לא שאני יודע מה זה - אבל לפי מה שאת מתארת, ברור לגמרי מדוע זה "מפריע, חורה, מגעיל" עבורך.

[אולי תשאלי אותו שיגיד בכנות, מה היה חש אם את היית "מסתכלת בעיון" על כל מיני גברים..]

שבת שלום!

אשמח אם תסביר.

ב. ראוי להזהות ("אנונימי"..)..

ג. ובכל זאת - השערה....

היה לי בראש כשפירסמתי את התגובה - אולי מישהו יגיד, איך אתה מסכים לכתוב תגובה שבעצם אומרת לאשה משהו "לא טוב" על בעלה...

אבל זה לא נכון..  קודם כל, ההרגשה של האשה לגיטימית לגמרי - וראוי לחזקה בזה.

דבר שני - זו לדעתי הדרך היחידה שכעת היא עוד יכולה לעצור את זה. זה גם יֵצר, וגם עלול להפוך ל"התמכרות" - ואם האשה לא תמחיש כעת לבעלה את הרגשתה בדרך זו, שהיא עוד מתונה, עלולים אח"כ להגיע חלילה למצבים מסובכים בהרבה, שאותם כבר יהיה קשה יותר לפתור.

שבוע טוב.

הישרדות היא הרבה יותר מתוכן.

היא מופע יצרי ורדוד מהנמוכים ביותר שידענו (או שלא, ב"ה)

משתמשת בתאוות הכי נמוכות- לחלוטין לא אלו שעליהן אנחנו מנסים לכונן את ערכי הבית והמשפחה

וזה בכלל אל קשור לדתיים או חילוניים.

מי שזה לא מגעיל אותו שיצביע.

גם אדם שרגיל לגנוב וחי בחברה כזו - כשהוא רואה סרט על גניבות, הוא בכלל לא מתרגש מהגניבות.

העיקר - המשימות, הבריחה מהשוטרים האלה, עם מעט אוכל ובלי תנאים (הכי מצחיק: "באמת הישרדות" - כאילו מדובר לא על סרט אלא על איזה אירוע דוקמנטרי..)..

יש גם כאלה - לא מהחרד"לניקים הפרימיטיבים - שבכלל לא ראו במה שקרה בשבוע שעבר בבאר שבע ובעוד מקומות את הסכינים והדקירות, בוודאי לא אכזריות; הרי "כל אחד רואה מה שהוא רוצה לראות", הם ראו רק את נסיון הההישרדות של העבריינים, וכל מיני דברים כאלה.. "לשם תשומת הלב נתונה"..

נכון, בתיקון קל: כל אחד מכהה לעצמו את הרגישות המוסרית שהוא רוצה - ואז באמת לפעמים הוא בכלל לא מבחין בה.. אחד מכהה את הרגשיות לגניבות, וכך לא מפריע לו לראות את ה"פעולה" בסרט כזה.

אחד מכהה את הרגישות שלו לרציחות, ואז זה לא מפריע לו לראות את ה"פעולה" בסרטים כאלה.

ואחת מכהה את הרגישות שלה לעריות - ואז זה לא מפריע לה לרואת את ה"פעולה" בסרטים כאלה (רק שלא תתחתן בטעות עם מישהו שהוא עוד לא "לגמרי" כזה - כי אז הוא עוד עלול לחפש בה את מה שבסרט).

ר"ל.

זה שבן/בת זוגי רוצים לצפות בתכנית כל כך ירודה ומטופשת .

גם אני בתור אישה , הייתי מאוד נפגעת וכואבת. 

הייתי מקנאת, ברור.. זה רגש בריא- קנאה, והוא חלק משמירה על הקשר.

קנאה לבעל וקנאה לקשר לשלמות שלו.

איפה את עומדת בקשר, לקנאות מצידך לקשר? (תעני לעצמך )

את הולכת צנוע?

את מכסה את כל הראש?

את שומרת את כל גופך רק לו? את לא מנסה לתפוס חיוך של גבר? את לא מנסה ללכת יפה לעבודה ולא לחוס על אשתו של..?

האם את מנסה לתת לו ורק לו את יופיך הכלתי? או בגדי ספונג'ה ? 

ממש לא נעים לי לשאול את השאלות.. אבל קנאות זה שמירה מצד שניכם. גן עדן מקדם.. אחד יכול לרומם את השני, וכל אחד יכול להכניס את השמירה על הגן נעול לבית.

כל ראשית טובה מן האשה -קראתי את זה היום.

גם הבעל צריך להרגיש שיש גן נעול מצד אשתו.

דבר שני תעשי טובה לעצמך.. תוציאו את הטלויזיה .. בשבילך.. תוותרי עליה.

וגם כמה פעמים ההתנהגות של בעלך לא נראית כי הוא לא דומה.. ל"כל יכול"  ההוא מהטלויזיה..  

זה שתמיד תמיד קשוח, נראה אמיץ .. ותמיד אבל תמיד יודע איך לפנק.

מתי הפסקת לראות את בעלך כי ציפית לראות דמות טלויזיונית.(שהיא לא כזו קורצת , אבל לא על זה העניין)

סורי על המוסר, אבל קנאות אמיתית לקשר זה ענין של מסירות נפש.

שהיא גם חושפת את הנפש הכי טהורה ומשוחררת שלנו

אויר סטרילי..

הישרדות אפשר לראות היום גם בלי טלווזיה דרך המחשב ע"י חיבור לרשת ללא סינון,

לכן יכול להיות שאין להם טלווזיה...

אז תעשו חסימה

לענ"ד זו צריכה להיות החלטה משותפת, היא לא יכולה לכפות עליו כלום (בדיוק כמו שהוא לא יכול לכפות עליה כלום).

נ.ב.

אני עוד לא נשוי (רק מאורס), אז לקחת את דברי בעירבון מוגבל

לא אומרת שזה הדבר הכי טוב בעולם ובטח שלא הכי צנוע בעולם אבל צריך למצוא את שביל האמצע.

