטפל והמטפל בעד אז אפשר ממש לגייס אותו לשיחה על זה ביחד או כן לראות אם המטפל ידבר איתו על זה אחרי שאתם תדברי.

חשוב להגיד שלעבור כיתה/בית ספר זה לא תמיד פתרון קסם,.בטח כשיש קשיי קשב וריכוז הרבה פעמים הבעיות שלך הולכות איתך ואז נוצר תסכול עמוק , לפעמים אשמה, על איך זה השנה זה קורה לי שוב.

ככה שגם המעבר הזה צריך להיות מלווה בהבנה שלו ושלכם שזה לא אמור לפתור את כל הבעיות ודבכל מקום יהיו התמודדויות (עם זאת חוזרת על מה שכתבתי בהתחלה שיש ילדים שזה מיטיב איתם פלאים, וצריך באמת.לבדוק גם את המקום שאליו אתם רוצים שיעבור ומה מידת ההתרשאשתכן מההנהלה מהצוות ומהאקלים הבית ספרי)

שיהיה בהצלחה והחלטות טובות!

מבחינת העומס שהוא מתמודד איתו. מאמינים שאם הוא יהיה בסביבה של ילדים בני גילו אז הוא לא ינסה להתאים את עצמו לילדים שגדולים ממנו אלא ברמה שלו פחות או יותר..

הוא ילד מקסים ואחרי שנקבל אישור מהצוות נסביר לו שזה נטו בגלל הגיל ולא בגלל בעיה אצלו.

כבר ביררנו על המקום, דיברנו שם גם עם היועצת והכל.. בדקנו הכל בלי שום קשר כי חיפשנו מסגרת לאחר כיתה ו.

מאמינה שהמטפל יהיה בעד.. הוא מכיר את כל ההיסטוריה שלו וזה יקל עלינו גם בהתייעצות

לחלוק שרותים ולהתייחס לזרים אחרי לידה זה לא מפנק בעיני... מקסימום אם את מחפשת אווירה אולי בחדר האוכל.

על ביכורים בירושלים

מלון ומפנק ברמות

לקחת חדר פרטי כי מבחינתי רק זה נקרא מנוחה

אני לא מחפשת חברה אלא לנוח,להנות משקט ומהתינוק החדש

וזה מקום באווירה ירושלמית נעימה ורגועה עם אוכל טעים ומגוון

אני אוהבת חדר עם משהי, בחרדות אחרי לידה להיות לבד.

אני הייתי בטלזסטון, מתאים לחרדיות. יש גם דתיות לאומיות חזקות אבל צריך להיות בצניעות מבחינת כיסוי ראש וגרביים.

פגשתי תמיד נשים מעניינות ויש לי חברה מבית החלמה עד היום.

לי זה ממש מנוחה.

אין שם כאלה שלא הולכות עם גרביים? לא כולן נוהגות...

מפתיע

רוב מוחלט של היולדות הולכות עם גרביים אבל הצוות לא בהכרח ויש גם יולדות פה ושם שלא.

במטבח ובהנהלה, וגם בעלים ומבקרים.

ברור שאת יכולה לשים את התינוק בתינוקה... לא משנה מתי את מגיעה, זה הקטע של בית החלמה.

לי היה להיפך שלא רציתי לשים את התינוק והסתכלו עליי מוזר

פטפטתי קצת עם נשים זרות ובעיקר נחתי.

תחשבי שכמעט כולן מגיעות "לבד" כי הלידה לא מתואמת עם חברה...

ואז הבנתי כמה זה מקל עליי... הרגשתי גרוע אחרי הקיסרי

והיה מושלם שיש לי רגע לשים את התינוק אצל מישהו

היה קטע אחד מוזר מאוד

שפתאום הכניסו לי אותו בארבע בבוקר, זה לא היה לי נעים ..

לקחתי חדר פרטי בשביל הפרטיות

ובדרך כלל גם אחרי קיסרי אני משאירה בלילה איתי

אבל זה היה לילה קשוח ולא הרגשתי טוב בכלל בכלל ופתאום בלי לעדכן פתחה לי את הדלת

עוזר ונותן נקודות למחשבה.

