לא שאני יודע מה זה - אבל לפי מה שאת מתארת, ברור לגמרי מדוע זה "מפריע, חורה, מגעיל" עבורך.

[אולי תשאלי אותו שיגיד בכנות, מה היה חש אם את היית "מסתכלת בעיון" על כל מיני גברים..]

שבת שלום!

אשמח אם תסביר.

ב. ראוי להזהות ("אנונימי"..)..

ג. ובכל זאת - השערה....

היה לי בראש כשפירסמתי את התגובה - אולי מישהו יגיד, איך אתה מסכים לכתוב תגובה שבעצם אומרת לאשה משהו "לא טוב" על בעלה...

אבל זה לא נכון..  קודם כל, ההרגשה של האשה לגיטימית לגמרי - וראוי לחזקה בזה.

דבר שני - זו לדעתי הדרך היחידה שכעת היא עוד יכולה לעצור את זה. זה גם יֵצר, וגם עלול להפוך ל"התמכרות" - ואם האשה לא תמחיש כעת לבעלה את הרגשתה בדרך זו, שהיא עוד מתונה, עלולים אח"כ להגיע חלילה למצבים מסובכים בהרבה, שאותם כבר יהיה קשה יותר לפתור.

שבוע טוב.

הישרדות היא הרבה יותר מתוכן.

היא מופע יצרי ורדוד מהנמוכים ביותר שידענו (או שלא, ב"ה)

משתמשת בתאוות הכי נמוכות- לחלוטין לא אלו שעליהן אנחנו מנסים לכונן את ערכי הבית והמשפחה

וזה בכלל אל קשור לדתיים או חילוניים.

מי שזה לא מגעיל אותו שיצביע.

גם אדם שרגיל לגנוב וחי בחברה כזו - כשהוא רואה סרט על גניבות, הוא בכלל לא מתרגש מהגניבות.

העיקר - המשימות, הבריחה מהשוטרים האלה, עם מעט אוכל ובלי תנאים (הכי מצחיק: "באמת הישרדות" - כאילו מדובר לא על סרט אלא על איזה אירוע דוקמנטרי..)..

יש גם כאלה - לא מהחרד"לניקים הפרימיטיבים - שבכלל לא ראו במה שקרה בשבוע שעבר בבאר שבע ובעוד מקומות את הסכינים והדקירות, בוודאי לא אכזריות; הרי "כל אחד רואה מה שהוא רוצה לראות", הם ראו רק את נסיון הההישרדות של העבריינים, וכל מיני דברים כאלה.. "לשם תשומת הלב נתונה"..

נכון, בתיקון קל: כל אחד מכהה לעצמו את הרגישות המוסרית שהוא רוצה - ואז באמת לפעמים הוא בכלל לא מבחין בה.. אחד מכהה את הרגשיות לגניבות, וכך לא מפריע לו לראות את ה"פעולה" בסרט כזה.

אחד מכהה את הרגישות שלו לרציחות, ואז זה לא מפריע לו לראות את ה"פעולה" בסרטים כאלה.

ואחת מכהה את הרגישות שלה לעריות - ואז זה לא מפריע לה לרואת את ה"פעולה" בסרטים כאלה (רק שלא תתחתן בטעות עם מישהו שהוא עוד לא "לגמרי" כזה - כי אז הוא עוד עלול לחפש בה את מה שבסרט).

ר"ל.

זה שבן/בת זוגי רוצים לצפות בתכנית כל כך ירודה ומטופשת .

גם אני בתור אישה , הייתי מאוד נפגעת וכואבת. 

הייתי מקנאת, ברור.. זה רגש בריא- קנאה, והוא חלק משמירה על הקשר.

קנאה לבעל וקנאה לקשר לשלמות שלו.

איפה את עומדת בקשר, לקנאות מצידך לקשר? (תעני לעצמך )

את הולכת צנוע?

את מכסה את כל הראש?

את שומרת את כל גופך רק לו? את לא מנסה לתפוס חיוך של גבר? את לא מנסה ללכת יפה לעבודה ולא לחוס על אשתו של..?

האם את מנסה לתת לו ורק לו את יופיך הכלתי? או בגדי ספונג'ה ? 

ממש לא נעים לי לשאול את השאלות.. אבל קנאות זה שמירה מצד שניכם. גן עדן מקדם.. אחד יכול לרומם את השני, וכל אחד יכול להכניס את השמירה על הגן נעול לבית.

כל ראשית טובה מן האשה -קראתי את זה היום.

גם הבעל צריך להרגיש שיש גן נעול מצד אשתו.

דבר שני תעשי טובה לעצמך.. תוציאו את הטלויזיה .. בשבילך.. תוותרי עליה.

וגם כמה פעמים ההתנהגות של בעלך לא נראית כי הוא לא דומה.. ל"כל יכול"  ההוא מהטלויזיה..  

זה שתמיד תמיד קשוח, נראה אמיץ .. ותמיד אבל תמיד יודע איך לפנק.

מתי הפסקת לראות את בעלך כי ציפית לראות דמות טלויזיונית.(שהיא לא כזו קורצת , אבל לא על זה העניין)

סורי על המוסר, אבל קנאות אמיתית לקשר זה ענין של מסירות נפש.

שהיא גם חושפת את הנפש הכי טהורה ומשוחררת שלנו

אויר סטרילי..

הישרדות אפשר לראות היום גם בלי טלווזיה דרך המחשב ע"י חיבור לרשת ללא סינון,

לכן יכול להיות שאין להם טלווזיה...

אז תעשו חסימה

לענ"ד זו צריכה להיות החלטה משותפת, היא לא יכולה לכפות עליו כלום (בדיוק כמו שהוא לא יכול לכפות עליה כלום).

