אה, שכחתי, עד היום..

-שהשכונה שלנו היא כל העולם

-חשבנו שאבא שלנו הוא כל יכול

-התפללנו שאמא לא תדע שהמורה גילתה שלא עשינו שיעורים

בס"ד בר"ה

אתה לא מבין כמה ריגשת אותי עכשיו

היום כבר אין דברים שיגרמו לי לקום ב6 בבוקר..

אני לא חושבת שהיה ילד אחד בכל המזרח התיכון שלא השכים קום כדי להספיק לצפות במעלליו של כדור שלג עם תסביך נרקיסיסטי.

אולי חוץ ממני.

(החלומות שלי היו יותר מעניינים. סורי אמא.)

ומעוותים את ברכת המזון וכל שיר שבת שיש...

יכולתי ללכת מכות עם מי שבאלי בלי להיחשב משוגעת

הייתי הרבה יותר שמחה

לא ידעתי כמה הכל יקר

לא נדקרתי מאנשים

גם היום אני מאוד שמחה עדיין עושה צחוקים פה ושם.מתבאסת בשבילך אם את כבר לא כ"כ שמחה ..כל החיים מלווים בשמחה לא קשור לגיל..

חשבנו שכיתה א' זה גדול וכיתה יב' זה סוף העולם

• לא הסכמנו להאמין שאבא גם היה קטן פעם, כמעט כמונו.
• היינו קמים מוקדם בחופש הגדול כדי לראות ה'מומינים'.
• רצינו שאבא יספר לנו מיליון פעם את הסיפור עם הכבשה והבור לפני השינה.. (אין סיכוי שתכירו..)
• לא פתחנו את הדלת לזרים..

אני הייתי תמיד פותחת.

שואלת מי זה ותוך כדי פותחת..

ופעם גם הייתי רצה לענות לטלפון, כאילו שזה ממש מעניין וכאילו שהיו שם שיחות בשבילי.

היינו מתחרים מי יגיע ראשון..

למה הוא פתח את הדלת למישהו שהוא לא מכיר,

אז הוא אומר לה-

אם אני לא אפתח, איך אני אדע אם אני מכיר אותו או לא? 

• קמנו מוקדם בבוקר.
• התלהבנו מכל דבר חדש שגילינו בעולם, בין אם הוא חוט חשמל שהיה ברחוב, טלפון אלחוטי או משהו שאחד השכנים זרק.
• ?לא כבדיחה - ממש פתחנו ספרים.
• השתמשנו במערכות הפעלה כמו  Windows 3.11, 95, 98 שנתקעו והיו צריכות הפעלה מחדש כמה פעמים ביום.
  
  
  
  
   
• כשהיה אינטרנט, אם היה, הוא היה נשמע ככה:
  

• חלמנו שנהיה גדולים ויום אחד נגמור שמינית ויגמר כל הסיוט הזה. (הוא יגאל אותנו / הצלצול להפסקה / ויפזר נידחנו / מארבע קצוות הבית-ספר / חברים כל התלמידים / נגד הלימודים)?

(לא הייתה לנו טלוויזיה, אז לא גדלתי עליה, טוב, חוץ מאצל סבתא ז"ל)

היה משו כמו doc או משו כזה!

מסך כחול כזה, אני ממש זוכרת איך זה היה נראה!!

אצלנו הרקע אם אני זוכר נכון של המסך הזה היה כחול.

סבא וסבתא היו באים אלינו כל קיץ לבקר...

אח... היו ימים

- חוצים ת'כנירת בשחיה וחוזרים לחוף בסירת משטרה

היינו חיזבאללה

או שפשוט לא ביקרנו בבתי מלון אז לא עוללנו כלום..

עשינו דברים אחרים משוגעים, זה בטוח, רק שלא זכור לי עכשו מה בדיוק..  Iהדחקה/הכחשהI

טיפסנו על כל עץ בשכונה וכל היום כדורגל

בס"ד

-היינו חושבים שמרקו הוא הילד הכי מסכן בעולם כי הוא רוצה את אמא.

-היינו מפחדים להביא לאמא פתק מהמורה זה היה נראה סוף העולם בערך.

-היינו מחרפנים אנשים ובעיניים זה היה מתוק.

-היינו תמימים,וחשבנו שחצי שקל זה יותר משקל בגלל הגודל

-היינו מרגישים שאין כמו אבא ואח גדול ושאם דוד שלנו שוטר אז..

-היינו חושבים שככול שאנחנו יותר גבוהים כך אנחנו יותר גדולים.

היינו משחקים בלילה במחשב שהיה בקומה למעלה סוגר שטחים!!!

יו, איזה ישן זה...

בס"ד ובהשתדלותי

ואסור שיהיו שני שטחים סמוכים באותו צבע???? את המשחק הזה שיחקנו בגן!!!!

שאתה עולה עד למעלה ופונה ימינה, ואז אתה מחכה שהוא יתקטן ועושה מסביבו ריבוע קטן וככה אתה סוגר 99% מהשטח!!!

אחחח עשיתי נוסטלגיה לעצמי..

איזה כיף זה!

