כל הדרך דיברנו על יהדות וכזה. זה אחד האדירים. תאמינו לי!!

כ"כ הסריחו עד שהורידו אותם מהטרמפ

טיולים ריק,

הוא סיפר לי שפעם הוא נסע מהצפון לירושלים ריק אחרי שהוא עשה נסיעה לחיילים מירושלים,והם השאירו אצלו כמויו ת של אוכל (חומוסו לחם וכו')

בצומת צמח הוא מילא את האוטבוס בטרמפיסטים,בהפסקה הוא ראה שהם מורעבים אז הוא כיבד אותם בכל הואכל שהיה לו(מה שהחיילים השאירו),ויצא לו מזה כמה נסיעות - מהטרמפיסטים שסיפרו להוריהם עליו

תפסתי טרמפ עם עו"ד יורם שפטל למערת המכפלה (BMW קבריולט משו מפנק..הייתי קטן אז לא ידעתי איזה דגם)

תפסתי עם ערבי..והתחלנו להתווכח אם הגר זאת האשה או השפחה חח חבר שלי בעט לי ברגל כמה דקות עד שקלטתי את הרמז

היו עוד כמה..אין לי כח לרשום

והנהג טרח לציין שאני אדע שאני נוסעת עם סגן ראש המועצה...

היתה תקופה, כשהגענו לישוב, שאמא הרשתה לנסוע בטרמפים (בתוך הישוב.. משכונה לשכונה..)

רק עם מישהו שאנחנו מכירים.

קיצור, פעם חיכיתי בתחנה וכשראש המועצה עצרה לי, לא עליתי  (כי לא הכרתיה).

בתוך טרמפ- נסעתי בטרמפ מאורגן עם מישהו שקצת הכרתי.

היה איזה נושא אמוני שקצת קשור גם אליו שהטריד אותי והייתי קצת פעורה, אז התחלתי להתקיף אותו בשאלה .(הפעירות היתה בכלל גם עצם זה שהתחלתי לפתח שיחה איתו. אני לא נוהגת לפתוח סתם שיחות עם בנים..)

קיצור, אנחנו נוסעים והבחור מתעצבן עלי בחזרה. אנחנו כמעט הולכים מכות (ב"ה שישבתי מאחוריו..).

כשהגענו לישוב, הייתי בטוחה שהוא נכנס, אז גם כשהוא עצר, לא מיהרתי לרדת.

קיצור, הבחור זורק לי בעצבים "את מתכננת לרדת כבר?!".

סיפור ראשון:

אחי לא חזר הביתה מהבית-ספר. הוריי שלחו אותי לשמה כדי לחפש ומצאתי את רב השכבה שלו ואמר לי שהוא ראה אותו בתפילת ערבית. איזה צדיק אחד עזר לי לחפש אותו ולא מצאנו... התייאשנו ושאלתי אותו אם הוא צריך טרמפ לכיוון שלי. הוא אמר כן.

בדרך חזור אמרתי לעצמי שאולי הוא ירד לתחנת אוטובוס בירידה מהבית-ספר ואולי הוא שם. הגעתי, והוא לא היה אבל..... הייתה שם בתחנה מישהי שגרה ליד הבית שלי. אז אותה גם אספתי. אח"כ אני מתקשר הבייתה ואומר להוריי שאני בדרך חזור בלעדיו. הוריי אומרים לי שזה בסדר, כי הוא כבר חזר! פשוט לא היה עליו פלאפון כי הוא שכח אותו בבית |כועס|

סיפור שני נחמד:

אני ועוד 2 חברים נסענו לירושלים והיינו צריכים לתפוס טרמפ ממבשרת. עצרו מלא מכוניות אבל היה מקום רק לאחד או שניים. אחרי כמה זמן החלטנו שנתפצל וניפגש איפשהו. אחרי דקה עצר רכב עם פאנקיסטים (כן כן, כמו בטלוויזיה עם התספורות וכל הפירסינג). אחד החברים נכנס ואיך שנסגר הדלת של הרכב, הרכב נתן פול גז ופול ווליום ואני רואה את חבר שלי מהשמשה האחורית כולו מבוהל. אני והחבר השני התגלגלנו מצחוק

אחרי טיול כמובן, עוצרת מונית ויהודי עם לבוש חסידי שהזמין את המונית מצפת שואל מי רוצה לעלות בחינם לירושלים.

דיגום על.

בדרך ה'חסיד' הכניס דיסק שירים של אייל גולן וטען שהוא אוהב את המוזיקה.

כל הדרך הוא צחק על המילים שלו כמה שאין בהם תוכן. היה בהחלט מוזר.

מה שבטוח ה' אוהב אותנו. 

עלינו על טרמפ,

והוא שמע מוזיקה מעצבנת,

אז אמרתי בלחש לחברה שלי- וואי, איזה שיר.

אחרי שניה- החליף שיר.

ו

אז הוא תופף על ההגה לא לפי הקצב- אז חברה שלי אומרת לי,

שיפסיק לתופף- ואז הוא הפסיק...

ככה היה עם חלון סגור ועוד כל מיני דברים...

ודיברנו ממש בשקט- לא ברור איך הוא שמע,

אבל היינו קטנות ופעורות וכ"כ נהננו מהעניין- שהמשכנו:d

נתקעתי בשבת בעיירה נידחת בסוף העולם (ואני מתכוון סוף העולם - לא היה שם אפילו כביש סלול) ששכנה ליד נהר קטן או נחל גדול - ומהצד השני של הנחל, היתה "תחנה מרכזית". (אם אפשר לקרוא לכמה ואנים וסככה ככה...)

כדי להגיע לצד השני, היתה מעבורת די גדולה שלקחה גם רכבים לצד השני. 

אז במוצ"ש עליתי על המעבורת והתחלתי את דרכי למחוז חפצי. 

בעודי עומד, בחור מוזר למראה (אה, כן, כל הסיפור התרחש במדינה אחרת שבה המראה החיצוני שלי היה "מעט" בולט...) בין כל הרכבים, אני שומע מישהו באנגלית רצוצה אבל מובנת, שואל אותי אם אני נוסע לעיר הבירה. הסתכלתי לכיוון שלו, וראיתי בחור צעיר מקומי יושב שתוך מיני-ואן עם חלונות מושחרים. עניתי לו שאכן לשם מועדות פני ושאלתי אותו כמה הוא רוצה על הנסיעה (יש מקומות שבהם מקובל שטרמפיסטים משלמים על טרמפים - ולא ידעתי אם זה אחד מהמקומות האלה. זו היתה עיירת גבול ורק הגעתי למדינה) - כי מהנסיון שלי, תמיד עדיף לסגור מחיר לפני שעולים על הרכב. 

בקיצור, הבחור בנחמד אמר לי שבחינם, והוא לא מונית, הוא פשוט נוסע עם חברים לשם. אז לקחתי את התיק ועליתי. 

בפנים ישבו עוד שני חברים שלו, מקומיים, וישבתי לידם. 

אז מכיוון שהיה ברור שהם יודעים שאני ממדינה אחרת, הם ישר שאלו איך קוראים לי ומאיפה אני. 

אז בשיא הטבעיות והתמימות, עניתי: "קוראים לי האדם היושב ואני מישראל" 

מה שהוביל לתשובה המידית: "אה, אנחנו מוסלמים... "

מה שהוביל בצורה מידית לדפיקות לב מואצות, הזעה ותובנה שככל הנראה, מהרכב הזה, אני כבר לא ארד בצורתי השלמה... שלל תסריטים עברו במוחי ואני אחסוך מכם אותם, אבל לכולם היה סוף משותף ולא נעים... 

אני חושב שהם חשבו מה בדיוק להגיד אחרי זה, כי לקח להם כמה שניות, שנדמו כנצח... להוסיף: "אבל אנחנו לא כמו המוסלמים אצלכם. אני מתקדמים, אנחנו לא מתפוצצים באוטובוסים... אנחנו גם חושבים שאתם צודקים" 

... והצלחתי להמשיך לנשום... דפיקות הלב האטו והפסקתי להזיע... 

מסתבר שהם היו בסוף מאוד נחמדים ודיברנו כל הנסיעה על כל מיני דברים מעניינים, הורידו אותי איפה שהייתי צריך בתוך העיר ואפילו נתנו לי כרטיס ביקור למקרה שאני אצטרך משהו

מאז למדתי - אם שואלים אותי בחו"ל מאיפה אני, אז אני אמריקאי... 