נ.ב.

אני עוד לא נשוי (רק מאורס), אז לקחת את דברי בעירבון מוגבל

לא אומרת שזה הדבר הכי טוב בעולם ובטח שלא הכי צנוע בעולם אבל צריך למצוא את שביל האמצע.

כל עוד שהוא רואה משהו יחד איתך תסמכי עליך אבל אם הוא רוצה לראות את זה לבד אני במקומך הייתי מתחילה לחשוד....

ולא צריך בדברים כאלה למצוא את שביל האמצע (ולא להתפלא אם אח"כ הוא מוביל לקצה..).

וגם אם הוא רואה את זה "יחד איתה" - אין לה מה "לסמוך עליה".. כי מה שעובר לו בראש, אם עובר לו - עובר לו בין אם היא שם ובין לא..

קצת פחות נוראית ומזעזעת...

יש עכשיו מאסטר שף לילדים ועוד המון דברים חמודים..

הישרדות כ"כ שפלה...

זה פשוט כ"כ לא פשוט....

בעלי 'דווקא' אדם רציני ודתי מאד, ולמרות זאת או בלי קשר זקוק למשהו טיפשי או שטחי או סתמי לצפות בו בסוף היום כזה, בלילה או בערב.

נכון זה לא באמצעות הטלווזיה אלא דרך המחשב. יש לנו חסימה בסיסית, תודה לא-ל, ובעקרון אני מאד מעונינת שיהיה לנו קצת יותר מבסיסי...

בכל אופן, שמחה לבשר לכם, בינתיים הוא עוד לא צפה, כמה שידוע לי, בעונה הזו. הוא יודע שזה מפריע לי (וואי, אין לכם מושג עד כמה), אבל אני חוששת כמה זמן הוא יחזיק מעמד... הכל זמין בלחיצת עכבר, כולל כל הפרקים מההתחלה, נכון..?

ומה שעוד קשה לי ביותר הוא שזה מהיה כמין 'קלף' כזה, שיענו הוא מתחשב בזה בי - אז בעת ריב או ויכוח (מה לעשות) הוא יכול פתאום לומר - אין, היום! אני מזמין ספק חדש.....

מה פתאום זה נהיה ש-בשבילי יש ספק מסנן?? מה, רק אני הנושא פה?

ועוד דבר - תכל'ס גם לפני התוכנית הגועלית הזו, יש עוד כ"כ הרבה נבלות וטרפות ב-נט, אבל אני מרגישה לפעמים ממש 'מצווה' לצפות איתו בכל מיני תוכניות אחרות,  פחות גרועות (כן גם המאסטר הזה אלירז, ועוד), העיקר שהדבר היותר בעייתי לא יהיה לו כ"כ דחוף...

בכל מקרה, זה בכל זאת משמח אותי, ממש, שהוא לא צופה - האמת כשאני חושבת על זה, לאחר שעונה כבר עמוק בפנים, מי שלא התחיל איתה הרבה פעמים כבר לא נכנס אח"כ, אז אולי זה יקרה גם פה.

ורציתי לשמוע דעות. וכן, יש בי הערכה לזה שהוא לא צופה לו 'מאחורי הגב' בכל מה שבא לו, למרות שכשראיתי עד כמה זה הכניס אותי לסרטים, ההישרדות הזה (בעונה 1 הוא צפה באדיקות... ) כבר תהיתי אם לא כדאי שיסתיר ממני וחסל.

תודה לכם.

אם יש עוד מה להוסיף - אשמח לשמוע.

תחשבי אם את בתור אישה מספקת לו את מה שהוא צריך בתור גבר..

אמרת שהוא אדם דתי ורציני ולכל גבר יש יצר הרע,

בתור אישה מה שאנחנו יכולות לעזור כדי להציל את הבעל זה לתת לו את מה שהוא צריך גם אם לנו זה לא נראה צורך..

מה שתמיד עומד לי בראש זה משפט ששמעתי לפני שנים מרבנית גדולה..

רוצה לשמור את העניים של בעלך רק בשבילך? תני לו כל מה שהוא צריך...

יש אנשים שיותר קל להם לחיות ככה ויש כאלה שחיים בחברה מעורבת ואז יותר קשה..

בהצלחה ותתפללי עליו!!

"דתי מאד" צופה בדבר כזה - תרתי דסתרי לגמרי. אם הוא חזק בדברים אחרים חוץ מהיצר הרע הזה, ב"ה. כל דבר טוב הוא טוב.

זה משמח שזה נפסק בינתיים, נקוה שזה סימן טוב לבאות..

בלי ספק - צריך לסדר חסימה גבוהה יותר.

ואם זה יעלה בויכוח כ"איום", אני מציע לך  לעזוב לרגע את נושא הויכוח ולומר לו בכל השלוה והכבוד האמיתי: אתה היית מוכן שבכלל יהיה אצלי באיזשהו מקום "קלף" כזה שאני "יכולה" לשלוף בויכוח ולומר לך - טוב, אז אני אסתכל על גברים אחרים?.. בוודאי שלא. אז לי זה אותו דבר. בבקשה, בוא נוציא את זה מכלל "קלפי המיקוח"..  אני מניח שיבין.

ויש מקום פעם - בעת רצון - לשוחח על כל זה. ולהסביר את ההשלכות לגבייך ולגבי כל הוגנות בנין הבית.

מצוות ולומד תורה. וכן כמו שאמרת - איש איש ויצרו.

