קבלתי הצעת עבודה מפתה במקום די רחוק ממקום מגורי.
ההתלבטות היא אם לקבל את ההצעה, כאשר ביום ראשון אסע לעבודה, וביום ה' אחזור.
למישהו/י כאן יש נסיון בזה?
אשתי בעד לנסות.
יש לנו חמשה ילדים כ"י, שהגדול בן עשר והקטן בן שנה. אשתי מורה. סתם ככה לא הייתי עוזר במיוחד בבית...
איך זה משפיע על הבית, הילדים, האשה? איך זה ישפיע עלי?
אני יודע שיש רבנים שעשו את זה תקופה, וכן יש גם אנשי צבא שעברו ועוברים את זה (ויש גם כאלה שעובדים בחו"ל וכיוצא בזה).
אמנם לא בתור נשוי אבל היו גם היו.
הייתי קם בבוקר, עובד עד הערב והולך לישון (למעשה גם בתקופה האחרונה יש לי ימים כאלה והרבה מהם -בעיקר בגלל לחץ).
אז נכון שאני בבית, אבל אני על המחשב.
קח בחשבון שיהיה לך הרבה זמן שמתמלא באופו טבעי על ידי הבית והמשפחה, ובמצב שאתה בוחר - הוא יצטרך להתמלא במשהו.
צריך לשים לב בדיוק במה.
גרתי כמה שנים בישוב ליד ירושלים עם הרבה אנשים שנוסעים לחו"ל לשבוע ומשאירים את המשפחה מאחור. אין לי סטסטיקות אבל רמת הגירושין בקרב המשפחות האלו גבוה יותר ממשפחות רגילות. חשוב גם מה שכתב לך מי שכתב על איך תמלא את הזמן הריק כשאתה רחוק מכולם... לפי דעתי מסוכן מידי ולא שווה
כיום אני ג"כ ממלא את הזמן במה שאני רוצה, ואני משתדל לא להיות עם אשתי והילדים יותר מדי- זה פשוט לא באופי שלי ולא נראה לי כ"כ נכון.
כאן ושם אני יכול למלאת את הזמן הן בדברים טובים והן בדברים לא טובים.
אז מעבר לזה-
מבחינתי העבודה טובה, ויש לי מה לעשות, ולא נראה לי שאשתעמם...
איך מתפקדת אשה שבעלה רחוק ומגיע רק בסופ"ש? היא יכולה לחיות עם זה?
איך ההשפעה על הילדים? גילאים שונים?
תודה לעונים, ואשמח שעוד חברים/ות יחוו את דעתם, בכדי שאוכל לכלכל את צעדי יותר טוב.
במיוחד אשמח להתייחסות של בעלי/ות נסיון.
יום טוב!!!
לא הייתי נותנת לבעלי לעשות את זה....גם כי היום כאמא אין לי מושג איך אמא שלי החזיקה מעמד, וגם בזכרונות הילדות שלי יש הרבה כריות ספוגות בדמעות....ואף אחד לא ידע עליהן.
אני רוצה לציין שהעבודה של אבא שלי בחו"ל איפשרה לנו לחיות בצורה שלא היו לי חסכים אחרים , וכשאני ואחותי התחתנו קיבלנו כל אחת דירה מקסימה עם חצר גדולה ובלי משכנתא....ועזרה כל חודש...היום כשאני רואה את חברות שלי מתענות עם שכר דירה אני תוהה אם השנים האלה היו שוות....[אין לי תשובה, אני פשוט מקבלת את זה כמצב נתון]
(מעולם לא חוויתי את המצב של בעל שרחוק
ואני גם לא אמא עם 5 ילדים)
אבל אישה צריכה מאוד את הזמן שלה עם בעלה
ואישה לא יכולה לסחוב לבד על הכתפיים את כל העול של תיפקוד וחינוך וגידול
ילדים צריכים אבא- לא בתור מישו שבא לשבת אלא בתור מישו שיש לו נוכחות קבועה יציבה ומעורבת בחיים שלהם
לכן אני הייתי מייעצת לך לסובב לגמרי את ההגה שלך- פניית פרסה
רוצה את העבודה הזו? נהדר
תחתום איתם על חוזה שיתחיל בחופש הגדול
תעבורו דירה - זה מצוי, מסתדרים עם מעברים. לאשתך יש מקצוע מספיק מצוי שהיא תוכל למצוא עבודה... הילדים מספיק קטנים שלא יהיה להם קשה נורא להתאקלם
ותשנה את התפיסה שלך על הבית
תשתדל להיות יותר בבית עם אשתך והילדים שלך
לא בתור "עוזר" אלא בתור "שותף", נוכח- אבא, חבר-של-אשתך
וכמובן כמובן- מי שיש לה את ה-ווטו בלהחליט מה תעשה- היא אשתך
בעלי עכשיו התגייס גיוס מאוחר הוא עושה טירונות 6 שבועות יוצא בראשון מגיע בשישי
אני אישית מתחרפנת הילד שלי השתנה לגמרי כל היום שואל מחפש אותו אפילו בגן רואים שינוי
לא חשבתיע שלי אישית יהיה כזה קשה.. מאד קשה לי!! סופרת את הימים את השעות..