כל עוד שהוא רואה משהו יחד איתך תסמכי עליך אבל אם הוא רוצה לראות את זה לבד אני במקומך הייתי מתחילה לחשוד....

ולא צריך בדברים כאלה למצוא את שביל האמצע (ולא להתפלא אם אח"כ הוא מוביל לקצה..).

וגם אם הוא רואה את זה "יחד איתה" - אין לה מה "לסמוך עליה".. כי מה שעובר לו בראש, אם עובר לו - עובר לו בין אם היא שם ובין לא..

קצת פחות נוראית ומזעזעת...

יש עכשיו מאסטר שף לילדים ועוד המון דברים חמודים..

הישרדות כ"כ שפלה...

זה פשוט כ"כ לא פשוט....

בעלי 'דווקא' אדם רציני ודתי מאד, ולמרות זאת או בלי קשר זקוק למשהו טיפשי או שטחי או סתמי לצפות בו בסוף היום כזה, בלילה או בערב.

נכון זה לא באמצעות הטלווזיה אלא דרך המחשב. יש לנו חסימה בסיסית, תודה לא-ל, ובעקרון אני מאד מעונינת שיהיה לנו קצת יותר מבסיסי...

בכל אופן, שמחה לבשר לכם, בינתיים הוא עוד לא צפה, כמה שידוע לי, בעונה הזו. הוא יודע שזה מפריע לי (וואי, אין לכם מושג עד כמה), אבל אני חוששת כמה זמן הוא יחזיק מעמד... הכל זמין בלחיצת עכבר, כולל כל הפרקים מההתחלה, נכון..?

ומה שעוד קשה לי ביותר הוא שזה מהיה כמין 'קלף' כזה, שיענו הוא מתחשב בזה בי - אז בעת ריב או ויכוח (מה לעשות) הוא יכול פתאום לומר - אין, היום! אני מזמין ספק חדש.....

מה פתאום זה נהיה ש-בשבילי יש ספק מסנן?? מה, רק אני הנושא פה?

ועוד דבר - תכל'ס גם לפני התוכנית הגועלית הזו, יש עוד כ"כ הרבה נבלות וטרפות ב-נט, אבל אני מרגישה לפעמים ממש 'מצווה' לצפות איתו בכל מיני תוכניות אחרות,  פחות גרועות (כן גם המאסטר הזה אלירז, ועוד), העיקר שהדבר היותר בעייתי לא יהיה לו כ"כ דחוף...

בכל מקרה, זה בכל זאת משמח אותי, ממש, שהוא לא צופה - האמת כשאני חושבת על זה, לאחר שעונה כבר עמוק בפנים, מי שלא התחיל איתה הרבה פעמים כבר לא נכנס אח"כ, אז אולי זה יקרה גם פה.

ורציתי לשמוע דעות. וכן, יש בי הערכה לזה שהוא לא צופה לו 'מאחורי הגב' בכל מה שבא לו, למרות שכשראיתי עד כמה זה הכניס אותי לסרטים, ההישרדות הזה (בעונה 1 הוא צפה באדיקות... ) כבר תהיתי אם לא כדאי שיסתיר ממני וחסל.

תודה לכם.

אם יש עוד מה להוסיף - אשמח לשמוע.

תחשבי אם את בתור אישה מספקת לו את מה שהוא צריך בתור גבר..

אמרת שהוא אדם דתי ורציני ולכל גבר יש יצר הרע,

בתור אישה מה שאנחנו יכולות לעזור כדי להציל את הבעל זה לתת לו את מה שהוא צריך גם אם לנו זה לא נראה צורך..

מה שתמיד עומד לי בראש זה משפט ששמעתי לפני שנים מרבנית גדולה..

רוצה לשמור את העניים של בעלך רק בשבילך? תני לו כל מה שהוא צריך...

יש אנשים שיותר קל להם לחיות ככה ויש כאלה שחיים בחברה מעורבת ואז יותר קשה..

בהצלחה ותתפללי עליו!!

"דתי מאד" צופה בדבר כזה - תרתי דסתרי לגמרי. אם הוא חזק בדברים אחרים חוץ מהיצר הרע הזה, ב"ה. כל דבר טוב הוא טוב.

זה משמח שזה נפסק בינתיים, נקוה שזה סימן טוב לבאות..

בלי ספק - צריך לסדר חסימה גבוהה יותר.

ואם זה יעלה בויכוח כ"איום", אני מציע לך  לעזוב לרגע את נושא הויכוח ולומר לו בכל השלוה והכבוד האמיתי: אתה היית מוכן שבכלל יהיה אצלי באיזשהו מקום "קלף" כזה שאני "יכולה" לשלוף בויכוח ולומר לך - טוב, אז אני אסתכל על גברים אחרים?.. בוודאי שלא. אז לי זה אותו דבר. בבקשה, בוא נוציא את זה מכלל "קלפי המיקוח"..  אני מניח שיבין.

ויש מקום פעם - בעת רצון - לשוחח על כל זה. ולהסביר את ההשלכות לגבייך ולגבי כל הוגנות בנין הבית.

מצוות ולומד תורה. וכן כמו שאמרת - איש איש ויצרו.

מה זה אצלך דתי מאד? רב? (שגם לגביו מי יודע נפשו בחדרי חדרים)

לגבי המשך דבריך - נראה לי שאינה דומה התבוננות איש בנשים להתבוננות אישה בגברים, והפעולה שזה פועל רחוקה מאד אצל כל אחד מהם.

לכן גם הלכות הצניעות אינן דומות כלל בשני המינים.

איך זו תשובת המשקל?

תודה

חברים שלך?

אבל צריך זהירות בצורה הזו של בויכוח.. את השאלה צריך לשאול מתוך כאב.. 

ואם אין לו בעיה שהיא תלך עם בגד ים בחוף? אז זה נותן לו לגיטימציה לצפות בתכנים כאלה בניגוד לדעת אשתו?

