הדרך לגיהנום רצופה בשיאי גינס

אחרי המזוזה הגדולה בעולם, וספר התורה הקטן בעולם, וה"מי שבירך" הארוך בעולם (יש דבר כזה?) - ארתור גינס, ההוא מספר השיאים, פותח חשבון עם אלוהים

חיים אקשטיין

יום שני בצהריים. באחד החדרים באגף החיצוני בגן העדן, ישבו שלושה אנשים (אנשים לשעבר, ליתר דיוק) ושתו בירה. החוק בגן עדן אמנם אוסר על צריכת משקאות אלכוהוליים - זה גורם לעייפות, ערפול חושים ואפילו לחזרה לחיים, חלילה - אבל איש אחד קיבל בכל זאת היתר חריג: ארתור גינס, יצרן מבשלת הבירה הפופולרית גינס. גם מאות שנים אחרי מותו, הוא עדיין לא מצליח להיגמל מהבירה.

• מה, עוד לא עשיתם לייק לפייסבוק של ynet יהדות?!

עוד בערוץ היהדות - קראו:

• עוד עבריין שם כיפה על הראש. אולי די?
  • כל הלילה על האש: ל"ג בעומר בתמונות
    • עונת החתונות: 5 הדייטים ההזויים ביותר בדרך לחופה

     

    גינס ישב עם שני חבריו, ושלושתם הביטו בנעשה שם למטה, עלי אדמות. בדיוק באותה שעה התקיים ברחובות טקס מיוחד - קביעת מזוזה בבית החולים "קפלן". מובן שבתקופה שבה הם עוד היו בחיים, לשלושתם לא היה מושג מה זו מזוזה, איפה זה קפלן, והאם יש מקום בעולם ששמו רחובות. אבל ב-1955 השתנה הכל: יו ביבר, מנכ"ל חברת "גינס" דאז, ייסד את ספר השיאים העולמי וקרא לו על שם החברה.

     

     

     

    
    רק שלא תיפול על מישהו. המזוזה בכניסה לחדר המיון ב"קפלן" (צילום: לימור אמזלג)

     

     

    מאז עוקב גינס המנוח באדיקות אחרי כל שבירת שיא ברחבי תבל. הוא לא פספס את גלעין האבוקדו הקשיח ביותר שפותח בחווה חקלאית בטקסס, התרגש מלידת הפיל השמן בעולם בזימבבואה, וגם קביעת המזוזה הגדולה בעולם עשתה לו טוב.

     

     

    "אתם רואים?" אמר גינס לחבריו, שכבר נמאס להם לשמוע את אותו המשפט שוב ושוב, "המזוזה הענקית הזאת – על שמי. הכל נכנס לספר שלי בסוף. אין ספק ש..."

     

     

    נאומו המתלהב של גינס נקטע באחת בשל רעש סואן של מנוע. קטנוע אש ("אופני הקודש" זה כבר מזמן פאסה) נכנס בשעטה לחדר, וממנו ירד נציג שליח בין-דין של מעלה, לבוש בחליפה שחורה. "ארתור גינס?" הוא שאל.

     

     

    "זה אני", השיב גינס בקול רועד.

     

     

    "בוא איתי", הוא אמר. "לבוס נמאס כבר, הוא החליט להעביר אותך דירה".

     

     

    שיא החוצפה

    הנשמה הרועדת הוּבלה היישר אל אולם בית הדין, שם המתין השופט במבט חמור סבר. "גינס", הוא אמר, “אתה הולך

    שיא עולמי:

    המצה הגדולה בעולם / קובי נחשוני   40 איש השתתפו בהכנה, את החירור ביצעו שני אנשי סנפלינג, והמצה הורמה באמצעות מנוף - אך הכל כדת וכדין, וכמובן כשר לפסח. המצה הגדולה בעולם נאפתה במסגרת פרויקט "כולם בסדר" של ynet וארגון "מאיר פנים" לכתבה המלאה

    לגיהנום".

     

     

    "מה עשיתי?"

     

     

    "יותר מדי דברים", אמר השופט. "זה כבר מזמן התחיל להטריד, אבל עכשיו באמת שברת את כל השיאים".

     

     

    "אני לא מבין", אמר גינס. "הרי אתה בעצמך שלחת אותי לגן העדן, אחרי שילד חולה סרטן קיבל את עוגת היומולדת הכי גדולה בעולם ונכנס לשיא גינס, וזה נורא שימח אותו".

     

     

    "אני מודה שהספר שקרוי על שמך עשה הרבה דברים טובים בעולם", אמר השופט, "הבעיה היא שהוא עושה צחוק מהיהדות. כל הזמן אני שומע על המצאות חדשות עבור ספר השיאים שלך: עכשיו זאת המזוזה הכי גדולה, לפני כן הייתה הסוכה הכי גדולה, וספר התורה הכי קטן, והמצה הכי ארוכה, והחנוכייה הכי רחבה, וסכין ברית המילה הכי חד".

     

     

    "היה דבר כזה?"