הייתי בדרך לפולין ועברתי דרך אוקריינה בגלל טיסת המעבר. לאחר כמה ימים שם הגעתי כמה שעות לפני הטיסה לשדה וחיכיתי לטיסה. ועוד דחו אותה!!! ישבתי שם באמצע הלילה משועממת מקווה שמישהו יגיע ויוציא אותי מהבדד.

פתאום מגיעה קבוצה של אנשים, לפי התווי פנים שלהם לא הייתי בטוחה מה הם אבל היה ברור שהם לא מקומיים.

ישבנו דיברנו כמה שעות, גלגלנו צחוקים והכול. גיליתי שהם מאפגניסטן ולא סיפרתי להם בשום פנים ואופן שאני בישראל. אמרתי שאני מארה"ב ואני חוזרת בבוקר לארה"ב. הם עלו על הטיסה שלהם ואני עדיין מחכה לטיסה שלי.

הגעתי לפולין. אחרי שבוע וחצי שם ירדתי לסופר לקנות משהו וכמובן את מי אני רואה? את האפגנים. ואיתי היה מישהו עם כיפה.

חשבתי שאני מתה במקום. 

בסו הצלחתי להמציא משהו.. אבל היה כמה רגעים מוזרים, כמובן שהם היו מוסלמים

אבל החלקנו את זה ואפילו נפגשתי איתם עוד כמה פעמים שם, הם סטודנטים באוניברסיטה שם.

אני נסעתי איפשהו ליד גבול פקיסטן (מקום שמותר לישראלים לבקר בו) - ונסעתי לאגם שהיה ממש קרוב לגבול. האוטובוס כולו היה על טהרת הפקיסטנים עם הזקנים והלבוש המסורתי. 

אבל הפעם הייתי מספיק חכם כדי לא להגיד להם שאני ישראלי...

עליתי לטרמפ של מרצים שונים מהאוני'.

בד"כ, אם היה להם מצברוח פטפטני הייתי זוכה להרצאה מקיפה על הנושא שהם מלמדים.

[ראש החוג למדעי המדינה, מרצה למשפטים, מרצה לאנתרופולוגיה וסוציולוגיה, מרצה לתולדות ישראל] 

מרתק ביותר.

טרמפ עם דתל"ש שנסע לירושלים, כי "אני אוהב את העיר הזו, הרבה יותר מתל אביב." וכל הדרך דיברנו על נושאים שונים ומשונים.

עלם חמודות של ממש, שאם הוא היה דתי הייתי מבקשת את המס'.

בנעוריי העלומים והפעורים כשעוד לא הייתי בקיאה בטרמפים, נסעתי לאיזו גבעה עם חברה. שתינו התיישבנו במושב האחורי בלי מחשבה. לפני שירדנו הנהג נזף בנו שזה לא מנומס לעלות מאחור ולתת לו הרגשה שהוא נהג מונית..

מאז אני מקפידה לשאול אם הנהג מעדיף שאשב מאחור או לידו...

אבל נוח יותר מקדימה. בעיקר אם צריך להדחס ביחד עם 2-3 אנשים נוספים.

בכולופן, יש משהו בטענה של הנהג ההוא, שזה מרגיש כמו נהג מונית..

לק"י

אבל כבודו במקומו מונח ואני אעשה מה שנוח לי..

הוא יכול לנעול להן את הדלתות... והחלונות...

יותר צנוע וד"ל

צומת בית קמה, בדרך ממנין בקיבוץ במוצאי יוה"כ באזור, לירושלים.

עוצר לנו טרמפ בחראקה ופול ווליום, בסוף הוא נזכר שכדי שנשמע לאן הוא נוסע

כדאי שיכבה את המוזיקה לכמה שניות.

הוא מגיע עד לקרית מלאכי.(יציאה צפונית) עלינו.

איך שנסגרה הדלת התחלנו לטוס נמוך מדי, לזגזג בין רכבים

ולהאט פתאומית מ160 קמ"ש ל100. מההפרש אתה בטוח שעצרת, 

אבל מהשעון של הקמ"ש וע"פ זה שנראה לך שהרכבים סביבך נוסעים ברוורס אתה מבין שלא.

בקיצור התפילות היו בערך באותה הרמה של התפילות, שהסתיימו רק לפני שעה פחות או יותר, בנעילה.

אחרי שתי דקות הוא מחליף דיסק וסוגר את הגג הנפתח שבגלל הרוח (או המהירות)

פשוט עשה רעש אימים שהשתלב עד עכשיו בקצב של הדיסק.

הוא מכניס דיסק של סליחות ומתחיל להסביר לנו שהוא כל יום בסליחות היה בכותל. 

ויו"כ הוא הלך לעשות ביחד עם רב מוכר באשדוד. הוא שואל על הישיבה שלנו ותוהה אם רה"י זה הרב קוק.

אנחנו מנסים להסביר לו בנחת למרות שהוא בדיוק עצר אותנו באמצע שיר המעלות המי יודע כמה,

שהרב קוק כבר 75 שנה לא מסתובב בעולם הזה.

לאחר רבע שעה הוא מודיע שאנחנו מגיעים, הידקנו חגורות ונחתנו.

תבדקו על המפה את המרחק ותבינו מה זה אומר לתזמן אותו ב17 דקות.

שוב, מה שבטוח ה' אוהב אותנו.

שבת שלום

חברה שהייתה איתי בכלל לא ידעה מי זה.

* אחד מעשירי ישראל. בעל השליטה בחברת דלק והקידוחי גז בים התיכון..

הרכב מאחור סימן מן תנועה של- פשייה, איזה טרמפ שווה!

היה הזוי ומשעשע  

פגשתי אותו במקרה אצלינו והוא לקח אותי לעיריה, משם חיכה לי טרמפ אחר הביתה

כולם פתחו עלי 20 עינים, איך את מעיזה, מה את חושבת לעצמך??

** יום שישי אחד חיכיתי בישוב באיזה 3 לטרמפ לכיוון בני ברק, לא יודעת מה חשבתי לעצמי שיצאתי כ"כ מאוחר. לא עברו 10 דק' מגיע איזה חרדי חסיד ויז'ניץ שכמובן נסע לב"ב. אני אפילו לא זוכרת מה היה לו בישוב, זה היה ממש מוזר..

קיצר אני עולה עם מכנסיים (אז..), לא הכי צנועה שבעולם ויצאנו לדרך.

כל הדרך דיברנו על דת, אמונה וכול מיני דברים. בסוף לקח אותי עד!! לאיפה שהייתי צריכה להגיע למרות שזה בכלל היה הקצה השני של בני ברק ואפילו הזמין אותי לסעודה באותה שבת.

עד היום אני בקשר עם המשפחה, כל פעם שאני מגיעה לאיזור אני נכנסת אליהם לביקור ומקבלים אותי איך שאני.

והכול התחיל מאותו הטרמפ

***

השבוע עליתי על טרמפ מפוצץ ביינישים וכול הדרך למדו סוגיות בגמרא ואני התערבתי איתם ולמדתי גם

הם נגנבו מה אני יודעת

****

עליתי על טרמפ עם איזה נהג אוטובוס שהיה ריק. היה גשום בצורה לא נורמאלית ושכחתי לקחת מטריה. הנהג צעק עלי ונתן לי את המטריה שלו

*****

פעם הגעתי לגבעה צרפתית ב3 בבוקר אחרי בילוי עם חברים נואשת ומחכה לטרמפ הביתה כיוון שהיייתי אמורה להתחיל באותו בוקר ב8 לעבוד בישוב. חיכיתי וכבר הגיע 4. פתאום הגיעה משאית של אנג'ל עם נהג חרדי שאמר שבאיזה שהוא שלב הוא יגיע לישוב שלנו.. מחלק לכול המכולות לחמים בישובים. אמרתי עדיף על כלום. עליתי ונרדמתי כל הנסיעה.

הגענו לישוב ולקח אותי ישר הביתה!

מאז כל חמישי שהייתי יוצאת לבלות הוא היה בא לאסוף אותי בארבע ולקח אותי הביתה.. הייתי כמובן בכול המצבים הקיימים- אחרי בילוי

רציתי למות שגיליתי שהוא שכן של דודה שלי, יש לי מזל שעד היום הוא לא אמר לה כלום

לפני שבועיים מישהו מופיע אצלי וביקש עזרה במשהו. מי זה כמובן? הוא.. בחיים שלי לא נהנתי לעזור כמו שעזרתי לו!! אני זוכרת אותו לטובה מאודד.

