להוסיף סמיילי כלשהוא...

(כן כן אני אצחק עליכם... סוףסוף אדמין ואני לא הזוג היחיד פה שעפים אחד על השני לעיני כל הפורום..... וב"ה לגמרי לראות אתכם זוג ככה)

תחשוב טוב מי אתה ומה אתה מתכנון בחיים.

א. כלומר עד שהיא תתחיל להרויח לוקח זמן, ולימודים עולים הרבה כסף.

אז אם אתה מרויח, ההורים שלך נותנים, ההורים שלה יתנו או כל דבר אחר - זה פחות בעיה.

ב. אם אתה חושב שאתה מזה מבוגר  - אז תבדוק טוב, לא תמיד היא הספיקה להתבגר...

לרוב לא...

זה לא כל כך פשוט... בחורה בשירות לאומי, שאפילו לא התחילה ללמוד מקצוע... זה לא פשוט. בטח ובטח כאשר גם הבחור עדיין רחוק מללמוד. הכסף לא מגיע מהשמיים, וקשה מאד לעבוד+ללמוד+לעשות את עבודות הבית+כשמצטרפים ילדים וכו'. לא רוצה לייאש או משהו, אבל לא לכולם זה מתאים ולא כולם מסוגלים לזה. צריך לחשוב טוב טוב, לעיתים קשיים חומריים עלולים ליצור קושי נפשי ורוחני. החיים הזוגיים מלאי אתגרים, לטוב ולרע, לא חייבים להוסיף עליהם קשיים נוספים אם אין כלים להתמודד עמם.

לפעמים לא חושבים שני צעדים קדימה.

ובאמת לא עלינו ,אחוז הצעירים הדתיים מבית מדרשנו ,המתגרשים ,הולך וגדל.אחת הסיבות שלזוג מאוד קשה.היא צריכה ללמוד וגם לפרנס .ואח'כ גם לשלם למטפלת,שכר דירה וכו'הוא לומד ואח'כ הולך להשלים הכנסה.בינתיים הם לא מתראים.וכשהם מתראים שניהם מתים מעיפות,גמורים.החברים שלהם עוד מכייפים וזה מפיל ושובר הרבה זוגות.עכשיו נראה לנו שאנחנו יכולים להסתפק במועט אבל אנחנו לא מבינים מה זה....

גם אני לא  -
 

אבל לא נראה לי שלזוגות כ"כ רע כמו שתארת.

נראה לי שקשה להם, אבל כיף להם.

העובדות של הקושי הן אולי נכונות, וצריך לחושב עליהם לפני - מי רוצה אותן ומי מעדיף שלא...

אבל מי אמר שבגלל זה הם מתגרשים.

לא נראה לי שהם מסתכלים על הרווקים כאל קבוצה של מכייפים - לעומת הקושי שלהם.

תמצאי לי זוג אחד כזה!

כל הזוגות שאני מכיר - למרות כל הקושי שלהם אמרו לי שזה כיף מסוג אחר, משו שרווקים לא יכולים להבין

צדקת בזה שאנחנו לא מבינים מזה!

לא לכאן ולא לכאן. נישואין בגיל צעיר ובשלב מוקדם (יחסית) בחיים לא תמיד "קשים אך כיפיים" ולא תמיד מובילים לגירושין. יש זוגות ויש זוגות, מהסיבה הפשוטה שנישואין כאלה מתאימים לחלק מן האנשים - ולחלק לא (וזה בסדר גמור, שני הדברים). זו גם בדיוק הסיבה שצריך לבדוק, להתייעץ עם אנשים מבוגרים יותר המכירים את הבחור/בחורה, ולא ישר לזרוק "למה לא?"/ "למה כן?", כי יש מקום לשאלה, ויש על מה להתלבט.

פרנסה משמים.

נכון, יש צורך בהשתדלות, אבל כבר הרבה לפנינו ולפנייך התחתנו בשלב הזה (או הרבה לפני)

והתמודדו עם עניין הפרנסה בהשתדלות גדולה ובלי להישען על ההורים!

לא ראיתי שמישהו מת כתוצאה מהעניין..

כל פעם שמעלים את עניין גיל הנישואין או מצב הנישואין בגלל עניין הפרנסה - זה יותר ויותר מגוחך בעיני.

ההורים שלי התחילו מדירת חדר, שביום היתה סלון, ובלילה חדר שינה.

היו להם שלושה אסימונים בשבוע (יעני 3 שיחות טלפון)

וקרטון ששימש כשולחן.

היום בלי עין הרע, יש להם בית גדול, מרווח, לא חסר כלום לאף אחד! (והם מגדלים הרבה יותר מ3 ילדים.. בלע"ה!!)

אז נכון, קל זה לא היה..

אבל זה לא המדד והקריטריון שלפיו הולכים, פשוט צריך לדעת שבהתחלה לא מתפנקים.

זה נראה לי חינוך לעניין!