אם יש המלצה על מקום מסוים אשמח לשמוע!

יש רק אחת "בת דודה" במסילת ישרים

היא מאד טובה אבל זמינות תורים גרועה.

תלכי לכאלו שבהסדר עם הקופה או פרטי ותבקשי החזר

אני התייאשתי....

הצלחתי לקבוע תור לד"ר אריאלה מילר ליפשיץ (מקבלת בירושלים בגבעת שאול, עובדת עם כל הקופות).

הייתי מתקשרת כל בוקר לשאול אם יש תורים שהתבטלו ואנחנו יכולים לקבל. המזכירה אמרה לי באיזה שעה הכי טוב להתקשר (מיד אחרי שהיא מאפשרת הגעה עם מי שאמור להגיע מחר), ואחרי כך טלפונים כאלו הצלחתי לקבל תור.

זה דורש פניות - גם להקפיד להתקשר בזמן המתאים, עם סבלנות לנסות כמה פעמים, וגם להיות זמינים מתי שכן מתפנה תור.

אבל אם יש לך פניות בשביל זה, אז זה דרך די יעילה להשיג תור קרוב. (ואחרי שאת בפנים, קבל יהיה יותר קל לקבוע תור מעקב כל פעם בסיום התור).

תור מהיום למחר.

כשלבן שלי נשברו/ נאבדו המשקפיים ורציתי לעשות לו חדשים במספר המעודכן.

בדרך כלל אני קובעת אליה לפחות חצי שנה מראש.

כשזה למעקב קבוע, זה מספיק.

בהצלחה

היינו אצל ד"ר מרים ארנברג, מומחית מאד עובדת בשניידר.

היא בהסדר עם לאומית, את משלמת במרפאה 250ש"ח.

מקבלת בפתח תקוה, יש תורים די זמינים. חפשי בגוגל את המרפאה שלה, אפשר לקבוע תור באתר.

לשניים האחרים לא...

נשקול את זה, כי אני גם מבינה שהיות והוא מעל גיל 10 יכול להיות שאצטרך להתפצל בכל מקרה.

אנחנו מטופלים בכללית פ''ת אצל ד''ר אמיר שטרנפלד, בעיני רופא העיניים לילדים מספר אחת בארץ, מעניין אם עובד עם עוד קופות

אני מצאתי שם תור לרופאה ממש מומחית מהיום למחר

אנחנו אצלו בכללית, אבל הוא מקבל גם במאוחדת או לאומית לא זוכרת...

יכולה להמליץ לך על רופאה מדהימה באיזור המרכז

שממש מבאס אותי לשלם פרטי על דבר כזה.

זה בסיסי ביותר

אנחנו כמעט לא צורכים שירותי קופה וממש מקומם שהדבר הזה לא זמין.

גם אותי זה פוגש בסיטואציות כאלה וזה מרגיז ממש

באזור שבוע 16.

לילדים יותר קטנים.

את יכולה לספר מתי שאת רוצה

אפשר גם לספר קודם רק לגידולים, ועם הקטנים לחכות.

קחי בחשבון שאם רואים, הגדולים יכולים להבין לבד, או לשמוע מאחרים.

לבת 4 בשבוע 12 כי רציתי שהיא תשמור על הבטן אבל הקפדתי לציין שזה עובר ושלא כל עובר הופך לתינוק

בשלושת ההיריונות האחרונים, כלומר מגיל 11 ומעלה. אבל ידעתי שהיא תדע לשמור את זה בסוד.

לגדולים שאחר כך סיפרתי כשסיפרנו לאחים שלי (בשבוע 15 או 16), בערך בגילי 12 ומעלה.

ולשאר רק אחרי סקירת מערכות מאוחרת.

כשנכנסתי לחודש חמישי. הפעם הבטן בולטת יותר ואני בטוחה שהם יתחילו לחקור מוקדם יותר, כנראה שאספר להם בלית ברירה

כי הרגשתי ממש רע.

