קצת לא מספיק חרוץ
בלימודים האקדמיים שלו הוא מאוד משקיע, והוא לומד במכללה מקצוע מאוד קשה.
אבל לעבוד חוץ מיזה הוא לא רוצה יותר מידי, הוא עובד, אבל לא מספיק שעות
אני מתחננת אליו שידבר עם מקום העבודה הקודם שלו שיש שם יותר שעות
והוא בקושי בדק ואמר שהם מלאים, אז אמרתי לו שידבר עם האחראי ויהיה על סטנד-ביי
אם מישהו יעזוב, יש שם תחלופה גבוהה. והוא מסרב כי אין לו עצבים לזה.
ההורים ב"ה עוזרים המון, גם שלי גם שלו
אמא שלי באה כל שבוע פעם-פעמיים לעזור לי עם התינוקת
וכשהיא כאן הוא פשוט מוריד אחריות, היא עושה משהו הכרחי אחד (כלים לדוגמה), אני מבשלת/מקפלת כביסה וכיו"ב
והתינוקת בוכה ורוצה על הידיים. אני מבקשת ממנו והוא "עזבי אותי אני רוצה לישון/לראות משהו ביוטיוב " ועוד כהנה וכהנה.
ונירדם/שם אוזניות וסרט ולא רואה לא שומע מה רוצים ממנו
. אמא שלי אוהבת את בעלי מאוד , ובצדק, חוץ מהקטעים האלה הוא בחור זהב, ואומרת לי לעזוב אותו
אבל הוא יותר מידי פינוקי כשהיא פה וכשאנחנו אצלם, אנחנו אצלם המון בגלל אילוצים מסויימים.
כשהיא לא אצלנו ואנחנו לבד בבית שלנו הוא מתפקד טוב. כשיש לו ברירה הוא חוזר להיות ילד.
הוא כל פעם מנסה "לברוח" להורים שלו שהם שכנים,
היה בוקר שהוא לא עבד, והיה לו טיפול שיניים בצהריים, אז נתתי לו לקפל כביסה, לא כמויות
ואחרי זה הוא חזר לשטויות במחשב.
הלכתי להורים שלו להביא משהו, וגיליתי אותו שם רואה סרט, לא ידעתי בכלל שהוא סיים את הטיפול שיניים.
אמרתי לו מה קרה, הוא אמר "את מעבידה אותי בבית", אני לא התעצבנתי אבל ריבונו של עולם,
לתת לו לקפל כביסה בבוקר שהוא לא עושה כלום זה נקרא להעביד? הוא חי בבית שיעשה משהו
אצל אמא שלו הבנים לא הרימו צלחת. כפית הם לא הרימו. אצלי בבית זה לא ככה, וקשה לו עם זה.
ראוי לציין שיש ימים שהוא עוזר. והוא עוזר יותר מהרבה בעלים אחרים.
היום הוא העיר עם השטויות במחשב את התינוקת, שכבר נירדמה ללילה, ניסיתי להרדים אותה
והוא המשיך להרעיש למרות שביקשתי דיי, אחרי זה הוא בא לחדר ומתחיל לספר לי סיפורים,
הילדה התחילה לצרוח, הפוכה לגמרי, הדיבור הפריע לה לחזור לישון, ביקשתי דיי, והוא אמר למה?
היא לא רוצה לישון! (מאוד רוצה לישון) והתחיל לנסות להצחיק אותה, הילדה באמת כבר נהייתה הפוכה וצרחה עוד יותר
התעצבנתי עליו, אמרתי לו "לך מפה, עכשיו". הוא נכנס להתקלח, פול זרם, המיטה שלה במרחק 4 מטר
מהמקלחת עצמה, הקירות פה בעובי של קרטון. הבית פיצי, הרעש לא נתן לה לישון והיא נורא בכתה.
צעקתי לו שיצא מהמקלחת שזה מפריע לה לישון, הוא אמר אני כבר יוצא, עברו כמה דקות, לא יצא.
כיביתי לו את האור וממש כעסתי. אחרי שהרדמתי אותה והוא יצא, הוא היה בחדר עם מבט מפוחד הוריד את הראש
הרגשתי כל כך לא נעים, חיבקתי אותו וביקשתי סליחה, הוא אמר שאני מפחידה אותו.
אמרתי לו שלא התכוונתי להפחיד אותו ושאני אוהבת אותו מאוד, ושזה עצוב לי שהוא מפחד.
באמת הרגשתי רע שציערתי אותו ושהפחדתי אותו,., אבל ההתנהגות שלא גם הייתה לא בסדר
הוא אבא, הוא לא אח תיכוניסט שנולד להורים שלו תינוק, הוא לא יכול להפריע לה.
סה"כ הוא באמת בעל נהדר, אבל קשה לי להתמודד עם הכעס על ההתנהגויות האלה
וחוסר הרצון שלו להשקיע קצת יותר בפרנסת הבית, הוא יודע שההורים עוזרים
אז הוא לא משתדל מספיק...
אבל באמת אשרי שזכיתי, אני מעריכה אותו מאוד.
)
כל מילה זהב