וזה לא סיפור של טרמפים אבל מצחיק לא פחות!!

לפני שנה עליתי על אוטובוס מירושלים לחיפה עם מזוודה גדולה שהוכנסה לתא מטען. הגיע הזמן לרדת, ירדתי מהאוטובוס ובאתי להוציא את המזוודה וכמובן שהיא התגלגלה לצד השני. אז נכנסתי על עקבים גבוהים לתוך התא מטען והנהג סגר עלי את הדלת.

חושך, לא רואים שום דבר. ואני בועטת (עם העקבים!!!!!), צורחת ולא עוזר שום דבר. האוטובוס נוסע ואף אחד לא שם לב.

אחרי 20 דקות איזה חיילת עצרה את הנהג ואמרה לו שיש משהו צורח בתא מטען.

אחרי כל הטראומה הזו הייתי צריכה לחזור את כל הדרך עם מזוודה גדולה ועקבים!!!!! 20 דק' נסיעה!!!!

, כנראה לפני שהוא היה רב), שחיכה לטרמפ, ועצר לו ראש הממשלה (משה שרת כמדומני), ובדרך הוא דיבר איתו על אחד הנושאים שעמדו אז על הפרק. 

ובדרך גילינו שהנהגת היא מיילדת... היא הרגיעה אותנו ממש, ולקחה אותנו עד ביה"ח.

ללידה שניה, ביקשתי מהשכן ש"יקפיץ" אותי לטרמפיאדה (כחצי שעה הליכה מהגבעה), והצדיק הסיע אותי עד לביה"ח...

פעם אחת היה לנו טרמפ עם אמבולנס צבאי... קצת מוזר ליסוע ככה.

בקיצור, עם ישראל הצדיקים, רחמנים בני רחמנים, וכמעט תמיד יצאו מהדרך כדי להביאנו עד למחוז חפצנו.

יישר כח לכל השליחים הנאמנים של ה' יתברך לעשות את החיים טובים, קלים ומשעשעים יותר!!!

ואם בטרמפים עסקינן- הילדים שלי שאלו אותי למה קוראים לזה "להקפיץ", "הקפצה" וכדו'? נשמח לתשובות מעניינות... 

יש לי באוטו ספר אורחים כזה וכותבים בו כל מיני דברים כל מי שעולה. מענין אותי אם מישהו פה פגש אותי. וסתם אם הוא פגש דבר דומה

עליתי על טרמפ מהיציאה מהעיר עד צומת שילת, הבחור טס על 200 קמ"ש!!! ברצינות!!!

כשלא היה לא מאיפה לעקוף מרוב מהירות הוא היה עוקף בשוליים!!

אני ירדתי מהטרמפ מבסוטה!!! אני בעצמי נהגת שודים.. 

והבחורה שירדה איתי מהטרמפ לא הצליחה להרגע מרוב זעזוע  

תחשבו לבד את המהירות ואת הצוואה שרציתי לכתוב בדרך

באמת היה מפחיד הסיבובים של יפיע

משהוא שאני מכיר והיה לו גלגל אחד שהכסוי שלו  חצי באוויר בקיצור כשאני יורד היו שם טרמפיסטים (שכמובן לא רצו לעלות בגלל הגלגל ההוא ואז אחת מהם אמרה לו שאולי כדי שילך למוסך כי עומד לעוף לו הגלגל והוא עונה לה "זה בסדר קשרתי אותו הבוקר"

בזמן שהייתי בצבא, שמרתי בצומת של קרית ארבע והשעה הייתה 12 בלילה והגיע הזמן לחזור למוצב. עליתי בקשר ושאלתי איפה הסיור, והודיעו שהוא לא יגיע ואצטרך לחזור לבד (!!!). אני חוצה את הכביש עם הציוד ומייחל לטרמפ. לא עברה דקה, הגיע רכב והעמסתי הכל בפנים (מסכנים, הייתי גם מסריח) והקפיצו אותי חזרה עד למוצב... אנשים טובים יש בקריה, תמיד יש טרמפים!

לילה טוב

באמצע בין שני הנתיבים. חולה נפש. וכשמכונית אחת בכוונה חסמה לו את הדרך כי זה מסוכן הוא פשוט עבר לשוליים ונסע ככה

אחרי 5 דק' הופיעה מאחוריו ניידת עם צ'קלקה ואמרה לו לעצור, אז הוא שיחק אותה תמים ואמר שהוא סטה לשתי שניות, "אני צריך פה ימינה" ............ - אהמ! לא היה ימינה !!!!!!!!!!!! הטאמבל סטה ימינה לשומקום רחוק מהכביש והלב שלי התחיל לעשות טודום טודום, הוא עצר ואמר שהוא יורד אהה להטיל את מימיו ובמקום זה התחיל להתעסק שעה עם משו בתא מטען, פתחתי את הדלת ויצאתי בקפיצה תוך מלמול שאגיד כבר לאמא שתאסוף אותי והוא צחק ואמר לי במבוכה "אוי, נבהלת ?" לא כפרה, מאד נחמד לי להיות לבד עם איזה חרדי שבבני"ק מטורף שאנלא מכירה באמצע שומקום

כשבעלי היה חייל הוא עשה פדיחה מסוימת וחיכה להישפט בפני המג"ד (אחרי המשפט הוא קיבל 35 יום ריתוק אבל זה סיפור אחר) בקיצור היה לו כמה שעות פנויות אז הוא החליט להבריז מבסיס צהלים ולקפוץ לבקר את סבתא שלו בנתיבות.

הוא תפס טרמפ מהכניסה לצהלים עם מילואימניק לצומת בית קמה ושם הוא גילה שאין משם אוטובוסים לנתיבות. 

אז הוא הכניס מחסנית לנשק (לאלא שלא נשואות לחירניקים כמוני - זה ממש אבל ממש אסור) והתחיל לתפוס טרמפים.

פתאום מגיעה ניידת של משטרה צבאית  הם מבקשים תעודות והוא מתחננן שיוותרו לו  (כמעט בבכי ) ואז הם אומרים לו שהם ייקחו אותו ושיעלה לאוטו...

אבל בזה זה לא נגמר - הוא לוקח את כל הציוד מגיע לכיוון הרכב ואז החיילת קולטת שהוא עם מחסנית ומתחילה לצעוק עליו... הבחור המסכן כל כך התבלבל אז הוא כיוון את הנשק שלו לכיוון שלה הוציא מחסנית והתחיל לפרוק את הנשק לכיוונה.

בקיצור היה שמח...

כל הדרך היא צעקה עליו ו על איך זה מסוכן לנסוע בטרמפים, ואיך זה מסוכן להסתובב עם מחסנית בהכנס, ואיך פורקים נשק. וכו'.

סוף טוב - קיבל טרמפ עד הכניסה לנתיבות. בלי לקבל שום דו"ח

(המזל נגמר כזכור שבוע אחר ככך במשפט מג"ד)

טיול טרמפים ראשון עם חברה אנחנו בדרך חזור מצמח, השעות עוברות והתור שלנו לא נראה באופק, פתאום מגיע מכונית ממש שווה והנהג בחור צעיר, הוא אומר לירושלים דרך הבקעה ואנחנו מבסוטיות- טרמפ ישר עד הבית.

אחנו עולות יושבות בנחת ואז שומעות אותו מבקש לשים חגורות, בלחש לחשתי לחברה שלי שנראה לי שהבוחור שומר חוק ואפשר להרגע.

ואז התחיל הסיוט- הבחור טייס על 170 קמ"ש גם את הסיבובים וחושך אימים בחוץ, ותוך כדאי אנחנו מגלות שהבחור ב"סרט" הוא גנב את האוטו מאבא שלו,שתה כמה בקבוקים של בירה, נוסע לחברה שלו שלא מוכנה שהוא יבוא אליה ואמא שלו מאיימת להגיש נגדו תלונה במשטרה.

כל הדרך נסענו והוא רב, צעק, בוכה בטלפון ואת כל המתח והעצבים הוציא על דוושת הגז.

כאשר הוא עצר לעצירת שרותים גילנו שאנחנו רועדות על אמת, לא ידענו איך יוצאים מהטרמפ הזה- השעה ממש מאוחרת ואין לנו מה לעשות חוץ מלהמשיך איתו.

והבעיה היותר גדולה היתה שהוא התייעץ איתנו האם הוא צריך לעשות "אחורה פנה" להחזיר לאבא שלו את האוטו (מה שהיה מחזיר אותנו לצמח), וכך מצאנו את עצמנו שומעות את כל קורות חייו וגישרנו בינו ובין חברה שלו שהסכימה לקבל אותו, אמא שלו שהסכימה לא להגיש נגדו תלונה ודוד שלו שהסכים לדבר עם אבא שלו ולהרגיע אותו. 