אם הייתי יכולה לחזור אחורה הייתי מוותרת על עסק הגיוס וטירונות זה זמן קצוב..
אתה מתכוון למשהו קבוע..
לא נראה לי שזה אפשרי לחיות ככה..
ב"ה
שלום וברכה!
לדעתי ,מנסיון שלנו, מצאתי עבודה במקום די רחוק מהבית (שעה וחצי נסיעה לכל כיוון) אך אני לא מוכן לוותר על שינה מחוץ לבית, משום שהבית הוא הבסיס שלך ממנו אתה יוצא ואליו אתה חוזר בסופו של יום, בבחינת עשה תורתך קבע ומלאכתך ארעי, שתורתך היא המוגדרת והקבועה, גם אם אתה מקדיש לה רק חצי שעה ביום.
5 הדקות בבוקר לומר שלום לילדים ולאשתך, ובערב לילה טוב מאוד חשובים לבטחון שלהם ולבנין האישיות שלהם, זכור תמיד משפחה היא אבא ואמא בשיתוף פעולה.
לכל ילד חשובה מאוד אפילו העובדה שאם הוא יקום בלילה גם אבא שלו יהיה בגזרה כדי לעזור לו, גם אם הוא בתוך השינה.
בהצלחה!
למרות השיקול הכלכלי והמיצוי האישי-
התחתנת, יש לך ילדים- יש לך אחריות עליהם. נכון, גם כלכלית, אבל ראשית כל- נפשית, להיות איתם ולהיות שותף בכל מה שמתרחש בבית.
נכון, אפשר לא להיות בבית ולהיות מעורה ומעורב בכל הנעשה,אבל אין משמע אוזניים דומה למראה עיניים- לשמוע אפשר מרחוק, לראות- רק מקרוב.
גם אבא שלי היה טס המון, ונכון, זה עזר כלכלית, אבל את החסך של אבא אני חווה עד היום (אמא לשני ילדים..) והיתי מוותרת על הכל.
לגבי המיצוי והסיפוק העצמי שלך- אני מאמינה שאין לאדם דרך אחת להתמלא ולממש את עצמו, אולי אם תנסה, תשלים את החסר בבית?
וכמובן שאשתך היא הקובעת, כי בסופו של דבר היא זו שתישא בנטל.
בהצלחה, החלטות טובות בע"ה
נראה שאתם צריכים לעבוד על הביחד, בצורה מותאמת לאופי שלכם. בריחה למרחקים לא תועיל, רק תקרע יותר. גם אם השכר מפתה- לא כדאי להעמיד בסיכון את כל הבית. חשוב שיהיה אבא בבית בוקר ולילה. ואם תתחיל והמשכורת מפתה- יתכן שלא תצליחו להשתחרר מהמלכודת..
"כיום אני ג"כ ממלא את הזמן במה שאני רוצה, ואני משתדל לא להיות עם אשתי והילדים יותר מדי- זה פשוט לא באופי שלי ולא נראה לי כ"כ נכון."
למה אתה לא משתדל להיות עם אישתך והילדים יותר מידי? אם אתה אב שמשתדל לא להיות עם ילדיו,
מדוע הבאת 5 ילדים ב10 שנים?