לצערי העולם היום כ"כ מקולקל שלפעמים גבר מתגאה שאשתו תלך לידו לא צנועה וכולם יחזו ביופיה (כאילו מחמאה בשבילו,. )

רק אם לבעל יש רצון להשתפר.. אז רק אם יש שיח ורצון.. אפשר תוך כדי שיחה להמחיש לו איך זה מהצד שלו

אבל רק תוך כדי שיח ורצון של הבעל להשתפר..

לפעמים אנשים לא מבינים רגישות של הצד השני כי הם שונים ונכון לתת להם השוואה..

אבל רק אם יש בסיס ורצון להשתפר.. ואם זה נאמר בכאב ולא בהטחה.;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;

היא שבהיות שהיה כתוב בהודעה שהוא "דתי מאד" ויחד עם זה מסתכל בקביעות בדברים כאלה, רציתי להבהיר שזה לא הולך ביחד. כי זה דבר מאד חמור עפ"י דרכה של תורה. כלומר - לפחות בענין הזה הוא כלל לא נוהג כ"דתי מאד" ואפילו לא מאד..

אח"כ, ראיתי לנכון להוסיף - שיכול להיות אדם שחזק בצדדים אחרים (ואלי לזה היתה כוונת הכותבת) ובדבר מסוים, יש לו בעיה קשה, או שאינו חש כ"כ את הבעיה.

הגדרת "דתי" כפשוטה היא על שמירת המצוות (דת=חוק. ואני באמת לא כ"כ אוהב את הביטוי הזה..). וזה לא קשור ללהיות רב..  כל יהודי צריך להשתדל לשמור את המצוות. לפעמים לצערנו נכשלים - וחוזרים בתשובה..

לגבי ההסתכלות. בוודאי שזה לא דומה. לשני הכיוונים: מצד אחד - על איש שרואה אשה בצורה לא צנועה, זה פועל בצורה קשה יותר.  לאידך - ה"קנאות" של איש לכך שאשתו לא תסתכל על אחרים - גדולה יותר... (נראה אבסורד? אבל זה באמת כך.. אולי לשבח סבלנות הנשים. ואולי סתם ענין טבעי..).

ובהיות שהאשה מעידה על עצמה שזה מאד פוגע בה (מן הסתם, כי היא מבינה שזה לא כמו שהיא רואה מישהו ברחוב עם מכנסיים קצרים..). לכן הצעתי, שתתן את המשל הזה (לא "תשובת המשקל" - שזה ביטוי שלא שייך לנושא זה. מן הסתם התכוונת - איך זו תשובה הולמת לנושא). ואעפ"י שלכאורה לאיש זה אמור להיות פחות איכפת.. כי זה לא פועל עליה כמו שזה פועל עליו... זה יהיה איכפת לו מאד. כי איש הוא גם יותר "קנאי". וזה יעזור לו להבין את ההרגשה. גם לא התכוונתי בדיוק לאותו דבר: התכוונתי, אם היא היתה "מאיימת" ש"תסתכל", הכוונה "תתן עיניה", תתענין, חס ושלום, באחרים. איך היה מרגיש.  זה בערך דומה. כמו שאיש אינו רוצה שאשתו תגלה התענינות יתר בגברים אחרים, ולא תעלה על דעתה חלילה, להשתמש בדבר כזה כ"קלף", עליו להבין שגם באשה פוגע שהוא מסתכל על נשים שאינן צנועות - גם אם הוא לא "מתענין" בהן אישית, בגלל עצם הסיטואציה.

כמובן, כוונתי לא היתה "לייצר מריבות", אלא בדיוק להיפך: בהיות שהועלה דבר כזה שאיש יכול בויכוח "לאיים" שיסתכל בתכניות שאשתו לא מעונינת בגלל נשים שבהן - אז האשה יכולה, לגמרי בנחת ובאמת בכבוד, להסביר את מה שכנראה לא חשב עליו, שזה פוגע בה מעין מה שהיה פוגע בו אם היא היתה "מסתכלת" יותר מידי על אחרים.

שזה קיים לדברים טובים

שום סרטים\סדרות או אתרי חדשות בעייתיים למינהם.

ותמיד אמרתי ברגע שמישהו יכנס לדבר כזה- האינטרנט בחוץ לחלוטין.

באותו רגע מבחינתי להתקשר לספק ולבטל את האינטרנט.

אם הייתי רואה שלבעלי כ"כ קשה...הייתי מתייעצת ומבקשת ממנו שנסגור...

אני דווקא מבין את הקלף על ספק. אף אחד לא אוהב שמגבילים אותו, והתחושה שיש רימון בבית בגלל האישה היא מעצבנת למדיי.

תסתכלי בפורומים השונים של בעלי המקצוע שמתעניינים בכמות הגדולה של  אנשים שמחפשים לעקוף חסימות של בתי ספר/מקומות עבודה וכו'.

יתרה מכך - אני לא חושב שהספק ימנע ממנו לחפש תכנים שאת לא מעוניינת בהם. הוא "ילד גדול" והוא יכול לקבל החלטות באמצעים טכנולוגיים שונים שלא כאן המקום לפורטן.

צריך לגרום לו להבין שזה מזיק, ולא לכפות עליו בצורה שהוא אולי ינסה (ויצליח...) לעקוף. אינטרנט אני מנחש שיש לו בעוד מקומות חוץ מבבית.

לגבי הרעיון שהזכירו של דברים נחמדים ולא מזיקים - אני בעד.

נ.ב.

למרות שזה לא מתקרב בהקף השעות ובתכנים - תנסי לעניין אותו בלאטמה

www.lamta.co.il

זה לא שהאדם "לא אוהב שמגבילים אותו".  הרי מדובר על "קלף" שיכול להיות מוּצָא רק כ"סנקציה" כביכול, שכמובן לא שייכת..