מה זה אצלך דתי מאד? רב? (שגם לגביו מי יודע נפשו בחדרי חדרים)

לגבי המשך דבריך - נראה לי שאינה דומה התבוננות איש בנשים להתבוננות אישה בגברים, והפעולה שזה פועל רחוקה מאד אצל כל אחד מהם.

לכן גם הלכות הצניעות אינן דומות כלל בשני המינים.

איך זו תשובת המשקל?

תודה

חברים שלך?

אבל צריך זהירות בצורה הזו של בויכוח.. את השאלה צריך לשאול מתוך כאב.. 

ואם אין לו בעיה שהיא תלך עם בגד ים בחוף? אז זה נותן לו לגיטימציה לצפות בתכנים כאלה בניגוד לדעת אשתו?

לצערי העולם היום כ"כ מקולקל שלפעמים גבר מתגאה שאשתו תלך לידו לא צנועה וכולם יחזו ביופיה (כאילו מחמאה בשבילו,. )

רק אם לבעל יש רצון להשתפר.. אז רק אם יש שיח ורצון.. אפשר תוך כדי שיחה להמחיש לו איך זה מהצד שלו

אבל רק תוך כדי שיח ורצון של הבעל להשתפר..

לפעמים אנשים לא מבינים רגישות של הצד השני כי הם שונים ונכון לתת להם השוואה..

אבל רק אם יש בסיס ורצון להשתפר.. ואם זה נאמר בכאב ולא בהטחה.;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;

היא שבהיות שהיה כתוב בהודעה שהוא "דתי מאד" ויחד עם זה מסתכל בקביעות בדברים כאלה, רציתי להבהיר שזה לא הולך ביחד. כי זה דבר מאד חמור עפ"י דרכה של תורה. כלומר - לפחות בענין הזה הוא כלל לא נוהג כ"דתי מאד" ואפילו לא מאד..

אח"כ, ראיתי לנכון להוסיף - שיכול להיות אדם שחזק בצדדים אחרים (ואלי לזה היתה כוונת הכותבת) ובדבר מסוים, יש לו בעיה קשה, או שאינו חש כ"כ את הבעיה.

הגדרת "דתי" כפשוטה היא על שמירת המצוות (דת=חוק. ואני באמת לא כ"כ אוהב את הביטוי הזה..). וזה לא קשור ללהיות רב..  כל יהודי צריך להשתדל לשמור את המצוות. לפעמים לצערנו נכשלים - וחוזרים בתשובה..

לגבי ההסתכלות. בוודאי שזה לא דומה. לשני הכיוונים: מצד אחד - על איש שרואה אשה בצורה לא צנועה, זה פועל בצורה קשה יותר.  לאידך - ה"קנאות" של איש לכך שאשתו לא תסתכל על אחרים - גדולה יותר... (נראה אבסורד? אבל זה באמת כך.. אולי לשבח סבלנות הנשים. ואולי סתם ענין טבעי..).

ובהיות שהאשה מעידה על עצמה שזה מאד פוגע בה (מן הסתם, כי היא מבינה שזה לא כמו שהיא רואה מישהו ברחוב עם מכנסיים קצרים..). לכן הצעתי, שתתן את המשל הזה (לא "תשובת המשקל" - שזה ביטוי שלא שייך לנושא זה. מן הסתם התכוונת - איך זו תשובה הולמת לנושא). ואעפ"י שלכאורה לאיש זה אמור להיות פחות איכפת.. כי זה לא פועל עליה כמו שזה פועל עליו... זה יהיה איכפת לו מאד. כי איש הוא גם יותר "קנאי". וזה יעזור לו להבין את ההרגשה. גם לא התכוונתי בדיוק לאותו דבר: התכוונתי, אם היא היתה "מאיימת" ש"תסתכל", הכוונה "תתן עיניה", תתענין, חס ושלום, באחרים. איך היה מרגיש.  זה בערך דומה. כמו שאיש אינו רוצה שאשתו תגלה התענינות יתר בגברים אחרים, ולא תעלה על דעתה חלילה, להשתמש בדבר כזה כ"קלף", עליו להבין שגם באשה פוגע שהוא מסתכל על נשים שאינן צנועות - גם אם הוא לא "מתענין" בהן אישית, בגלל עצם הסיטואציה.

כמובן, כוונתי לא היתה "לייצר מריבות", אלא בדיוק להיפך: בהיות שהועלה דבר כזה שאיש יכול בויכוח "לאיים" שיסתכל בתכניות שאשתו לא מעונינת בגלל נשים שבהן - אז האשה יכולה, לגמרי בנחת ובאמת בכבוד, להסביר את מה שכנראה לא חשב עליו, שזה פוגע בה מעין מה שהיה פוגע בו אם היא היתה "מסתכלת" יותר מידי על אחרים.

שזה קיים לדברים טובים

שום סרטים\סדרות או אתרי חדשות בעייתיים למינהם.

ותמיד אמרתי ברגע שמישהו יכנס לדבר כזה- האינטרנט בחוץ לחלוטין.

באותו רגע מבחינתי להתקשר לספק ולבטל את האינטרנט.

אם הייתי רואה שלבעלי כ"כ קשה...הייתי מתייעצת ומבקשת ממנו שנסגור...

אני דווקא מבין את הקלף על ספק. אף אחד לא אוהב שמגבילים אותו, והתחושה שיש רימון בבית בגלל האישה היא מעצבנת למדיי.

תסתכלי בפורומים השונים של בעלי המקצוע שמתעניינים בכמות הגדולה של  אנשים שמחפשים לעקוף חסימות של בתי ספר/מקומות עבודה וכו'.