כי החברה אמרה? כי הרב אמר ?
אם אתה משתדל לא להיות עם האישה , מדוע התחתנת?
מה בדיוק לא נכון בזה? לנהל חיי משפחה תקינים בהם האב הוא שותף ומשמעותי בחיי
אישתו וילדיו זה יסוד כל כך בסיסי. על זה מושתתת המשפחה.
אני לא קובעת נחרצות, אבל אולי אתה מנסה לברוח מחמשת הילדים שהבאת בהפרש ממוצע של שנתיים?
אולי אתה מנסה לברוח מאישתך איתה אתה משתדל גם כן לא להיות יותר מידי כי זה לא נכון לך?
בנית משפחה, משפחה ברוכת ילדים, ואתה מתייחס עליהם כמו משהו שלא באופי שלך ולא נכון לך להיות איתם?
האופי שלך כניראה (שוב לא קובעת נחרצות) הוא להיות לבד, אבל התחתנת והבאת ילדים כי
ככה עושים וככה צריך (שוב, אני לא קובעת נחרצות, אבל זה מסתמא כך) אז עכשיו תבין שיש תוצאות למעשים שלך,
אל תהיה אגואיסט שחושב אך ורק על עצמו, תהיה אבא ותהיה בעל, ואל תעשה את הטעות הזאת
של לנטוש למשך שבוע שלם באופן קבוע את אישתך וחמשת הילדים שלך.
אל תעזוב אותם לבד למשך שבוע שלם ותיתן להם לגדול בתחושה שאבא שלהם זנח אותם,
אל תגרום לאישתך עוד כמה שנים להסתכל אחורה ולהרגיש שלא היו לה חיי זוגיות תקינים
ושהיא ביזבזה את חייה על נישואים עם אדם שעזב אותה לטובת "מיצוי עצמי"
פרנסה יש בכל מקום, כל אדם שמאמין בה' ומשתדל למצוא פרנסה, היא תהיה לו.
ועדיף ילדים מאושרים ושמחים עם קצת פחות כסף, מאשר ילדים אומללים עם יותר כסף.
במידה ואתה בעל שמשליט טרור בבית ועצם היותו בבית היא סבל לאישתו ולילדים(לא אמרתי שאתה כזה, ), עדיף שתקבל את מקום העבודה
אני מניחה שאתה לא כזה, אבל אם כן אז תקבל את העבודה.
בדבריו שהוא התחתן והביא ילדים כי "ככה עושים וככה צריך"- (גם אם לא קבעת נחרצות "אבל זה מסתמא כך"...) ?
הרי אם תחשבי היטב יכולות להיות עוד הרבה מאד סיבות למה שהוא עשה, גם אם זה נראה לו לא טוב להיות איתם הרבה
זה נשמע לי קצת שימוש בדעות קדומות...
אשמח להתבדות, האירי את עיני
ראו ג"כ את דבריה של "צדיקה אחותך" בתגובות למעלה.
תרשה לי הערה, בענין שהוזכר בתוך דבריך, אע"פ שאינני עונה על שאלתך (לא מנוסה בכך, לא מכיר אתכם וכו'), ולא שאלת לגבי הענין שאני מזכיר.
אני מתרשם שאיכפת לך מאשתך ומילדיך. אתה שואל אם אשה "יכולה לחיות עם זה". איכפת לך "ההשפעה על הילדים, גילאים שונים". כבר בהודעה הראשונה ציינת שאשתך בעד שתנסה. כלומר, דעתה חשובה לך וברור לך שזה תנאי. והיא כנראה "אשת חיל" שמאד איכפת לה שבעלה יהיה מרוצה. זה גם ניכר מדבריך על כך שהיא לא מבקשת את עזרתך מי-יודע-מה בבית, כשיש לה 5 קטנים בבית. באמת כל - הכבוד.
אבל כתבת משהו לגבי ה"השתדלות" שלך בנושא השהות עם אשתך והילדים.. לא נעים לי כ"כ לחזור על הציטוט המדויק.. ואולי לא דייקת בניסוח.