נכון, צריך מתישהו לקפוץ למים, לקחת אחריות, לא להתפנק ולחנך את עצמנו להסתפקות במועט ולעבודה - אך לא דרך נישואין, בן/בת הזוג כמו גם הצאצאים העתידיים שלנו הם בני אדם. נכון, כל החיים שלנו אנו צריכים לעשות את כל הנ"ל, אולם יש הבדל בשלבים השונים בתהליך זה. צריך להגיע לרמה מסוימת כדי שיהיה אפשר להתחיל לחשוב בכיוון (והרמה הזו לא צריכה להגיע ל"שלמות"). אגב, ההימנעות מנישואין היא לאו דווקא מתוך פינוק. זה כמו שבטמפרטורה מסוימת אדם אחד "יסבול בשקט" ואדם שני לא יוכל לסבול זאת ויקפא מקור. האדם השני איננו מפונק, פשוט כח הסבל שלו נמוך יותר.

ההורים שלך זו דוגמה יפה המייצגת סוג מסוים של אנשים שיכלו להתמודד עם הקשיים, אבל לא כולם כאלה. וזה שהיו בעבר אנשים רבים שגם כן נהגו כך לא אומר בהכרח שזה התאים להם ושהם חיו בטוב (במקרים קיצוניים בהם זה השפיע על חיי הנישואין והיה רצון להתגרש - בדר"כ היו סובלים בשקט, כיוון שלא היה מקובל כל כך להתגרש. לא שהיום המצב יותר טוב שעל כל פיפס לא מהססים לפנות לרבנות...). מכל מקום - להסיק מהעבר ולהשליך על היום לא כל כך שייך. וגם בעבר התחתנו בגיל 13, אז מה? נתחתן כולנו בגיל הזה גם עכשיו? התנאים שונים, המצב אחר הן מבחינה כלכלית, הן מבחינה חוקית והן מבחינת אופי הדור ושאר דברים.

אבל רק אם היא בשנה השניה לשירות, או מתכוונת לשרת שנה אחת.

פשוט למתוח קשר על פני שנה ומעלה זה סיוט אמיתי, מניסיון (יש גם אופציה לשרת נשואה, אבל אני מאמין שהיא תעדיף להיות עם הראש בשירות, זה הזמן היחידי בחיים שאת תורמת נטו למען הכלל).

בן שנמצא עכשיו בצבא


ובכל זאת אם מתאים למה לא?

לא באופן שרירותי,

אבל מראש הייתי מעדיף מישהי שכבר התחילה ללמוד,

ועברה את השלב של השרות לאומי.

לא!

לא הייתי יוצא עם בת שירות... (אבל אולי בעלך כן מוכן לצאת עם בתשרות...)

אני חושב שעדיף לחכות שיהיה לה כיוון ברור לחיים [אם היא נרשמה ללימודים\יודעת בבירור מה היעדים שלה לשנים הבאות אז המצב בהחלט שונה!]

אולי כדאי שתבררי גם עם עצמך אם את מוכנה לגמרי וכו'...

מקקווה שלא סיבכתי

בהצלחה!

הכל שאלה של מה היא (והוא) חושבת לעשות בחיים. יש אנשים בוגרים בני 16 ותינוקות בני 30.

יש כאלו שצריכות קורס של כמה חודשים בשביל מקצוע, ויש כאלה שרוצות ללמוד רפואה. כמדומני שיש קצת הבדל.....

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

אבל גם אני רואה שהייתי צריכה את הנסיונות כדי להגיע לנישואין ממקום בריא...

אז לא יודעת.

אבל אני עדיין מנסה להבין האם היא מתנה או רק המתנה

שהרב גלינסקי אומר שאמנם כתוב "לא טוב היות האדם לבדו" אבל גם לאו דווקא רע. אפשר לעשות מזה רע, אבל לא חייבים. אפשר ליהנות ממה שיש. לשיר בקולי־קולות בבית. לתופף על הבטן. לשים שעון מעורר לתיקון חצות ולימוד בהתעלות עצומה עד עלות השחר. לטוס לביקיני אטול. הקב"ה מבקש השתדלות לא השתגעות.

לא כולל מע"מ.

איראני בקריפטו.

זה יותר כמו דמי טיפול.

הכסף הועבר

זה משנה אם יש הצעה מתאימה והיא יוצאת לפועל.

לכן כל הטווח באמצע פחות משנה.

זה כן נותן תקווה וכיף שחושבים עלי ומציעים לי אבל בעיני זה בעיקר התמודדות אישית וריגשית ולא קשורה בהכרח לדייט הבא.

מה זה ZOOM out?

יש לי מישהי בשידוכים בבית. קשה לפנות לשדכנים, או למלא טפסים עם

פרטים דקדקניים שלא נגמרים ואחראים לחלק מהמיגרנות, אז מה זה הדבר

הזה - גם צריך למלא מליון פרטים ?

תודה!

היא לא חרדית רגילה, גם לא ציונית, גם לא לא ציונית.  היא  -  היא.

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.