יתרה מכך - אני לא חושב שהספק ימנע ממנו לחפש תכנים שאת לא מעוניינת בהם. הוא "ילד גדול" והוא יכול לקבל החלטות באמצעים טכנולוגיים שונים שלא כאן המקום לפורטן.

צריך לגרום לו להבין שזה מזיק, ולא לכפות עליו בצורה שהוא אולי ינסה (ויצליח...) לעקוף. אינטרנט אני מנחש שיש לו בעוד מקומות חוץ מבבית.

לגבי הרעיון שהזכירו של דברים נחמדים ולא מזיקים - אני בעד.

נ.ב.

למרות שזה לא מתקרב בהקף השעות ובתכנים - תנסי לעניין אותו בלאטמה

www.lamta.co.il

זה לא שהאדם "לא אוהב שמגבילים אותו".  הרי מדובר על "קלף" שיכול להיות מוּצָא רק כ"סנקציה" כביכול, שכמובן לא שייכת..

מלבד זאת - אכן הנישואין, ובכלל דרכה של תורה, "מגבילים" כביכול את האדם. בהגבלות טובות מאד, שמובילות את כחותיו למקומות בהם הם באמת יוצאים לפעם בטוב. חלק ניכר מפירוקי הבתים בימינו מגיע מדברים  כאלה ל"ע, לאו דוקא באינטרנט, והתורה אמרה "ולא תתורו"; ואכן הדרכת חכמינו היא לעשות האדם סייג לעצמו היכן שעלול להיכשל. בוודאי אתה צודק, שהדרך היא בהסברה והבנה - אבל לקרוא לזה "מעצבן" כי יש רימון "בגלל האשה", זה לחלוטין לא נכון. הרימון הוא בגלל האיש בעיקר דווקא. בדרך כלל, הוא אמור להבין את זה מעצמו; אבל זה שיש גם לאשה "נגיעה" בדבר, ככל נושא הנוגע לקשר האישי בין איש לאשתו, אינו הופך זאת ל"בגללה" כמובן...

וכמובן, זה לא "הטכנולוגיה" אשמה - אבל בהקשר ספציפי זה, מה שהיא משמשת היא בבחינת "לא עכברא גנב אלא חורא גנב".. וצריך לסתום את החור...

ואני חושב שבאמת ההסתכלות שלך על הענין, כאדם שמקצועו בכך בכיוון רציני, אינה מתאימה לכל אדם במובן של מה "מעצבן" ב"הגבלה" כזאת.

אם כי התובנות - גם המקצועיות - שאתה נותן לגבי הצורך להגיע ככל האפשר להבנה מופנמת של הנושא, הן חשובות. אבל להגיע להסכמה על חסימה ראויה זה חשוב מאד. "התמכרות" עוצרים ע"י חסם-קבוע שגורם לראש לפנות בכלל בכיוונים אחרים ולא להרגיש כל פעם בניסיון.

ולראיה - ברגע שהוא כועס עליה הוא מאיים בהסרת הנודניק הזה שמפריע לו, בה בעת שהיא רוצה להחמיר את רמת הסינון - שמכוון - נגדו!.

לא שאלתי את האנונימית, אבל מעניין אם לפני החתונה - היה לו חסם כזה או לא.

זו נקודה שבעיניי לא נרשמת לזכותה, ולא שאני חשוד באהדת התוכנית המגעילה שהוזכרה או התנהגות הבעל. לא מדובר בהחלטה של שניהם אלא בכפיה שלה, שהבעל מעוניין לבטל ואף מנפנף בכך על כל אימת שהדבר מתאפשר לו.

כפיה כזו לא מחזיקה לאורך זמן בעולם המודרני, בו קיימות מגוון נרחב של אפשרויות לעקיפת כפיה כזו, והכאב שלה (פי 3 מהנוכחי) ביום שבו היא תגלה שבעלה אכן עושה את זה - צפוי מראש.

להיפך - הרושם שהצטייר אצלי זה של אשה מאד סבלנית בענין הזה: רואה יחד איתו, אומרת שהיא לא המשגיחה-הדתית, הרב, שלו...

יש לה פשוט תחושה טבעית של אשה כשבעלה צופה בנשים בצורה כזו. אני חושב שזו תחושה בריאה ונורמלית. שייכות הדדית.

הוא "מאיים"?.. נו, כלאחד אומר לפעמים שטויות כשמישהו קצת מרגיז אותו..

אבל הסינון לא "נגדו" - רק נגד המראות הללו, שבהחלט לגיטימי שלאשה יש מה לומר לגביהם.

אם היה מדובר במישהו שמעולם לא משתמש במחשב לדברים כאלו, אלא לעבודה טכנית - היה אפשר לחשוב כך. לא כן כאן.

[והאמת - זה גם לא כ"כ חשוב מה "לפני החתונה". לפני החתונה אדם גם נפגש עם כמה בחורות לעיתים עד שהוא מוצא.. ואחרי כן כבר לא]

ואין כאן כל "כפיה" שלה. לא הוזכר בדבריה דבר כזה. יש חסימה מינימלית ששניהם הסכימו עליה; ויש את ה"נפנוף" בדבר שחשוב לה, משהו קצת מטופש שקורה בין בני אדם...

וכמו שהזכרתי - לדעתי, אחרי נישואין, אם זה משמש לדברים כאלה - זה לא נושא ששייך רק לאחד מבני הזוג אלא לשניהם. וכמו כל דבר כזה - צריך להשתדל להגיע להבנה בנעימות ובחוכמה. ובנידון זה, גם בהסדר קבוע של הענין טכנית, אם אפשר.

לגבי בעייתיות של "כפיה", כבר אמרתי שאני מסכים עם החשש שאתה מעלה.