     

     

    "תקשיב, גינס, המצוות לא נועדו בשביל זה. בספר התורה אמורים לקרוא, אבל בגודל מיניאטורי – גם אם זה יגרום לו להיות מפורסם מאוד – עוקרים ממנו את כל המשמעות שלו. לולב באורך של עשרים מטר לא עושה אותו מיוחד יותר, אלא רק הופך אותו מחפץ בעל ערך לגימיק זול".

     

     

    "יש בזה משהו", אמר גינס. "אבל מזוזה ענקית מרשימה יותר, לא?"

     

     

    "ממש לא. זאת בדיוק הבעיה אתכם, בני האדם. יש לכם נטייה למדוד דברים לפי גודלם, אורכם או הכמות שלהם. כאן למעלה לא מתלהבים משטויות כאלו. אין משמעות לקופת צדקה שיכולה להכיל הכי הרבה מטבעות, אם אין בה מטבעות. התפילה הטובה ביותר בעולם היא זו שנעשית מתוך הכי הרבה כוונה, לא זאת שנאמרת בבית כנסת בגובה של גורד שחקים, מתוך סידור בקוטר של גוגו. האמת היא שגם בעל תוקע שמתלהב מ'תקיעה גדולה' באורך של שלוש דקות לא מלהיב אותנו, וגם לא קטעי חזנות באורך שלוש וחצי שעות, אבל זאת כבר בעיה אחרת.

     

     

    "במקרה הטוב זה מיותר, במקרה הפחות הטוב זה נלעג, ובמקרה הגרוע זה הופך את משמעותה של המצווה. במקום להכניס יראה, ענווה ואכפתיות בלב האדם, היא מבטאת גאווה והתפארות".

     

     

    "אז איך אתה מתכוון לעצור את התופעה?"

     

     

    "זה לא בתחום הסמכות שלי", אמר השופט. "זה התפקיד של בני האדם. אם ירצו – הם יתחילו לשים את הדגש על הדברים
    החשובים באמת, ולא על הרושם החיצוני. אנחנו מצידנו לא נעצור אפילו את הגבאי שעובד על ה'מי שברך' הארוך בעולם. אתה, על כל פנים, תקבל את מה שמגיע לך, בזכות ספר השיאים שנושא את שמך".

     

     

    גינס ידע שאין עניין להתווכח עם פמליה של מעלה. "מודה באשמה", הוא אמר. "איזה עונש אני הולך לקבל?"

     

     

    "אתה הולך להיזרק למדורת האש הגדולה ביותר בגיהנום".

     

     

    "מה?! למה הכי גדולה?"

     

     

    "בלי סיבה. כי זה מגניב - המדורה הכי גדולה בעולם".

עם כל זה שזה קצת ציניות והומור הוא לקח את זה רחוק מידי.

זה נכון שבני האדם מודדים הכל. כי ככה אנחנו.

אצלנו גדול- זה בד"כ יותר טוב.

אז כשעושים חפץ קודש בגדול יותר בשביל ספר גינס- זה סוג של פרסום היהדות.

אנשים רואים את זה ויכולים לתהות מה זה בעצם הדבר הזה...

אפשר לראות את זה בתור פרסום הדת.

ואפשר לראות את זה בתור זלזול בקודש.

נראה לי שהשאלה היא מי עושה ואיך הוא עושה.

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

אבל אז הוא דווקא היה מפחיד קצת לילדים

ממש ממש מהלב. באמת, גרם לי לחלישות הדעת. איזו נפש, נשמה, יפה ונקייה!

ישב כמה שנים בכלא, שוחרר כמיטב המסורת של מערכת המשפט הישראלית המלאת חמלה והגנה על אלו שהרסו חיים.

מסתבר שתוך כמה שנים יחזר להסתובב עם פמליה וחסידים שוטים, בדיוק כמו מוטי אלון...

היו מחאות, דיבורים, ואז השתקה.

אולי צריך להציף את הנושא הזה שוב.

צריך לעקוב, לבדוק מה הסטטוס של הרוע הזה

מי מסוגל לחזור לכזה איש? להאמין בו?

מדובר על אנשים אינטלקטואלים... לא לבושי שחורים שנוהרים אחרי כל כת מזדמנת וכל איש אשר בשם רב יכונה, אשר כל רדיפה שבעולם וכל פיצוץ פרשייה לא תרחיק אתם ממנו אלא תוסיף ותעצים את אהבת והערכתם אליו..

איך יש עדיין אלפי חסידים לברלנד?!

אם אתה מכיר שמישהו שמתפתה לשם, תציל אותו. זהו.

שהיכולות שהביאו אותו למקומו הקודם עדיין שם. ספויילר: זה אכן דבר שלא מסובך מדי ללמוד. אבל רוב האנשים המערביים לא מאמינים בזה ואז כשזה עובד להם זה שוק חייהם.

הלואי שכל המתעללים/אנסים/פדופילים היו מקבלים יחס כזה לתמיד. יש יוצאים מהכלא וממשיכים במעלליהם וגורמים כאב וצער לעוד קורבנות.