אני חושב שגם אם האופי של בני האדם שונה מזה לזה; יש אולי מי שיותר טבעי אצלו השהות/שיחה עם אשתו וילדיו הקטנים, ויש מי שפָּחות והוא יותר "בענייניו" - בכל זאת ראוי ושווה "לעבוד" על כך. ללא קשר לנושא שאלתך.
כדאי מאד, לדעתי, לאמן את עצמך בלהרגיש נעים ונוח ונחמד בשהות עם אשתך והילדים, גם מעבר לזמן מינימלי. משך הזמן, יכול להשתנות מאדם לאדם - אבל יש בזה בחירה גם אם נראה לך ש"זה לא באופי" שלך. אתה יותר איש של ה"מקצוע" שלך או משהו כזה..
צריך לזכור, שאנחנו לא נולדים אבות לילדים.. וכאשר מגיע ה"חידוש" הזה, יש מי שמאד מתלהב מהתירגול החדש, ויש מי שבגלל שבהתחלה הרגיש שה"קטנים" האלה זה לא כ"כ בשבילו - הוא חושב שזה רק ענין של אופי..
אבל זה לא כך.. מקשיבים לילדים, לומדים את התום, היופי, הרגישות, האמת, שבעולמם הפנימי. ההתפתחות שלהם - ורוצים להיות חלק משמעותי מזה ותורם. כל אחד בדרכו.
כאמור - ללא הבעת דעה בנושא ששאלת.
חזק ותתחזק.
זה מה שאני הייתי עושה...
מצד האישה אני יכולה לומר מניסיון שזה מאד קשה.
דבר נוסף, איפה תישן כל השבוע? תשכור דירה? לא בטוח שזה משתלם... תחשוב גם על זה...
שמסוגלות להסתדר היטב בעצמן בכל מה שקשור לתפקוד השוטף של הבית ואפילו חינוך הילדים,
אבל בסופו של דבר, לאחר שהילדים יגדלו ותישארו שניכם עד זקנה ושיבה טובה,
השנים האלו/התקופה הזו תהיה פספוס להורות שלך ולזוגיות שלכם.
נסו להיות יצירתיים ולהרוויח מכל הצדדים איכשהו.
הרוויח יפה בזכות זה וכו' בערך שנה...
אז הייתי בת 9-10, ואחים שלי הקטנים גם בערך בגיל שנה וחצי, שלוש ומעלה...,
מתגעגעים קודם כל וכשאבא חוזר ישר קופצים ומחקבים אותו וכו'
אבל לאחים שלי הקטנים (2/6)
היה אחרי מעט זמן קטע כזה שהם לא היו רצים לחבק אותו או משהו כי הם קצת שכחו אותו
(בכל זאת תינוקות והכל)...ואז כשהוא חזר באופן קבוע הביתה לקח להם קצת זמן להתחבר אליו
אני לא אומרת שזה גם אצלך יהיה ככה, אלא יכול להיות
בכ"מ אל תשלול ישר
בהצלחה! 
אבא הוא אי של חוזק ויציבות בבית, גם אם הוא לא נמצא הרבה ולא מבלה יחד עם הילדים שלו, הידיעה עבור ילד שאבא שלו נמצא פה בשבילו היא חלק בתחושת ביטחון בסיסית.
יש לא מעט משפחות שהאבא לא נמצא, עסקים, צבא, חסד, וכו'.
אני חושבת שכמו אצלנו המבוגרים, גם ילדים שואלים את עצמם למה אבא שלי לא נמצא איתי, והתשובה צריכה להיות משהוא חשוב מאוד(חשוב מספיק שגם הילד יבין שזה חשוב) , כאשר יש תשובה טובה לשאלה הזאת (כל אחד וסולם הערכים שלו) לילד יותר קל לקבל את החסרון של האבא (והחיסרון עדיין מאוד קשה) , ובדרך כלל הערך הזה הוא הערך אותו הילד יספוג כמשמעותי ביותר בחיים.(ותחשוב האם זה הערך אותו אתה רוצה להנחיל לילדים שלך?)