ועוד כמה משחקים נוסטלגים בסגנון כמו באמפי ודומיהם!!!!

אין כמו המשחקים של פעם!!!!

כשהייתי בביה"ס זה היה להיט http://www.old-games.org/games/dave

שלא יכולנו להשתיק כי הוא יצא מהמחשב!!

- היינו מתגנבים בלילה מהחדר למטבח, וחשבנו שההורים לא רואים...

- היינו משחקים עם השכנות קלאס/ חבל/ חיי-שרה אחרי הצהריים..

-  הלכנו לזקן בבית כנסת לקבל סוכריה בשבת..

- שיחקנו במורה וכיתה עם הבובות.. (למה?! למה?!)

- הלכנו מכות עם האחים, כשבקרע אמא צועקת:"אם מישהו מכם שובר יד, אני לא לוקחת אותו לבית חולים!"

- היה לנו מנוי לטרם.. [כמעט לא עבר חודש בלי שמישהו היה שובר את היד..]

- חשבנו שלמבוגרים הכי כיף בעולם

- הייתי מקפצת ומדלגת ברחוב והיו אומרים לי :"איזה חמודה!" היום מסתכלים עלי כאילו איבדתי בורג..

לרימונים - כשהיינו ילדים עשינו תזמורת של ממש (עוזי חיטמן

לרימונים - היינו ילדים וזה היה מזמן.....

- היינו אומרים שאנחנו חולים לראות את "שן קשת ענן..."

-ושבאמת היינו חולים היינו הולכים עם אבא (במקרה שלי) לעבודה והמזכירות שלו הייו ממש מפנקות את הבת של הבוס.

- רואים מסיבת גן ומקנאים בילדים שהיו משתתפים איתו למרות שעברנו את הגיל מזמן.

- היינו ישנים במיטה עם מלא בובות.

- היינו ישנות בחופש "ראש וזנב" עם הבנות דודות, ומקבלות כל הלילה בעיטות ...

אם אתה לא סולח זה עבירה שלך..

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

אבל אז הוא דווקא היה מפחיד קצת לילדים

ממש ממש מהלב. באמת, גרם לי לחלישות הדעת. איזו נפש, נשמה, יפה ונקייה!

יש דברים שעדיף להשאיר אותם לא ידועים עד הסוף

אין חובה לפגוע בנפש, וכל אחד מכיר את הנפש שלו ויודע כמה יכול להכיל

אני גם לא מאמין בלצפות בזה.

לא זוכר מי כרגע מחילה

שאמר שמראות אסורים כוללים בקטגוריה גם מראות קשים של שפיכות דמים. זה מזיק לנפש. בייחוד כשזה מהעם שלך.. כשאני ראיתי את מה שראיתי הרגשתי כאילו במובן מסוים אנסו אותי וחיללו אצ כבודי. יודע שזה דוגמא רדיקלית אבל זה הדבר ההכי קרוב להרגשה הזאת. זה עשה לי כל כך רע שנכנסתי לדיכאון למשך חודש לא עבדתי לא יצאתי מהבית לא שמעתי מוזיקה לא צחקתי בקושי אכלתי.

אבל אחר כך למרות הכל חייבים לבחור בחיים

אגב איך נחשפת לסרט הזוועות?

מן סוג של מזוכיזם כזה. לא ראיתי ואיני מתכוונת לראות, בעז"ה. יש מספיק מועקות ומתח,

לשם מה להוסיף זוועות?

שמוביל אל הסרטון.

מיליוני צפיות, גם מאיראן ו"פלסטין": נתוני "אתר הזוועות" - אחרי נאום נתניהו באו"ם

ישב כמה שנים בכלא, שוחרר כמיטב המסורת של מערכת המשפט הישראלית המלאת חמלה והגנה על אלו שהרסו חיים.

מסתבר שתוך כמה שנים יחזר להסתובב עם פמליה וחסידים שוטים, בדיוק כמו מוטי אלון...

היו מחאות, דיבורים, ואז השתקה.

אולי צריך להציף את הנושא הזה שוב.

צריך לעקוב, לבדוק מה הסטטוס של הרוע הזה

מי מסוגל לחזור לכזה איש? להאמין בו?

מדובר על אנשים אינטלקטואלים... לא לבושי שחורים שנוהרים אחרי כל כת מזדמנת וכל איש אשר בשם רב יכונה, אשר כל רדיפה שבעולם וכל פיצוץ פרשייה לא תרחיק אתם ממנו אלא תוסיף ותעצים את אהבת והערכתם אליו..

איך יש עדיין אלפי חסידים לברלנד?!

אם אתה מכיר שמישהו שמתפתה לשם, תציל אותו. זהו.

שהיכולות שהביאו אותו למקומו הקודם עדיין שם. ספויילר: זה אכן דבר שלא מסובך מדי ללמוד. אבל רוב האנשים המערביים לא מאמינים בזה ואז כשזה עובד להם זה שוק חייהם.

הלואי שכל המתעללים/אנסים/פדופילים היו מקבלים יחס כזה לתמיד. יש יוצאים מהכלא וממשיכים במעלליהם וגורמים כאב וצער לעוד קורבנות.

ונועד להיות כזה.

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…