אה, שכחתי, עד היום..

-שהשכונה שלנו היא כל העולם

-חשבנו שאבא שלנו הוא כל יכול

-התפללנו שאמא לא תדע שהמורה גילתה שלא עשינו שיעורים

בס"ד בר"ה

אתה לא מבין כמה ריגשת אותי עכשיו

היום כבר אין דברים שיגרמו לי לקום ב6 בבוקר..

אני לא חושבת שהיה ילד אחד בכל המזרח התיכון שלא השכים קום כדי להספיק לצפות במעלליו של כדור שלג עם תסביך נרקיסיסטי.

אולי חוץ ממני.

(החלומות שלי היו יותר מעניינים. סורי אמא.)

ומעוותים את ברכת המזון וכל שיר שבת שיש...

יכולתי ללכת מכות עם מי שבאלי בלי להיחשב משוגעת

הייתי הרבה יותר שמחה

לא ידעתי כמה הכל יקר

לא נדקרתי מאנשים

גם היום אני מאוד שמחה עדיין עושה צחוקים פה ושם.מתבאסת בשבילך אם את כבר לא כ"כ שמחה ..כל החיים מלווים בשמחה לא קשור לגיל..

חשבנו שכיתה א' זה גדול וכיתה יב' זה סוף העולם

• לא הסכמנו להאמין שאבא גם היה קטן פעם, כמעט כמונו.
• היינו קמים מוקדם בחופש הגדול כדי לראות ה'מומינים'.
• רצינו שאבא יספר לנו מיליון פעם את הסיפור עם הכבשה והבור לפני השינה.. (אין סיכוי שתכירו..)
• לא פתחנו את הדלת לזרים..

אני הייתי תמיד פותחת.

שואלת מי זה ותוך כדי פותחת..

ופעם גם הייתי רצה לענות לטלפון, כאילו שזה ממש מעניין וכאילו שהיו שם שיחות בשבילי.

היינו מתחרים מי יגיע ראשון..

למה הוא פתח את הדלת למישהו שהוא לא מכיר,

אז הוא אומר לה-

אם אני לא אפתח, איך אני אדע אם אני מכיר אותו או לא? 

• קמנו מוקדם בבוקר.
• התלהבנו מכל דבר חדש שגילינו בעולם, בין אם הוא חוט חשמל שהיה ברחוב, טלפון אלחוטי או משהו שאחד השכנים זרק.
• ?לא כבדיחה - ממש פתחנו ספרים.
• השתמשנו במערכות הפעלה כמו  Windows 3.11, 95, 98 שנתקעו והיו צריכות הפעלה מחדש כמה פעמים ביום.
  
  
  
  לצפיה ב-YouTube
  
   
• כשהיה אינטרנט, אם היה, הוא היה נשמע ככה:
  
  לצפיה ב-YouTube

• חלמנו שנהיה גדולים ויום אחד נגמור שמינית ויגמר כל הסיוט הזה. (הוא יגאל אותנו / הצלצול להפסקה / ויפזר נידחנו / מארבע קצוות הבית-ספר / חברים כל התלמידים / נגד הלימודים)?

(לא הייתה לנו טלוויזיה, אז לא גדלתי עליה, טוב, חוץ מאצל סבתא ז"ל)

היה משו כמו doc או משו כזה!

מסך כחול כזה, אני ממש זוכרת איך זה היה נראה!!

אצלנו הרקע אם אני זוכר נכון של המסך הזה היה כחול.

סבא וסבתא היו באים אלינו כל קיץ לבקר...

אח... היו ימים

- חוצים ת'כנירת בשחיה וחוזרים לחוף בסירת משטרה

היינו חיזבאללה

או שפשוט לא ביקרנו בבתי מלון אז לא עוללנו כלום..

עשינו דברים אחרים משוגעים, זה בטוח, רק שלא זכור לי עכשו מה בדיוק..  Iהדחקה/הכחשהI

טיפסנו על כל עץ בשכונה וכל היום כדורגל

בס"ד

-היינו חושבים שמרקו הוא הילד הכי מסכן בעולם כי הוא רוצה את אמא.

-היינו מפחדים להביא לאמא פתק מהמורה זה היה נראה סוף העולם בערך.

-היינו מחרפנים אנשים ובעיניים זה היה מתוק.

-היינו תמימים,וחשבנו שחצי שקל זה יותר משקל בגלל הגודל

-היינו מרגישים שאין כמו אבא ואח גדול ושאם דוד שלנו שוטר אז..