אני לא יודעת איזה אדם אתה וכיצד אתה רואה את עצמך בתוך המערכת של המשפחה שלך, אבל חשוב שתדע שיש לך חשיבות גדולה, ובכל בחירה שתבחרו יחד אתה ואישתך, כאשר תחזור הביתה תצטרך להשלים חסרים גם ברמה הזוגוית וגם ההורית (הצעה- צא לחודש מילואים כדאי להרגיש כמה אתה חסר).
ולסיום ילדים שגדלים עם אבא "וירטואלי" יוצאים או חסרי ביטחון או עצמאים באופן לא פורפרציונלי לגילם (ובדרך כלל חווים את זה כזכרון לא חיובי בכלל).
בהצלחה בקבלת ההחלטה.
גם אישה חזקה שמסתדרת לבד היטב צריכה לראות את בעלה במשך השבוע.
אני לא הייתי שוקלת את זה בכלל עבור בעלי.פשוט -לא!
היה לנו ממש טוב. הידיעה שבעלי מממש את עצמו ומוסר נפשו על עמ"י מאוד חיזקה אותנו.
ברור שיש זמנים קשים (אבל הם קיימים גם כשהבעל תמיד נמצא..)
אני בעד לנסות אם אישתך בעד, ואם רואים שזה לא טוב אחרי תקופה, עוזבים.
ודרך אגב, הילדים הסתדרו עם זה נהדר. הם ידעו שיש אבא בשישבת והיינו כולנו מתכוננים כל השבוע לקראת שבת..
זו ממש היתה חוויה מיוחדת בעיני.
ועוד משהו- אבא שלי (בילדותי) במשך תקופה לא קצרה עבר בחו"ל והיה חוזר בסופי שבוע ולדעתי היה סבבה.
זאת היתה המציאות ודי היינו רגילים לזה. אבא של שבת. ואין בזה כל רע.
כעובד הייטק רחוק מהבית - אע"פ שחזרתי הביתה כל יום ולא רק בסופי שבוע - אבל תמיד זה היה בשעות מאוחרות כך שבפועל ראיתי את הילדים רק בשבתות. התוצאה - מבחינת חינוך הילדים (וגם מבחינת הזוגיות) היתה גרועה ביותר ואין כבר דרך להחזיר את הגלגל אחורנית.
מציע לך לשקול מחדש. גם העניין המקצועי וגם השכר הגבוה לא שווים את הנזק למשפחה (ובסופו של דבר גם לך).
יש לנו שכן מבוגר שגר לבד, בן אדם נחמד וגם נדיב עם הרבה חסד. אלא שבזמן האחרון הוא התחיל לשמוע פודקסטים או שאולי זה טלוויזיה בתוכניות של דיבורים, לא יודעת מה, הוא שומע ממש חזק עד שזה נכנס לנו לסלון ואני משתגעת מהרעש הזה. זה כמה שעות ביום לפעמים ואני פשוט מתחילה לסגור חלונות מרוב יאוש (אבל זה לא לגמרי עוזר).
ממש לא נעים לי לגשת ולדבר איתו. אולי הוא יעלב, אולי הוא לא שומע כל כך טוב. אני לא יודעת מה הסיבה לשמוע כלכך חזק. מה עושים?
ואם לא נעים לדבר איתו,
אז פשוט תתרגלי לרעש...
אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.
פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.
קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.
וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.
אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק
😅 50/60 או יותר 80/90?
אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..
לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜
בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.
בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.
גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.
מצטרפת לשאלה.
אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?
זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון
לזוג.
תודה רבה!!
שלום לכולם,
שימו לב כי התקבלו כבר 3 דיווחים בפרטי על הטרדות מצד הניק "מתלבט34".
הוא נחסם כעת מהפורום.
אך זה כמובן יכול להיות גם שלל ניקים אחרים
והוא כמובן יכול להחליף ניק בקלות.
אז רק הזדמנות נוספת להזכיר את שלל הסכנות במרחב הוירטואלי בכלל ובפורום בפרט.
בין ע"י ניק שמזדהה כגבר
בין ע"י ניק שמזדהה כאישה
בין ע"י ניק ותיק
בין ע"י ניק חדש
בין ע"י פותחי שרשור שלכאורה תמימים ורק רוצים מידע והתייעצות אך כוונותיהם רעות
בין ע"י מגיבים לפותחי שרשור שלכאורה תמימים ורק רוצים לעזור או לשאול אך כוונותיהם רעות.