כעבור שעה (שנראת כמו נצח) הגענו למחוז חפצנו בחתיכה אחת, והפרצוף של חברה שלי העיד שזה היה טיול הטרמפים הראשון והאחרון שלנו!!! 

אבל אם זה בכותרות הראשיות  

טרי מהשבוע, 

עליתי מבגין צפון לכוכב יעקב(ירדתי בתחנת דלק), בן אדם מסורתי ספרדי, מתחיל לשלוף בבקיאות כל מיני שמות של רבנים.. מהרב הרוש עד הרב אמנון יצחק.. מדברים ככה על תשובה ומצוות...

הוא אומר לי - שלא תחשוב אני משתדל לאכול כשר והכל...

אבל מה - חנויות כשרות לא פתוחות בשבת אז הוא ממש בבאסה

הוא ממש מבואס על זה שקול חי לא פתוח בשבת ובגלל זה הוא חייב לשמוע מוסיקה בספירת העומר..

יצאת תותח אחי. כתבת בשעה שאף אחד לא יכול לצלוב\להרוג\לחסל אותך על זה שאתה כותב כאן...

מחכים לעוד גיחות שלך...

לפני כמה שנים בסיום האזכרה של גנדי הי"ד חיפשתי טרמפ לכיוון תל אביב, חבר משותף הפנה אותי לאבשלום קור,

שאלתי אותו אם הוא מגיע למרכז והוא ענה "מה ז"א למרכז, פה (ירושלים) זה המרכז..."

קיצר, הוא נסעתי איתו לתל אביב והיה די משעשע, כל הדרך סיפר בדיחות ומעשיות,

שבשביל לא לסבך אותו גם גורמי שמאל לא אפרט פה...

מה שכן , הוא נוסע כמו נהג שודים...לא הייתם מאמינים.

ממליץ לך להיות עוד יותר לארג', ולנסות גם לא לסבך אותו עם גורמי חוק...

מין הכרת טובה שכזו.
 

קבענו כמה חברים להפגש ליד התבור לטיול בצפון, יצאתי מירושלים ותפסתי בצומת אלמוג טרמפים, עצרו זוג  מהצפון העלו אותי ועוד טרמפיסט ושאלו אם יש לי רשיון, הם היו בהופעה לילית של זמר (לא זוכר אולי דייויד ברוזה) במצדה והם שפוכים מעייפות, אז התחלפנו הם שניהם עברו לישון בספסל האחורי ואני תפסתי את ההגה והם אמרו שאין בעיה שאני אעלה טרמפיסטים והכל, שאמשיך לאן שאני צריך ומשם הם כבר ימשיכו לביתם, כשהגענו לאן שקבענו ואני יצאתי ממושב הנהג חברים שלי לא הבינו מה הולך ומאז תמיד הילכו סיפורים על הטרמפים שלי.

ראיתי אופנוע עוצר ואפילו לא הסתכלתי לכיוון, ואז היא הורידה את הקסדה וקלטתי שזו בת, היא שלפה עוד קסדה מאחורה ועליתי.. נסיעה קצרה, אבל נהניתי

ויום אחרי שהוא זרק אותי, כשהוא בין אישפוזים בבי"ח, הייתי כמובן חייבת להגיע לכותל, עליתי לטרמפ עם זוג ערסים- ירושלים (בדרך עצרו לקנות אוכל וקנו לי ולעוד טרמיפיסטית לאפות וישבנו לאכול איתם). כשהתקרבנו שאלתי לאן הם מגיעים בירושלים והם אמרו לבי"ח שהוא נמצא בו באותו זמן... מכל הבתי חולים בירושלים! ירדתי ונאבקתי עם עצמי לא להיכנס.. עכשיו אפשר כבר לצחוק על זה

- הייתי בצפון עם חברות, טיול טרמפים וכו'. באחד הצמתים הנידחים עמדנו\נסרחנו שלושתנו, אדומות, מזיעות ומסכנות - ואפחד לא עבר. פתאום משומקום הגיע טרקטור עם עגלה, עם איזה קיבוצניק. הוא עצר לידנו, ושאל אותנו אם יש לנו במקרה מים.
התחלנו לגמגם "כן... אבל.. אנחנו כאן עוד הרבה זמן... ואנחנו צריכות אותם." אבל הוא ענה "לא, רציתי לתת לכן!", שלף מאיזה תא נסתר בטרקטור בקבוק מים עם קרח, וזרק אלינו.
אחרי ריחרוחים ממושכים קיווינו שהמים לא מכילים סמים\רעלים כלשהם, ואני חושבת שאחרי 5 דקות לא נשאר שם כלום...
אין מה לומר, קיבוצניקים חמודים.

- הלכתי לטרמפיאדה במושב, ו-וואלה, לא היה לי כוח ללכת עד הטרמפיאדה... ובדיוק כשחשבתי שהלוואיי שאוטו יעצור לי כאן, שמעתי אוטו מאט מאחוריי.
לידי עצר אוטו קטן, עם אישה מהמושב (שמשום מה לא זיהיתי), חייכתי אליה באושר, פתחתי את הדלת והתיישבתי.
האישה אומרת לי שלום, אני מחזירה לה שלום, והיא שואלת אותי מה אני צריכה. עניתי לה "בעיקרון אם את מגיעה לצומת של המושב זה יהיה מעולה..."
היא עונה לי "הממ בסדר, רק שבעיקרון עצרתי כדי לקחת דואר.." (עמדתי ממש ליד הדואר כשהיא עצרה...לא שמתי לב..)
משום מה מרוב פאדיחה אפילו לא יצאתי מהאוטו , החלטתי להעמיד פנים שזה לא קרה... ובסוף באמת נסעתי איתה עד הצומת
 

הייתי בצומת של הישוב שאני לומדת בו, ועצר לי טרמפ עם איזה גבר עם משקפי שמש.
עליתי, שלום שלום, ונוסעים.
בדרך קיוויתי שהוא מגיע לאיזור של האולפנא, כי לא היה לי כח ללכת יותר מדי ברגל, ולהפתעתי הוא אפילו החנה בחניה של האולפנא.

אמרתי לו תודה, יצאתי, עליתי לכיוון השער של האולפנא, ורק כשנכנסתי בשער קלטתי שבעצם...
נסעתי עם הרב של האולפנא אבל לא זיהיתי אותו בגלל המשקפי שמש!

בחיים לא הרגשתי כלכך פוסטמה...חחח.. אבל להגנתי יאמר שזה היה בתחילת שנה, והוא הגיע רק באותה שנה... אז...
אבל כמובן שלמחרת ביקשתי ממנו סליחה

על הבוקר כשאני עוצרת להם יש להם ריח כאילו הם לא התקלחו שנים!!

אז לטמפיסטים שביננו.. אנא התחשבו בנהגים שהתאמצו להריח נעים ושמו בושם חבל לקלקל את הבוקר כל יום מחדש...

פעם עליתי על טרמפ, היה גשם מטורף בחוץ וברגע שנכנסתי הנהג פתח את כל החלונות למשך שעה, עד שירדתי בטח..

פשוט לא סבל את הבושם ששמתי כנראה, חנקתי אותו

(פעם אחת פלישה. יותר זה לא יקרה! מבטיחה. )

לקחתי טרמפ' של שעתיים שיצא לי בפוקס ליד הבית, עם האישה הכי מדהימה בעולם. (המנהלת של האולפנה במודעין. מישהו מכיר?...) בהתחלה באתי להתיישב מאחורה, והיא כולה: "מה זה מאחורה? בואי קדימה! שנוכל לדבר!" במשך שעתיים, ישבנו וקישקשנו. והכי חמוד- באיזשהו שלב כל הילדים שלה עלו גם לרכב, ולכולם היא קראה "אלעדי" "אלעזרי" "נפתלוש" וכו'.  הם גם היו ממש גדולים, עשרים פלוס. הם פשוט היו משפחה חמודה. 

עוד סיפור. פעם מישהו עצר לי טרמפ' אחרי יום ארוך מדי, וכמעט נרדמתי. הוא גר ממש רחוק מהבית שלי- אבל ברוב טובו- הוא הסיע אותי עד הבית, ואני פשוט שכחתי לרדת..  זה היה כ''כ מביך. הוא חזר עד הבית שלו ורק אז גילה שאני עדיין ברכב- בוהה באוויר, ולא שמה לב לכלום. לקח לו חמש דקות להעיר אותי מהתרדמת.