ודווקא בתור גברים,

כי סוגיית ההתערבות\החלטיות שלי בעניין או בכלל חשובה לי ומאתגרת אותי מאד (כלומר אני מעונינת לא להיות כזו...).

אדמין - כפיה? למה הסקת זאת?

דווקא ההחלטה על הסינון הייתה בהחלט משותפת, ולתקופה הוא אפילו הפקיד ביידי את הסיסמא (וביקש אותה כשרצה להוריד רמה, וגם קיבל כמובן).

במקומות אחרים - הוא נזהר מאד מאד מאינטרנט פרוץ, ובעברו היה בייניש ללא כל מחשב, כך שהחסימה לא היתה רלוונטית.

למרות זאת, כשעיינתי בדבריכם ראיתי שזה כן נראה שהוא חש שיש לי איזה 'מקל' עליו בנושא זה, והיות שהוא אדם שצריך המון עצמאות וחפש פעולה, אולי כמו כל גבר, אולי זה באמת פועל לרעתי, שהוא חש ככה.

אולי כבר עדיף שאשתוק בכל מחיר ואקווה לטוב

שעדיף שתשתקי..

שמא בסוף תצעקי חזק מידי....

עדיף שתבחיני היטב, קודם כל בתוכך, בין כל ניסיון של לחץ ו"כפיה", אפילו קטן, על הגבר העצמאי;

לבין פניה שלך, מבחינתך ובשביל ההרגשה הטובה שלך איתו, בדבר שנוגע לך אישית כמו הדבר הספציפי הזה.

ויש להניח - שאם הוא יחוש שזו המוטיבציה ולא משהו אחר, של "לחץ", גם יקל עליו להיענות מתוך רצון להתחשב באשתו, ברגשותיה ובבנין ביתם בנועם ובטהרה.

(למותר לציין שאינני צופה בתוכנית שהוזכרה או דומות לה, או בכלל בטלוויזיה)

היחס שלי היה על העיקרון - "כפיה" על הבעל ומחיריה האפשריים.

זה לא אומר שמתבצעת כאן דיקטטורה של האישה.

ההפך- זה הסכמת הזוג.

כמו שבבית יהודי יש נרות שבת וספרי קודש

ככה גם צריך להיות בבית יהודי אינטרנט רימון.

באותה מידה שלא נכנסת טלויזיה בגלל מצבה העגום לא יכנס אינטרנט פתוח.

מידי פעם אני מזכירה לבעלי

שאם הוא ישאל מה הסיסמא אני ישר יגיד לו.

(למרות שאם זה יהיה המצב אז לא יהיה אינטרנט יותר)
אבל אני אומרת לו את זה בשביל לבטל לו את הסקרנות ואת היצר שיכול להיגרם ממצב שהוא יודע שזה לא אצלו.

שבוע טוב

עאלק כולה נשים.. מאיפה הבאת את זה

כשתגלי שהמציאות לא כמו שלך.. גבר .. גבר זה לא אישה וזה לא סתם מליצה זה דרך חיים

מהאישה כאן אבל זה חלק ממה שהוא לומד ע"י העזר כנגדו

אבל ראיתי מה שכתבת כרגע על "יש משהו מאד חרד"לי.." וכו' - ועל אותו משקל אני אומר: יש משהו מאד מגעיל (במחילה) באמירה שיש משהו מאד חרד"לי בהשקפה שאיזו תכנית טלויזיה תסכסך בין בני זוג...

א. קראתי סטטיסטיקות שנעשו באמריקה אצל גויים (לא חרד"לים..) על אחוז עצום של הריסת משפחות עקב צפיה בנשים בנוסח זה במירקע.

ב. צריך להיות באמת אדם שלחלוטין לא מכיר את המציאות, בשביל לא להבין את ההרס שדברים כאלה גורמים ויכולים לגרום. החל מ"לעשות רע לנישואין" כלשונך, ועד "רק" לאבד כל רגישות לדברים שאדם נורמלי היה צריך לחוש את הכיעור והגועל שבהם.

ג. אכן, יש אנשים שכ"כ מתרגלים, ר"ל, לראות מחזות חסרי כל צניעות, עד שהם כבר לא כ"כ "מתרגשים" מזה.. בצד ה"ריווח" הזמני הזה, הם מפסידים עוד הרבה דברים ביחס לחיי הנישואין שלהם. גם אם החיים הללו ממשיכים להתקיים. אין לי כל ענין לפרט. מי שלא מבין את זה - שימשיך לשגות באשליותיו. הוא הורס לעצמו/ה בלבד.

את רוצה להשלות את עצמך שגבר שיסתכל בקביעות על נשים חשופות, ללא צורך ב"תשובה" - יסתכל עלייך באותה צורה שהיה בלי זה, אז תשלי את עצמך. איך אומרים? "ההפסד כולו שלך"..

ואגב, "גם" כאלה - מצד האמת ניזוקים לגמרי. אין קץ, לצערנו, לסיפורים על הרס משפחות בגלל נתינת עיניים בנשים אחרות (מישהו אמר לי פעם בזעזוע, איזה סיפורים  שמע במילואים. כמובן, מאנשים לא דתיים ולא חרד"ליים...); את לא קוראת חדשות - כשיטת חלק מהחרד"לים?...

ד. אין לי כל כך ענין להיכנס לחיי משפחתך, שבחרת להכניסם לכאן. אבל אני לא בטוח שאם אביך היה רואה את זה גם בצעירותו, לפני 38 שנה - היית יכולה כעת להגיד שהוא נשוי באושר כעת, 38 שנה אחרֵי...

