עד כמה שאני רואה דתיות לאומיות צנועות ובמידה רבה יותר מחרדיות מבחינת אורך חצאית ושרוולים

שהיא חצי קצרה

דיון עצוב.תעמולה כאילו כל חרדית צדיקה יותר מדתית. אי אפשר להכליל , אבל יש  חרדיות  עטופות כמו טאליבניות , אבל רחוקות לגמרי מיראת שמים אמיתית . מאמינות בכל מיני כישופים וסגוולות משונות ובפרוש עוברות על  זה שכתוב תמים תהיה עם ה' אלוקיך.

 אני חושבת שגם מי שפתחה את השרשור הזה  היא אולי ( ואני מקוה שאני טועה לגמרי)  חילונית גויה שרק רוצה שישנאו  את הדתיות לאומיות.

שאנשים מפחדים לכתוב בשמם.

ולא מניק מזוהה

תוך שימוש במילים בוטות ושקרים - וכל זה מתוך פחדנות נאלחת וחוסר הזדהות - זה ממש ענייני.

סוף חפיר.

סתם באת להשמיץ וזה לא המקום!

יש בעיות, אבל מה הועלת?

ומי אמר שאנחנו משמיצים את החרדים?

אנחנו לא משמיצים אותם..

אנחנו פשוט לא הולכים בדרכם

אתה לא יכול לדעת מאיזה בית כל בנאדם בא ומה ההשתדלות שהוא עושה. יש כאלה שהן מתחזקות ולובשות חולצה קצרה במקום גופיה. או מכנסי ג'ינס ארוכים במקום קצרים. 

וגם לגבי הכיסוי ראש, ברור שעדיף לשים חצי מאשר ללכת בלי כלום. כל אחד מתחזק במה שהוא יכול וצריך להעריך את האנשים האלה לדעתי. 

אני ממש לא מהאלה שמשמיצים את החרדים, ההפך, אני מגנה עליהם ומתעצבנת שמדברים עליהם. אבל בכל מגזר יש את האלה שהם פחות. 

יש דתיות לאומיות שהולכות מאוד צנוע ושמות כיסוי ראש מלא ויש כאלה שנכון, הן לא הולכות לפי ההלכה השלימה. וגם אצל החרדים ככה, יש את ה "שבבניקים" ויש כאלה שהולכות עם חצאית מיני בערך ועם פאה. ויש עוד הרבה דברים אצל חרדים בכלל שאפשר לבוא ולדבר עליהם. אבל אני לא מסתכלת על הצד הזה בחרדים. 

אז גם בדתיים לאומיים אפשר לראות את הצד הטוב. ויש מה לראות.

ואת החשבון הזה לכל אחד תשאיר להקב"ה. אני בטוחה שהוא ידע לסדר את זה. 

אין ספק שגם לי עצוב לראות בנות לא צנועות אבל אנחנו לא יכולים לדעת כלום. אנחנו משתדלים לחזק את הרחוקים ולדבר איתם בצורה יפה ולא לירות בהם. זה מה שיש בידינו לעשות. ושכל אחד ילך בדרך שהוא חושב שמתאים לו.

רק טוב

בס"ד לק"י.

מותר לך לשפוט.

מותר לך להעיר.

מותר לך לקלל.

ומותר לך להביט באותן בנות שהולכות "חצי עירומות" ברחוב.

מותר לך להכליל.

ומותר לך כמובן להוציא את זעמך. וכמובן, גם כאשר הוא אנונימי.

מותר לך להגיד "גועל נפש".

ולא.

זה לא מפריע לנו. להפך.

דווקא ננסה ליישב את הבעיה.

כמובן,

עד שנראה שאין מישהו שבאמת מקשיב בצד השני.

אז,

טוב, גם אני אנסה.

נתחיל עם עניין ההלכה:

"למה הרבה דתיות לאומיות נראות כמו חילוניות גויות?"

ואוי! בחיים לא חשבתי שאפשר להיות גם חילוניה, וגם גויה. הרי, זה לא יכול להיות בחיים ביחד, לא?

אבל תודה.

אז ככה, "הרבה"? וואלה, איפה אתה גר? בעצם, זה לא משנה. כי אני לא אכליל לפי מקום מגוריך.

אבל בכל אופן אנסה ליישב את קושיתך.

אתה טוען ש"הרבה" הולכות כך. יודע מה, ככה זה.

ככה זה כשיש "מגזר" ויש ריבוי דעות, ויש מגוון אנשים,ויש בעיות לחלקן,ויש שעדיין לא מוצאות את עצמך, ויש שהן פשוט ככה.

אני יכולה כמובן לירות עליך בחזרה כמו:

"למה אתם רק נראים שחור לבן מבחוץ ומפנים כל אחד חילוני-גוי-צבוע שהולך בחוץ כאילו הוא אחד-באמת-משלכם?"

או -

"למה אתם גרים ומשתלטים על ערים ויורקים על כל הבנות ומפחידים כל ילדה קטנה, ואח"כ טוענים למה לא אוהבים אתכם?"

או יותר מזה -

"למה לעזאזל אתם גרים פה, אם אתם בכלל לא מאמינים במדינה?"

או יותר יותר מזה-

"הנתוראי קרטא משלכם? שיורידו את הפאות ואת הזקן. גם כאן ערבים-גוים-חילונים-שונאי ארץ ודת." [מספיק?]

אז,

נחזור לעניינו ונבטא את הכל במשפט אחד:

"אל תכליל. אל תשא את עיניך לעבר הבנות, כי אני כל כך מאמינה שאם הינך כזה צדיק, אפילו לא היית מביט בהם. ויודע? אפילו יותר מזה, אם היית כל כך צדיק, לא היית מבחין בקיומם. ויותר מזה? אם היית ממש אבל ממש צדיק, היית כל-כך דן אותן לכף זכות."

אז,

אני לא באמת זוכרת על מה היה הויכוח, אבל אני יודעת דבר אחד.

שגם אתה בעצמך לא זוכר על מה הדיון.

כל עוד אתה יכול לצרוח - אתה תצרח.

אז, כשתרצה באמת למקד את שאלתך בצורה נאותה ויפה יותר,

אנחנו כאן.

שלך,

הגויות, החילוניות ו..איך עוד קראת ל"הרבה" מעם ישראל?

בס"ד לק"י.

יש עוד כל כך הרבה בעיות לעם ישראל בפרט, ולעולם כולו בפרט. במעשי וברוחני.

אך זה בסדר.

על לאט לאט דברים מסתדרים.

איך?

קודם כל מודעות. חלק מהם ע"י מעשה וחלק מהם ע"י דיבור.

בס"ד לק"י.

וזו לא בעיה חמורה שיש בעיות. בכל דור יש את הבעיות שלו.

יש משפט שאומר "כל מילה במשפט שבאה לפני המילה אבל - אין לה שום משמעות".

כל מה שכתבת לאנונימי החרדי, על זה שאת יכולה להגיד לו שגם אצל החרדים יש א' ב' ג' בעיות אבל לא תגידי,

זאת הצביעות הכי גדולה שי. וזאת התנהגות מגעילה ובוטה. אם את רוצה להגיד מה שיש לך על הלב - תגידי. אל  תגרמי לזה להיראות כאילו את צדיקה גדולה, שרוצה להגיד אבל לא תגיד כלום, כי את לא "כמוהו". נקודה למחשבה.

רק שיהיה ברור, אני לא חרדי 

ואם אני הייתי המנהל (ב"ה שלא...) - הייתי חוסם לו את הIP!

רוצה להסביר למה התכוונת?!

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!