אנחנו זוג צעיר, הורים לתינוקת כמעט בת שנה.
בעלי בעל מאוד טוב בכל המובנים ב"ה.
לפני שבוע בערך בעלי הוזמן לחתונה של חבר מהשיעור בישיבה שהוא למד בה לפני שהתחתנו.
(בין שנה וחצי לשנתיים).
אתמול כשהוא אמר לאמא שלי את השם של המקום, שלי לא היה מושג בכלל מה זה,
ושזה מקום יפה מהרגיל,
היא התלהבה ואמרה שאני חייבת ללכת ושהיא תשמור על התינוקת.
יש לציין שאנחנו לא יוצאים למשהו יותר מסרט אחת למעל חצי שנה או פלאפל פעם בכמה חודשים מטעמי חיסכון בכסף.
שנינו לא טיפוסים של בתי קפה ומסעדות כי חבל לנו להוציא סתם ולהתרחק מדברים חשובים בחיים כמו דירה.
כששמעתי את זה אמרתי לו שאני נורא רוצה לבוא, והוא אמר שהוא לא יודע אם אני מוזמנת.
אמרתי לו שיברר, והוא פטר את זה ב"אי אפשר מאוחר כבר מידי".
ראוי לציין שהוא באופן כללי לא אוהב שאני באה איתו לחתונות של חברים,
בגלל סיבה מסויימת שהבהרתי לו 400 פעם שאין לה בסיס, ובאמת ובכנות אין לה בסיס
אבל היא התקבעה לו בראש.
התבכיינתי קצת, וביקשתי שישתדל כי אני נורא רוצה לבוא, והוא לא הסכים.
לפני כמה דקות הוא צילצל ואמר בהתלהבות שאברהם פריד בחתונה, אמרתי לו
משהו בנוסח של יופי שהוא מספר, ואם יש עוד נשים בחתונה, (יש מעט נשואים בשיעור שלהם ולא נראה
לי שהוא הזמין את כל הישיבה למקום של 300 שקל מנה). והוא אמר שכן, מסקנה, הנשים של האברכים כן הוזמנו.
אני כל כך מבואסת ועצבנית עליו שהייתה לי הזדמנות לצאת קצת והוא לא איפשר לי לנצל אותה.
אני אוהבת אותו מאוד, הוא בעל באמת נהדר
וזה באמת כלום ושטויות לעומת חיים שלמים ומאושרים שנזכה להם ביחד
בעזרת ה' יתברך, אבל מה אני עושה עכשיו אם הרצון להתעצבן ממש כשהוא יחזור.
תגובה נפלאה