ה. ובאותו ענין - אם את חשבת ל"נכון" להודיע פה שאתם רואים את זה כל המשפחה ביחד (הרי לא היית "חייבת"), אז אני רואה לנכון לומר שזה פשוט מבחיל אותי. אף אחד לא מתבייש שהשני רואה מה שהוא רואה?.. זבשכ"ם (אני מניח שתהיי ישרה דייך לעדכן מי שתינשאי לו, על השקפתך הזאת. ואולי, מי יודע? דוווקא בגלל זה הוא ירצה..).

ו. וכדאי להפסיק עם הענין הזה של "דתיים מסביבנו רואים", "דתיים מסביבנו מדברים לשון הרע", "דתיים מסביבנו הולכים לים מעורב", " דתיים מסביבנו מדברים בזמן התפילה על העסקים", "דתיים מסביבנו הולכים בלי ציצית", ו - "הדתי גנב"... 

"דתי" = מקיים את מצוות ה'. אז יכול להיות אדם שבהרבה מאד דברים הוא דתי - אם הוא רואה בבית תכניות טלויזיה, בקביעות וכוונה, שיש בהן חוסר צניעות, אז בענין הזה הוא לא "דתי".

כבר ציפיתי ל"פֶה" הזה שלך...

ואל תתפלאי כעת על התגובה:

א. כעת אני רואה שזה מלכלך לא רק את העיניים אלא גם את הפה.. וגם אצל בנות..  יש קורלציה ברורה בין הדברים.

ב. לפני 40 שנה הטלויזיה כאן רק התחילה, ובשחור-לבן.. תתפלאי (אה, אולי הוא ראה בקולנוע..).

ג. מי זה "ברי סימון" אני לא יודע ולא מענין אותי. מענין ש"אנשים כמוך" - כלשונך הגסה - הם כ"כ חשוכים, עד שאינם מעלים בדעתם שיכול להיות מישהו מחוץ לתת-תרבות-הפריצות שלהם...

ד. אני מכיר הרבה אנשים שתקופת הנישואין שלהם כמו שציינת. זה לא אומר כלום על האיכות בדברים הללו. פתיה שכמותך - אם אדם שנשוי מעל 40 שנה (כלומר, הוא כבר למעלה מגיל 60), "מזהה" מישהי מה"קריירה" הפרוצה שלה, מאז שהיא היתה "חילונית", זה רק מראה עד כמה זה הופך אנשים למופרעים..  זה מה שהוא מזהה? זה מה שיש לו בראש?  שיתחיל להתכונן קצת לעולם הבא... ואת עוד "מתפארת" בזה.

ה. "דיי למקובעות" - אני מציע שתגידי לאנשים כמותך, שלא מסוגלים לראות מטר מעבר למה שאבא-אמא הגישו להם במסך...  ועוד עושים מזה אידיאולוגיה.

הפלא זה איך הראש שלך "רץ" בפינטוזים שלו...  את כמובן בטוחה שכולם יודעים מה יש בתכנית הזאת לפרטיה, ועל גבי זה - זה "אומר לך הרבה" על מי שהיה ממוקד באיזה "בגד ים", וכבר את יודעת לתת ציון על ה"מודעות העצמית" שלא לראות את זה...

אז אני אלמד אותך כמה דברים, לאור המידע החשוב שנתת לי:

1. ה"בגדי ים" שם, זה לא כי לחברה המפיקה לא נשאר כסף לקנות בגדים יותר שלמים. וגם לא כי הם חושבים שאולי מישהו מה"נורמה" לא לראות טלויזיה יסתכל. אפילו לא כ"כ בשביל נשים..זה בדיוק כי הם מקוים שמישהו כמו אבא שלך או של חברתך יראה את זה, ויזכור גם אחרי 40 שנה... וזה אינטרס ראשי אצלם, כי מן הסתם לא עוסקים שם באיזה תוכן עמקני שפלא איך מישהו בכלל מסתכל על התלבושות..

2. אל תיעצבי כל כך... אני לא מתעסק עם "בגדי ים" וגם לא מרגיש צורך להיות "מודע" בשביל זה (כפי שניסית - כדרך מי שעונה כך - להפוך את זה למשהו כביכול "אישי", שמלמד על עצמך בלבד..).

3. פעם לקחתי טרמפ מישהו "חילוני", מרקע מסורתי, בערך בגילך ובתפיסתך. מה שהוא הסביר על בשביל מה הוא הולך לחוף הכינרת (עם ה"בגדי ים" שלך..) - בלי לחוש כל אי נוחות מנוכחות האשה - היה כ"כ מבחיל עד שבקושי הצלחת  להחזיק אותו ברכב. מוזר - אדם מרקע "עם טלויזיה" "מתמקד"בדברים כאלה?! ממש פלא... 

4. כבר כתבתי בהודעתי הקודמת: אל תהיי בטוחה שמי שזה כבר "לא מזיז לו" ואינו מבחין בכיעור המוסרי שבכך (שעל זה כלל לא חשבת. את כל הזמן מנסה למצוא אצל האחרים "במה הם התמקדים".. אולי זה בעצם אומר במה את ממוקדת?...), זו מעלה כל כך גדולה.. הקב"ה ברא את היצר אצל האדם, וגם את תחושת העדינות, למטרות חשובות. אנשים כאלה, שאת מתפארת בהם, הם כבר נכים בתחום הזה.

ועל משקל המשל היהיר שהבאת, על ה"חסיד" כביכול - אענה לך: מוטב בעיני חסיד שחשב שעמוד החשמל הוא אשה, מאשר לא-חסיד שחושב שאשה היא עמוד חשמל...

אלא האיכות.