כשהייתי באולפנא היה לי טרמפ מהיישוב שעבד איפה שלמדתי שהייתי נוסעת איתו הרבה...

יום אחד אני נוסעת איתו מהאולפנא הביתה מגיעים לאחד הכבשים בין 2 מושבים פה באיזור ופתאום בום...הגלגל התפוצץ....הבעיה היא שהבנאדם לא יודע איך מחליחפים גלגל ומה עושים...מצאתי את עצמי מחליפה גלגל (לראשונה בחיי) כשלידי עומד מישהו שאין לו מושג מה אני עושה ואמור לדעת כשאני מנחשת מה לעשות אחרי רבע שעה בערך כבר היינו בבית....

יום אחד לקחתי אני ועוד כמה חברות טרמפ עם המורה לאזרחות (אישיות מיוחדת בפני עצמה) אנחנו נוסעות לנו בנחת מפטפטות ופתאום המורה שמה לב שאין לה כמעט דלק...למזלנו זה היה ממש לא רחוק מאיזה תחנה...נכנסו לתחנה היא עוצרת ואז היא מסתכלת מסביב מחפשת ומחפשת "מה יש פה רק שירות עצמי?" מסתבר שהיא לא יודעת לתדלק...היא שאלה אם מישהי מאיתנו יודעת ומסתבר שאני היחידה שידעתי (והייתי היחידה שאין לה רשיון!לא ברור!) מיליתי לה דלק ואח"כ עד שירדיתי היא שיבחה אותי שאני יודעת לתדלק

כשהייתי חמשושית התנדבתי תקופה די ארוכה בשדרות(דרך לב אחד מי שמכיר) אחרי הרבה זמן החלטתי לחזור הביתה שפוכה מעייפות עליתי אני ועוד חברה על רכב שנסע לכיוון ירושלים של אנשים שבאו לעזור ליום אחד...החברה ירדה קצת לפני ואני כנראה נרדמתי כי פתאום מצאתי את עצמי ברכב עוצר איפה שהייתי אמורה לרדת וכמה אנשים מסביבי מנסים להעיר אותי (היה לא נעים למרות שהם ממש הבינו...)

פעם נסעתי עם הרב של האולפנא שלי טרמפ עם עוד חברה...

נסענו עברנו צומת שיש 200 מטר אחריה תחנת דלק ופתאום האוטו שבק חיים...(נגמר הדלק)

ירדנו מהרכב אני והחברה דחפנו מאחורה והרב כיוון את ההגה

הגענו למשאבה תדלקנו והמשכנו לנו למחוז חפצנו בשלום

לק"י

טרמפ בשעה 1 בלילה בערך, מאמצע רחובות.. [עמדתי שם כמו ילדה נטושה!! ] עם אדם נחמד שהכניס אותי לעיר שלי נממ.. ואמצע הדרך הוא באמת טס נמוך מידי.. איזה 170 באמצע כביש עם מכוניות, קצת, אבל היו שם..

הייתי כלכך בהלם שהייתי חייבת להסתכל על המהירות ואז שאלתי אותו "תגיד, אתה לא חושב שאתה טס נמוך מידי?"

טרמפ מכביש 6 -ידבנימין עד בית שאן באמצע הקיץ! תודו שווה עקפנו את כל הטרמפיסטים בדרך וגם את כל הפקקים, עם נהג משאית חמוד.. רק מה.. הנסיעה ארוכה, והמושבים היו עם ניילונים.. קיצר דיי התבשלנוווו..

טרמפ עם ג'יפ חדש של JEEP .. משהו שנראה בערך כמו סופה מבפנים.. משו קטלני.. עם איזה רוסי אדיש כזה.. לרוסים יש קטע עם טרמפים.. הם ממש נחמדים...

יום שישי-קיץ! חםםםם!! הרבה אנשים בטרמפיאדה של כביש 6 דרום ידבנימין, ופניי מועדות לבאר שבע, מלא מכוניות חולפות ואפחד לא עוצר!!!! הייתי שם איזה שעה ומשו... עד שפתאום איזה מכונית חוזרת ברוורס... ומעלה אותי ואת עוד אחד שהיה בטרמפיאה.. ואז הוא אומר.. "קלטתי במראה את הייאוש שלכם שעברתי ולא עצתי, אז חזרתי.. " ואז כל הדרך הוא קישקש על זה שהוא יכול להבין מי אנחנו דרך בעיניים... חחח.. אבל לקח אותי עד כמעט איפה שהייתי צריכה..

טרמפ מצמח לירושלם, עם עצירה בעין סוכות!! שני אחים מאגניבים כאלו... שרצו לעשות משהו נחמד לפני שהם חוזרים הביתה.. תודו שווה לעצור במעיין בדרך חזור..

יש איזה מקום אחרי נתניה צפונה באמצע הכביש מקום עצירה להרבה משאיות, ותענוג לתפוס שם טרמפים.

פעם תפסתי טרמפ עם נהג משאית שרצה שאדבר איתו כל הדרך, אבל נרדמתי כמעט כל הנסיעה

אני עצרתי טרמפים ואז אמא שלי עצרה לי.............חח.........חח..........

אבל לא דילגו על עניין התוכחה...

עד שבי שומרון ואם המשטרה הייתה מאשרת אז עד חומש.

וזה אחרי 12 שעות של נסיונות להגיע לשב"ש/חומש דרך פונדוק והמשטרע וחיילים לא נתנו לעבור בשום דרך

באוטובוס

בהסעות

ואחי (עם גיסתי והילדה) ברכב של המוכר גלידה!

כשפינו אותו, הוא אמר שהזעיקו אותו אבל הוא לא הולך לפנות רק לאבטח

וגם בזמן ההתנתקות הוא סרב להשתתף ואיימו עליו בפיטורים ומימשו, אך הוא לא היה לבד והוא אמר שכל מי שלא חיפשו סיבה להפטר ממנו הוחזר

יש לי כמה: (שלי די משעממים, יש לי מלא על חברים... בשביל מה יש חברים?)

חבר של חבר שלי עלה על טרמפ אחרי טיול.

הוא מתיישב מאחורה ליד ילד קטן וחמוד וחסר טאקט....

אחרי 3 דקות נסיעה הילד אומר לאמא - אמא! אני לא רוצה לשבת ליד האיש הזה!!!

האמא מסמיקה ושותקת... אחרי דקה שוב - אמא! אני לא רוצה לשבת ליד האיש הזה!!!

האמא מנסה - זה בסדר חמודי! 

והילד מתעקש... לבסוף שואלת האמא - אבל למה חמודי?

- כי הוא מ-ס-ר-י-ח-!...

שני טרמפיסטים עלו על טרמפ.

הם כנראה אכלו טוב באותו יום... עד שאחד החליט להפיץ ליושבי הרכב ריח ניחוח...

האשה המסכנה שנחנקה, פתחה חלון לתחלופת אוויר, אבל הנהג שעבר לידה חשב שהיא רוצה לשאול אותו משו, אז הוא פתח גם.

האשה ניצלה את ההזדמנות ושאלה - מה, גם אצלכם הפליצו?

חבר שלי חכה לטרמפ עם חבר שלו.

פתאום עוצר להם ג'יפ שחור ומפחיד, הם מסתכלים אחד על השני בהיסוס - ומחליטים לעלות עליו...

אחרי כמה דקות הנהג מפעיל מוזיקה ערבית, ומדבר עם החבר שלו בלחש.

הם מתחילים להלחץ, ואז הוא מסתובב אליהם, עם מבט אכזרי בעיניים, ומבטא ערבי כבד:
אתם יודעים לאן אנחנו נוסעים עכשיו?

הם מתכווצים מרוב פחד, ולפני שהם מספיקים להוציא מילה, הוא צועק ''לעזה!!!!!!!!''

ואז הנהג וחבר שלו נקרעים מצחוק...

הבנאדם יצור... פעם אחת הוא נסע הביתה ולקח איתו חתול אובד.

הנהגת צרחה וכמעט עשתה תאונה כשפתאום שמעה יללה מתוך הקרטון שהחזיק הטרמפיסט שלידה...

השיא שלי בטרמפים - גם במהירות וגם במרחק - ממצפה רמון לצ. גולני תוך 4 שעות!!! תודו שווה!!!

אשמח לשמוע סיפורים מצחיקים....