מלבד זאת - אכן הנישואין, ובכלל דרכה של תורה, "מגבילים" כביכול את האדם. בהגבלות טובות מאד, שמובילות את כחותיו למקומות בהם הם באמת יוצאים לפעם בטוב. חלק ניכר מפירוקי הבתים בימינו מגיע מדברים  כאלה ל"ע, לאו דוקא באינטרנט, והתורה אמרה "ולא תתורו"; ואכן הדרכת חכמינו היא לעשות האדם סייג לעצמו היכן שעלול להיכשל. בוודאי אתה צודק, שהדרך היא בהסברה והבנה - אבל לקרוא לזה "מעצבן" כי יש רימון "בגלל האשה", זה לחלוטין לא נכון. הרימון הוא בגלל האיש בעיקר דווקא. בדרך כלל, הוא אמור להבין את זה מעצמו; אבל זה שיש גם לאשה "נגיעה" בדבר, ככל נושא הנוגע לקשר האישי בין איש לאשתו, אינו הופך זאת ל"בגללה" כמובן...

וכמובן, זה לא "הטכנולוגיה" אשמה - אבל בהקשר ספציפי זה, מה שהיא משמשת היא בבחינת "לא עכברא גנב אלא חורא גנב".. וצריך לסתום את החור...

ואני חושב שבאמת ההסתכלות שלך על הענין, כאדם שמקצועו בכך בכיוון רציני, אינה מתאימה לכל אדם במובן של מה "מעצבן" ב"הגבלה" כזאת.

אם כי התובנות - גם המקצועיות - שאתה נותן לגבי הצורך להגיע ככל האפשר להבנה מופנמת של הנושא, הן חשובות. אבל להגיע להסכמה על חסימה ראויה זה חשוב מאד. "התמכרות" עוצרים ע"י חסם-קבוע שגורם לראש לפנות בכלל בכיוונים אחרים ולא להרגיש כל פעם בניסיון.

ולראיה - ברגע שהוא כועס עליה הוא מאיים בהסרת הנודניק הזה שמפריע לו, בה בעת שהיא רוצה להחמיר את רמת הסינון - שמכוון - נגדו!.

לא שאלתי את האנונימית, אבל מעניין אם לפני החתונה - היה לו חסם כזה או לא.

זו נקודה שבעיניי לא נרשמת לזכותה, ולא שאני חשוד באהדת התוכנית המגעילה שהוזכרה או התנהגות הבעל. לא מדובר בהחלטה של שניהם אלא בכפיה שלה, שהבעל מעוניין לבטל ואף מנפנף בכך על כל אימת שהדבר מתאפשר לו.

כפיה כזו לא מחזיקה לאורך זמן בעולם המודרני, בו קיימות מגוון נרחב של אפשרויות לעקיפת כפיה כזו, והכאב שלה (פי 3 מהנוכחי) ביום שבו היא תגלה שבעלה אכן עושה את זה - צפוי מראש.

להיפך - הרושם שהצטייר אצלי זה של אשה מאד סבלנית בענין הזה: רואה יחד איתו, אומרת שהיא לא המשגיחה-הדתית, הרב, שלו...

יש לה פשוט תחושה טבעית של אשה כשבעלה צופה בנשים בצורה כזו. אני חושב שזו תחושה בריאה ונורמלית. שייכות הדדית.

הוא "מאיים"?.. נו, כלאחד אומר לפעמים שטויות כשמישהו קצת מרגיז אותו..

אבל הסינון לא "נגדו" - רק נגד המראות הללו, שבהחלט לגיטימי שלאשה יש מה לומר לגביהם.

אם היה מדובר במישהו שמעולם לא משתמש במחשב לדברים כאלו, אלא לעבודה טכנית - היה אפשר לחשוב כך. לא כן כאן.

[והאמת - זה גם לא כ"כ חשוב מה "לפני החתונה". לפני החתונה אדם גם נפגש עם כמה בחורות לעיתים עד שהוא מוצא.. ואחרי כן כבר לא]

ואין כאן כל "כפיה" שלה. לא הוזכר בדבריה דבר כזה. יש חסימה מינימלית ששניהם הסכימו עליה; ויש את ה"נפנוף" בדבר שחשוב לה, משהו קצת מטופש שקורה בין בני אדם...

וכמו שהזכרתי - לדעתי, אחרי נישואין, אם זה משמש לדברים כאלה - זה לא נושא ששייך רק לאחד מבני הזוג אלא לשניהם. וכמו כל דבר כזה - צריך להשתדל להגיע להבנה בנעימות ובחוכמה. ובנידון זה, גם בהסדר קבוע של הענין טכנית, אם אפשר.

לגבי בעייתיות של "כפיה", כבר אמרתי שאני מסכים עם החשש שאתה מעלה.

ודווקא בתור גברים,

כי סוגיית ההתערבות\החלטיות שלי בעניין או בכלל חשובה לי ומאתגרת אותי מאד (כלומר אני מעונינת לא להיות כזו...).

אדמין - כפיה? למה הסקת זאת?

דווקא ההחלטה על הסינון הייתה בהחלט משותפת, ולתקופה הוא אפילו הפקיד ביידי את הסיסמא (וביקש אותה כשרצה להוריד רמה, וגם קיבל כמובן).

במקומות אחרים - הוא נזהר מאד מאד מאינטרנט פרוץ, ובעברו היה בייניש ללא כל מחשב, כך שהחסימה לא היתה רלוונטית.

למרות זאת, כשעיינתי בדבריכם ראיתי שזה כן נראה שהוא חש שיש לי איזה 'מקל' עליו בנושא זה, והיות שהוא אדם שצריך המון עצמאות וחפש פעולה, אולי כמו כל גבר, אולי זה באמת פועל לרעתי, שהוא חש ככה.

אולי כבר עדיף שאשתוק בכל מחיר ואקווה לטוב

שעדיף שתשתקי..