אבל את רוצה להרגיש חכמה.. שיערב לך.

את לא יכולה לנסות לצייר מציאות ורודה אצל הורייך פשוט שהם לא חיים מציאות ורודה.

במציאות ורודה אני נתון רק לאשתי.. וזה מתבטא בחיי אושר שנובעים רק מזה, ולא תמצאי את זה בדרך אחרת את פשוט לא מכירה

את לא יודעת איזה רמת חיבור עמוקה ואמיתית יש בנישואין ואם ההורים שלך שם.

או שהם כ"כ רגילים ושחוקים אחד עם השני.. אבל מצאו את הדרך להסתדר.

אבל בד"כ הסגנון שלך.. חושב שהוא הכי חכם. ויודע "להרגיע" את ה'. ולהסביר לו בחיוך "אימהי" שהוא הגזים.. ולא צריך כ"כ להקצין..

ואז חי חיי עוורים ובטוח שהוא הרואה.

ומי שרואה יותר הוא המשוגע.

אין לי עניין לחפור ממש לא?

אבל אני יוצאת נגד זה שתמיד האמירות האלה.. אנחנו נהנים כמוכם בחיים רק גם בלי להקפיד..

אנשים שפחות מקפידים.. סורי אבל כנראה הגדרת אושר שלהם היא רדודה יותר

כולה נשים פרוצות.

אז בואי תלכי עם בעלך לים מעורב, תראי איתו סרטים שונים 

ועל השפויה מבינינו תגידי חרדלניקית...

א.רואים שאת לא נשואה ולא היתה לך שיחה פתוחה עם גבר על הוויתו..
ב.גם רואים שדרכה של תורה לא הוויתך. אבל מן הראוי שאם אישה תורנית שואלת כאן שאלה קריטית כזאת אל תחשפי אותה לתרבות שלא את דעתה היא חפצה לשמוע.

ג.גם נשים צריכות לשמור על צניעותן ועל העיניים שלהם. ככה שגם לראות את מייקל לואיס חשוף לא מותר לך.

ודווקא הפעם מדברת מישהי שהכירה את הישרדות.

הייתי אומרת מעבר לבגדי ים- אבל כשכל דקה של פריים המצלמה מתמקדמת בזה קשה לראות מעבר...

קראתי כעת את הודעה עליה הגיבה -

והיא ענתה ברמה קצת למעלה ממה שעליו הגיבה, בהתאם ל"נושא" שהועלה..

כפי שראוי לעשות במקרים כאלה.

ואני "שותף לעצתה":

תתחתני עם מישהו כזה, שמתענין בדברים כאלו (הרי מי שמסתכל על זה, מן הסתם מעונין בלבוש כזה. ולא מסתכל רק בגלל התוכן - הפילוסופי העמוק של התכניות. וגם המפיקים - כפי שכתבתי לעיל - לא שמו את זה רק כי לא היה להם מספיק בד לבגדים ממש. הם מכירים את הקליינטים ה"לא-חרד"ליים שלהם..). מוטב שיהיה לא-דתי, כי בזמננו כבר יש חשש שאם הוא דתי - אולי התחנך פעם (חלילה...) על צניעות, והוא עלול לשיטתך, "לשים לב" לדברים כאלה..

תלכי איתו גם לים כזה ("מה יש לך לקנא - את אשתו ולא הן", מילה במילה מלשונך בהודעה הנ"ל) - ואם לשניכם זה לא מפריע - בבקשה.. תחיו כך ויבושם לכם. מצידי, את יכולה גם להזמין כמה כאלו שתסתובבנה בבית (אַת אשתו ולא הן). אם תהיינה בכל זאת בעיות - תמיד אפשר לפנות לפורום.

אז את באה פה "לחנך" אחרים שרואים בכל התת-תרבות הזאת ובחוסר התחושה את זה - זבל?..  תפנימי, בצורה נאורה, שיש שרואים את זה אחרת ואינם מעוניינים "ללמוד" מאוצר ידיעותייך המופלאות בנושא תכניות הטלויזיה.  וגם חושבים שיש מה לחוס על מי שאין לו את התחושה הזאת.

ציפיתי ליותר...

ובכל אופן- תגובתך היא לא מרשעות או טיפשות.

אלא כפי שנאמר תמימות גרידא.

הלוואי הלוואי הלוואי שהתמימות הזאת תישאר לך ותהפוך לקודש עם אישך.

המתחסדים והצדיקים בעיני עצמם.

את יכולה להיות בטוחה כי רבים מתעניינים בדברייך גם אם הם לא מסכימים לרעיונות שאת מביאה.

יפה לימוד הזכות שלך..

גם אני לא חושב שזה מרשעות.

ולגבי התגובה על דברייך מ"אלעד123" שלא קראתיה, כדרכי לגבי תגובות אלו,

התואר "טרחנים" שנתן, על זה נאמר "הפוסל במומו פוסל". מטריח את סביבותיו עם "תגובות האיפכא מסתברא" הקבועות, כפי שמישהו הגדיר פה לפני זמן קצר.

שאתה הקורא הכי להוט והכי נאמן שלי.

אז קבל ממני עצת חינם - תפסיק לעשות צחוק מעצמך בטענה שאינך קורא.

ואני אומר בכל הכנות, באמת יש פה "תמימות" מסויימת, או לא יודע בדיוק איך לקרוא לכך - ואני אומר זאת לחיוב.

אני, למשל, לא חשבתי לרגע שזה בגלל שהוא "מחפש משהו אחר" מאשתו.. וש"היא לא מספיקה לו"..