פעם סתם איזה מישהי מהישוב הורידה אותי לכניסה של הישוב, ובגלל שאני רגילה לנסוע בטרמפים למרחקים קצת יותר רחוקים משתי דקות אוטומטית חגרתי חגורה. עד שקלטתי את זה היה מאוחר מידי להוריד אותה...

הרגשתי כל כך מטומטמת! רק חיכתי שזה יגמר (משום מה זה נראה כמו נצח!)

פעם אחת שבאתי לרדת מהטרמפ ניסתי לפתוח את הדלת ולא הצלחתי. זה היה ממש מלחיץ!!!

חמש שניות של לחץ ואז הוא אומר- "אהה.. זה נעילת ילדים" ופותח לנו.

מזל שלא הספקתי לשבור את הדלת בעצמי...

פעם חיכתי עם אחותי המון זמן לטרמפ, עד שהוא הגיע ובאתי להיכנס הנהגת היקרה אומרת לנו "אבל יש שם שערות של הכלב שלי..."

אז חוץ מהסירחון המטורף אני מתמלא כולי בשערות לבנות..איייכס...

עד שירדנו והורדנו את השערות וחזרנו לעצור שוב טרמפים עצר לנו עוד מישהו, רצינו לעלות אבל מאחורה היה רק מקום אחד, אחותי הלכה למקדימה ואני התישבתי מאחורה.. ליד כלובים שלחיות מכל הסוגים (זיקיות, ארנבים, נחשיםם...)

חזרתי עם טראומה הביתה...

יש עוד הרבה אבל חפרתי מספיק...

של איזה מישהו מבוגר..זה היה בתקופת ה'הדרת נשים'..

קיצור התיישבתי מאחור ואז הוא זרק משפט :"מה שקורה עכשיו זה ממש הדרת נשים.."

קיצור-נכנס לזה עמוק הבחור..

חח פעם בנדוד של חברה שלי עלה על טרמפ ופתאום הוא קולט שזה ערבי קיצור טוב ממשיך ואז הוא שומע תערבי מדבר בטלפון ואומר משו כמו "יהודי קטן ולא מזיק" טוב ההוא נלחץ ואומר לערבי אתה יכול להוריד אותי פה? פתאום הערבי שם גז ואז אחרי שניה הוא עוצר ואומר לו אתה חשבת אני בא לחטוף אותך!!.. חחח

הנהג אמר שהוא מסיע אותם לאיזה כפר ערבי וכו' וכו'...

אח"כ הוא אמר להם שהוא עבד עליהם אבל זה יכול היה להיות אמתי. 

בקיצר, הוא רצה לחנך אותם קצת... (הוא היה איש צבא, משטרה או משהו.)

אח שלי טוען שאם היה שם חבר מסוים, הוא היה מתיז עליו גז מדמיע וחבל על הזמן... 

היה פקק לפני הכיכר של מחסום חיזמה, והנהג החליט בלי לומר לי כלום

להכנס לתוך חיזמה כדי להגיע לכיכר מכיוון הכביש שבא ממישור אדומים.

כששאלתי אותו לאן הוא נוסע?

הוא אומר לי: אה נלחצת?

אני רק עוקף את הפקק.

ובהמשך לטרמפים עם בעלי חיים

נסעתי טרמפ מהגבעה הצרפתית לשילה

משם נסעתי לעלי

ואז מגיע אותו נהג שלקח אותנו לשילה

עם גדי טרי בן חודשיים

ומעלה אותנו הלאה.

תפסתי טרמפים עם חברה ואז עוצרת לנו ניידת,קיצר אנחנו עולות עליה ואז השוטר אומר לנו לחגור חגורות,היה שם חושך מצרים (-בניידת) ואני וחברה שלי מחפשות שעות את הדבר השחור הזה שמכניסים אליו את החגורה ולא מוצאות, בסוף השוטר רואה שאנחנו מסתבכות אז הוא אומר לנו "טוב לא משנה תעזבו את החגורות ,רק תישבו בצורה בטוחה"

וסליחה על  ההתפרצות לפורום לא לגילי...

כדי לקצר תנסיעה כי היה פקק בדרך למישור אדומים

ואז הוא נזכר שיש מצב שזה יכול להלחיץ שמישהו נכנס לכפר ערבי בלי להודיע לך

קיצר יכול להיות שעלית על אח שלי

אני נוסע עם אדם שלא נראה דתי, אני מתיישב והוא שואל אותי יש לך איזה דבר תורה?

אני אומר לו רק רגע, מתכנס בתוך עצמי ומתחיל לדבר איתו על מסכת סוכה ושבועיים אח"כ אני עולה על אותו טרמפ

רק שהפעם הנהג התחיל לדבר ופתאום דיבר על השומרונים, אולי גם להם יש תורה שבעל פה אז ניסיתי להסביר לו ולא הצלחתי כל כך...

שיהיו בשורות טובות!

מצ. גולני לנתב"ג

עליתי על טרמפ מהמלונות לג. הצרפתית..

והיה איתי עוד טרמפיסט , קיצר לפני שירדנו הטמפ אומר לנו- " שבת שלום, ואל תשכחו להתקלח כי אתם ממש מסריחים..."

שנינו ירדנו מתפוצצים מצחוק....

אחרי השביעית יצאנו לטיול חב"ב לחיפה, ובחזור עשינו תחרות עם הבנים מי יגיע ראשון הבייתה בטרמפים. הבנים נתנו לנו לעלות ראשונות, לצומת הבאה. הגענו לצומת, וחיכינו ש-ע-ו-ת, עשינו תורנויות, תנועות מתחננות, וכלום לא עזר..

ואז עבר ג'יפ, וכבר הייתי כ"כ מיואשת, שפשוט צעקתי לו: "תעצור!"

ומסתבר שהחלונות שלו היו פתוחים, והוא שמע אותנו ועצר, נסע לירושלים...

ופעם לקחתי טרמפ מהישוב שלי לירושלים עם נחנח, בבוקר. נכנסתי לאוטו, ואני קולטת שהנהג מתפלל- הוא היה באמצע להגיד ברכות השחר. לא הייתה לי בעיה עם זה, אמרתי- כל אחד והתפילה שלו.

עד שהוא הגיע ל"שמע ישראל" בבגין..

פשוט הפסקתי אותו, וירדתי באמצע בגין, הלכתי ברגל את שאר הדרך...

דו שיח ביננו לבין הנהג בטרמפ מחוף לבנון לקצרין:

-אתם מטיילות פה?

-כן..  

-מה? ישנתם בחוף?

-כן..

-מריחים.. 

עלינו על סובארו כזה  עם שניים שאמרו לנו שהם לטבריה. באנו לעלות ואז אחד כזה אומר - רגע, נוציא שניה את הקרפיונים ממאחורה. שני דייגים, אוטו כמעט מתפרק ומסריח, וטרמפיסטיות שלא נושמות.. העיקר שהגענו.. 

אכלנו בטרמפיאדה במבה, חיכינו, וחיכינו, עד שבאמת עצר לנו טרמפ עם משפחה קיבוצניקית שכזאת. בדרך האישה אומרת - פוי, יש פה ריח של בוטנים.. ואנחנו כולנו - כן, מצטערות, אכלנו במבה...

זה מדהים עד כמה סיפורי טרמפים זה כל כך בלתי נגמר! יש לי אלפים! רק לא היה באלי להאריך לכם..

- הייתי תקועה באמצע שום מקום שעות מחכה לטרמפים , וכל אלה שעברו שמה בערך היו ערבים , ואז עבר נהג משאית , והוא שאל אותי מה אני עושה שם - למה אני עומדת שם [כי זה באמת חור ] ואם אני רוצה לעלות עליו , ואני כזה- מה , ערבי , גבר , מה אני אעלה עליו עכשיו ? ואז אמרתי לו שלא תודה וזה , והוא - אני לא יכול אבל להשאיר אותך פה ככה וזה .. ושעות אני מסבירה לו שיעוף כבר , ושלא צריך , והוא לא מבין וממשיך להציק שזה מסוכן ובלה בלה , ואז בסוף הוא הוריד את הכובע והראה לי כיפה - עכשיו זה בסדר ? היה מגניב לעלות על משאית ..