-היינו חושבים שככול שאנחנו יותר גבוהים כך אנחנו יותר גדולים.

היינו משחקים בלילה במחשב שהיה בקומה למעלה סוגר שטחים!!!

יו, איזה ישן זה...

בס"ד ובהשתדלותי

ואסור שיהיו שני שטחים סמוכים באותו צבע???? את המשחק הזה שיחקנו בגן!!!!

שאתה עולה עד למעלה ופונה ימינה, ואז אתה מחכה שהוא יתקטן ועושה מסביבו ריבוע קטן וככה אתה סוגר 99% מהשטח!!!

אחחח עשיתי נוסטלגיה לעצמי..

איזה כיף זה!

ועוד כמה משחקים נוסטלגים בסגנון כמו באמפי ודומיהם!!!!

אין כמו המשחקים של פעם!!!!

כשהייתי בביה"ס זה היה להיט http://www.old-games.org/games/dave

שלא יכולנו להשתיק כי הוא יצא מהמחשב!!

- היינו מתגנבים בלילה מהחדר למטבח, וחשבנו שההורים לא רואים...

- היינו משחקים עם השכנות קלאס/ חבל/ חיי-שרה אחרי הצהריים..

-  הלכנו לזקן בבית כנסת לקבל סוכריה בשבת..

- שיחקנו במורה וכיתה עם הבובות.. (למה?! למה?!)

- הלכנו מכות עם האחים, כשבקרע אמא צועקת:"אם מישהו מכם שובר יד, אני לא לוקחת אותו לבית חולים!"

- היה לנו מנוי לטרם.. [כמעט לא עבר חודש בלי שמישהו היה שובר את היד..]

- חשבנו שלמבוגרים הכי כיף בעולם

- הייתי מקפצת ומדלגת ברחוב והיו אומרים לי :"איזה חמודה!" היום מסתכלים עלי כאילו איבדתי בורג..

לרימונים - כשהיינו ילדים עשינו תזמורת של ממש (עוזי חיטמן

לרימונים - היינו ילדים וזה היה מזמן.....

- היינו אומרים שאנחנו חולים לראות את "שן קשת ענן..."

-ושבאמת היינו חולים היינו הולכים עם אבא (במקרה שלי) לעבודה והמזכירות שלו הייו ממש מפנקות את הבת של הבוס.

- רואים מסיבת גן ומקנאים בילדים שהיו משתתפים איתו למרות שעברנו את הגיל מזמן.

- היינו ישנים במיטה עם מלא בובות.

- היינו ישנות בחופש "ראש וזנב" עם הבנות דודות, ומקבלות כל הלילה בעיטות ...

אם אתה לא סולח זה עבירה שלך..

בעבר הייתי עונה בוודאי

היום אני מסתכלת אחרת

קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם

וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים

זה מצד אחד

מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..

כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.

כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח

לא שמישהו שאל אותי קודם

אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר

אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.

זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.

הגדרה טובה

כשההתנגדות יורדת

גם הציפייה יותר מותאמת

קושי צפוי הוא יותר קל

איך את מגדירה את זה?

זה קושי שחוזר על עצמו

אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים

ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם

אם זה קושי חדש

זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר 

אי אז בגיל 30 וקצת.

זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.

זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.

Stand a little taller

Doesn't mean I'm lonely when I'm alone

What doesn't kill you makes a fighter

Footsteps even lighter

Doesn't mean I'm over cause you're gone

יש כאלה שהייתי מוותרת

ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם

עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…

כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.

כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד. 

לכתחילא כן

כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי

הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)

בדיעבד חלקם לא

כיון שזה  חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי

והביא אותי למי שאני כיום

על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)

הייתי מוותרת

בבחינת "לא הם ולא שכרם"

אבל

בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה

ובזכותם אני מי שאני

אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.

ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-

בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].

אפשר להגיב שם אנונימי. כאילו, מה? תהיו טבעונים, תמהונים,  מתנגדי חיסונים, זה לא משנה, יש לך אמת? לך איתה. אבל למה להבנות שרפואה טבעית זה דבר להתבייש בו חחח

(כן מבין זה לא למעיישה ופורום מת וכו' והכל כאן בדיחה שאני בכוונה לא מתייחס אליה. תהיות לאור ההצפה של הנושא והדיון)

עם כמויות הספאם שם באמת צריך ניהול 

ויסיר מהם כל מחלה, וירפא לכל גופם, ויסלח לכל עוונם,

וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם עם כל ישראל אחיהם, ונאמר אמן

ונהנה לריב עם עצמו בפינה שכוחת "אל" כדי לפרוק עצבים 😂😂😂

אבל בטח זה דוגמא קלאסית למה שנקרא להאכיל את הטרולים

משתעממים מספרים סיפורים זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו

אולי הכוונה שלך לפורומים אחרים? 