שמא בסוף תצעקי חזק מידי....

עדיף שתבחיני היטב, קודם כל בתוכך, בין כל ניסיון של לחץ ו"כפיה", אפילו קטן, על הגבר העצמאי;

לבין פניה שלך, מבחינתך ובשביל ההרגשה הטובה שלך איתו, בדבר שנוגע לך אישית כמו הדבר הספציפי הזה.

ויש להניח - שאם הוא יחוש שזו המוטיבציה ולא משהו אחר, של "לחץ", גם יקל עליו להיענות מתוך רצון להתחשב באשתו, ברגשותיה ובבנין ביתם בנועם ובטהרה.

(למותר לציין שאינני צופה בתוכנית שהוזכרה או דומות לה, או בכלל בטלוויזיה)

היחס שלי היה על העיקרון - "כפיה" על הבעל ומחיריה האפשריים.

זה לא אומר שמתבצעת כאן דיקטטורה של האישה.

ההפך- זה הסכמת הזוג.

כמו שבבית יהודי יש נרות שבת וספרי קודש

ככה גם צריך להיות בבית יהודי אינטרנט רימון.

באותה מידה שלא נכנסת טלויזיה בגלל מצבה העגום לא יכנס אינטרנט פתוח.

מידי פעם אני מזכירה לבעלי

שאם הוא ישאל מה הסיסמא אני ישר יגיד לו.

(למרות שאם זה יהיה המצב אז לא יהיה אינטרנט יותר)
אבל אני אומרת לו את זה בשביל לבטל לו את הסקרנות ואת היצר שיכול להיגרם ממצב שהוא יודע שזה לא אצלו.

שבוע טוב

עאלק כולה נשים.. מאיפה הבאת את זה

כשתגלי שהמציאות לא כמו שלך.. גבר .. גבר זה לא אישה וזה לא סתם מליצה זה דרך חיים

מהאישה כאן אבל זה חלק ממה שהוא לומד ע"י העזר כנגדו

אבל ראיתי מה שכתבת כרגע על "יש משהו מאד חרד"לי.." וכו' - ועל אותו משקל אני אומר: יש משהו מאד מגעיל (במחילה) באמירה שיש משהו מאד חרד"לי בהשקפה שאיזו תכנית טלויזיה תסכסך בין בני זוג...

א. קראתי סטטיסטיקות שנעשו באמריקה אצל גויים (לא חרד"לים..) על אחוז עצום של הריסת משפחות עקב צפיה בנשים בנוסח זה במירקע.

ב. צריך להיות באמת אדם שלחלוטין לא מכיר את המציאות, בשביל לא להבין את ההרס שדברים כאלה גורמים ויכולים לגרום. החל מ"לעשות רע לנישואין" כלשונך, ועד "רק" לאבד כל רגישות לדברים שאדם נורמלי היה צריך לחוש את הכיעור והגועל שבהם.

ג. אכן, יש אנשים שכ"כ מתרגלים, ר"ל, לראות מחזות חסרי כל צניעות, עד שהם כבר לא כ"כ "מתרגשים" מזה.. בצד ה"ריווח" הזמני הזה, הם מפסידים עוד הרבה דברים ביחס לחיי הנישואין שלהם. גם אם החיים הללו ממשיכים להתקיים. אין לי כל ענין לפרט. מי שלא מבין את זה - שימשיך לשגות באשליותיו. הוא הורס לעצמו/ה בלבד.

את רוצה להשלות את עצמך שגבר שיסתכל בקביעות על נשים חשופות, ללא צורך ב"תשובה" - יסתכל עלייך באותה צורה שהיה בלי זה, אז תשלי את עצמך. איך אומרים? "ההפסד כולו שלך"..

ואגב, "גם" כאלה - מצד האמת ניזוקים לגמרי. אין קץ, לצערנו, לסיפורים על הרס משפחות בגלל נתינת עיניים בנשים אחרות (מישהו אמר לי פעם בזעזוע, איזה סיפורים  שמע במילואים. כמובן, מאנשים לא דתיים ולא חרד"ליים...); את לא קוראת חדשות - כשיטת חלק מהחרד"לים?...

ד. אין לי כל כך ענין להיכנס לחיי משפחתך, שבחרת להכניסם לכאן. אבל אני לא בטוח שאם אביך היה רואה את זה גם בצעירותו, לפני 38 שנה - היית יכולה כעת להגיד שהוא נשוי באושר כעת, 38 שנה אחרֵי...

ה. ובאותו ענין - אם את חשבת ל"נכון" להודיע פה שאתם רואים את זה כל המשפחה ביחד (הרי לא היית "חייבת"), אז אני רואה לנכון לומר שזה פשוט מבחיל אותי. אף אחד לא מתבייש שהשני רואה מה שהוא רואה?.. זבשכ"ם (אני מניח שתהיי ישרה דייך לעדכן מי שתינשאי לו, על השקפתך הזאת. ואולי, מי יודע? דוווקא בגלל זה הוא ירצה..).

ו. וכדאי להפסיק עם הענין הזה של "דתיים מסביבנו רואים", "דתיים מסביבנו מדברים לשון הרע", "דתיים מסביבנו הולכים לים מעורב", " דתיים מסביבנו מדברים בזמן התפילה על העסקים", "דתיים מסביבנו הולכים בלי ציצית", ו - "הדתי גנב"... 

"דתי" = מקיים את מצוות ה'. אז יכול להיות אדם שבהרבה מאד דברים הוא דתי - אם הוא רואה בבית תכניות טלויזיה, בקביעות וכוונה, שיש בהן חוסר צניעות, אז בענין הזה הוא לא "דתי".

כבר ציפיתי ל"פֶה" הזה שלך...

ואל תתפלאי כעת על התגובה:

א. כעת אני רואה שזה מלכלך לא רק את העיניים אלא גם את הפה.. וגם אצל בנות..  יש קורלציה ברורה בין הדברים.

