ברור שלא נעים להרגיש שבוחנים אותך, שחושבים אליך כאל דבר יפה..זה אולי מאוד מבלבל.
כי מצד אחד זה מחמיא מאוד, ומצד שני אנחנו חונכנו לא להתמקד בחיצוניות ולא להגיע לידי גאווה. ואולי זה אפילו מעורר תהיות של מי נמצא איתי כי אני אני, ולא כי אני "גוף יפה..".
אני רוצה לומר לך-קודם כל, זה באמת לא בשליטתך! אם את יפה או לא, זה לא דבר שבחרת בו.נבראת ככה. לכן מה שקורה-זה רצון ה'.זאת עובדה.
את מצידך יכולה לנסות לא להבליט את החיצוניות שבך יותר ממה שמותר וממה שצריך, אלא להראות לאנשים סביבך את היופי הפנימי ואת הנשמה הגדולה שבחרה לה להשתכן בכלי נאה.וטוב שכך.
בנוסף-אם ממש קשה לך עם זה-קחי אתזה פשוט כנסיון. כמו שלהיות מכוערת, ושמנה, ונמוכה, זה נסיון. אז כן, גם להיות יפה זה נסיון.לפעמים.
ככה זה, כל אחת והנסיון שלה שמתאים לה.
ואם להוסיף פן אישי-אני לא ממש נחשבת יפה (בלשון המעטה). אבל אני מאוד מפותחת..ומאוד כואב לי כשאני מדברת עם מישהו (אפילו שאלה תמימה של כיוון ברחוב) ואני מייד מרגישה לאן העיניים שלו מביטות...לא ביקשתי את זה, ואני לא מבליטה את הגוף שלי בכוונה. ככה ה' ברא אותי. וזה נסיון.
מצטערת אם חפרתי יותר מדי...פשוט הרגשתי ששאר הבנות פה לא ממש נתנו מענה אמיתי שעוזר.. כאילו, ברור שתתעלמי...מה, עד עכשיו הסתובבת מחייכת ואמרת לכל המחמיאים "תמשיכו!תמשיכו!"...?
<צ>