- עליתי על טרמפ מהישוב , וזה היה בדרך לאולפנה-  ואני עם תיק של 90 ליטר לשבועיים , כל החיים שלי שם בערך .. ושמתי אותו בבאגז' , ואז כזה ירדתי - ובאתי לקחת את התיק מהתא מטען , אבל הוא נסע ואז אחרי איזה שלוש ימים ככה הוא החזיר לי את זה .. צדיק

- היה לי איזה משו שהייתי צריכה לארגן , והייתי על טרמפ - וכל הזמן היו טלפונים,  וזה היה דברים ממש ממש חשובים ודחופים , אז הנהג ראה שאני כולי על קוצים , ועשה כזה- למה את לא עונה לטלפונים ? ואני כזה - טרמפ וזה , אתה יודע .. והוא - מה , בכייף ~! בסוף לא עניתי , כי .. טרמפ וזה אבל נהג חמוד ..

עם ישראל כאלה צדיקים , ב"ה ..

ערב טוב !

חבר שלי עלה על טרמפ עם משאית והוא חיפש תחגורה, ואז הנהג מסתכל עליו ואומר לו:

"לא צריך חגורה, אנחנו אלה שדורסים, לא מי שנדרסים...."

וד"א, השיטה הכי טובה לטרמפים, לקחת אבן גיר ולכתוב על הכביש בענק שכל נהג יראה:

"נ-נח"

ושורה מתחת:

"עצור!!!"

וכל אחד יוסיף כפי ראות עיניו...

פעם אח שלי ירד מטרמפ ולפני שהוא הספיק לקחת את התיק מהבגאז' הנהג התחיל ליסוע ,אח שלי התחיל לרוץ אחריו,ורגע לפני שהוא כבר לא רואה את הרכב מישהו חורק לידו, מעלה אותו ומתחיל מרדף אחרי האוטו...מנסה לעקוף, צופר וכו', אבל הטרמפ לא שם לב. אחרי כמה דקות נסיעה הטרמפ הגיע הביתה וגילה שהטרמפיסט יורד מאחוריו...

כשאשתי ואני היינו זוג צעיר (מזמן....) בימי האינטיפאדה השניה נסענו בטרמפים מכיוון רמת הגולן לקרית ארבע.

אלא מה? באותם ימים אפלים אף אחד לא נסע דרך כביש הבקעה בלילה אז לאחר המתנה ממושכת וחסרת תועלת במחסום הבקעה פתחנו אוהל ליד הבסיס של החיילים.....

בבוקר קמנו והמשכנו לדרכנו

בתקופת האינתיפאדה השניה?
בטוחה?
כי אני זוכרת משהו אחר...


ובכלל, תסתובבי בחופי הכנרת בקיץ, ותראי כמה אנשים ישנים שם בלי בעיה.



להתלונן זה סבבה, שלא תביני אותי לא נכון,
אבל כדאי גם להכיר בעובדות לפעמים.

במחסום הבקעה נתקענו אני בן דוד שלי ועוד 3 4 חבר'ה פשוט פתחנו שק"ש והלכנו לישון ובבוקר קמנו תפסנו טרמפ לכניסה לשדמות ומשם לקחנו אוטובוס....שכמובן עלה לנו יותר זול כי שדמות כבר נחשב יו"ש ומחסום הבקעה עדין לא נחשב

באחד מהחורים הצפוניים ליד בית שאן, עצרתי טרמפים עם שתי חברות.

אחרי כמה דקות הגיעו שני חיילים, ואחד מהם ניגש אלי ושאל: "נכון שאת ממשפחת ****"?

עמדתי שם הלומת רעם, ותהיתי אם בכל מקום שאלך ידעו מי אני...

אחח, ייחוס זה דבר קשה לחיות איתו.

פעם אחת חיכינו למונית שירות אני וחברה שלי והיה כבר חושך...

ואז בתחנה איזה מישו מספר לנו ששבוע שעבר ניסו לחטוף שם מישי..

קיצור הלחיץ אותנו אש..

ואז מגיעה מונית שירות. נהג נחמד כזה.. אנחנו עולות ובאות לשלם..

ואז הוא אומר לנו "אני בכלל לא מונית שירות.. אני עושה הסעות וגמרתי אז החלטתי לעשות לכם טובה"..

יאאא עמדנו למוווווותתת

כל הדרך אנחנו מסתמסות

"יאאא איזה פחדדדד את קולטת שעלינו על ט-ר-מ-פ?!!?!?!"

"יואוווו אני עוד שניה מתההה!! לכי תדעי מי זה הבנאדם הזההה!!!!"

"תקשיבי אם אנחנו יוצאות מפה בחיים אז לא מדברים על זההה"

ועוד מלא כאלה

הלב שלי היה על 260 בערך...

ואז הוא הוריד אותנו איפה שאנחנו צריכות והגענו בחיים

לא הבנתי למה התחלתן לפחד דווקא כשהוא לא רצה כסף?!

אמרו לך פעם שאת בחורה פשוט הזויה?

כי אז זה "טרמפפ" וכשזה מונית שירות אז הוא חתום על מלא דברים כי זה

אח"כ יכול לעשות שם רע למוניות ככה שזה ממש ממש לא ישתלם לו

וטרמפ יכול לעשות מה בא לו..

קיצור.. אני בעז"ה לא יחזור על הטעות הזאאאתת

חחח אפילו לעלות על טרמפ עם ערבי לא מפחיד כמו שתיארת

(לא שאני מפחד מטרמפ ערבי....)

לא היה לו מבטא מחשיד בכלל... אבל באמצע הדרך הוא העלה חבר שהיה לו כזה מבטא שכמעט קפצנו מהאוטו...

אבל בסוף  חזרנו בריאות ושלמות...

עוד סיפור-

אני ובת דודה שלי עלינו על סוג של ג'יפ שמקדימה ישבו שניים, וכל החלונות היו סגורים,בלי מזגן! היה מחניק וחשבתי שאני עוד שניה יתעלף... ואז כדי להוסיף חטא על פשע זה שיישב ליד הנהג הוצאי סיגריה והתחיל לעשן, כשהחלון סגור... עכשיו אני שונאת סיגריות!!!!, אני יכולה למות מזה ( ...). אז ישבתי עם ידיים על הפה וניסיתי כמה שפחות לנשום, פתאום הנהג קולט את זה וצועק על חבר שלו שיכבה את הסיגריה ושהוא לא רואה שאני אלרגית לזהו הוא פתח חלונות,ואז חצי דרך הוא הסביר לחבר שלו איך רואים שמישהוא אלרגי...

ואני כולי ייושבת מאחורה מתפדחת... לפחות היה לי אוויר...

יחד עם חבר, רכב עם אור כחול מלא בכל מיני בובות, והערבי מספר איך שכל המשפחה שלו במג"ב ורק הוא לא בא לו.

התירון אצלם זה המהירות

הייי תקופה בנצרת עילית כך שלא פעם יצא לי לקחת טרמפ עם בנדוד -מידיעה או שלא

תהנה, זה פורום ציבורי.

מה הכוונה להיות נשוי למלבנים דיגיטלים?

זה נורא ואיום

לא שורד ככה

[12 הצעדים... אחי, תהיה חזק אתה בכיוון]

כמובן הכל ברוח טובה

ומוגבים..

אני חושב שמה שגורם לאנשים הרבה לכתוב (אא"כ זה ברו"מ או אנשים מיוחדים) זה שאנשים מגיבים ועונים לך, ואז אתה לא מרגיש שאתה משתף לאוויר..

ההצעה שלי: לא לעבור אליו ישר בבלעדיות

אלא להחזיק גם וגם

לשימוש השוטף תשתמש במוגן (במיוחד אם אתה נוסע לאנשהו וכיו"ב) ואם אתה צריך משהו תשתמש בראשון

בסוף גם לא תצטרך את הראשון

ומניסיון הוא יצטרך לסמן שהוא לא רובוט ולסמן ריבועים עם רמזור.

לא בטוחה שיהיה לו ככ קל להסכים לחתונה. 

אבל תמיד אפשר לנסות את הPC. את המחשב הגדול.

פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח

כה "רענן" כה כן כה אמיתי?

החילוניות שאני מכיר אינה נוגעת אלה בקצה השטחי ביותר של הדברים

וכל נגיעה שלה במשהו עמוק מכך נובעת מנטייה דתית, גם אם לא ממש מפורשת.

אצלנו הכל מודרך ברחל בתך הקטנה.

כל אחד מחליט יפה מאוד מה לעשות לכל אדם ניתנה הבחירה במלוא מובן המילה.