וכל היתר
לצערנו זו תופעה לא קטנה כלל
אז כל אחד וכל אחת מאיתנו שומר על עצמו ונוקט משנה זהירות.
זה באמת יכול לבוא בכ"כ הרבה מסיכות / בילבולים / הסתרות / חוסר כנות / זיוף / מניפולציה / תמימות במסווה / רצון לעזור במסווה / וכן הלאה.
שיהיו רק בשורות טובות ב"ה 🙏
תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏
אז הוא ממש גרוע בזה.
וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.
אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.
הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.
ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏
ובכלל יש שלל ניקים.
יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".
וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.
לפחות שיהיה מקורי
אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי
לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.
לק"י
אבל באמת שחשוב להיות עירניים.
ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.
(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).
הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.
גיליתי לאחרונה שהבעל שלי במשך שנים נכנס פעם בכמה זמן (יכול להיות פעם בכמה חודשים/פעם בשנה…תלוי ) באופן יזום לאינטרנט בעבודה (אין סינון) או בבית כשעובד מהבית במחשב של העבודה ומחפש תמונות של נשים בבגדי ים מינימליים ושופך זרע לבטלה; לא יודעת איך להגיב לזה; מבחינתי זה סוף העולם; מרגישה נבגדת; אשמח לשמוע דעות לגבי הסיטואציה
ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.
שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.
אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.
זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?
"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.
עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.
הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.
איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??
אי אפשר.
למעשה:
-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..
-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...
הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)
חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.
אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.
דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!
-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!
אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.
תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...
-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!
אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...
אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"
מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.
זכרי: ירידה צורך עלייה!
הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.
את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..
היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.
את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...
והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.
את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.
בטוח!!!
לא לדאוג, לא לדאוג...
בשורות טובות והצלחה רבה..
מה הוא אמר לגבי זה?
ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .
אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?
ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.
ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.
אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.
אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?
בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.
כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.
כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.
אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.
זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.
אבל אני מקבל את הזהירות שלך.
לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.
במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.
ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.
למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.
למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)
שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.
היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.
תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.
זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.
אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.
מבינה אותך ממש.
וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.
בהצלחה ממש!!
עד כמה זה פוגע באשה
קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.
זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?
תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.
לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.
אחרי כמה שנים של שליטה השבוע זה שוב קרה.
כאבי בטן חזקים שלא היו במציאות, והנה אני במיון, והנה רופא לוחץ על כל מיני מקומות בבטן בשביל להבין מאיפה הכאב, ויש לי עירוי ולוקחים בדיקות דם ושתן שחוזרות תקינות, והנה עושים לי אולטראסאונד, והנה לא מוצאים כלום אז עושים לי סיטי, והנה משחררים אותי הביתה בלי שום אבחון ורק אומרים לי להקפיד לשתות הרבה ולחזור אם זה קורה שוב...
וכשיצאתי משם בלילה אל הרכב הייתי מותש. לא הבנתי למה עשיתי את זה. כעסתי על עצמי. והייתי מותש מכל הבדיקות והתורים וההמתנה ליד אנשים שחולים באמת ומשתעלים ללא הפסקה.
וגם לא באמת קיבלתי תשומת לב כי הייתי סתם עוד בנאדם שהם רצו כבר לשחרר כדי שתתפנה מיטה. והכל היה קר. אבל כל זה ניתוח של אחרי האירוע. בזמן אמת לא יכולתי להפסיק. לא יכולתי לוותר על ההצגה. לא יכולתי לוותר על הרופאים שבאים ומתייעצים וקוראים לרופא הבכיר כדי שיסתכל בעצמו.
אבל בסוף פשוט הייתי מותש מהמקום ומותש מעצמי.
עד הפעם הבאה.
קודם כל חיבוק.
כתבת מדהים.
אתה כותב עם המון מודעות.
היית בטיפול?
אתה יודע מה עומד מאחורי זה?