ב. לפני 40 שנה הטלויזיה כאן רק התחילה, ובשחור-לבן.. תתפלאי (אה, אולי הוא ראה בקולנוע..).

ג. מי זה "ברי סימון" אני לא יודע ולא מענין אותי. מענין ש"אנשים כמוך" - כלשונך הגסה - הם כ"כ חשוכים, עד שאינם מעלים בדעתם שיכול להיות מישהו מחוץ לתת-תרבות-הפריצות שלהם...

ד. אני מכיר הרבה אנשים שתקופת הנישואין שלהם כמו שציינת. זה לא אומר כלום על האיכות בדברים הללו. פתיה שכמותך - אם אדם שנשוי מעל 40 שנה (כלומר, הוא כבר למעלה מגיל 60), "מזהה" מישהי מה"קריירה" הפרוצה שלה, מאז שהיא היתה "חילונית", זה רק מראה עד כמה זה הופך אנשים למופרעים..  זה מה שהוא מזהה? זה מה שיש לו בראש?  שיתחיל להתכונן קצת לעולם הבא... ואת עוד "מתפארת" בזה.

ה. "דיי למקובעות" - אני מציע שתגידי לאנשים כמותך, שלא מסוגלים לראות מטר מעבר למה שאבא-אמא הגישו להם במסך...  ועוד עושים מזה אידיאולוגיה.

הפלא זה איך הראש שלך "רץ" בפינטוזים שלו...  את כמובן בטוחה שכולם יודעים מה יש בתכנית הזאת לפרטיה, ועל גבי זה - זה "אומר לך הרבה" על מי שהיה ממוקד באיזה "בגד ים", וכבר את יודעת לתת ציון על ה"מודעות העצמית" שלא לראות את זה...

אז אני אלמד אותך כמה דברים, לאור המידע החשוב שנתת לי:

1. ה"בגדי ים" שם, זה לא כי לחברה המפיקה לא נשאר כסף לקנות בגדים יותר שלמים. וגם לא כי הם חושבים שאולי מישהו מה"נורמה" לא לראות טלויזיה יסתכל. אפילו לא כ"כ בשביל נשים..זה בדיוק כי הם מקוים שמישהו כמו אבא שלך או של חברתך יראה את זה, ויזכור גם אחרי 40 שנה... וזה אינטרס ראשי אצלם, כי מן הסתם לא עוסקים שם באיזה תוכן עמקני שפלא איך מישהו בכלל מסתכל על התלבושות..

2. אל תיעצבי כל כך... אני לא מתעסק עם "בגדי ים" וגם לא מרגיש צורך להיות "מודע" בשביל זה (כפי שניסית - כדרך מי שעונה כך - להפוך את זה למשהו כביכול "אישי", שמלמד על עצמך בלבד..).

3. פעם לקחתי טרמפ מישהו "חילוני", מרקע מסורתי, בערך בגילך ובתפיסתך. מה שהוא הסביר על בשביל מה הוא הולך לחוף הכינרת (עם ה"בגדי ים" שלך..) - בלי לחוש כל אי נוחות מנוכחות האשה - היה כ"כ מבחיל עד שבקושי הצלחת  להחזיק אותו ברכב. מוזר - אדם מרקע "עם טלויזיה" "מתמקד"בדברים כאלה?! ממש פלא... 

4. כבר כתבתי בהודעתי הקודמת: אל תהיי בטוחה שמי שזה כבר "לא מזיז לו" ואינו מבחין בכיעור המוסרי שבכך (שעל זה כלל לא חשבת. את כל הזמן מנסה למצוא אצל האחרים "במה הם התמקדים".. אולי זה בעצם אומר במה את ממוקדת?...), זו מעלה כל כך גדולה.. הקב"ה ברא את היצר אצל האדם, וגם את תחושת העדינות, למטרות חשובות. אנשים כאלה, שאת מתפארת בהם, הם כבר נכים בתחום הזה.

ועל משקל המשל היהיר שהבאת, על ה"חסיד" כביכול - אענה לך: מוטב בעיני חסיד שחשב שעמוד החשמל הוא אשה, מאשר לא-חסיד שחושב שאשה היא עמוד חשמל...

אלא האיכות.

אבל את רוצה להרגיש חכמה.. שיערב לך.

את לא יכולה לנסות לצייר מציאות ורודה אצל הורייך פשוט שהם לא חיים מציאות ורודה.

במציאות ורודה אני נתון רק לאשתי.. וזה מתבטא בחיי אושר שנובעים רק מזה, ולא תמצאי את זה בדרך אחרת את פשוט לא מכירה

את לא יודעת איזה רמת חיבור עמוקה ואמיתית יש בנישואין ואם ההורים שלך שם.

או שהם כ"כ רגילים ושחוקים אחד עם השני.. אבל מצאו את הדרך להסתדר.

אבל בד"כ הסגנון שלך.. חושב שהוא הכי חכם. ויודע "להרגיע" את ה'. ולהסביר לו בחיוך "אימהי" שהוא הגזים.. ולא צריך כ"כ להקצין..

ואז חי חיי עוורים ובטוח שהוא הרואה.

ומי שרואה יותר הוא המשוגע.

אין לי עניין לחפור ממש לא?

אבל אני יוצאת נגד זה שתמיד האמירות האלה.. אנחנו נהנים כמוכם בחיים רק גם בלי להקפיד..

אנשים שפחות מקפידים.. סורי אבל כנראה הגדרת אושר שלהם היא רדודה יותר

כולה נשים פרוצות.

אז בואי תלכי עם בעלך לים מעורב, תראי איתו סרטים שונים 

ועל השפויה מבינינו תגידי חרדלניקית...

א.רואים שאת לא נשואה ולא היתה לך שיחה פתוחה עם גבר על הוויתו..
ב.גם רואים שדרכה של תורה לא הוויתך. אבל מן הראוי שאם אישה תורנית שואלת כאן שאלה קריטית כזאת אל תחשפי אותה לתרבות שלא את דעתה היא חפצה לשמוע.