לקטנים יותר סיפרנו שלא היה איכפת לנו שכולם ידעו.

בכלל

כל פעם אחרי ארוחת שבת הבטן נפוחה נגיד וגם שאריות מהלידה והם מלטפים לי את הבטן אמא זה נראה שאת בהריון..ואני לא

אז נגיד בתחילת ההריון כששואלים אני מתחמקת..מה יש פה? עוף וקצת אורז והרבה סלטים..וכו

כל שלב שלא רוצה שאנשים מבחוץ ידעו אז לא מספרת

אם שואלים מהשליש השני והלאה- אני עונה שכן כמובן

בהריון השלישי כשהגדולים עוד היו קטנים נראה לי הם קלטו רק בחודש שמיני חח

עם הזמן לרוב בחודשים רביעי-חמישי ככה

נראה לי שאין ברירה אלא לספר כבר עכשיו,

הייתי רוצה לחכות עוד קצת אבל הפעם הבטן יוצאת כבר ולא רוצה שאנשים בחוץ ידעו לפניהם..תודה על העצות!

כשסיפרתי מוקדם זה היה כי לא הרגשתי טוב והעזרה או לפחות ההבנה של הילדים היתה משמעותית להתמודדות.

סיבה נוספת- מעדיפה שהילדים ידעו ממני לפני שאיזה שכנה או חברה נחמדה מהכיתה תספר להם..

הגדולה ידעה מיד (לא כי רציתי היא קלטה עלי)

לזו שאחריה סיפרתי בשבוע 13

לבאה בתור סיפרתי אחרי הסקירה השניה

והקטן תוך כדי דיבור בבית

וואי אני עם ילדים קטנים ומספרת.. אני גם לא מרגישה טוב ומעדיפה שידעו שזה בגלל זה....

חצאית צרה, קצרה יחסית, עדיף כהה.

אפשר טוניקה בגזרת גלביה.

זה כאילו "שובר" את המראה, לא כמו שמלה שלמה שבפרופיל הרבה פעמים מדגישה בטן

אלא אם כן הבטן שלך פיצית.

נסי שמלה מאוד רחבה בלי חתך או חצאית צמודה וחולצה רחבה.

שולחת לך בפרטי תמונה

אני נכנסת לשלישי וכבר קשה לטשטש. אבל זו לא לידה ראשונה בכלל אז כנראה לכן

וכבר בשבוע נגיד 10-11 כשסיפרנו לה אמרה לי -מה לא סיפרת לגדולים אין מצב הרי רואים זה ברור..

נו מההה

השם עשה שבטן הריונית תיראה משלב מסויים. כנראה ככה זה צריך להיות שאנשים ידעו . זה הטבע. הצחקתי את עצמי בראש כשאמרתי לעצמי שהתעברתי מבעלי ולא מאדם זר אין לי במה להתבייש😂 מציעה לך לשחרר את ההסתרה בשלב הזה

אני מעדיפה לא למשוך עיניים מכמה סיבות אבל החשובה מכולן היא שזה הריון יקר כי בעבר עברתי לידה שקטה והפלה מאוחרת אז ההריונות אצלי ממש מושכים את העין גם ככה.

ואנסה את המלצתכן שמחה רחבה או שכבות

לא שמלה, אלא באמת שמחה.

תשמחי בהריון ושאחרים ישמחו איתך

ותבקשי מכולם שיתפללו עלייך. אני ממש בעד לאסוף תפילות. יהיה טוב בעזרת ה'!!!

מי שלא מפרגן שיטפל בעצמו..

לפעמים להסתיר ולטשטש גורם לזה להיראות גדול יותר

קוראת עכשיו את התגובה הבאה שלך - אני הייתי מנצלת את האירוע כדי לפרסם את הנס הגדול שבורא עולם עשה איתכם.

אם כי כמובן עניין של תחושה אישית.

מזל טוב *2