אין כאן בערוץ 7 כאלו ניקים.

- הנני כאינני

- הים נסוג

תשאל את משה

כי למשל @בין הבור למים פעיל בפורום מסויים מאוד ולא מוכר בכלל כאן.  

כל פורום הוא עולם ומלואו ואין קשר בין רבים מהפורומים במרחב העצום של הפורומים בערוץ 7.  

ויש את @אני הנני כאינני, אולי הוא מדבר עליו

וזו היא, @נחלת, לא הוא, שהזכירה ניקים פופולריים

התכוונתי למגיבה שכתבה שירים מאוד יפים שאחד מהמגיבים (צדיק יסוד עולם (?) ניתח אותם).

נכון. נזכרתי שלא קוראים לה כך, השורה האחרונה שחזרה בתגובה שלה היתה: והים נסוג...

אני הנני כאינני  - הכל בסדר איתו.

העיקר שהכל בסדר

צדיק יסוד עלום אמר שיש כזה אחד.

היא התכוונה ל@בין הבור למים - צעירים מעל עשרים

לפורום של טבת והלאה...

בס"ד

לא תמיד כשפותחים, הפורום הוא מחודש טבת. חיפשתי מקום בו אפשר לכתוב

את התאריך (טבת, למשל) ולא מצאתי. אז  לפעמים מופיע פורום עתיק

איזשהו. לא מבינה למה ומדוע...

איך מגיעים לפורום העכשווי (מאתמול, שלשום) - ניסיתי בכותרות המציינות

מספרים גבוהים (2000+) למשל, אבל זה לא מעיד על אקטואליות הפורום.

ועוד משהו: הזמן המופיע ממול לתגובות לא הזמן הנכון. למשל 11.00

במקום 13.00 וכד'.

יש לי, כלומר, אין לי, שום כשרון טכני ולבטח זה משהו פשוט

אבל לא יודעת איך.

תודה!

מה פירוש "עבר עריכה"? מצד מי, הצוות? ומדוע?

תודה רבה!

או שרשום הניק שביצע (הניק שכתב את ההודעה ועשה עריכה ושינוי)

או שעריכה בוצעה ע"י מנהל הפורום - ואז זה בד"כ להסיר תוכן שלא ראוי לפרסום פומבי.  

פרטי העריכה רשומים באותיות אדומות.

כאשר נכנסים לערוך פוסט שכתבת - בדקות הראשונות לאחר שליחת הפוסט, אפשר לערוך "בשקט"  אין אינדיקציה שהפוסט עודכן.

רק אם מעדכנים אחרי די זמן, 10 דק נניח, אז מופיעה השורה האדומה שהפוסט עודכן.  

(ויש גם מגבלות מתי ניתן לערוך.  פוסט שקיבל תגובות, ננעל/נחסם לעריכה די מהר אחרי קבלת התגובה הראשונה.) 

לא הגיוני ולא ברור איך יכול להיות שאת נכנסת לפורום כל שהוא ואת רואה הכי למעלה הודעות שאינן הכי חדשות שנכתבו בפורום.  

אולי תצלמי בפעם הבאה את המסך שאת מקבלת?

את יכולה, אם תרצי, גם להעביר לי בשיחות האישיות.

שנבין מה הבעיה אצלך.  

הזמן שמופיע - כנראה גם זו בעיה במחשב שלך.

השעון במחשב שלך נכון? 

בס"ד

תודה על שתי התשובות.

1.  השעון בסדר גמור.

2. אעקוב אם אמנם זה כך (שמופיעות ההודעות החדשות קודם)

3. לא משמעותי אבל מדוע צריך לדעת שהניק (מה זה ניק?...מאיזו מילה?) ערך את תגובתו? מה זה משנה לנו?

4.  בבקשה, מה זה פצל"ש (או משהו כזה), אני לא מהדור שלכם, ידידי הצעירים.

אבל את רוב הדברים אני מבינה.....

יישכויח!

3. ניק מלשון nickname(כינוי). הכוונה למשתמש בפורום

4. פצלש זה פיצול אישיות - אדם אחד שמשתמש בשני כינויים

בכל מקרה זו אותה הכוונה

אדם אחד, שני שמות

ואם בפיצול עסקינן, למה כשאני פותחת את האזור האישי,

שואלים: האם יש לך פיצול אישיות?......