אחריי אף־אחד לא רודף אני מחליט בדיוק איך להתייחש לכל סוגיה ועניין

צר לי אמנם שאיני מתחבר לאווירת המנגל ולהתעטף בדגלים

אבל זה לא מוריד מהאותנטיות של הלל בכוונה למי שאומרו בכוונה

או מהחיוך של הרב החרדי־ספרדי שלי בדברו על מעלת ארץ ישראל ביום העצמאות

או מהפסים הכחולים של הטלית שלי.

וגם לא יודע איזו קדושה מיוחדת יש בעמית לעבודה החילוני שבחר להכין פלאפל שני צבעים ביום העצמאות הזה. שכוייח, בטח טעים נורא. קדוש? אולי. לא מרגיש רגשות נחיתות ביחס לזה.

אני לא מתפלל כי אני חייב אני מתפלל כי אני רוצה.

לגבי תפילות החובה הרש"ר הירש כבר דן בשאלה הזאת בכמה מקומות והמסקנה הברורה היא שמטרת תפילות החובה אינה ביטוי רגשות אישיים (לשם כך צריך להתאסף במניין, לומר את אותה תפילה, בזמנים קבועים ביום?) אלא למקד אותנו סביב הרעיונות החשובים של החיים.

אותנטי זה לא רק מה שפרוע וחסר רסן.

ללבוש חולצה עם משבצות זה גם אותנטי.

מעולם לא הרגשתי איזו קדושה ביום העצמאות. אולי אתם מתכוונים לריגוש?

@כְּקֶדֶם 

https://www.inn.co.il/news/695303

המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.

עוד משהו שפיספסתי?

בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר

אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר

אני לא מצליח לזהות חילונים.

תמיד האמת עדיפה

אז זהו אם שמת לב יש מילכוד בשאלה

א) כי הוא לא _אמר_ לאפחד שהו בן 25 הוא רמז על זה לא חשוב בדיוק איך 

ב) למה? אפשר להבין את זה לא? זה בולט בשטח ומעלה שאלות.. ואנשים לא אוהבים לבלוט בשטח

א. אז שיתקן את הטעות, קצת פדיחה, לא נורא

ב.לא צריך לפחד מלבלוט בשטח, אנשים בסוף מתרגלים להכל ,עדיף לא לתת לזה להשפיע על החלטות בחיים שלנו.

אני חושבת שזה לא בריא לנפש, בין היתר, להציג מצג שווא, הגיל שלו יכול להיות אפילו יתרון, חבל.

תהיה אותנטי אתה עם הנתונים שלך ומי שאתה

אני בן 25 לא ממני להיות האדם המגניב בעולם מבלי לשנות שום פרט לגבי עצמי

ניקח את ג'פטו ונבקש ממנו להציג טענות בעד ונציב מולו ג'פטו נוסף שיציג טענות שכנגד

כך הם יוכלו ללעוס את אותם טיעונים שחוזרים על עצמם כל הזמן

ובינתיים אנחנו נהיה פנויים ללכת ללמוד תורה

ואז היא תעשה את הדיונים האלה במקומנו

בלי חרדיות מבוהלות שחייבות לצופף שורות,

או לחילופין פשןו עם חרדיות לא מבוהלות, זה גם יהיה בסדר

ממש מרתק אותי לחקור את התופעה הזו..

לא שנאה. כעס. - צעירים מעל עשרים

כי כשאתה התחלת שם את הדיון אני הייתי יסודי והתייחסתי לעצם הטיעונים, ואף טרחתי להביא ציטוטים של ממש ונימוקים של תורה.
 

אגב, אם כבר מורשה לי להעיר, פוסט הפתיחה שלך בעצמו היה רעיל ולעגני: "מישהו יודע אם הנופלים עומדים בשעת הצפירה ומצדיעים.. האם הם צופים בזרי פרחים לרוב?".

ואתה לא מתבייש להגיד לי "קשוט עצמך"? יקח אדוני מראה גדולה כדי שיוכל ליטול קיסם מבין שיניו וקורה מבין עיניו.

רבים כמו שתי תרנגולי הודו מרוטי נוצות

אני נהנה

תמשיכו

אמנם לא אני היא שהתחילה ראשונה את הויכוח כאן (אלא מישהו שרמז על חרדים אגואיסטים, באותו הקשר)

אבל אני קפצתי...וכל השאר, ידוע.

באמת נקדימון לא אשם כי אפשר לאמר שהתגרינו בו, בהשקפה שלו, ובבית שלו.  סליחה!

וצריכה באמת לבקש סליחה מהשם; כל יום אני מבקשת "אל תביאנו לידי מחלוקת", וכמתחילה כזו

אני מייד מוצאת את עצמי שם....

בטוחה שלקב"ה לא משנה, ואף אחד לא יתבע אם עמד או לא בצפירה, אם הניף או לא דגל, ואפילו אולי

אם אמר (או לא) הלל ביום העצמאות.

העיקר שכולם משתדלים לשמור מצוות, בין אדם למקום ובין אדם לחברו (שזה יותר קשה, לי , בכל אופן)..

אולי, חס וחלילה, אתבע על הונאת דברים, ליבון מחלוקת, לגלוג, חוצפה...

כל היתר ממש לא חשוב.

כל טוב.

אפשר לדון אם אותו הדבר

"והשיר יהיה לכם כליל התקדש חג"

כך שלא רואה איך כאן זה נתון לפרשנות אחרת

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים

בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית

פולו זה סוג של חולצה לא?

קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..

אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...

לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.

תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!

איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?

אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:

– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)

– שיעורי תורה בספרדית

– שיעורי תורה באנגלית

מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)

באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)

ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים

מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"

(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)

זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.

וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא

מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?

אתה מציף תאים רדומים...

ומה הנפק"מ העצומה.

באמת סרק מבחינתי, והיה טוב אילו התעלמתי מזה מלכתחילה

זהו.

מיליי מתלהב מיהודים ומיהדות, מי שטפסו טרמפ ראשונים, זכו בביקור.

באותה מידה יכולת להגיד שלכולן יש שיער בצבע מסוים או משקל מסוים או מידת נעליים מסוימת או עדה מסוימת או גננת גן חובה עם אותו השם.

כל דבר מקרי הוא מקרי, גם אם זה נראה וואו ממבט ראשון.

כמו לנסות להסביר למה אוכלים צ'ולנט בשבת, ואז לחפש איך צ'ולנט בגימטריא מזכיר משהו שקשור לשבת.

הזכות שעמדה להן היא לא של מקים האולפנה אלא של המאמץ האדיר שלהן, הזיכרון שלהן, החוכמה שלהן וכיוצ''ב.

וזה שכולן בנות כהן - מקרי לחלוטין.

קראתי על הרב בהר"ן עכשיו בויק', נשמע דמות מיוחדת

על רקע פרישה מטעמים אידיאולוגיים.

יודע מאמא שלי שלמדה באולפנת כפר פינס, בתקופת הרב בהר"ן שם.

פרש מראשות האולפנה על רקע חילוקי דעות אידאולוגים מול מרכז ישיבות בני עקיבא על אופי האולפנה.

(אולפנת כפר פינס היא אם האולפנות)  

ת'אמת אני רוצה להזכיר את צאלה ורביד חיים גז הי"ד.

זה נגע לי בלב כמו לכל יהודי. כשהודיעו שגם התינוק נפטר [אחרי כמה ימים, מי שזוכר] הרגשתי שאני חייב להיות בלוויה.

להפתעתי היו שם לא יותר מ50 איש סה"כ. הרגשתי שנותנים לי רגע אינטימי להתייחד עם התינוק הקדוש הזה.

היה מצמרר.

רק לראות חבילה לבנה קטנה, עטופה. סבתות, דודות, מחבקות. חיבוק אחרון. ובוכות...

התפרקתי.

זה היה למעלה מיכולת ההכלה שלי. ולא הייתי היחיד.

אבל היה רגע שבו כמעט לא נשמתי. כשפתחו את הקבר הטרי של צאלה, כשאילו קיבלה בזרועות פתוחות את בנה, ממנו נפרדה במותה לפני כמה ימים.

והנה שוב הם מחובקים ביחד. בשמים.

גם עכשיו אני בוכה.

איזה נשמות קדושות.

הנחמה היחידה היא שאנחנו לא מסוגלים להבין בכלל מה הסיפור של הנשמות הקדושות האלו.

סיפורו המרגש של דוד יהודה יצחק ז"ל - והמחברות שנמצאו בחדרו - ערוץ 14 | C14

אתר יזכור כותב עליו יותר טוב ממה שאני יכול לכתוב.

מרגיש אצל החרדים..