גם האשה הזו לא אמרה כך. לדעתי, לא הבנת אותה נכון. היא לא אמרה שהיא חשה שהיא "לא מספיקה בשבילו", כלומר שכאילו אצלה יש בעיה. בכלל לא הזכירה דבר כזה - זו פרשנות שלך. אני לפחות, לא כך הבנתי. היא אמרה שזה מגעיל, חורה לה, מפריע לה. זה לא שייך דווקא ל"לא מספיקה", אלא "מה פתאום הוא מסתכל על נשים אחרות בצורה שהוא לא אמור לראות אותן". זו הרגשה של "קנאות" בריאה לגמרי. הרגשה שיש כאן משהו לא תקין ולא נכון.

ובהמשך לכך - גם ה"חיזוק" שהיא ביקשה לא היה בכיוון של "לא נורא, מה איכפת לך, זה לא אומר עלייך" - כפי שאולי הבנת ואולי בגלל זה, כהסברך פה, רצית "לנחם" אותה..

להיפך - היא רצתה "אישור" שההרגשה שלה בריאה, נורמלית. וזה באמת כך. והחכמה זה לפתור את הענין הזה בהבנה ובלי תחושת כפיה. אם משהו פה היה יכול "להבהיל" זה ההיפך: אם אומרים לה, חלילה, זה נורמלי.. מה הבעיה שלך?...

ואני, למשל, לא חשבתי לרגע שבעלה "מפלצת" כלשונך או אפילו מתקרב לכך.. אבל מתוך נסיון-חיים, ידעתי למה זה יכול להתגלגל, גם ב"התמכרות", גם בתחושות ביניהם, ולכן הצענו לה דרכים איך להסדיר את זה בהבנה ביניהם (אלי אישית כבר כתבה בעבר מישהי שלא מוּכרת כאן, דרך ה"אישי" של פורום זה, בבקשה לעצה איך להינצל ממשהו שהתחיל בכיוון, הזה ואיים על בּיתם החביב ועל האמון שביניהם, בלי להיכנס לפרטוים כמובן. ב"ה, הצלחנו והכל חזר לתיקנו. יש דברים כאלה).

וצריך להבין שזה לא או "מחפש נשים אחרות", או אין בעיה..  איש שמתרגל לראות נשים באופן לא צנוע, בקביעות ובכוונה, זה גם חורה בצדק לאשה בעלת החושים הבריאים, גם אם אינה מעלה בדעתה שהוא "מחפש מישהי אחרת" חלילה; וגם מצד האמת, כבר מוזיל אותה במדה זו או אחרת בעיניו. אי אפשר לפרט כאן יותר. זה כך. לא קשור ל"חוגים" אלה או אחרים, ולא אומר שכל השאר מתגרשים... מי שמבין - יבין. אולי אחרי נישואין. חושבני באמת שמי שלא - מפסיד. לפעמים מפסיד פחות ולפעמים יותר.

ואגב, אכן ברור שהנאיביות מזה שזוג דתי זכה באיזו תוכנית - עברה למעלה מהראש. נכון...

ולגבי תכניות שונות שאת מזכירה - אינני מכיר. העולמות שלנו בענין זה אכן רחוקים מאד..

רק יש לציין שעובדתית, למיטב מה שקראתי, השואלת הנ"ל דווקא אמרה שבעלה בכלל לא היה רואה דברים כאלה בעבר, והחסימה היתה על דעת שניהם. לא כמו שהצטייר אצלך כאילו זה "חידוש פתאומי" שלה.

גם חילונים שצופים ורואים לא אנשים מגעילים בעיני.

נכון זאת תרבות קלוקלת לחלוטין אבל לא ממש מעידה על מידות האופי של האדם ואני אוסיף ואומר בפרט לא בציבור החילוני החי ובועט בתרבות זאת.

אבל זה אומנם לא מעיד על מידות אופי, אבל זה בהחלט מעיד על רמה דתית ואפילו הייתי אומרת דתי או לאו.

אני לא מסכימה ואולי גם לא חושבת שבעל שמעוניין לראות דברים לא צנועים זה מעיד על בעיה באישה.
ההפך, אני קצת מוקיעה את החשיבה הזאתי שמסירה אחריות מהגברים.
אבל אני בהחלט חושבת שלגברים יש המון סקרנות ומה לעשות גם לדתיים
השאלה אם אישה מרשה לעצמה להתיר הכל לבעלה במקום להפוך אותו לגיבור שלה-הכובש את יצרו ונאמן ליוצרו.
ויותר מזה, האם אישה מכניסה דברים שעלולים לפתות, לסקרן, לעניין?

אלו הן השאלות שנשים צריכות לשאול את עצמן.

הגברים שיש להם בעיות בבית ועם האישה, אני יותר נוטה לחשוב שהם ישיגו את הדברים הללו בסתר.
 

כמו שאמא שהבן שלה סטה מהחינוך והמסרים שקיבל בבית- תעצור לרגע ותשאל את עצמה כל מיני שאלות.

אבל האם אני אכניס לו סיגריות,סמים,אלימות ואז אתפלא שהוא כזה?

ואם אישה מכניסה חוסר צניעות לביתה, אז היא תתפלא שבעלה כבר פחות לומד תורה ופחות שומר על עיניו ופחות מקפיד וכבר אין דבר תורה בשבת וכו' וכו'.

ושוב טלויזיה היא דבר פרוץ בעליל.מירוץ למיליון,הישרדות וארץ נהדרת.

אישה שרוצה בית תורני-דתי לא יכולה להכניס דברים כאלה.
וזה לא משנה אם זה גמצ'י או שושה ושושי המטרה לא מקדשת את האמצעים-בתורה גם האמצעים צריכים להיות כשרים.

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..