שלום
רציתי לשתף בתהליכי הגמילה עם הבן שלי
קודם כל לפרוק, וגם להתייעץ.
בן ראשון, בן שנתיים וחצי, מפותח, חכם ומקסים.
אני החלטתי להתחיל בגמילה בחופשת פסח, הוא הקטן בגן וכמעט כולם כבר גמולים.
כבר לפני זה הייתה לו מודעות גבוהה לקקי, והיה מבקש ללכת לעשות בסיר.
התחלנו לפני כשבועיים וחצי, ואני כבר מתחילה להתייאש...
אני מרגישה נורא לחוצה מהגמילה, לוקחת את זה נפשית, חושבת כל הזמן מה הוא מרגיש, מצפה שיהיה מושלם...
אולי זה נשמע מגוחך אבל זאת האמת.
מההתחלה - כל מעט זמן הייתי שואלת אותו "אתה צריך לשירותים?", ומצד שני גם היה לי קשה עם זה כי הרגשתי שהוא זה שצריך לומר ולא אני זו שצריכה לנדנד לו.
בעלי בעד - פשוט להודיע לו כל כמה שעות שעכשיו עושים... גם הגננת שלו בעד שעות קבועות.
אמא שלי אומרת - להפסיק לשאול אותו, כדי שילך לשירותים מאחריות שלו.
כשהייתי מזכירה לו כל כמה זמן, היו לו ימים שלמים יבשים.
עכשיו - נראה שדי נמאס לו... כששואלים אותו אם הוא צריך הוא אומר "אין לי פיפי" (ושנייה אחרי זה יכול לפספס...)
אם אני מחליטה לא לנקץ לו הוא פשוט עושה במכנסיים (ומודיע לי אח"כ).
דווקא קקי - הוא עושה יפה, הולך לסיר מעצמו.
אני מרגישה מבולבלת, אני מרגישה שאני מבלבלת את הילד (מזגזגת בין שתי שיטות...), שהעניינים לא בשליטה (בעיות שלי של צורך בשליטה...) ואני הולכת לאיבוד.
בהתחלה זה נורא הלחיץ אותי, עכשיו זה בעיקר מתיש אותי. לא הלכלוך והניקיון כל פעם, אלא התחושה שלא מתקדמים.
אשמח לעצות של מנוסות וחכמות ממני... ואם ביקורת, אז בבקשה בעדינות..
)