אני בכיתה יא, טבעי שלאט לאט בנות יתחילו יותר להתעניין בבנים, יותר לצאת, יותר לדבר.
אבל פתאום אני מוצאת את עצמי מוקפת בחברות טובות כשלכולם יש חבר, לחלק כבר ממש רציני (רק מחכות לסיים עם יב בשביל להתחתן!)
ה4 ההכי טובות - עם חבר..
ואני- החלטתי שזה כרגע לא מתאים לי, רוצה להתחיל לצאת רק בשירות, וזה קשה.
והקושי עכשיו הכפיל את עצמו עם כל מה שהולך סביבי, ועוד אני תומכת בהן ומנסה לעזור..
וגם, אני מרגישה שנשארתי מאחורה, הן כבר מתחילות לחשוב ברצינות על הקמת בית, על איך להתלבש יפה לדייטים, וכ'ו ואני- לא קשורה לזה כ"כ.
חצי שמחה חצי עצובה..
)