ובכל זאת, רוצה לחזק את ידיך.
הזמן קצר, אז ממש בקצרה, ואם צריך - אז אשמח להמשיך באישי.
גם אני חשבתי ש"המטרה מקדשת את האמצעים", ואם אני בחורה חזקה, חשוב שאעזור גם לבנים.
תודה לא-ל, שתפסתי את עצמי בזמן, וקלטתי מהר שזה לא כדאי.
א. אנחנו לא עוזרות להם, רק מבלבלות אותם.
גם מבחינה רגשית - נוצר קשר, ורגש, ודיבור, וגם יצר...
וגם מבחינה נפשית. בגיל שבו אנחנו בונים את הזהות שלנו, אנחנו זקוקים ל"דמות לחיקוי" שבעקבותיה נוכל ללכת - וללמוד על עצמנו.
כשאני הופכת דמות לחיקוי לבן, ומדברת איתו בשפה נשית לגמרי,
אני מבלבלת לו את גיבוש האישיות שלו.
במקום לחשוב כמו בן, לרצות כמו בן, לדבר כמו בן, להיות בן -
מתערבבת לו בראש גישה נשית, שיכולה להפוך אותו לסמרטוט. 
ב. כתוצאה מנקודה א', הם גם לא באמת מסוגלים לקבל יותר מדי מאישה.
הנימה שלנו מעוררת אותם, ובהתחלה זה נראה שבאמת הם מקבלים.
אך מכיוון שזה לא מתאים להם - זה לא "יושב" אצלם. ונאבד.
ג. יש יוצאות דופן, אבל גם הן לא חסינות מהתאהבות שלא בזמנה, ומכניסה למערבולת רגשות וכאבים שחבל להכנס אליה.
לא נאמר "לי זה לא יקרה" - אין שום סיבה שזה לא יקרה, בדיוק כמו שזה קרה לכל מאות אלפי הבחורות הצדיקות שלפניך.
(כל מי שקשור בבנות שירות לאומי, יכול לשפוך ערימות של מקרים. בנות תמימות שרוצות להציל את העולם - ונכנסות לקשרים שהן לא תכננו... "כי בסה"כ רציתי לעזור לו").
אז הוא נכנס לשיעור גמרא במשך הקשר, כי הרגש שלו אליך/הרגש שאת מכניסה בו - עדיין קיים.
אחרי זה, יש נפילה גדולה. כי היתה התרוממות - אבל לא אמיתית, עצמאית ושורשית.
אלא חיצונית שתלויה במישהו אחר.
הגמרא הזאת לא שווה כלום אם אח"כ יש לו אקסית,
אם אח"כ הוא מוותר ומתייאש (כי הוא לא מכיר דרך אחרת להתעלות),
אם אח"כ הוא מגיע לישיבה הפוך לגמרי נפשית ואמונית, בגלל מיטב בנות הארץ שהיו חלק מהנפש שלו בתיכון...
כמו ששמעתי מר"מ שיעור א', באחת מהישיבות היותר "קוליות" שלנו -
אם קומונרית היתה יודעת מה היא עושה למדריכים שלה - היא לא היתה הולכת להיות קומונרית.
אשרינו שיש לנו בנות כמוך, שמבררות, וחושבות, ומחפשות את האמת.
(אין לי כותרת
)