לדברר את זה, את הכאב
לשומן ופחמימות,
להימורים,
לצפייה בתכנים מיניים...
לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...
התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...
כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?
נשמע קשה.
חיבוק.
זה דיי סיוט. מה זה נותן?
ובכלל צריך הפניה למיון, לא?
הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.
ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?
תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.
שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!
אני חדשה אז מרשה לעצמי להשתמש בזה לביטוי נועז
אני מכורה לאינטרנט ולתקופות גם לפורנו
זה עוד מלפני החתונה (נשואה עם ילדים)
עברת ילדות לא הכי פשוטה
ויש לי הנחה שזה לא הגיע אלי סתם
אני כל כך לא רוצה להיות איפה שאני נמצאת
לא טוב לי, בא לי לעזוב הכל ולברוח
אני מרחמת על בעלי שהוא לא יודע אפילו מזה
שונאת את עצמי על מה שאני, מי שאני, על עצם הקיום שלי
שבעלי לא מקבל אישה שהוא רצה, לילדים אין אמא כמו שצריך ומגיע להם
מה אני עושה פה בעצם?
לפעמים אני חושבת על זה רציני, לא רוצה לחיות ככה
רוצה להגאל מהדבר הגועלי והמייסר הזה
להיפטר מהסוד המעיק
ראיתי פה הרבה אשכולות של נשים שמספרות מהצד השני
אבל אולי כן יש כאלו שהם כמוני?
קשה לי נורא
אני רוצה הזדהות
אני רוצה עזרה
לא יודעת ממיל בקש
אני בעז"ה אתחיל טיפול גם על עוד דברים (לכן בעלי יודע מהטיפול)
לא יודע אבל שאני רוצה לטפל קודם בזה
טוב, פרקתי קצת
מקווה שיהיה לתועלת
של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.
תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.
להתחיל מזה שלגלוש ולצפות
זה לא דבר נורא
ובכלל ספק אם זה כזה גרוע
ואז חמלה וקבלה עצמית
כבר משפר את איכות החיים
וזה בסדר שיש סודות
לא על כל דבר שעושים
מישהו צריך לדעת
ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות
ולחפש דרך עם יעדים ראליים
מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?
איך מתייגים?
לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.
לחפש איזה חלל היא באה למלא.
ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.
והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.
הרבה מאד מאד גברים
והרבה נשים
גם הם בצרה הזו.
אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.
ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.
מצויין שאת רוצה עזרה.
יהי ה' בעזרך.
אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.
בהצלחה אחות יקרה.
את שופטת את עצמך מאד לחומרה.
אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.
זה לא.
זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.
בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.
אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.
בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.
מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️
קודם כל חיבוק ענק ענק.
ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה
היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.
וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)
אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה
את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.
זה לא בית משפט.
זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.
כמה דברים
1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.
2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.
3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?
לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.
אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.
אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.
חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.
דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.
העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.
ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!
ההורים של בעלי משתלטים עלינו, עושים מניפולציות ומנסים לגרום לסכסוך בינינו. מסתבר שכך בעלי חי את חייו, לא נוח לו אבל הוא לגמרי נאלם מול אביו בעיקר. אנחנו מחפשים מטפל זוגי מקצועי ממש, שידריך אותנו איך לעשות את הגבול להוריו ולשמור על הבית שלנו.
הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.
שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.
פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.
אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.
על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות
ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏
אחרי כחמש שנים, שגרים במקום שלא ממש שמחה בו, מחפשים את המקום הבא..
רוצה מאד ישוב, חם, קהילתי, מחבק.
תורני
עדיף באזור לא מאותגר מידי ביטחונית
לא צפון.
חשבנו על מבואות יריחו, עשהאל...
אבל רוצים לחשוב על עוד כיוונים בסגנון.
יש לכן רעיונות?
אשמח מאד שתחלקו איתי, ואולי תרוויחו שכנה כייפית;)
אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️
מכיר כמה מהם
ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות
יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...
ויש יישובים 'ותיקים' יותר...
זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...
ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️
זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.
גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.
המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].
מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.
אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.