עניתי המון פעמים: כן. כן. כן....(לא נותן ברירה אחרת)

כך שיש לי כבר פיצול אישיות לעילא ולעילא, אבל

אני לא מבינה מה העניין כאן. זה גם קשור לשם?

או שזה הפסיכולוג של האתר......

תודה!!

לפעמים כשאני מתחבר לפורום ונכנס לשיחות האישיות, במקום לראות את רשימת הניקים איתם התכתבתי, הניק שלי מופיע, משום מה, בכל השורות. במקום הניקים הנכונים שהיו אמורים להיות שם

ואז כשאני לוחץ על ניק, זה גורם שאני כאילו רוצה להתכתב עם עצמי.

ואז מופיעה השורה ההזויה "האם יש לך פיצול אישיות"

הפתרון לצאת מזה הוא רענון הקישור וזה מסתדר. 

ולמה אדם אחד משתמש בשני כינויים ועוד מצהיר על זה?!

ברכה והצלחה!

הרבה פעמים, וזה קרה כאן בפורומים בגלים ובתקופות, היו טרולים שעשו צחוק ושיגועים וגם הטרדות. אותו אחד פתח והשתמש בניקים שונים כדי להטריל..

ויש גם שימושים לגיטימיים.

מישהו/מישהי עם ניק ותיק ומוכר, רוצים לשאול שאלה שלא תסגיר מי הוא השואל או השואלת.

דברים רגישים שלא רוצים לחשוף מבחינת הזיהוי של הניק הותיק.

לחסוך מבוכה, להסתיר משהו, להיות אנונימי בשאלה ספציפית. 

וזה א ח ר י  עריכה?

אז התת פורום הזה צריך להיות חסום איכשהו ולא כך פרוש לעיני כל

בכלל, כל כך מהר עלולים לגלוש בפורום , לדברים כאלה, ללשון

הרע, לפגיעה במישהו על ידי התלוצצות עליו (גם בתכתובת על

החצאיות ראיתי כזה דבר; אפשר לענות יפה או להתעלם על ידי

מעבר טבעי לנושא אחר אבל לא להוציא לבן אדם את הנשמה

ולעשות אותו כלעג וקלס לעיני כולם....זה לא יפה.

הכי מרגיז שזה  משעשע (אללי) ומושך להמשיך לקרוא -

כעין בידור - זה לא מתאים לפורום רציני כמו שהפורום

הזה נועד להיות, לפי הבנתי, וכך הוא רוב הפעמים.

 מאד קל בפורום לכתוב כל העולה

על רוחנו; האם פנים מול פנים גם היינו מעזים

להתבטא כך?

ועוד - חושבת שנושא שעלול להיגרר לתגובות

מזלזלות, או שעוסק בעניניים שהצניעות די

יפה להם - צריך לעבור מהר ובנימוס

(כלפי זה המתחיל בנושא כזה, אפילו

ברצינות כי משהו מטריד אותו) לנושא אחר

ואפשר לאמר שבפורום הזה לא מרחיבים

בדברים כאלה, כי...כי....יש כאן ילדים קטנים!.....

וגם אם מישהו רוצה לשפוך את הלב

והנושא חריג, לא צריך לפרט יותר מדי -

זה לא בריא, זה לא נאות ויש דברים

שהשתיקה יפה להם. כלומר, מבינה

שזה מקום שאפשר לחשוף הכל

כי אף אחד לא מכיר, אבל בכל

זאת, קצת להתאפק. למרות שנורא

מושך לפרוק הכל. ואני מדברת גם

על עצמי. שלא אסחף מדי

בקלי קלות אפשר להיסחף.

שלא נהפוך לצהובון מרוב שיעמום

או סקרנות.  הכי יפה ומעניין זה

חילופי הדברים הרציניים, החקירות

והדיבורים בנושאים חשובים.

לא צריך לרדת למכולת!

אם ראית תגובה מסוימת שלדעתך אין מקומה בפורום, את תמיד יכולה ללחוץ על כפתור הדיווח ואז זה מגיע למנהלי הפורום לבדיקה.

בגדול תהיה מחיקה או עריכה או אף חסימת המשתמש רק במקרים חריגים, בדרך כלל בגלל פגיעה בניק אחר או שימוש בשפה לא נאותה וכיוצ''ב.

ופותחים ניק חדש.