ג.גם נשים צריכות לשמור על צניעותן ועל העיניים שלהם. ככה שגם לראות את מייקל לואיס חשוף לא מותר לך.

ודווקא הפעם מדברת מישהי שהכירה את הישרדות.

הייתי אומרת מעבר לבגדי ים- אבל כשכל דקה של פריים המצלמה מתמקדמת בזה קשה לראות מעבר...

קראתי כעת את הודעה עליה הגיבה -

והיא ענתה ברמה קצת למעלה ממה שעליו הגיבה, בהתאם ל"נושא" שהועלה..

כפי שראוי לעשות במקרים כאלה.

ואני "שותף לעצתה":

תתחתני עם מישהו כזה, שמתענין בדברים כאלו (הרי מי שמסתכל על זה, מן הסתם מעונין בלבוש כזה. ולא מסתכל רק בגלל התוכן - הפילוסופי העמוק של התכניות. וגם המפיקים - כפי שכתבתי לעיל - לא שמו את זה רק כי לא היה להם מספיק בד לבגדים ממש. הם מכירים את הקליינטים ה"לא-חרד"ליים שלהם..). מוטב שיהיה לא-דתי, כי בזמננו כבר יש חשש שאם הוא דתי - אולי התחנך פעם (חלילה...) על צניעות, והוא עלול לשיטתך, "לשים לב" לדברים כאלה..

תלכי איתו גם לים כזה ("מה יש לך לקנא - את אשתו ולא הן", מילה במילה מלשונך בהודעה הנ"ל) - ואם לשניכם זה לא מפריע - בבקשה.. תחיו כך ויבושם לכם. מצידי, את יכולה גם להזמין כמה כאלו שתסתובבנה בבית (אַת אשתו ולא הן). אם תהיינה בכל זאת בעיות - תמיד אפשר לפנות לפורום.

אז את באה פה "לחנך" אחרים שרואים בכל התת-תרבות הזאת ובחוסר התחושה את זה - זבל?..  תפנימי, בצורה נאורה, שיש שרואים את זה אחרת ואינם מעוניינים "ללמוד" מאוצר ידיעותייך המופלאות בנושא תכניות הטלויזיה.  וגם חושבים שיש מה לחוס על מי שאין לו את התחושה הזאת.

ציפיתי ליותר...

ובכל אופן- תגובתך היא לא מרשעות או טיפשות.

אלא כפי שנאמר תמימות גרידא.

הלוואי הלוואי הלוואי שהתמימות הזאת תישאר לך ותהפוך לקודש עם אישך.

המתחסדים והצדיקים בעיני עצמם.

את יכולה להיות בטוחה כי רבים מתעניינים בדברייך גם אם הם לא מסכימים לרעיונות שאת מביאה.

יפה לימוד הזכות שלך..

גם אני לא חושב שזה מרשעות.

ולגבי התגובה על דברייך מ"אלעד123" שלא קראתיה, כדרכי לגבי תגובות אלו,

התואר "טרחנים" שנתן, על זה נאמר "הפוסל במומו פוסל". מטריח את סביבותיו עם "תגובות האיפכא מסתברא" הקבועות, כפי שמישהו הגדיר פה לפני זמן קצר.

שאתה הקורא הכי להוט והכי נאמן שלי.

אז קבל ממני עצת חינם - תפסיק לעשות צחוק מעצמך בטענה שאינך קורא.

ואני אומר בכל הכנות, באמת יש פה "תמימות" מסויימת, או לא יודע בדיוק איך לקרוא לכך - ואני אומר זאת לחיוב.

אני, למשל, לא חשבתי לרגע שזה בגלל שהוא "מחפש משהו אחר" מאשתו.. וש"היא לא מספיקה לו"..

גם האשה הזו לא אמרה כך. לדעתי, לא הבנת אותה נכון. היא לא אמרה שהיא חשה שהיא "לא מספיקה בשבילו", כלומר שכאילו אצלה יש בעיה. בכלל לא הזכירה דבר כזה - זו פרשנות שלך. אני לפחות, לא כך הבנתי. היא אמרה שזה מגעיל, חורה לה, מפריע לה. זה לא שייך דווקא ל"לא מספיקה", אלא "מה פתאום הוא מסתכל על נשים אחרות בצורה שהוא לא אמור לראות אותן". זו הרגשה של "קנאות" בריאה לגמרי. הרגשה שיש כאן משהו לא תקין ולא נכון.

ובהמשך לכך - גם ה"חיזוק" שהיא ביקשה לא היה בכיוון של "לא נורא, מה איכפת לך, זה לא אומר עלייך" - כפי שאולי הבנת ואולי בגלל זה, כהסברך פה, רצית "לנחם" אותה..

להיפך - היא רצתה "אישור" שההרגשה שלה בריאה, נורמלית. וזה באמת כך. והחכמה זה לפתור את הענין הזה בהבנה ובלי תחושת כפיה. אם משהו פה היה יכול "להבהיל" זה ההיפך: אם אומרים לה, חלילה, זה נורמלי.. מה הבעיה שלך?...

ואני, למשל, לא חשבתי לרגע שבעלה "מפלצת" כלשונך או אפילו מתקרב לכך.. אבל מתוך נסיון-חיים, ידעתי למה זה יכול להתגלגל, גם ב"התמכרות", גם בתחושות ביניהם, ולכן הצענו לה דרכים איך להסדיר את זה בהבנה ביניהם (אלי אישית כבר כתבה בעבר מישהי שלא מוּכרת כאן, דרך ה"אישי" של פורום זה, בבקשה לעצה איך להינצל ממשהו שהתחיל בכיוון, הזה ואיים על בּיתם החביב ועל האמון שביניהם, בלי להיכנס לפרטוים כמובן. ב"ה, הצלחנו והכל חזר לתיקנו. יש דברים כאלה).

וצריך להבין שזה לא או "מחפש נשים אחרות", או אין בעיה..  איש שמתרגל לראות נשים באופן לא צנוע, בקביעות ובכוונה, זה גם חורה בצדק לאשה בעלת החושים הבריאים, גם אם אינה מעלה בדעתה שהוא "מחפש מישהי אחרת" חלילה; וגם מצד האמת, כבר מוזיל אותה במדה זו או אחרת בעיניו. אי אפשר לפרט כאן יותר. זה כך. לא קשור ל"חוגים" אלה או אחרים, ולא אומר שכל השאר מתגרשים... מי שמבין - יבין. אולי אחרי נישואין. חושבני באמת שמי שלא - מפסיד. לפעמים מפסיד פחות ולפעמים יותר.

ואגב, אכן ברור שהנאיביות מזה שזוג דתי זכה באיזו תוכנית - עברה למעלה מהראש. נכון...

ולגבי תכניות שונות שאת מזכירה - אינני מכיר. העולמות שלנו בענין זה אכן רחוקים מאד..

רק יש לציין שעובדתית, למיטב מה שקראתי, השואלת הנ"ל דווקא אמרה שבעלה בכלל לא היה רואה דברים כאלה בעבר, והחסימה היתה על דעת שניהם. לא כמו שהצטייר אצלך כאילו זה "חידוש פתאומי" שלה.

גם חילונים שצופים ורואים לא אנשים מגעילים בעיני.

נכון זאת תרבות קלוקלת לחלוטין אבל לא ממש מעידה על מידות האופי של האדם ואני אוסיף ואומר בפרט לא בציבור החילוני החי ובועט בתרבות זאת.

אבל זה אומנם לא מעיד על מידות אופי, אבל זה בהחלט מעיד על רמה דתית ואפילו הייתי אומרת דתי או לאו.

אני לא מסכימה ואולי גם לא חושבת שבעל שמעוניין לראות דברים לא צנועים זה מעיד על בעיה באישה.
ההפך, אני קצת מוקיעה את החשיבה הזאתי שמסירה אחריות מהגברים.
אבל אני בהחלט חושבת שלגברים יש המון סקרנות ומה לעשות גם לדתיים
השאלה אם אישה מרשה לעצמה להתיר הכל לבעלה במקום להפוך אותו לגיבור שלה-הכובש את יצרו ונאמן ליוצרו.
ויותר מזה, האם אישה מכניסה דברים שעלולים לפתות, לסקרן, לעניין?

אלו הן השאלות שנשים צריכות לשאול את עצמן.

הגברים שיש להם בעיות בבית ועם האישה, אני יותר נוטה לחשוב שהם ישיגו את הדברים הללו בסתר.
 

כמו שאמא שהבן שלה סטה מהחינוך והמסרים שקיבל בבית- תעצור לרגע ותשאל את עצמה כל מיני שאלות.

אבל האם אני אכניס לו סיגריות,סמים,אלימות ואז אתפלא שהוא כזה?

ואם אישה מכניסה חוסר צניעות לביתה, אז היא תתפלא שבעלה כבר פחות לומד תורה ופחות שומר על עיניו ופחות מקפיד וכבר אין דבר תורה בשבת וכו' וכו'.

ושוב טלויזיה היא דבר פרוץ בעליל.מירוץ למיליון,הישרדות וארץ נהדרת.

אישה שרוצה בית תורני-דתי לא יכולה להכניס דברים כאלה.
וזה לא משנה אם זה גמצ'י או שושה ושושי המטרה לא מקדשת את האמצעים-בתורה גם האמצעים צריכים להיות כשרים.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

הכלבים שניהם בלי שבב, בסבירות גבוהה, ברחו מאיזה כפר ערבי.

עברו להסגר, לוודא שלא חולים בכלבת.

בתקווה שיהיה אפשר לאמץ אותם לאחר מכן

אבל בלי תעודות, הם לא שווים יותר מסתם כלב.

ולכלב משוטט אין תעודות בדר"כ.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

כל אחד שמח במשהו אחר, אבל כדי לדעת מה משמח את השני דרושה הקשבה הדדית ופתיחות להגיד מה באמת משמח.

יש כאלה שישמח אותם מתנה ויש כאלה שזה יעצבן אותם (כי בזבוז כסף/ כי אני לא צריך את זה/ כי מיותר בעיני...) יש כאלה שימחו לקבל כוס קפה (למיטה?) ויש כאלה ששונאים קפה או  אוהבים רק את זה שהם מכינים וכו'...

לכן א'. לא להקיש שאם חבר קנה לאישתו תכשיט חדש והיא היתה בעננים זה אומר שגם אישתך תשמח בכזה דבר.

ב'. מה שמשמח אותך לקבל או לתת, לא בהכרח משמח גם את השני/ה.

אנשים שונים אוהבים וצריכים דברים שונים. ע"ע 5 שפות האהבה.

ג. הייתי מחלקת בין מטלות בבית וטיפול בילדים שבהן מתחלקים כל אחד לפי מה שמתאים לבין חיזור ונתינה מעבר לרגיל כדי להוסיף אהבה. לדעתי הבלבול בין הדברים גורם להרבה מתחים של: אבל עשיתי כל כך הרבה (שטפתי/ קמתי/ סידרתי/כיבסתי...) איך זה שהיא עדיין לא שמחה איתי/ כועסת עלי/ מרוחקת ממני?... אולי כי אין בעיניה (או בעיניו) קשר בין דברים שצריך לעשות לבין אהבה. (שזה גם קצת נכנס לעניין שפות האהבה, אבל לא בהכרח.)

בהצלחה רבה. כיף שמחפשים מה משמח את השני. אבל לא צריך לחפש רחוק. לדעתי, אפשר פשוט לשאול ולדבר על זה כמה וכמה פעמים בחיים. זה דברים שמשתנים כל הזמן.

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